זכות לתת שרות – חלק תשיעי

כל הסיפור : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8, חלק 9, חלק 10, חלק 11, חלק 12 ואחרון

_שיינא-

_{שיינא נכנסה בשקט הביתה אחרי החתונה, מפחדת להעיר את הילדים. הבייביסיטר כבר הלכה, ורק בעלה ישב ליד השולחן הגדול, לומד עוד סוגיה. היא נגשה אליו מאחוריו, שולחת יד מלטפת אל העורף השעיר.}

_{"מה את עושה?" הוא ענה לה נרגז "אני לומד, את לא רואה?". איך היא תסביר לו את הצורך שלה עכשיו במגע, את הצורך להרגיש גבר חודר אליה, משתיק את הלהבות שבערו בה. היא נכנסה להתקלח, עוצמת עיניים ונוגעת בעצמה, ממשיכה את מה שאבי התחיל רק לפני זמן מועט.}

_בוקר.

_{המחשב דלק מולה והיא לא הצליחה לתפקד. המחשבות מליל אמש מילאו אותה. היא הרגישה את הידיים של אבי עליה, את ריח הבושם הכ"כ גברי. האנשים דברו איתה, היא קבעה תורים, הוציאה התחייבויות, והכל מתוך איזה חלום. זהו, היא הרגישה בבועה. והיא הכי לא רצתה שהבועה תתנפץ.}

_{הזמן עבר לאט, היא לא יכולה להתקשר אליו כבר עכשיו, עוד מוקדם. אשתו בטח עוד בבית. המחוגים מתקדמים בקצב משלהם, השעה כבר 9, הוא בטח כבר יצא. היא לוקחת את הנייד שלה לחדר ריק ומנסה את מזלה. בצלצול השני הוא כבר ענה, והלב שלה החסיר פעימה.}

_{"הי, אני לא יכול לדבר" הוא לחש בשקט, ואז הוסיף בקול הרגיל "טוב, אז נפגש עוד שעה בערך" השיחה נסגרה לפני שהיה לה זמן להגיב, להגיד משהו.}

 

_אבי-

_{כשהדלת נסגרה מאחוריהם בבית, הוא הרגיש שהוא יכול לאכול את אשתו. אולי לא את אשתו, אולי אם הוא ידמיין שזו שיינא. אוי, שיינא. כמה טוב היה לו לראות אותה הערב, כמה הוא רצה להישאר איתה עוד, לא לחזור לאולם הדחוס, לתמונות המשפחתיות המאולצות. אבל אשתו כבר מיהרה להתקלח ולהתארגן לשינה, מחר יהיה יום חדש, הוא מנחם את עצמו, והולך לישון, שקוע בחלומות.}

_בוקר.

_{אבי לא הצליח להתעורר בבוקר, לקום מהחלום הטוב שהיה לו. הטלפון שלו מצלצל, הוא ממהר לענות כשהוא רואה את המספר על הצג, שיינא, רק שאשתו לא תקדים אותו. שיחה כ"כ קצרה, הוא בקושי הספיק לשמוע את קולה, אבל העיקר הוא קבע איתה עוד שעה. מקווה כ"כ שהיא הבינה את הרמז, שלא נעלבה שחס וחלילה הוא סנן אותה או משהו.}

_{הזמן עובר לאט כשמחכים, יש לו עוד כמה דקות והוא כבר ממהר לצאת מהבית, משאיר את אשתו לבד, לסדר את הבית לקראת השבע ברכות שיהיה הערב אצלם בסלון.}

_{הדרך לקופת חולים עוברת עליו כמעט בריצה, קשה לו לחכות, הוא חייב, פשוט חייב לראות אותה כבר. הדופק שלו עולה, הוא לא בטוח אם זה מההתרגשות או ממהירות ההליכה שלו. זהו, הוא הגיע. הוא כבר רואה אותה יושבת בעמדה הקבועה, בוהה במסך מולה…}

 

_שיינא-

_{אין חדרים פנויים בכל המרפאה. זה לא יכול להיות, היא עוברת שוב ושוב על רשימות הרופאים והשיבוצים לחדרים, אין חדר פנוי. ואבי תכף מגיע. והיא רוצה, כ"כ רוצה כמה דקות של שקט איתו. היא רואה בזווית העין, נכנס למרפאה, עומד בצד ומביט עליה. הסומק מציף את לחייה, היא לא רגילה למבטים כאלה. היא מרגישה איך הוא כמעט מפשיט אותה במבטו, מתפללת שאף אחד אחר לא שם לב לזה. לא מכובד ולא צנוע. היא תעיר לו על זה אח"כ.}

_{שיינא קמה ממקומה, מסמנת לאבי ללכת אחריה. היא יורדת במדרגות לכיוון המחסן, זה אמנם לא מקום סגור ואינטימי, אבל לפחות כמה דקות של שקט יהיו להם. בעצם הוא כבר מכיר את המקום, היא נזכרת פתאום. בתחתית המדרגות היא נעצרת "זה לא מקום טוב" היא לוחשת "אמורה להגיע סחורה בדקות הקרובות, יפריעו לנו". היא שוב עוברת בראשה על כל מקום אפשרי, אין, אין לה מקום כזה הפעם.}

_{שיינא מאוכזבת.}

 

_אבי-

_{כל הדרך למחסן, הוא מגלגל בראשו את מה יעשה לה כשהם יהיו סוף סוף כמה דקות לבד. הוא לא ציפה בשום צורה שהמחסן לא יהיה שמיש כרגע. בהחלטה של רגע הוא פונה אל שיינא "ליד העיר, מרחק רבע שעה נסיעה, יש מקום קטן ואינטימי. מוכנה ליסוע איתי לשם?"}

_{"מקום, כאילו צימר לזוגות?" היא שואלת בחשש.}

_{"כן, אומרים עליו שהוא מקום שקט. נוכל להיפגש ביציאה מהעיר, כדי שלא יראו אותנו ביחד, ואני אשלם במזומן, אז לא ידעו מי אנחנו" הכל מחושב אצלו. הוא לא יכול להגיד לה שמהיום הראשון שהוא פגש אותה, הוא מתכנן את הנסיעה הזו, את הזמן השקט רק לשניהם ביחד, בלי שום הפרעות. כמה פעמים כבר נכנס לאינטרנט, וחיפש את המקום המושלם. שלא יהיה רחוק מדי ולא קרוב מדי, שהוא יוכל להעביר איתה שם שעתיים תמימות בלי הפרעה. ואולי עכשיו הגיע הזמן.}

_{שיינא מסתכלת על השעון הקטן שעל פרק ידה "אני מסיימת עוד 3 שעות את העבודה, לא יודעת אם יהיה לי סידור לילדים לצהריים" הוא רואה את ההיסוס על פניה, הוא לא רוצה לדחוק בה לעשות משהו שהיא לא רוצה, אבל הוא כל כך רוצה.}

_{"תחשבי, תבדקי ונהיה בקשר עוד חצי שעה" אבי מסתכל עליה, כל כולה יופי ועדנה. הוא ממש מתאפק שלא לנשק אותה פה במורד המדרגות.}

_{"מתחיל להיות לי מאוחר, אני חייבת לחזור לעמדה" היא אומרת ואבי לא יודע אם זה בגלל הזמן שהתעכבו או שהיא מתחילה להתחרט..}

 

_שיינא-

_{היא שמעה פעם שני רופאים מדברים ביניהם על צימר לפי שעות, 'צימר לזוגות בוגדניים' הם קראו לזה, ומה, היא שם? היא שייכת לאנשים הבוגדים? זו מילה קשה- לבגוד. אבל עם אבי הכל כל כך טוב וטבעי, איך זה יכול להיות רע? ואולי היא תלך איתו, אבל הם לא יעשו שום דבר שהוא אסור ממש, היא הרי אשת איש. המחשבות עפות לה, והיא נזכרת שהיא צריכה לעדכן את אבי, הוא מחכה לתשובה. והוא כ"כ רוצה, היא רואה את זה בעיניים שלו, את התשוקה בוערת בו. אולי היא צריכה לנסות, לקבוע את הגבול שאותו היא לא תעבור, אבל לקפוץ למים העמוקים ולנסות.}

_{היא מתקשרת לבעלה, מספרת לו על מישהי שבקשה ממנה להחליף, ועל ישיבת צוות שהיא שכחה ממנה, ולכן היא גם לא תהיה זמינה בנייד. הוא מבקש מאחותו הרווקה לבוא לשמור על הילדים, לא להפסיד זמן לימוד יקר.}

_{שיינא נכנסת לשירותי הצוות, מביטה על עצמה במראה, זהו, התחלת עם השקרים, היא אומרת לעצמה. ומחייגת לאבי שעונה מיד "הי" היא אומרת חלושות.}

_{"שיינא, את רוצה לבוא? אבל רק אם את רוצה?" הוא אומר לה, מפחד לכפות את עצמו.}

_{"אני אצטרף, אבל אבי, בבקשה נקח את זה בגבולות שאני אתן" היא לוחשת, מפחדת לשמוע את קולה שלה "אני אחכה לך בתחנה ביציאה מהעיר".}

 

_אבי-

_{הוא לא האמין שהיא תגיד כן. עכשיו הוא המאושר באדם. הוא ממהר לארגן כמה דברים, להודיע לבעל הצימר, להוציא כסף, לקנות יין טוב (הוא לא יודע אם זה כלול במחיר הצימר והוא לא יודע אם שיינא תשתה איתו, אבל זה בטח יוסיף לאווירה הטובה). הוא מתלבט אם לקנות לה משהו, להביא לה משהו אישי. הוא מחליט שזה יחכה לפעם הבאה, בתקווה שתהיה כזו.}

_{בשעה היעודה, הוא מחכה לה בצד הטרמפיאדה, שלא ישימו לב. הוא רואה אותה במראה הפנימית מתקרבת אל הרכב, והלב שלו מחסיר פעימה. היא נכנסת בשקט למושב האחורי. אבי מתניע ונוסע.}

_{"למה מאחורה?" הוא שואל כשהוא כבר נוסע.}

_{"יותר נח לי, מקווה שלא אכפת לך" ככה היא רגילה מהבית, האשה יושבת מאחור. זה לא צנוע לשבת בקדמת הרכב. אז בתוך ים האיסורים שהיא עוברת, לפחות את זה היא מוכנה לשמור.}

_{הנסיעה קצרה, תוך 10 דקות הוא פונה לחורשה יפה, יודע לפי התמונות שראה, שהוא בדרך הנכונה. בקתה קטנה מכוסה צמחיה מולם. הוא עוצר בצד, בחניה מקורה וסגורה, רחוק מעין סקרנית, יוצא מהרכב ומחכה לשיינא שתצא.}

 

_שיינא-

_{אבי יוצא מהרכב והיא נשארת עוד רגע בפנים, חוככת בדעתה בפעם האלף בערך, אם זה הצעד הנכון לעשות. היד כבר על הידית, היא שם.}

_{הצימר מושקע ומרווח, מיטה מזמינה במרכז החדר, ג'קוזי יפה צמוד לחלון הפונה אל נוף אינסופי. היא לא זוכרת אם אי פעם היא הייתה במקום כזה, או אפילו העזה לחלום על אחד כזה. היא מורידה את התיק, מניחה בזהירות על רצפת העץ.}

_{אבי מתקרב אליה מאחור, היא מרגישה את הנוכחות שלו.}

_{"שיינא" הוא פותח ושולח יד ללטף את גבה מאחור. היא מסתובבת אליו, פניה כ"כ קרובים לשלו.}

_{"אבי" היא אומרת את שמו, והצליל נשמע כ"כ מזמין ומפתה פתאום.}

_{אבי מתקרב עוד קצת, סוגר את המרחק הקטן שבינם. ידיו מקיפות אותה, מחבקות. היא נזהרת לא להיסחף, פוחדת להיסחף. אבי נוגע בה בעדינות רבה, ידיו מלטפות את גופה מעל החולצה.}

_{"בא נקבע גבולות מראש" היא אומרת בשקט.}

_{"בואי לא נקבע כלום" הוא לוחש לה, ונוגע במטפחת הכהה שעוטפת את מחלפות שיערה. המטפחת נשמטת על הרצפה ואבי פורע את שיערה הבהיר "ככה יותר טוב" הוא לוחש לה.}

 

_אבי-

_{"הגבול היחיד שאני מוכן לקבוע, זה ששנינו נהנה, ונצא מפה בתחושה טובה" הוא אומר. בטוח בדעה שלו. הוא מוציא מהשקית את היין שקנה מראש, מוזג לשתי כוסות שהביא גם כן. שיינא מביטה בו ועל היין,}

_{"אני לא שותה, אפילו בקידוש, רק על מיץ ענבים"}

_{"ובכל זאת, בשבילי, תשתי קצת היום, רק קצת" אבי מגיש לה את הכוס, והיא מריחה את היין האדום ומסתחררת לרגע. שלוק קטן, רק מגע של השפתיים בזכוכית הקרה. היין טעים לה. היא לוגמת עוד קצת, נותנת לאלכוהול לחלחל אליה. הכוס נשארת ריקה מהר מאד.}

_{אבי כבר רואה אותה בעיני רוחו על המיטה הגדולה, אבל היא קצת מסוחררת. הוא לא היה צריך להציע לה יין.. עכשיו היא מסוחררת והוא לא יעשה כלום אם היא לא במצב של 100% שפיות.}

_{הם יושבים על המיטה, שיינא נשענת אחורה, עוצמת עיניים ואומרת משהו לא מובן. ידיו של אבי נשלחות אליה, הוא מנסה לעזור לה לשבת יציב על המיטה והיא נתלית עליו. מחבקת אותו בכל גופה. לא עוזבת לרגע.}

_{"שיינא, יקירתי, את בסדר?" הוא נבהל לרגע.}

_{"אני בסדר. הרבה יותר משהייתי לפני כן" היא מהנהנת בראשה ומחייכת אליו. אבי נשבה בקסמה.}

_{אלא שאז היא מתחילה לבכות, על הזוגיות שלה, על בעלה הישיבה בוחער, על הילדים והעבודה. ואז היא מרימה את ראשה ומביטה באבי במבט מלא משמעות.}

_{"מה אני עושה איתך פה? אני אישה נשואה" היא קמה מהמיטה מזגזגת אל המטפחת שמחכה עדיין במקומה על הרצפה. היא מנסה לקשור את המטפחת מחדש "אבי, תסתכל עלי, ככה אתה רוצה אותי? שיכורה מכוס יין? ככה אתה רוצה שיראו היחסים בינינו? אז בא אלי כבר" היא אומרת ומנסה להרים את החולצה, שמסרבת לשתף פעולה עם הקרקס הזה.}

_{"שבי רגע" הוא אומר ומתחרט על כל רגע שקרה היום.}

_{"אני צריכה לשרותים" היא אומרת ונגשת לבד לחדר הקטן בצד הצימר. אבי שומע את מכת הנפילה, שומע את רעש הבכי החלוש שבא בעקבות הנפילה. הוא ממהר לשרותים, מוצא את שיינא על הרצפה בוכה.}

 

_שיינא-

_{איך היא הגיעה לזה? איך דווקא היא, נפלה ככה? נפילה דו משמעית לגמרי.}

_{היא בצימר עם גבר נשוי, משקרת לבעלה, ומשקרת לעצמה. אולי השקר הגדול ביותר.} 

_{היא רוצה להרגיש מחוזרת. היא רוצה לעשות סקס עם הגבר הזה שמחכה בחוץ. היא רוצה שהוא יאהב אותה, שיחבק אותה, שינשק אותה, שיראה לה אהבה. ובמקום להגיד לו את זה, היא שתתה את היין הנוראי הזה, שהשפיע עליה רע כל כך.}

_{היא תקיא. היא תוציא את היין מתוכה, ואז תתחיל הכל מהתחלה. שתי אצבעות נדחפות לגרון, והיא מוציאה את מעט היין ששתתה, את מעט האוכל שנכנס מהבוקר אל פיה.}

_{ואז אבי נכנס, מביט בה בעיניים משתאות "מה את עושה?"}

_{"אבי, אני אקיא את הרע ממני, ונתחיל הכול מהתחלה" היא אומרת בשקט, ראשה בתוך האסלה.}

_{"לא, את תכנסי להתקלח, ואז נחזור הביתה. את ההתחלה נשאיר לפעם אחרת" הוא אומר בקול הכי סמכותי שהוא מוצא בתוכו.}

_{שיינא מתיישבת על שפת האמבט, מתפשטת מולו באיטיות, מגרה אותו. תחילה את החולצה, היא מרימה לאט, חושפת את העור הבהיר היפה, נשארת בחזייה בלבד. ואז את החצאית והגרביונים, נשארת בתחתון סגול מגרה. היא רואה את המבט של אבי נח עליה, רואה את זקפתו גדלה בתוך המכנס. עכשיו היא נהנית, סוף סוף היא מרגישה שיש לה כוח והשפעה. היא מסתובבת בגבה אליו "תעזור לי עם הקרס של החזיה" היא מבקשת בקול ילדותי. אבי מנסה, אבל ידיו רועדות. לבסוף הוא מצליח והחזיה נופלת לרגליה, ואז היא מסתובבת אליו. שדיה הגדולים מולו, חצופים ומתגרים, הפטמה בולטת בתוך ההילה הכהה.}

_{"מה את עושה?" הוא שואל, מנסה לא לשלוח יד לחפון את אחד משדיה.}

_{"מפסיקה לשקר לעצמי. אני רוצה אותך כל כך. נמאס לי לחיות כל החיים בשקר" היא עונה וכבר מתחילה להפשיל את התחתון, מחזיקה אותו בשתי אצבעות, וכשהיא רואה שאבי נטוע חזק במקומו, היא מורידה אותם לאט, לאורך רגליה החשופות. חושפת את ערוותה, את המשולש הקטן של השיער המקורזל.}

_{אבי כבר לא יכול יותר לשלוט בעצמו "אם את רוצה, אבל רק אם את רוצה" הוא מדגיש שוב.}

_{"רוצה אני" היא אומרת ונצמדת אליו ערומה.}