מפתח סול

סיפור דמיוני. … מירה… קראתי לתוך הרמקול של הטלפון בחדר הישיבות… "הסטים לחוזה של בידרמן מוכנים?… אנשים כאן ממהרים הביתה…" "שתי דקות .. כל הסטים מוכנים.. רק מסיימת עם הכריכה" – ענתה המזכירה מן הצד השני. "טוב… רק אם אפשר … כמה שיותר מהר – אני לא רוצה שהקונים יתחרטו", קרצתי לעורך דין של הקונים.. … להמשך קריאה

סיפור דימיוני המשך ל- מה ששלך שלך (חלק א') מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה (חלק ב') וכך התחיל העצב המתוק (חלק ג') נפלת חזק (חלק ד')   מאז אותו סופשבוע בו הכירה נעמה את מתן במסעדה בקיסריה יחד שם שימרית ויואב, לא קרה דבר חדש בחיינו. מבחינתי, ואני חושב שגם מבחינת … להמשך קריאה

סיפור דמיוני לחלוטין המשך ל ".. וכך התחיל העצב המתוק" …. יצאתי מן הוילה החוצה לחפש את שימרית. היא עמדה בצד השני של הרחוב, לרגליה הלבנות בכפכפים, האצבעות המושלמות שלה לא היו משוכות בלק, היא לבשה מכנסי יוגה אשר הגיעו קצת מעל לברך הלבנה הבוהקת שלה, וחולצה צמודה אשר הבליטה את החזה הגדול והיפה שלה. … להמשך קריאה

סיפור דמיוני לחלוטין המשך ל- "מה ששלך שלך" "ומי שנדפק פעם אחת לא יכול להיגמל מזה" “ארוחת ערב”.. נעמה הכריזה בקול. אני והילדים מהרנו להתיישב סביב השולחן. נעמה בזרועותיה החומות והדקות הגישה את ארוחת הערב לשולחן. התבוננתי בה היא היתה כל כך מושלמת.. היא נעה במהירות, בחולצה קצרה ללא חזייה, מכנסיים קצרות, הנינוחות שבה היתה … להמשך קריאה