העמסנו את המזוודות ושקיות הקניות הרבות, בתא המטען של הספארי הגדולה, יצאנו מאילת בשעת לילה מאוחרת, נוסעים בדרך חזרה הביתה, לגבעתיים. הילדים ישנים במושבים האחוריים, כל אחד במושב נפרד, השתדלנו לעייף אותם כהוגן, כדי שישנו במשך הנסיעה. זה עבד, הם היו שרועים על מושבי הספארי, שקועים בשינה עמוקה. חופשת החג הזו, עברה ביעף, כמעט ולא … להמשך קריאה חוזרים הביתה
ראיתיה כשכבר ירד הערב , מנסה לעצור טרמפ בכביש החוף, לכיוון צפון, על גבה תיק גב. עצרתי, "לאן?". "צפונה , כמה שיותר צפונה" "ובסוף לאן?", שאלתי בחיוך. "לטבריה, מגיע?" "ואללה מגיע, עלי.." נראתה עייפה, לא צעירה, לא יפיפייה, אבל נאה, היה לי זיק של הרפתקנות בעיניים, כמו שאני אוהב באישה. היא זרקה את התיק למושב … להמשך קריאה בדרך לצפון
אני מתעוררת ,כבר בוקר, אבל זה בוקר של יום שבת, היום היחיד בשבוע שהתריסים סגורים בבוקר ולא ממש ברור מה השעה. אתה שוכב לידי, ואתה כל כך יפה כשאתה ישן, מלאכי כזה ותמים (למרות שאתה כל כך לא). לאט גם אתה מתעורר, פוקח את עינך, מחייך אליי חיוך מסומם משינה, אני מציקה לך בליטופים ונשיקות … להמשך קריאה שבת בבוקר
שמה היה יסמין, זה היה שם, עם נופך אקזוטי והוא היווה ניגוד נורא לחייה, הבינוניים וחסרי הריגושים. היא עבדה במשרה לא מלהיבה, במשרד לא מלהיב, שוחחה שיחות לא מלהיבות עם חברים לעבודה, לא מלהיבים ובאופן כללי לא הצליחה להתלהב משום דבר. היא קנתה יותר מדי בגדים, אכלה יותר מדי ג'אנק פוד, שכבה עם יותר מדי … להמשך קריאה השם שלה
עברו שלוש שנים מאז שאשתי נעמה נהרגה בתאונת דרכים, איבדתי את אהבת חיי, מותה היכה בי קשות, היינו נשואים 27 שנים. כדי לברוח מתחושת הצער המתמדת, הקדשתי את עצמי לעבודתי כמנהל משרד שירותי תיווך ולתחביבי כצלם דיוקנאות. בשעות הפנאי ביליתי בבית, או עם ביתי טלי, בת 26 עכשיו. טלי הזכירה לי את אמה בכמה אופנים, … להמשך קריאה טלי שלי
ענת שכבה על מיטתה, בוקר נוסף והיא עדיין חסרת חשק לצאת ממנה, 'זה לא בסדר, כל-כך לא צודק, על גבול הדמיוני', חשבה בפעם המאה, 'איך לא הבחנתי, לא מגיע לי מה שהוא עשה. עיניה עדיין אדומות, אחרי עוד לילה ללא שינה, שוב חושבת על מר גורלה כשהשינה ממנה והלאה. שוב מעלה בזיכרונה, כיצד לפני כחודש, … להמשך קריאה בני החורג