ג'סיקה ראביט – מכורות ללבן – חלק תשיעי

מאת אס בשרוול

לתחילת הסיפור, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק-5, חלק-6, חלק-7, חלק 8

התנבאתי ולא ידעתי שאני מתנבאת. זה בדיוק מה שקרה. מיום ליום הרכיב של השפיך הפך לחלק משמעותי יותר בשייקים שלנו. אני כבר לא זוכרת ארוחה בלי שפיך. באופן אירוני, לאור שילובי המזון הדוחים שנכללו בשייקים, רכיב השפיך היה בין הטעמים הסבירים ביותר ושתינו התרגלנו אליו.

בהתחלה המאבק עליו עוד היה "ספורטיבי". כל אחת ינקה את הארוחות שלה ישירות מהגברים שסופקנו להם, שנהנו מאוד מהנמרצות בה ינקנו את איבריהם כדי להרגיע את קיבתנו המרוקנת. אחר כך אנונימוס הסביר להם כי הם לא חייבים להטיל את מרכולתם דווקא אצל מי שסיפקה את השירות. כל אחת מאיתנו נדרשה לשכנע אותם, במילים, תחינות ומעשים, שהיא זאת הראויה לתשורה. כך התפתחה ביננו יריבות אדירה על כל טיפה. זכור לי מקרה בו אחרי יום של צום הביא אנונימוס לביתו את אחיינו שון שרק התגייס ודרש מאיתנו לתת לו מתנה מיוחדת לרגל הגיוס. זיהיתי אותו מיד כי הוא למד בתיכון עם הבן שלי. שתינו מצצנו לו בתורות כשבזמן ההמתנה ניסתה כל אחת מאיתנו לשדל אותו לגמור בגרונה. אסנת מצצה ראשונה ובינתיים אני ניסיתי לסחוט אמפתיה בכך שהזכרתי לו איך הוא ובני היו חברים טובים ואיך הכנתי להם ארוחות צהריים שחזרו מבית הספר ביחד. התביישתי מאוד שאני משתמשת בבני לצורך כה משפיל. גרוע מכך, זה גם לא עשה עליו כל רושם והוא נותר אדיש. כשאני מצצתי, אסנת ניסתה להתחבר אליו דרך קבוצת הכדורגל שהוא אוהב וסיפרה לו איזה אוהדת נלהבת היא. הבחור לא היה פראייר ושאל אותה לשמות השחקנים. היא נתפסה בשקר של עצמה ולא ידעה אף שם פרט לכוכב של הקבוצה. שטו התלבט ובסוף בחר בפה שלה. "את אומנם שקרנית מגעילה ודוחה" הטיח הבחור הצעיר באישה שכרעה למרגלותיו "אך הפה שלך ראוי כי יצא ממנו השם של הכוכב". היא חייכה בתודה חיוך רחב ופתחה את פיה לקלוט את הנוזל החיוני. בהתאם לפרוטוקול המחייב גם אני פתחתי פה גדול והצמדתי את לחיי ללחייה. הרציונל היה לאפשר לגבר לשנות עד הרגע האחרון את החלטתו ולהפקיד את מטענו באיזה פה שיבחר, או לחלופין, לחלק אותו ביננו באופן בו הוא מוצא לנכון. במקרה הזה הכרעתו של שון היתה סופית והוא לא תרם לי אפילו טיפה אחת. קשה היה לראות אותה מקבלת ישר לפיה את הארוחה שאני כל כך ייחלתי לה.

מוזר איך העדפות וטעמים משתנים. בעבר הייתי מדרגת גברים לפי שכלם, הכריזמה שלהם, המראה החיצוני ולפי תכונות אופי שונות. היום הטעם שלי בגברים מסתכם במרקם ובטעם השפיך. לדוגמא, אחד הלקוחות הקבועים היה גבר שעיר, שמנמן אם לא שמן, עם ריח גוף חמוץ קבוע של זיעה. מאידך, השפיך שלו היה סמיך בדיוק במידה הנכונה וטעים ממש. כנראה ענין של תזונה. הוא היה by far הלקוח המועדף עלי וגם על אסנת. כשהגבר השמן הזה נכנס, ממש התרגשנו. כל אחת מאיתנו היתה מנסה לסיים כמה שיותר מהר עם הלקוח בו טיפלה ולהתפנות מהר ככל האפשר ע"מ לתפוס אותו ולזכות להנות מפרי איברו. 

גם לשון, האחיין של אנונימוס, היה שפיך טעים באופן מפתיע. באחת הפעמים בהן הוא גמר עמוק בתוך גרוני אפילו אמרתי לו את זה. הוא צחק. "אני גומר בעצמי לפחות שלוש פעמים ביום. אני יכול לשמור ולהביא לך" הוא אמר בחיוך. "אני אודה לך מאוד" אמרתי לו מבלי לחייך והסתכלתי עמוק לתוך עיניו, שיידע שזאת בקשה אמיתית. החיוך שלו נמחק. "את רצינית" הוא שאל. "כן. מאוד. הדרך הכי נכונה היא פשוט לגמור לתוך קונדום, לקשור אותו ולהביא אותו קשור". מאז, כל פעם ששון הגיע לביקור הוא הגניב לי קונדום אחד או שניים עם הנוזל היקר ששמר במיוחד עבורי. הקפדתי תמיד להודות לו והבהרתי שזה לא מובן מאליו מבחינתי, אך הוא הצטנע ואמר שאין צורך בתודות, זה המעט שהוא יכול לעשות עבור אמא של חבר.  

אנונימוס הרגיש שזה מכבד מדי שאנחנו זוכות לינוק את הארוחות שלנו "ישר מהבקבוק" והחליט לשנות את השיטה. שינוי שהחמיר מאוד את מצבי ותזונתי. הוא החליט שאף גבר לא מכבד אותנו יותר בגמירה ישירה לגרוננו ואנחנו נצרוך את ה"חלבון", כך הוא קרא לזה, מ"משטחי גמירה תיקניים" שכוללים את הגוף שלנו עצמו, קערות, כוסות, כפיות וכו'. כיוון שגופי כלל ישבן מעוצב ושדיי ענק מזמינים מסיליקון איכותי, מרבית הגמירות בוצעו על גופי, בדרך כלל על שדי, ולכן אסנת היא שזכתה להינות מהארוחות שהוגשו עלי. זה היה מתסכל. אני עשיתי את כל העבודה והשפיך החם, הטרי והמגרה כיסה את שדי ואת פניי והיה כל כך קרוב לפי, אך לא הורשתי לגעת בו, ואסנת ליקקה אותו ממני בתאווה ובחיוך של מנצחת. היו גברים שהרגישו את הנואשות שלנו והיו גומרים באופן שהיינו ממש צריכות להתאמץ כדי ללקט את הטיפות היקרות, למשל לתוך שיערנו. לשמחתי היו גברים שהעדיפו שנחלוב אותם לקערה או לכוס ואז, בהוראת אנונימוס, היינו מפרידות את השלל בצורה מדויקת ומחלקות אותו ביננו שווה בשווה.  

מסתבר שאנונימוס די התלהב מזה שיש לי ילד בגיל גיוס ומסתבר שהוא גם גילה שאני צורכת את בגניבה את התוצרת של שון והחליט לספק אותנו למסיבות גיוס. הוכנסנו לחדר חשוך כשמדי פעם נכנס מי מהמוזמנים למסיבה ואנחנו סיפקנו לו, ככל הנראה, את החוויה האורלית הראשונה של חייו. הם היו טרף קל. הזין שלהם עמד עוד לפני שנגעו בו שפתיים ובעצם, מעוצמת הציפייה, עוד לפני שהוכנסו לחדר. הם גמרו תוך דקה גג וסיפקו לנו, במאמץ מועט מצידנו, חלבון מזין בשפע. זאת היתה מבחינתנו בוננזה. ציפינו בדריכות להיות מוזמנות למסיבות אלו.