אסיפת הורים – אירוטיקה חרדית – חלק ראשון

לכל חלקי הסיפור : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8,  חלק 9, חלק 10, חלק 11, חלק 12, חלק 13, חלק 14, חלק 15, חלק 16,חלק 17, חלק 18, חלק 19, חלק 20 ואחרון

"הביטו" אמר הרב שלמה לאשה שישבה מולו "נפתלי ילד קסים, באמת, הרבה פוטנציאל, רק הוא צריך יותר עזרה בלימודים. יותר להשתדל".

האשה שמולו רק הנהנה לאישור "כן, אנחנו מודעים לזה שקשה לו. אנחנו מודים לרב על התמיכה שנפתלי מקבל בחיידר".

היא לא תכננה להגיע לפה לבד, אבל בעלה שוב בעבודה, עסוק מעל ומעבר להיגיון. הוא היה אמור להיות פה היום, לא היא. אבל שוב ישיבות בעבודה שגוזלות ממנו את זמן הילדים, כי חינוך של ילדים אחרים, מסתבר, יותר חשוב משלך.

ועכשיו היא בקושי מסתכלת לעברו של הרב, לא מקובל שאמא תגיע לבד, והיא נזהרת לא לדבר בקול, כי הדלת קצת פתוחה, והשכנה שלה ההיא שכל היום עסוקה ברכילות השכונתית, עומדת ממש מאחורי הדלת, עסוקה בתכנון החתונה של הבת הבכורה שלה.

"אז, אם ככה, יש פה את גיליון הציונים של נפתלי, אני מביא לכם אותו ותדברו איתו בבקשה" הוא הניח על השולחן את הדף הלבן, שבאותיות של קידוש לבנה, נחרטו עליו ההישגים המועטים של הילד, וכישלונותיו.

מירי אספה את הדף הלבן, יודעת כבר איך תתנהל השיחה, בעלה שוב יאשים אותה בחוסר ההישגיות של הילד, שוב היא תנסה להסביר לו שלא כולם מחוננים בעולם הזה, ואם הייתה לו קצת יותר סבלנות, אז אולי דברים היו זזים אחרת.

"תודה רבה הרב" היא אומרת כשהיא קמה ממקומה, מסדרת קמט לא נראה בחצאית המוקפדת, וממהרת לצאת מהכיתה. היא מהנהנת לשלום לזוג השכנים שבחוץ, מאשרת להם כי המקום בפנים פנוי.

מירי התיישבה באוטובוס בדרך הביתה, כמה קשה לה לפעמים עם הילדים. החינוך שלהם קשה לה. היא לא דמיינה את זה ככה.

רחל, הבת הגדולה הייתה כל כך נוחה, למדה יפה והצליחה תמיד, ואז בא נפתלי שרק בודק גבולות כל היום…

היא נאנחת חרש, ברוך ה' שיש לי ילדים.

הרב שלמה מציץ במחשב מדי פעם, כבר כמה זמן שלא נכנסה שום הודעה חדשה למייל שלו. הוא מקווה שמ' בסדר, הוא אפילו לא יודע את שמה האמיתי. הם החליטו להישאר רק באותיות הראשונות של שמם, כדי שבטעות לא ידעו מי עומד מאחורי המקלדת. כבר כמה חודשים שהוא ש' והיא מ', והוא מסתדר עם זה מעולה.

את מ' הוא הכיר במקרה, או שבעצם אין מקרה בעולם. אחרי כמה שנות נישואין מרתקות, הוא פשוט הרגיש איך הוא נמצא במבוי סתום מול אשתו.

יש להם שבעה ילדים, שיהיו בריאים, אבל ההרגל לנהל את הבית סביב הילדים, הרס את הזוגיות. אז הוא התחיל לחפש קצת מסביב… בקורס שמשרד החינוך חייב אותו לעשות, היו רק גברים, אבל הוא נפתח לעולם המחשב. הוא היה חייב להגיע עם אחד לקורס. ובמקום היה תקשוב דרך האינטרנט, וחיבור חינמי לכל דורש, והוא למד לדרוש.

שלמה גם למד שיש קבוצות באינטרנט שמיועדות בדיוק לגברים כמוהו. הי, הוא לא היחיד בעולם שנמצא באותו מבוי, באותה דרך חד סיטרית, שאם ממשיכים בה עוד קצת, אולי מוצאים את עצמך על פי תהום. וכמו שהוא למד, צרת רבים חצי נחמה. מ' פשוט הייתה שם, צמאה לשיחה, לתשומת לב. מסתבר שבעלה הוא רב בישיבה קטנה, עסוק כל היום בחינוך הדור הבא של גדולי הדור (ככה לטענתו), ואת חמשת ילדיהם, הוא משאיר למ' לגדל ולחנך. וזה במקביל לעבודתה בחנות התכשיטים של המשפחה שלה. כל מה שמ' הייתה צריכה הן רק מילות עידוד. בתחילה היא פנתה אל הקבוצה הכללית, סיפרה בכמה מילים על עצמה, אבל ש' החליט להקדיש לה רגע אישי, וכתב לה שגם הם במצב דומה, הוא מפחד שהוא משקיע את כולו בלימוד התלמידים שלו, והוא מקווה שאשתו לא כותבת גם ככה. והוא התנתק בדיוק, כי המרצה נכנס לכיתה. אבל כהוא התחבר מחדש למייל שלו, חיכתה לו הודעה ממ'.

* "שלום לך. תודה על התגובה האישית, מעריכה מאוד. אכן, קשים הם החיים עם אנשי חינוך, שחושבים שהם צריכים לחנך את כל העולם… בבקשה, תקפיד להיות שם בשביל הילדים שלך, אל תזנח אותם".

הוא קרא את ההודעה, והבין מבין השורות את המצוקה, אז הוא ענה לה חזרה:

* "משתדלים, כולנו משתדלים. כל אחד לפי יכולתו ומעלתו. ואחרי כל כך הרבה שנות נישואים, עדיין לפעמים אני מרגיש שאני לא מכיר את רעייתי מספיק, כשיש לה תלונות חסרות שחר. סליחה שאני מפיל עלייך ככה את הצרות שלי, אבל תדעי שתמיד בזוגיות זה קורה. תתעודדי".

הוא ראה את החיוך שלה בתוך ההודעה כשזו באה מהר: * "תודה לך , אכן החיים מאתגרים. טוב, יש לי פה ילד קטן שצריך את אמא…".

הרב שלמה המשיך את היום בקורס, ניתק את המייל שלו שלא יסיח את דעתו, אבל משהו קטן ניקר במוחו. משהו קטן שהציק לו. הבחורה הזו זקוקה לעזרה. אולי עזרה, זה משהו גדול מדי, אבל תמיכה קטנה, הוא בטח יוכל לתת לה.

הם נכנסו לרוטינת הודעות. בתחילה רק דיבורי סרק, בלי פרטים אישיים מדי. קצת חוויות מהיום-יום, קצת תלונות על בן/בת הזוג. אבל הקשר המשיך להתהדק, כטיבו של קשר בין גבר לאישה. המילים הפכו ארוכות יותר, חמות יותר. מלטפות. והוא תמיד היטיב להבין אותה, ואת ההרגשה שהיא נמצאת שבה. וגם היא, תמיד כתבה את המילה הנכונה, בדיוק מה שהיה חסר לו בזוגיות המשמימה עם אשתו החוקית. והשבוע הוא ביקש אולי לעבור לשיחה של ממש, הוא רוצה לשמוע את קולה הערב, כן הוא בטוח שהוא ערב. הוא רוצה לחבר בין המילים לקול. לשמוע את הלטיפה והלחישה, ולדמיין את הפנים שמאחורי הקול, לא רק המילים. ומ' הסכימה, ורשמה לו מייל ארוך ארוך, שהוא משנן אותו בעל פה כל פעם שהוא נכנס למייל –

* ש' היקר לי מאוד. את ההודעה הזו אני אקדיש לך, רק לך. לא אפרט על העבודה, ולא טרוניות על הבעל. רק אקדיש לך כמה מילים שאני מרגישה כבר הרבה זמן. ואם הגזמתי, בבקשה אל תהיה קפדן איתי. מאז שהכרנו כאן, למדתי לכתוב מילים שיש להן משמעות. לא עוד סיסמאות נבובות, אלא מילים שמביעות רגש שלא ידעתי על קיומו. ואני מחכה בכל ליבי כבר לדבר איתך. להגיד את המילים, למרות שאולי זה יישמע פחות יפה מלקרוא.

ואולי אני אהיה צרודה, והקול לא יערב לאוזנך, ואולי… אבל יש לי פרפרים בבטן מההתרגשות, ואני מחכה ומצפה ומייחלת לשמוע את קולך, הוא ינעם לי, אני בטוחה. ואני תוהה אם הש' הוא שלום / שמעון / שלומי / שלמה / שמריה, או שמא הוא בכלל אות אחרת שבאה להטעות. אבל את הרגש שמתפתח אצלי אין להטעות, הוא חזק ממני. אני לא אשתמש במילים גדולות, אהבה, תשוקה, ערגה. אבל אני כן אגיד שהרגש כבר בוער בי, הסקרנות גוברת. מחכה לשמוע את מילותיך, להתעטף בקולך.

מ'.

ושלמה אכן תהה גם הוא המ' לאיזה שם היא שייכת. אבל חיכה בסבלנות. ועכשיו, אחרי אסיפת ההורים הזו, הוא מרגיש מותש, והוא רוצה לראות הודעה ממנה, ואולי גם לשמוע, אם יהיה להם זמן…

שלמה מחליט לשלוח הודעה :

* היי מ' יקרה, רק לראות שהכל בסדר איתך… ערב טוב.

ואחרי כמה דקות המחשב התעורר לחיים, ונכנסה הודעה חדשה.

* ש' ערב טוב. חזרתי מאסיפת הורים מתישה… לא חשבתי שהבן שלי כל כך מאתגר את הצוות. הרב שלו בקושי הסתכל עלי כשהוא דיבר איתי עליו, כנראה שעוגמת הנפש ממנו גדולה… (בוא נדון אותו לכף זכות, הוא באמת צדיק. הרב לא הבן.) חזרתי הביתה רק לפני כמה רגעים, בעלי לא בבית, הילדים ישנים. רוצה שנגנוב לעצמנו כמה דקות של שיחה מעוררת?

מחכה, מ'.

שלמה חייך לעצמו, כל בתי הספר עושים את אסיפות ההורים באותם התאריכים. כבר קרה לו שלילדים שלו הייתה אסיפת הורים באותם ימים שהוא היה שקוע עם הורי התלמידים. וברור שהוא רוצה לדבר עם מ'. רק לשמוע אותה, לנחם אותה על מעללי בנה. ואיזה מין רב זה שלא מתייחס לאמא שמגיעה בצורה מכובדת, לא מסתכל עליה אפילו, זה לא אשמתה שהיא הגיעה לבדה. גם לו יש לפעמים נשים שמגיעות לבד, פחות מקובל אבל הוא התרגל לזה. הוא מיהר להשיב, כמה הוא ישמח לשיחה איתה.

* קראתי בעצב את מילותייך, ניכר שהבן שלך עושה לרב שלו בית ספר בחינוך. אני אוהב ילדים מאתגרים. גם אני אחרי אסיפת הורים הערב. מקווה שההורים שהגיעו אלי לא יצאו במפח נפש.

הוא שולח את ההודעה ומנסה להעביר בעיניו את הזוגות שנכנסו לחדר, ואת הבודדים שבהם. שמא הוא פגע במישהו מהם. הוא עובר שוב על רשימת השמות, ונתקע על השם של נפתלי. רק אצלו הגיעה האמא לבד, כל השאר שלחו בעיקר את הנציג הגברי במשפחה. שלמה בודק עוד רגע ברשימת הטלפונים של ההורים, מחפש אחר שמה של האמא הנחמדה שישבה מולו, מצוקתה בוערת מולו.

מרים. מרים לוינגר. מ'.

האמת, הם אף פעם לא דיברו על מקום המגורים שלהם,

מודעים לזה שגם אם היו גרים בשכנות, הם לא היו נפגשים. ואם מראש הקשר הוא רק התכתבות, אז אין עניין בכתובת מדויקת. אבל פתאום החשש מתחיל לנקר בו, היש סיכוי שאמא של נפתלי הקטן, היא היא מ' היקרה שלו? הוא חוזר למחשב וקורא את ההודעה שלה:

* מהיכרותי איתך על המרשתת, אין סיכוי שמישהו יצא אחרי פגישה איתך מאוכזב. גם להיות איש חינוך צריך לדעת איך, לא כל רב יכול להיות כזה… לצערי, זה לא עובד עם כולם.

בני כמה התלמידים שלך?

ושלמה כבר שולח לה הודעה:

* באיזה תלמוד תורה הבן החמוד לומד?

מירי בחנה את השאלה, אם היא תענה על השאלה, היא תסגיר את מקום המגורים שלה, וזה ממש לא בתכנון שלהם, אבל מצד שני, זוהי רשת ארצית, עם סניפים בכל מקום חרדי.

* תלמוד תורה "תפארת", מכיר? זוהי רשת של תלמודי תורה. יש בכל מיני מקומות בארץ.

אם שלמה הכיר?! הם חתומים על תלוש המשכורת שלו כבר כמה שנים… אז כן, מ' היא כנראה אמא של נפתלי לוינגר. איזה עולם קטן. ועכשיו, איך הוא אומר לה את זה?

* מ', יש אפשרות שנדבר קצת, ממש בשיחה טלפונית, ולא רק להתכתב? יש לך זמן עכשיו? (אם בעלך לא בבית והילדים כבר ישנים)

ההודעה שנשלחה בתגובה כללה מספר טלפון נייד, וזהו.

שלמה נרגש, הקיש את המספרים באצבע רועדת. הקול שנשמע בעבר השני, לא השאיר לו מקום לספק. הוא כבר ידע איך מ' נראית, איך היא יושבת, איך היא מדברת,

וחיכה לרגע שהיא תבין מי הוא באמת.