זכות לתת שרות – חלק שמיני

כל הסיפור : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8, חלק 9, חלק 10, חלק 11, חלק 12 ואחרון

_אבי-

_{אשתו מתארגנת לעוד אירוע משפחתי משמים. הוא שונא את האירועים האלה, את החיוכים המזוייפים, את הנשיקות הקטנות של הנשים. מזל שאצל גברי המשפחה אין את הפתיחות הזו. אם גיסו ישב לידו וידבר ממש, זה כנראה יהיה שיא ביחסים ביניהם. ואולי המזל הגדול יותר, זו המחיצה שתפריד בין האזורים.}

_{הוא מתארגן בחוסר חשק מובהק, ויחד עם רעייתו, הם מגיעים בדיוק לפני החופה. מספיק בזמן כדי לגנוב איזה בורקס קטן מהבופה.}

_{החתונה מתנהלת כמו חתונה רגילה, חופה, חדר יחוד, מנה ראשונה… הוא מחפש את המשהו שיצדיק את הערב שלו מחוץ לבית.}

_{המחשבות נודדות לשיינא, לחדר הקטן בקופת חולים, למגע חטוף, למראה קווצת שיער סוררת שהעיזה לצאת מהמטפחת. הוא רואה את הנשים שבאולם, אף אחת לא משתווה בעיניו לשיינא. משהו בה מהפנט אותו. הוא מדמה אותה לרגע, בטוח שהיא ממש פה, בין קהל הנשים הצפוף, בין הפאות והשביסים.}

 

_שיינא-

_{הבייביסיטר איחרה לה, היא שונאת להגיע מאוחר לאירועים. היא מעדיפה להגיע מוקדם ולצאת מוקדם. הפעם זו חתונה של בת של מישהי מהצוות בעבודה. היא לא הייתה הולכת אלא אם האמא התקשרה אליה רק הבוקר, לוודא שהיא באה. טוב, נו, היא תגיע. בעלה כמובן נשאר ללמוד, היא מתארגנת מהר, הילדים כבר במיטה, היא תגיע לפחות למנה השנייה, שתאכל משהו קטן הערב.}

_{האולם דחוס בנשים, מיטב מחלצות גאולה ובני ברק, רוקדות ביחד. ממש חגיגה לעיניים. היא מוצאת בקלות את השולחן שהוקצה לצוות הקופה, ומתיישבת. שיחה בטלה על מחיר השמלת כלה, והפאה המוקפדת של השוויגער, משעממות אותה. הנייד מצלצל, הבייביסיטר…היא מתנצלת לרגע ויוצאת לרחבה בכניסה לאולם. כן, הבן שלה התעורר, היא חושבת שיש לו חום… טוב, היא מנתקת את השיחה וקולטת דמות מוכרת בקצה העין.}

_{מה הוא עושה פה??}

 

_אבי-

_{הוא מרים את עיניו מהשיחה בווטסאפ, יש לו תחושה שמישהו מסתכל עליו, מין משהו מבפנים. העיניים שלו לא הטעו אותו. הוא מסמן לה בראשו לצאת החוצה. הם מתרחקים קצת מההמולה של האולם, שלא יראו אותם. נעצרים בסמטה קטנה מאחורי האולם, גינה קטנה חשוכה מדי, מסתירה אותם.}

_{"מה את עושה פה?" הוא שואל נרגש, הוא ידע שהיא תהיה פה, הייתה לו הרגשה.}

_{"הכלה היא הבת של רותי, המזכירה שיחד איתי. השאלה מה אתה עושה כאן?" היא מסדרת את השמלה השחורה שהיא לבשה לכבוד הארוע.}

_{"החתן, בן דוד של אשתי, משפחה מחייבת" הוא מחייך אליה.}

_{"את נראית כ"כ שונה פתאום" הוא אומר ומרים את ידו אל שער הפאה הנוכרית שלראשה. הוא רגיל לראות אותה במטפחת מוקפדת.}

_{"כן, זה רק לשבתות וחגים, או לאירועים כאלה" היא מחווה בידה על האולם הרחוק מהם קצת. "אני רציתי לדבר איתך על מה שהיה פעם קודמת" היא מתחילה, ואבי כבר מהסה אותה "תקשיבי לשקט בינינו, תתנתקי לרגע מהמולת הרחוב" היא עוצמת עיניים, מרגישה את השקט סוגר עליה. שיינא פותחת עיניים, רק כאשר היא מרגישה את שפתיו של אבי על שלה, סוגרות על הפה הקטן. היא לא מתנגדת, פשוט נותנת לזה לקרות.}

 

_שיינא-

_{אין לה מושג מה היא עושה פה, בגינה קטנה ואפלה, קרובה כ"כ לגבר הזה, שהכירה לא מזמן, חבוקה בזרועותיו, שדיה נוגעים בגופו, היא מרגישה את הפטמות שלה משתפשפות בחזה שלו, מבעד לבדי הלבוש שלהם. השמלה שלה דקה וחגיגית, הבד העדין נצמד כנראה יותר מדי, היא חושבת לעצמה. הידיים של אבי עוטפות אותה, מצמידות אותה אליו. הוא לא עוזב. השפתיים שלהם נפגשות בנשיקה חמה ואוהבת. הידיים מגששות מעל הבגדים. היא מרגישה איך היא נסחפת למחוזות אחרים, שהיא לא מכירה. כל מפגש עם אבי, לוקח אותה צעד נוסף. את זה היא מבינה.}

_{"התגעגעתי לריח שלך" הוא לוחש לתוך צווארה, חושף מעט את העור הבהיר שמוסתר לו מתחת לצווארון העומד. היא יודעת שלא רק הצווארון עומד. היא כבר הבינה שעוד משהו עומד, ולא אצלה. גבריותו של אבי נלחצת בתוך המכנסיים, החליפה האפורה שלו מסתירה רק בקושי את הבליטה במכנס.}

_{"לא נעים לי ממך" היא אומרת לו, מבינה כבר שהוא יחטא בגללה.}

_{"שששששש, תרגישי כמה זה נעים" הוא אומר בשקט ומוביל את ידה אל קדמת גופו, אל האבר שבולט לו אחר כבוד "רק מעל המכנס, אל תדאגי" הוא ממשיך ללחוש, מתענג על מגע היד שלה בבד המכנס. תחילה לאט ובהססנות, הוא הוביל אותה בקצב שלה, עד שהיא כבר פתחה את ידה לבד, מרגישה את גודלו תחת אצבעותיה החמות. היא לא זכרה מתי פעם אחרונה היא הרגישה ככה, היא עוצמת עיניים שוב, מנסה לשמור את החוויה בראשה כמו שהיא.}

 

_אבי-

_{הוא לא יכול יותר. כ"כ הרבה זמן הוא דמיין את הרגע. כ"כ הרבה זמן הוא רצה שהרגע הזה כבר יבוא. אבל העדינות של שיינא, הרכות שלה, היכולת שלה לראות אותו, פשוט ממיסים אותו.}

_{היא עוצמת עיניים מולו "למה את עוצמת עיניים?" הוא שואל בקול חלוש, מפחד להקיץ אותה מהחלום.}

_{"אני מנסה לשמור את הרגע כמו שהוא, בלי הפרעות" היא עונה בשקט, לא מביטה בו.}

_{אבי עוצם גם הוא עיניים, אבל הוא לא יכול שלא לדמיין, לחלום. הוא רואה אותה מולו, ערומה כביום היוולדה, עוצמת עיניים, נותנת לו להביט בה, בגופה הבהיר, בשדיה המוצקים, בבטן שלא לגמרי שטוחה, מסגירה את שני ההריונות, ואולי דווקא בשל כך, היא נראית לו אמיתית כל כך. לא עוד בובת ברבי יפה שמשחקת איתו. האצבעות שלה עדיין על הזין שלו, נוגעות בו בעדינות מעל הבגדים. אם היא רק הייתה מוכנה שהוא יוריד את המכנס…. אבל הוא לא רוצה להרוס כלום, הוא מוכן לחכות.}

_{הידיים שלו מחזיקו אותה כל העת, מקיפות את גופה הצנום, מקרבות אותה אליו, עד כמה שניתן.}

 

_{שיעול מרחוק מקפיץ אותם. בנייד שלה יש ארבע שיחות שלא נענו מהבית. בנייד שלו, חמש שיחות מאשתו. "אני…"    "כן ברור.."    "אז.."   כל אחד מהם מתחיל משפט ומפסיק. קשה להם לעזוב. קשה לצאת מבועת החלום הקטנה שלהם.}

_{"אני עובדת מחר במשמרת כפולה, מחליפה גם את האמא של הכלה" היא מחייכת אליו, לא מזמינה במפורש, רק שולחת אליו רמז וחיוך.}

_{"טוב, אני אחזור למשפחה שלי, לפני שמישהו יתחיל לחשוד" אבי מחייך אליה, שולח חיבוק אחרון, נשיקה אחרונה.}

_{הם יוצאים בנפרד מהגינה, כל אחד עם החלום שלו והמחשבות.}