זכות לתת שרות – חלק עשירי

כל הסיפור : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8, חלק 9, חלק 10, חלק 11, חלק 12 ואחרון

שיינא-

היא התעוררה, מודעת לקולות הילדים בסלון, לקול בעלה שמנסה לארגן אותם לבד. היא נשארה במיטה, מסדרת סביבה את השמיכה, מושכת אותה עד מעל הראש. היא רק רוצה להתנתק. לא להיות. היא נשאבת חזרה אל החלום שהיה לה, או אולי זה לא חלום, אלא רק שכפול של המציאות שהיא חוותה רק לפני יומיים. כן, מאז היא חולה. אולי חולה זו לא המילה הנכונה. מאז היא לא רוצה לתפקד. לא רוצה לחזור אל החיים הכ"כ רגילים, שגרתיים שלה. היא היתה שם, ראתה את האור, את מה שאפשר להרגיש. ואז היא חזרה לפה, לדירה הקטנה, עם הבעל שלא מוכן לגעת בה, לא יודע כמה היא אישה.

הרעשים מהסלון נמוגו לאיטם. השקט השתלט על הדירה הקטנה, ואיתו גם המחשבות. שיינא קמה מהמיטה, מוודאת שהיא לבד בבית. היא הרתיחה מים לקפה, היא צריכה משהו חזק להתעורר.

היא חזרה אחורה בזמן, יומיים זה הכל. כ"כ הרבה עבר עליה מאז. היא מריצה בראשה את מראות הצימר היפה, את רצפת העץ החמה, הג'קוזי הפינתי והאמבטיה. אוי האמבטיה.

היא נכנסה לאמבטיה בצימר, משאירה את הוילון חצי פתוח, ואבי עומד לצידו. הוא עדיין היה לבוש כשהיא פתחה את המים החמים, עומדת תחת הזרם החזק, נותנת לו לשטוף את שאריות האלכוהול ממנה. היא כבר הרגישה פיכחת לחלוטין כשאבי נעמד לצידה. שולח בזהירות יד אל גבה הרטוב, מעביר אצבע זהירה לאורך עמוד השדרה שלה. חוליה חוליה. לאט לאט.

אבי-

הוא לא דמיין שככה הדברים יתקדמו, אבל שיינא לא עצרה לרגע, והוא פשוט נסחף. הוא לא מכיר גבר אחד שהיה מסוגל לשלוט בעצמו למראה שיינא הערומה מולו, למראה גופה העדין והמפותח. בתחילה הוא עוד ניסה לשלוח אותה למקלחת חמה, שהמים יעזרו לה להתעורר למציאות, אבל הווילון שהיא השאירה כמו בכוונה פתוח מעט… הוא לא רצה להציץ, אבל לא הצליח לעצור בזמן. המים ליטפו את גופה, והוא רק דמיין איך האצבעות שלו הן הן המלטפות. הוא מצא את עצמו עומד מאחוריה, ערום לגמרי. הוא מלא את ידו בסבון ריחני, מסבן בעדינות את גופה, תחילה את הגב ומשם הדרך אל שדיה הייתה קצרה. אוי, מגע אצבעותיו בפטמות הזקורות הקפיצו אותה, היא הניחה את ראשה אחור, נשענת על החזה שלו, מתמסרת למגע הטוב.

הוא המשיך לאט, מפחד למהר מדי. הידיים שלו עברו לאט סביב השדיים, בתנועות סבוביות קטנות, סובבות את ההילה החומה, את הפטמות הגדולות. הוא הוריד יד אחת אל הבטן, מרגיש את סימני ההריונות והלידות בתחתית הבטן. הוא הרגיש את האגן שלה זז בקצב, ממש כאילו הייתה שם מוזיקה ברקע. הוא עצר שם, חושש להגזים.

שיינא-

כשאבי הגיע לשלב העיסוי עם הסבון, היא כבר לא יכלה יותר לשלוט בעצמה. היא רצתה ממנו עוד ועוד. לא יודעת למה היא מפילה את עצמה. היא הרגישה איך הגוף שלה ניטל ממנה. היא הסתכלה על עצמה מבחוץ, מקנאה כ"כ בשיינא הזו. בחופש שהיא נותנת לעצמה. באמת הפנימית שלה, שיוצאת החוצה בצורה חושנית בלי גבולות.

היד שלה פגשה את היד של אבי בשיפולי בטנה, מלטפת את הפסים הוורודים הבהירים, זכר לשני ההריונות שעברה. אף פעם גבר לא נגע בה ככה. ולכן היא רצתה עוד. היא לקחה את ידו של אבי, מורידה אותה למטה עוד קצת, אל מפגש השיער, מקווה שלא אכפת לו שהיא לא מגלחת שם. היא אף פעם לא חשבה על זה, ועכשיו היא קצת מצטערת.. אבל לא היה נראה שזה הפריע לו. אבי נתן לה להוביל, ולגעת בעצמה היא כבר יודעת. ביד בטוחה היא הוליכה את היד שלו אל סתר הסתרים שלה, מניחה את היד שלו מעל, רק שירגיש את החום שלה, החום שהוא יצר בה. מגע האצבעות שלו הרעיד אותה, היא לא ידעה עד כמה הגוף שלה בקש את זה.

"תמשיך עוד" היא התחננה "תעשה בי מה שאתה רוצה" היא המשיכה.

אבי רק המשיך בתנועות היד העדינות שלו, שולח לטיפות ארוכות אל הדגדגן שלה, שבינתיים גדל. הנשימות שלה נהיו מהירות ושטוחות, קשה לה לנשום.

אבי-

כל כך הרבה זמן הוא לא הביא את אשתו לאורגזמה טובה, הוא כמעט ושכח איך עושים את זה. אבל שיינא הוציאה ממנו דברים שהוא לא חשב עליהם. הוא נהנה לראות אותה מתנשפת, מזיזה את עצמה. יד ימין שלו נשארה על השדיים שלה, עוברת בין צד ימין לשמאל ושוב.

מרגיש איך עם כל תנועה שלו על הגוף הרטוב, הנשימות שלה מואצות. והיד השנייה, נהנתה מחום גופה, מהנוזל הטבעי שיצא ממנה אל כף ידו. הוא שלח אצבע אחת אל בין כפלי העור, מגיע עד לנקודת רתיחה חדשה אצלה. נקודה שהוא כל כך אוהב לגעת בה. משחק עם תנועת האצבעות, מביא את שיינא לריגושים חדשים, שיאים חדשים.

גם הגוף שלו התעורר לחיים, כבר בתחילת היום הזה הוא התחיל, וכעת הוא מרגיש שהוא כמעט ומתפוצץ. שיינא היא אשת איש, הוא משנן לעצמו כמנטרה, ברור לו שלא שלא יהיה מגע מיני מלא. הוא מעביר את היד הרטובה ממיצי התאווה שלה, היישר אל הזין שלו, שעומד כמו חייל במסדר. מורח על עצמו את המיץ המתוק שלה. מרגיש את חום הגוף שלה עליו.

שיינא-

היא מרגישה את האבר שלו מתקשה מאחורי גבה, היא רוצה להסתובב אליו, להרגיש אותו קרוב יותר. היא חוששת. עם בעלה זה תמיד אחרת כל כך. פער שלא חשבה שאי פעם יהיה ניתן לגישור. היא שולחת יד קטנה אל אחורי גבה, מרגישה את האבר גדל בתוך כף ידה. ואז בא הריפיון, התחושה שהיד שלה מתמלאת בנוזל חם.

היא אף פעם לא ראתה את נוזל הזרע, בטח לא הרגישה אותו בידה. תמיד בחושך, בתוכה. ופה, אמנם אור אין יותר מדי, אבל עדיין היא מרגישה את הפעימות הרכות של האבר הנרפה ביד, ואז החמימות שמציפה אותה.

היא נכנסת יותר לתוך הזרם החם, שמתערבב עם הנוזלים שלה ושל אבי.

היא כבר לא יודעת מי היא ואיפה היא. היא מרגישה במין ערפול חושים שמשתלט עליה.

היא מסתכלת על אבי, שנראה באותו מצב כמוה "הכל טוב?" היא מסתובבת אליו.

"כן, אולי יותר מדי טוב" הוא מחזיר לה חיוך מבוייש "אולי נסחפנו קצת" הוא מוסיף, ספק לעצמו ספק לשיינא.

"כן, אני גם חושבת. למרות שזה היה טוב".

היא סוגרת את ברז המים, מתנגבת ופתאום היא מודעת לעירום שלה, לכל אבר ואבר חשוף בגופה העדין.

מודעת לגבר הזה, שעומד קרוב אליה, אברו תלוי בין רגליו.

אבי-

זהו. חוזרים לעיר הגדולה, לחיי היומיום.

השעון דופק, הנייד מאותת לו על שיחות שלא נענו מרעייתו, על לחמניות שמחכות לו במאפיה, שיביא אותן הביתה לשבע ברכות. הם יושבים במכונית, דממה מעיקה מונחת על כל סנטימטר ברכב. אפשר להרגיש את השקט ביניהם.

רגשות חרטה מתחילות להציף אותו. הוא מסתכל על שיינא במראה, היא שוב יושבת מאחור. היא נראית לו שברירית, כאילו היתה ציפור פצועה.

אבי עוצר בצד הדרך, מוצא איזו דרך עפר צדדית, ממש לפני הכניסה לכביש המהיר.

"צאי רגע" הוא פותח לשיינא את הדלת.

שיינא רק עושה כמצוותו, יוצאת מהרכב ונעמדת מולו.

"אני מבקש סליחה" הוא מביט בה לתוך עיניה הבהירות, צולל בים התמימות שאבדה לה.

"אני הייתי שם" היא עונה לו "אני פיתיתי, אני עשיתי, אתה רק נגררת".

"בואי לא נכנס להתחשבנויות. אני הבאתי אותך לפה, האחריות היא שלי ורק שלי" הוא שולח יד אל ידה שצמודה לגופה. "שיינא, אני אבין אותך אם תתני לי סטירה, אם תכעסי עלי, אם תרצי שאני אעלם לך מהחיים. רק תגידי לי מה את רוצה. בבקשה".

שיינא הרימה את ידה, מניחה אותה על הלחי המגולחת למשעי של אבי. היא היססה עוד רגע..

"אבי, פעם הייתי תמימה. פעם חשבתי שהחיים שלי הם במסלול נורא ברור. וגיליתי שלא. שכל מה שברור לי, יכול להיטרף. חוויתי איתך חוויה חדשה ולא מוכרת, אבל לא נראה לי שאני אוותר עליה" היא נשמה לרגע נשימה עמוקה, מנסה לייצב את עצמה "טעמת פעם שוקולד מיוחד שאמרת שעכשיו כל פעם שתרצה להיזכר במשהו טעים, עליו תחשוב? אז היום זה כנראה יהיה השוקולד שלי. אולי זו טעימה חד פעמית, אולי תהיה עוד פעם, אבל על טעימה מתוקה אני לא מתחרטת".

אבי נשם את אוויר החורשה שסביבו, הוא לא חשב שזו תהיה התשובה שלה. הוא רכן אליה מעט, מנשק אותה נשיקה קלה על שפתיה.

"יאללה, מאוחר, בואי נחזור" הם התיישבו בחזרה, הפליגו לעיר.

שיינא-

ריח הבושם דבק בידה, גם אחרי המקלחת החוזרת שעשתה בביתה. לבעלה היא ספרה שאכלה משהו לא ברור, היא חשה לא טוב ומיהרה למיטה לישון. מנסה לשקוע מחדש בחלום של היום הזה. למחרת היא לא הצליחה לקום, או אולי היא לא רצתה. עוד יום מחלה, מותר לה.

ועכשיו, היא יושבת ליד שולחן האוכל, הקפה מתקרר על השולחן.

אם היא רק היתה מספרת על זה למישהו, אף אחד לא היה מאמין לה, לא מאמין עליה. אולי גם היא לא מספיק מאמינה, אבל הזכרון כל כך אמיתי.