השינוי היה איטי.
שני עמדה מול המראה הגדולה בחדרה והביטה בהשתקפות.
אשה צעירה לא יפה במיוחד ולא מכוערת. רגילה כזו. גוף דק, נערי. כתפיים שמוטות. כאילו מנסה להסתיר את עצמה.
לבושה עדיין בבגדים מהבוקר, הבגדים בהם בילתה את כל היום. מכנסיים שניסו ליצור רושם רחב יותר ממה שהיה תחתם, מסתירים כל רמז לצורת גוף ולמיתאר איבריו. חולצה לבנה אטומה תלויה ברפיון מכתפיה הדקות.
כל זה מעל נעלי סירה שחורות חסרות נוכחות.
כן. זו אני, חשבה. חסרת נוכחות. כלום כזה שאף אחד לא רואה ואף אחד לא מכיר ואף אחד לא מעוניין באמת. ואושר להשתמש בי ולדרוך עלי. כמו הנעליים האלה.
אני לא "אובייקט מיני". אני לא אובייקט כלשהו. סתם.
הסתובבה מעט ובחנה את צד גופה, את ישבנה הקטן, כל כך מעט… לא בולט. לא מעורר רגשות… העבירה כף יד מלטפת. ואז את אצבעותיה, רק ציפורניה מעוקלות למגרפה מדגדגת, מירכיה אל שריר הישבן, אל המותן תחת בד החולצה, אל צידי חזה… אל שדה הקטן… אל הפטמה המתעוררת ותופחת. פעם, ואולי עדיין, חשבה שפטמותיה התפוחות הן משהו שיש להסתיר. לא נורמלי. לא מזדקרות, כמו שראתה אצל חברות מתבגרות-מגורות שזקפו שד בהתגרות. שלה היו תופחות בכדוריות רכה מעל שד קטן עד שנדמה שכולו רק פטמה… מוללה בשתי אצבעות…צובטת קלות…חשה בגירוי שזורם בגוף…
סובבה גב למראה והביטה לאחור, ידה עדיין מכסה את השד המגורה והשניה מלטפת את הישבן. דווקא לא ֿ רע, התחת הקטן שלי… מלטפת אותו ברכות, כאילו היה חתלתול…
כן… אחרי הטיפול הראשון החליטה שהיא יכולה לנסות. לקבל את עצמה. לאהוב את עצמה. לתנות אהבים עם גופה. לראות את הטוב שבה ולהפיק ממנו את המיטב.
פתחה את כפתור המכנסיים. לאט לאט את הרוכסן… כאילו עושה לעצמה הצגת התפשטות… סטריפטיז פרטי… נושרים לאט במורד הגוף… בתנועה מתחנחנת סובבה את הגוף, מעבירה תשומת לב לירך מבהיקה בלובנה, לצידו של הישבן, משחררת לאט את המכנסיים לאורך רגל בהירה, מחלצת קרסול מתוך הבד שנשר… מפנה גב בתנועה חושנית ומתכופפת לארבע, גבה למראה.
הציצה לאחור,אל מסתרי הישבן,לחריץ שנפער, לכוס עטור שיער שחור…
לא.
לא! לא שיער… כמו לוע של חיית טרף שעירה נפער מולה כשהתהפכה שוכבת על גבה, על השטיח, מותחת את רגלה מעלה, מתלטפת…
לא.
העבירה אצבעות בסבך השיער בתיסכול.ברתיעה. משתחלת בין רגליה, מחפשת את הנקודה, את הרטיבות הרגישה, את הסיפוק שחוותה בטיפול…
לא.
שוב. אינה מצליחה. בכעס משכה בשיער הערווה בכוח מתוסכל. כמעט בשנאה.
קללה שהחלה ב"כוססס…" , כמה מתאים… נפלאה מפיה ברוגז…
מעולם לא גילחה את רגליה. למזלה השיער היה דקיק ודליל וכמעט אף פעם לא לבשה חצאית או שמלה, ואם כן אז עם גרביונים עניין שמסתירים.
אבל עכשיו חשבה על זה. ובהמשך על הערווה.על המפשעה.
כמו כל דבר שלא יודעים אפשר לחפש עצת מומחים. יוטיוב… מומחים או מומחים בעיני עצמם היו בכל פינה. וגם מומחיות לענייני גילוח נשי.
לאחר שלושה סרטונים היתה בטוחה שהבינה.
בקניות הכניסה לעגלה תער גילוח נשי יעודי וקרם מתאים.
מיד לאחר שרוקנה את הקניות למקרר הלכה לאמבטיה החמימה וצללה לתוכה ל15 הדקות המומלצות.
לאחר הניגוב מרחה את רגלה בקרם והתישבה על מכסה האסלה, מרימה רגל אל דופן האמבטיה ולאט לאט החלה בגילוח. מחליקה את התער על קימורי הרגל בעדינות הנדרשת. בתנועות מגושמות מעט. בחוסר הבטחון שנובע מחוסר נסיון. לאט.
מהקרסול. סביב הפרק הדק, העדין. התער עולה מעלה לאורך שריר השוק.בודקת בכף ידה את התוצאה. מחליקה על העור הנקי. מסתבכת עם הברך.ען השקע מצידה השני. את הרוך של הירך.את החום של פנים הירך… עד מפגש הרגליים באזור שבין הכוס לבין הרקטום…
לאחר ששתי הרגליים יצאו מהמבצע כמעט ללא פגע (הברכיים ומאחוריהן היו בעיתיות ושני חתכים קטנטנים נותרו) החליטה שהיא ניגשת לעיקר: "מפשעה", כמו שהן אמרו שם, ביוטיוב… כלומר שיפולי הבטן ושפתי הערווה.
תחילה לקחה את המספריים מהמטבח והחלה לגזור בזהירות את השיח הכהה שמעולם לא נגזז. ערימת השיער על הרצפה סימנה את השטח שנחשף. הסתכלה במראה בגועל קל…עדיין הינה קשה לה להביא ישירות בפות. בווגינה.בערווה; בכוס. סביבת הקרב נראתה כמו הרס בלתי מכוון של גזם חסר אחריות…
מרחה את האזור בקרם והחלה לחשוף את המשולש, להסיר לאט את כל השאריות.להותיר עור חלק. הסכין משך מעט את העור העדין והתעכב פה ושם על קווצה עקשנית אבל השטח נכבש ונקרח… ואז הניקוי הזהיר של שפתיה. אחזה בקפלי העור העדינים ומתחה כדי לא לפגוע. באיטיות גילחה כל קפל משתדלת לא לפגוע. ההצלחה היתה מלאה. מן המראה השתקף כוס חלקלק וכמעט מבהיק. קרם לחות היה אמור להשלים את המלאכה ולהקל על העור. אבל המריחה הנדיבה סביב סביב עוררה גם תשוקה לא צפויה- או שכן?- לעיסוי עדין, לליטוף אינטימי… בלי להתכוון מראש היא החליקה מעסה את שפתיה,את פנים ירכיה, את רגליה החלקות- את הדגדגן המתבלט לו בשקיקה ורודה,
ראשה נמתח לאחור, גופה התקשת מול המראה, רגליה נפשקות כשכפותיהן נשענות על קצות האצבעות ממש
–
ואצבע חדרה פנימה בעוד אחותה השמאלית מתעדנת בנקודת המתח, המרכז הרגיש, הדגדגן שהנץ בין כנפי הפרפר שפרשו שפתיה בעזרת אצבעות רוטטות- חדרה לרטוב הזה, לחמים- ויצאה מעלה, אל שפתי פיה, להתלקק בתאוה שנולדה מחדש. לשונה עטפה את הטעם שהגיע מהכוס, את הטעם שצריך ללמוד לאהוב-
וירדה שוב פנימה.
נשימתה הפכה מהירה ועמוקה, גופה נרעד כולו וקשת גבה הםכה עצמה להתכופםות מרטטת אל ברכיה הרועדות ממאמץ שרירים מתפרק לאורגזמה חדשה, לפרץ עונג נאנח ללא נשימה.
אושר הציף אותה לרגע.
"הצלחתי!"
הסיפוק היה כפול. יחד עם האורגזמה חגגה את הצלחתה לאהוב את עצמה אהבה פיזית. אהבה מינית. לתנות אהבים בעצמה, במו אצבעותיה, עם הכוס שלה… לזיין את עצמה… לאונן… להגיע… לגמור… סוף סוף להתפרק ולאבד עשתונות לכמה שניות מתנשמות…
"אז מה שלומך, שני? תרשי לי לומר לך משהו?"
"בבקשה…" לא יודעת למה לצפות
"אני מרגישה שינוי. שינוי חיובי. שינוי מהיר אפילו."
"באמת? רואים עלי?"
"אני רואה. אני מקווה שגם את רואה. וכן אחרים…"
"יכול להיות. אולי… "
"כאילו קל לך מעט. העננה השחורה מעליך הופכת לשמש בהירה…"
"כן"
"אז מה נשתנה?"
"עשיתי 'שיעורי בית'…"ש
בשמחה "ואיך? והצליח לך?"
"כן! בהתחלה היה קשה ולא הלך אבל אז נזכרתי במה שאמרת, טיפלתי בעצמי קצת וזה היה טוב יותר"
"כלומר?"
"גילחתי. הכל. הורדתי את המטען המיותר של שיער.מהרגליים.מבית השחי. והכי חשוב- שם למטה"
"זה ממש חדשות נהדרות! אתה חייבת להראות לי!"
"…עכשיו?"
"מדוע לא?"
"טוב…"
"הנה אכין לך חליטה מרגיעה.שתינו נרגשות מעט… אני כל כך שמחה בשבילך!"
חליטת הצמחים הריחנית זרמה לאט והרגיעה, נוסכת חום בשתיהן.
"בבקשה. אנחנו מוכנות?"
"כן" וחלצה נעליים. נעמדה מול שירה , מפנה אליה את צד גופה. שירה, יושבת בכורסתה בעיניים נוצצות וחיוך של חתולה שליקקה זה עתה שמנת…
כפתורי החולצה נפרמו אחד אחד אבל החולצה לא הוסרה עדיין, תלויה על כתפיה.
כפתור המכנסיים… הרוכסן. שני מודעת לעין המתבוננת עוברת מהתפשטות להצגה: כפי שעשתה לעצמה מול המראה, אלא שעכשיו היא שחקנית נרגשת בהצגת הבכורה. ההצגה שלה. היא החלה להרגיש את השפעתה על הצופה. וזה מצא חן בעיניה.
המכנסיים נושרים…
"שני! את ממש פורחת!" ובלי לחשוב ידיה של שירה חובקות את גופה שלה עצמה, שדיה מתרוממים בנשימה עצורה, רגל מתקפלת תחתיה…
התחתונים… החולצה נפתחת אבל עדיין מסתירה ומרמזת… מסתובבת לאט למבט חזיתי, נחשפת לגמרי אבל ללא הבושה שהיתה…
"איזה יופי!" ההתרגשות ניכרת בשירה, בסומק צוארה, בכף היד שמרווחת את צוארון חולצתה.
"את אוהבת? אני מרגישה חשופה לגמרי…"
"אוהבת? אני גאה בך! בזמן כל כך קצר התקדמנו הכל כל הרבה! אני מאושרת להיות זו שהביאה אותך לכאן!"
כף ידה של שני מזדחלת אל חזה, אל פטמתה המוסתרת בבד הדק והשניה מתלטפת ממותנה אל ישבנה…
"יש לך כח, שני… את מתחילה לגלות את כח העל של הנשיות… ואני חייבת להודות שאני מושפעת… למרות שנים כמטפלת…"
שני מתקרבת בבישנות למרחק קטן והולך עד שבין בטנה לפניה של שירה נותר רק מרחק קטן, מרחק המאפשר לחוש בחום הגוף.
"שני! את בדרך הנכונה…אני מרגישה בזה. אני מרגישה את חום גופך. אני יכולה להריח אותך. כמעט להרגיש איך יהיה הטעם שלך… בואי נמשיך בטיפול…" וקרבה אותה אל פניה, נושמת את המטופלת שלה.
"בבקשה שירה… בבקשה טפלי בי…" ידיה של שירה מטפסות תחת החולצה הפתוחה אל השדיים, מסמנות את העגלותיות הקלה, הנרמזת, של שדיים חסרי משקל וכובד אך בעלי מרכז מתבלט והולך לתוך אצבעות חמות ורכות. מלטפות.
ראשה של שירה ממש מול פטמתה של שני שמסיטה את הבד לאחור,מפילה את החולצה לריצפה, מותחת את גווה ומטה את ראשה הצידה, ידיה אוחזות את ראשה של שירה ברוך.
"כן, יקרה… קחי בידייך.כווני אותי למקום שאת רוצה שאהיה בו "
"האההה… אני רוצה…"
"כן! אימרי מה את רוצה! אף אחד לא יגיד לך כבר מה הוא רוצה שתעשי… זה בידיים שלך…"
שני מביטה בעיניים הכחולות ומרימה את הראש היפה אליה, את השפתיים המלאות אל פטמתה, מתלקקת בשיתוף פעולה טיפולי ואוהב "כווני אותי. את קובעת".
התפקיד בדרמה הטיפולית מוצא חיים בעיני שני והיא משחקת כרגע את תפקיד חייה.
או שהיא כלל לא משחקת?
"אני רוצה שתלקקי אותי שם…"
"היכן? תאמרי לי בדיוק. את צריכה לקרוא לכל דבר בשמו*
"אני מבקשת שתלקקי לי את הכוס… "
"כאן?" מניחה אצבע מורה על הדגדגן
נשימתה נעצרת לרגע "כן!כן… הדגדגן שלי…"
"ומה עוד? בקשי בדיוק את מה שמגיע לך!"
"שתכניסי לי אצבע ותזייני אותי…"
"או שתי אצבעות?"
"כההההן…"
ומיד מתמלאת הבקשה המפורשת. שפתיה המלאות של שירה מושכות-יונקות את שפתי הכוס הקטנות מהגוף שמולה ואז היא מרפה. ושוב מותחת את קפלי עורה של שני הנאנקת מעליה.
ואז בקצה הלשון מרפרפת מעל הדגדגן הקטן שקורא ומבקש תשומת לב רטובה,עדינה, מציצה… ובלי להרפות מושכת את רגלה של שני אל הכורסה, פותחת דרך לתוכה, אוחזת בישבנה בין רגליה ומייצבת אותה כדי שלא תאבד את שיווי משקלה, מחדירה אליה אצבע ועוד אחת ומעסה את האזור ההוא שלא זכה מעולם-
"וואו! הוווו…. איך …"
"כן… " מוצצת ומניעה בתוכה
"הו…כל כך…גומרת" מתכופפת מעל שירה ברעד בלתי נשלט, בסיפוק מתרפק ומתפרק…
לפני שיצאה בסוף שעת הטיפול, עצרה ליד הדלת "חכי רגע, שני. יש לי מתנה עבורך"
"מתנה? על מה?"
"על ההתקדמות היפה שאת משיגה"
וכשהיא מושיטה לה קופסת קרטון מוארכת ארוזה באריזת מתנה, היא נושקת על שפתיה, מדיפה את ריחה של שני, ריח הכוס של שני, וטעמו.
"מה?"
"תפתחי את זה בבית רק כשתיכנסי למיטה…"
"תודה! עכשיו אני בכלל סקרנית…"
"מבטיחה? לא לפתוח לפני?"
"מבטיחה!"
"להתראות, גיבורה שלי!"
אחוזת סקרנות הגיעה הביתה ועמדה בהבטחה. אחרי ההכנות הרגילות לשונה השתחלה תחת השמיכה עם המתנה הארוזה ופתחה אותה…
בפנים שכב ויברטור ורוד…
כמובן שהכירה ויברטורים מאתרי מכירה שונים אבל מעולם לא היה לה אחד.
זה היה מהנטענים וכבר היה טעון. מוכן לעבודה.
מהארנבים… אלה שרוכב עליהם ארנבון קטן… מעטקל כמו בננה…
התעורר בה חשק למצוץ… הביאה את המכשיר מול פניה. קרוב. נגעה בעדינות באפה בקצה המעוקל. ריח קל של פלסטיק.סיליקון.
נשקה בשפתיה את הקצה. חומר רך ונעים. אבל פלסטיק…
ליקקה.עוד.סביב. הכניסה… מדריכה אותו פנימה בלשונה ומוצצת.מוצצת.חזק.בכח. נושכת. להכאיב לו. לרגע נבהלה. היא לא רצתה לפצוע את הפלסטיק הרך… רק שהזכיר לה. את הסיוט הזה ששוב חזר כשהכניסה משהו דמוי איבר זכרי לפיה. דוקא בגלל ששלטה ב"איבר" הזה, בקצב,בעוצמה,בעומק הכניסה, דוקא בגלל זה התפרץ בה כעס שהתבטא בנשיכה.
כאילו רצתה לנקום בו על מה שנעשה לה. להכאיב לו כמו שהכאיב לה. להרוס לו את החיים כמו שהרס לה אתה שנות התבגרותה המינית האבודות.
אבל אז הבינה מה היא באמת עושה ושלפה מפיה את הזיין והביטה בו, רטוב מרוק ונוצץ.
פישקה לרווחה את רגליה ובאצבעותיה שם למטה פישקה את השפתיים הגדולות וליטפה את הקטנות, מתלחלחת ומתמרחת… והגישה את הויברטור לפתח.
הכפתור היה תחת אצבעה.
הארנבון החל לכשכש באזני הפלסטיק שלו.
קצה הבננה החל לרטט בקצב מכני ברחש עדין.
להתחפר בתוכה.לחפש את ה… את ההה… למצוא את הנקודה המדויקת. בדיוק שם. ואז לשחק איתה. הלוך חזור ולהתמקם מרטט בדיוק הלחץ הממצאים, כשהארנבון מקפצץ מול הדגדגן הלהוט למגע אזניו…
הו…. זה היה מהיר… רגליה ננעלו בכח, נלחצות על הויברטור, שרירי האגן מקבלים את לחצן של הירכיים המרטטות בהתפרצות נשלטת לא נשלטת, ידיה שם ושם ושם וכם שם, מתגלגלת בעונג מצד לצד…מאבדת שליטה וכל מחשבה אחרת נעלמת לה…
וזהו.
השינוי.
מגיע לה
!
מותר לה ליהנות מגופה .מעצמה. מהכוס שלה. מהשדיים הזעירים.מהפטמות הנפוחות. ללקק.למצוץ.
הכל. הכל שלה.
ואף אחד כבר לא ייקח ממנה.
מחכים להמשך
סיפור מיספר 1
מושלם
נפלא, מצפה לראות את המשך הגילוי שלה, מאוד מחרמן, מה היא תעשה כשתגלה את פי הטבעת?