סיפור מאת מאת דני דניאלי
לתחילת הסיפור, חלק 2, חלק 3, חלק 4
אנה הייתה שבעת רצון מהסרטון.
כתבה לאפי שנקבל הוראות בהמשך.
אפי שמחה.
אצלי התפתח משהו מוזר.
אפי השולטת עושה לי את זה.
פתאום היא סקסית בעיניי. פתאום אני רוצה אותה. היא מעוררת אותי.
אבל היא מתעלמת ממני עוד יותר מאשר לפני ההשתלטות. אבל מרשה לי ללקק את רגליה. ואני עושה זאת כל ערב לפני השינה. היא יוצאת מהמקלחת, משילה מעליה את המגבת. אני מביט בשדיה הדשנים, היא מביטה בי מביט בהם ונהנית. היא פורסת רגליה על המיטה ומזמינה אותי לענג אותה. רק ברגליים. מהאצבעות ועד הירכיים. כשערב אחד אני מנסה להתקדם אל איברה, היא עוצרת אותי. ידה דוחקת את פניי בבוז. "תרגיע ומהר."
ואפי מתחילה לצאת בלילות. שליחויות של אנה. היא אינה אומרת לי לאן. מתעללת בי. אך אני רואה אותה מקדישה זמן להתיפיפות ורואה אותה חוזרת שבעה מסקס.
האם היא עם אנה? עם אחרים? אין לי מושג.
ממני אנה מתעלמת וברור לי שאני בעונש.
ערב אחד בעוד כף רגלה בתוך פי היא מספרת לי איך זיינה אמש את שמעון המנהל הקשיש של אנה שפרש. זה מעניין אותי. ומחרמן. והיא קולטת שזה אשכרה מחרמן אותי ויורדת לפרטים. "יש לו כמובן זין יותר גדול משלך"…" אני מתה על שיער השיבה בחזה שלו"…ועוד ועוד.
אני עצמי עדיין לא מעניין אותה, אבל היא נהנית להתעלל בי. והיא רוצה את אנה .
ואז אנה שולחת הוראה. קצרה. 'שיחת וידאו מחר'. ללא הוראות. אבל אפי מחליטה. אנו יושבים על הספה. אני בתחתונים צמודים, אדומים, כשפי סכור בדבק נייר ואיברי זקור. אפי בחזייה אדומה מפתה.
נראה שאנה אוהבת את התמונה. היא מחייכת, אחר אומרת לאפי, "את מתקרבת, מותק. את מוצאת חן בעיניי. אבל אני רוצה עוד סרטון שלכם שבו את מתעללת בסמרטוט. אבל שיהיה ברמה, ברור?"
אני מהנהן, אפי מאשרת. זהו.
למחרת אפי דרוכה כמה שעות לפני. "אני אמורה להתעלל בך וזה מה שאעשה. מזלך שאתה נהנה מזה." והיא משננת באוזניי את התסריט. "חסר לך שתפשל."
היא מתלבשת. מולי. ואני קולט שאני ממש רוצה אותה. חזייה שחורה על שדיים נדיבים, תחתונים שחורים גם הם על תחת גדול, חצאית סטרץ' נמתחת מינימלית וקפוצ'ון לבן שקוף ממש.
"אפי, את ממש ממש חושנית בעיניי", מנסה להחמיא.
"אני יודעת", היא אומרת, אדישה, וממשיכה להתכונן. "תתרכז בתפקיד שלך, טמבל, ותתלבש."
אנחנו מוכנים. המצלמה ממוקמת בפינת האוכל. אני ליד הכיור, שוטף כלים כשרק סינור לגופי. אחוריי חשופים למצלמה.
אפי נכנסת. אני מסתובב לעברה. בקול שקט היא מצווה: "תתפשט".
אני מתפשט.
"עכשיו תלבש את זה", היא אומרת ומושיטה לי צרור. אני שולה תחתוני אישה שחורים, משומשים מאוד. לא מחמיאים, מבד עבה. לובש אותם.
"הזין שלך כל כך קטן, שנראה לי שיהיה לו שם מקום ברווח", היא אומרת מלגלגת.
ואז החזייה. מרופדת כזו. אדומה. אני נבוך. "אפי, אולי אפשר לוותר…"
היא זועמת, מתקרבת בצעד מהיר ו…סוטרת לי בעוצמה. מבטה מזרה אימה. לוחשת, "מיד".
אנה אף פעם לא היכתה אותי. היא שולטת בי מתוך עוצמה פנימית. אפי לעומתה נזקקת כל הזמן לשליטה פיזית. ושני הסגנונות חביבים עלי.
אני חזק מאפי מבחינה פיזית, אבל אין לזה שום השפעה על מציאותנו. לחיי בוערת. אני מנסה ללבוש את החזייה, מסתבך, היא קרבה אלי, מסייעת. אני עומד מולה בתחתוני אישה לא מחמיאים וחזייה, משפיל מבטי. היא מרימה את סנטרי כך שאביט בה. "אמרת לפני כן שאני יפה בעיניך".
אני מהנהן.
"אתה רוצה אותי?"
שוב מהנהן.
"אלוני החמוד. שנים שלא רצית אותי. אתה יודע ממתי התחלת שוב לרצות אותי? מאז שאני שולטת בך."
אני מרכין ראשי.
"אבל אתה יודע, אלוני? יש דברים שלא השתנו. הזין שלך עדיין קטן. אתה שופך מהר. ואתה סמרטוט רצפה. ואני מרגישה שבשלב הזה של חיי מגיע לי יותר. אתה לא חושב?"
אני שותק.
"שאלתי שאלה", היא נוזפת בקול.
"מגיע לך יותר." אני עונה מובס.
"אבל גיליתי עוד משהו, אתה יודע?
גיליתי ששנינו, גם אתה וגם אני אוהבים שאני שולטת בך."
והיא מותחת את חזייתי ואז משחררת, מכאיבה, בעיקר משפילה. ואז דוחפת אותי לשבת על הכסא שבפינת האוכל. עומדת מעלי, מבטה קשה ומלגלג. והיא מסירה את הקפוצ'ון המפתה. שוקלת בידיה את שדיה.
"מה אתה אומר עליהם?"
"מהממים. תמיד אהבתי אותם."
"אני שונאת שאתה משקר לי", היא מגביה קולה, סוגרת ידיה סביב גרוני. חונקת. בכל כוחה. אני מכחיל. כמעט מאבד הכרתי. היא משחררת. מצחקקת. ואז סוטרת קלות ללחיי.
"עומד לך?"
וכבר ידה באיברי. הזקור. "ברור שעומד לך. כי אתה אוהב את זה." והיא קוטמת את פטמותיי. חורכת אותי מכאב. היא ניגשת לשולחן, חוזרת ושני אזיקונים בידיה, מצמידה כל יד שלי לרגל הכסא ומהדקת.
היא מתיישבת על ברכיי. לא על איברי. "מה היית רוצה שאעשה בך עכשיו?"
"כל מה שבא לך." אני עונה.
"תשובה נכונה, כוסית שלי." והיא מושכת ראשי לאחור. קמה על רגליה ונעמדת מאחוריי.
"נחמד לך שאני קוראת לך 'כוסית שלי'?"
"זה קצת משפיל, אבל זה בסדר."
"אני דווקא חושבת שאת אוהבת להיות הכוסית שלי. שזה מחרמן אותך."
"זה גם נכון."
"תראה איך את לבושה, תאמין לי ש'כוסית' זו לא הבעיה שלך."
"צודקת."
היא עוברת לעמוד מאחוריי, מתכופפת ולשה את ה"שדיים" שלי, מתהדקת על פטמותיי, צובטת. אני מרגיש בגבי את השדיים הנדיבים שנמנעו ממני בחודשים האחרונים.
היא עוברת לעמוד שוב לפניי. "מהיום אני אקרא לך 'כוסית שלי' ואתה תקרא לי 'בעלי'. ברור?"
מהנהן.
"כי אני הבעלים שלך. ואנה היא הבעלים של שנינו, נכון?"
"נכון בעלי."
"עכשיו, יש לך מסר לאנה הבוס של שנינו?"
אני מהנהן. מדקלם:
בוס אהובה ויקרה.
אני אלון הכוסית ואפי בעלי שולחים לך את הסרטון הזה בהכנעה ובהערצה. מקווים שתמצאי אותנו ראויים לשרת אותך."
אפי עולה עלי. רוכבת על איברי הנתון בתחתוניה המכוערים ביותר.
השדיים שלה. השדיים שלה מתנודדים למול עיניי, מתנגשים בפניי. משקלה על איברי. היא רוכבת וחוזרת ואומרת, "כן, כוסית שלי, כן כוסית שלי."
"בעלללללללי, אוי בעללללללי", אני בקושי אומר. וכבר גומר.
סוף סרטון.
'פחות טוב מהקודם, אבל אנחנו מתקדמים', אנה כתבה אחרי שבוע. והודיעה שתגיע אלינו. כתבה שעה ולא נתנה הוראות איך לקבל את פניה.
אז אפי החליטה.
אני בתחתונים ירוקים זרחניים כשעל התחת כיתוב 'כוסית', אפי בסט לבן של תחתונים וחזייה.
אנה באה.
יפה וקשה וחדה ומגרה. היא בחצאית אדומה קצרה-צמודה ובחולצת כפתורים לבנה חצי שקופה. ללא חזייה. השדיים שלה. אין לי אוויר כשחושב עליהם. אין לי אוויר כשרואה אותם כך מבעד לבד. הם קטנים וזקורים, כהי פיטמה ורעננים. מדהימים.
בשנייה בה היא נכנסת, אני יורד על ברכיי. הנוכחות שלה בחדר מקשה על נשימתי. אני שלה בכל גופי ונשמתי. אפי נותרת בעמידה. אנה מביטה בה.
"אני אוהבת את איך שאת נראית ועוד יותר את מה שהפכת להיות. את בטוחה שאת רוצה להיות שפוטה שלי? נראה שטוב לך כבעלים של הסמרטוט."
אפי אינה עונה, רק כורעת לרגליה של אנה. מחבקת את רגליה בעוצמה. מלחככת את רגליה. מתבוננת מעלה בהערצה.
"הבנתי", אנה אומרת. מלטפת שערה של אפי.
"למי את שייכת?"
"אני שלך, בוס. לגמרי שלך."
"ואתה , סמרטוט?"
"אני שלך, בוס. לנצח."
"אבל הבנתי שאתה גם הכוסית שלה…"
"אני הכוסית שלה כששנינו לבד, בוס. כשאת באיזור אני שלך ורק שלך, בוס."
אנה מחייכת, שבעת רצון.
"אני בטוחה ששניכם מפנטזים על השדיים שלי. רוצים אותם?"
שנינו מהנהנים נמרצות.
אך אנה מחייכת. "לא כל כך מהר, סמרטוטים."
שנינו עדיין על הברכיים. אנה ניגשת אליי, מצמידה ראשי אל חצאיתה. "אתה ילד טוב, אלוני, באמת."
אני מסניף את ריח החצאית. ידה המצמידה ראשי אליה, כה נעימה לי. היא מצווה עלי להביא כיסא אל הסלון ולשבת.
מצווה על אפי לשים מוזיקה.
ואז אנה מתחילה לרקוד מולי. היא מתנועעת בחושניות מופתית. מידי פעם מניחה לרגע ידה על כתפי או על פניי. זה הדבר הכי חושני שהיה אי פעם על כדור הארץ. באחריות.
היא נעמדת מולי. מתקרבת אלי. ובעודה מתנועעת היא…פורמת כפתורי חולצתה.
אנה.
פורמת.
כפתורי חולצתה.
מולי.
אני מת.
בהתחלה רק דמעה קטנה וסוררת, אצלי מתפרצת. אך במהרה אני פשוט גועה בבכי של התרגשות. אמנם טרם ראיתי את השדיים ממש, אך הם כאן, כה קרובים.
היא מתכופפת לעברי, כנפות חולצתה לצדדים. כל הטוב הזה. כל האור הזה. והיא מניחה כפות ידיה על ברכיי ו…אני גומר. לא יכול יותר. גומר וגועה ובוכה.
אני הגבר, או הסמרטוט, שגמר משתי ידיים על הברכיים.
אבל אנה לא נראית מאוכזבת. אפילו די מרוצה. כמה כוח שיש לה עלי.
בחולצתה הפתוחה היא מתיישבת על הכורסה. מתקשרת. "עכשיו", היא אומרת.
לחדר נכנס מקרר. כלומר, בנאדם בדמות מקרר, לבוש במדי מג"ב. הוא אינו גבוה, אפילו קצת נמוך, אבל חסון בצורה בלתי אפשרית. כולו גוף ושרירים. הוא נעמד מול אשתי.
"וואו", הוא אומר ומביט באפי ארוכות. "הבוס אמרה שאת סקסית, אבל לא חשבתי שעד כדי כך." אני מבוייש עד מאוד. בתחתונים דביקים על הכיסא, מביט בו. נמוך, חסון, מזוקן.
"זה איתן, מועמד חדש", אנה אומרת, "בשבילך אפי, הוא המפקד, ברור?"
"ברור בוס."
"ואת תעשי כל מה שהוא יגיד לך, ברור?"
"ברור בוס."
איתן נמוך מאפי. אבל העוצמה שלו היא מפחידה. והוא פונה אליה,
"מה זה?" הוא מצביע עלי.
"זה הכוסית שאני נשואה לה, אל תשים לב אליו."
באצבעו הוא מורה לה להתקרב. היא ניגשת אליו והוא נצמד לנשיקות רבות ועמוקות. עם אשתי.
היא גבוהה ממנו וזה נראה מוזר כשהם כך נצמדים, אך עוצמתו מהממת. הוא טורף אותה בנשיקותיו, היא מנסה לעמוד בקצב, אך אין לה סיכוי. היא נושקת ונאנקת שוב ושוב. זה מעניין אותי. גם מחרמן. אבל אני מרגיש שההשפלה עוברת את הגבול. אני רוצה להפסיק את זה.
"אפי, אני מבקש…"
איני מספיק לבקש. היא ניגשת אליי וסוטרת לי בעוצמה אדירה. "איך אתה קורא לי?"
"בעלי"
"אז מה את רוצה לבקש כוסית שלי?"
"קשה לי, בעלי. בבקשה תשחררי אותי ואלך לחדר."
היא חונקת אותי בכל כוחה. אני מרגיש שבעוד רגע אתעלף. והיא מרפה.
"שימי לב כוסית. את פה ואת צופה בכל. לא מורידה את הראש אף לא לרגע, ברור?"
הנהון.
"תעני."
"כן, בעלי."
היא חוזרת אליו, אך הוא עוצר תנועתה.
"לא קיבלת ממני רשות לכל הסצנה הזו, זנזונת."
הפתעה ניכרת במבטה. לא קלטה שהיא כבר לא השולטת אלא שפוטה.
"סליחה."
"סליחה???" הוא מרים קולו.
"סליחה המפקד."
"סליחה לא תספיק פה", הוא אומר, ושתי ידיו צובטות בעוצמה פטמותיה.
היא גבוהה ממנו אך הוא כה חזק. היא נאנקת. הוא משחרר. מצליף פעמיים על כל שד. היא משמיעה צווחות כאב ותשוקה. בידו על קודקודה הוא מרכין אותה לכריעה לפניו.
"קדימה זנזונת, לעבודה."
ניכר בה באפי שהיא נסערת. רוצה להיות לו טובה. היא פורמת חגורתו, משילה מעליו מכנסיו . כשהיא כורעת לרגליו וחולצת איברו נפלטת מפיה קריאת תימהון והערכה. כי איברו הוא עבה מאוד, כמו כל גופו, ודי ארוך. היא מביטה בו למעלה בשאלה.
"מה השאלה, זנזונת?
"מה לעשות?"
הוא מרים קולו, "תגידי לי את סתומה?"
"סליחה המפקד."
"קדימה, תני עבודה."
והיא מוצצת אותו בהתמסרות, מוחלטת. הוא נאנח ונאנח ונאנק.
ואז קולה של אנה מזכיר לנו. למה אנחנו פה ומי כאן הבוס.
"רק אל תגמור לי עכשיו", היא אומרת,
"אין חשש כזה, בוס, זו המומחיות שלי."
ואפי עודה מוצצת מחדירה את כולו אל תוך פיה. וזה מרשים.
"כן שרמוטה, כןןןן", הוא אומר, ודוחק ראשה אל האיבר המושלם ומפמפם אותה בעוז. אפי מריירת, משתנקת, כמעט נחנקת. עד שהוא משחרר. מרים אותה למצב עמידה. היא תולה בו עיניה, מצפה להוראות.
והוא הופך אותה בפניה אליי, ידיו סוגרות על חזייתה, מעסה ופוחס, בעוצמה אדירה. והיא נאנקת מעומק לבה.
"את אוהבת שאני ככה חזק איתך, זנזונת?"
"כןןןןן המפקד, כןןןןן".
הוא משעין אותה עלי בידיה על כתפיי, מכופפת מעט, מסיר תחתוניה וחודר אותה מאחור. חזק. בלי הכנות. היא שואבת את כל האוויר מהחדר. עיניה מזדגגות. כמה שהיא מעונגת…
הוא מפמפם אותה והיא רוטטת. אני מרגיש אותה, את רגשתה. ציפורניה בצווארי, בכתפיי, היא נאנקת ועוברת לשאגות, "אווווווווו, אוווווווו, המפקקקקקקד, מה אתה עושה לי?" והוא ממשיך. בעוצמה. ממש מכונת מלחמה.
היא גומרת בצרחות והוא מוסיף לפמפם עוד. פניה אדומים, היא מתנועעת ללא הפוגה, עד שהוא מאט את הקצב, עוצר, יוצא מתוכה ומסובב אותה אליו.
"תודה המפקד, תודה, זה היה…" והוא קורע מעליה בפראות את חזייתה וטורף את הדשנים שלה. נוגס, דוחס, בולס.
"אויייייי זה טובבבבב, אוייייי המפפפפקד, אתה מדהיםםםםם לי". היא באקסטזה. היא בטירוף. ואז הוא עושה את הבלתי יאומן. הוא מצמיד אותה לקיר. נושק נושך צווארה ו… מניף אותה, היא לא קלה בכלל, באוויר. ומנחית אותה על איברו הזקור.
היא מפעילה סירנה, אפי שלי, "אווווווווווווווווו, וואוווווווווווו…"
שדיה מקפצים והוא נושך אותם. והיא מתנועעת וזועקת ומייללת ושוב גומרת. והוא, חיה רעה ומרשימה, מניף אותה עוד ועוד על איברו. עד שמחליט להורידה.
שוב אנה בקולה השוקט.
"איתן, בוא אליי. על ארבע. את אפי תני לנו סצנת סיום עם בעלך."
איתן האריה הופך לחתלתול. הוא זוחל, מתיישב למרגלות אנה האגדית ובהינף אצבעה הוא מתחיל ללקק את שוקיה.
אפי העירומה, הנשלטת, המזוינת, הגומרת, המייללת, מגיע אליי. מביטה בתחתוניי. הרטיבות והדביקות עוד ניכרת, אך הזין שלי שוב עומד בתוך התחתונים הזרחניים.
"את רוצה אותי, כוסית?"
"כן".
"כן מה, כוסית?"
"כן בעלי."
היא מתכופפת אליי, שדיה בפניי.
"התגעגעת אליהם, כוסית?"
"מאוד."
"הם לא התגעגעו אליך", היא אומרת, אכזרית, ומתיישבת על הזין שלי. מתנועעת, כמה שהיא מגרה אותי. חונקת מעט, מדליקה אותי. מקפצת מעט. ואני גומר.
"את כוסית חדלת אישים", היא אומרת, סוטרת קלות. עוזבת אותי. אנה מורה לה לשבת על הרצפה לצידי כשאני מושפל ושבור ודביק ומאושר.
איתן המגבניק האדיר בינתיים טורף את רגליה של אנה בנשיקות ולקיקות. אני מבחין בידה הנשלחת לאיברו, הוא נשנק עת ידה סוגרת עליו. כשזינו בידיה היא מורה לו להתרומם אליה. והיא נושקת לו בתאווה. הוא מוקסם ונדהם.
היא עוזבת את שפתיו ומטיילת על צווארו בלשונה. היא החושניות בהתגלמותה. הוא נשנק, ונאנק. "בוססססס", הוא אומר, והיא מתגברת. עולה אל תנוכו, לוקקת אותו, אף פעם לא ראיתי אותה כל כך מעוניינת בסקס, כל כך סקסית. היא חוזרת לנשיקות ואצבעותיה מטיילות על חזהו. הכל שם רבוע ועוצמתי. היא נאנקת, "איזה גוף שיש לך איתן, מה זה הדבר הזה?" היא אומרת. מחליקה בתאווה על בטנו.
"רכוש משטרת ישראל", הוא מגחך.
"רכוש שלי" , היא מתקנת בלאט.
"ברור, בוס, לגמרי שלך. התבדחתי."
"אתה לא מתבדח איתי, איתן, רק מבצע פקודות."
"ברור בוס, טעיתי, סליחה."
"עכשיו תסתום ותוריד את התחתונים שלי כי אני רוצה לזיין אותך."
הם שניהם באקסטזה חירמונית. אצבעותיה חורשות בטנו וחזהו, הוא מסיר מעליה תחתוניה.
בקושי אפשר לשמוע פקודתה.
"תמצוץ"
והוא מסתער בכל כוחו ועוצמתו. והוא טוב. אפי ואני מתבוננים בקנאה בעיניים כלות, איך טירון זוכה לכל הטוב הזה, אבל ברור לנו שאנחנו לא ברמה שלו. הוא הדבר האמיתי.
אז הוא מוצץ, ואנה, בחצאית אדומה ובחולצת כפתורים לבנה פתוחה, גומרת. מרחיקה את פניו מעליה.
"זה היה טוב, איתן. התקבלת. אתה שלי."
"אני שלך", הוא אומר מלמטה.
והיא משכיבה אותו על הרצפה, מכופפת ברכיו לאחור, מניפה רגליו מעלה, לתנוחת אמזונה ו…מזיינת אותו. אני צופה בה נדהם. זו תמונה שלא אשכח לעולם. והיא מפמפמת אותו, עולה ויורדת. נאנקת בתאווה אך במתינות. עד שגומרת.
איזה אישה. איזה כוסית מופתית.
והיא נותנת לו לגמור בתוכה לתדהמתי
