דנה
עברה שנה מאז שדנה נכנסה בפעם הראשונה לבית הזה,
לדירה של אפרת ורונן. שנה של חוויות שהיו מספיקות לרוב
האנשים לתקופה של חיים שלמים .
דנה דפקה על הדלת וחייכה. כל פעם מחדש, בכניסה, היא
נזכרת בכל מה שהיה לפני. רגע אחד מהיר של כל הדברים
שעברה איתם מאז. הצחוקים, הבכי, החום והאהבה שהעריפו
עליה. הסשנים, כמובן הסשנים .
זאת בדיוק שנה מאז שהיא סופסוף נתנה מקום לכל הדברים
שגילתה על עצמה ביום שתפסה את בעלה בוגד בה. בדס"מ,
משיכה לנשים ובתור בונוס, המשיכה שלה לזוגות. לפחות לזוג
הספציפי הזה .
אפרת פתחה לה את הדלת בחלוק. היא חיכתה שדנה תכנס,
סגרה אחריה את הדלת, זרקה מעצמה את החלוק כמעט
בגועל ועטפה את דנה בחיבוק. אפרת לא אהבה בגדים. אבל
היא ממש אהבה חיבוקים .
דנה מיהרה להחזיר את החיבוק. שבועיים שהשלישייה לא
נפגשו. רונן ואפרת, אמרו שהם צריכים להכין משהו מיוחד
לרגל השנה שלהם ביחד. משהו שהיא לא תשכח לעולם וגם
הם לא. שנה שהיא איתם, אבל כל מידי פעם, הם עדיין גרמו
לה לרעוד מפחד והתרגשות. הסדיזם שלהם, מהול באהבה
העצומה, יצרו קוקטייל מיוחד ביותר. מעניין איך היו קוראים
לזה אם היו מוכרים את זה בפאבים… אולי Hit and Kiss . דנה
חייכה לעצמה על המחשבה .
אפרת עצרה את החיבוק. תמיד. לדנה לא הייתה שום כוונה
לזוז מהמקום הזה לנצח. היא העבירה עליה מבט בוחן מלמטה
למעלה, כאילו בוחנת א ת הסחורה, לראות שהכל במקום.
צמרמורת עברה בגופה של דנה. ההחפצה של אפרת, תמיד
גרמה לה להרגיש נחשקת .
"טוב, כלבה, תתפשטי ובואי לסלון" – אמרה אפרת תוך כדי
שהיא כבר הסתובבה והחלה ללכת לסלון בעצמה .
דנה חלצה את הנעליים. הורידה את כתפיות השמלה ופשוט
נתנה לה להחליק לרצפה. בכך, היא סיימה להתפשט .
הסלון היה חשוך. רק כמה נרות מול הכניסה. כמו בפעם
הראשונה. אך בשונה מהפעם הראשונה, דנה לא הייתה צריכה
את אור הנרות. היא הלכה בביטחון והתרגשות למרכז החדר.
אפרת ורונן ישבו במקום הקבוע שלהם. הם לא הסתכלו עליה.
הם דיברו על משהו ביניהם. משהו מהיומיום. משהו שדנה לא
הייתה חייבת להקשיב לו. הם מחכים לה. היא ניגשה למקום
שלה ממש מולם והתיישבה על הברכיים. היא התכופפה
ונישקה את רגלו של רונן ואז את של אפרת . לאחר מכן. היא
חזרה לשבת על הברכיים. ראש למטה. ממתינה שיתייחסו
אליה .
מאחוריה, היא כבר ראתה את הניילון על הרצפה. היא לא
ראתה שום דבר מיוחד. כבר היו עוד סשנים של שעווה מאז
הפעם הראשונה שבאה לפה. הראש למטה מנע ממנה לסרוק
את החדר כולו, אבל שום דבר לא בצבץ, לא נצץ ולא נראה
שלא במקומו. הסקרנות המשיכה לגבור, איתה הפחד ואיתו
ההתרגשות והתשוקה .
רונן ואפרת
המשחק התחיל. מהרגע שדנה נכנסה לחדר, זוג הטורפים
החלו להשתעשע בציד שלהם. הם התעלמו ממנה. או לפחות
גרמו לה לחשוב שהם לא שמים לב. הם דיברו על משהו
יומיומי, עוד רשימה שלא סגרו בימים העסוקים. אבל השיחות
האלה נעשו בטבעיות ובקלות. הריכוז האמיתי שלהם, היה
ביפהפייה הנרגשת שלרגלם .
הם נתנו לה רגע לסרוק את הסלון בכניסה. היא אפילו לא שמה
לב שהיא התעכבה יותר מהרגיל. ההפתעה לא הייתה בסלון.
הם דאגו ששום דבר לא יסגיר את החלקים המיוחדים בערב
הזה. הכל נראה רגיל .
הם אפילו לא הגיבו כשהיא ביצעה את הפעולה שהגדירו לה
בתור "שלום" בכל פעם שהיא אצלם. למרות שהמסירות שלה,
הדליקה את שניהם כל פעם מחדש. רונן הידק את החיבוק על
המותן של אפרת וידו הארוכה עלתה למעלה ותפסה לה בחזה.
בעדינות. הוא לא רצה שתעשה צליל ותסגיר בפני דנה את
התרגשותם .
הם חיכו בסבלנות. דנה סיימה לסרוק את החדר על בר כייה.
היא לא מצאה כלום. רמות הפחד וההתרגשות עולות ואיתן,
קצב הנשימות שלה. זה תמיד שיעשע אותם, כמה שהיא לא
מודעת לזה. זה כאילו, הספייס שלה כבר התחיל, אבל היא לא
יודעת. היא משוכנעת שיש לה את הפוקר פייס הטוב בעולם.
הם דיברו איתה על זה פעם… אבל היא פשוט אמרה שהיא לא
שמה לב ושהיא שמחה שזה משעשע אותם ושהיא מקווה
שהיא תמשיך לעשות את זה גם בהמשך. והיא המשיכה .
אפרת נגעה כאילו בטעות עם הבהונות בברך של דנה. נשימה
חזקה, מאופקת ברחה לדנה ומיד היא התאפסה על עצמה.
נגיעה נוספת. ממושכת יותר עצרה את נשימתה של דנה לרגע.
בנגיעה השלישית, אפרת התחילה לטפס עם הרגל לכיוון הירך.
לאט, לאט. תוך כדי הם המשיכו לדבר. הנושא נסגר. אפרת
סיבבה את הראש לכיוונה של דנה .
דנה ישבה עם הראש למטה, אבל אפילו בתאורה הזאת היה
אפשר לראות איך היא נושכת את השפה התחתונה. עדיין
מתאפקת. ילדה תמימה וחמודה. היא הרי יודעת שזה לא
כוחות .
אפרת המשיכה ללטף את הירך של דנה עם רגלה. שניות
ארוכות. דנה לא נשמה. לפתע, היא הרימה את הרגל וכיוונה
אותו לבטן. ליטוף קל ובשניה, כף רגלה נחתה בליטוף על
החזה של דנה .
כל האוויר יצא פתאום מדנה בגניחה אחת רציפה וחזקה .
"אמרת משהו, כלבה?" שאלה דנה, בקול משועשע .
"לא, גבירתי" – ענתה דנה במבוכה .
"מוכנה לשחק, חומד?" שאל רונן ומיד תיקן את עצמו, "שנשחק
בך? "
"כן, אדוני" – ענתה דנה בלחש. הרגל של אפרת עדיין מלטפת
לה את החזה .
"לא שמעתי אותך, כלבה" – אמרה אפרת והפעילה טיפה יותר
לחץ, מועכת את השד של דנה.
"כן, גבירתי, אני מוכנה!" דנה כמעט צעקה, גם כדי שישמעו
וגם בשילוב עם גניחה נוספת שפרצה ממנה .
"שנתחיל, אהובה?" – שאל רונן וקם מהספה .
"נתחיל, אהובי", – ענתה אופרת והוסיפה, -"הלילה הזה הולך
להיות ארוך ונפלא" .
הלילה הזה הכל היה מתוכנן. רונן ואפרת ניגשו למעמד הנרות.
בדרך, הם מיקמו את דנה בשכיבה על הרצפה, על הניילונים.
הם ידעו שהטמפרטורה של הרצפה הייתה נעימה ותאזן יפה
את החום של הנרות .
"חומד" ,- התחיל רונן בעודו מרים את הנר ומטפטף טיפה על
עצמו – "לסשן שעווה הזה יש כמה דברים שאת צריכה לדעת.
הנרות האלה הוכנו במיוחד בשבילך. זה יכאב. כנראה מאוד.
אנחנו נתאמץ שלא להשאיר כוויות, אבל לא מבטיח. האם זה
ברור לך? "
"כן, אדוני" .
"… יופי. הדבר השני, כלבה" – אפרת גם עשתה פאוזה כדי
ליצור מתח ולטפטפ כמה טיפות על עצמה, להבין מה הגובה
הנכון – "אסור לך לזוז, בשום אופן. זה ברור? "
"כן, גבירתי" .
כך הם התחילו. הנרות היו חמות ממש. לא רק זה, לבקשתם,
החום לא דעך כמו בנרות רגילים. התחושה נשארה בין שניה
לשלוש, לפעמים גם חמש. רונן ואפרת נהנו יותר מהרגיל. כל
מידי פעם, מקרבים ומרחיקים את הנר מהגוף היפה שנפרס
מולם בתור קנבס. והם ציירו. יותר נכון, הם כתבו. כמו נוער על
עצים ותאי שירותים )מה שבא לכם כמטאפורה( .
אפרת. לב. רונן. לב. דנה. לאורך כל הגב. השמות בנר כחול.
הלבבות, כמובן בסגול. הם סיימו מעבר ראשון ואז החל החלק
הטוב. למלא את הלבות מבפנים. ל עבות את האותיות. כמה
שאפשר כדי שישאר קריא או עד שהשעווה תגמר. הם עמדו
כהרגלם, אפרת בראש ורונן לצד הגב התחתון. הם החליפו
נרות ביניהם לפי הצורך .
הידיים של דנה היו מעל ראשה. הם ראו את האצבעות שלה
רוקדות מכאב. כפות הרגליים עושות פלקס ופויינט לסרוגין .
אחד הדברים היותר אהובים על זוג השולטים המנוסים, היה
דברים שלא תכננו אליהם. כל אחד יכול לתכנן סשן "מושלם".
אבל לא כולם יכולים להתמודד עם בלתמ"ים בצורה יצירתית
וכך שאם מישהו היה רואה מהצד, היה חושב שזה מתוכנן .
נשאר להם, לכל אחד, חצי נר סגול, אבל היצירה הושלמה .
כאילו קראו את מחשבות אחת של השני, בלי לדבר ביניהם,
שניהם חשבו על אותו הדבר בדיוק. עדיין היה מקום בגב
התחתון. היה גם מקום בגב העליון .
"ידיים לצידי הגוף,כלבה, כפות ידיים כלפיינו ותמתחי קצת" .
דנה לא ענתה, אבל מיד החלה לזוז בעדינות ולאט, לאט עברה
לבסוף לתנוחה שנאמרה לה .
רונן ואפרת המשיכו. הם יצרו מסגרת לכל היצירה. גם עליון,
דופן. כתפיים, ידיים לאורכן, ודופן נוספת על התחת .
הנרות נגמרו. היצירה הושלמה. אפרת התכופפה לבדוק אם
דנה בסדר. רונן הביא את המצלמה, סידר תאורה מתאימה
ועשה כמה תמונות למזכרת. הם מתכננים להדפיס את זה על
חומר מיוחד כזה, זכוכות עבה, ולהפוך את זה לתמונה
שכזאת .
"היא בסדר, אהובה? "
"כן, אהובי. מעופפת כרגיל, אבל בסדר. אפשר להמשיך לחלק
הבא" .
דנה
דנה שכבה על הבטן. יותר נכון, היא ריחפה. הזוג האהוב היו
עסוקים בשלהם. בהתחלה, היא ניסתה להבין מה הם מנסים
לצייר שם. כל מידי פעם, הם ציירו משהו. לרוב, יצירת אומנות
שרק הם הבינו, אבל תמיד יצא להם משהו יפה. זה היה סשן
כזה. היא ידעה שיש להם תוכנית. זה הוכח סופית, כאשר רונן
הביא מצלמה והתחיל לצלם .
דנה הייתה מודעת לכל הנ"ל, אבל לא לגמריי נוכחת. כשאפרת
בדקה לשלומה, היא התעקשה לתשובה מילולית .
"תשתמשי במילים שלך, כלבה. שאלתי אם את בסדר? "
"אני הכי טוב, גבירתי" – ענתה דנה. היא הייתה בטוחה שהיא
בלעה אותיות ואולי אפילו מילים שלמות, אבל זה הספיק
בשביל להרגיע את אפרת .
רונן ואפרת החליפו כמה מילים ביניהם. משהו לגבי החלק
הבא. דנה ידעה מה הוא החלק הבא. לפחות עד היום, זה
פשוט הסרת השעווה עם סכין. ואז, כמעט תמיד מקלחת.
לפעמים היו עוד דברים לפני המקלחת .
שכבות השעווה "גולחו" בקצב אחיד. רונן עבד ביסודיות
ושיטתיות. זה כאילו הוא חילק את הגב לריבועים קטנים וניקה
אותם לפי סדר עוקב. היה בזה משהו מרגיע. דנה תמיד ידעה
למה לצפות בשלב הזה. תמיד, אבל לא הפעם .
אפרת תפסה את מקומה האהוב בשלב של הסכין, בין הרגליים
של דנה. היא התיישבה על הרצפה והחלה לשחק באיזור
הירכיים. אבל הפעם, היא רק התקרבה, אבל לא נכנסה. בכל
פעם שהאצבעות שלה התקרבו מילימטרים ספורים, צמרמורת
עברה בגופה של דנה. היא כל כך רצתה להרגיש את האצבעות
שלה בפנים. היא באה להזיז את ה אגן, לתת קצת יותר גישה,
אבל היא נזכרה בזמן, שאסור לה לזוז .
"ששש. כלבה מיוחמת שלי. הפעם, את תתאפקי. גם אני
אתאפק. יש רגע מתאים יותר, עוד מעט, קצת סבלנות" – הקול
של אפרת יכל להישמע מרגיע. כמעט מנחם. דנה ידעה יותר
טוב. זה היה הקול המאופק והסדיסטי. עכשיו, זה נהיה קצת
מפחיד. הזמן הנכון לחדירה, הוא לא בזמן שסכין חדה עוברת
על גופה? למה היא בעצם מחכה? מה יספק את הסדיסטית
המדהימה הזאת ,אפילו יותר?
השעווה ירדה כולה. דנה הייתה מודעת חלקית לכל מה שרונן
עשה על הגב והידיים והתחת. הוא ניגב אותה עם משהו. לאחר
מכן עם משהו אחר. אחר כך, הוא ניגב אותה עם עוד משהו.
היה ממש לא ברור לדנה מה קורה שם. מצד שני, היא לא יכלה
להתרכז בזה. העבודה השיטתית של רונן, הפכה לרעש לבן.
כל ההתמקדות של דנה, הייתה בין רגליה. אפרת עדיין ליטפה,
לחצה ושרטה קלות. בנוסף, היא הוסיפה לשון ושיניים, נשיכות
עדינות באיזורים הרגישים של הירך והשוק. הנעשה בין רגליה
הטריף אותה .
לפתע, הכל נעצר. רונן אמר משהו, אבל דנה פספסה את זה.
דנה התאמצה להקשיב, עכשיו כשהמגע פסק, היא שמעה
אותו .
"את סומכת עלינו, חומד?" – אמר רונן, כאשר העובדה שהוא
חוזר על עצמו, ניכרת בקולו .
"כמובן, אדוני" – ענתה דנה בחשד .
"עכשיו, אנחנו נשאיר עלייך סימן. זה הסימן הראשון. אם
וכאשר נחליט, יהיה סימן שני, קבוע יותר. אבל זה בהמשך. את
מבינה את מה שאני אומר, חומד? "
"כן, אדוני. זאת אומרת, אני לא מבינה מה הכוונה הפציפית,
אבל אני סומכת עליכם, ואני אשמח אם תסמנו אותי, בכל צורה
שתבחרו". – הקול של דנה רעד. היא לא הייתה בטוחה אם זה
מפחד או מהתרגשות. דבר אחד היא הייתה בטוחה לגביו. היא
סומכת עליהם. בכל תא בגופה. סומכת עליהם כמו שלא סמכה
על אף אחד לעולם. היה קשה להאמין, איך אחרי הבגידה
שעברה לפני שלוש שנים, היא תהיה מסוגלת לסמוך על
אנשים, אי פעם. אך הנה היא. מודעת לעצמה, אבל לא
חושבת. נותנת להם שליטה מלאה על גופה ועל נפשה. היא
עדיין היא, עצמה. היא עדיין אישה חזקה, עצמאית וכו' וכד'
ודווקא החופש הזה, מאפשר לה למסור את כל כולה, ככה
לידיים שלהם .
"את מבינה שזה יכול להיות לך קשה, כלבה מתוקה שלנו, אבל
ברגע שנתחיל, לא נפסיק, עד שנסיים. זה גם ברור לך?" –
אפרת נשמעה כמעט מנחמת ומודאגת. משהו לא אופייני לה.
זה רק הפחיד את דנה יותר. אבל היא לא חשבה אפילו על
האפשרות של לסגת .
"כן, גבירתי. אני לא אעצור, לא משנה כמה קשה זה יהיה. אני
שלכם בכל גופי ונפשי. אני יודעת שלא תעשו משהו שלא אוכל
לעמוד בו". – דנה שידרה בטחון. ברגע זה, היא באמת
האמינה במה שאמרה. זה עד כמה שהיא סומכת עליהם. כן,
כן, עליהם. לא על עצמה. היא יכלה לעשות טעויות, להישבר,
להגיע לסף. היא לא תמיד הכי חזקה. אבל הם? הם עדיין לא
איכזבו אותה. עד היום. לפעמים, היא הייתה בטוחה, שהם
מכירים אותה, יותר טוב ממה שהכירה את עצמה. כל פעם, הם
מראים לה עוד חלקים ממנה, שלא ידעה שקיימים .
"נתחיל" – אמר רונן לעצמו .
הוא התיישב על גבה של דנה, קצת מתחת למותן. עוד דקה
הוא היה עסוק בהכנות כלשהם. הוא שם כפפות, כאלה כמו של
רופאים או משהו. ריח של כוהל עלה לאוויר. הוא הדליק מצת
ועשה משהו איתו. אולי ניקה את הסכין משעווה, זאת הדרך
הקלה לעשות זאת. בשלב הזה, הוא עצר לגע .
אפרת לעומת זאת, בחרה את הרגע הזה כדי להתחיל. דנה
יכלה כמעט להרגיש את החיוך הזדוני של אפרת. נעלמו
עקבותיה של האישה המנחמת והמודאגת שדנה שמעה לפני
רגע בקולה של אפרת. נעלמו כלא היו. עכשיו, נשארה רק
הסדיסטית האכזרית שדנה למדה להכיר ובהחלט לאהוב .
אפרת התחילה בצורה כמעט רגילה. דנה שמה לב
לאינטנסיביות מסויימת בתנועות שלה. כמה רגעים אחרי, היא
התחילה לאבד את עצמה. לאבד את המודעות, לאצבעות של
אפרת. אחרי עוד כמה רגעים, דנה הרגישה על הירך את
הפלאג הרוטט. עוד מהמפגש הראשון. באמת שנוצר ביניהם
חיבור מנצח מאז .
משהו היה שונה. דנה הרגישה את זה. הפלאג חדר. לכל
הארוך בלחיצה אחת. הוא לא רטט. באותו הרגע, כאב חד
פשט על גבה של דנה. בערך באמצע. הריכוז קפץ מהגב אל
הפלאג ואז אל האצבעות של אפרת שנעו בתוך דנה בקצב לא
אחיד ששיגע אותה. היה לה מאוד קשה להתרכז בדבר אחד.
הכאב בגב נמשך רק לשניה. אבל גבה התכווץ בזמן שהיא
התכוננה לעוד. כלום לא קרה. הריכוז חזר לאפרת בלבד.
האורגזמה הייתה קרובה. היא למדה לשלוט בהן במידת מה,
רק בשביל אפרת ורונן. היא חשבה להתחנן, אבל הייתה לה
ההרגשה, שהיום, זה לא יעבוד. הכל מתוכנן מידי היום. הגב
שלה נרפה .
הכאב בגב התפשט שוב. הפעם זה לא הפסיק. לקח לה שניות
ארוכות להבין מה זה. הקצה של הסכין, כנראה מהצד הלא חד
של הלהב. רונן חרט משהו על גופה. הוא לא הפעיל הרבה
לחץ. אבל מספיק. הוא גם חזר על כל קו מספר לא עקבי של
פעמים .
קו. עוד אחד. עוד אחד. משהו שמזכיר עיגול. דנה ניסתה להבין
מה הצורות שיופיעו לה על הגב. היא הייתה בטוחה שזה
ישאיר צלקת. הם קראו לזה "לסמן", אז זאת לבטח הכוונה.
בשלב הזה, הפלאג התחיל לרטוט. האצבעות של אפרת, מצאו
קצב אחיד יותר, נוגעות בדיוק במקומות הנכונים – כמו שרק
היא יודעת .
זה נמשך כל כך הרבה זמן. דנה לא פחדה יותר. היא גילתה
אהבה חדשה. היא עוד לא הבינה את זה לעומק… זה יקרה
אחר כך. מתישהו מחר אולי . כרגע, היא רק ידעה שהיא כבר
מנותקת לחלוטין. אפרת תמיד ידעה להטריף אותה, אבל
החריטה שהתקיימה על גבה, זאת הייתה חוויה חדשה
ומיוחדת .
"את יכולה לגמור, כלבה" – אמרה אפרת והגבירה מעט את
הקצב ואת עוצמת הרטט של הפלאג .
הסכין כבר לא ציירה על גבה. שניה אחרי זה, הצריבה של
האלכוהול על עור פצוע, סיחררה את אפרת. היא לא יודעת
כמה היא גמרה. לא כמה זמן ולא באיזו עוצמה. זאת הייתה
חוויה שעוד לא הכירה. עוד משהו שהזוג האהוב הזה, גילה לה
על עצמה. כל גופה רעד בעונג. רונן ליטף את גבה מסביב
ליצירה שסיים ליצור .
הזמן עצר מלכת .
העולם קפץ קדימה לעתיד .
דנה התחילה להתאושש מעט. מספיק כדי לשמוע כמה
משפטים בין אפרת ורונן, שלשמחתה, עדיין היו באותם
תנוחות, חוץ מזה שעכשיו ידיה של אפרת, רק ליטפו את
הרגליים, הירכיים וכל מה שהייתה לה גישה אליו .
"הכל מוכן לשלב הבא, אהובה?" – ש אל רונן כדרך אגב .
"הכל חוץ מהכלבה המיוחמת שלנו, אהובי. נראה שהיא צריכה
עוד כמה דקות. אבל אם נתחיל לסטות מהלו"ז, פשוט נקח
אותה למקלחת קרה, לא? "
השיחה עוד המשיכה קצת, אבל הם החליפו נושא. דנה נעלמה
לעצמה לעוד כמה דקות. גופה עדיין רועד לשניה פה ושם. גלים
אחרונים של ההנאה הרצופה שחוותה כרגע .
אני מסומנת כעת, היא חשבה לעצמה. מה בדיוק הוא כתב
שם?
אפרת ורונן
רונן ישב על גבה התחתון של דנה. הוא ליטף את גבה החלק
והיפה. המגע איתה, אף פעם לא הספיק להם. הם לא יכלו
לספור, כמה שעות הם העבירו פשוט בללטף אותה. הם לא
סיפרו ל ה את זה. אולי, לא לגמריי היו מודעים לזה בעצמם,
אבל זה בדיוק מה שהבדיל בינה, לבין הבחורות הקודמות
שצירפו. הרעב הזה. הרצון פשוט להיות איתה. לגעת, ללטף
וכן גם להכאיב, אבל תמיד היו מוכנים להכאיב, למי שבא ליד.
הרצון ללטף. זה היה שונה .
דנה התחילה לחזור לעצמה. הם עזרו לה לקום ולקחו אותה
למקלחת. הם ניקו את גופה היטב. במיוחד את הפצע החדש
שבקרוב יהפוך לצלקת. רונן ניסה לכוון למשהו שישאר לפחות
כמה חודשים. הזמן יראה עד כמה הוא הצליח. הוא למד, הוא
מדד, הוא התאמן על דברים אחרים, הוא עשה את כל ההכנות
שאפשר. זאת הייתה מתנה בשבילה, אבל גם בשביל עצמם .
אפרת הלכה לנקות את השעווה בסלון, רונן ניגב את דנה.
לאחר מכן, הוא מרח לה משחה מיוחדת על הפצע הטרי.
המשחה מחטא, אך לא שורפת. כל מגע, גופה של דנה רעד
קלות. הוא העביר את אצבעותיו בעדינות על המילה שכתב
"משוייכת". פשוט, אבל מחזיק את כל המשמעות .
כל מידי פעם, היא הוציאה גניחה קלה. רונן צחק בפנים, לעומת
הקולות שיצאו ממנה בזמן שגמרה לפני דקות ספורות על
הרצפה, היא נשמעה ממש שקטה וחמודה עכשיו. קודם, היה
נשמע שאולי יש לה דיבוק. מזל שזה בית פרטי ויש איטום
סביר לרעשים. דנה לא הייתה קולנית מידי ברגיל. ממוצעת.
רונן שמח שלמד כל כך הרבה על קאטינג בחודשים האחרונים.
נראה שזה יהיה פינוק הולם לילדה הזאת שעומדת מולו עכשיו.
משהו כזה למידי פעם, כשיגיע לה .
רונן החזיר את דנה לסלון. הוא העמיד אותה ליד הספה והצביע
למטה. היא ידעה מה לעשות. היא מיד ירדה על הברכיי ם.
האיבר של רונן היה ער, אבל לא זקוף לגמריי. הוא ידע שזה
יקח לה פחות מדקה. אפרת ניצמדה אליו מהגב וחיבקה אותו.
לפעמים, היא שמה את ידיה על ראשה של דנה ועזרה לה עם
הקצב .
רונן ואפרת, רק עכשיו הבינו עד כמה החוויה הזאת הייתה
מינית לא רק בשביל דנה. רונן החליק יד לאחור ובחן את המצב
של אפרת. היא הייתה רטובה לחלוטין. בעצם, היא כבר גמרה
לפחות פעם אחת היום. כנראה בשלב שדנה גמרה בצרחות,
בעוד הגב שלה מלא בדם .
רונן הרגיש שלא יוכל להחזיק הרבה זמן. הוא הרים את דנה
לעמידה. סתר לה על זה שעשתה עבודה טובה כל כך ואז
הפיל אותה על הספה והורה לה לעבור לדוגי .
אפרת הוציאה את הקיין במבוק המיוחד. זה היה הדבר הכי
כואב בבית. היא התחילה במכות עדינות שהתחזקו. התחת,
הגב. כמובן, בזהירות מירבית, היום יותר מתמיד, לא לפגוע
בפצעים הטריים. טוב, אולי רק פעם אחת. לשמוע שוב את
הגניחות המטריפות של דנה שלא איחרו להגיע. אבל רק אחת.
היא עוד תשתעשע עם זה בסשן קאטינג הבא, שלא יהיה עמוק
כל כך .
רונן נתן לאפרת כמה דקות לחמם את המצב. בינתיים, הוא
העניק לדנה עוד מתנה. הוא לא היה אמן הירידות, אבל הוא
ידע לעשות, בדיוק כמו שהיא אוהבת. אפרת לימדה אותו.
עכשיו הוא אולי יותר טוב בזה ממנה. הוא השקיע זמן ומאמץ
בללמוד ואז גם שעות באימונים .
דנה גמרה עוד כמה פעמים. הקיין עשה את שלו, זה אמנם לא
קאטינג, אבל הקולות של דנה היו מתוקים מתמיד. רונן לא יכל
להתאפק עוד. הוא חדר אליה במכה. עשה כמה תנועות
עמוקות וחזקות. נשאר בפנים בזמן שהוא מפזר ספנקים חזקים
במיוחד על התחת האהוב של דנה. לאחר מכן, הוא שלף את
הפלאג, שכל הזמן הזה היה בפנים, ללא רטט, ונכנס במקומו .
זה לקח דקות בודדות. רונן זז בקצב אחיד. דנה עשתה כמה
קולות של כאב בהתחלה, אך מיד עברה לגניחות הנאה. ואז
שוב צעקות של כאב, כשאפרת חזרה להנחית עליה את הקיין.
כמעט ולא עוצרת את עצמה. הספייס עטף את שניהם. דנה
הייתה שם כבר מזמן והם פשוט הצטרפו אליה .
רונן משך אליו את אפרת, שבלי מילים, עצרה לידו בפיסוק קל.
הוא החדיר שלוש אצבעות, מבלי לעצור את תנועות האגן .
כעבור כמה דקות, שלושתם התפוצצו בערך בו זמנית. הפצע
והפסים האדומים מהקיין, קישטו את גופה של דנה והוא היה
אפילו יפה יותר, אם זה בכלל אפשרי. הכאב שלה הטריף
אותם. מראה הדם וסימני הקיין העלו אותם בעוד כמה רמות.
באמת מזל שהבית יחסית מרוחק ומבודד רעשים. השכנים
כנראה עדיין שמעו את שלושתם .
הם קרסו על הספה. דנה ורונן התיישבו קרוב. הם סיבבו את
דנה והניחו אותה על בטנה, מעל הרגליים שלהם. ממשיכים
להביט, מהופנטים מהסימנים על גבה. אפרת מלטפת את
ראשה ומשחקת לה בשיער ביד אחת. היד השניה, מסביב
למותן של רונן .
רונן, ידו אחת מלטפת את הגב והתחת של דנה, כאשר ידו
השניה, מונחת מסביב לכתפייה של אפרת, מלטף לה את השד
הרחוק .
דנה. מי בכלל יודע איפה היא מעופפת עכשיו .
עוד כמה דקות, ורונן שבר את הדממה. "אנחנו עדיין בסדר
מבחינת זמן, נכון אהובה?" – הוא שאל את אפרת .
"כן, אהובי. אפשר לשבת פה עוד כמה דקות. אין ספק שכולנו
צריכים את זה". היא עצמה את העיניים והשעינה את ראשה
לאחור. מתענגת על כל המגע שעובר כרגע בין שלושתם .
דנה
הנחיתה חזרה לכדור הארץ, הייתה רכה מאוד. כל הידיים
שהסתובבו עליה. הכאב כמעט נעלם. גם מהקיין האכזרי וגם
מהחריטה. שניהם עוד יורגשו גם מחר. כנראה גם בעוד שבוע.
אבל כרגע, בתנוחה הזאת, הם היו רק ההד של עצמם .
"מים" – אמרה דנה, כשהבינה עד כמה היא מיובשת .
"מישהי עוד לא נחתה סופית" – אמר רונן והנחית מכה חזקה
על הירך האחורית של דנה .
"אפשר בבקשה מים, אדוני?" – ביקשה דנה, שניה אחרי
שהצליחה להרפות ולקחת אוויר בזמן שהמכה האחרונה ע דיין
קצת שורפת .
המים היו מונחים לידה ואפרת פתחה את הבקבוק והושיטה
לה .
"תודה, גבירתי" – אמרה דנה. היא שתתה ואז הושיטה את
הבקבוק חזרה לאפרת .
היא לא ידעה מה השעה או כמה זמן עבר מאז השכיבו אותה
על רגליהם וליטפו אותה. בטח כבר אחרי חצות הלילה. גם
המפגש הראשון שלהם נגמר, טכנית, ביום למחרת. אולי זה
מה שחיכו לו ?
הם חיכו עוד דקה או שתיים. לאחר מכן הם קמו. הם הובילו
את דנה לחדר. הדלת הייתה סגורה והם עצרו לפניה בלי
לפתוח אותה. רונן שם את ידיה של דנה מאחורי הגב וחיבר
אותם באזיקים. באותו הזמן, אפרת שמה עליה כיסוי עיניים.
עיבוד חושים או יכולת תנועה עדיין היו מרגשים מעט. אבל
ברמת האמון וההתמסרות הנוכחיים, היא ידעה שזה לא יכל
להיות החלק המרכזי של סשן .
הם פתחו את הדלת והובילו אותה בעדינות אל פינת החדר,
עוברים בדרך את המיטה. הם הניחו אותה בעדינות על משהו
רך ואולי פרוותי על הרצפה. שמיכה גדולה? מזרן מכוסה
משהו? דנה לא הצליחה להבין. זה היה ממש נוח ונעים, רך
וחמים .
הזוג השאירו אותה רגע והתחילו להתעסק בעניינים משלהם.
זה קרה מידי פעם. בין לבין היא שמעה את אפרת גונחת קלות.
הם לא היו באמצע הסקס. שקט מידי. אבל משהו התרחש.
דנה התחילה להרגיש צמרמורות נעימות מתפשטות בכל גופה.
מה שזה לא יהיה, זה נשמע מעניין .
"אני היחידה שלא ירדו לה היום" – התחילה אפרת לפתע –
"עכשיו, את הולכת לתקן את זה, כלבה" .
"כן, גבירתי, בשמחה" – דנה הגיבה בהתלהבות, למרות שלא
באמת הייתה שם שאלה. היא פשוט התגעגע גם לחלק הזה
בשבועות האחרונים. היא הבינה בדיעבד, שאף אחד לא שאל
אותה כלום. הבינה כשקיבלה סטירה "מחנכת" מאפרת .
"ששש. עוד לא סיימתי, כלבה. כדי שלא יהיה לך משעמם, הכנו
לך משימה מאתגרת והפתעה בסוף, אם וכאשר תצליחי
במשימה." – אפרת עצרה. כאילו נותנת לדנה עוד הזדמנות
להגיב. בוחנת האם הסתירה עשתה את עבודתה וחינכה. דנה
לא הגיבה. אפרת המשיכה בנימה ספציפית, מסרט מפורסם –
"המשימה שלך, אם תבחרי לקבל אותה, היא להוציא את
החרוזים שהכנסנו הרגע לכוס שלי עם רונן. את תדעי שסיימת,
כי הדבר האחרון בשרשרת הזאת, אינו חרוז כלל. האם הבנת
את המשימ ה, כלבה? "
"כן, גבירתי" .
דנה הרגישה את ארבעת הידיים של הזוג מסדרים אותה על
המשטח המוזר והנעים שמצאה את עצמה עליו. הם הניחו
אותה על ברכייה. ידייה עדיין אזוקים מאחורי הגב. הם השעינו
אותה קדימה, כך שהיא נשענה על הסנטר .
היא שמעה איך אפרת מתיישבת מולה ורגע אחרי, הריח החזק
והמשקר של אפרת תקף את דנה והיא לשניה איבדה את
היציבות. היא חיכתה בסבלנות עד שהיד של אפרת תפסה את
שערה וכיוונה אותה למקום הנכון .
אפרת שמה לה קצה חוט בפה. דנה התחילה למשוך. היא
הצליחה למשוך די רחוק, אבל התנוחה שלה, איפשרה רק
מרחק מוגבל והחוט היה ארוך מהצפוי. היא הייתה חייבת
לשחרר. אפרת לא באה לעזרתה שוב. היא הייתה חייבת
לחפש את החוט. כמובן, המקום ההגיוני, יהיה ללכת ישר
למקור .
דנה התחילה לחפש את החוט עם הלשון. היא הייתה כמעט
משוכנעת שיש דרכים חכמות ויעילות יותר לעשות את זה, אבל
אין ספק שזאת הייתה הנ עימה ביותר, עבור כולם .
בכל פעם שדנה תפסה את החוט, היא משכה אותו לאחור עד
כמה שיכלה. היא חזרה על הפעולה 3 פעמים, עד שהיא
הרגישה משהו שונה בהתנגדות. חרוז אחד היה בחוץ. זה הקל
על המשימה רק לרגע, היא מצאה את החרוז בקלות, לקחה
אותו לפה, התענגה על הטעם ואז משכה גם אותו לאחור עד
כמה שיכלה .
היא ספרה 4 חרוזים עד שהיא החליטה לעצור לרגע ולעבור
למשימה המשנית שהמציאה לעצמה. היא השעינה את ראשה
על הדגדגן של אפרת. משחקת בו. מלקקת. לפעמים, מעבירה
את הלשון לכל אורך הכוס ואז חוזרת לנקודה המיוחלת .
"אמרתי לך שזה הימור אבוד, אהובה" – נשמע פתאום קולו
של רונן מאחורי גבה של דנה. – "לא היה מצב שהיא
מתאפקת. אבל את גם ידעת את זה. בשבילך זה ניצחון בכל
מקרה, ההתערבות הזאת. אבל אני אפסיד בכבוד" – הוא אמר
חצי בצחוק. רגע אחרי זה, הוא חדר אל תוך דנה בכוח
ובתנועה יחידה. החדירה הייתה מלווה בספנק מצלצל .
"תראי מה עשית, כלבה מיוחמת, גרמת לאדון שלך להפסיד
בהתערבות. עכשיו המשימה שלך נהייתה יותר מאתגרת. אבל
אם כבר התחלת…" – אפרת עצרה בשביל לשחרר גניחה ואז
המשיכה מתנשמת – "את חייבת לסיים! "
"כן, גבירתי" – מלמלה אפרת, מתנשפת לקצב החדירות של
רונן .
אפרת גמרה יחסית מהר. המשחק הזה היה טיזינג רציני
בשבילה כבר מההתחלה. רונן לעומת זאת, לא האט את
הקצב. המשימה באמת נהייתה מאתגרת. בהרבה. בלי אישור
לגמור, דנה הייתה צריכה להתרכז לא מאט רק במשימת צד
הזאת. שלא לדבר על זה שלמצוא או למשוך את החוט לאחור,
במצב הזה, עם התנועות הלא נחלשות ולא מאטות של רונן.. .
שני החרוזים האחרונים לקחו פי ארבע מאשר ארבעת
הראשונים, כל אחד. רונן לא האט את הקצב ולא החליש את
התנועה. דנה לא הבינה איך היא מצליחה עדיין להתרכז
במשימה שלה. כל המהות שלה, התרכזה בנקודה אחת
בגופה. הנקודה שבאה במגע עם רונן. אבל היא המשיכה.
משהו חיכה לה בקצה החוט .
החרוז האחרון, באמת לא היה חרוז. היא הרגישה את הסיפוק
שבסיום המשימה, אבל גם זה היה עמום, בגלל האיפוק. עכשיו
כשהמשימה הושלמה, לא היה מה שיסיח את דעתה אפילו
בקצת. היא לא יכלה יותר .
"אדוני, אני לא יכולה יותר, ב בקשה" – דנה התחננה.
"לא יכולה מה, חומד?" – רונן התגרה בה, אבל נשאר בדיוק
באותו הקצב .
"אני יכולה לגמור, בבקשה?" – דנה יבבה את המילים
האחרונות. היא לא רצתה להענש, אבל היא באמת כבר לא
יכלה להתאפק. והיא ידעה שזה בדיוק מה שהדליק את הזוג
הסדיסטי .
"ככה את מבקשת דברים מהאדון שלך, כלבה?" – אפרת
התערבה בשיחה. מושכת עוד את הזמן .
"סליחה גברתי" – דנה בקושי הצליחה לחבר אותיות למילים. –
"אדוני, בבקשה תרשה לי לגמור על הזין שלך, אני מתחננת" .
"את יכולה, חומד" – אמר רונן והגביר את הקצב .
אפרת בינתיים ליטפה את ראשה, מידי פעם, אומרת לה כמה
שהיא כלבה טובה .
דנה התפוצצה. רונן המשיך עוד כמה דקות בקצב המוגבר וגמר
גם הוא .
דנה, אפרת ורונן
רונן פתח את האזיקים. אפרת הורידה את הכיסוי עיניים. הם
נתנו רגע לדנה בכדי שתמתח. החדר היה מואר יחסית. דנה
נמתחה ושיפשפה את המפרקים, היא לגמריי שכחה
מה"צמידים" האדומים שיהיו לה עכשיו כמה ימים בגלל
האזיקים. היא לקחה אוויר. פקחה את העיניים והתחילה
להסתכל מסביב .
רונן ואפרת חיכו בהתרגשות. הם התענגו על כל רגע של
הבלבול שלה. הם חיכו עד שההבנות ינחתו עליה אחת אחת.
זה ל א איחר לבוא .
דבר ראשון שדנה בחנה, זה מה לעזאזל היא יושבת עליו. היא
סיבבה את הראש לאחור ואז עשתה סיבוב מלא ככל האפשר
לצד השני. היא ישבה בתוך משהו שהזכיר בצורתו מיטת
כלבים. זה היה אולי רך יותר. גבוה יותר. מתואם למידות של
בת אדם. היא ליטפה את המסגרת עם יד אחת ואת רצפת
המיטה ביד השניה. שניהם היו נעימים ורכים. המסגרת
פרוותית מעט והתחתית, החלק שישנים עליו – הרגיש נעים
כמו משי .
דנה לא ידעה איך להגיב, אבל היא גם לא בהכרח הבינה מה
זה אומר. מיטה משלה? כן. מיטה משלה בבית שלהם. זה לא
תמיד היה נוח לישון איתם ביחד. לפעמים זה לא היה נוח לה.
לפעמים להם. לא פעם, הם שלחו אותה לישון בסלון והיא
התחננה למשהו כמו מזרן מתנפח שרק תוכל להישאר איתם
ביחד בחדר. היא לא ציפתה למשהו כזה .
דנה נשכבה בתוך המיטה החדשה שלה. היא השתמשה
ברגליה של אפרת בתור כרית. זה היה בול לגודל שלה. היא
התחילה לנשק את הירכיים של אפרת. לא בקטע מיני. היא
פשוט לא יכולה לחשוב על דרך טובה יותר להביא את תחושת
ההוקרה שהיא הרגישה. דמעה בודדה זלגה על פניה.. .
"אם את בוכה מזה, גורה חמודה שלי, חכי שתראי את החרוז
האחרון שהוצאת ממני." – אמרה אפרת והסתכלה לכיוון
החרוזים ששכבו כרגע ממש מול הבטן של דנה .
"קחי טישו, היא תצטרך את זה" – רונן הושיט חבילת טישו
לאפרת. היא לקחה את החבילה והוציאה כמה יחידות .
דנה זזה בהיסוס. היא הושיטה את היד, משכה אליה את
ה"שרשרת" והתחילה לבחון אותה. החוטים היו ארוכים מידי
בכוונה. אבל בהחלט לא ארוכים כמו שהיא דמיינה אותם.
ה"חרוז" האחרון, היה משהו עטוף היטב בלטקס. דנה התחילה
לפתוח את אריזת המתנה שלה. לקח לה רגע להבין שמה
שהיא הוציאה היה מפתח .
דנה הסתכלה עליהם מבולבלת. היא העבירה את המבט
מאפרת לרונן. היא נראתה קצת כמו דג. פותחת וסוגרת את
הפה. היא לא ידעה אפילו מה לשאול .
"כן חומד?" – התגרה בה רונן. מתרגש מההמתנה לרגע שהיא
תבין מה היא מחזיקה בידיה הקטנות .
"מה זה, אדוני?" – שאלה דנה ומיד ההבנה נחתה עליה. היא
ראתה מפתח כזה בעבר. זה המפתח לדלת הבית שלהם .
הם הכירו אותה טוב מידי. מהרגע שהיא הבינה מה היא
מחזיקה, היא התחילה להתייפח כמעט מיד. לקח לה כמה
דקות להירגע. הם ישבו לידה וחיבקו אותה משני הצדדים. בין
לבין, הם לחשו לה כמה שהיא אהובה. כמה היא חשובה להם.
כמה מעכשיו, היא תמיד יכולה לבוא. אין מגבלות. בכל שעה.
לכל מטרה. אין צורך לקבוע. אין צורך להודיע. הבית הזה, הוא
גם שלה עכשיו. מתי שרק תצטרך או תרצה .
בהתחלה, המילים שלהם גרמו לבכי של דנה להתחזק יותר.
אבל היא האמינה להם. היא ידעה שהם מתכוונים לכל מילה.
היא לא ציפתה למשהו כזה. לא רק מהם. בכלל. לא חשבה
שהיא אי פעם תרצה לקבל מפתח לבית של מישהו. לא מאז
הדירה שחלקה עם האקס שבגד בה. אבל עכשיו היא בכתה
מאושר. היא הרגישה רצוייה שוב. הרגישה שיש לה מקום
בחיים שלהם. מקום אמיתי ורצוי .
דנה נרגעה .
אפרת השכיבה אותה לישון וכיסתה אותה בשמיכה שהכינו לה
מראש. הם החליפו ברכות לילה טוב וכולם נכנסו למיטות.
האור נכבה .
אחרי כמה דקות, אפרת הרגישה נשימות על היד שלה. היא
הסתובבה וזיהתה את הצורה הכללית של דנה. היא ישבה על
הברכיים ליד המיטה. ידיים מקופלות ליד החזה, כמו כלבה
ולשון בחוץ. חיוך מרוח על פניה מאוזן לאוזן .
"לא, זה פשוט לא להאמין" – לחשה אפרת בהתפעלות
מזוייפת – "הכלבה הזאת יותר מידי מפונקת. נותנים לה אצבע,
היא מיד רוצה זין" .
"מה קרה, אהובה?" – שאל רונן ואז הסתובב וקלט את המצב.
– "טוב, את יודעת, זאת לא אשמתה. בהחלט נצטרך לחנך
אותה קצת יותר טוב" .
דנה נתנה כמה ליטופים קלים עם ה"כפה" המאולתרת שלה
ואז התחילה ללקק את ידה של אפרת .
"טוב, אבל נחנך אותה ממחר. איך אני יכולה לסרב לה כשהיא
מבקשת כזה יפה? "
אפרת חייכה. רונן חייך גם. הוא זז טיפה ופינה מקום לדנה
ביניהם. היא זינקה בשניה על המיטה. היא עשתה כמה תנועות
שבאמת הזכירו כלבים, כשהיא מחפשת את התנוחה הנוחה
ביותר .
אחרי שהתמקמה, שניהם חיבקו אותה .
דנה בחיים לא הרגישה מוגנת יותר מאשר כשישנה ביניהם .
אפרת ורונן, עוד מאז שהכירו, ידעו שאין מצב שאחד מהם
ירדם בחיבוק עם מישהו. לרוב, עד לפני דנה, גם לפני שהיו
ביחד, הם נרדמו כשגבם לבן אדם שאיתם במיטה. הם תמיד
ידעו את זה. דנה הייתה היחידה שהכלל הזה לא תפס עליה.
ככה הם נרדמו, שני סדיסטים, מחבקים ומגנים וכלבה אנושית –
מאושרת אחת
וואו וואו. סיפור מרגש
סיפור מדהים!! מקווה שיהיה המשך!