מאת אס בשרוול
לתחילת הסיפור, חלק 2, חלק 3, חלק 4
הוא השאיר אותי שם בשירותי הנכים, קשורה, מותשת, שבורה, מאושרת ומסופקת, מבלי שאני יודעת את שמו ומבלי שראיתי את פניו.
לאט לאט אספתי את עצמי, שחררתי את ידיי והתחלתי להתנקות. תוך כדי הנקיון הבנתי כי גם באקט במקלט וגם כאשר הוא השתמש בי היום בשירותים הוא לא גמר אפילו פעם אחת. כאילו ביקש לשלוח לי מסר. כל הסקס הזה איתך בכלל לא מזיז לי. אני עוד לא קרוב להיות מסופק ממך. תצטרכי לעבוד הרבה יותר קשה ממה שעבדת עבור כל גבר אחר. איזה אתגר. השתוקקתי לאתגר. אני מוכנה לעשות הכל בשביל לעמוד בו ולהוכיח שאני ראויה לו. עד היום הוא לא גמר בתוכי אפילו פעם אחת, בפעם הבאה שאפגוש אותו, כך הבטחתי לעצמי, זה יקרה שתי פעמים.
ההמתנה מייאשת. חיכיתי לאות. חיכיתי לשריקה. חיכיתי. מתי יתחשק לו שוב להשתמש בי. מתי אוכל לעמוד באתגר. אולי מדובר בגבר נשוי שמשתמש בי לפורקן רק באקראי ? אולי רק כשאשתו במחזור ? ייחלתי שזה לא המצב כי איך אוכל להסתפק בפירורים כשגבר אמיתי כזה, שיודע לטפל בי, להעמיד אותי על מקומי ולהשביע את הרעב הבלתי נגמר שלי, נמצא בסביבה.
כל יום פתחתי את ארון השירות לראות אם יש שם הוראות ממנו.
אחרי שבוע זה קרה. חיכה לי שם הפתק המיוחל.
"אחרי העבודה. ערומה. בארון הסגור".
ליד הפתק, חיכה לי כיסוי העיניים המוכר.
חיכיתי עד שאחרון העובדים עזב את המשרד, נכנסתי לארון השלתי את בגדי וחבשתי את הכיסוי. הארון היה צר מאוד ולא התאים לקליטת אדם בתוכו. המטאטא, המגב ויתר כלי הניקוי דקרו בגופי כל פעם שזזתי אפילו מילימטר. התלבטתי אם מותר לי להוציא מהארון את החפצים אבל הגעתי למסקנה שכל עוד לא קיבלתי הוראה מפורשת כזאת אסור לי להקל על עצמי. האוויר בארון היה דליל ושוב מצאתי את עצמי נאבקת על כל שאיפת אוויר. במאבק בין אוויר לבין הזיין שלו כבר ידעתי למי נתונה הנאמנות שלי.
ההמתנה בארון הצר והחנוק התארכה לשעות והיתה קשה מנשוא. האם הוא מעמיד אותי במבחן כלשהו ? האם הוא בוחן את נחישותי לסבול בציפייה לשרת אותו ? אולי הוא פשוט לא שם עלי ופשוט מתנהל לפי הנוחיות שלו בלבד. הוא יצא מהמשרד, הלך לאכול ארוחת ערב, צופה במשחק ספורט בטלוויזיה, וכשהמשחק יסתיים הוא יחזור למשרד לשחק ולזיין את בובת המין שמחכה לו בארון. כן זה המצב. אני פשוט בובת מין שמחכה בארון על המדף עד שיחליטו לשחק בה. כל כך פשוט. ההבנה הפשוטה הזאת הרטיבה אותי מאוד.
אחרי שעות רבות הוא הגיע. שמעתי את הצעדים שלו בכניסה למשרד ונדרכתי כולי. הארון נפתח. לא העזתי לזוז. הוא שלף את הבובה שלו מהארון, כופף אותי קצת והכה נמרצות את ישבני. ידו אומנם היתה חזקה וכבדה אך הרגשתי את האדישות, הכמעט טכנית, בה חבט בי. הבנתי שהספנקינג לא מזיז לו בכלל ובטח שלא מרגש אותו ושכל מטרתו היא לחמם אותי ולהכניס אותי למשטר של שליטה פיזית ומנטלית. הוא עושה את זה בשבילי. התרגשתי.
כשהוא סיים את הספנקינג הוא קשר את ידי מאחורי הגב ואמר מילה אחת "אחריי". כיוון שעיני היו מכוסות הייתי צריכה להיות קשובה מאוד לשריקות החלשות שלו על מנת לנסות ולהיצמד אליו כמה שאפשר. תנסו ללכת קצת בחדר המוכר שלכם בעיניים עצומות ותיווכחו כמה חסרי אונים ובטחון זה גורם לכם להיות. באמצעות השריקות הוא הוביל אותי למעלית ומשם יצאנו לחניון של המשרד. פתאום קלטתי שבטוח שיש כאן מצלמות אבטחה אבל מה כבר יכולתי לעשות. המשכתי לעקוב אחרי השריקות, נתקלתי במספר מכוניות בדרך ונפלתי אבל מייד קמתי ורצתי אליו וכך הצלחתי לשמור ממנו על מרחק סביר. כשהגענו לרכב הוא פתח לי את הדלת כופף את ראשי והכניס אותי לרכב. הרגשתי אסירת תודה על כך כי הבנתי כמה קשה היה לי לפתוח את הדלת עם ידיים קשורות מאחורי הגב ולהיכנס לבד למכונית. אמרתי לו "תודה רבה". גם כי באמת הודתי לו וגם כי רציתי קצת לשבור את הקרח ולשמוע את קולו. הוא לא ענה. הוא הניע והתחיל לנסוע בדממה. נזכרתי בכל הנסיעות עם נהג המונית ובכישורים אותן רכשתי בנסיעות אלו, נשכבתי עם שפתי על מחלצותיו והתחלתי לנשק את האיבר מבעד המכנס. אחרי מספר דקות, כנראה ברמזור, הוא הפשיל את מכנסיו ואפשר לפי גישה ישירה לאיברו. וואו. איזה איבר. סופסוף ניתנה לי האפשרות להרגיש אותו במלואו ואני ניצלתי אותה במלואה. ליקקתי, נישקתי, מצצתי וינקתי בטירוף. לא שציפית למילה טובה או ליטוף אבל גם לא צפיתי לכך שהוא ינצל את ההזדמנות בה נחשף בפניו ישבני כדי להכות אותי כל כך חזק. דמעות עלו בעיניי. זה לא מגיע לי. חיכיתי בארון כפי שהוא ציווה עלי. כמעט נחנקתי. צעדתי אחריו קשורה ומושפלת ללא כל מחאה, אני מוצצת כל כך יפה מיוזמתי. למה. אבל הוא היה אדון קשוח. הדמעות דווקא מצאו חן בעיניו. הוא המשיך להכות את ישבני והשתמש בדמעותיי כדי לסכך את איברי ולהכין אותו לחדירה. הוא המשיך להכות את ישבני והפעם ניצל את דמעותיי כדי לסכך את איברו. כששנינו היינו מוכנים לדעתו עצר את הרכב ויצא ממנו. שמעתי שהוא פותח את מכסה המנוע. אחרי זה הוא פתח את דלת הנוסע שלי ושלף אותי מהרכב. הוא הוביל אותי לפתח הרכב, כופף אותי כך שראשי הרגיש את חום המנוע, פיסק את רגליי ואז הוריד על צווארי את מכסה המנוע. החום היה בלתי נסבל וגם המכסה הכביד מאוד על צווארי. כשהזיין חדר הרגשתי את הניגוד בין זרמי העונג הזורמים ממפשעתי לבין הסבל והחנק אותם אני סובלת מהאוויר החם והדחוס של מנוע הרכב. כדי להוסיף להשפלה אנונימוס לא זז ואני הייתי צריכה להזיז את עגני קדימה ואחורה על מנת לנסות ולסחוט אורגזמה ראויה. התנועה גרמה למכסה המנוע הכבד לחרוץ בגבי חריצים עמוקים וכואבים. הכובד של המכסה הכביד על תנועתי והאוויר החם הקשה מאוד על המאמץ הגופני של הזזת האגן והביא אותי לסף העילפון. נשמתי בכבדות את האוויר החם ושנאתי את עצמי על המצב המשפיל שגופי גורם לי להגיע אליו אבל לא העזתי להפסיק לזוז. אחרי מספר דקות אנונימוס כנראה קצת ריחם עלי והתחיל להזיז את אגנו בתקיפות רבה, קורע אותי מבפנים, הזרמים הטיסו אותי לשמים וחזרה ועם כל תנועה שלו הראש שלי נחבט במכסה המנוע. בתחרות בין זעזוע מח שלי לבין הגמירה של אנונימוס, אנונימוס ניצח. הוא שלף את איברו ונשען בכבדות עם ידיו וגופו על מכסה המנוע אשר מחץ אותי תחתיו. ראשי ממש נצמד לחלקי המנוע השונים וספג את חומם ואת קושיים של הרכיבים השונים עד שחלקים בלחיי קיבלו את צורתם. סבלתי את הקושי והכובד אך לא העזתי להוציא מילה. אחרי מספר דקות הוא התרומם ושלף אותי מתוך מכסה המנוע לא לפני שחבט בישבני מספר חבטות הגונות. הוא לקח שוב את הדמעות מעיניי וסיכך איתם הפעם את ישבני. ידעתי מה הולך לבוא כשהוא כופף אותי שוב, הפעם לפחות על מכסה המנוע.
בדרך חזרה הוא נעל לי נעליים ונתן לי לרוץ קשורה עם הידיים מאחורי הגב אחרי הרכב שלו, בהתאם לשריקות שהוא שרק. הייתי מותשת ודידיתי בקושי אחרי הרכב. אחרי מספר דקות הוא אסף אותי לתוך הרכב והתחיל לנסוע. הכרתי לו תודה על כך והתכופפתי לאיברו בנוהל המונית שלי. הוא לא התנגד אבל גם לא הפשיל את מכנסיו ולכן לא זכיתי לטעום שוב את איברו ונאלצתי לנשק אותו דרך המכנס בלבד.
כשנכנסו לדירה שלו הוא קשר את ידיו למעלה חיבר אותי לקולב ותלה אותי כמו ז'קט או חולצה בארון הבגדים שלו. מתוך הארון שמעתי אותי מתקלח ומתארגן לשינה. כל כך התחשק לי להתקלח ולהתנקות מכל הלכלוך, הגמירות והזיעה אבל זה לא עמד על הפרק. אני חפץ שלו וחפץ לא מתקלח. הוא פתח את הארון פעם נוספת על מנת למצוא בגד מסוים. הרגשתי שהוא מסתכל עלי וניסיתי לנחש מה הוא יבחר לעשות בי כעת. כל כך קיוויתי שיוריד אותי מהקולב. ירחץ אותי ויתן לי לישון על מזרן לרגלי מיטתו או אפילו על הרצפה. אבל הוא סובב את הקולב שהייתי תלויה עליו כך שישבני הופנה אליו, הכה אותי בישבני מספר מכות נמרצות וכואבות במיוחד וסגר עלי את דלת הארון.
בלי לילה טוב, בלי ליטוף, בלי שתייה, בלי יחס מינימלי כבנאדם.
ידעתי שהשלב הראשון של ההחפצה הוא תמיד קשה וכואב אבל גם ידעתי שאני בידיים טובות. קשוחות אבל טובות.
