סיפור ארוך מאת מצליח.
תישארי איתו, אגיע בתוך חצי שעה, פקד עליי דוד אלון בטלפון.
היינו בבית החולים קווין אליזבת' בגלזגו.
רציתי להישאר על ידו, אבל הכניסו אותו לחדר הניתוח ואחות ליוותה אותי לחדר ההמתנה.
הייתי בהלם. הכייף הפך לסיוט.
התקשרתי בוכה לאמא בארץ, אבל השיחה רק הלחיצה אותי יותר.
אלון הגיע באמת די מהר, עבר על ידי, ליטף את ראשי לרגע ונכנס פנימה.
אחרי כ 10 דקות יצא וחייך לעברי. "הוא יהיה בסדר גמור. שתי רגליים שבורות וחבלת ראש זה לא משהו מסובך מידיי, אפילו בגילו".
אלון חייך אליי ואני חיבקתי אותו בהקלה ובכיתי עוד קצת. אלון עטף אותי בחיבוק דובי וליטף את ראשי בגמלוניות.
לאט לאט נרגעתי, התיישבנו בכורסאות ואני השקעתי עצמי בווצאפים עם כל העולם.
הזמן עבר לאט כשאלון מידיי פעם נכנס ויוצא לחדר הצוות.
בערב סוף סוף הרשו לנו להיכנס לראות אותו.
אבא היה חיוור ומנומנם ודי מהר האחות גירשה אותנו.
אלון הסביר לי שבסקוטלנד, לא כמו אצלנו, לא נותנים למשפחה להישאר עם החולה בלילה ומקפידים מאד על שעות הביקור.
יצאנו מבית החולים ונסענו לדירתו של אלון. בדרך, אלון עצר והביא לנו פיצה.
עלינו לדירה הקטנה ואכלנו בשקט. דיברתי שוב ושוב עם אמא וגם אלון דיבר איתה ולמרות השנאה ששררה ביניהם, הרגיש לי שהיא סומכת עליו.
לאחר השיחה עם אמא עטפה אותי הרגשת בדידות ושתקנותו של אלון לא ממש עזרה לי. התחברתי לי לנטפליקס וזהו.
מתי שהוא מאוחר בערב הגיעה אוולין, חברתו ההודית של אלון והם הסתגרו בחדר השינה.
נכנסתי לחדר האורחים הזעיר והרגשתי מבואסת ובודדה.
תאונת הדרכים כבר ביום השני לביקור.. גם פצעה את אבא, גם ביטלה לי את הטיול שתכננו וגם גמרה לי את החופשה.
עד שפעם ראשונה בגיל 22 אני נוסעת לחו"ל .. איזו התרסקות.
עטופה ברחמים עצמיים נרדמתי . התעוררתי מתי שהוא בלילה, עדיין לבושה. אפילו לא שמתי לב שנרדמתי בבגדים. ניסיתי להרדם ולא הצלחתי. שוב תקפו אותי הבדידות והרחמים העצמיים.
אחרי חצי שעה בערך אספתי עצמי ונכנסתי למקלחת, חוצה את הסלון הקטן בשקט.
התפשטתי,נעמדתי בתוך האמבטיה ופתחתי את הברז. זרם מים חלש ומאכזב שטף אותי ונזכרתי ש "ככה זה בסקוטלנד".
מרחתי על עצמי את הסבון מנסה לשאוב עידוד ממגע ידיי על גופי ומריח התפוחים העדין ובדיוק כשהרמתי רגל על דופן האמבטיה וסיבנתי את המפשעה, אלון נכנס.
לקח לנו כמה שניות להבין מה קורה. אני כמעט נפלתי אחורה, מורידה את הרגל, מכסה את שדיי בידי ומסתובבת בו זמנית, אלון, ערום גם הוא, הסתובב לברוח והתנגש בכח בדלת החצי פתוחה, קילל בשקט ונעלם.
סיימתי להתרחץ בדקה, לבשתי את הטרינינג וטסתי לחדר.
נכנסתי מתחת לשמיכה והרגשתי מחוללת. מאז גיל 12, אז הנצו פטמותיי ואמא קנתה לי את החזייה הראשונה, אף גבר לא ראה אותי ערומה.
גם מעט המגעים המיניים עם אסי, עוזר הרס"ר בצבא והחבר היחיד שהיה לי, היו תמיד בבגדים. אמנם הרשיתי לו כמה פעמים להכניס יד מתחת לחולצה הצבאית, אבל לא יותר מזה.
הרגשתי אומללה ואבודה. הכל מתחרבש לי.
שכבתי במיטה ושחזרתי במוחי את הקטע.
נזכרתי שהספקתי לראות שלאלון, למרות שהוא קצת שמן וגמלוני ובטח כבר בן יותר מ 50, יש גוף די מרשים ואברו, למרות שלא היה זקור, אלא התנדנד בתחתית בטנו, היה די ארוך ועבה.
חום התחיל לעלות בתחתית בטני, כמו מתי שהייתי מציצה בפורנו של אחי הקטן.
רגליי התחילו להשתפשף זו בזו כמו מעצמם. הסתובבתי על הבטן, דוחפת את הכרית מתחת לאגן ובין רגליי והשתפשפתי עליה בשקט. מתח מוכר נבנה באבריי, דחפתי את אגני חזק אל מול הכרית שוב ושוב ושוב עד שגמרתי, נושכת את ידי בכדי לא להרעיש.
בבוקר, דוד אלון העיר אותי בדפיקה קלה על הדלת ואני התביישתי אפילו לצאת מהחדר.
אלון הכין לנו ארוחת בוקר קלה ומעל כוס התה פירט לי את התכנית שלו.
אבא יהיה בבית החולים כשבועיים ואפשר לבקר כל יום בין 9 ל 10 בבוקר ובין 19 ל 20 בערב ואמא שלך תגיע בעוד 3 ימים.
"אז תכף ניסע לבקר אותו ובגלל שהטיול שלכם התבטל לגמרי, אני אקח אותך היום לטיול באדינבורו ונחזור בערב – מה דעתך?"
באמת שהייתי אסירת תודה. כבר חשבתי שאאלץ להעביר את הימים בשעמום טוטאלי חיוך אופטימי עלה לי לראשונה.
"אה. ועוד דבר" אמר אלון. "מתנצל על אתמול בלילה. לא חשבתי שאת ערה. לא יקרה שוב!"
הסמקתי כולי. אצלנו בבית לא מדברים על דברים מביכים, אלא נותנים להם לעבור ובטח ההורים לא מתנצלים בפנינו על כלום.
"זה בסדר, זה בסדר..לא קרה כלום". מלמלתי.
"יופי" אמר אלון, בוחן את פני ומצחקק, "ובכל מקרה הספקתי לראות רק קצת. אז קדימה. יוצאים".
ביקרנו את אבא שהיה כולו בגבס, אבל ניסה להיות גיבור ולעודד אותי. ישבתי על ידו ובכיתי עד שהאחות באה וגירשה אותי.
נכנסתי לאוטו של אלון ויצאנו לדרך.
הנופים בדרך היו מהממים. כמה ירוק.. אלון שתק כהרגלו והדליק את הרדיו ואני בהיתי דרך החלון ושקעתי במחשבות, נזכרתי בביקור האחרון של אלון, לפני 8 שנים בדירתנו בחולון. איך אבא חיכה לו בהתרגשות במשך חודש, לאחיו הצלם המפורסם ואז שהגיע חבוק בקלילות עם חברתו אז, שנראתה בת לא יותר מ 20, נזכרתי בעווית התדהמה והכעס על פניה של אמא, נזכרתי שבלילה מאוחר שמעתי את גניחותיה של חברתו עולות מחדר האורחים, מעוררות בי רגשות ייחום שעד אז לא הכרתי כלל.
וגם נזכרתי איך למחרת, כשחזרתי מבית הספר, שמעתי מבעד לדלת את אמא דורשת מאבא "לסלק את התועבה הזו מהבית" ואיך אבא כרגיל נכנע ומאז לא ראיתי אותו יותר. אבל בסתר עקבתי אחריו ברשתות החברתיות, נוסע בעולם ומצלם, זוכה בפרסים יוקרתיים ולצידו בכל פעם, בחורה צעירה ויפה אחרת…
נזכרתי גם במאבק שניהל אבא באמא על מנת לצרף אותי לנסיעה, איך אמא התנגדה בכל הכח, מבעד הקירות שמעתי אותה בויכוחים עם אבא מכנה אותו "הזנאי הגדול", "הנואף הסדרתי" ועוד כל מיני דברים, אבל בסוף ביחד עם התעקשותו של אבא ותחנוניי ודמעותיי, אמא נשברה.
"חולמת – הגענו", אמר לי פתאום אלון. התנערתי ויצאנו לטייל בעיר ובטירה.
לאחר כמה שעות אלון מצא לנו מסעדה קטנה וישבנו לאכול. אלון ביקש ממני לספר לו על עצמי ועל חיי וגם להפתעתי סיפר קצת על עצמו, על חייו הרחק מהארץ ומהמשפחה, על נדודיו ועל אהבתו לצילום.
לקראת ערב חזרנו לגלזגו, נכנסנו לבקר את אבא האומלל ואחרי שהאחות גירשה אותנו, חזרנו לדירה.
אלון אמר שבגלל שמחשיך מאוחר ואוולין לא באה היום, נלך לאכול באיזה פאב על יד הפארק.
הוא הציע לי להתלבש יפה, כי זה מקום קצת פאנסי.
בסלון בדרך למקלחת קלטתי אותו מלכסן מבט לתחת שלי, אבל הפעם זה לא הלחיץ אותי אלא החמיא לי.
התרחצתי לאט ואולי אפילו קצת קיוויתי שהוא ייכנס.
יצאתי לבושה ואלון בחן אותי בקצרה וחייך "יופי את נראית. הרבה סקוטים יהיו מבסוטים היום". הייתי בעננים.
אלון נכנס להתרחץ ואני מתוך שעמום הצצתי בלפטופ שלו שנשאר פתוח על השולחן. בתיקייה שהייתה פתוחה היו תמונות שלו עם אוולין בכל מיני מקומות בעיר, דפדפתי בתמונות ולפתע קפאתי. תמונות עירום של אוולין עברו על המסך. במיטה, בסלון, במקלחת, באוטו, ביער, גופה כהה כולו ורק מפשעתה ושדיה בהירים יותר. נראה שהיא אהבה להצטלם ושהוא אהב לצלם אותה. המשכתי לדפדף, מקשיבה לזרם המים במקלחת והחרמנות עלתה בי. בדיוק שהגעתי לתמונה תקריב של פניה, שקצה אברו הגדול של אלון בין שפתיה, זרם המים במקלחת פסק ואני מיהרתי לחזור לתחילת התיקייה ורצתי לתוך החדר.
אחרי 10 דקות אלון קרא לי ויצאנו.
חזרנו מאוחר ואלון הבטיח לי טיול יפה גם מחר.
בבוקר שוב ביקרנו את אבא בבית החולים. הוא שמח לראות שהתאוששתי ושאנחנו נוסעים לטייל. נסענו ללוך לומונד. הדרך היתה יפה, הקפנו חלק מהאגם והגענו לפינה שקטה, עטופת ירק.
אלון שלף מצלמה גדולה והתחיל לצלם כל מיני פרחים וחרקים. אני הסתובבתי לי על קו המים, מתכופפת מידי פעם ומרימה אבנים שחורות ויפות.
"אפשר לצלם אותך ככה?" הבהיל אותי אלון, קרוב קרוב מאחוריי. הנהנתי בהיסוס והתכופפתי שוב.
שמעתי את נקישות המצלמה, התיישרתי וביקשתי לראות. אלון נצמד לצידי ועל המסך ראיתי בתמונה מלמעלה למטה את אחוריי בג'ינס צמוד ובהמשך, מלמטה, את חולצתי רפויה ואת קציהם התחתון של שדיי בחזייה הלבנה. הסמקתי. אף פעם לא הרגשתי כל כך סקסית כמו עכשיו.
מבלי לחשוב, שחררתי את החזיה מתחת לחולצה, והתכופפתי שוב.
שוב שמעתי את נקישות המצלמה ושוב נצמדתי לראות את התוצאה.
אחוריי המוגבהים, חריץ אחוריי הדוק במכנסיי הג'ינס, חולצתי הרפויה מסתירה את סנטרי, תחתית שדיי חשופים ופטמותיי הכהות זקורות. שכחתי מאבא, שכחתי שאלון הוא דוד שלי, שכחתי מאוולין, שכחתי מאמא, משולהבת הסרתי את חולצתי והתכופפתי שוב.
נקישות מצלמה, נצמדת אליו שוב לראות.
בלי לחשוב, קילפתי את מכנסיי הצמודים, ואחר כך גם התחתונים, מתכופפת בגבי למצלמה והנקישות כמו מפיחות בי מקצב חיים אחר.
נצמדתי לצידו של אלון בגוף חשוף, מכנסיי ותחתוניי מקיפים את קרסוליי ובחנתי את התמונות. מראה אחוריי החשופים, פי הטבעת ומתחתיו ערוותי הסגורה סנוור אותי.
נשכבתי בזהירות על בטני בין אבני החוף, הגבהתי את אחוריי, זזה בקצב נקישות המצלמה.
התהפכתי על גבי, מפסקת את ברכיי, מרימה ופוערת את ערוותי אל המצלמה.
נעמדתי שוב לבחון את התוצאות. גופי הגמיש, שדיי הזקופים, ערוותי הטובלת במעט שיער שחור. זו לא אני אבל אני. אלון יצר אותי מחדש. יפה יותר, טובה יותר.
נצמדתי לאלון מחככת את שדיי בזרועו, מנסה ללכוד את מבטו מרימה את פי אל פיו. אלון נצמד אליי,אברו הקשה דוקר דרך מכנסיו את בטני הערומה, ידו הקיפה את גבי, מצמידה אותי אליו ולפתע קול רכב מתקרב לחוף הבהיל אותנו.
הסתובבתי במהירות, גופי העירום מוסתר לבאים ע"י גופו הגדול של אלון, הרמתי את מכנסיי ולבשתי את החולצה, מודעת-לא מודעת לנקישות המצלמה המלוות אותי.
כשחזרנו לאוטו ביקשתי לראות את כל סט התמונות.
שדיי המשוחררים מחזייה נעו בהתרגשות כשהתכופפתי להסתכל במסך.
דפדפתי באיטיות, נהנית ממראה גופי ובעצם מהיותי במרכז תשומת הלב של האיש הגדול והמנוסה הזה, אחיו המפורסם של אבא.
הצצתי אל מפשעתו וראיתי שאברו הגדול עדיין זקור במכנסיו. מכושפת, שלחתי יד מהססת והעזתי לגעת. אלון פיסק את רגליו ואני העברתי את ידי הלוך ושוב מעל מכנסיו. רציתי לראות, רציתי לגעת, רציתי להכניס לפי כמו שראיתי את אוולין בתמונה, אבל לא כל כך ידעתי מה לעשות.
עוד שתי מכוניות הגיעו למפרץ ואלון התניע ונסע בזהירות חזרה לכביש.
החזרתי את ידי ונחגרתי. הייתי כל כך מגורה שגם מגע חגורת הבטיחות בשדיי הערומים מתחת לחולצה הדקה, שלח בי רעדי חרמנות.
אלון הציץ בי ואמר ברוגע "אם את כל כך בוערת, את יכולה לגעת בעצמך. יש לנו נסיעה של חצי שעה עכשיו".
הרצון למלא את מבוקשו והחרמנות שלי, הסירו ממני את כל המחסומים הטבועים בי.
העברתי את ידיי על שדיי, סוחטת את הפטמות ומצמידה אותן זו לזו.
הורדתי יד אחת ושפשפתי את מכנסי הג'ינס על ערוותי.
אלון הציץ אליי תוך כדי נהיגה "תפתחי את המכנסיים". פתחתי את הריצ'רץ' והחדרתי את ידי לתחתוני, מעסה את החריץ בכח.
דברים שהתביישתי לעשות כשאני לבד, עשיתי עכשיו בנוכחות הגבר המבוגר שליידי.
לא היה אכפת לי. מוחמאת מתשומת הלב שלו, החרמנות השתלטה עליי
שפשפתי ולחצתי, אגני מתרומם באויר, כפות רגליי מתכווצות, לראשונה בחיי מרשה לעצמי לגנוח בקול. אלון הציץ אליי מידי פעם, מבטו סורק את תחתית בטני החלקה. הפשלתי את את תחתוניי, מאפשרת לו לראות יותר והוא חייך אליי באישור. גניחותיי מילאו את חלל האוטו וגמרתי בצעקה. כל-כך שונה מהגמירות החנוקות שהרשיתי לעצמי בחדרי בבית.
אלון ירד מהכביש לדרך עפר המתרחקת מהאגם, הבנתי שהוא מכיר את המקום. עלינו על גבעה והדרך הסתיימה בחורשה קטנה של עצים נמוכים ושיחים.
אלון החנה את הרכב ויצא עם המצלמה.
יצאתי מהרכב, במכנסיים פתוחים, ונשענתי בגבי על הדלת האחורית, מסדירה את נשימתי. אלון נעמד מולי והחל לצלם. מבלי שביקש ממני, הורדתי את החולצה מעל הראש, חושפת את שדיי וגופי למצלמה. החדרתי יד לתחתוניי והפשלתי אותם. אלון התכופף וצילם אותי מלמטה. גל חדש של חרמנות עלה בי. הסתובבתי, מפשילה את מכנסיי והבלטתי את אחוריי לכיוונו.
אלון הניח את המצלמה על גג הרכב, נצמד אליי מאחור, ושלח את ידו אל ערוותי החשופה. אצבעו העבה החליקה במורד החריץ וחדרה אליי בבטחון.
אחוריי הערומים נדחקו אליו ואברו הכלוא נלחץ אליי בחוזקה.
אלון הרפה ממני ופתח את מכנסיו. כל כך רציתי לרצות אותו, הסתובבתי, כורעת וניסיתי להכניס את אברו לפי, כמו בתמונה של אוולין. הכנסתי את ראש אברו הגדול אל פי, אבל לא כל כך ידעתי מה לעשות. "פעם ראשונה?" שאל בפליאה, הנהנתי נבוכה ופתאום שוב הרגשתי בחורה קטנה ורגילה מחולון.
אלון הרים אותי לעמידה והצמיד את אברו הזקוף לבטני. "תכף נלמד אותך הכל. יש לי הרגשה שתוכלי להצטיין" חייך אליי והבטחון שב אליי.
אלון הנמיך שוב את ידו אל ערוותי, החדיר אצבעו, חש בחום וברטיבות וחייך אליי.
תוך כדי חיבוק העביר אותי אל חזית הרכב, העלה את אחוריי על מכסה המנוע ומבלי הקדמות נוספות החל להחדיר את אברו אל ערוותי הסגורה. נשענתי עם ידיי מאחור, מנסה לשמור על יציבות, אברו הענק חודר אליי לאט, עוצר ומתקדם בתנועות קצרות. לפתע, כמו איבד את סבלנותו, נשען עליי בכל כובד גופו והחדיר אליי את אברו בתנועה אחת חזקה ואלימה. כאב חד הרעיד את תחתית בטני כשהאבר הגדול קרע את בתוליי. נשכתי את שפתיי בחוזקה, מתאפקת לא לצעוק מכאב ומפי נפלטה אנחה חזקה. אלון כמו התעלם, חודר אליי עוד ועוד, משכיב אותי על גבי על מכסה המנוע, רגליי מפושקות ותלויות באוויר גופו הכבד מועך את גופי. הרגשתי כאילו מכבש עובר עליי, מועך ומקטין אותי. בתחתית בטני הכאב הפך להרגשת חום בלתי נסבל. אלון המשיך לבעול אותי בחוזקה ולאחר מספר תנועות נוספות, הרגשתי לפתע את גופו כמו קופא ואת אברו מתקשה אפילו יותר בתוכי, מרוקן את זרעו במספר מטחים.
אלון נשאר שוכב עליי, מתנשם בכבדות ולאחר זמן שהרגיש לי כנצח, שלף עצמו מתוכי, נשען ביד אחת על הרכב, גופו סורק את גופי העירום מתחתיו. "עכשיו, שעברת את החלק הקשה, תוכלי גם להנות" הוא אמר לי ואני, כמהה לרצות אותו, העמדתי פני גיבורה והנהנתי בהסכמה.
אלון הוריד אותי ממכסה המנוע, העמיד אותי על רגליי, ירד על ברכיו והחל ללקק את ערוותי הכואבת, מפשק את רגליי.
בתחילה, מגע הלשון הזרה, הבהיל אותי, אך לאט לאט נרגעתי והרגשת הדחייה, התחלפה בהרגשה נעימה יותר ויותר.
ההכרה שהדוד הגדול שלי טורח ומתאמץ לרצות אותי נעמה לי ומגע לשונו המחוספסת, הנוגעת ומלטפת את ערוותי החלה להעביר בי רעדי חרמנות.
אלון המנוסה הרגיש בכך והוא החל להחדיר את לשונו ממש לתוך ערוותי, מחדיר ומוציא חליפות. לאחר כדקה או שתיים, החל להעביר את לשונו על הדגדגן המתעורר שלי ולאט החדיר אליי אצבע עבה, מחדיר ועוצר, מחדיר ועוצר. "וואו, הוא עושה את זה מצויין" חשבתי לעצמי, מתמסרת אליו לחלוטין.
אצבעו העבה התעקלה בתוך ערוותי, נוגעת במקומות שלא הכרתי, מעוררת אותי ומביאה אותי להרגשה עילאית. לשונו הלוחצת על הדגדגן בידענות השכיחה ממני את הרגשת הכאב ומחשבותיי התמקדו בשיאי המתקרב. העולם מסביבי כאילו לא היה קיים ורק לשונו ואצבעו בערוותי היו מציאותיים.
לפתע הרגשתי עוד אצבע לוחצת על פי הטבעת שלי ומנסה להיכנס ומבלי הכנה או הבנה הגעתי לשיא מטורף, לוחצת בידי את ראשו, מצמידה את אגני אל פניו,
צעקה חזקה ולא רצונית יצאה מפי והעולם הסתחרר מסביבי. נשענתי לאחור על הרכב, מנסה לא ליפול ואלון התרומם, נצמד אל גופי הקטן וחיבק אותי בחוזקה ידיו עוטפות אותי מסביב.
"אני רוצה עוד מהקסם הזה" צחקקתי, מתנשפת אל תוך פיו ואלון חייך, הנמיך את ידו, חפן את גבעת הוונוס הפרטית שלי בעדינות, קצה אצבעו מהדקת מעט את תחתיתה "תקבלי עוד הרבה" הבטיח לי בקולו הנמוך ואני נמסתי.
מגרה
מחכה לעוד
המשך בבקשה
חמוד