זכות לתת שרות – חלק אחרון

כל הסיפור : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8, חלק 9, חלק 10, חלק 11, חלק 12 ואחרון

שיינא-

הם קבעו להיפגש אחרי 10 ימים, ככה בטוח שהיא כבר לא תהיה נידה, ויהיה לה זמן מספיק להתבשל עם עצמה. זהו, עברו עשרה ימים, היום זה היום. או יותר נכון, הערב. שוב שקרים על פגישה עם חברות מהסמינר, בעלה סדר לעצמו כמה שעות פנויות בערב, ובשילוב עם אחותו, הוא יסתדר עם הילדים.

בוקר, היא עומדת מול המראה בחדר האמבטיה, מתלבטת עם מה ללכת. מחליפה שמלה אחת בשניה, או אולי חולצה וחצאית?! הכל נראה שמרני כל כך, לא מתאים לסיטואציה שלהם. היא אפילו מתלבטת על בגד קצת יותר אלגנטי, שלקחה פעם מחברה לאירוע משפחתי, אבל הוא חגיגי מדי. היא לא רוצה להראות חגיגת בערב שכזה. לבסוף היא גוררת את רגליה בין חנויות שונות, מחפשת חולצה חדשה, משהו שיחמיא לה אבל לא יהיה חשוף מדי או צמוד מדי. בחנויות החרדיות היא לא מוצאת שום דבר מעניין.. היא גולשת לכיוון החנויות החדשות במרכז העיר, מקווה שאף אחת לא תראה אותה נכנסת לשם. פתאום יש מבחר של חולצות מענייניות יותר, צבעוניות יותר. היא בוחרת שתי חולצות ונגשת לתא המדידה. שיינא שנמצאת מולה במראה היא לא אותה שיינא, היא מובכת קלות למראה החולצה עליה. היא מחליפה לחולצה השנייה, גם היא קצת צמודה, קצת מבליטה.. היא מחליטה לקנות את שתיהן, היא כבר תמצא זמן ללכת איתן, מקסימום עם עליונית מסווה מעל.

שעת הערב מתקרבת, שיינא מתלבשת בחולצה החדשה, וסוגרת מעליה חולצה נוספת, שלא יראו אותה ככה. את ראשה עוטפת מטפחת בהירה, איפור עדין נמשח על פניה העדינים והיא יוצאת. הם קבעו באותה תחנה כמו בפעם הקודמת, הפעם, אבי הבטיח, הם יסעו למקום אחר, ישנו אווירה.

אבי-

הזמן לא זז אצלו בשעון, הוא שוב בודק אם נשארה לו שערה סוררת על לחייו, לשווא. כבר שעתיים שהוא מאורגן. היו לו עשרה ימים לתכנן הכל, לפרטי פרטים. הוא תמיד אהב את הים, משהו במראה הגלים הנשברים, בריח המלוח, אפילו בחול הנדבק, משך אותו, הרגיע אותו. הוא יביא את שיינא אל הים.

את הדירה ששוכנת על החוף באשדוד, הוא שכר מבעוד מועד. חבר המליץ עליה, הם רגילים למשפחות חרדיות שבאות לשם לנפוש, וגם לזוגות שמחפשים שקט, וים. הפעם הכי רחוק מצימר ביער, אולי שם היא תרגיש יותר טוב.

הוא נתקע בפקק מעצבן, איך הוא לא צפה אותו.. הוא מתעכב ושוטר ברמזור הקרוב מונע ממנו לחייג את המספר של שיינא ולהתנצל, רק שהיא לא תברח, רק שהיא לא תחשוב לרגע אחד שהוא התחרט, או ששם אותה ללעג והבריז לה. איחור של 14 דקות, איך הוא יתנצל? רק שתסלח לו.

שיינא-

היא הגיעה מוקדם או שהוא מאחר? החולצה בצבע בורדו, מחמיאה ללחייה הסמוקות, אבל גם לוחצת לה מעט. למה היא קנתה אותה, את מי ניסתה להרשים? היא פותחת את החולצה העליונה, נותנת לעצמה לנשום קצת, ואז היא רואה את הרכב שלו מולה. כבר חשבה שלא יבוא, שהתחרט, והיא סתם שיקרה וקנתה והתלבשה ובאה מוקדם… אבל הוא פה. היא נכנסת לרכב מאחורה, כמו בפעם הקודמת.

"תעברי קדימה, אף אחד לא רואה אותך" הוא מנסה את מזלו.

"תודה, בינתיים מעדיפה להישאר פה, בא נמשיך עד הצומת הבאה, לפחות".

שיינא מרגישה את עיניו של אבי נחות עליה במראה, היא מעדיפה להביט החוצה, לנסות לברוח מהסיטואציה. לא לחשוב עליה יותר מדי.

אחרי הצומת הבאה, אבי עוצר בתחנה קטנה "בואי, שבי לידי" קולו מלא תחינה.

שיינא פותחת את הדלת, ועוברת מקדימה, מסדרת את החצאית סביבה.

"אז את בלחץ מהיום?" אבי נסה לשבור את הקרח.

"כן" היא עונה בקצרה.

"איך התכוננת, אם בכלל עשית משהו מיוחד"

שיינא פותחת את העליונית עוד קצת, חושפת חולצה בורדו, צמודה ומחמיאה "קניתי את זה.."

אבי מביט בה לרגע, מרגיש את הדופק שלו מתגבר "זה כל כך יפה לך, כאילו, את כל כך יפה בחולצה הזו, לא שבבגדים אחרים את לא יפה, אבל זה… " צפירת מכונית מאחוריהם מחזירה אותו לכביש.

"תהיה מרוכז או שאעבור לשבת מאחור" שיינא כמעט כועסת על עצמה שעברה לשבת מקדימה. אבי שולח יד, מניח על ירכה "הכל בסדר, אני הכי מרוכז בנהיגה".

הוא מחנה את הרכב בחנייה תת קרקעית מסובכת, רכבים נוספים סביבם "אמרת שזה מקום פרטי, לא?" שיינא נלחצת.

"כן, אל תדאגי, בואי אחרי" הוא עולה במעלית ישירות לדירת הגן, המפתח מחכה במקום שסוכם מראש, הוא משאיר שם את המעטפה עם התשלום והם כבר בפנים. סוויטה בהירה ומזמינה מקבלת את פניהם, רעש הגלים נשמע היטב מבעד לדלתות הזכוכית הגדולות. שיינא מתיישבת על הספה, מול הים.

"כל כך יפה כאן" היא לוחשת לעצמה. אבי מצטרף אליה על הספה, מחבק את כפתיה, מעסה אותן. ידיו נשלחות להוריד לגמרי את העליונית משיינא. הוא חושף אותה לבושה בחולצה צמודה וחושפנית, היא מסמיקה "זה יותר מדי חשוף, ידעתי שלא תאהב".

אבי-

אוי, הוא לא ידע כמה בגד יכול להחמיא לאישה יפה. החולצה הזו נתפרה במיוחד עבורה, והצבע, שמוסיף לה צבע, ממש חגיגה לעיניים. כמה שהוא אוהב את זה, אבל כבר מפנטז על מה יש מתחת.

"רוצה לעבור למשהו נח יותר?"

"לא הבאתי איתי את כל הארון" היא מחייכת "רק את זה, ו…." היא משתתקת, מביטה בגלים.

"ו…" הוא מנסה לעזור לה להמשיך "רוצה לספר לי מה עוד הבאת?"

"מבטיח לא לצחוק עלי?"

הוא רק מהנהן, מנסה לדמיין. שיינא מוציאה שקית מהתיק הקטן שלה "יש פה סט שקבלתי מתנה מחברה לחתונה, בעלי טען אז שזה לא יאה לאישה כשרה, ללכת עם דבר כזה. התלבטתי אם היום אולי זה הזמן. אבל אולי זה נועז מדי, עזוב"

אבי רצה לראות, אולי הכי רצה, יותר אפילו מלגעת בה. "אם בא לך, תחליפי". הוא עשה עצמו כאילו זה דבר של מה בכך, שולח מבט אל השקית מת כבר לשפוך את תכולתה על הספה.

שיינא קמה ונגשה אל החדר הקטן שבצד "חכה פה".

אבי שמע רוכסן נפתח, בגד נופל על הרצפה. הוא לקח שתי כוסות יין ונגש לפתח החדר.

שיינא עמדה בגבה אליו, לבושה רק בתחתון תחרה שחור, מנסה לרכוס את החזיה ללא הצלחה.

"רוצה עזרה?" אבי שלח את ידו אל גבה החשוף "עזבי, החזיה מיותרת" הוא נשק לשדיה החשופים, מלקק את הפטמות הכהות, ידו האחת מחבקת את שיינא, והיד השניה מכוונת את השד הישר אל פיו.

שיינא-

החזיה כבר קטנה עליה, אוף, היא אפילו לא הספיקה להנות ממנה. או אולי יותר נכון, אף גבר לא הספיק להנות ממנה… ואז אבי ניגש, מנבה לעזור או אולי מראש הוא לא רצה לעזור לרכוס, אלא בדיוק ההפך. היא כבר לא יודעת כלום, חוץ מהעובדה שהפה של אבי חם כל כך, ועוטף אותה בחום.

הפטמות שלה זקורות, מגורות. היא כבר מתחילה להרגיש את הרעד בשיפולי הבטן מתגבר. היא כבר למדה לזהות את זה אצלה כשהיא עם אבי, אבל הפעם יותר מתמיד. הגוף שלה כמו לוחש לה- תהני, תלמדי את עצמך, תשתחררי כבר.

היא עוצמת עיניים, נותנת לידיו של אבי לעשות בה כרצונו. היא מרגישה את הנשיקות הקטנות שמכסות את כל גופה, היא מרגישה את הידיים שלו חוקרות את גופה העדין, היא מרגישה איך הוא מרים אותה בידיו ומניח אותה בזהירות על המיטה הרחבה.

"רוצה קצת יין?" הוא שואל ומגיש לה את הכוס.

"לא תודה, הפעם אני רוצה להיות פה, להרגיש בהכרה מלאה כל מה שיקרה, ליהנות מזה שאולי זו חוויה חד פעמית" היא מקרבת את הכוס לוגמת רק טיפה אחת ומניחה את הכוס ליד המיטה, הכוס של אבי כבר ריקה.

אבי קרוב אליה כל כך, היא מרגישה את הנשימות שלו על החזה שלה, את הפטמה שלה ננעלת בין שיניו. היא גונחת לרגע ואבי נדרך.

אבי-

כוסית יין לחמם את הארוע, והוא כבר מוכן. הוא יודע איך הוא יענג אותה, מקווה שיזכה לעינוג בחזרה. הפטמות שלה מזמינות אותו, הגוף שלו כבר בוער בתשוקה אסורה. וכל דקה שעוברת רק מגבירה את הרצון שלו להיות איתה.

הגניחה שלה מקפיצה אותו "את בסדר?"

"ברור, פשוט הכל מרגיש לי חדש, רק תמשיך".

הוא ממשיך במלוא המרץ, מוריד את התחתון, חושף את ערוותה מולו. אצבע אחת שלו נכנסת בין רגליה, הוא מפסק אותן בעדינות, מכניס את האצבע אל סתר הסתרים שלה, מרגיש את החום פועם בפנים. היד שלו רטובה, הוא אוהב את ההרגשה.

"אולי.." שיינא מתחילה להגיש משהו, אבל אבי מהסה אותה "פשוט תהני, אל תגידי כלום, אלא אם זה מציק לך".

אבי נהנה לראות אותה ככה, האגן שלה מתחיל לזוז, מתנועע על היד שלו, קדימה ואחורה, בקצב מטריף. הבגדים מתחילים להכביד עליו, הוא קם לפשוט אותם, מתנצל לשיינא על ההפסקה הקלה.

"אני אעזור לך" היא קמה מהמיטה, נעמדת על הריצה לידו, ערומה כביום היוולדה. היא פורמת לו כפתור כפתור, נותנת לחולצה ליפול על הרצפה מאחוריו, הציצית כבר מונחת בצד, ועכשיו המכנסיים. היא פותחת את החגורה, נדהמת ממראה האבר הזקור שקופץ מולה.

"זה בסדר?" היא שואלת בהלם.

"זה בסדר אם תגעי בו קצת, זה בזכותך" אבי מניח את ידה על התחתון הצמוד "את יכולה גם להרגיש אותו ממש, בלי התחתון" הוא אומר, ומוריד את התחתון ממנו, נשאר ערום ממש כמו שיינא.

שיינא-

היא לא זוכרת מתי ראתה פעם לאחרונה גבר ערום ככה באמצע היום. זה קצת מביך, אבל אבי דואג להפשיר את האווירה. היד שלה כבר מלטפת את האבר הזקור, הוא ממש גדול, ככה נדמה לה, וזה נעים. היא נשכבת חזרה על המיטה, נהנית מהתחושה שהיא גרמה לאבי לגירוי כזה, ואפילו בלי לעשות משהו ממש. אבי נשכב על המיטה לצידה, שולח את היד שלו אליה, מענג אותה.

"את רוצה יותר מזה?" הוא שואל בערגה.

"מה זה יותר?" היא לא יודעת מה זה יותר, אצלם תמיד קיום היחסים הוא כ"כ שונה, הוא קיום יחסים, הוא לא סקס…

בתגובה אבי מרים את שתי רגליה עליו, מניח כל רגע על כתף אחרת, הוא מלקק את השוקיים החלקות שלה, ומתקדם יותר ויותר למעלה עם הלשון שלו. היא רועדת בלי שליטה, מרגישה את החוויה הזו גדולה עליה קצת.

"אולי תעצור?"

"אולי לא"

הלשון שלו ממשיכה ללטף את פנים ירכה, עולה למעלה עד הנרתיק הרטוב. תחילה היא מרגישה את האצבע נכנסת שוב, ואז הלשון שלו פתאום תקועה בפנים עמוק. שיינא גונחת בקול, לא מצליחה להשתלט על עצמה. זה טוב, כ"כ טוב, יותר מדי טוב.

היא כבר לא שומעת כלום, היא במין בועה של הנאה צרופה.

אבי-

אורגזמה כזו כבר מזמן לא ראה. ועוד שהוא אחראי לה ולא עוד סרטון באינטרנט. הוא כבר מת לגמור גם, הכל לוחץ לו.

הוא מוריד את הרגליים של שיינא בעדינות, מסתכל עליה לתוך עיניה, הדבר היחיד שהוא רואה זה אושר. "זה היה טוב כל כך" היא אומרת לו, בקול מעריץ "אני רוצה עכשיו לענג אותך, לגרום לך להרגיש ככה".

אבי נשכב על הגב, ושיינא מטפסת עליו, תופסת את הזין שלו בידיה, מלטפת "אני לא יודעת מה עושים יותר מדי, אם בא לך משהו, תכוון אותי, אני מוכנה ללמוד".

"תעשי מה שאת רוצה, אני אהנה בכל מקרה"

היא מקרבת את הפה שלה לזין הזקור, מלקקת אותו, מרגישה את ההפרשות של אבי בתוך הפה שלה, אבל מצד שני, גם הוא הרגע ליקק אותה במרץ..

"אני רוצה לזיין אותך עמוק" הוא אומר לה, ושיינא נשכבת על המיטה הרחבה, מפסקת את רגליה במין מוכנות אוטומטית "לא ככה" הוא אומר לה ברכות "אני רוצה שתהני מזה".

הוא מחבק אותה לרגע, ונכנס אליה חזק "כן, כן" היא גונחת "זה טוב כל כך".

הקריאות שלה מעודדות אותו לגמור בתוכה, הוא מרגיש שיכל לגמור שוב ושוב בלי הפסקה.

שיינא-

היא חשבה פעם שסקס זה משהו מלוכלך, שמדברים עליו רק בעולמות אחרים, ח"ו לא בעולם החרדי שמרני שלה, אבל אז הגיע הסקס הזה!! היא לא זוכרת עוד רמות של הנאה כמו שהיא חוותה פה היום.

היא קמה להתלבש ואבי כבר עומד מאחוריה, מלטף את העורף, מנשק את שערה, שולח יד לעזור לה עם החזיה ובינתיים הוא משחק לה שוב ושוב בפטמה.

"די, אבי, חייבים לחזור, כבר מאוחר". שוב היא המבוגר האחראי.

הם נכנסים לרכב, ויוצאים מאשדוד, חזרה לעיר הגדולה.

ברמזור, ממש ליד צומת כנות, אבי שומע צפירה מאחוריו, הוא לא מאמין, זה הרכב של אחיו הגדול, התלמיד החכם לבית וייס. רק שלא יראה אותו עכשיו. עם שיינא לידו ברכב…

הרמזור כמעט ומתחלף, הרכב של אחיו ממש לידו, אבי ממהר להכנס לצומת, לברוח מהטפת המוסר שלא תאחר לבוא.

המשאית שעברה באור אדום, לא הצליחה לעצור בזמן…

הודעה נמסרה למשפחות.

***

בתום ימי השבעה, התקיימה אזכרה קטנה בקופת חולים מכבי, בכל אופן, לא כל יום נהרגת ככה מזכירה אהובה. שם נשמעו הלשונות הטובות מספרות על היחס המיוחד שקבל האברך אבי וייס, משיינא וואלף המזכירה המסורה.