"גברת, זה ייקח לך עוד הרבה זמן?" גבר מבוגר התקרב אליה, וריחו נישא לפניו.
"לא, ממש עוד שתי דקות".
מירי ישבה בקיוסק עם אינטרנט בתשלום, מחכה למייל תגובה משלמה. היא לחצה אמנם רק לפני שלוש דקות על השליחה, אבל היא הייתה בטוחה ששלמה יגיב לה מיד, למרות השעה.
"עברו כבר חמש דקות, יאללה, תפני" הגבר הזר לא ויתר לה.
מירי שלחה מייל נוסף:
"כשתראה את המייל ששלחתי, פשוט תתקשר.
"בכל שעה.
"הטלפון צמוד אלי, ואני לא ישנה בבית.
"בבקשה שלמה, אני צריכה אותך. מירי"
היא התקדמה ברגליים כושלות אל הבית של ההורים שלה, המפתח הסתובב בדלת, והיא נכנסה אל הבית הריק, הקר. הספה נראתה לה פתאום קורצת, והיא נרדמה בבגדיה על הספה הישנה.
צלצול טלפון העיר אותה, לקח לה רגע להבין ולהיזכר מה קרה ואיפה היא נמצאת עכשיו.
"שלמה, בוקר טוב" היא אמרה חלושות לטלפון, כשקרני האור הראשונות חדרו דרך חרכי התריס.
"מה קרה יקירתי?"
"עזוב. אני אתחיל לבכות. שוב"
"מתי ואיפה אני רואה אותך? אני עכשיו בדרך לשחרית, ומשם אני פנוי עבורך".
"טוב. תודה רבה לך" היא הריצה במוחה מקומות שניתן להיפגש בהם "אני אסגור עכשיו מקום שקט, ואני אשלח לך במייל את המיקום, משהו קרוב" היא לא יודעת מה היא רוצה משלמה, אבל קודם היא חייבת לסדר את המחשבות שלה, חייבת קודם להבין מה היא רוצה מעצמה.
"מירי, את תהיי בסדר?"
"כן, מחכה לראות אותך" היא שמעה את השיחה שנגמרת כבר "ושלמה" היא הוסיפה מהר "סליחה על ההיסטריה ותודה לך".
"בשבילך, עד חצי המלכות. הגעתי לבית הכנסת, תעדכני אותי".
מירי פתחה את המחשב של ההורים שלה, דגם ישן ומסורבל. 'אני צריכה לקנות להם חדש', ציינה לעצמה כשתרה אחרי צימרים שקטים באזור הקרוב אל העיר. היא מצאה אחד, ומיד התקשרה. על אף השעה המוקדמת, קול ערני ענה לה בצלצול השני.
בשמחה רבה הם ישכירו את הצימר, על שלל האביזרים שבו, כולל בקבוק יין בכשרות מקובלת עליה. היא הודתה להם וסגרה את פרטי התשלום והימצאות המפתח, ושלחה לשלמה את המיקום.
מירי נכנסה להתקלח, מנסה להסיר מעליה את מראות האתמול, את הקושי שלה, את הציניות שאפפה אותה. היא הרגישה כמו שחקנית בסרט, מביטה על עצמה מהקהל, אוהבת את התגובה המאופקת, הכואבת שלה.
הדרך לצימר הייתה קצרה, היא הגיעה ראשונה ועכשיו רק נותר לה לחכות לשלמה.
"איחרתי נורא?" הוא שאל כשנכנס.
"לא" היא חיבקה אותו, מניחה את ראשה על חזהו ודמעות החלו נקוות בעיניה.
"מירי, תספרי לי" הוא הושיב אותה על המיטה, מוזג כוס יין להרגעה "אני פה, בשבילך".
המילים יצאו ממנה מבולגנות, חצאי הברות שטופות בדמעות חונקות. שלמה לא הבין כלום.
הוא התיישב לידה, מרגיע, מלטף, מנגב את הדמעות.
"יש לי רעיון" הוא אמר וכבר קם ממקומו "מים זה דבר משחרר, וג'קוזי נחמד עוד יותר, תיכנסי". הוא הצביע על הג'קוזי שעמד בצד החדר, מפעיל כבר את המים.
"לא יודעת, וגם לא הבאתי בגד ים" .
"תישארי עם תחתונים וחזייה".
הכל פתאום נראה לה באור אחר. בועות המים החמימות עטפו אותה, שלמה ישב בצד והסתכל עליה.
"בוא תיכנס גם" היא הציעה וזזה הצידה, מפנה לו מקום במים.
"לא. כיף לי להסתכל עלייך ככה".
"יהיה לך יותר כיף במים" היא הפצירה, ושלמה הוריד בזהירות את שכבות הבגדים, נשאר בתחתון בלבד.
המים חיברו אותם.
שלמה עשה למירי מסאז' נעים בגב, וידיו נגעו לא נגעו בצידי גופה, בקימורים המתוקים של הגוף.
שעה ארוכה הם ישבו ככה, שלמה מאחור ומירי בין רגליו, מרגישה אותו.
"אתה יודע, נראה לי שזו פגישת הפרידה שלנו" היא אמרה בשקט, נושכת את שפתה.
"אני מבין את זה".
"אני רק רוצה שתדע, שנהניתי מכל רגע איתך" היא הפסיקה לדבר, מפחדת שמאגר הדמעות יתפרץ שוב.
"מירי יקרה, שנינו נהנינו מאוד, אם זה לא היה הדדי, זה פשוט לא היה. ודברים טובים, נגמרים מדי פעם, וכנראה שהגיעה הפעם שלנו".
מירי שמעה את הקושי בין המילים המכילות, והסתובבה אליו לחיבוק "תודה על הכל, באמת".
היא יצאה מהמים שהתקררו בינתיים, מנגבת דמעות וטיפות במגבת הלבנה.
חיבוק אחרון לפרידה, וכל אחד מהם יצא מהצימר הנחמד לדרך חדשה.
*
דוד ישב עם עצמו על שובר הגלים. הגלים הגבוהים מתיזים עליו מים מלוחים, מתערבבים עם הדמעות שיורדות על לחייו.
הוא זוכר עולם אחר, בו הוא ליקק דמעות כאלה, אבל הפעם היה לדמעות טעם אחר. טעם של החמצה. טעם של תיעוב.
הוא שנא את עצמו. שנא את מה שעשה למירי ולילדים. הוא שנא את חיה, שגררה אותו להרפתקה הזו.
הוא מעביר בראשו שוב ושוב את המראות של אותו הערב, את החשש שלו לפני המקווה, את הרצון שלו ללכת, אבל משהו בה סנוור אותו כל כך, שהוא פשוט איבד את הראש. כן, אין לו הגדרה טובה מזו.
עכשיו הוא הבין את המשפטים שהוא שמע כל החיים ברחוב, שגברים חושבים רק ממקום אחד ועוד משפטים באותו הסגנון. כמה הוא בז לאמרות האלה פעם, כמה הוא מזדהה איתם עכשיו.
אפילו הסקס עצמו לא היה טוב כמו שהוא חשב שיהיה. מירי הרי הכירה אותו. הכירה כל פיסת עור, כל שערה, כל גניחה שלו. ודווקא עכשיו, עד שנהיה להם טוב, איך הוא הרס את הכל…
הכי קל לו להאשים אותה, אישה בונה ואישה הורסת, אבל הוא היה שם לא פחות ממנה. הוא הביא אותה אליו הביתה, מכניס אותה למיטה שלו.
מירי עמדה מרחוק, צופה בגבר שהיה כל חייה, כל עולמה.
הפגישה הראשונה שלהם הייתה בלובי של אחד ממלונות החוף. דוד אז אמר לה, שכשהוא נסער, הוא מגיע לפה להירגע. מראה הגלים, השקט, מרגיע אותו.
עברו כבר עשרה ימים מאז… היא לא רוצה לחשוב על זה, כמה מראות רצו בראשה מאז.
היה לה זמן לחשוב.
אחרי הבוקר עם שלמה, היא הבינה דברים על עצמה, על הרצונות והגבולות, על מי היא באמת.
מתחת לכל הדברים, הרצון לבדוק אתגרים חדשים, היכולת למתוח את החבל הדק, היא מירי.
אותה מירי שהלכה כאן על החוף עם דוד, מביטה בו במבטי הערצה, מבטיחה לעצמה ללמוד לאהוב אותו.
ומה נהיה ממנה עכשיו?!
עשרה ימים מאז, ומירי עדיין כועסת, עדיין פגועה. אבל היא מתרצה.
"הי, אפשר לשבת?"
"מירי, מה את עושה פה?" אי אפשר היה לפספס את האושר שבקולו.
מירי התיישבה, מסדרת את החצאית תחתיה. היא הניחה את ידה על ירכו של דוד, מנצלת את החושך מסביב.
"תקשיב לי. אני הבאתי את זה על עצמי. אני גררתי את הזוגיות שלנו להרפתקה הזו. סליחה שגרמתי לך ליפול, אבל מנפילות קמים" היא הפסיקה לרגע, מנסה לחשוב כמו דוד, לנסות להיכנס לראש שלו "אם אתה רוצה, אתה יכול לחזור הביתה. אני לא אגיד שאני לא פגועה, אבל אני לוקחת חלק מהאשמה עלי, אז זה בסדר".
דוד ההמום נשאר שקט, עיניו הביטו אל האופק הכהה, תרות אחרי נצנוץ של פנסי ספינה נעלמת.
"מירי, אשתי האהובה, אני לא רוצה להרגיש פחות אשמה, אני רוצה להצליח לקום איתך ביחד מהנפילה הזו, או אולי מההתרסקות" הוא החזיק את ידה בידו, משחק בטבעת הנישואין שסבבה את אצבעה.
"יאללה בוא, אני רעבה" היא קמה ממקומה, מגישה לדוד את היד "נו, אל תתן לי להתחרט".
דוד התרומם, מקיף את מירי בידיו "רק איתך. מבטיח".
כתבה מושלמת – נהנתי מכל קטע , ואף מכל מלה – הטבת לבטא כל ההרגשים – מודך מאד לקרוא עוד ועוד – תודה
תודה.
כיף לקבל תגובות כאלה, ככ הרבה זמן אחרי פרסום הסיפור.
היי דרדסית
היום נחשפתי לראשונה לאתר בכלל, ולסיפורים שלך בכלל
קראתי המון(!!) סיפורים וספרות אירוטית, גם על חרדים – בכתיבה כזו עוד לא נתקלתי
אין ספק, את פשוט 'ה'מאסטרית בתחום
בפרט ההבנה לתוך הפנימיות של החיים החרדיים, הלבטים, הפרטים הקטנים, וכל מה שמסביב, שעושה את זה לכזה משובח.
עם כל הטרדות שמסביב, לא יכולתי להפסיק לקרוא באמצע הסיפור הזה – שאין דרך אחרת לקרוא לו מלבד 'יצירה' – כל הכבוד!
ברוך הבא לאתר.
תודה רבה על התגובה. תמיד כיף לקבל מחמאות ????
אני בתאונת עבודה בבית מרותק למיטה עם ברזלים ברגל וקראתי את כל חלקי הסיפור
כזה אירוטי כמו משב רוח מרענן לא היה לי ..פשוט מושלם ומדהים.
לפני הכל, תרגיש טוב.
שמחתי להקל במעט על הקושי 🙂
היי דרדסית
נשמה, מחכה בכיליון עיניים לסיפור הבא שלך.
קורה שוב ושוב את הסיפורים שלך ונהנה מכל רגע.
אז תודה רבה ובתקווה לעוד סיפורים.
שלך תמיד ????
דרדס
שלום דרדס יקר.
בחוסר הזמן המטורף שלי, לא מגיעה לכתיבה.
אולי, מתישהו…
רק שתדעי שעדיין נכנס יום יום… לראות אם כבר כתבת עוד…
שלך תמיד
דרדס
תודה על הנאמנות.
אולי אחרי החופש אני אמצא את הזמן לכתוב.
בינתיים יש דברים חשובים יותר..
סיפור מדהים,
כל פעם חיכיתי לפרק הבא..
אוהבת את הסיפורים שלך דרדסית.
תודה
אחרי תקופה ארוכה שלא פקדתי את האתר
בחרתי לקרוא ממך, אותך
לא הצלחתי להתנתק וגמעתי בשקיקה, פרק אחרי פרק
מזכיר לי נשכחות,,,,
נשארתי עם טעם לעוד
בטוח שאשאב לעוד סיפורים מעוררים ממך
אל תפסיקי לכתוב
אולי נחזיר עטרה ליושנה
ונכתוב יחד..
ג.
הי ג'.
תודה רבה.
אני כבר לא ממש כותבת…
נשארו פה באתר הסיפורים שלי, להנאתכם 🙂
ואני מנסה להבין מי אתה, שכתבנו סיפור ביחד…
אתן כמה רמזים:
אולי כתבנו באתר אחר, ס…
ואולי חלק מהעלילה המשותפת שלנו בחיים הלא ווירטואלים
הייתה בעיר הקודש….
ג.
שלום לך 😊
שלום גם לך😉
יש לך דרך יצירתית
להחליף רשמים
במקום, פלטפורמה
אחרת
מתגעגע לשמוע
ג.
חחחחח.
את היית אנונימית
ואני מגשים חלומות
וצודקת לא באמת כתבנו יחד
אולי התכתבנו יחד…
ג.
תודה רבה לך דרדסית היקרה על אחד הסיפורים הטובים ביותר פה אם לא ה…
אהבתי את כל הפרקים והעלילה ששרטטת ביד אומן וכמובן את הסיום שהיה כל כך מרגש ונוגע ללב.
קצת אפילו התרגשתי בשבילם ????
מצפה בכליון עיניים לסיפור הבא.
בשמחה רבה ומדורדסת.
אומנם קטעי הסקס לא היו חזקים ומטורפים, אבל נהניתי מאוד מהסיפור עצמו, וכמו אחרים גם אני ציפיתי לחלק הבא כל יום
תודה על סיפור מקסים שכזה
תודה רבה.
לפעמים יותר מדי תאורים, לא עושים טוב לעלילה…
וואוו
בהחלט סוף ראוי ונוגע
אין עלייך
את תמיד פוגעת יודעת לגעת
מתגעגעת כבר…
תודה על הכל!
משתדלת…
תודה לך.
אחלה סיום נוגע ללב ואמיתי
בכיף 🙂
הספור היה נהדר
מחרמן כל הזמן
כל לילה חיכיתי לראות אולי יגיע עוד המשך
חיכיתי והיה מגיע
נהניתי כל הזמן
ואני יודע שהסיפורים לא יופסקו
מחכה לעוד סיפורים על חרדים מכל מיני כיוונים
תודה.
עד הסיפור הבא, יש זמן.