מאת אס בשרוול
לתחילת הסיפור, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק-5, חלק-6
התעוררתי בבוקר תלויה על הקולב שלי בארון מדפיקות חזקות בדלת הבית. כשפתח אנונימוס את הדלת שמעתי מתוך הארון קולות מריבה וצעקות של גבר. זיהיתי אותי מיד. זה בעלי משה. מה הוא עושה כאן ? איך הוא ידע שאני פה ? אפילו אני לא יודעת איפה אני ואפילו אצל מי אני. אולי אחד הגברים מאתמול פטפט על האקט עם בובת המין הנימפומנית של אנונימוס ובעלי עשה אחד ועוד אחד ? הצעקות של בעלי נמשכו בסערה ובתוכן נזרקו לאוויר המילים "משטרה", "תביעה" "אונס" ו- "סוטה מין", כשמולן נשמע קולו השקט והבטוח של אנונימוס. אחרי מספר דקות נפתחה דלת הארון בסערה. בעלי הוריד אותי מהקולב, הוריד את כיסוי העיניים שלי, שיחרר את ידי וחיבק אותי חזק.
"אהובה שלי, חיים שלי, מה הוא עשה לך המופרע הזה, אני אחסל אותו, הוא ישב על זה מאסר עולם". החזרתי את כיסוי העיניים לעיניי. גם כי האור הפריע לעיניי שכבר מספר ימים לא ראו אור יום וגם כי ידעתי שלא קיבלתי רשות מאנונימוס. בעלי תמך בי והתחיל להוביל אותי החוצה מהדירה. "אל תדאגי מאמי. הכל טוב. מיד נגיע הביתה, תתרחצי תתנקי ותשכחי מחלאת האדם הזה". כשכבר היינו על סף הדלת שמעתי את השריקה. זה היה חזק ממני, התנתקתי מבעלי ורצתי מכוסת עיניים לכיוון אנונימוס. מעדתי על חפץ שעמד ביננו, נפלתי לרגלי אנונימוס ונשארתי לידן. בעלי היה המום. "מה קרה אהובה? מה הוא עשה לך? בואי אהובה. בואי הביתה". קולו של אנונימוס היה קר ונחרץ. "היא כאן מרצונה החופשי. היא יכולה ללכת בכל רגע אבל היא בוחרת להיות פה, עם מישהו שמבין באמת את הצרכים שלה ויודע מה היא. תשאל אותה ותראה בעצמך". בעלי נותר המום. "את באמת כאן מרצונך? אהובה שלי, את רוצה לחזור הביתה או להישאר כאן עם האיש הזה ?". לא הייתי מסוגלת לענות לו אבל נצמדתי לרגליו של אנונימוס והתחלתי לנשק אותן. בעלי פרץ בבכי. אף פעם לא שמעתי אותו בוכה. זה היה קורע לב אבל גם גרם לי להבין שהוא לעולם לא יהיה גבר קשוח ששולט בי כמו שצריך. המשכתי לנשק את רגליו של אנונימוס בדבקות. אולי כדי להראות לבעלי שאין למאמציו כל סיכוי ואולי כדי להתנצל בפני אנונימוס על המילים הקשות אותן נאלץ לשמוע מבעלי. "ממוש בבקשה" ילל בעלי. לא היתה לי ברירה, נאלצתי לענות. "אני כאן מרצוני. הגבר כאן יודע איך להתנהג איתי ואני אוהבת את זה. שמעתי מה אמרת עליו. זה לא נכון. תתבייש לך להעליל דברים עליו. אתה פשוט מקנא שהוא מצליח למלא את הצרכים שלי באופן שאתה לא מסוגל אפילו להבין. תתנצל מיד על ההתנהגות שלך כלפיו אחרת לא תראה אותי לעולם". שתיקה ארוכה נמתחה. "אני מתנצל" הוא ייבב בבכי "סליחה. טעיתי". "זה טבעי" אמר אנונימוס "כל גבר שהיה רואה את אשתו תלויה בארון על קולב היה מתרעם. אתה גם לא ראית אותה מספר ימים ובטח אתה מתגעגע ורוצה לגעת בה. זה טבעי". "נכון" יבב בעלי בבכי "אני מתגעגע אליה מאוד". "זה ברור. אני מבין את זה. אני יודע שגם לך יש צרכים. אני לא כועס ולא נוטר. אני אפילו אבוא לקראתך". הוא נקש באצבעותיו ואני מיד נעמדתי על שש ופתחתי את רגליי לפסוק רחב. "בבקשה. אני מבין את הצרכים שלך ואני מאפשר לך להשתמש בה". בעלי התקרב אלי בצעדים כושלים. נבוך, מושפל ומגורה הוא הפשיל את מכנסיו וכרע על ברכיו מאחורי. באופן טבעי הוא עמד כעת על הברכיים למרגלות אנונימוס אשר ליטף את ראשו. בעלי המושפל, הנבוך ושטוף הדמעות בקושי הצליח להזקיף את איברו והתקשה למצוא את הפתח הנכון. אולי הוא אף היה נבוך לבצע את האקט כשהוא כורע למרגלות השליט של אשתו אשר אף מלטף את ראשו כאילו היה ילד קטן. אחרי מספר דקות הוא הצליח להגיע לזקפה חלקית ולחדור אלי בצורה שטחית. בקושי הרגשתי את איברו של בעלי אחרי החוויה מרובת הזרגים אתמול בלילה, אבל הוא התחיל להתלהב ותנועותיו נהיו יותר ויותר מהירות. "אל תדאג. תמשיך. תהנה ותגמור. אני אבוא לקראתך גם במחיר" אמר אנונימוס "אקח ממך רק חצי מלקוח רגיל". בעלי יבב מבכי "אתה רוצה שאני אשלם עבור קיום יחסים עם אשתי. אין לך בושה? אני לא אשלם אפילו שקל". אנונימוס נקש באצבעותיו. מיד סגרתי את רגלי תוך שאני דוחקת החוצה את איברו של בעלי ההמום שתוך ימים ספורים הפכה אשתו העצמאית והנורמטיבית לבובת מין שפותחת וסוגרת את רגליה לפי נקישת אצבעות של גבר זר. "בשבילך היא אישה" השיב אנונימוס קצרות "בשבילי היא מקור להנאה והכנסה. רציתי לבוא לקראתך אבל אתה בעל חצוף. עכשיו לא רק שתשלם אלא שתשלם כפול מלקוח רגיל". "סליחה" אמר בעלי המושפל אשר החרמנות השתלטה עליו לחלוטין "אני אשלם מה שצריך" אמר תוך שהוא מוסר לאנונימוס את הארנק שלו. "אני חייב לזיין את הזונה שלך" אמר בלי לשים לב מה הוא אומר. "ילד טוב" אמר אנונימוס ונקש שוב באצבעותיו. מייד פתחתי שוב פיסוק רחב ואפשרתי לבעלי המושפל להחדיר את איברו הרופס. הוא זיין ובכה, ילל וחדר. דמעות זלגו על פניו והתערבבו בזיעת הזיון. הריגוש והחרמנות שלו התבוללו עם ההשפלה ממצבו וממצבי לבליל של רגשות סותרים ומבלבלים עד שגמר בתוכי תוך כדי יללות בכי קורעות לב.
"עכשיו תנקה פה כל מה שגמרת" אמר אנונימוס "אחר כך תתלה אותה בארון וחזור ללבוש חלוק ולשטוף את הכלים בכיור כי חסרים לך 100 שקל ואתה צריך לעבוד בשבילם". בעלי הרים את עצמו והתחיל מבצע את המטלות שאנונימוס הטיל עליו. מהארון בו הוא שוב תלה אותי, אחרי שרק לפני חצי שעה הוא הוציא אותי ממנו כמו גיבור, שמעתי אותו רוחץ כלים בעוד אנונימוס יושב וצופה בטלוויזיה. "כשאתה מסיים עם הכלים תביא לי בירה ותזרוק את הזבל בדרך החוצה" שמעתי אותו מצווה על בעלי. איך חייתי איתו כל כך הרבה זמן חשבתי לעצמי. איזה רכיכה חסרת חוט שדרה. הוא בא לפה בצעקות של גבר שבא להציל את אשתו ויצא מכאן עוזרת בית בוכיה ששוטפת כלים, מגישה בירה וזורקת זבל. והוא עוד שילם על זה. תוך שעה קלה אנונימוס הפך אותו מגבר למשרת אישי נרצע. אין מזה דרך חזרה. אני לא יכולה לחזור אליו או לבית שלי. הארון של אנונימוס הוא מקום הרבה יותר מתאים בשבילי.
הסיפור בין הטובים שהיו פה !
תודה רבה. איזה כיף לקבל כזה פידבק
המשך דחוף