סיפור מאת מאת דני דניאלי
לתחילת הסיפור, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5
תמונתה של אנה, מלכת חיי, הבועלת את המג"בניק כשרגליו מתנודדות באוויר בעוד היא מפמפמת אותו, מלווה אותי ימים רבים. בכל רגע כמעט. ובינתיים החיים ממשיכים. כשהילדים ערים אפי מתנהגת כרגיל. בשנייה שאנחנו נשארים לבד הכל מתהפך. היא קשה. מזלזלת. מתעלמת. מתעמרת. אך הטקס שהפך לקבוע נמשך, לפני השינה אני עדיין מענג את רגליה.
"לאנה יש מנהל חדש", היא אומרת ערב אחד בעודי מלקק ירכיה.
מעניין לי ת'תחת.
"מחר אני מזיינת אותו."
היא שוב מתגרה בי. מדליקה אותי כדי להתעלל.
"הוא יבוא לפה. ואתה תצפה."
למה? למה הן עושות לי את זה?
"הוראה של אנה."
מרגיש שהפכתי לצופה. פאסיבי. מאז יום ההולדת הקסום שלה בו נשקה לי ומצצתי אותה, מאז שאוננה אותי בקומת המחסנים, אנה כבר לא משתמשת בי כמעט. מרגיש שרשימת השפוטים שלה הולכת ותופחת ומעמדי הולך ומידרדר.
וההרגשה הזו מקבלת תוקף בהודעה:
'היי סמרטוט. רוצה לומר לך שמבחינת המסירות והכניעות והסגידה – אתה מספר 1. בכל הזמנים. שאפו. אבל הנתונים שלך בעייתיים. זין קטן, שפיכה מהירה, חוסר משמעת. זה כבר לא זה. סורי.
אבל יש לי משימה חשובה עבורך ואחריה כנראה ניפרד. לא לפני שאגשים לך את חלומך. צפה להמשך משימות אחרי משימת הצפייה של מחר.'
צלצול בדלת. אני פותח לאיש קטן ומבוגר. "אני אבי, המנהל החדש של אנה. נאמר לי שעלי להתייצב אצל אפי."
אפי עוד לא מוכנה, אני מזמין אותו לשבת. נמוך קומה, קצת יותר גבוה מאנה. שיער מכסיף, נבוך.
ואז הנייד שלי מצלצל. על הצג 'הבוססססס'.
היא פותחת ללא גינונים, "למה אתה לבוש, תתפשט מיד, תישאר בתחתונים בלבד".
אני מת על זה שהיא תמיד יודעת מה קורה איתי ובאיזה מצב אני. זה מחרמן אותי. מעמיד לי בשנייה.
אני ממהר להתפשט.
"שב".
מתיישב.
"התבאסת מההודעה שלי?"
"מאוד, בוס. אני כל כך רוצה אותך, כל כך אוהב אותך, כל כך מעריץ אותך. זה קשה לי."
"אין לנו זמן להתבכיין עכשיו. רק שתדע שאם הייתי עכשיו אצלכם בדירה הייתי ניגשת אליך, מועכת את הזין הקטן שלך (אני נאנק), סוחטת לך את הביצים עד שהיית בוכה וגומר."
"בוססססס, את מחרמנת אותי כל כך. רק מהדיבור שלך אני יכול לגמור."
"גם זה יגיע, מתוק. אני לא זורקת אותך לפני שאזיין אותך. אבל אין לנו זמן כרגע, כי אשתך יוצאת אל אבי ואני רוצה שתתאר לי מה קורה שם."
באותו רגע אפי יוצאת בחלוק לבן שקוף המונח על חזיית תחרה אדומה ותחתונים תואמים. אבי המנהל נעמד על רגליו, עיניו יוצאות מחוריהן אל השדיים הנדיבים.
אני מעדכן את אנה אהובתי.
"אפי קרבה אליו. הוא נמוך ממנה כמעט בראש. מושיט ידו כדי ללחוץ את ידה. אפי מתעלמת מן היד המושטת ודוחקת את ראשו אל בין שדיה, מטביעה אותו. הוא מבולבל ומפולבל. היא אינה מרפה. הוא כמעט מפרפר בין שדיה והיא מרפה, מחוייכת, מאפשרת לו להסדיר נשימה ושוב מחנקת אותו בין שדיה."
"תמשיך", אנה אומרת.
"היא מרפה ממנו שוב, מאפשרת לו להסדיר נשימה. הוא מתנשף, אדום, מפוחד. עכשיו היא לוחצת את ראשו מטה, מורידה אותו על ברכיו. מצמידה את פניו לבטנה, "תלקק".
הוא מלקק.
"אני רואה שאתה מתחרמן על אפי כשהיא שולטת בו. ידעתי שאתה סמרטוט. תמשיך לצפות אנחנו ניפגש בקרוב."
"תודה בוס. שמחתי מאוד לשמוע את קולך, בוס."
היא מנתקת.
אחרי ליקוק בטנה, אפי מורידה אותו אל תחתוניה, מצווה עליו להסירם ולמצוץ אותה.
הוא מוצץ בחוסר כישרון בולט, היא מתכעסת, מצווה עליו לקום. היא עומדת מעליו. הוא נושא מבטו אליה.
"אתה אפס חסר תועלת, בחיים לא מצצת, נכון?"
הוא מהנהן במבוכה.
אפי העצבנית סוטרת לו בעוצמה רבה. הוא מחזיק ידו על לחיו המאדימה. בהלם.
"תתפשט."
הוא מתפשט וחושף איבר מין עצום. מדהים. אפי מתעודדת ושולחת ידה בהתרגשות אל האיבר. מאוננת אותו בשתי ידיים.
"שכב על הרצפה קטנצ'יק", היא אומרת.
המנהל העירום נשכב. אפי פושטת את החלוק ואת החזייה מניחה את אחוריה הדשנים על פניו. "לשון בחוץ וכל הזמן למצוץ'."
הוא מנסה, הלוזר, והיא חונקת אותו לסירוגין. הוא לא מצליח לענג אותה. היא ממש עצבנית. היא מתיישבת עליו לזמן ארוך. הוא ממש מתפתל, אני חושש שהוא ימות לנו כאן בסלון, מזדעק, "אפי די."
זו הייתה טעות כמובן, כי היא קמה אליי. קרבה במבט מזרה אימה. עומדת מעלי בעירומה הדשן האהוב, "מישהו ביקש ממך לדבר, כוסית?" וידה מטיילת על פניי, על לחיי.
"לא, פשוט חששתי ש…"
היא מנחיתה עלי סטירה אדירה. ועוד אחת. יוצא לה ממש עשן מהאוזניים.
"שניכם. עכשיו. תתלבשו ועופו לי מהעיניים."
וזה מה שאנחנו עושים.
נראה לי שהמנהל אבי ייגרע מהרשימה. אני מעביר את הלילה על הספה. ולמחרת חוזרים לשגרה. עד להודעה שמגיעה מאנה אחרי שבוע לאפי. 'מגיעה אלייך בחמישי בערב. ערב של שתינו. רק את ואני. שהסמרטוט יחכה לבוש, יש לי בשבילו משימה מאוד חשובה.
כשהיא פותחת את הדלת בליל חמישי, שנינו יורדים על הברכיים. אפי בחלוק שחור, ללא בגדים. אני לבוש. אנה בשמלה אדומה הנצמדת לגופה המדהים, ניגשת לאפי הכורעת, מלטפת לחייה. "מוכנה לזיון של חייך?"
הנהון נמרץ.
היא שולה מתיקה סטרפ-און ארוך ועבה, ממשיכה ללטף את פניה של אפי, "פעם ראשונה שלך?"
עוד הנהון.
"מתרגשת?"
"מאוד, בוס."
והיא פונה אליי.
"אתה יוצא בשליחותי. מישהי מחכה לך אצלי בבית. שלחתי לך את הכתובת. אתה הולך לענג אותה, אבל אל תהיה כנוע. תהיה בטוח. אתה סמרטוט אמיתי, אבל היא צריכה להרגיש נחשקת, סקסית. תוביל. תראה לה כמה היא חושנית. ברור? כי בעלה הרחפן לא עושה את זה."
הנהון.
"אבל לפני שאתה הולך אני רוצה שתראה לאפי כמה אתה רוצה אותי."
"מה לעשות?"
"מה שבא לך."
אני כורע למרגלותיה. מחבק את מתניה בעוצמה, כטובע הנאחז בקש. חזק ומלא תאווה. ואז נכפף אל שוקיה, מלקק אותם, לאט. כל פיסה ופיסה. נושק להם, אוהב אותה דרכם. מעריץ.
היא מתיישבת על הכורסה, "תמשיך".
אני ממשיך.
"למי אתה שייך?"
"אני שלך."
ואז היא עוצרת ליקוקיי. "צא לדרך, וחסר לך שהיא תגיד שלא עמדת במשימה", אנה מורה לי, ואני יוצא.
אני נוקש ומיד נכנס. היא ניצבת בגבה אלי. רק אריג לבן שקוף לגופה. שערה, שחור, גולש על כתפיה, גבה גלי. האור מעומעם אבל ברור לי שלפניי אישה יפה. אני מברך אותה לשלום, היא מסתובבת אלי ושנינו קופאים על מקומנו ….
זאת דניאלה, גיסתי, אשתו של אח של אפי. אחותה הגדולה של אנה המהממת. את בעלה, אח של אפי, אף פעם לא סבלתי, אקדמאי, פלספן ומתנשא. אבל עם דניאלה תמיד היה לי קשר טוב. האם נמשכתי אליה? לא, כי זו לא הייתה אופציה לדעתי, אבל היא הייתה כוסית בעיניי.
והיא עומדת לה עתה מולי. מין חלוק לבן שקוף מאוד לגופה. בעצם כל גופה פרוש לפניי.
היא גבוהה מאנה אך תבנית גופה דומה.
רגליים חצובות, גוף רזה וגמיש, שדיים גדולים משל אנה אך עדיין קטנים וחמוקים ויפים ומגרים.
היא מהממת.
"לא ידעתי…" היא אומרת.
"גם אני…"
"אין לה גבולות לילדה הזו.."
"את מאוד מאוד מאוד יפה, דניאלה."
היא מביטה בי נבוכה.
"אף פעם לא חשבתי עלייך באופן הזה, אבל אנחנו כבר פה, והגוף שלך ממש מושלם. הכי יפה שראיתי בחיי…"
"חוץ מ…"
"את צודקת, חוץ מאנה".
"אז כמה זמן אתה כבר שייך לה?"
"יותר משנה. אבל בבקשה אל תספרי לבעלך או לאשתי."
"אני כבר הולכת לספר להם שנפגשנו כאן…"
"אוייש, לפעמים אני כזה דביל."
שתיקה מביכה.
עד שאני קרב אליה.
"אני לא חושבת." היא אומרת, מסרבת.
אבל אני עומד מאחוריה, ידיי על גבה, מתחיל לעסות את צווארה. היא אינה מסרבת. גופה אפילו נענה. היא מתנועעת בעונג. ואני ממשיך, גולש אל שכמותיה, לוחש לה: "את כל כך יפה, דניאלה, אין דברים כאלה."
היא שוקטת וידיי גולשות אל גבה. מפוקקות אותה. עולה במעלה הגב ומעביר ידיי קדימה. מלטף את צדדיה , ממשיך וסוגר ידיי על שדיה הקטנים.
אני חש איך נשימתה נעתקת ושמח על שאינה חודלת אותי. סוגר כפותיי על השדיים המדהימים, מעסה מעט ומסובב אותה אליי. יש לה פטמות כהות ובולטות. שדיים נעריים וזקורים למרות גילה. היא באמת מהממת. אני מקרב אותה אליי ונצמד לנשיקה .
בשנייה שלשוני אותה חודרת היא דוחפת אותי מעליה.
"סליחה, אני לא מסוגלת. זה היה כייף ממש, אבל אני לא מסוגלת. סליחה."
המום ומובס אני עומד שם. היא רוחקת, פוסעת לעבר חדר השינה. האריג השקוף כה מייפה אותה. היא בגבה אלי, אומרת: "אני מצטערת לאכזב אותך. אפצה אותך מעט ואז תלך", והיא נעמדת עדיין בגבה אליי, בפתח החדר, האריג נושר מעליה. יש לה תחת קטן ומעוצב, גוף מטריף. היא מתנועעת בחושניות ואז מסתובבת לעברי, שדיה היפים ממש כואבים לי, הפטמות הכהות זקורות ומגורות, איברה מגולח למעט משולש שחור מעוצב.
והיא נכנסת לחדר.
אני יוצא מובס. מתקשר לאנה.
"אני לא רוצה לשמוע אף מילה", כדרכה היא יודעת מה קורה אתי, "אם אתה לא מזיין אותה, לא תראה אותי יותר לעולם." והיא מנתקת.
אני עומד מתחת לבית. המום. חסר אונים. דניאלה רוצה אותי, זה די ברור. נעמתי לה. אבל הרעיון שתשכב עם גיסה מבחיל אותה. היא לא מסוגלת. ואני רוצה לכבד את זה. למרות ש…הגוף שלה… יצירת מופת. ממש.
אבל אם לכבד אותה זה אומר לא להיפגש יותר עם אנה. לא לראות את הרגליים האלה, הדקות, השריריות, לא לזחול וללחך את ירכיה. לא למוץ את בהונותיה, קרסוליה, את כוכה הנענה המתענג. אם לכבד את דניאלה משמעו לא לשמוע את אחותה מצווה במילה אחת: "ארצה", "תתפשט", "תמצוץ", הרי שאיני מתכוון לכבד. אך מה אעשה כדי שלא תדחה אותי שוב?
אני עולה במדרגות, רועד כולי. נוקש על הדלת ומיד פותח אותה.
היא עומדת לה שם, שמלת טריקו פשוטה לגופה, ירוק עם פרחי לבן קטנים. תיקה על כתפה, גם בשמלה היומיומית הזו היא מהממת. כי האריג נדבק ומדגיש את חיטוביה. ניכר בה שבכתה. ועיניה תוהות, שואלות מה לי שם.
אני קרב אליה, נמרץ. נואש.
"דניאלה, את האישה הכי יפה שראיתי. מעולם. כולל באתרי פורנו. ואני לא משקר עכשיו. התמונה שחשפת לעיניי כשעמדת בפתח החדר היא … מדהימה. לא פחות. ואני רוצה אותך. מאוד. ואני מאמין שגם את רוצה אותי.
תני לי שלוש דקות, דניאלה. בבקשה. אל תחשבי על כלום. אל תאמרי מילה. שנינו לא נדבר. אם אחרי שלוש דקות תרצי שאלך אמרי מילה אחת, 'די', או 'לך', ואני איעלם.
היא אינה עונה.
זה מספיק לי.
ואני ניגש אליה מניח תיקה על הספה ונעמד מאחוריה.
אני על זמן שאול. שוב אני בצווארה. מעסה. מענג. יורד אל השכמות. גולש אל הגב. אני טוב ואני אוהב וכל רצוני הוא לענג. אני מרגיש את עונגה הרך בנשימתה ואני משקע אצבעותיי בין עצמותיה. גולש אל גבה, איטי, יסודי, מסור. הזמן דוחק ואני מסובב אותה אליי. ואני מחבק אותה אליי בעוצמה. מרגיש את השדיים הקטנים בחזי. לא מרפה. אני חושב שחיבוק סובל מיחסי ציבור לא טובים. ואני מעביר אליה את כל תאוותי ואהבתי וכמיהתי אליה בחיבוק. ידיי מחליקות אל בטנה, מלטפות, ממשיך אל אגנה. איני קרב אל האיבר, אלא מעביר אותן וסוגר על ישבנה. גם עיסוי הישבן סובל מיחסי ציבור רעים. הוא מענג ומחרמן. ואני מעסה אותה כך לאט ובמסירות. אני לש את אחוריה, אני פוחס ומשחרר, ונשימתה הופכת לכבדה. אין לי ספק שהיא מתחרמנת. לפי מה שאנה אמרה היא לא קיבלה את המגיע לה מבחינה גופנית כבר זמן רב. עודי מעסה את אחוריה עיניה פוגשות בעיניי. אסור לי לדבר, כך הבטחתי, אבל אני רוצה לומר לה שהיא מדהימה אותי ביופיה ובחושניותה.
"מה?"
"אסור לי לדבר, הבטחתי."
"אז אני מרשה לך משפט אחד בלבד."
"את מדהימה, דניאלה, ואת חושנית בצורה מטריפה."
ועדיין איני מעז. רק מביט בה, והיא בי.
הזמן עבר והיא עומדת לפתוח את פיה. זה רגע האמת. ואז…
היא פותחת את פיה ו…טורפת אותי בנשיקות לחות וחמות ותאוות. ואני משיב לה כמובן כגמולה. לשונותינו מתערבבות זו בזו, אני טורף אותה והיא אותי. מסתערים זה על זה בחמת תאווה. ואני ניתק משפתיה ויורד בשפתיי אל צווארה, לשוני בחוץ ואני לוקק אותה, עוצר בין עצמות הבריח ונושק להן נשיקות רבות, תאוותניות. ואני מטפס אל פניה, לוקק נושק את הגבות, את העפעפיים, היא מצטמררת, מתענגת. וכבר אני נושך את תנוכה, לוקק את פנים אוזנה, היא כבר גונחת בקול.
'אל תסתנוור', אני אומר לעצמי. 'ריכוז מקסימלי. לענג, לענג, לענג.', אני נושך את צווארה, פוחס בידי את שדיה המופתיים. היא אינה מתנגדת, גופה משדר עונג צרוף.
ואז היא עוצרת הכל. מתנתקת ממני. אני מת. לא עכשיו, בבקשה.
והיא מביטה בי ואומרת בלאט: "אבל אני כבר לא לבושה בצורה סקסית."
"את צוחקת עלי? האריג הזה שמדגיש כמה את חטובה ורזה ואיזה שדיים יפים וזקורים יש לך, הוא יותר סקסי ממה שלבשת קודם."
"אתה משקר"
"רק קצת.
הוא לא יותר סקסי, אבל הוא סקסי בטירוף. את מושלמת, דניאלה. את פשוט מושלמת"
"אתה באמת חושב?"
"כן, אפילו יותר מאחותך הצעירה."
היא מתקשה להאמין. : "אתה לא מגזים?"
"נשבע לך שלא."
והיא שלי עכשיו. שוב נושקת ולוקקת, ואני לש את שדיה הכסויים, ולוקק את עצמות הבריח, הכל בה חושני לי. כך אנו מחרמנים זה את זה כמה דקות עד שהיא עוצרת שוב: "אתה לא מתכוון להפשיט אותי?"
"אני מאוד רוצה, אבל מחכה שתהיי מוכנה."
"אני מוכנה כבר מזמן."
אני מסובב אותה שוב , בגבה אלי ואני פוחס את שדיה באלימות מסוימת. היא מתענגת, מתנשפת, גונחת. אני הגבר כאן, כך ציוותה עלי אנה. ואני כורע לרגליה , מפשיל שמלתה ומלקק את אחוריה. היא נשנקת, מגרגרת בעונג רם. ידיי סוגרות על קרסוליה, מטיילות, מעסות, ולשוני בתחתוניה השחורים ואני לוקק אותה שם. קולות העונג שלה הם כשירה באוזניי. אגנה מתנועע עת אני אוכל אותה מאחור. ואז אני קם. ופניה אליי ואנו נצמדים לנשיקות תאווה סוערות ואלימות.
אני מוביל אותה אל הספה, בעדינות מפיל אותה עליה, מביט בה.
"אני עדיין לבושה."
"את עדיין הדבר הכי חושני שראיתי בחיים."
ואני מתמקם בין רגליה. מפשיל שולי שמלתה הפשוטה, פוער את רגליה, חושף תחתוניה השחורים ו…מסתער. אני מלקק אותם, מרפה מעט ועובר אל ירכיה הנאווים, בולס אותם, לועס אותם ואז חוזר אל התחתונים.
היא מתנועעת, היא חמה, והיא נאנקת בהנאתה. מרים עוד את רגליה ולשוני מלחכת ונוגסת את איברה. היא מתגעשת, דניאלה. רגליה על כתפיי. סוגרות על צווארי, היא באקסטזה, "זה טובב, אוי זה כל כךךךך טובבבב", ואני ממשיך מתמיד מעמיק. היא ממש זועקת, "אויייייי, אוייייייש, זה טובבבבבב". והיא גומרת, מתרפה עלי. וגם אני משעין ראשי על הספה, צריך לנוח.
שנינו מתאוששים, יושבים על הספה. היא מלטפת אותי ברוך.
"כייף לי."
"לי יותר."
"אתה באמת אוהב את איך שאני נראית?"
"אין לך מושג עד כמה."
"אני יודעת שזה מוזר, אבל אתה מוכן להגיד בקול מה אתה אוהב בי?"
"בשמחה".
"אני מתביישת להגיד, אבל אני צריכה את זה."
"העונג כולו שלי. אבל נשמור את זה לשלב בו תהיי ללא שמלה."
היא נעמדת, מעלי. משילה שמלתה באחת.
וואו. פשוט וואו.
היא עומדת לפניי בחזייה ותחתונים שחורים ופשוטים.
"סליחה שהם לא סקסיים….לא תכננתי."
"הכי סקסיים שיש, תאמיני לי., את ממשיכה?"
היא מצחקקת , מושיטה ידיה לאחור, פורמת מעליה את חזייתה, חושפת שדיים קטנים אדירים יפהפיים וזקורים, חומי פטמה ומפתים.
אני מביט בתחתוניה, היא מחייכת, "שובב", היא אומרת, ומשילה גם אותם, חושפת משולש קטן וגזום היטב. אין ספק שאנה היא שדאגה לכך.
"עכשיו תורך"
"להתפשט או להלל?"
"גם וגם."
אני יורד מהספה, כורע למרגלותיה. ידיי מחליקות על שתי רגליה.
"הרגליים שלך, דניאלה, הן פאר היצירה. דקות ורכות, אך גם חזקות. חלקות ונעימות. ממש לפי הזמנה.
אני עולה אל בטנה, מלטף:
"אין לך גרם אחד מיותר בכל הגוף הקטן והמושלם שלך. גוף של נערה המורכב על אישה בוגרת ובשלה."
ואני קם על רגליי למולה, שוקל את שדיה, סוגר כפותיי עליהם, מעסה ולואט:
"השדיים שלך, דניאלה, יפים ומרגשים עד דמעות. אני יודע שיש אגדה ששדיים מלאים ושמנים הם מושא ההערצה של כל גבר. זו אגדה. הרוב יעדיפו שדיים קטנים וזקורים. ושלך, מאוד מאוד יפים. מאוד."
ואני מביט אל תוך עיניה: "ועוד לא אמרתי דבר על הפנים שלך, המאירות, על העיניים הזכות, העפעפיים, הגבות, את כולך אני רוצה לאכול ולזלול. "
ואני מסתער על עירומה. שוב נושק בעוז, ולוקק את עפעפיה וגבותיה. היא משיבה מלחמה שערה, פושטת מעלי את החולצה. אנו נופלים יחדיו על הספה ואני מוצץ את שדיה היפים. מקשיח את פטמותיה ומזקירן. והיא עולה עלי, רוכבת על איברי הנצור בתוך מכנסיי.
התמונה הזו שלה, בשדיים הקטנים המרגשים המתנודדים מעלי, היא מדהימה ומרגשת.
אני משיל מעלי את מכנסיי ותחתוניי, והיא רוכבת עתה על האיבר החי והזקור. זה טוב וזה מדהים עד תדהמה. ואני לא גומר.
כשהיא משתפדת ומחדירה את איברי אל תוכה שנינו נוהמים נהמה עמוקה ואמתית ורמה. היא אינה משתוללת עלי, אלא עולה מעט ואז יורדת. אני מביט בגוף הזה, המושלם, ואיברה הצר מלפף ומענג את איברי. והיא עולה לי ויורדת והשדיים הללו הכה יפים. אט אט היא מגבירה מהירותה. וגם נהמתה. בשלב כלשהו היא כמעט צורחת. ואני גומר. והיא גומרת. ויורדת מעלי מתנשפת. נדחקת לצדי על הספה.
"זה היה נפלא", שנינו אומרים בו בזמן. מחייכים זה לזה.
וכך אנו מסדירים נשימה. רכים. טוב לי איתה. וגם לה אתי.
"אני לא חושבת שבסיבוב שני נגיע לגבהים האלה, אז אני מציעה שנשאיר את זה ככה", היא אומרת וקמה אל המקלחת. אני מביט בגוף הזה, ישבן קטן ותמציתי, רגליים חטובות וחזקות, כשהוא מתרחק ממני.
"דניאלה…"
היא מסתובבת אלי.
"תני לי עוד רגע להביט בגוף המדהים שלך, בבקשה.,
היא מסתובבת לעברי, מוחמאת, מהממת, מדגמנת. אני מצלם בתוכי את הגוף הזה, את הרדליים החצובות, השדיים האלמותיים. והיא שולחת לעברי נשיקה והולכת.
היא חוזרת עטויה בחלוק תחרה שחור קצר ומפתה, "של אנה", היא אומרת.
"אני רוצה לערב אחד להרגיש נורמלית…בוא נשכב במיטה, ופשוט נראה טלוויזיה, טוב?"
אני הולך להתקלח, יוצא ונשכב לצדה בתחתוניי. היא מצאה בינתיים פרק בסדרה שהיא אוהבת ואנו צופים בנחת. ראשה נשען על כתפי, אנו מלטפים זה את זה וצופים. אני אוהב את האישה הזו. ואני רוצה להמשיך את הקשר הזה.
ואז הטלפון שלה מצלצל. היא מראה לי את הצג: 'בעלי', ומסמנת לי להיות בשקט.
"איפה את, דני, הגעתי הביתה והבית ריק…"
"אמרתי לך שאני הולכת הערב לאנה…"
היא משוחחת עמו ואני מלטף את רגליה.
"מה אתן עושות?"
"סתם, רואות טלוויזיה."
הסיטואציה מגרה אותי ואני מעביר ליטופיי אל בין רגליה.
היא מסמנת לי בעיניה: 'מה אתה עושה?' אך אני ממשיך ומלטף את ירכיה, עולה אל עבר איברה.
"השארתי לך אוכל במקרר".
"אכלתי."
הבנזונה אפילו לא אומר תודה. היא בלי תחתונים ואני מחדיר אצבעי אל תוכה. היא נאנקת.
"מה?"
"שום דבר."
אני מתמקם בין רגליה, נושך את ירכיה. היא מתנועעת בעונג, מתנשפת.
"הכל בסדר, דני?"
"לא יכול להיות יותר בסדר."
"את נשמעת משונה".
"מה אתה חושב על הגוף שלי?"
"מאיפה הבאת את זה עכשיו?"
אני גולש ומביא את פי אל איברה ומוצץ אותה, כי זה מה שאני חושב על הגוף שלה.
"תענה לי בבקשה."
"אני חושב שאת אישה טובה וגם יפה."
"אבל אני עושה לך את זה? אנחנו כבר לא מזדיינים…"
"איפה אנה, היא שומעת את השיחה הזו?"
"היא במקלחת. למה אתה כבר לא מזיין אותי?"
אני מוצץ אותה הכי חזק שאני יכול והיא מתנועעת ומתענגת, זה ברור לי. ואני נובר בתוכה, מתחפר.
"השיחה הזו מוזרה לי דניאלה, נדבר בבית."
והוא מנתק.
לרגע אני חודל, נושא אליה עיניי. מבטה משועשע, "זה לא יפה מה שעשית, ממש שובב אתה."
ואני נעמד למולה, מסיר תחתוניי וחודר אותה כשהיא בכותונת השחורה, מפמפם אותה הכי חזק שאני יכול. היא נענית, נאנקת, מתנועעת. אלילית. ואני חזק בה ורוצה בה ומענג אותה, עד שהיא גומרת, נטולת אוויר, וגם אני.
למחרת מקבל מאנה הודעה, '
א. עמדת במשימה. הפתעת אותי, סמרטוט.
ב. לא אוהבת את ההתאהבות ההדדית הזו. תתבגרו.
ג. הבטחתי לזיין אותך ואני אקיים. יש לנו בשבוע הבא מפגש פרידה בבית של ההורים שלי.
מוזר לי. מרגיש לכוד בין שתי אחיות. אני מבין שעם אנה נגמר. אבל מעריץ אותה ומודה על כל רגע. אבל מאז אמש כל מחדבותיי אל דניאלה. רוצה איתה.
