סיפור מאת מאת דני דניאלי
'אנה בוס יקרה. אדירה.
חטאתי.
אני נשבע שזה לא יקרה שוב. בכל היקר לי.
אין מילים שיוכלו לתאר לך עד כמה אני מעריץ
אותך. את גופך. את קולך. את חושניותך. את שליטתך
אנא
אנה
אנא
ממך.
תני לי צ'אנס לתקן.
אני אהיה הכי נאמן. הכי מסור. הכי שפוט.
מתחנן.
בכריעה, בסגידה, בכניעה מוחלטת, מתחנן לפנייך
אנא.'
אני שולח.
לא זוכה לתגובה.
מטפס על הקירות מרוב מתח. מקווה שתיתן לי עוד צ'אנס, אך היא אינה ממהרת לשום מקום.
אחרי שבועיים, יום רביעי, הודעה.
'צ'אנס אחרון.
תגיע מחר בערב , 22:00 לבית של ההורים שלי.
תקבל משימה.
אם תעמוד בה, תוכל לחזור.
והיא שולחת מיקום.
נפעם ונרגש אני מתייצב בזמן. מצלצל. איציק בעלה, בעירום מלא ובאיבר מרשים וזקור, פותח את הדלת. הוא הולך אל הסלון בו ניצבת אנה עוצרת הנשימה. לגופה חזיית ספורט לבנה צמודה, המדגישה שדיה הקטנים הזקורים ופטמותיה הכהות הבולטות וחצאית אדומה קצרה ממנה בוקעות הרגליים המסותתות.
אין לי אוויר.
איציק נעמד למולה והיא נושקת לו בתאווה גדולה תוך שידה מאוננת אותו. איזו תמונה אדירה
הוא נשנק, הוא נרגש, מעונג. אני מרותק.
היא מתנתקת מנשיקתו, ומבלי להביט בי אומרת. בשקט.
"אז זה אלון, איציק, תנחש למי הוא שייך?" והיא מפנה את עיניה השחורות הנוקבות לעברי
""אני שלך, אני שלך, אני שלך
אני רק שלך, בוס
תודה שאת נותנת לי הזדמנות לתקן."
ידה עזבה בינתיים את איברו הזקור והיא מטיילת על פניו בעדינות בעלתנית
""אני מזיינת היום את איציק המתוק. אתה יודע , אלון, במה הוא שונה ממך?
.""לא, בוס
"שני דברים משמעותיים ,
הוא ממושמע, שומר על הכללים ויש לו זין אמיתי."
אני מקשיב. משפיל מבטי.
.""תתפשט
חיש מהר מסיר מעלי כל בגדיי. עומד לי טיל.
"בשביל שאזיין את איציק אתה צריך להוריד מעלי את תחתוניי." ואצבעה מנחה אותי לכרוע מאחוריה.
אני נסער. כורע כשראשי ממש מול התחת הקטן, הקפוץ, המהמם שלה. ובעוד רגע יהיו תחתוניה בידי, בעוד רגע ייגעו אצבעותיי במקומות האינטימיים שלה. בעוד רגע…
""תוריד אותם כבר, מטומטם.
ידיי הרועדות מגששות במעלה רגליה המושלמות. מגיעות לתחתונים ומשילות אותם מעליה. נוגעות בעור הצח, הצונן, הרענן, נוגעות בשלמות הזו.
"בוסססס", אני מצביע.
."מה"
"?"מקווה שזו לא בקשה חצופה, בוס… האם מותר לי, בבקשה, לנשק לך את התחת
היא מתחייכת
,"נשיקה קטנה ודי"
ואני נכנס מתחת לחצאית האדומה, ידיי אוחזות באגנה, ושפתיי נצמדות לאחוריה. נושקות את העור הטהור שלה. איזו זכות עצומה.
כשאני מתנתק ממנה נמלטת מפי יבבה חנוקה.
אני נותר בכריעה, היא מסתובבת אליי.
."תזדקף"
מזדקף על ברכיי. והיא נמוכה. ושדיה ממש מול עיניי. אף פעם לא ראיתי אותם מקרוב כל כך, ברורים כל כך. הם תפוחיים כאלה, קטנים ושובבים וגאים. פטמותיה ממש כהות וזקורות ומגרות. והיא קרבה אליי כך שס"מ בודדים מפרידים ביני לבינם.
ואז היא לוקחת את תחתוניה, שחורים, קטנטנים, דוחפת אותם לתוך פי. ידה מלטפת את פניי, חיוך מתגרה על פניה.
?"אוננת עלי אתמול"
הנהון.
?"שלשום"
הנהון.
היה יום אחד בשבוע האחרון שלא אוננת עלי?""
מניד ראשי לשלילה.
היא סוטרת לי קלות, אני אסיר תודה על אצבעותיה הנוגעות בלחיי.
"השבוע, כל השבוע, אתה לא מאונן. בכלל. והתחתונים האלה עליך. ביום ובלילה. אני אבדוק אותך. עכשיו שים אותם עליך."
אני אדם מאושר. נגעתי ברגליה, נשקתי לאחוריה, הייתי סמוך כל כך לשדיה, היא נגעה בי בידיה, ואני הולך להיות בתחתוניה כל השבוע. הם אמנם צרים מאוד ולוחצים. אבל אני מאושר.
."תודה, בוס. תודה על הזכות"
והיא מסמנת לי ללכת.
למחרת, אני במיטתי. 12:20 בלילה. היא שולחת הודעה: 'יש לך 20 שניות לשלוח לי תמונה שלך בתחתוניי'.
אפי אשתי ישנה, אני ממהר ושולח. הם עלי.
אחרי יומיים. אני ברכב. 'יש לך שתי דקות לשלוח'.
עוצר בצד הכביש. שולח.
עוד 3 ימים עוברים, ערב, אני בבית. 'שתי דקות. תגיע לקומת המחסנים'.
היא אצלי בבניין? אני מת.
מגיע בריצה. היא שם. חצאית שחורה, קצרה, שיער שחור עד הכתפיים, עשוי בקפידה. עקבים גבוהים. חולצת כפתורים צהובה הדוקה.
אין לי אוויר. היא כל כך יפה האישה הזו, כל כך סקסית. ואני כל כך אוהב אותה, רוצה אותה, מסור לה, מעריץ אותה.
."תראה לי"
אני משיל מכנסיי.
?"אוננת"
."מה פתאום"
?"היה קשה"
"מאוד"
"ילד טוב". והיא מלטפת את פניי, את עורפי, כמו כלב טוב.
ואז כורכת ידה על איברי. על ראש הזין.
."עכשיו אתה שוב שלי"
ידה השנייה באשכיי. סוחטת אותם בעוצמה.
"אני שללללךך, בוססססס, אני שלללללללללך…" ואני גומר בתחתונים, נרגש כל כך.
איזו אישה.
והיא הולכת. אחרי שעה הודעה: 'אתה יכול לחזור לתחתונים שלך'.
והזמן עובר.
חודש עובר.
אין יום בו איני חווה שוב מחדש את הקסם ההוא. והערצתי אליה וכמיהתי אליה רק הולכת וגוברת.
ואז היא שולחת הודעה.
'מחר יום הולדת'.
הפוגה. המתח אוכל אותי.
אחרי שעתיים: 'אתה הנבחר'.
הודעה שלישית: 'ב 9 תהיה מתחת לבית שלי. תלווה אותי בקניות שאני עושה. מפנקת את עצמי'.
זכיתי.
אין מאושר ממני.
אני מחכה לה. היא מגיעה. יפה מאי פעם. שמלה תכולה מחמיאה הנצמדת לחמוקיה. היא קטנה וממוצקת. קשה להסביר, אבל יופיה חורך אותי. אני מזדרז ופותח לה את הדלת. היא נכנסת. יושבת לצידי במכונית, אני מריח אותה, אני מביט בה, היא איתי… האושר המושלם.
היא אינה מדברת רק מורה לי לאן ליסוע. בחנויות אני משתרך אחריה בשמחה, נושא שקיותיה. היא אינה מדברת עמי, רק מתייחסת אליי כסבל.
להביט בה כשהיא מודדת שמלה… חלום שמתגשם. באחת החנויות שואלת אותי המוכרת אם אני בעלה. אני עונה כאילו בהלצה: "אני זה שסוחב לה את השקיות…"
כשאנו יוצאים מהחנות היא נעמדת. מביטה בי.
"אתה לא מתבדח על התפקיד שלך. ברור?"
אני נבהל, "ברור בוס. פשוט לא ידעתי אם מותר לי להגיד. לא רציתי להביך אותך."
היא אינה עונה. ממשיכה במסעה. ובאחד המקומות היא מבקשת שארכוס לה את השמלה מאחור. בטעות אני נוגע בעור עורפה. וואו, איזה עור. איזה עורף. אני מת.
באחת מחנויות הנעליים, המוכר, בחור די צעיר, סביבות 25, בנוי לתלפיות, אחד שעובד בחדר כושר. גבוה, מזוקן, שרירי, רוכן אל רגלה, מתאים לה נעל.
"מה אתה אומר?" הוא פונה אליי.
אין לי סמכות לומר", אני עונה. היא מביטה בי בשביעות רצון, מורה לו לחלוץ ממנה את הנעל."
אז אתה רק מגהץ את האשראי?" הוא מתבדח איתי."
אני המשרת", אני עונה, ואני רואה שהיא ממש מרוצה מתשובתי."
הוא מתבלבל, משתרר שקט, ואז אנה אומרת בקולה השוקט הבוטח: "הוא המשרת וגם אתה תהיה".
השרירן מביט בי. מביט בה. הוא מבולבל. רגלה בין כפות ידיו ואנה ממשיכה, "תעסה לי את כף הרגל".
"מממממהההה?" הוא נדהם.
."מיד"
והוא מתחיל לעסות.
אין לי מושג איך היא קולטת אותנו, השפוטים, הנשלטים, אבל יש לה את זה.
הבחור מעסה את כף רגלה ביסודיות, בהתמסרות, והיא מגישה לו את הכף השנייה לעיסוי. תוך כדי עיסוי, כף רגלה השנייה גולשת אל איברו. בוחשת, לוחצת, כותשת.
"לא רע", היא אומרת בעוד הוא מתאדם, מתנשף, מתנשם.
"אווווווווווו, גי….בבבבב…..רת……" הוא מנסה לומר דבר מה אך הכתם המתפשט על מכנסיו והתנשפותו, מייתרים את דבריו.
אני נדהם מכל הסיטואציה, מביט בפניה של אנה. נראה שהיא ממש מרוצה מעצמה.
"אני אקח את הזוג הזה. אתה רוצה לתת לי אותם במתנה?"
."כן, גיברת, בבקשה גיברת. באהבה"
."בוס"
"?מה"
"אתה קורא לי בוס, לא גיברת. ברור?"
."כן בוס"
"ואתה לא אומר באהבה אלא בהערצה. ברור?"
."ברור, בוס. בהערצה בוס"
."תרשום על הקופסה את המספר שלך. אצור אתך קשר בהמשך"
הוא רושם. היא קמה והולכת ואני אחריה עם עוד שקית.
מדהימה.
בצהריים אני מחזיר אותה לביתה
"תחנה ותעלה."
אני בבית שלה.
אני. בבית. שלה.
בית יפה. מסודר מאוד. נקי. כל דבר מונח בדייקנות במקומו. אני מניח את השקיות. היא שולה מאחת השקיות שקית קטנה.
"תתקלח וצא כשאתה לובש את זה. מתנה קטנה ממני. שב על הכורסה וחכה לי".
אני לא מאמין, היא קנתה לי מתנה. ואני בבית שלה.
אני מסיים להתקלח לובש בחרדת קודש את התחתונים הוורודים שקנתה לי, מין תחתוני חוטיני גבריים-נשיים. רק מלחשוב שהיא חשבה עלי אני מתחרמן. מתיישב על הכורסה נרגש ונרעש. שומע מרחוק את המים במקלחת השנייה. מדמיין את הגוף הקטן המופתי שלה מתחת למים. את השדיים התמציתיים, את הפטמות הכהות המתקשות תחת הזרם. עומד לי טיל.
לאחר מספר דקות שומע אותה בחדרה עד שלבסוף היא יוצאת. נעמד לקראתה.
וואוווווו. כמה שהיא יפה.
היא פוסעת ונעמדת למולי. "אז מה אתה אומר?"
אני לא מסוגל לדבר. בקושי נושם. היופי החורך הזה.
היא עומדת מולי, חצאית בד קצרה בצבע חרדל, מתוכה בוקעות רגליים שריריות, נעליים גבוהות עקב בצבע אדום וחולצת בד דקה לבנה חצי שקופה. שערה אסוף לפקעת, היא נטולת חזייה והשדיים המדהימים שלה (הגודל כל כך לא קובע לדעתי. אז מה אם יש לה שדיים קטנים? הם כל כך זקופים וזקורים. כל כך מגרים. והפטמות שלה כאילו עוצבו בפוטו שופ. בולטות וכהות) .
היא מחכה לתשובה. "נו?"
"את מדהימה מדהימה מדהימה, בוס. ממש!!!"
אני חושב שהיא מחייכת. חצי חיוך. מביטה בתחתוניי.
"יפים לך. שב."
והיא פוסעת לעברי. מתקרבת. ומניפה רגלה המושלמת מניחה כף רגלה על איברי הזקור.
"אני רואה שלמרות הגודל, יותר נכון הקוטן, יש לנו כאן התעוררות."
והנעל נעה על אגני ואיברי. ואז היא לוחצת אותה. "מצליח לנשום?"
"בבב…בקושי".
ידה על פניי, מלטפת, מטיילת, דוחקת ראשי לאחור, מושכת מעט בשערי. "איזו מתנה אתה רוצה לתת לי ליום הולדתי?"
"כל מה שתרצי, בוס."
היא מורידה רגלה מהכורסה, דוחקת את כתפיי לאחור. מבטה בי טובע. ו..היא מנשקת אותי. בתאווה רבה. והיא כל כך טובה. כל כך מושלמת. שדיה נוגעים לא נוגעים בחזי. מושלמים.
אני חייב לחזור על זה שוב.
היא. מנשקת. אותי.
והיא כמובן מעולה. שפתיה שוקקות, לשונה מתפתלת וחודרת, מתפלשת בתוכי. פיה מריח כמו ערוגת פרחים מלבלבת, ואני לא מגזים. האישה הזו פשוט מושלמת.
היא מושכת אותי מן הכורסה, מושיבה אותי על הרצפה כשאני נשען בגבי על הכורסה. מניפה רגלה מעלי אל הכורסה. חושפת בפניי את ירכה ואיברה. היא ללא תחתונים, מגולחת לחלוטין. אלילית. והקול השקט הבוטח הזה.
"תמצוץ לי."
ואני מוצץ. מכל הלב. בכל כוחי. בכל אהבתי, הערצתי, תאוותי. אף פעם לא מצצתי. אשתי לא ממש בקטע של יחסי מין סוערים. אבל ראיתי קצת בסרטים. אז אני מנסה את כוחי, מייחל שההשקעה תחפה על חוסר היכולת. והיא אכן מתחילה להשמיע קולות גרגור והנאה. גם דוחקת ראשי אל תוכה עוד ועוד. אבל למרבה אכזבתי היא אינה גומרת.
כשהיא מרחיקה את ראשי, אני מדמה לראות אכזבה בעיניה. אני מצביע. כמו תלמיד בכיתה. היא מביטה בי למטה.
"אני מבקש. אני ממש מבקש. מתחנן, בוס, תרשי לי לענג אותך. אני אעשה הכל כדי שתתענגי. כדי שתגמרי."
היא מסמנת לי לזוז, מתיישבת על הכורסה. מבליטה את איברה, "לך על זה. אבל קודם כל תוריד תחתונים."
אני פושט תחתוניי, כורע למרגלותיה ושוב חודר אותה בלשוני. מלקק ומחדיר נותן עבודה. היא מתנועעת בהנאה אך איני מביא אותה לשיא. אני מחליט להסתכן, מעביר לשוני אל ירכה, נושך בה קלות ובמקביל מחדיר אצבעי אל תוכה. היא נוהמת. ממעמקים. "זה טובבבב". גם תנועותיה תוכפות, ואני מוסיף עוד אצבע ועוד אחת. היא צרה שם למטה. אצבעותיי חוככות דפנות איברה. כששלוש אצבעות שלי דופקות אותה ואני גם נוגס את ירכה , היא גומרת.
"אוווו, אווווו, כןןןןןן, זה טובבבבבבב. עודדדדדדדד". ואני מגביר ואני נובר וחופר. והיא גומרת חזק. נרעדתתתתת. נאנקת. עד שגופה מתרפה.
אני חושב שאף פעם בחיי לא הייתי כל כך גאה בעצמי. למרגלותיה.
היא מלטפת ראשי בכפה. "זה היה טוב, מתוק שלי. עכשיו קום."
אני עומד וגם היא נעמדת. גבוה ממנה בהרבה. זקור אליה.
"מה אתה מרגיש עכשיו?"
"הכי מתרגש בעולם."
"שב." והיא דוחקת אותי לכיוון הכסא שבפינת האוכל. והיא עומדת לה מעלי.
"אני צריכה שתגיד, שוב ושוב למי אתה שייך. ללא הפסקה."
ואני אומר.
"אני שלך… אני שלך… אני שלללללךךךך…. אני שללללללךךךךך."
והיא מקרבת חולצתה השקופה אל שפתיי, נוגעת-לא נוגעת. אני יושב בעירומי על כסא עץ ומעלי עומדת אישה מטריפה ואליי ניבטים השדיים המושלמים שלה.
אני עושה תנועה כמבקש להסתער עליהם.
"לא", היא אומרת.
"אני שלך".
"נכון."
והיא שולחת ידה ואוחזת איברי.
"אני שלך"
היא גולשת לאורכו (הלא ארוך) חופנת את אשכיי. נשימותיי כבדות מאוד.
"אאאא..אני שלללך"
אני מעריץ אותה. אני מעריץ אותה כל כך.
"אני שלך…שלך…שלך"
וידה כה חמה , לוהטת, מלהיטה. היא סוחטת אשכיי. בעוצמה אכזרית. זה כואב וכל כך מענג.
בחיים שלי לא התרגשתי כל כך. בחיים לא הייתי בר מזל כל כך. השדיים המופתיים הללו, שנעים ונדים אליי וממני. שנוגעים לא נוגעים, מרפרפים ומוחשים. והאישה הזו שהיא פאר היצירה בעיניי, מאוננת אותי לדעת.
ואני מצליח לא לגמור מיד. בידה השנייה היא שורטת את כתפי. חורצת בי שבילים דואבים, עד שאני יורה על עצמי את כל כולי. ודמעות בעיניי.
"תודה בוס, תודה על הכל. תודה על האמון."
ואני בוכה. מהתרגשות הגואה בי.
קולה מתקשח אליי. "תפסיק לייבב כמו ילדה. היית לא רע היום. התנהגת יפה. אני נכנסת להתקלח. יום הולדת שמח. זה הזמן שלך להתחפף מכאן."
נהדררר מחכה להמשך