דנה דנה הרימה את ידה בשביל לדפוק בדלת. רעד של התרגשות עבר בגופה. זה היה אופייני. היא הייתה במצב הזה כבר יומיים. מאז שהיא קבעה להיפגש איתם. אצלם בבית . צליל הודעה מהטלפון שלה, גרם לה לקפוא במקום. גם זה היה אופייני. היא שמה צליל מיוחד לקבוצה שלהם ביחד . "הדלת פתוחה. תכנסי." – אמרה … להמשך קריאה
"אמא!" הפליק שחטף בישבן לפני שיצא לבית הספר… "מתה על התחת הזה, בן!" "אבל למה ככה…" "כי בא לי" זה התחיל מוקדם יותר, עוד כשהיה במכנסיים ההודיים הרפויים האלה ובטי שירט הסמרטוטי שאיתם הסתובב תמיד לפני שהתלבש. כשעברה לי הדלת הפתוחה וראתה אותו מצחצח, שרירי הישבן נעים-מרטטים בקצב הציחצוח לא יכלה שלא לתת … להמשך קריאה
מאת אס בשרוול זה מוזר בגיל 42 לשמש מזכירה אישית של נער בן 17. נכון, הוא גאון, מבריק, כריזמטי ומיליונר. נכון שהוא עשה כבר אקזיט ויושב על ארגזים. נכון שהוא המילה האחרונה בטכנולוגיה אבל בכל זאת, פקינג בן 17. הוא בוס לא פשוט. יודע לדרוש. מציב יעדים ותמיד גורם לכולם לרוץ בשיא הכח ועדיין … להמשך קריאה
זה עוד סיפור בסדרת הפטיש שלי והוא מֵעֵין המשךְ לפטיש שלי: בעל קוקולד אבל גם סיפור בפני עצמו למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות … להמשך קריאה
בכל יום או יומיים היו הולכים לבית הקפה בשכונה או לבית קפה אחר. אהבו לשבת שם אחר הצהריים, מזוהים כלקוחות קבועים, פחות או יותר, ועם זאת זרים. זו הייתה עיר זרה ותמיד תישאר במידה מסוימת, זרה. אבל היה לזה יתרון. הם יכלו לדבר ביניהם ורק הם הבינו. מין שפה סודית, העברית שלהם. היה נדיר מאד … להמשך קריאה
"אז מה אתם עושים שם בדיוק?" "סליחה, בוס… למה את מתכוונת?" Out of the blue… זה היה אחרי ארוחת הצהריים. ישבו שניהם, השולחנות נפרדים, כמובן. שניהם, כל אחד במקומו,ליוו את הארוחה הדשנה ביין. היא, בשולחן ההנהלה המרוחק, שתתה מרלו הוא, בשולחן העוזרים, שתה פטיט סירה. האדום זרם אצל שניהם. מערכת העיכול עבדה על הסטייק … להמשך קריאה