דנה
דנה הרימה את ידה בשביל לדפוק בדלת. רעד של התרגשות
עבר בגופה. זה היה אופייני. היא הייתה במצב הזה כבר
יומיים. מאז שהיא קבעה להיפגש איתם. אצלם בבית .
צליל הודעה מהטלפון שלה, גרם לה לקפוא במקום. גם זה היה
אופייני. היא שמה צליל מיוחד לקבוצה שלהם ביחד .
"הדלת פתוחה. תכנסי." – אמרה ההודעה
דנה לחצה על הידית בחשש ודחפה קדימה. הדירה הייתה
שקטה וחשוכה .
"לכי אל האור", אמר קול גברי איפשהו מלפנים. מיד לאחר
מכן, להבת נר מבצבצת הופיעה בכיוון שממנו הגיעה הקול.
מלווה בקולות צחקוק של שני אנשים .
אפרת ורונן. דנה לא השתמשה בשמות האלה הרבה. היא
בכלל לא ידעה האם השמות אמיתיים. גבירתי ואדוני החליפו
את השמות, עוד ביום השני להיכרות הוירטואלית .
דנה לקחה נשימה עמוקה, ולקחה צעד קדימה. האם זה הצעד
הראשון שלה? האם זה היה כשפנתה אליהם בעקבות פוסט
בקבוצת פייסבוק? אולי אחרי שיחת גבולות ותיאום ציפיות?
אולי אחרי שהיא הסכימה לבוא? הרבה צעדים ראשונים .
היא כנראה זזה לאט משחשבה, כי כבר בצעד השני, היא
שמעה צליל של ציפורניים, נוקשות אחת אחת ע ל פני משטח
עץ כלשהו .
"את צריכה שנבוא לאסוף אותך?" – נשמע קולה של אפרת.
חוסר הסבלנות ניכר בקולה כמו שהוא ניכר בנקישות
הציפורניים .
" לא גבירתי, אני באה" – בקול רם, במציאות, המילה הזאת
גרמה ליותר מבוכה וליותר ריגוש. גבירתי. הן בקושי מכירות
שבוע. כל העולם הזה של הבדסמ, קצת מהיר מידי בשבילה.
שבוע שנראה כמו חודשים. כמות ההתכתבויות וקצת שיחות
שהעבירו בשבוע הזה. הכל כל כך חדש. עד לפני שנתיים, חיה
דנה עם גבר אחד ויחיד. גבר חלומותיה. האיש שכולם ידעו
לבטח שיתחתן איתה. עד שיום אחד, חזרה הביתה מוקדם,
ומצאה אותו במיטה שלהם, עם אישה אחרת .
במחשבה לאחור, לאותו יום גורלי לפני שנתיים, דנה לא חשבה
יותר על הכאב. הכאב היה שם, אבל הוא דהה. דנה חשבה על
ההתרגשות שהרגישה למראה שנגלה לעינייה. כן, האיש
שאהבה כל כך הרבה שנים, בגד בה. בחדרם, במיטתם. אבל
התמונה של המאהבת שלו, עומדת על המיטה על ארבע,
טיפות דם זורמות מהתחת שלה ועל רגלה. הגב שלה מתקמר
ומתקער )רגעים לפני שהבינה שנתפסו( .
דנה לא ידעה איך כל זה נקרא… היא לא ידעה מה לחשוב.
לקח לה חודשים להתחיל להבין. עוד שנה להתגבר. ועכשיו
היא פה. ברגע אחד, כשכל עולמה נחרב סביבה, היא הבינה
שהיא נמשכת גם לנשים ולא רק לגברים. היא גם קיבלה הצצה
קלה לעולם הבדסמ. מרגש. מפתה. אסור, אבל נחשק .
"נראה לי שאלך להביא אותה" – אמר רונן בקול משועשע
ונשמע שקם מהמקום בו ישב .
דנה התנערה מהזיכרונות והתחילה להזיז את הרגליים הכי
מהר שיכלה. המסדרון נגמר מהר. נגמר בוילו ן שהיה קצת
מורם. מאחורי הווילון, בקצה השני של החדר, עמד הנר שאליו
כיוונה .
צעד נוסף קדימה והווילון נפתח עד סופו בהינף ידו של רונן.
דנה לא הספיקה לעצור ומיד מצאה עצמה נתקעת בכל גופה
בגופו של רונן. רונן תפס אותה בידו החופשיה. היד שלו נראתה
גדולה מהמותן של דנה. החיבוק הראשון שלה מגבר לאחר
שנתיים. קול אנחה קל יצאה מפיה… אולי בגלל ההפתעה ואולי
בגלל הצמרמורת שרצה לאורך גופה .
"מה זה היה?" – שאלה אפרת. "אתם באים או שכבר
התחלתם? "
בלי מילה נוספת, רונן משך את דנה פנימה אל תוך הסלון
ושיחרר את הוילון. הוא הורה לדנה להתקדם לתוך מרכז
הסלון. המקום היה חשוך. 20-30 מ"ר מוארים בכמה נרות
בודדים שכולם עמדו במקום אחד .
"עכשיו מתחילים, אהובה" – רונן אמר בזמן שהתיישב על
הספה ליד אפרת .
"דנה, חומד, למה את מחכה?" – אמר רונן בקול מחייך,
"תורידי את הבגדים ותעמדי מולינו" .
החושך היה מנחם. דנה התחילה להתפשט. תלתה את
השמלה על גבו של כיסא שעמדה לידו. הורידה והניחה את
החזיה וזזה למקום שהיה בדיוק ממול רונן ואפרת. כבר בצעד
השני, היא הבינה שהיא דורכת על משהו שונה. עוד צעד
וההבנתה הוכחה סופית. היא עומדת באמצע של יריעת ניילון
בגודל של כמה מ"ר. כמה תסריטי רצח עברו בראשה במהרה,
אבל היא התנערה מהם. ניילון. נרות. היא לא ממש טובה
בחשבון, אבל אפילו היא יודעת לעשות אחד ועוד אחד .
"היא לא הייתה כזאת ביישנית בהודעות" – נשמע קולה של
אפרת. דנה לא הרימה את המבט. היא הייתה נבוכה
ומתרגשת מידי… חיוך קל על פניה שנלחמה להסתיר. שפתיים
פתוחות מעט כדי לתפוס מספיק אוויר. היא לא הבינה עד כמה
זה בולט לזוג שולטים מנוסים. ספר פתוח. אבל היא הייתה
בטוחה שהיא מסתירה את מצבה היטב .
מחיאת כפיים חזקה. דנה חזרה שוב למציאות. זה היה רונן.
"תורידי את התחתונים, מיד. אנחנו מאוד סבלניים כי זאת
הפעם הראשונה שלך, אבל את לא רוצה להתחיל לצבור
עונשים כבר בפגישת היכרות, חומד?" .
דנה הורידה את התחתונים וזרקה אותם לכיוון הכיסה. ידיים
מסתירות את מה שלימדו אותה להסתיר עוד מהילדות .
"ידיים לצדדים, כלבה" – אפרת אמרה. היא לא נשמעה
עצבנית. אבל הרוגע בקולה הלחיץ את דנה יותר, מסיבה שלא
הייתה ברורה לה בעצמה .
דנה הזיזה את הידיים בחשש ובאיטיות. לאט לאט, היא הרימה
את מבטה מהרציפה. הרגליים של שניהם היו מונחים על
שולחן קפה שהיה מולם. מסתעפים ביניהם. לשניהם, היו
רגליים שריריות יחסית. הרגל החלקה והעדינה של אפרת
לעומת הרגל השעירה והרחבה של רונן .
העניים המשיכו מעלה. אפרת לבשה שמלה קלילה פרחונית
בגוונים של סגול וכתום. רונן לבש שורטס וטי -שירט. מבנה גוף
אתלטי. ידיים רחבות בטבעי. שרירי חזה לא מוגזמים, אבל
בולטים בדיוק מספיק. גם לאפרת הייתה אתלטיות, עדינה,
אבל הייתה. למרות שהיה קשה לדנה לראות משהו מעבר
למחשוף. לבסוף היא התנתקה והבט המשיך לטפס. היא כמעט
הגיע לצוואר, אבל המילים של רונן עצרו אותה .
"קיבלת אישור להרים מבט?" – הוא שאל בצורה רטורית, אבל
מצפה לתגובה. היא לא הגיבה. "שאלתי אותך שאלה" – הוא
הדגיש .
"לא… אדוני" – היא לא ידעה כמה קשה החלק הזה יהיה
עבורה. גרונה התייבש מעט והראש נפל חזרה למטה עם
המבט. זה צרם. זה כאב אפילו. זה לא שהיא לא ראתה גברים
שנתיים. אבל היא לא הייתה ערומה ליד אחד. היא הרגישה
כעס כלפי כל הגברים. היא לא באמת כעסה עליהם, זה היה
האקס, אבל היא לא יכלה לשלוט בזה. כרגע, היא הרגישה
נבוכה, מושפלת אפילו. דמעה בודדת ברחה ממנה ומיד אחריה
עוד אחת .
"הכל בסדר מתוקה" – היא שמעה, ויד עדינה חיבקה אותה
בגובה הכתף –" הכל בסדר" – אפרת המשיכה לחזור על
המשפט הזה שוב ושוב, בעודה מחבקת את דנה ומושכת
אותה אליה. דנה התחילה לבכות. שנתיים של כעס, תסכול,
שנאה עצמית, השפלה ועוד הרבה. היא לא ידעה כמה יש שם
בפנים. היא לא בכתה מאז. לא אצל ההורים, לא אצל
הפסיכולוגית… היא גם לא חייכה הרבה. אבל היא הבינה את
זה רק עכשיו. תוך כדי שדמעות בורחות מעינייה בלי שהיא
שולטת על עצמה .
היא כמעט נרגעה. הדמעות הפסיקו, אבל אז היא הבינה שרונן
עומד מאחוריה, ידו מונחת על הכתף של אפרת. כמה מחשבות
מהירות חלפו בראשה של דנה. היא חשבה שאולי אפרת גם
צריכה את התמיכה של רונן עכשיו. הם התכוננו לסשן היכרות
נעים ומענג ופתאום, דנה בוכה בזרועותיה. זה לא נשמע נעים.
מחשבה אחרת קפצה גם, היא רוצה את המגע הזה. כן החיבוק
של אפרת נעים ומנחם. הוא גרם לה להשתחרר לראשונה מזה
שנתיים. אבל היא רואה את ידו על אפרת והיא רוצה גם .
המחשבה מיד גררה מעשה. לפני שהיא הבינה איך זה קרה,
היא משכה את ידו אליה, לחיבוק. והוא מיד נענה לתנועתה.
עוד שניה והוא עמד מאחוריה. מחבק את שתיהן. דנה כבר לא
בכתה. עכשיו, היא הרגישה מוגנת. רגועה. עומדת בין שניהם,
ערומה, על יריעת ניילון, אולי לראשונה בחייה, היא הרגישה
במקום הנכון ובזמן הנכון .
היא עמדה ככה עוד כמה דקות, אולי. הם לא אמרו מילה.
הידיים שלהם ליטפו אותה בצורה מנחמת .
"סליחה. אני בסדר עכשיו", היא מילמלה .
שניהם החזיקו את החיבוק לעוד כמה שניות ואז הרפו בעדינות
ולקחו צעד לאחור .
"בטוחה?" – שאל רונן. "רוצה שנפסיק, נשתה קפה, נדבר?"
הקול שלו היה רך ונעים. מנחם. היא הרגישה שהיא יכולה
לבחור באפשרות הזאת וזה יהיה בסדר. אבל היא באמת
נרגעה. המתח המיותר שהיה לה עם עצמה. החששות, הכל
נעלם בחיבוק הזה. ניצוצות, ניצוצות, היא הרגישה את
התשוקה מטפסת מתוך הבטן, המבט שלה נעוץ במחשופה של
אפרת .
"מהמרת שהיא תרצה להמשיך", אפרת אמרה בחיוך וניערה
מעט את החזה מול עינייה .
דנה הורידה את המבט במבוכה, אבל גם בהתרגשות. "כן,
אדוני, אני בטוחה" – היא אמרה במה שהרגיש לה קול מלא
בבטחון. זה לא היה. אבל קרוב מספיק .
"אם כך, חומד, על ארבע" – אמר רונן. הקול שלו חזר לטון
המקורי. הרוך שהיה שם לפני רגע, נעלם. אבל דנה כבר ידעה
שזה קיים וזה הקל עליה .
היא ירדה על ארבע. הניילון לא היה רך. זה כמעט הפתיעה
אותה, מסיבה לא ברורה .
אפרת התכופפה לידה. הראש של דנה, כמעט בין הירכיים
שלה. היא הזיזה את שיערה מהגב והצוואר ונתנה לו ליפול
סביב הפנים .
רונן ואפרת
רונן הרים 2 נרות בידיים והושיט אותם לאפרת. לאחר מכן הוא
הרים עוד זוג. המנטלי שלהם נגמר. הם דאגו לילדה הזאת
שעמדה מולם על 4 כעת. היא נשמעה שבורה. מאופקת מידי.
עצורה מידי. היא הזכירה חצי בצחוק שהיא לא בוכה כבר
מכלום. היא חצי צחקה, אבל הם שמעו את הכאב שהסתתר
שם. הם קיוו שהיא תשתחרר, מתישהו אחרי השעווה. אפילו
הם לא הבינו עד כמה הצטבר לה בפנים. אבל עכשיו, הם
יכולים להתחיל .
עיניהם נפגשו ושניהם חייכו. לא אחד לשניה, אלא לעצמם.
חיוך סדיסטי. אמיתי .
הם התחילו בו זמנית. כמה טיפות בצדדים הפוכים. אפרת על
שכמה ימנית, רונן על גב תחתון בצד שמאל .
דנה נאנחה בקול רם. גופה התעקם מעט אבל הקימור נראה
מוזר כשניסתה לזוז לשני צדדים בו זמנית .
"לא לזוז" – פקדה אפרת .
"כן גבירתי" – ענתה דנה, אבל האותיות האחרונות נבלעו בתוך
אנחה נוספת. היא ל א זזה .
אחרי עוד כמה טיפות בודדות ואחרי שוידאו שלא תזוז, הם
התחילו באמת .
רונן ירד לכיוון התחת. אפרת זזה לכיוון אמצע הגב. הראש של
דנה היה בדיוק בין רגליה של אפרת. היא בכוונה קירבה אותן
אפילו יותר. היא יכלה להרגיש את הנשימות וגם כשהן נעצרו.
זה העצים לה את החו ויה ונתן לה שליטה טובה יותר על
המצב. רונן השתמש לאותה מטרה בכפות רגליה של דנה. קל
לראות שם את התגובות האמיתיות .
שניהם התחילו לשפוך את השעווה ביותר ויותר כמות. הם
קירבו את הנרות והרחיקו אותם. הגוף של דנה התפתל, ממש
מעט, היא התאמצה מאוד שלא לזוז. כל התפתלות, כל נשימה,
כל מתיחה, החיוכים שלהם גדלו והתעמקו. שניהם סדיסטים
אמיתיים. והיא שם, לרצות אותם .
הם ציירו כל אחד את הציור שלו. כעבור עוד 3 זוגות של נרות
כל אחד, הנרות נגמרו .
"היית רוצה עוד, כלבה?" – שאלה אפרת. היא חיכתה רגע,
אבל שמעה רק נשימות עמוקות. היא לקחה צד אחורה ואז
התכופפה כדי שהפנים שלה, יהיו קצת מעל ראשה של דנה,
"את תגרמי לי לחזור על עצמי?! "
"לא גבירתי. סליחה גבירתי. מה שתרצו גבירתי." – הקול של
דנה נשמע שקט. הנשימות עמוקות ומהירות .
אפרת עשתה סימן עם הראש לכיוון מאוד ספציפי כשהיא
פגשה במבטו של רונן .
תקשורת של שנים, הוא מיד הבין. הוא התכופף, הושיט יד
וליטף את הכוס של דנה .
"תראי פה", הוא אמר אחרי שריקה קלה "הכלבה הזאת
מתרגשת ממש" .
דנה
דנה לא ידעה איפה היא נמצאת. הכאב מהשעווה מזמן הפך
למשהו אחר. משהו נעים, משכר וממכר. היא לא ידעה כמה
זמן עבר. היא שכחה מעצם הקיום של זמן. אפרת החזירה
אותה למציאות עם השאה שלה. היא בקושי הצליחה לענות
)ברור שהיא רצתה עוד, אבל היא נתנה תשובה טובה יותר(.
היד ש ל רונן, שבדקה עד כמה היא רטובה, הוציאה ממנה
גניחה קלה והחזירה אותה סופית למציאות .
"אנחנו הולכים להוריד את השעווה. זה נעשה עם סכין. הסכין
לא חייבת להיות חדה, אבל שלי כן, אז אני ממש ממליץ לך לא
לזוז. טוב חומד? "
"כן אדוני. "
הוא התחיל מאיזור הכתפיים. הסכין הייתה קרה, במיוחד אחרי
החום של השעווה. הוא "גילח" וליטף לסרוגין. הוא עבד לאט,
אבל אפילו בפעם הראשונה שלה, דנה יכלה להרגיש את
המיומנות. הוא בטוח עשה את זה מאות פעמים בעבר .
פתאום, אפרת התחילה ללטף אותה מאחור. היא עמדה על
הברכיים, בין הרגליים של דנה. מתי היא הגיעה לשם ?
היא ליטפה מהירך הפנימית, כל מידי פעם, עולה מעט למעלה .
"אני מזכירה לך שאסור לך לזוז", אמרה אפרת וחיוך נשמע
בקולה. החיוך הזה כמעט הפחיד את דנה. אולי הוא היה אמור
להפחיד אותה, אבל כרגע היא לא הבינה למה. גם לא הבינה
למה הוא לא .
"כן גבירתי", דנה ענתה כבר כמעט ברפלקס. איך היא התרגלה
כל כך מהר? אולי כי היא רצתה.
האזהרה לא הייתה ברורה לה. היא לא ציפתה למה שקרה מיד
אחרי. משהו חדר לכוס שלה בהפתעה. היא לא ידעה מה. זה
לא אצבעות. זה גם לא שום דילדו שהיא פגשה. זה היה מהיר
כל כך, שהיא זזה .
נראה שהם ידעו בדיוק מה י קרה. הסכין בדיוק לא נגעה בה
באותו רגע. אפרת הוציאה את מה שזה לא יהיה מתוכה, אבל
לפני שדנה הצליחה לקחת אוויר, זה נכנס בתוכה שוב, רק
הפעם במקום אחר .
דנה שמעה על באט פלאג, היא פשוט לא ראתה אחד
במציאות .
ההפתעה גרמה לה להרים את הראש. ולפני שהיא הרימה
אותו סופית , סתירה מצלמלת נחתה על הלחי שלה .
באינסטינקט, היא הרימה יד והניחה על הלחי השורפת.
בהדרגה, נזכרת בפלאג שכרגע נמצא איפה ששום דבר לא
נכנס בעבר .
"היית ילדה טובה, כל החלק של השעווה, אבל אמרנו לך לא
לזוז, נכון?" אמר רונן והניח את ידו על ראשה .
"כן אדוני" – היא אמרה והחזירה את היד לתמיכה. היא פתאום
הבינה שכבר זמן מה, לא הכי נוח לה ככה .
"כמעט סיימנו, אל תזוזי יותר", אמר רונן והמשיך להסיר את
שאריות השעווה .
כמה דקות והשעווה הוסרה. ברובה. נקודות קטנות, פה ושם .
בליווי הוראות מדוייקות מצד הזוג, היא קמה, זזה הצידה
בזהירות, כדי לא לפזר את השעווה ונעמדה בצד .
הם הדליקו אור חלש ובפחות מדקה של ניקיון, כל סימני הסשן
נעלמו כלא היו, לפחות בתאורה הזאת .
"אהובי," התחילה אפרת, מסתכלת על רונן, "אני יודעת שלא
תכננו, אבל נראה לי שהיא מסוגלת להמשיך… מה דעתך?"
דנה באה להענות שהיא ממש מסוגלת להמשיך, אבל עוד לפני
שסיימת לקחת אוויר, שניהם הסתובבו אליה. המבט שלהם
אמר בבירור, אל תעזי לענות. בו בזמן, החיוכים שלהם אמרו,
אנחנו יודעים בדיוק מה את חושבת, כל הזמן, וזה לא משנה
לנו כלום. היא הוציאה את האוויר חזרה, בלי להגיד מילה .
אפרת ורונ ן
לאחר המשחק התיאטרלי הקצר, המשיכו הזוג לחלק המתוכנן
הבא של הערב. אף פעם לא הייתה להם כוונה להפסיק אחרי
הנרות. זה היה רק חימום )תרתי משמע( .
"אם כך, נמשיך" , אמרה אפרת והרימה משהו קטן מהשולחן.
"תנסי לא לזוז" , היא אמרה לדנה ולחצה על השלט הקטן .
דנה זזה .
אפרת המשיכה ללחוץ על הפתורים. הפלאג רטט בכל מיני
תצורות ועוצמות .
התחושות החדשות הציפו את דנה והזוג נהנה למראה שלה
מתפתלת בעמידה. היא לא חשבה אפילו להתיישב. זה יכל
להיות משעשע בפני עצמו .
רונן ניגש לדנה והצמיד אותה אליו מקדימה. "אסור לך לגמור",
הוא לחש לה באוזן, מרגיש איך כל הגוף שלה מתכווץ
ומשתחרר ללא דפוס ברור. הוא ידע שזה מאוחר מידי. היא לא
יכולה לעצור את זה עכשיו. המגע שלו הביא אותה לקצה.
כמעט. הלחישה באוזן, הפכה לנשיכה קלה. עדינה. קצת
כואבת .
הוא הידק את החיבוק, בדיוק ברגע שדנה התחילה לאבד את
היכולת לעמוד. הוא החזיק אותה בזמן שגמרה. גונחת לו באוזן
ללא שליטה. הפלאג רטט בקצב מקסימלי .
אפרת התבוננה בהם, עם רעב בעניים. חיוך על פניה. מחזיקה
את השלט חזק, חזק מידי. הגב של רונן היה החלק הכי אהוב
עליה. היא אף פעם לא חש בה על גב של גבר כסקסי לפני.
לרונן היה גב משגע, כאילו חצבו אותו מאבן. ועכשיו, זה הכפיל
ושילש את העוצמה. היא ראתה את הרעד של דנה, מתבטא
בגופו של רונן. הגב שלו. היא התקרבה ושמה יד באמצע של
גבו. מרגישה את הגלים האחרונים של האורגזמה של דנה .
אפרת עצרה את הרטט בפלאג. היא הניחה את השלט חזרה
על השולחן .
הגניחות של דנה פסקו. הנשימות שלה עדיין היו כבדות.
העיניים שלה חצי עצומות, מגולגלות כלפי מעלה. היא לא
עמדה. היא הייתה תלוייה בזרועותיו של רונן. בעדינות, הוא
הניח אותה על הספה שעליה הם ישבו קודם .
היא פקחה את העיניים .
"אהובה, נראה לי שהיא לא הבינה את חומרת המצב", אמר
רונן לאפרת, ומיד הסתכל על דנה במבט של מורה מאוכזב.
התלמידה שלו כרגע קיבלה נכשל .
הוא ראה את ההבנה נוחתת על דנה. עדיין מבולבלת ממה
שכרגע חוותה, היא התחילה להיזכר במה שהוא לחש לה
באוזן .
"סליחה אדוני, אני… פשוט … זה חדש. לא ידעתי איך…",
בשלב הזה נגמר לה האוויר והיא עצרה .
"זה בסדר, חומד. את צודקת. זאת לא אשמתך. זה לא
שחונכת לזה… זה אשמתינו…" הוא עדיין דיבר כמו מורה
מאוכזב. זה שיעשע את שניהם, שהיא באמת חשבה שהיא
עשתה משהו לא בסדר. הם אוהבים משחקים כאלה. זה הכי
קל עם מישהי חדשה כמו דנה. המנטלי הזה. שתסבול קצת,
היא לבטח נהנית מזה .
"אהובי, אני חושבת שנצטרך לחנך אותה קצת. מה דעתך, שוט
או קיין? "
"עדיין מוקדם לה קיין. חוץ מזה, היא הייתה טובה עד עכשיו.
ניתן לה צ'אנס" .
דנה הסתכלה עליהם באימה. כן, הייתה שם גם מידה בריאה
של התרגשות. שלא לשכוח שהפלאג עדיין היה בתוכה. גם בלי
הרטט, הוא הזכיר על קיומו כל מידי פעם. האימה הזאת, רק
חיזקה להם את הדמויות. זה חל ק בלתי נפרד מהספייס שלהם.
אם דנה לא הייתה כל כך מבוהלת, היא כנראה הייתה רואה
את החיוך המוסתר שלהם, מבצבץ מידי פעם… אולי זה היה
מפחיד אותה אפילו יותר .
דנה
אפרת הוציאה את הפלאג בזהירות. דנה חשבה על זה שהיא
כנראה עוד תתגעגע לצעצוע הרוטט הזה .
לאחר מכן, אפרת סידרה לה כרית מתחת לאגן. היא הייתה כל
כך עדינה. מלטפת. וכמה שיותר עדינה היא הייתה, ככה דנה
נלחצה קצת יותר .
"זהו, ראש למטה, כלבה" – אפרת פקדה ועזרה לביצוע ע ם יד
על העורף של דנה .
"כן, גבירתי" – דנה ענתה כשהראש כבר מופנה לתוך הספה.
התחת בחוץ .
היא שמעה את הצעדים של רונן מתקרב לאט לאט. היא שמעה
את השולחן זז .
הזנבות של השוט רשרשו ביניהם. צליל לא מוכר. כל גופה
התכווץ בציפייה. זה כנראה בדיוק מה שאפרת חיכתה לו .
לקח לדנה שניה להבין. הרשרוש של השוט המשיך ברקע. היד
של אפרת לאומת זאת, נחתה בפעם השנייה על התחת שלה.
דנה ניסתה לעכל את מה שקורה. היא ידעה שזה נעים. לא
היה לה מושג שזה יהיה כזה נעים. בעצם, היא לא חוותה 2
אורגזמות ביום אחד, אבל היום היא האמינה שזה אפשרי.
היום, היא האמינה שהכל אפשרי .
אפרת נתנה לה רגע לעכל, אבל מיד אחרי זה הגבירה את
הקצב .
המכות נחתו אחת אחרי השניה. בלי דפוס. העוצמה עלתה
בהדרגה. במכה העשירית, בערך, זה התחיל לשרוף קצת.
במכה העשרים, זה כבר לא שרף .
פתאום זה הפסיק. דנה כבר ידעה שלהסתובב לא יהיה רעיון
טוב . היא חיכתה. 3 שניות. 20 . נצח? השרירים נרפו מעט .
מחיאת כפיים פתאומית הרעידה את גופה. היא התכווצה שוב
בתגובה בלתי רצונית. השוט נחת בהפתעה. התחושה הייתה
לגמריי שונה מכף יד. הרצועות היו יחסית עבות, אולי בעובי של
אצבע או שתיים. המכה שלהם הרגישה כמעט כמו מכת
חגורה. הקצוות לעומת זאת, היו כאילו חדים. הקצוות נחתו
בחלק הרחוק של הפלח הימני. תחושה של עקיצה? שורף?
חותך? לפני שהספיקה להחליט, מכה נוספת נחתה במיקום
טיפה שונה וזה שינה את התחושה .
דנה החליטה להפסיק לנסות לנתח את התחושות )אבל אני אף
פעם לא אפסיק. תתמודדו!( .
בעצם, היא כבר לא באמת הצליחה להתכרז בכלום, מלבד
השוט. כל מכה גרמה לה לרצות לברוח, אבל מצד שני, היא
הרגישה איך שהיא רק מבליטה את התחת לעוד. היא לא
לגמריי הבינה מה היא עושה. היא לא זכרה מתי היא התחילה
להרגיש את הידיים של אפרת על הרגל התחתונה שלה.
מלטפות. מעסו ת. הידיים עלו ממש, ממש לאט, כלפי מעלה.
היא עברה את הברך. המכות המשיכו לנחות בקצב משתנה.
הידיים המשיכו לטפס .
"רוצה להרגיש את הצבעות שלי בפנים, כלבה?" – שאלה
אפרת חצי בלחש. השוט נעצר .
"כן גבירתי". המילים יצאו בקושי. דנה לא הייתה בטוחה שהיא
בכלל דיברה. אבל כנראה שכן. 2 אצבעות ליטפו את האיזור
הרטוב ו… היא כנראה הייתה צריכה לצפות לזה, חדרו לאותו
המקום שהפלאג יצא ממנו לא כזה מזמן .
דנה לא ניסתה לעצור את הגניחה .
אפרת התחילה להזיז את האצבעות. לשחק בתוכה. דנה
הרגישה את מה שקרה לגוף שלה, כאילו מרחוק. הכל עוצמתי
כל כך, עד שזה כמעט לא מרגיש אמיתי .
רונן התיישב ליד ראשה, הרים אותו, והניח על רגלו. ההפתעה
עמעמה לרגע את התחושות שהיד של אפרת גרמה לה
להרגיש. רונן היה ערום. הזין שלו, מונח ממש מולה. גדול.
חזק. היא לא ממש ראתה בבירור. הראש מעורפל .
"את יכולה" – רונן אמר, כמעט כדר ך אגב .
לפני שהיא הבינה מה היא עושה, היא קירבה את הפה,
שמסתבר כבר היה פתוח, מצמידה את כל פניה לדבר המדהים
הזה שנגלה לעינייה .
לא, לא, היא ראתה זין בעבר. אפילו כמה מהם. היא הייתה
בטוחה שזה לא היה מיוחד בהרבה מאחרים. אבל ברגע הזה,
לא היה דבר בעולם שהיא רצתה יו תר .
דקות אחרי שהיא התחילה למצוץ, מתענגת על כל תנועה, על
הריח, הטעם, היד שמונחת לה על העורף, היא פתאום נזכרה
שוב באפרת. היא הייתה מודעת אליה, כמובן. איך לא. אפרת
עדיין שיחקה לה בתוך פי הטבעת. היא גם התחילה לתת לה
ספאנקים קלים עד בינוניים, כל מידי פעם .
הנצח הזה הרגיש כאילו הוא נשמך רק לרגע, או משהו כזה.
דנה איבדה חשבון לכמות הפעמים שגמרה. אולי כל זה היתה
פעם אחת מתמשכת. הידיים של אפרת נעו במיומנות. היד על
ראשה התחילה לדחוף חזק יותר. עמוק יותר. דנה לא יכלה
לחכות עוד. הגניחות שלה התערבבו בסוג של יבבות. היא
ממש חיכתה לזה. משתוקקת להרגיש אותו גומר .
ואז… הכל נעצר !
רונן ואפרת
הציפייה של דנה מילאה את החדר כולו. הקולות שלה הטריפו
אותם. היא גמרה בלי סוף. לא ברור איך היא לא התעייפה .
אפרת לא ידעה על מה להסתכל קודם. התחת החמוד
שהתנענע מולה, מגיב לכל תנועה, לכל אצבע, לכל ספאנק. או
בעלה, ההבעה שלו כולה עונג רצוף .
אפרת ראתה כמה הוא קרוב. הוא יודע לשלוט על עצמו ממש
טוב. עוד רגע והוא יעצור .
רונן עצר. הוא הרים את ראשה של דנה מעל הזין שלו.
משתעשע בבלבול שלה. באכזבה. הפה שלה נפתח ונסגר,
אבל היא עדיין לא הבינה מה קורה .
הוא קם .
דנה הוציאה קול יבבה מאוכזב .
באותו הזמן, אפרת הרחיקה את 2 הידיים שלה. היא הנחיתה
את שתיהן בשיא הכוח על הישבן הזה שכבר הספיקה
להתאהב בו. דנה לא הוציאה קול. היא עדיין מבובלבת .
"בואי אהובה" רונן אמר לאפרת. הוא אמר את זה בשביל דנה.
אפרת כבר הייתה בדרך .
היא התקרבה אליו. נישקה אותו חזק על השפתיים. נשיקה
ארוכה. מציצה מידי פעם כלפי מטה. דנה הסתכלה עליהם
בשוק. זה הדליק את אפרת עוד יותר .
היא ניתקה את השפתיים. הסתובבה במקום והתכופפה. האגן
שלה, קרוב ממש לפנים של דנה.
אפרת גם כבר היתה ערומה. השמלה ירדה מזמן .
רונן הושיט יד לכיוון השולחן. הרים את הבקבוק של חומר
סיכה. מרח קצת על עצמו וקצת על התחת של אפרת וחדר
בתנועה אחת. עד הסוף .
אפרת נאנחה. דנה נאנחה גם היא .
אפרת ורונן לא הצליחו להתאפק וצחקוק קל ברח לשניהם
באותה השניה. אבל זה כבר היה בסדר. הם רצו שהיא תרגע
קצת. הם סדיסטים, גם מנטליים, אבל היא צריכה להבין שזה
בכוונה. היא צריכה גם להנות מזה קצת .
זה עבד .
המבט שלה התחלף ממבולבל ומאוכזב ואפילו קצת כועס.
כמעט למשועשע. בו זמנית הפנים שלה הזכירו ילדה קטנה
שאומרת להם כמה שזה לא הוגן. וזה לא. והם אכזריים .
רונן היה כבר ממש קרוב. לא לקח הרבה זמן עד שהוא גמר
עמוק בפנים, בתוך התחת של אפרת. היא בתורה, הגיבה
באורגזמה משלה. זאת הייתה אחת התחושות האהובות עליה.
המבט המהופנט של דנה בהחלט הוסיף גם הוא .
אפרת נשארה שם עוד רגע. מתענגת על ההתכווצויות
האחרונות, הטיפות האחרונות. רונן הניח יד על הגב שלה
וליטף קלות. זה הסימן שזה באמת נגמר. בחוסר רצון, היא
התנתקה ממנו. היא הרימה את החבילה של נייר טישיו
שהייתה ליד. ניגבה את רונן. ואז הלכה להתקלח .
רונן התכופף ליד דנה. הוא התחיל ללטף לה את הראש וכל
מידי פעם, הוסיף מילות חיבה ונחמה .
"את ילדה טובה" .
"היית ממש מצויינת היום" .
"אל תדאגי, פעם הבאה, את לא תקבלי עונש על זה שגמרת
בלי רשות" .
אפרת חזרה מהמקלחת והתיישבה איפה שרונן ישב קודם.
הירך שלה, משמשת כרית לדנה, שבינתיים נרגעה, אך ללא
ספק, הייתה עדיין לגמריי שרועה לה בספייס שלה. אפרת לא
דיברה. היא רק ליטפה לה את השיער ואת הכתפיים. רונן
החליף אותה במקלחת .
כשהוא חזר, הם לקחו אותה למקלחת ביחד. הם ניקו ממנה
את השאריות של השעווה. סיבנו אותה בכל מקום שצריך. היא
פשוט עקבה אחר ההוראות. ההבעה שלה הייתה רגועה. לאט,
לאט, התודעה חזרה אליה. הם ניגבו אותה ביחד. מלטפים תוך
כדי. מנשקים מידי פעם. זה לא היה מיני. יותר מנחם. אינטימי,
כמובן, אבל לא מיני .
דנה, אפרת ורונן
אחרי שקילחו אותה, דנה החלה לחזור לעצמה. היא התחילה
לחש וב על הנהיגה הביתה. זה כמעט הצליח להוציא אותה
מהמצב החדש והמענג ששהתה בו. היא קראה על סאב –
ספייס, אבל עד היום, לא באמת האמינה שזה אמיתי. עכשיו
לא היה לה ספק .
רונן כיסה אותה בשמיכה דקה ונשכב לצידה. עוטף אותה
בגופו. אפרת עברה לצד השני של המיטה ונשכבה לידה גם
היא .
"את רוצה להישאר לישון איתנו, חומד?" – רונן שאל בלחש .
"כן אדוני" – היא ענתה בהתלהבות .
"בטוחה?" – שאלה אפרת ?
"כן גבירתי, בטוחה גבירתי" .
"לילה טוב, אהובה. לילה טוב, חומד" .
"לילה טוב, אהובי. לילה טוב, כלבה" .
"לילה טוב, אדוני. לילה טוב, גבירתי" .
איפה אפשר למצא אנשים שאוהבים קוקוהולד ושלעטה?