סיפור דמיוני לחלוטין המשך ל- "מה ששלך שלך" "ומי שנדפק פעם אחת לא יכול להיגמל מזה" “ארוחת ערב”.. נעמה הכריזה בקול. אני והילדים מהרנו להתיישב סביב השולחן. נעמה בזרועותיה החומות והדקות הגישה את ארוחת הערב לשולחן. התבוננתי בה היא היתה כל כך מושלמת.. היא נעה במהירות, בחולצה קצרה ללא חזייה, מכנסיים קצרות, הנינוחות שבה היתה … להמשך קריאה
השינוי היה איטי. שני עמדה מול המראה הגדולה בחדרה והביטה בהשתקפות. אשה צעירה לא יפה במיוחד ולא מכוערת. רגילה כזו. גוף דק, נערי. כתפיים שמוטות. כאילו מנסה להסתיר את עצמה. לבושה עדיין בבגדים מהבוקר, הבגדים בהם בילתה את כל היום. מכנסיים שניסו ליצור רושם רחב יותר ממה שהיה תחתם, מסתירים כל רמז לצורת גוף ולמיתאר … להמשך קריאה
לתחילת הסיפור, לחלק ב' לא הפסקתי לחשוב עליו. הוא לא יצא לי מהראש. ואם כל זה לא מספיק – הוא יושב לי עכשיו בטלפון. בווצאפ, בגלריה… חיפשתי כל רגע פנוי כדי להביא עליו ביד… אוננתי כמו מכונת גלידה. יד אחת משפשפת, יד שניה מגדילה את התמונה. מביט עמוק לתוך החריץ שלו. מדמיין את … להמשך קריאה
“היכנסי בבקשה" שני נכנסה בהיסוס, כאילו מתחרטת בכלל על שבאה לטיפול. כי לבוא לטיפול הוא להגיע למסקנה שמשהו לא בסדר. משהו צריך טיפול. אם משהו לא בסדר אז אני לא בסדר… "תיכנסי בבקשה. שני, נכון?" "כן…" אפילו אישור שמה היה כרוך באי נוחות. היא היתה "ביישנית", לדעתם של מי שחשבו שהכירו אותה, והיו בטוחים … להמשך קריאה
היי, זה כפיר. מה שלומכם, מקווה שאתם בטוב כי אצלי המצב רק התדרדר עם הזמן בכל מה שקשור ללימור האדמונית והסקסית שלי. איבדתי כל כבוד עצמי רק כדי להיות איתה וכך מצאתי את עצמי עסוק להיות הנהג שלה, זה שקונה לה בגדים, נעליים ותכשיטים, זה שעושה עבורה סידורים רק כדי שהיא תשפיל ותרמוס אותי ושוב … להמשך קריאה
סיפור מאת מאת דני דניאלי לתחילת הסיפור, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5 תמונתה של אנה, מלכת חיי, הבועלת את המג"בניק כשרגליו מתנודדות באוויר בעוד היא מפמפמת אותו, מלווה אותי ימים רבים. בכל רגע כמעט. ובינתיים החיים ממשיכים. כשהילדים ערים אפי מתנהגת כרגיל. בשנייה שאנחנו נשארים לבד הכל מתהפך. היא קשה. מזלזלת. … להמשך קריאה