ג'סיקה ראביט – החופשה – חלק אחד עשר

מאת אס בשרוול

לתחילת הסיפור, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק-5, חלק-6, חלק-7, חלק 8, חלק 9, חלק 10

 

ערב אחד, בסוף היום, תוך שתרגלנו את הריקוד המתואם שלנו. פתח אנונימוס במונולוג מפתיע. אני יודע שמין אצלכן זה צורך בסיסי. אבל אני רוצה לגמול אתכן קצת מזה. קצת שינוי וחופש יעשו לכולנו רק טוב. יהיה לי זמן איכות רק עם שתיכן לבד. זה גם טוב שהלקוחות קצת יתגעגעו" הציג גם את הצד הכלכלי של התוכנית. "אחרי שנחזור אני אעלה להם את התעריף ב- 20% והם יהיו כל כך לחוצים עליכן שלא יעזו להתלונן. הזמנתי לנו חופשה רומנטית משותפת בריזורט משגע בקריביים, רק שלושתנו. התרגשתי נורא הוא גם ליטף את ראשינו בעדינות ובחיבה. הרגשתי כמעט אנושית. האדון שלי מחבב אותי ודואג לי. הלב שלי התרחב.

למחרת כבר התחיל העוצר לקוחות. אנונימוס ניצל את הפוגה ולקח אותנו לד"ר סטניסלב לצורך ביצוע ההזרקה החודשית. עם הזמן שמתי לב שבימים הסמוכים להזרקה החשק המיני שלי הרקיע שחקים ובמהלך החודש הוא הלך ופחת בהדרגה. 

ביום שקדם לנסיעה הסביר לנו אנונימוס את הכללים. כיוון שנהיה חלק מהמזמן במקומות ציבוריים אתן לא יכולות להיות ערומות. המדים שלכן לנסיעה הן בגדי ים מינימליים תואמים שנתפרו לפי המידות של כל אחת מכן ונועדו להבליט מה שעושה לגברים נעים בעין. מעליו, במקומות הציבוריים תלבשו פיראו צבעוני ובמקומות יותר פרטיים פראו שקוף. על צווארכן תענדו כל הזמן קולר עם טבעת קשירה. כשאגע בצוואר אתן נדרשות להיקשר אחת לשניה בקולרים באמצעות שרשרת מחברת. בכל הנסיעה אתן לא מדברות, לא עונות לאיש ללא רשות מפורשת שלי, הולכות משני צדדי, חצי צעד מאחורי ומחזיקות ידיים כל הזמן. עם הלבוש התואם והחזקת הידיים כל אחד שרואה אתכן צריך להבין מיד, ללא מילים, שאתן בובות מין מאולפות ששייכות לי. מובן שכל יתר סימני האילוף תקפים ושרירין גם בטיול. הנהנו בהבנה.

ביציאה המונית בכניסה לשדה התעופה הורדו כיסויי העיניים וזכינו לראות בפעם הראשונה את פניו של אנונימוס. הוא היה גבר מרשים בהחלט. זיהיתי אותו מייד הוא היה אחד המשקיעים הגדולים בחברה בה עבדתי אצל המנכ"ל והסמלת. הוא היה גם חבר דירקטוריון שם. אני זוכר שהוא היה משקיע כבד. אחד שכבר עשה את האקזיט של המיליונים שלו, ונשאר לו רק לחיות את החיים הטובים. ידעתי שהתעריף שלי היה 500 פעם לשימוש. חישוב מהיר אותו הרצתי בראש בארון מיליון פעם לימד אותי שלפי כמות הלקוחות היומית כל אחת מאיתנו עושה לו קופה של 150 אלף ש"ח בחודש. בשים לב לכך שלא לבשנו בגדים, גרנו בארון והתזונה שלנו סופקה על ידי הלקוחות – כפי שאנונימוס אמר תמיד בגיחוך – כל התמורה היוותה רווח נקי. המצחיק בכל זה היה שאנונימוס בכלל לא היה צריך את הכסף הזה. זה היה משחק בשבילו. כסף כיס. 

זאת הפעם הראשונה שגם ראיתי ממש את אסנת. ראיתי אותה גם בסשן עם הבעלים אבל אז המוח שלי היה מנותק מבליל הרגשות הסותרים שהציף אותי. היא היתה נאה מאוד וניכר שד"ר סטניסלב עשה עליה עבודה טובה. היא אומנם היתה קטנת מימדים יחסית אלי אבל ד"ר סטניסלב לא חס עליה והעמיס עליה חזה מפואר, כמעט כמו שלי, וגם ישבן מכובד. 

בכניסה לשדה היינו לבושות בבגדי הים התואמים, מכוסות בפראו, מחזיקות ידיים מאחורי גבו של אדוננו שהיה לבוש בחליפה מחמיאה. הוא הלך בצעד מהיר ובוטח לכיוון דלפק צדדי המיועד ל- VIP ואנחנו צעדנו אחריו. בזווית העין הבחנו באדם לבוש מדי נער מעלית אשר צעד אחרינו במבט מושפל כשהוא גורר את המזוודה של אנונימוס. לנו עצמנו לא היתה מזוודה כמובן כיוון שלא נדרשנו להביא כל בגד או פריט נוסף לבגדים – אם ניתן לקרוא להם כך – אותם לבשנו על גופנו.

דיילת הקבלה בשדה הסתכלה בנו במבט בוחן. היא שאלה את אסנת אם אנחנו בסדר. אסנת לא ענתה לה כמובן. אנונימוס ענה במקומה. הן בסדר גמור. אני לוקח אותן לחופשה מפנקת בקריביים. זה לא הפיג את החשש שלה. היא פנתה אלי ושאלה אם זה נכון. לא הייתי מורשית לענות ולכן שתקתי. אנונימוס התעצבן הוא אמר לה לקרוא למנהל הטיסה שאכן הגיע מיד. כשהוא זיהה את אנונימוס הוא התנצל ללא הפסקה, העיף את הדיילת מהקבלה והבטיח לאנונימוס שהוא יטפל בה משמעתית מיד אחרי שיסיים לטפל בנו. הוא ליווה אותנו לרכב מיוחד של השדה שהזמין לנו ואשר הסיע אותנו ישר למטוס. מעולם לא טסתי במטוס פרטי. במקסימום שדרגו אותי ואת בעלי למחלקת תיירים משודרגת בטיסת לואו קוסט ליוון. המטוס היה מפואר, כורסאות רחבות, שטיחים רכים מדופן לדופן, בר משקאות ומה לא. אנונימוס התיישב בנוחות על הכורסה הגדולה ביותר וסימן לנו לרבוץ על השטיח למרגלותיו. "הגענו הביתה" הוא חייך, "אתן יכולות להוריד את הפראו, להתקין את הקולרים ולהתחבר בשרשרת". השרשרת המחברת היתה קצרה, בערך 15 סנטימטרים, דבר שחייב אותנו להיות צמודות זו לזו כל הזמן. כמעט לחי ללחי. "עכשיו מתחיל החלק הטוב" הוא אמר. שלף שני שוקולדים איכותיים מתוך קופסת השוקולדים שהונחה ליד מושבו והחזיק אותן בידו. לא הבנו. על הברכיים בנות. נעמדנו על ברכינו למרגלותיו והוא קרב את השוקולדים לפינו. הוא אחז בהן מצד אחד ואת הצד השני הניח ברכות על לשונותינו. כמו שעושים עם לחם הקודש בכנסיות. הריח של השוקולד הטריף את חושינו. אחרי שבועות ארוכים של תזונה מאוד מסוימת, להריח ריח של אוכל אמיתי, ועוד שוקולד, בלתי נתפס. הוא דחף את הקוביות לתוך פינו וסימן בעיניו שמותר לנו. בלענו את השוקולד בשקיקה. הטעם המתוק שכבר נשכח העביר אותנו על דעתנו. אסנת החלה לבכות מהנאה. אנונימוס ניחם אותה וסימן בידו לנער המעלית להביא לה טישו.

אני מתכוון לפנק אתכן בחופשה הזאת. אתן תאכלו מעדנים ותשתו קוקטלים שלא שתיתן מימכן. הוא נטל את הטישו מנער המעלית וניגב איתו את הדמעות של אסנת. ניסיתי להזיז את ראשי כדי לראות את נער המעלית אבל הייתי קשורה לאסנת שהיתה חבוקה בזרועות אנונימוס ולא הייתי יכולה להפנות את הראש לי לכיוונו.

ממש לפני ההמראה נכנסו למטוס אורחים בלתי צפויים. מנהל הטיסה ואחריו פקידת הקבלה החשדנית שנכנסה למטוס בראש מושפל. היא מבקשת להתנצל הסביר המנהל. "אכן. אני ממש מתנצלת. לא ידעתי מי אתה. זה לא יקרה יותר". "לא משוכנע בזה" אמר אנונימוס בקרירות. "מנסיוני התנצלויות שטחיות אף פעם לא משנות מצב. בשביל לשנות התנהגות צריך סנקציה חזקה וממושכת יותר. חוץ מזה, ההתנצלות לא צריכה להיות מופנית אלי. את התנשאת על הבנות המקסימות והחכמות האלו והתנהגת אליהן בפטרונות. את חושבת שאת טובה יותר מהן?" "מה פתאום. לא" השיבה הדיילת בבלבול. "אז אל תתנשאי, תשבי לידן על השטיח". היא התיישבה בחוסר רצון לידינו. "או, עכשיו את לפחות בגובה העיניים, אבל יש פערי לבוש משמעותיים. תישארי לבושה כמוהן ואז תרגישי שווה להן באמת". היא פשטה באי רצון את בגדיה ונותרה בחזיה ותחתונים. "זהו? מרוצה? ההתנצלות התקבלה? אני חושב שהיא למדה את הלקח" ניסה מנהל הטיסה לחלץ את הדיילת מהסיטואציה המביכה. "לא ממש. זה לא מרגיש כאילו היא חלק אמיתי מהעדר. משהו חסר". הוא הרים את ידו ונער המעלית התייצב מיידית. "תביא את הבגד ים החלופי של אסנת. אני חושב שהוא יתאים לה". נער המעלית ניגש למזוודה, הוציא את הפריט המבוקש והגיש אותו לאנונימוס. "לא לי, דביל", אמר אנונימוס בגסות לנער המעלית "תיתן את זה לה" הוא הצביע על הדיילת. נער המעלית התקרב אלינו והגיש לדיילת את בגד הים. עכשיו זיהיתי אותו. זה היה בעלי שהולבש בבגדי נער מעלית והובא איתנו על מנת לשמש אותנו בחופשה. הדיילת זזה בחוסר נוחות. מנהל הטיסה לחש לאזנה משהו (כנראה אמר לה ללבוש את זה ולגמור את הענין כי עוד 5 דקות המטוס ממריא והיא תוכל לשכוח מהכל). היא נגשה בחוסר רצון לשירותי המטוס וחזרה כשהיא לבושה בבגד הים הרזרבי של אסנת. אמנם הדיילת היתה כבדת חזה אבל לא היה לה סיכוי למלא את הקאפים של חזה הסיליקון המפואר של אסנת. החזיה תמכה בחזה של הדיילת מלמטה אבל מלמעלה נותר רווח משמעותי שהשאיר את כל החזה שלה חשוף. החלק התחתון היה בדיוק הפוך. הדיילת היתה רחבה בהרבה מאסנת ובגד הים, הזערורי גם ככה, פשוט נבלע באחוריה ובקושי כיסה חלק קטן מערוותה. היא נגשה והתיישבה לידינו על השטיח. "נו עכשיו את מרגישה כבר חלק מהעדר שלי?" שאל אנונימוס. הדיילת לא ידעה כיצד לענות לזה בלי להתנשא שוב ולכן הנהנה לחיוב. "לא שמעתי. מה אמרת"? היא הבינה שהיא חייבת להשיב מילולית. "כן. אני מרגישה חלק מהעדר". "מהעדר של מי" ? "שלך. אני מרגישה חלק מהעדר שלך" היא ירקה את המילים הבזויות מפיה. "אז זה סגור. אם את חלק מהעדר את באה איתנו". "לא. לא" ניסה מנהל הטיסה להתערב "היא לא יכולה, יש לה משמרת…היא צריכה…" "אתה רוצה להצטרף גם" קטע אותו אנונימוס. "יש לי בגד ים נוסף. הוא יתאים לך בול". "לא. לא תודה" מלמל מנהל הטיסה ומיהר להתרחק לנוכח האיום הברור. "שתהייה לכם טיסה נעימה. ביי". הוא אמר ונמלט על נפשו מהמטוס משאיר את הדיילת לנפשה. "ברוכה הבאה לעדר" אמר אנונימוס לדיילת ההמומה. הוא פנה אלינו ואמר: "תלמדו אותה במהלך הטיסה את כל הכללים והפקודות. זאת אחריות שלכן בנות. עכשיו היא אחת ממכן". 

קצת כעסתי על הפרת ההבטחה. זאת היתה אמורה להיות חופשה רומנטית רק של שלושתנו. עכשיו אנחנו כבר חלק מעדר ואצטרך להסתפק רק בשליש של אנונימוס.

הטיסה עצמה עברה בנעימים כשאנחנו רובצות רב הזמן לרגלי אנונימוס ונהנות ממגעו הנעים של השטיח. אפילו תפסתי תנומה ממושכת שכן מזמן לא ישנתי על מצע כל כך נח. בשלב מסוים הגיע אחד הטייסים והתלוצץ עם אנונימוס. "אתה לא יכול להביא שלוש כאלו ולהוציא לנו את העיניים. תן איזה טעימה". הבטחתי להן שהן רק שלי בחופשה הזאת. זאת חופשה רומנטית רק שלנו. אבל טייסים זאת קטגוריה אחרת. כל אישה רוצה לפנק טייס בקוקפיט. אז אני אתייחס לזה כחלק מהאטרקציות של החופשה. אבל יש לי תנאים. 1) אתם בכסאות הטייס ; 2) רק אוראלי. אני רוצה לשמור אותן חמות בשבילי להמשך החופשה ;  3) כל אחת מוצצת לטייס אחר אבל הן מחוברות כל הזמן בשרשרת ;  4) אתה מטיסים את  המטוס. לא טייס אוטומטי ולא כלום. אתם מחזיקים בסטיק". "קשוח אתה" אמר הטייס "הכל מוסכם. אני נכנס לקוקפיט ומעביר לידני. אתה יכול לשלוח אותן עוד 5 דקות".

"בנות. מי מצצה לטייס בטיסה?" שאל אנונימוס. שתקנו. "אני בטוח שאני מגשים לכן חלום. קדימה גשו לתא הטייס ותראו להם מה אתן יודעות. אל תגרמו לי להתבייש בכן. אני רוצה שתמצצו להם כל כך טוב שהם יתחננו שאוציא אתכן מהקוקפיט לפני שתקרה תאונה אווירית".

שלושתנו קמנו אבל אנונימוס סימן לדיילת לשבת. את עובדת בשדה התעופה אז בטח כבר עשית את זה בקוקפיט. תנוחי ותיתני להם צ'אנס להגשים חלום. אסנת ואני נכנסנו לקוקפיט ותפסנו את מקומנו למרגלות הטייסים. המרחק בין כסאות הטייסים היה ארוך יותר מאורך השרשרת המחברת דבר שאילץ אותנו לתאם ביננו את פעולות המציצה. שאסנת ירדה לבסיס האיבר של הטייס "שלה" אני נאלצתי להוציא מפי את מרבית האיבר של הטייס "שלי" ולהפך. הטייסים דווקא נהנו מהנדנדה הזאת ואפילו שרו לנו "נד נד" כדי לעזור לנו עם הקצב. כשהם גמרו בלענו בשקיקה את הזרע החם, לא שהיינו רעבות – הרי אכלנו קוביית שוקולד שלמה, אלא פשוט מתוך הרגל. מסורת.

שנים רבות אחר כך, לא משנה כמה שבעה הייתי, לא עלה בדעתי לראות זרע גברי בלי ללקט ולבלוע אותו. זה נהייה לי כמו טבע שני. כמו אנשים ששרדו רעב כבד ולעולם לא יזרקו לחם.

הריזורט היה באמת משגע. שמיים כחולים. ים צלול. חול לבן. דקלים. בקתות קש ממוזגות ומפנקות על קו המים. בריכת שכשוך וג'קוזי צמוד לכל יחידה. 

סרט של הביוקר. 

אנונימוס לא חסך בכלום. סלסלות פירות טרופיים ושוקולדים הוחלפו בחדר בתדירות. שמפניה צוננת אחת בשמפנייר ועוד כמה בהיכון במקרר היינות. לא נדרשנו לבצע כלום. כל רצון או גחמה שלנו פשוט הרמנו יד ו"נער המעלית" היה רץ להגשים לנו אותה. קוקטלים מהבר, קרטיבים מהקיוסק הקרוב, שיר מבוקש בפלייליסט. 

הוויב היה כל כך חיובי. שרנו, רקדנו, שתינו וצחקנו ללא הפסקה. גם הדיילת התחברה והרגשנו שהיא ממש חלק אינטגרלי מאיתנו.

בערבים יצאנו לדאנס בר מקומי על החוף. החבורה הקטנה שלנו משכה את כל תשומת הלב. הגענו תמיד באיחור אופנתי כשהמסיבה כבר הייתה בעיצומה. אנונימוס הלך ראשון ואחריו, צמודות לגבו,  שלושתנו בבגדי הים הזעירים והקולרים התואמים מחזיקות ידיים. מהרגע בו הגענו הפכנו למרכז המסיבה רקדנו בטירוף, נמרחנו אחת על השניה ועל אנונימוס והתנשקנו ארבעתנו ברעבתנות מול כולם. מבטים רעבים ננעצו בנו. ידיים חשקניות נשלחו לכיוון אברנו החשופים כמעט לגמרי אבל אנחנו התעלמנו בנימוס והמשכנו בחגיגה הפרטית שלנו. 

הדבר היחיד שהעיב קצת על מצב הרוח היה החוסר במין. בגלל שההורמונים של ד"ר סטיסלב היו בשיא ובגלל "עוצר הלקוחות" במהלך החופשה הייתי חרמנית כל הזמן. אבל כאילו גם זה לא הספיק אנונימוס החליט שבגלל שזאת חופשה רומנטית אז רק אחת מאיתנו תזכה לבלות את הלילה במיטתו. כדי לבחור את הזוכה לאותו ערב הוא ערך ביננו תחרויות שונות. ביום הראשון היתה זו תחרות קליעה לסל. כל החוף בה לצפות בשלושת הבנות כבדות החזה עם בגד הים המינימלי שמנסות לזרוק כדור לסל. אני יכולה להעיד ברמה גבוהה של בטחון שהצופים הרבים לא באו בשל  הרמה המקצועית שלי. אסנת לעומת זאת היתה בילדותה שחקנית כדורסל מקצועית ואנונימוס בטח ידע את זה. שיחקנו למעשה במגרש שלה והיא, כצפוי, קרעה את שתינו.

אנונימוס בילה איתה לבד כל הלילה ושתינו בילינו את הלילה בארון המזוודות שהיה לפחות מרווח ומאוורר מאוד שכן דלתותיו נבנו מתריסי עץ. מצד שני, זה איפשר לי לראות, בעיניים כלות, את כלל התנוחות בהן שיגל אנונימוס את אסנת. אנחותיה קרעו את אוזני ואת ליבי וריח הזיעה והתשוקה עמד חזק באפי והגביר את תשוקתי לרמות מסוכנות. 

בלילה השני זאת היתה תחרות lapdance. כאן הרגשתי חוסר הוגנות מוחלט. נתתי עליו את lapdance של החיים, נמרחתי, הצמדתי, התרפקתי בחיקו, נשכבתי על ברכיו וממש גרמתי לו  לספנקק אותי. הרגשתי בוודאות את זקפתו העצומה, לכן כשאנונימוס הכריז שהזוכה זאת שוב אסנת ממש התפרקתי מתסכול, כעס וחרמנות. עוד לילה בארון כשאסנת חוגגת את תהילתה במיטה הזוגית עם אנונימוס.

בערב השלישי חגגו במסעדה מפוארת. האוכל זרם והיין סיחרר אותנו לערב של צחוק והנאה. למרבה הצער אנונימוס נתן עינו במארחת המולטית החטובה והיא חזרה איתנו לחדר. הופתעתי שלא מפריע לה כלל שבדרכה לחדר עם אנונימוס הולכות בעקבותיה שורה של 3 בנות שופעות איברים, לבושות בבגדי ים תואמים מינימליים, המחזיקות כל הזמן ידיים. גם לא הפריע לה שמיד עם כניסתנו לחדר הכניס אותנו אנונימוס לארון. לאחר מכן הוא התפנה במלואו אליה והעביר עימה לילה סוער במיוחד אל מול עיננו הכלות. עוד ערב בלי זין. זה כבר כואב פיזית.

את היום שלאחר מכן בילה אנונימוס כל היום עם המארחת. הפר בלי בושה את הבטחתו לחופשה רומנטית איתי ועם אסנת לבד. הוא אפילו לא טרח להוציא אותנו מהארון כל היום. רק כשהיא יצאה בערב הוא נזכר בנו ואיוורר אותנו מהארון. בלי להסביר או להתנצל הוא נשכב בבריכה הפרטית ושרק לנו. התייצבו שלושתנו במהירות על סף הבריכה. הוא מחא כף ומיד ירדנו לעמידת שש. "התחרות של היום היא מציצה בצלילה" הוא אמר. "מי שתצליח לעשות זאת למשך הזמן הרב ביותר תקבל את הלילה הקרוב". נתתי את כל מה שיש לי. החזקתי מתחת למים עם הזין שלו בפה שלי דקות שנדמו לנצח. בסוף הקרב הוא נתן את פסיקתו: "נצחון דחוק לדיילת הקרקע, שניה אחת יותר מראביט". ידעתי בלב שזה סתם בולשיט. הוא אפילו לא ענד שעון. הוא נתן לה לנצח. רצה לתת הרגשה טובה שהיא חלק מהעדר ושהיא לא מופלת לרעה כי היא חדשה. אני מניחה שהוא גם רצה פשוט לזיין אותה בפעם הראשונה. כשראיתי אותם בלילה הלב נקרע לי מקנאה ותשוקה. חלציי בערו. זה כל כך לא פייר. במשך שבועות קיבלתי לקוחות ללא הפסקה ואחר כך שירתתי במסירות ובנאמנות את אנונימוס. מגיעה לי החופשה הזאת. מגיע לי לילה אחד לבד במיטה איתו. רק אני והוא. לבד. מגיע לי זין. דמעות זלגו מעיניי ולא הייתי יכולה לעצור את ההתייפחות. אסנת ניסתה לנחם אותי וליקקה את דמעותיי. מה היא יודעת. היא כבר היתה איתו שתי לילות רצוף. להפתעתי אנונימוס שמע את בכיי, ניגש לארון והוציא אותי. 

"מה המהומה?". "אני חייבת זיין" יללתי. "בבקשה". "הלילה הזה מוקדש לדיילת. היא ניצחה. אי אפשר לגזול ממנה מה ששלה". "ומה איתי" שאלתי בתחינה. "מתחילת החופשה אתה מייבש אותי. אני לא יכולה לעמוד בזה. תעזור לי". "בסדר" הוא התרכך. הוא הרים את ידו ו"נער המעלית" – הידוע לשעבר בשם בעלי – ניגש אליו מיידית מהצללים "כן אדוני". "הדילדו השחור הכפול" הוא סינן. נער המעלית חזר תוך דקה עם דילדו שחור דו צדדי אבל ממש לא סימטרי. צד אחד כלל פין קצר מאוד ואילו הצד השני כלל פין מכובד. כמו זה של אנונימוס. "תלביש אותו עליה כשהצד הקצר מופנה אליה". נער המעלית מיהר לבצע את המשימה. הפין הקצר שפשף את שפתיי וקצהו היה ממש קרוב לחדירה. הגירוי היה אדיר והוא התמזג במהירות עם התשוקה הבוערת שלי. "יפה" אמר אנונימוס "אני חוזר לדיילת. המנצחת הגדולה של היום. את יכולה לעשות שימוש בנער המעלית החמוד הזה, אם את רוצה" הוא אמר בחיוך. לא חשבתי פעמיים "ארצה" אמרתי. בעלי נפל על ברכיו. נעמדתי מאחוריו בפישוק ודחפתי את ראשו לכיוון הרצפה. ישבנו התרומם כמצופה. הפשלתי בזריזות את מכנסיו ותחתוניו וכבר עמדתי לחדור. מבעד מעטה החרמנות חלפה בי המחשבה שזאת למעשה הפעם הראשונה שלו. עצרתי והתחלתי לעסות את ישבנו באצבעי. שרירי הטבעת המכווצים החלו להיפתח. לא יכולתי יותר לחכות. החדרתי את החלק הגדול של הדילדו לישבנו והתחלתי לפמפם. הוא יבב ובכה אבל לא התנגד. פתאום הבנתי שככל שאני מחדירה את הדילדו יותר בעוצמה לישבנו כך החלק השני, הקצר יותר, חודר בעוצמה יותר גדולה גם לכוס שלי. התחלתי לפמפם אותו בקצב הולך וגובר. השתוללתי עליו. הוצאתי עליו את כל התסכול והחרמנות של כל הימים האחרונים. הוא בכה, התחנן על נפשו "מה קורה לך? את קורעת אותי. בבקשה. רחמים". באמת ריחמתי עליו אבל הייתי חייבת את האורגזמה שלי. "בסדר" אמרתי לו "אני אעבור לזיין אותך בפה". זה היה זיון פה קשוח. הרגשתי שהחלק שלו של הדילדו ממש ננעץ בגרונו עם כל תנועה אבל לא הייתי יכולה להפסיק. הוא השתנק ונחנק ורוק ניתז מפיו. הוא התפתל ומאמץ עילאי הצליח להוציא את הדילדו מפיו. "די. לא יכול יותר. בבקשה. תחזרי לזיין אותי מאחורה". כעסתי עליו שהוא שוב מפסיק אותי בדרך לאורגזמה המיוחלת "איפה אתה רוצה שאני אזיין אותך?" שאלתי. "מאחורה" הוא פלט שוב בבושה. "לא שאלתי כיוונים. אני לא צריכה ממך הדרכה. שאלתי איפה אתה מבקש שאני אזיין אותך". "בתחת" הוא נשבר ואמר בקול חלש. "אז תבקש יפה". "בבקשה. תזייני אותי בתחת". "ואתה תפסיק לבכות ולעשות דרמות?" שאלתי וקירבתי שוב את הדילדו לפיו באיום "כן. אני אפסיק" "ואתה תעזור?" הצמדתי את הדילדו לשפתיו "אני אעזור. בטח. אני אעזור". "ילד טוב. תסתובב". הוא תמרן על ברכיו והציב את ישבנו אל מול קצה הדילדו. "תחדיר אותו". הוא שלח את ידו בין רגליו וכיוון את קצה הדילדו אל החור שבין פלחיו. "יפה. עכשיו תזיין את עצמך עליו". הוא התחיל להניע את אגנו קדימה ואחרונה, קולט בכל תנועה יותר ויותר מהגומי השחור. בגלל שהוא הכתיב את הקצב עכשיו הרגשתי ששרירי האגן שלו הולכים ומתרככים ואנחות נמוכות של הנאה מפלטו מפיו. "כן. זה טוב. תמשיכי. כלבה טובה" אמרתי. ניכר היה שהוא מרוגש ואפילו מגורה. תפסתי במותניו והתחלתי להגביר את הקצב. דפקתי אותו בעוצמה ובפראות. באיזה שהוא מקום הרגשתי שאני נוקמת בו על כל השנים שהוא זיין אותי כל כך מעט וכל כך חלש. "ככה דופק גבר אמיתי" אמרתי לו "תחזור אחרי". "ככה דופק גבר אמיתי" הוא גנח. "תצעק את זה". "ככה דופק גבר אמיתי" הוא צעק בקול "תזייני אותי כמו גבר אמיתי. תזייני אותי בבקשה". "מי פה הגבר" שאלתי בקול נמוך ומאיים והיטבתי את אחיזתי במותניו. הוא רעד מהתרגשות ועמד לגמור "את הגבר. תזייני אותי. את הגבר. אני הנקבה שלך. בבקשה". "את רוצָה לגמור לגמור" שאלתי. "כן אני רוֹצֶה לגמור תזייני אותי עוד. חזק". עצרתי את תנועותיי מיידית וצעקתי עליו "אתה לא רוצֶה לגמור. את רוצָה לגמור. הבנת את זה נקבה סתומה". "כן. כן. הבנתי. אני רוצָה לגמור. אני באמת נקבה סתומה. תפתחי אותי. בבקשה בבקשה תמשיכי לזיין אותי. אני צריכה את זה. אני כמעט גומרת". חידשתי את תנועות האגן במתינות ולאט לאט הגברתי את הקצב. "אני גומרת" הוא מלמל "אני גומרת". "את מבקשת רשות לגמור" אמרתי בנחרצות. "כן. כן. אני מבקשת. צריכה לגמור בבקשה". כל כך קל היה לנייש אותו ולגרום לו לאבד כל כבוד עצמי. "את יכולה לגמור מותק" אמרתי לה "הגבר שלך מרשה לך". "תודהההההה" הוא מלמל תוך כדי גמירה מסיבית. המשכתי לזיין אותו להנאתי עוד שעות רבות. הוא מצץ וזוין בלילה הזה יותר ממה שהוא זיין אותי בכל חיי הנישואים שלנו. הוא כבר דיבר אוטומטית בלשון נקבה כאילו עשה כך כל חייו. 

"מדהים מה שעשית ממנו" אמר לי אנונימוס מהמיטה תוך שהוא בועל את הדיילת בדוגי כשפניהם אלינו צופים במחזה "בשניות הפכת אותו מבעל לאישה. מגיע לך פרס נובל. תלבישי לו את הבגד ים ספייר שלך. הוא עכשיו רשמית נקבה נוספת בעדר שלי". 

פתאום הבנתי. איזה גאון האנונימוס הזה. הכל אצלו מתוכנן. הוא הביא את בעלי כ"נער מעלית" לחופשה. גירה אותי בטירוף אבל לא סיפק אותי אפילו פעם אחת. נתן לי את הדילדו כשאני מיוחמת בטירוף כדי שאפוך את בעלי לכלבה שלי, ועכשיו כמובן גם שלו. גאון.

עכשיו גם סלחתי לו על כל התחרויות בהן הוא גרם לי להפסיד בכוונה. הכל היה חלק מתוכנית חשובה ונעלה.

הלבשתי לבעלי / נער המעלית / הכלבה שלי / חברתי לעדר את בגד הים התואם. היא לא התנגדה בכלל ונראה שהשלימה לחלוטין עם מצבה הנוכחי. את המשך הלילה היא בילתה איתי תלויה בארון צופה באנונימוס ממשיך לחגוג עם הדיילת.

בבוקר אנונימוס חלף ליד הארון ואמר "נקבה מתוקה. את יכולה וצריכה להגיד בוקר טוב לגבר שלך ולפנק אותו. אחרי הכל" הוא גיחך "זאת חופשה רומנטית". לקח לו כמה שניות אבל בסוף בעלי הבין, הוא כרע בין רגליי והחל מלקק את מפשעתי. ענין המעמדות בארון ובעדר היה ברור לכולם.

רק טבעי היה שאנונימוס ישנה את שמו של בעלי – משה – לשם הולם יותר – "מישל". או כמו שקרא לו אנונימוס "מישלי". היה להם אפילו משחק כזה. אנונימוס היה נעמד במרכז הסוויטה בפישוק של קאובוי לפני קרב אקדחים. מישל היתה כורעת בצייתנות בין רגליו על ברכיה כשישבנה צמוד לעקביה וכתפיה משוכות לאחור. אנונימוס  נתן מבט עמוק וחודר לתוך עינייה של מישל ושאל אותה בחביבות ששמורה לחיות מחמד, "מי שלי? מי שלי ?" מישל בתגובה היתה משרבבת את לשונה ומנענעת את ישבנה בשמחה. כמו כלבה טובה שהבעלים שלה קורא בשמה. אנונימוס היה מתכופף אליה מלטף את פניה וראשה, פורע בשובבות את שיערה ואז מנשק את אפה ומצחה. מישל גירגרה מהנאה.

החופשה התקרבה לסיומה אבל אנונימוס תכנן לנו עוד לילה אחד בלתי נשכח. הוא שכר את אולם הכנסים במלון לצורך מסיבה פרטית. בר פרטי שלם עמד לרשותנו עם 2 ברמניות סקסיות, מגשי סושי טריים הוגשו והוחלפו כל שעה, עמדת DJ הוקמה ואוישה על ע"י DJ שהוטס לצורך כך במיוחד מהארץ. 

רקדנו בטירוף, הקפצנו טקילות בקצב ושתינו עד אובדן חושים. פרט אלינו הוזמנו למסיבה גם שני הטייסים של המטוס הפרטי שחזרו לאסוף אותנו מהחופשה. באיזה שהוא שלב הם היו כל כך שיכורים שהתחלתי לחשוש לחזור איתם לארץ בטיסה. מזל שהייתי מספיק שיכורה בעצמי לשכוח מזה. 

באמצע כל הבלגן הזה נעמד אנונימוס באמצע האולם, סימן ל- DJ להחליש את המוזיקה והכריז "ועשיו לחגיגה האמיתית. בואו בנות". אסנת, הדיילת אנוכי וגם מישל ניגשנו אליו מיד. "את תלכי להביא מגש עם מלח ופלחי לימון" הוא הורה למישל. ה DJ שינה את המוזיקה למוזיקת חשק אפלה. אנונימוס הוציא את השרשת העביר אותה דרך טבעות הקולרים וחיבר את שלושתנו לעמוד שעמד באמצע האולם. "על הברכיים" הוא ציווה ואנחנו קיימנו. כעת המצב היה ששלושתנו קשורות יחדיו לעמוד בתנוחת דוגי כשפננו מופנות לעמוד וישבננו פונה לחדר. נראנו כמו חיה מיתולוגית תלת ראשית ומרובת גפיים. אנונימוס הוריד מהמגש אותו הביאה מישל פלחי לימון ופיזר אותם על גבינו. את המלח הוא בזק מגבוה על החיבור הסקסי שבין האגן לגב התחתון. "טקילות" הוא אמר והברמניות מיהרו להביא מגש עם כוסות הקפצה גדושות לטקילה. אנונימוס לקח כוס אחד בידו והטייסים מיהרו לחקות אותו. "לחיי חופשה מושלמת" הוא אמר. "לחיי חופשה מושלמת" חזרנו כולנו אחריו. הוא ליקק מעט מלח מגבה של הדיילת הקפיץ את כוס הטקילה על קודקודה, גמע אותה בשלוק אחד וקינח בפלח לימון מגבה. שני הטייסים חיכו אותו באופן מושלם והקפיצו את הטקילות על הראש שלי ושלי אסנת. זה כאב אבל גם היה מגרה. "קדימה חברים, לעבודה" אמר אנונימוס. הוא רכן מאחורי הדיילת והחדיר אליה את אברו. הטייסים עשו את אותו הדבר לאסנת ולי והחגיגה התחילה. הם זיינו אותנו שעות והקפיצו על ראשנו המון שוטים של טקילה. לפעמים נתנו גם לנו לשתות ממנה. כשאנונימוס אמר "יאללה חילוף" קמו הטייסים ורצו להחליף מקום. "תשבו בנחת" אמר אנונימוס לטייסים "כל הכיף זה שהן עושות את העבודה". לצורך ביצוע החילוף נדרשנו לנוע על ברכינו במעגל. פתחתנו וסגרנו בתאום מושלם את הרגליים על מנת להתקדם בסיבוב עד שהכוס שלנו הגיע ליעדו, כלומר לזיין של הגבר החדש. כשהגענו לעמדה החדשה הבלטנו את ישבננו, הצמדנו אותו לאיבר החדש וקלטנו אותו לתוכנו. זה היה אתגר גדול ושמחנו והתגאנו כל פעם שהצלחנו לבצע את הסבב בהצלחה. הגברים נהנו מאוד מהחילוף שביצענו והאופן המהיר בו השתפרנו בביצועו וכמעט תמיד בירכו את הצלחתנו עם הקפצה של טקילה על ראשינו. חלקם גם נהנו לשמור את כוס ההקפצה בתוך ישבננו. בהתחלה זה לווה באי נעימות מסוימת אבל עם הזמן השרירים הטבעתיים התרככו וזה היה נעים לקלוט לישבני את הכוס הקרירה והרטובה בזמן בו בועלים את הכוס שלי.