לחלק 2 של הסיפור ליקקתי, מצצתי ופימפמתי, הצלפתי בלשוני לכל צד בעוד שפתי מרפרפות על פני השפתים הגדולות והרכות המופשלות לצדדים. התחלתי להבין שאם לא אספק את הבנות הן לא תפסקנה לבעוט בי ולמעוך אותי מתחת לשולחן. התרוממתי על ברכי, כשאני מנצל את אחת הכריות שהוכנו לי. תוך שאני מתעלם מן המכות, לטיפות ומעיכות שכפות … להמשך קריאה
למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים או אירועים בפועל, הרי הוא מקרי בהחלט. <<<< לחלק הראשון … להמשך קריאה
למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים או אירועים בפועל, הרי הוא מקרי בהחלט. הוֹוֶה (פרולוג) … להמשך קריאה
סיפור מאת אני לא שם "אז מה אתם עושים שם בדיוק?" "סליחה, בוס… למה את מתכוונת?" Out of the blue… זה היה אחרי ארוחת הצהריים. ישבו שניהם, השולחנות נפרדים, כמובן. שניהם, כל אחד במקומו,ליוו את הארוחה הדשנה ביין. היא, בשולחן ההנהלה המרוחק, שתתה מרלו הוא, בשולחן העוזרים, שתה פטיט סירה. האדום זרם אצל … להמשך קריאה
מאת אני לא שם "הכל בא לה טבעי…" הירהר הוא היה ישוב לשולחן שלו במשרד המרווח, מוקף בקירות הזכוכית. המשרד הכיל שני שולחנות עבודה אלגנטיים. זכוכית כמובן. שלו היה קטן יותר. כמובן. כסאות עבודה נוחים. שלו היה פשוט יותר. שלה היה כורסתי משהו. פינת ישיבה מרופדת היטב עם שולחן קפה. זכוכית. ארון לא גדול … להמשך קריאה
מאת: אני לא שם רם התעורר מוקדם מדי. השעון עדיין היה במרחק שעה וחצי מהצלצול. בהרגשה לא נעימה. שלא כמו בכל בוקר, לא עמד לו. בלי קשר למה קורה ומה חלם, תמיד התעורר במצב הזה. עם זקפה נוקשה נהדרת. אפילו חזק מתמיד. היה בזה משהו מתוח עד כאב. הדחיסות הזו הייתה מעבר לזקפה … להמשך קריאה