כשמת בעלה האהוב, חשבה גליה, שלא תוכל לאהוב גבר אחר לעולם, בטח ובטח לקיים יחסים. המגע שלו היה צרוב בכל חלקי גופה עוד ימים רבים אחרי לכתו, החודשים עברו והיא לא הפסיקה לחשוב עליו ועל הלילות הסוערים, הבקרים החפוזים ועל הזמנים הגנובים בין לבין, בעיקר כשעמדה במטבח והכינה קפה, עת היה מפתיע אותה בחיבוק מאחור, … להמשך קריאה
"עצור לי ליד הבית עם דלת החצר האפרה והגדולה", פנה ראיין לנהג המונית. "בכיף נחת, ותודה על שירותך למעננו", ענה נהג המונית, שזיהה את סמל הנחתים על חולצתו הצבאית. 'אוף, נגמר הסבב שלי, בשבוע הבא, אטפל בבירוקרטיה ואשתחרר סופית, אני כבר בן עשרים וארבע, צריך להתחיל לחיות', חשב ראיין לעצמו, בעודו מושך מתוך המונית את … להמשך קריאה
"אתה לעולם לא תזכיר את זה". " לא אזכיר' אני מבטיח", עניתי. "אני מתכוונת לזה, שנינו נהיה כל כך בצרות, אם תעז לדבר על זה". "אני יודע את זה". "אני רוצה להאמין לך", היא חזרה ואמרה. עמדנו בתוך הבית, ליד דלת הכניסה, חצאיתה מוטלת על הרצפה, היא הסתכלה עליי, אגודליה בגומי תחתוניה, דחיפה אחת והתחתונים … להמשך קריאה
לחלק א של הסיפור "מה זה?, חוף נודיסטים", שמעו לפתע שתי הנשים העירומות מאחוריהן. "בובי!", צרחה פטי, כששתי ידיה ממהרות לכסות את ערוותה החשופה, "מה אתה עושה פה, כל כך מוקדם?". הוא צפה בהן, במשך עשר הדקות האחרונות, מרחוק, נהנה ממראה גופן העירום, "המשחק בוטל, הקבוצה השנייה לא הצליחה להגיע, הסערה אמש הציפה את … להמשך קריאה
"את חושבת שהם עשו את זה? " "מי עשו מה?" שאלה כריסי, אמה. "קאתי ובובי, אתה חושבת שהם … ובכן, את יודעת … מקיימים יחסי מין?", שאלה פטי, כשהיא מסמיקה. "פטי! " "מה?, תראו אותם אימא … היא כולה נמרחת עליו". "הם צעירים מדי". "ג'ינה חושבת שהם עושים את זה, אחותה הייתה השנה בכיתה שלהם". … להמשך קריאה
הלווייתה של בת' נקבעה ליום שבת, קביעה שבת' הייתה מתנגדת לה, בכל ליבה, אבל לנכדיה, ברנדון ואליסון לא הייתה שום אמירה בנושא. בת' גידלה אותם, היא זו שטיפלה בהם עד סוף חייה, גם לאחר שמחלת האלצהיימר פגעה במוחה, שדדה אותה מכל זיכרונותיה האחרים, היא לא שכחה אותם, את שני הנכדים שגידלה בשני העשורים האחרונים לחייה, … להמשך קריאה