"אתה לעולם לא תזכיר את זה". " לא אזכיר' אני מבטיח", עניתי. "אני מתכוונת לזה, שנינו נהיה כל כך בצרות, אם תעז לדבר על זה". "אני יודע את זה". "אני רוצה להאמין לך", היא חזרה ואמרה. עמדנו בתוך הבית, ליד דלת הכניסה, חצאיתה מוטלת על הרצפה, היא הסתכלה עליי, אגודליה בגומי תחתוניה, דחיפה אחת והתחתונים … להמשך קריאה
לחלק א של הסיפור "מה זה?, חוף נודיסטים", שמעו לפתע שתי הנשים העירומות מאחוריהן. "בובי!", צרחה פטי, כששתי ידיה ממהרות לכסות את ערוותה החשופה, "מה אתה עושה פה, כל כך מוקדם?". הוא צפה בהן, במשך עשר הדקות האחרונות, מרחוק, נהנה ממראה גופן העירום, "המשחק בוטל, הקבוצה השנייה לא הצליחה להגיע, הסערה אמש הציפה את … להמשך קריאה
"את חושבת שהם עשו את זה? " "מי עשו מה?" שאלה כריסי, אמה. "קאתי ובובי, אתה חושבת שהם … ובכן, את יודעת … מקיימים יחסי מין?", שאלה פטי, כשהיא מסמיקה. "פטי! " "מה?, תראו אותם אימא … היא כולה נמרחת עליו". "הם צעירים מדי". "ג'ינה חושבת שהם עושים את זה, אחותה הייתה השנה בכיתה שלהם". … להמשך קריאה
הלווייתה של בת' נקבעה ליום שבת, קביעה שבת' הייתה מתנגדת לה, בכל ליבה, אבל לנכדיה, ברנדון ואליסון לא הייתה שום אמירה בנושא. בת' גידלה אותם, היא זו שטיפלה בהם עד סוף חייה, גם לאחר שמחלת האלצהיימר פגעה במוחה, שדדה אותה מכל זיכרונותיה האחרים, היא לא שכחה אותם, את שני הנכדים שגידלה בשני העשורים האחרונים לחייה, … להמשך קריאה
נערך מחדש ע"י אלפרדו. הוא משח את גופה בקרם ההגנה בתנועות ארוכות ואיטיות, כמו אינו רוצה לפספס ולו סנטימטר אחד בגבה המחוטב, שהיה חשוף לשמש הקופחת אשר הייתה כה נעימה אך, יחד עם זאת מסוכנת כל כך. למעשה הבחורה הזו, אשר כה אהב אותה, היא כשלעצמה הזכירה לו את השמש, מחד חמה ונעימה ומאידך … להמשך קריאה
התקופה הייתה ספטמבר 1992, נהגתי בכביש 70, אי שם בין סנט צ'רלס מיזורי לקנזס סיטי, באזור שנקרא "סמטת טורנדו". זה היה יום בהיר, כמעט ללא סימן לענני הסערה שיבואו. נהגתי בכביש המהיר, זרם עמודי הטלפון האינסופי, עף, בזווית הראיה שלי, במטושטש. לחצתי על דוושת הגז כאילו אני ממהר לתפוס את החיים ולחיות אותם במלואם. נרשמתי … להמשך קריאה