מאת אס בשרוול
לתחילת הסיפור, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק-5
התעוררתי למשמע מים זורמים וריח של קפה ומאפה טריים. אחרי לילה בו ישנתי תלויה על קולב בארון זה בדיוק מה שהייתי צריכה, אבל עברו דקות ארוכות עד שדלת הארון נפתחה והאדון שלי אמר לי "בוקר טוב". טוב, לא בדיוק אמר. ה"בוקר טוב" שלו היה לסובב אותי על הקולב ולהחטיף לי כמה מכות הגונות על הישבן. היה לי מיד ברור שזה הבוקר טוב החדש שלי ושאני צריכה להתרגל לזה מהר. הוא הוריד אותי מהקולב והוביל אותי, בשריקות כמובן, למקום שאני משערת שהוא המטבח שלו. בעוד הוא שותה מהקפה ונוגס במאפה הטרי הוגשה לי כוס של משקה עם קשית. הטעמים של המשקה היו מוזרים. מעין שילוב של ביצה, חלב ומלפפון. הבנתי שזה שייק ארוחת הבוקר שלי. זה לא היה טעים אבל שתיתי כל טיפה כי הייתי מורעבת והכמות בכוס היתהה מועטה ביותר.
אחרי ארוחת הבוקר הוכנסתי לרכב ומיד, ללא צורך בהכוונה, פתחתי בנוהל נהג מונית. אחרי נסיעה קצרה יחסית עצרנו. אנונימוס שלף אותי מהרכב, חיבר קולר לצווארי אשר היה קשור לחפץ לא ידוע. כשהחפץ החל לנוע שיערתי שאני קשורה למכונית. אחרי מספר שניות הותזו עלי מים מכל עבר ולאחר מספר שניות נוספות הרגשתי גלגלות שונות מתחככות בגופי. ההבנה חלחלה לתודעתי, הוא שוטף אותי יחד עם הרכב שלו במכון לשטיפת מכוניות. גם לקלח אותי הוא מקלח כפי ששוטפים חפץ. גאון בהחפצה האנונימוס הזה. כל אותו הזמן נדרשתי להמשיך ולנוע כי הייתי קשורה לרכב שנע באופן איטי בכל שלבי הרחיצה, הסיבון, השטיפה, האוורור והייבוש. קיוויתי שהוא לא ישאיר אותי לעובדי הרחצה שינגבו אותי עם המטליות שלהם. לשמחתי הוא לא עשה זאת וקיפל אותי לתוך הרכב. כשחזרנו הביתה הוא "הניח" אותי בשכיבה על הספה עם הפנים למטה. נתן מספר פליקים חזקים בישבן, אמר "לא לזוז" ויצא מהבית. ניצלתי את התנוחה הנעימה יחסית כדי להשלים שעות שינה מהלילה הסיוטי בו ישנתי נים לא נים כשאני תלויה בארון.
כשהתעוררתי חשתי שכבר החשיך. מוזר איך כל כך מהר הוא לימד אותי לוותר על החוש האנושי המרכזי שלי. כבר יותר מיממה שאני עם כיסוי עיניים, ומתנהלת כמעט לפי חוש השמיעה בלבד, לפי שריקות ומילים בודדות שאנונימוס בוחר בקמצנות עבורי.
לא העזתי לזוז גם כשאננימוס נכנס לדירה. שמעתי את הצעדים שלו בדירה ואחרי מספר דקות הוא התחיל להתקין לעצמו ארוחה. שמעתי גם את הבלנדר ומיצי הקיבה הזכירו לי כמה אני מורעבת. אחרי מספר דקות אנונימוס ניגש אלי, אמר לי "ערב טוב" בדרכו המוכרת והניח בפני כוס עם קש שהכילה את ארוחת הערב שלי – שייק של שניצל, פירה ומלפפון חמוץ, הטעם היה נורא והכמות ממש זעומה. ינקתי עם הקש כל טיפה ואחר כך ליקקתי עם הלשון את תחתית הכוס.
כשאנוימוס סיים את ארוחת הערב הוא לקח את המפתחות, שרק שריקה קצרה והתחיל לצאת מהבית. זינקתי ממקומי והתחלתי ללכת בעקבותיי. שוב ירדנו במעלית לחניה. הפעם הוא לא עזר לי ואני נאלצתי לפתוח את דלת הרכב בצד שליד הנהג עם עיניים מכוסות וידיים קשורות מאחורי הגב. כשהצלחתי להכנס ניסיתי לבצע מיד את "נוהל נהג מונית" אבל הוא חסם אותי עם ידו ומנע זאת. בדרך הוא דיבר עם מספר אנשים, צחק ואף נתן הוראות הגעה. כשעצרנו הוא יצא מהרכב ושרק. מיהרתי לפתוח את הדלת עם פי ולצאת בעקבותיו. הוא פתח את חלון הדלת הפתוחה שלי, כופף אותי, הכניס את ראשי לתוך חלון הדלת וסגר את החלון עד מרחק נגיעה מצווארי. כך הייתי מרותקת לדלת הפתוחה כשראשי בצד אחד שלה ושאר גופי בצידה השני. אנונימוס נקש באצבעותיו "קליק". לא הבנתי מה הוא רוצה ולמי הוא מסמן. מיד קיבלתי ספאנק אדיר בישבני. אחרי מספר שניות שוב נשמע ה"קליק". לא ידעתי מה לעשות. נדנדתי את ישבני כמו כלבלב כדי לנסות לרצות אותו. ספנק נוראי. שוב נשמע הקליק. מה הוא רוצה? רק לא לקבל ספנק נוסף. הרחקתי את רגליי זו מזו וחיכיתי למכה. הפעם דווקא קיבלתי ליטוף. הבנתי. נקישה באצבעות משמעה לפתוח רגליים. נרגעתי. שוב נשמע קליק ואני מיהרתי לפתוח את רגליי יותר ולהגדיל את הפיסוק. לתדהמתי שוב חטפתי ספאנק בישבן. "אבל פתחתי" יללתי כשדמעות זולגות מעיניי. לא קיבלתי שום מענה. שוב קליק. מתוך פחד מיהרתי לסגור את רגליי. להפתעתי עכשיו קיבלתי ליטוף נעים. עכשיו באמת הבנתי. נקישה ראשונה משמעה לפתוח רגליים, נקישה שנייה משמעה לסגור אותן. אפילו כלבה סתומה כמוני הבינה בסוף. כך אולפתי לבצע את הפקודה הראשונה שלי. בעצם זאת השניה. הראשונה היתה שריקה שמשמעותה "רגלי".
הפקודה הבאה הייתה אפילו יותר קלה. אנונימוס מיצמץ בשפתיו ואחרי הספנקינג השלישי כבר הבנתי שהמשמעות של מצמוץ שפתיים היא פשוט למצוץ. כל כך קל, פשוט ואינטואיטיבי.
בהדרגה שמעתי כי מתחילים להגיע למקום רכבים נוספים מהם ירדו גברים אשר ברכו את אנונימוס לשלום ושאלו שאלות קצת גסות לגבי שהעדפתי לנסות לא לשמוע, אבל האמת שהן התבקשו לנוכח הסיטואציה. בחורה עם גוף של בובת מין תקועה בחלון ערומה כשכל פתחיה גלויים ונגישים לשימוש. סגרתי את רגליי וניסיתי להצמיד את חזי לדלת הרכב ע"מ לכסות, ולו באופן חלקי, על חזי. שמעתי הייטב ארנקים נפתחים ונסגרים ושטרות מחליפים ידיים ואחרי מספר דקות הרגשתי שהגברים מתקרבים. אחד מהם נעמד מאחורי ויכולתי לשמוע שהוא פותח ריצרץ. פתאום שמעתי את ה"קליק" של נקישת האצבעות. כמו מכונה מאומנת פתחתי מיד את רגליי לפיסוק. קולות צחוק וגיחוך נשמעו מכל עבר. התביישתי. הגבר ניגש אלי מאחור, אחז במותני, והתחיל להעביר את איברו על חריץ ישבני. הגוף שלי התעורר בשניה. מאז אתמול בערב לא זיינו אותי וזה המון זמן לבחורה מפוצצת בהורמוני חשק. ניסיתי להבליט את ישבני כדי לקלוט את הזין לתוכי. קולות הצחוק התגברו, המילים "מיוחמת" ו- "נימפומנית" חרכו את נפשי אבל גופי בגד בי ולא הפסיק לנסות לקלוט אליו את הזין המיוחל אשר היה כל כך קרוב וכל כך רחוק בו זמנית. הגבר שיחק איתי, שם את איברו על שפתי ואף חדר אותן בסנטימטר או שניים אך לא הכניס את כולו. הוא לימד אותי שרק הוא יקבע את המועד ואת הקצב. נכנעתי והמתנתי בסבלנות לקביעתו. כשהחליט סופסוף לחדור הוא עשה זאת באבחה עוצמתית. אנחת הנאה ארוכה נמלטה מגרוני וגררה שוב צחוקים מתגלגלים מהצופים. מרגע זה הכל התערפל למערבולת חושים מוחלטת, הגירוי המיני, הבושה מהצופים המגחכים, ההורמונים המוזרקים שהשתוללו בדמי, הכאב מהכיפוף הלא טבעי בתוך החלון, התשישות, הרעב כולם עטפו אותי לתוך חוויה מינית, כמעט דתית, בה פשוט לא ידעתי היכן אני נמצאת, מי אני ומי נמצא לידי. הכל התערפל ונותרה רק התחושה של הזין הנעוץ בי, הקצב בו הוא בועל אותי וגלי העונג שהוא שולח לכל גופי. מדהים שבתוך כל האקסטזה הזאת זיהה גופי, כנראה באופן אינסטינקטיבי, את מצמוץ השפתיים של אנונימוס. פי נפתח אוטומטית ונצמד לאיבר חדש שהוגש ישר לתוך פי. באמת בזבוז לא לנצל פתח כל כך פנוי ושפתיים כל כך גדולות וחמימות.
"הקליק" תפס אותי לא מוכנה בדרך לאורגזמה קרובה. מאבק פנימי חריף התחולל. מצד אחד הרצון האדיר לחוות את האורגזמה המיוחלת, מצד שני המחויבות המוחלטת למלא את פקודות האדון המוחלט האמיתי על גופי. הקרב הוכרע בנוקאאוט. סגרתי את רגלי והזין נדחק החוצה. נשיפה של אכזבה ברחה מפי וזיכתה אותי בחבטה אדירה בישבני. ברור שאסור לי בשום אופן להביע אכזבה מהוראות האדון המקודשות. קליק נוסף נשמע וגרם לי לפתוח שוב, בחפץ לב, את רגלי. זין חדש וטרי נכנס. אושר גדול. הפעם זה היה מהיר ותוך מספר שניות כבר צעקתי ויללתי כמו תן בליל ירח מלא. הקליקים והמצמוצים המשיכו ללוות אותי במשך מספר שעות כשאני מצייתת במהירות וברצון ומקבלת וקולטת איברים טריים וחדשים. שרשרת אורגזמות העיפה את גופי לחלל והודתי בליבי לאדוני אנונימוס. איך באלגנטיות כזאת הוא מצא את הפתרון לחלצי הבוערים ולתשוקתי הבלתי נגמרת. פעם ראשונה מאז שהפכו אותי לבובת מין שהייתי באמת מלאה ומסופקת.
כשהטיל אותי בסוף הערב, תשושה ורועדת מקור ומהנאה למושב האחורי, חרגתי מהחוק הבלתי כתוב של שתיקתנו ההדדית ולא הפסקתי כל הדרך למלמל בתשישות, "תודה", "באמת, תודה רבה".
הוא רק המהם וספר את השטרות.
המשך בבקשה
סיפור פשוט חולה. מחרמן רצח. אבל חולה בראש.
עוד בבקשה
הפרק הזה אלים מדי