דנה
דנה עמדה בשדה ורדים. ערומה. עלי הכותרת ליטפו את עורה,
בעוד הקוצים שרטו אותה וגרמו לה לדמם. השמש זרחה לפתע
וקול נעים לחש באוזנה "בוקר טוב, גורה".
דנה פקחה את העיניים. לקח לה עוד רגע להבין מה קורה
במציאות. אפרת נכנסה לה לחלום. היא שרטה לה את הירך
בעדינות והעירה אותה בלחישות.
"בוקר טוב, גבירתי" – לחשה דנה בעודה נמתחת. היא סיימה
את המתיחה בנשיקה מהירה על הלחי של אפרת.
"כלבה שגונבת נשיקות. מרגישה אמיצה היום?"
"אבל, אבל – גורה" – אמרה דנה בקול מתבכיין. היא באמת
אהבה את הכינוי החדש. אפרת התחילה להשתמש בו רק
אחרי חגיגות השנה השניה שלהם ביחד. אחרי שהיא עברה
לגור איתם באופן רשמי.
"את תיהי גורה, כל עוד לא תתנהגי כמו כלבה, הבנת?"
"כן גבירתי!" הצהירה דנה כמעט כאילו הצדיעה והתיישבה
זקוף על המיטה שלה. המיטה המיוחדת שלה.
"מישהי באמת ממש שמחה היום, אהובה. למה את חושבת
שזה?" – נשמע קולו של רונן מהדלת. הוא כבר היה לבוש
ומסודר לעבודה. נראה שהם התארגנו בלעדיה ונתנו לה
לישון.
"אתה חושב שיש סיבה מעבר להיותה כלבה, אהובי?" – היא
קמה ונתנה לו נשיקה ארוכה על השפתיים. אחר כך סידרה לו
את החליפה. זה היה אחד הימים האלה. אחד הימים שהוא
יצא לעבודה בחליפה. דנה הייתה בטוחה שאם זה היה סרט
מצוייר, שתיהן היו מריירות עכשיו בצורה מוגזמת. במציאות,
המבטים שלהן אמרו הכל.
"די בטוח שיש, אהובה, אבל לא מצליח להיזכר". – רונן עשה
הבעה מזוייפת של מנסה להיזכר ולא מצליח.
"מעניין" – אמרה אפרת בקול כאילו תוהה, גם היא מזייפת.
"אוף, אתם אכזריים שניכם" – דנה זייפה נימה חצי מבואסת
וחצי נוזפת. היא ידעה שהם משחקים, אבל היא גם ידעה מה
התגובה שתגרום להם להכי הרבה שעשוע.
"אל תדאגי, כלבונת, הכנו לך משהו ממש מיוחד היום" – אפרת
חייכה כאילו לעצמה ובהבאה שלה, ניתן היה לזהות שהיא
מדמיינת משהו אכזרי ממש.
"אולי אכזרי מידי" – הוסיף רונן והסתובב ללכת.
"תודה לכם" – אמרה דנה וקפצה לעמידה. היא סגרה את
המרחק ביניהם במהירות. הי א חיבקה את רונן מאחורה ונתנה
לו נשיקה על העורף.
"שיהיה לך יום מקסים בעבודה, אדוני".
לאחר מכן, היא הסתובבה לאפרת. היא הסתכלה בעיניים בקול
מבקש למשך כמה שניות, עד שהיא זיהתה הנהון קל. היא
התקרה ונישקה את אפרת על השפתיים ואז חיבקה אותה.
אפרת חיבקה אותה חזרה ולרגע, היא נעלמה בתוך החיבוק.
הבוקר נגמר.
האנרגטיות והשמחה של דנה לא הלכו לשום מקום. היום זה
היום. כל יום איתם הוא חגיגה. אבל כל חגיגות השנה עד
עכשיו, היו עליות מדרגה. אותן חגיגות, התגלגלו לה בראש
למשך כל היום. היה רק משהו קטן שהלחיץ אותה. הם היו
גלויים ושמחים מידי גם. בשנים קודמות, הם ממש הסתירו את
היום הזה. התנהגו כמעט רגיל. לא הסגירו כלום בהבעה שלהם
או בנימה שלהם. הפעם, היא הרגישה את ההתלהבות שלהם.
הם אפילו הזכירו את זה מיד על הבוקר.
כל מידי פעם, דנה הייתה צריכה להזכיר לעצמה שהיא לא
מפחדת מכלום איתם. הם יכולים לעשות איתה הכל. היא
שייכת ומשוייכת להם. היא שלהם, לחלוטין. כל מה שהם יגידו.
כל מה שירצו. בכל זאת, משהו בגישה שלהם הבוקר, היה
מלחיץ.
דנה פחדה מעט. היא אהבה לפחד.
אפרת ורונן
אפרת לא ניסתה להסתיר את ההתלהבות שלה. היום הוא יום
שמח. בשיחת הצהריים עם רונן, זה היה ברור לשניהם שהם
ממש מצפים לערב. הפעם, היא תישבר. זה כמעט מצחיק
שלקח להם כמה שלקח להם, עד שמצאו את הדרך המושלמת
והבטוחה, לשבור את הילדה האהובה הזאת.
הם חייבים לשבור אותה. הם חייבים לבנות אותה מחדש. מידי
פעם, היא חשבה שזה תירוץ. אולי הם לא באמת חייבים. מה
שבטוח, הם רוצים.
הם ידעו שלא יהיה קל להפחיד אותה. כבר בחגיגות השנתיים,
בסופם, זה נהיה ברור שהם הביאו אותה למצב הרצוי. המצב
שהיא שלהם לחלוטין. היא לא מפחדת מהם יותר. היא לא
מפחדת ממה שהם יעשו לה. היא תקבל הכל. קאטינג, לעבור
מעבר לסף שלה, פומביות וכל דבר אחר. כמעט הכל. הערב
יהיה המבחן האמיתי.
שניהם עשו חצי יום בעבודה. רונן מנהל לעצמו את הלו"ז
והייתה לו רק פגישה אחת חשובה וכמה פינות קטנות לסגור.
אפרת פשוט לקחה חצי יום חופש. היא לא עושה את זה
לעיתים, אבל העבודה בהחלט מאפשרת.
לא היה להם מה לארגן. בעצם, הם אירגנו את הכל מראש. זה
הולך להיות ערב ארוך.
היה להם רק דבר אחד לעשות לפני הערב. אסור להם להיות
חרמנים מידי. הם ישבו על הספה, מול הטלוויזיה. זה כאילו הם
חשבו את המחשבה הזאת ביחד.
היד של רונן, שהייתה מונחת על הכתפיים של אפרת, התחילה
לגלוש לכיוון החזה. היד של אפרת שהייתה מונחת על הירך
של רונן, החלה לטפס מעלה. הוא כבר לא היה בחליפה. הוא
לבש משהו ביתי. אבל הזיכרון של החליפה הציף אותה. הם
נפגשו עם העיניים וחייכו. שניהם חשבו בדיוק את אותו הדבר.
זה קרה להם מאז ומעולם. הם אנשים דומים. סדיסטים.
משכילים, גם אם בתחומים שונים. רגישים, אבל רציונליים. לא
שזה באמת ניגוד, אבל ככה העולם ראה אותם. הם רואים את
עצמם אחרת.
שניהם גם הבינו פתאום, שהם לא עשו הרבה רק הם. לא מאז
שדנה נכנסה לחייהם. זה נכון ששני שולטים סדיסטים, יהנו
יותר כשיהיה להם ע ל מי להוציא את הסדיזם שלהם. אבל הם
גם אהבו אחד את השניה מאוד. ולא היה חסרה להם משיכה.
אפרת הכניסה את היד לתוך השורטס שרונן לבש. מלמטה.
הזין שלו כבר עמד. לפעמים היא חשבה שהוא תמיד עומד. זה
החמיא לה אישית. היא התחילה לשחק, ללטף. ההרגשה שלו,
בידיים שלה, תמ יד חירמנה אותה עד אינסוף. זה בלתי מוסבר.
זה השלב שהרציונל נכבה בו. היא עצמה עיניים.
רונן הרגיש את החזה שלה. הוא הרגיש את הפטמה מזדקרת
תחת אצבעותיו, מיד כשהיד שלה הגיעה למטרה. המגע
ביניהם, תמיד היה מחשמל. זה היה נחמד לוודא שהניצוץ עדיין
שם. גם בלי דנה. בעצם, זה לא היה ניצוץ. הם כנראה יכלו
לספק חשמל לעיר שלמה.
רונן הושיט את היד השניה ושם על הפנים של אפרת. העיניים
שלה היו עצומות. הוא התקרב אליה וכיוון אותה לנשיקה. בזמן
שהשפתיים שלהם מחוברות, הוא עבר מלגעת לה בפנים
והעביר את היד לבין רגליה. הוא ליטף את ירכייה בעדינות.
לפעמים בקושי נוגע ולפעמים תופס כמעט מכאיב. הוא הרגיש
את הגניחות שלה בפה שלו וגם ביד שעדיין טיילה לה על
החזה.
הם היו בתנוחה הזאת זמן מה. נהנים מלהרגיש. רונן עדיין לא
נגע לה בין הרגליים. הוא התקרב. הכוס שלה היה רטוב וחם,
אבל הוא לא נגע. הוא חיכה. זה קרה בסוף, היא תפסה את
היד שלו ודחפה אותה לכיוון. באותו הרגע, הוא הרחיק את היד
והוריד את השורטס שלבש. מיד הוא חיבק אותה חזק ואז
סיבב אותה לכיוונו בשתי הידיים. כמעט בלית ברירה, היא
התיישבה עליו, הברכיים שלה מקופלות. פנים מול פנים.
אפרת לא חיכתה יותר, היא תפסה את הזין שלו וכיוונה אותו
למקום הנכון. בתנועה מהירה, היא התיישבה. לרגע, שניהם
עצרו הכל. הם לא נשמו. לרגע, שניהם רצו להרגיש אחד את
השניה. החום, הרטיבות והקרבה. הם החלו להתנשק לאט,
לאט. אפרת החלה להזיז את הגוף. לרכב באיטיות. היא לא
רצתה שזה יגמר. הוא לא רצה שזה יגמר.
הם המשיכו בתנועות האיטיות, תוך כדי נשיקה, עד שלא יכלו
יותר. רונן הרים את האגן של אפרת. הוא החזיק אותה לרגע
על הקצה של הזין שלו, כמעט יוצא החוצה. הם ניתקו את
הנשיקה והסתכלו אחד לשניה בעיניים. רונן התחיל. התנועות
שלו הפכו מהירות וחזקות. הוא חדר אל תוכה עד הסוף ומיד
יצא וחוזר חלילה. המבטים שלהם לא ניתקו.
דנה
דנה הקד ימה טיפה. היא סיימה את כל המטלות של יום שלם,
שעתיים מוקדם מהצפוי. זה בגלל כל האנרגיה הזאת.
היא נכנסה הביתה ומיד שמעה את הגניחות של אפרת. משהו
עצר ממנה להצהיר על הגעתה או לרוץ ולהצטרף אליהם. היא
הציצה לתוך הסלון וראתה את רונן מזיין את אפרת. העיניים
שלהם פ קוחות והמבטים שלהם נעולים אחד על השניה. דנה
הייתה מהופנטת.
דנה יכלה לראות את הכל בבירור. היא ראתה את הזין שלו
יוצא ונכנס. המיצים של אפרת, הופכים את הכל מבריק ומנצנץ.
אם באגדות היה סקס, ככה הוא היה נראה. סקס בעולם קסום
של פיות.
הידיים של אפרת ליטפו את הבטן והחזה של רונן, בצורה
אקראית. תגובה חייתית של המוח שלה. האגן שלה ניסה לזוז
בקצב, אבל רונן החזיק אותה חזק. הוא קבע את הקצב.
דנה לא יכלה להוריד מהם את העיניים. היא הייתה מהופנטת.
משהו נראה שונה מהרגיל, למרות שהיא ראתה אותם מזדיינים
כל כך הרבה פעמים והרבה יותר מקרוב. היא לא יכלה להסיר
את העיניים מהזין שלו, התחת שלה שנע ממש מעט. החדירות
נעשו חזקות יותר ותכופות יותר. אפרת החליפה לנשימות
האורגזמה המיוחדות שלה. גם הקצב של רונן רמז על זה.
כעבור עוד כמה דקות, אפרת גמרה. רגע אחרי זה, רונן שלף
את הזין שלו והרחיק את הגוף של אפרת לאחור בכמה
סנטימטרים. הזין שלו פעם ממש חזק. אפרת תפסה אותו
בשתי הידיים ואחרי תנועות בודדות, הוא התפוצץ, משפריץ על
שניהם. אפרת ליקקה את הטיפה שפגעה לה בפשתיים. היא
בלעה בהפגנתיות. בלי לנתק מבטים, הם התחבקו, נדבקים
אחד לשני עם כל הנוזלים שיש עליהם. נשיקה ארוכה אחרונה
ואפרת התחילה לקום ממנו.
דנה התעוררה מההיפנוזה שהיא שקעה בה. היא נסוגה לאחור
במסדרון. בשקט, בתקווה שלא שמעו אותה, היא יצאה מהבית.
חרמנית ככל שהייתה, היא הייתה חייבת להם את הזמן הזה.
בעצם, חרמנות לא הייתה התחושה החזקה כרגע. היא הייתה
מאוהבת. הרעיון של הפרפרים בבטן, אבל מהסוג החרמן,
שיעשע את דנה. היא הלכה לבית קפה באיזור וישבה שם חצי
שעה. מתישהו, היא תספר להם שהיא ראתה את זה. לא
עכשיו. מתישהו. היא לא יכולה להסתיר מהם כלום. לא רוצה.
אבל היא הרגישה שהיא חייבת להם את הזמן הזה. ולה יש
משהו משלה שהיא לקחה מזה. וזה שלה. כרגע, רק שלה.
כשדנה חזרה הביתה אחרי הקפה, לא היה שום זכר למה
שקרה לפני זה בסלון. המשך היום היה רגיל. הם המשיכו
להזכיר לה לגבי הערב. המשיכו עם הטיזינג. הם התלהבו יותר
מידי. דנה באמת חששה עכשיו. היא שלהם. היא תעשה כ ל
מה שיגידו לה, אבל זה היה מפחיד. שני סדיסטים מתלהבים
כל כך ממשהו – זה מפחיד.
הם כולם קמו אחרי מנוחה קלה. הם רמזו לה שהיא תצטרך
את הכוחות. דנה שתתה קפה ואכלה משהו קל. כשהיא
התעוררה, אפרת הצהירה שיש לה שעה לעצמה והמליצה לה
להשתמש בשעה הזאת בכדי להכונן נפשית. כמובן שהאזהרה
הזאת רק עשתה את הפעולה ההפוכה. זה רק אישש לדנה את
החששות. את השעה הזאת, היא העבירה בין תחושת מתח
לבין להזכיר לעצמה, שהיא מוכנה להכל.
השעה עברה מהר. הם כולם ישבו וראו סדרה. הפרק נגמר
ורונן קם וכיבה את הטלוויזיה.
"שנתחיל, אהובה?" – הוא שאל את אפרת.
"בהחלט, אהובי" – ענתה אפרת בהתלהבות. שניהם הסתכלו
על דנה, כל אחד והחיוך הסדיסטי שלו.
"קודם כל, קצת הקדמה" – פתח רונן בנימה של מרצה לספרות
באוניברסיטה, – "את בטח לא ידעת את זה, אבל אפרת פה,
היא קצת מזוכיסטית. כן, כן, אל תראי כל כך מופתעת. היא לא
נשלטת בשום צורה. תאמיני לי, ניסיתי. אבל היא בהחלט קצת
מזוכיסטית. מידי פעם, היא אוהבת שכואב לה".
דנה ניסתה להבין לאן הוא חותר. הוא עשה עצירה בהרצאה
שלו, כנראה בכוונה כדי לתת לה זמן לעכל. היא לא הצליחה.
רונן המשיך.
"את הרי מוכנה לעשות בשבילינו הכל, חומד, נכון?" – הוא
שאל בנימה רטורית לחלוטין ומיד המשיך, – "היום, המוכנות
שלך תעמוד במבחן אמיתי. שתדעי, אני בטח שאת תכשלי.
בעצם, שנינו מצפים שתכשלי. אבל אל תתני לזה לבלבל אותך.
אם תכשלי, את תענשי בחומרה. זה ברור לך חומד?"
"כן אדוני" – דנה ענתה על אוטומט. במציאות, היא הייתה
מבולבלת. היא לא הצליחה להבין על מה הוא מדבר. הבלבול
שלה כנראה היה כתוב לה על המצח.
"את בסדר, כלבה? את נראית אבודה קצת" – דנה שעדיין
ישבה לידה, ליטפה לה את הראש.
"אני… אני באמת לא מבינה, גבירתי".
"אל תדאגי, כלבה, את לא צריכה להבין כלום. רק לבצע. זה
ברור?" – שאלה אפרת והנימה שלה שידרה סשן.
"כן, גבירתי".
הביטחון של דנה קצת חזר אליה. מה שלא היה מתוכנן עכשיו,
היא זיהתה את הנימה הזאת. הם במקום הזה שלהם. בוייב
הסדיסטי שלהם. היא מקבלת את כל הכאב שלהם בברכה.
אפרת קמה גם היא. שניהם עמדו כרגע מולה. אפרת החלה
להתפשט. היא הורידה את כל הבגדים וחיבקה את רונן ממש
חזק. שניהם חייכו ללא הפסקה.
דנה עדיין ישבה מבולבלת מעט על הספה. הם לא אמרו לה
מה לעשות. לא נתנו לה משימה, לכן כרגע, היא פשוט תשב.
הם התחילו להתנשק, להתחרמן. הם ליטפו אחד את השניה.
רונן ליטף את גבה של אפרת. ידו גלשה לתחת שלה ואז…
ספנק מתלבש.
זאת הפעם הראשונה. הפעם הראשונה שדנה ראתה משהו
כזה. עד עכשיו, הם הרביצו רק לה. שניהם.
רונן זז מעט הצידה ואפרת התכופפה לידו. הוא נתן עוד כמה
ספנקים. זה היה לחימום כנראה. אבל לדנה הם נראו חזקים.
פתאום היא הבינה, שהיא לא ראתה כמעט אף סשן מהצד. לא
באמת. היא ראתה משהו כשהם היו במועדון. גם בפעמיים
שביקרו שם מאז החגיגות שלהם. אבל זה לא היה רונן שסישן
וזאת בטח לא הייתה אפרת שחטפה.
אחרי שהשוק הראשוני עבר קצת, דנה הבינה שאפרת מוציאה
קולות הנאה. משהו בין גניחה לצעקת כאב, אבל הרבה יותר
קרוב לגניחה. כל מידי פעם, רונן העביר יד על הכוס שלה.
מלטף קצת בכוח. היא הייתה ממש רטובה. לא הכי רטובה
שדנה אי פעם ראתה אותה, אבל רטובה בכל זאת. אין ספק –
היא נהנית מזה.
רונן נתן ספאנק אחד ממש חזק. החימום נגמר. הוא עשה סימן
לדנה שתבוא אליו. היא התקרבה בחשש. מקווה שיגידו לה
לרדת לאפרת תוך כדי. או אולי לרונן. או סתם להסתכל מקרוב.
אבל משהו בתוכה, כבר ידע את התשובה. היא פשוט לא
רצתה להודות בזה.
"רוצה לנסות, חומד?" – שאל רונן כדרך אגב.
"שתרביץ לי גם, אדוני?" – שאלה דנה בחשש. היא ידעה שזה
לא מה שהוא התכוון.
רונן צחק. גם אפרת צחקה.
"לא טיפשונת. תני לה מכה. אחת. ספאנק. היא נהנית מזה,
ראית." – רונן חייך.
דנה לא יכלה להגיב. היא לא ידעה איך. הוא לא שאל הפעם.
זאת הייתה הוראה. מנוסחת בצורה כללית, אבל הוראה.
פקודה. היא לא יכולה לסרב. היא לא יכולה, אבל היא גם לא
יכולה לבצע את זה. היא לא ידעה כמה זמן עבר שהיא פשוט
עמדה שם מבולבלת. רונן עצר את הבלבול שלה בספאנק נוסף
על התחת של אפרת. זה היה חזק.
"את תגרמי לי לחזור על עצמי, חומד?" – הוא שאל בטון רצי ני.
"אדוני… אני… אני לא חושבת ש… " – היא לא הצליחה
להביא את עצמה ללסיים את המשפט. היא לא יכולה לסרב לו.
"את לא צריכה לחשוב, כלבה" – אפרת לא הסתובבה, אבל גם
הטון הרציני שלה אמר הכל.
דנה לקחה עוד רגע. היא מוכנה לעשות בשבילם הכל. היא
באמת מוכנה. הכל. רק לא זה. היא נהנית מזה. אפרת תהנה
מזה. היא לא יכולה לסרב להם.
דנה הרימה את היד. רונן חייך. היא הנחיתה את המכה
החלשה ביותר בעולם.
"ראיתי ליטופים חזקים יותר מזה" – אמר רונן. בפעם
הראשונה, היא ראתה אותו כועס. היא לא ידעה אם הוא מזייף
את זה. היא קיוותה שכל זה חלק מהמשחק שלהם. אבל הוא
היה נראה כועס.
"אני סופר עד חמש ומאוד כדאי לך להתאפס על עצמך עד
שאסיים".
"צפוי, אך מאכזב" – נשמע קולה המאוכזב של אפרת והספירה
החלה.
"אחד… שתיים… שלוש… ארבע…" – רונן ספר בקצב אחיד.
החמש שלו נבלע פתאום בבכי של דנה.
דנה לא יכלה יותר. היא הייתה בטוחה שהם רציניים. בכל
מקרה, היא לא יכלה להרים את היד. היא פרצה בבכי. היא
נפלה על הברכיים וחיבקה את הרגל של רונן.
"סליחה אדוני, אני לא יכולה. אני לא יכולה. סליחה גבירתי…
לא יכולה" – היא חזרה על התנצלות ועל כמה שהיא לא יכולה,
בלי סוף.
דנה לא ידעה איך להגיב. משהו בתוכה נסדק. היא לא יכלה
לעשות את מה שהם פקדו עליה. היא לא יכלה לסרב להם. היא
פחדה. פחדה מהאכזבה שלהם. פחדה שינטשו אותה. הפחד
הזה לא עזב אותה אף פעם. הוא נרגע. כמעט ולא הציק לה
בשנה האחרונה. עכשיו היא שוב פחדה. הכל צף. המילים
שלה, שיקפו את המחשבות והרגשות שלה. ההתנצלות
התחלפה בתחנונים.
"אל תעזבו אותי. אני אעשה הכל. רק לא זה. אני לא יכולה. אני
אעשה הכל." – דנה סיננה מילים תוך כדי בכי. עד לרגע זה, הם
פשוט ח יכו. אבל משהו השתנה.
רונן הרים את ראשה כך שעינייהם נפגשו. היא פקחה את
העיניים למרות הבכי. היא ידעה שזה מה שהוא מצפה לו.
משהו התבהר בראשה של דנה. היא הבינה שהכעס מקודם,
כנראה היה משחק. עכשיו, הוא כעס באמת. אפרת נעמדה
בחזרה והסתובבה אליהם גם היא.
דנה השתתקה. יבבות בכי קלות ברחו ממנה כל כמה שניות.
תגובה בלתי נשלטת.
רונן סתר לה. הכי חזק עד עכשיו. הוא סיבב את הפנים שלה
לכיוונה של אפרת. היא סתרה לה בצד השני. הבכי הפסיק.
רונן ואפרת
רונן הרגיע את עצמו. זה היה נדיר שהוא כעס. בזמן סשן אסור
לכעוס. אבל המקרה הזה היה חריג. היא לא באמת חשבה עד
עכשיו שהם ינטשו אותה על משהו כזה. זה לא אפשרי. הם
גרים ביחד. הם חוגגים את השנה השלישית שלהם ביחד.
רונן כעס בעיקר על עצמו. גם אפרת כעסה על עצמה. איך הם
לא זיהו את זה? היא בטח סבלה מהפחד הזה כל הזמן. הם
ידעו שיקח זמן לבנות לה בטחון, אבל זה היה כבר אמור
לקרות. לפחות לרמה שתפחית לה את חרדות הנטישה. טעות
חישוב מצידם. הם החליפו מבטים ולמרות המצב, החליטו
להמשיך לפי התוכנית המקורית. הם היו מבטלים הכל, למרות
המורכבות של הארגון והביטול, אבל הם החליטו להמשיך.
דנה עדיין נראתה בשוק. מהסתירות. אבל היא נרגעה מכל
השאר.
"אני מקווה שהסתירות איפסו אותך קצת, חומד" – רונן הסתכל
לה ישר בעיניים. הוא ידע שיש עדיין שאריות כעס במבט שלו,
אבל זה טוב שתראה את זה.
"כבר אמרנו לך שאנחנו מצפים שתכשלי, כלבה. ידענו
שתכשלי. למרות שהיה יכול להיות מצחיק אם היית מגלה את
הצד הסדיסטי שלך" – אפרת פרצה בצחוק קל והאווירה
המתוחה בחדר, התפזרה כליל. רונן צחק גם הוא.
"לא גבירתי, אני לא. אני אף פעם לא…" – דנה התחילה
למלמל שוב. רונן שם אצבע על השפתיים שלו לסמן לה
שתעצור. היא עצרה.
"ומה אמרנו לך שיקרה אחרי שתכשלי, חומד?" – שאל רונן
אחרי שהיא הפסיקה למלמל.
"עונש, אדוני".
"עונש חמור, כלבה" – אפרת הדגישה את המילה "חמור".
"כן, גבירתי" – דנה ענתה בחשש. היא עדיין לא נרגעה.
"את נשמעת לא מרוצה, כלבה!"
"אני, אני… סליחה גבירתי. אני מפחדת".
"מצויין. כדאי לך, כלבה. אבל את העונש הזה, את תצליחי
לעבור בגבורה. אני סומכת עלייך. תזכרי, זאת הדרך שלך
לפצות אותנו על הכישלון שלך עכשיו".
"כן גברתי. תודה גברתי. אני לא אאכזב אתכם." – הביטחון
חזר קצת לקול של דנה. אפרת נרגעה.
הם הורו לה להתארגן והתלבשו בעצמם. הם התלבשו יחסית
חגיגי. אפרת לבשה שמלת ערב שכזאת. רונן לבש חליפה. לא
של העבודה. משהו פשוט יותר. לא שזה הפחית בהרבה
מהחרמנות שזה עורר בנשות הבית.
הנסיעה הייתה שקטה ולא ארוכה. היעד היה וילה שהם שכרו
מראש.
בדרך הם שלחו הודעה לחבר משותף שעזר בארגון העניין.
הוא אישר שהכל מוכן וכולם מחכים רק להם.
כשהם חנו בחנייה של הווילה שהשאירו להם, הם הסתובבו
לכיוונה של דנה. היא הייתה רגועה יחסית. לפחות למראית
עין.
"יש לך שאלות, חומד?" – שאל רונן בטון כמעט אבהי. הוא
עדיין הרגיש קצת אשם על הפספוס שלהם.
"אין שאלות, אדוני. אני אשמח לקבל כל עונש שתראו לנכון" –
הביטחון חזר סופית לקול שלה. היא עדיין הייתה מהורהרת,
אבל היא האמינה במה שאמרה עכשיו.
"מצויין, כלבה. עכשיו קבלי את ההוראות שלך. ברגע שנכנס,
אנחנו נכניס אותך לחדר. על המיטה יהיה בגד, שהכנו במיוחד
עבורך. את תלבשי אותו הכי מהר שתוכלי. כל דקה שווה כסף.
אחרי שתחליפי, אנחנו נכניס אנשים לחדר. את תצטרכי לעשות
כל מה שהם יגידו. מה שהם אומרים, זה כאילו אנחנו אמרנו
את זה. זה ברור עד כאן, כלבה?"
"כן, גבירתי".
אפרת ראתה את הניצוץ. היא עדיין הייתה מבוהלת ומבולבלת
ממה שקרה אצלם בבית, אבל התווספו לזה עוד דברים. זה
נראה שהיא מבינה מה הולך לקרות. הם דיברו על זה בעבר.
זה היה ברור שהיא מעוניינת. כמו כל דבר, היא התרגשה
וחששה בו זמנית. זה היה חלק גדול מהעונג שלהם. אחד
הדברים שהם כל כך אהבו בה.
"את זוכרת את הגבולות שלך, חומד?" – רונן המשיך בנימה
של תדריך שאפרת התחילה בה.
"כן, אדוני".
"יופי. האנשים שיכנסו לחדר מכירים את הגבולות האלה ואין
להם אישור לעבור א ותם. גם לא את הגבולות הרכים. אם
משהו כזה קורה, את מייד קוראת לנו. זה ברור?"
"כן אדוני" , – דנה התחילה בביטחון אבל אז המשיכה, – "אתם
לא תהיו בחדר, אדוני?"
"לא חומד. ונראה לי שאת שוכחת שזה עונש. בכל מקרה. על
המיטה יהיה גם כיסוי עיניים. את לא מורידה אותו אם לא
אומרים לך בפירוש ואת מחזירה אותו בין לקוחות. זהו. זה
הכל. הבה נכנס".
אחרי כל ההסבר, הם הכניסו את דנה לתוך הבית מכניסה
אחורית. הם הובילו אותה במסדרון לחדר בקומה שניה.
המדרגות היו קרובות לסלון של הקומה הראשונה והיה אפשר
לשמוע קולות רבים מגיעים משם. גם זה היה מתוכנן. היו שם
בקלות מספיק אנשים כדי להפחיד את הילדה הזאת. לא משנה
כמה היא רוצה לחוות סרסור, הכמות הזאת חייבת להפחיד
אותה קצת. להפחיד… ולרגש. כמו שהם כולם אוהבים.
הם עלו במדרגות. רונן נכנס לחדר קודם. הוא הפעיל את שתי
המצלמות שהיו בחדר. החבר שעזר להם לארגן את האירוע,
סיפר לכולם על המצלמות. הוא גם הראה להם שזה לא מקליט
כלום ואין בהן כרטיסי זיכרון. המצלמות הם רק למעקב. זה גם
שימש כאזהרה ללקוחות שלא יעברו את הגבולות שהוצבו
להם.
אחרי שהכל היה מוכן, הם שלחו את דנה לחדר. הם התבוננו
בה מחליפה לבגדים הסקסיים שהכינו עבורה. משועשעים
מהמבט שלה כשהיא שמה לב לכל קערות הקונדומים שהיו
בחדר. הם בכוונה קנו קצת יותר מידי. מהצד אפשר היה
לחשוב שיהיו פה חמישים או שישים איש. המציאות לא הייתה
כזאת רחוקה. הסלון והמטבח למטה, הכילו לפחות עשרים
וחמישה משתתפים ומשתתפות. לקוחות. כולם שילמו סכום
השתתפות ראשוני. ורק בשביל התחושה והמשחק, כולם
חייבים לשים עוד שטר לבחירתם, בתוך הצנצנת בכניסה
לחדר. כולם שמעו את הרמז ששטרות מתחת למאה, לא
יתקבלו בשמחה. במיוחד, זה יזכר למקרה שתהיה עוד פעם
כזאת.
רונן ואפרת התיישבו על הכורסאות שסודרו משני צידי הדלת.
הוא החזיק את הטאבלט עם המסך מצלמות. גם כדי להראות
שזה לא מקליט. אפרת ישבה בצד השני, עם הצנצנת.
למרות הסקס של אחר הצהריים, אפרת הייתה חרמנית
במיוחד. היא פיסקה טיפה את הרגליים. השמלה הייתה די
צמודה. היא לא לבשה כלום מתחת. כל מי שעלה במדרגות,
יכל להציץ לפחות לרגע בין רגליה. זה יחזיק אותה עד שיגיע
תורם. זה גם יתן חימום קל לכל הלקוחות.
הלקוח הראשון עלה במדרגות. הם בחרו את שתי הראשונים
שיהיו אנשים שהם מכירים יחסית טוב. לראות שהכל עובד
טוב. הוא חיבק את רונן. נישק את אפרת על השפתיים. שם
שטר של מאתיים בתוך הצנצנת ונכנס חדר.
זה מתחיל. אפרת ורונן החליפו מבטים כשהדלת לחדר
נסגרה.
דנה
הדלת נפתחה ונסגרה. דנה חיכתה כמה דקות אחרי שחליפה.
היא נשכבה על הגב וחיכתה. הרגליים שלה פתוחות מעט.
היא שמעה את הצעדים מתקרבים.
"תעברי לדוגי", – אמר קול שהיה קצת מוכר. היא ביצעה.
ידיים זרות וחזקות משכו אותה קרוב יותר לקצה המיטה.
בלחיצת יד, הוא גרם לה לקער את הגב. היא לא התנגדה.
התחתון שהיא לבשה היה ללא מפשעה. בעצם, הוא לא כיסה
כלום. גם החזיה הייתה עשוייה רשת ממש שקופה ברובה. הכל
היה בצבע אדום. גם הכיסוי עיניים. גם המצעים.
הגבר הזר נתן לה כמה ספנקים. חזקים. לא קרובים למה שרונן
עושה, אבל חזקים. אחרי זה התחיל ללטף ולנשק לה את הגב.
את התחת. הוא לא היה עדין. לא נחמד. הוא התייחס אליה
כמו לחפץ. היא הרגישה קצת מלוכלכת. בעצם, מאוד מלוכלת.
היא רצתה להיכנס למקלחת. היא הזכירה לעצמה שהיא עושה
את זה בשבילם.
כעבור כמה דקות, היא הרגישה אותו נצמד אליה. הוא לבש
בוקסר דק, לפי התחושה. היא יכלה להרגיש את הזין שלו. גודל
בינוני. הוא עמד חזק. היא שמעה אותו מתעסק עם קונדום.
רגע אחרי זה הוא ניסה להיכנס, אבל היא הייתה יחסית יבשה.
זה לא עצר אותו. הוא ירק כמה פעמים באיזור. מרח את הרוק
שלו על הכוס שלה ואז נכנס בכוח.
דנה הוציאה צעקה. הכאב לא היה נעים. המצב לא היה נעים.
זה שהם לא שם לידה, לא היה נעים.
לפחות זה נגמר מהר. הלקוח הראשון סיים. הוא הוריד את
הקודנום וזרק אותו לפח. הוא יצא בלי להגיד לה כלום.
הלקוח הבא לא אמר לה כלום מהרגע שנכנס ועד שיצא. היא
שכבה על הגב שוב. הוא פשוט עלה מעליה. שם קונדום וחדר.
הרוק של הלקוח הקודם עדיין היה שם. קצת הפרשות שלה
שבכל זאת יצאו עם הקודם והזין החליק פנימה.
בלקוח השלישי, דנה ויתרה. היא עדיין קיוותה להנות מזה.
הפנטזיה הייתה שם, אבל המציאות לא עמדה בציפייה.
השימוש בגוף שלה, היה מרגש, ללא ספק, אבל הריגוש הזה
לא הצליח לפצות על חוסר של משחק מקדים או לפחות קצת
בדסמ אמיתי.
הלקוח השלישי היה מוזר. הוא התרגש יותר מידי, כנראה. הוא
גמר שניה אחרי ששם את הקונדום. לפחות זה היה מהיר.
הדלת נפתחה ללקוח הרביעי. משהו היה שונה. לקח לדנה רגע
להבין מה היה ההבדל. יותר קולות של צעדים. אולי זוג?
מישהו התחיל ללטף לה את הפנים. יד עדינה. ללא ספק אישה.
היא נשענה מעליה ונישקה אותה על השפתיים. נשיקה רטובה.
היא הכניסה לה יד בין הרגליים והתחילה לגעת בכל המקומות
הנכונים.
"ילדה מסכנה", – היא לחשה -, "הם אפילו לא הרטיבו אותך
כמו שצריך" – האישה הלא מוכרת נשמעה מודאגת כמעט.
היא הושיבה את דנה על הברכיים והתיישבה מולה. היא
הורידה לה את הכיסוי. הן היו בערך בנות אותו גיל. דנה ישבה
עם הגב לדלת. עם הגב לגבר שכנראה נכנס איתה.
האישה התחילה לנשק אותה. הידיים שלה ליטפו ושיחקו על כל
הגוף של דנה. היא נרגעה. היא התחילה להתחרמן. כעבור
כמה דקות, היא הרגישה רטובה. היא רצתה להודות לאישה
הזאת, שהוציאה אותה מהזוועה והלכלוך והיובש שהיה פה
קודם. היא התחילה ללטף אותה חזרה.
"סופסוף. ילדה טובה" – נשמע קול של גבר מאחורי גבה. היא
לא השבה לו הרבה תשומת לב. היא התרכזה בלהודות לאישה
הזאת.
הלקוחה נשכבה על הגב מול דנה ומשכה את הראש שלה
לכיוון הכוס של עצמה. "ילדה טובה. נראה לי שאפשר
להתחיל".
"נראה לי שאפשר" – הדהד הקול הגברי מאחורי דנה -, "תחת
אליי ילדה."
דנה הבינה מה מצופה ממנה. סופסוף, היא חשבה לעצמה.
היא כיפפה את הברכיים מתחת לבטן והוציאה את התחת
לגובה. תוך כדי שהיא יורדת ללקוחה, הלקוח מאחוריה התחיל
בספנקים קלים. הוא השתמש בשתי הידיים. הוא התחיל לאט.
חימום. הבחורה שדנה אכלה כהוקרת תודה, התפתלה וגנחה
בלי סוף וכמעט מהרגע הראשון. שינוי מהירידות הרגילות עם
אפרת.
לאחר כמה דקות נוספות, הגבר מאחורה התחיל להתפשט.
בעצם, הוא רק הוציא את החגורה. דנה הכינה את עצמה
נפשית. מכות החגורה לא איחרו לבוא. החימום נגמר. הלקוחה
הגונחת התחילה לספור את המכות בקול רם. מצחקקת מי די
פעם, אחרי שדנה מוציאה צעקה קלה לתוך הכוס שלה. כל
מידי פעם, מזכירה לדנה כמה שהיא ילדה טובה.
אחרי חמש עשרה מכות חגורה, הגבר שלף את הזין ושם
קודנום. דנה לא התאפקה. היא העיפה מבט לאחור. זה היה
כלי רציני. לא יפה כמו של רונן, אבל בהחלט עבה וגדול מספיק
כדי לגרום לה לשמוח מזה שהפעם היא רטובה בהתאם.
הלקוח זז מהר מההתחלה. דנה חשבה שהנה עוד אחד
שיגמור מהר ,אבל היא מאוד מהר הבינה שהיא טעתה. הוא
המשיך באותו הקצב דקות ארוכות ממש. בשלב מסויים, דנה
התחילה להרגיש את האורגזמה מתקרבת. היא הרימה את
המבט, לא בטוחה מה לעשות. האם מותר לה? אסור לה? היא
זכרה שמה שהם אומרים הולך. הלקוחה קלטה אותה כמעט
מיד.
"נראה לי שהיא רוצה לבקש משהו" – הלקוחה אמרה לגבר
שלא הוריד את הקצב גם תוך כדי שדיברו אליו.
"אז שתבקש. כפי שאת בטח יודעת, יש לה פה."
שניהם צחקו קלות מההערה האחרונה שלו. הוא לא הפחית
את הקצב אפילו בזמן שהוא צחק. דנה התנערה מהתדהמה
ושאלה בקול ממש חלש "מותר לי לגמור?" .
לפתע הגבר חדר על הסוף ועצר.
"ככה חינכו אותך לבקש?!" – הוא שאל בתדהמה. -"מישהו
בכלל חינך אותך?" – הוא לא נשמע מזלזל, אלא משחק, אבל
דנה נפגעה קצת בשם האנשים שכן חינכו אותה. זה
באשמתה.
"סליחה" – היא התחילה בקול ברור יותר, – "מותר בבקשה
לגמור?" – היא סיימה בנימה מתחננת מעט, בכוונה.
"יותר טוב. יש לך אישור, בזמנך החופשי".
הגבר חזר לקצב הקודם. למרות העצירה שלו, הסיטואציה
חירמנה את דנה אפילו יותר מהתנועות שלו. לקח לה שניות
לחזור לאותו מצב ואז עוד שניה לגמור על הזין של הלקוח.
הוא המשיך עוד כמה דקות ואז יצא ממנה והוריד את הקונדום.
הוא לא גמר. הלקוחה קמה ונעמדה באותה תנוחה כמו דנה,
ממש צמודה אליה. הלקוח חדר אליה בלי קונדום. הוא זין
אותה באותו הקצב עוד דקה ואז שניהם גמרו כמעט באותו
הזמן. דנה לא זזה. מרגישה את האורזמה של הלקוחה.
הם התלבשו ויצאו מהחדר.
דנה חייכה לעצמה. היא ידעה שיהיו עוד הרבה לקוחות, אבל
אולי יהיו לפחות עוד כמה כאלה. היא סידרה את הבגדים,
שמה את הכיסויי עיניים חזרה ונשכבה במיטה. היא החליטה
לנסות תנוחה סקסית יותר. אולי זה יעזור עם הלקוחות. יעזור
להם להיפתח. אולי להרגיש יותר בנוח ולרצות לעשות משהו
מעבר ללגמור בשלוש דקות.
התנוחות הסקסיות לא עזרו. שלושת הלקוחות הבאים, היו
בערך כמו הראשונים. דנה הייתה רגועה יותר. היא ניסתה
לשחזר את הזוג הנחמד. היא החליטה גם לעשות קצת ביד בין
לקוחות. זה היה ברור שהם לא מתאמצים להרטיב אותה.
דנה איבדה ספירה. אחרי הזוג עברו לפחות חמישה נוספים.
פלוס, מינוס.
הלקוח הבא נכנס. היא הרגישה אותו עומד ומסתכל עליה. הוא
לא אמר מילה. דנה התחילה להרגיש לא בנוח. היא נסגרה.
בלי לשים לב, היא נסגרה גם פיזית. היא סגרה את הרגליים
והסתובבה על הצד. הוא שתק עוד דקה. אחרי זה, הוא
התקרב אליה בצעדים בודדים. הוא התכופף ליד המיטה,
בגובה הראש של דנה. היא יכלה להרגיש אותו. הוא נגע לה
בפנים והיא נרתעה. הוא חיכה רגע והיא החזירה את ראשה
למקום. היא מלמלה חצי התנצלות.
הוא הושיט את היד שוב והוריד לה את הכיסוי עיני ים. הוא
נעמד ליד המיטה. הוא היה גבוה. ממש גבוה. ידיים שריריות.
הוא חייך חיוך אדיב. אבל משהו בחיוך הזה, גם הזכיר לה את
רונן. משהו סדיסטי. דנה החליטה שיש לו מראה אמריקאי. היא
החליטה שמגיע לו שם. היא תקרא לו קריס. לפחות בראש
שלה.
קריס התרחק מהמיטה ובחן אותה עוד. עכשיו, כשהיא יכלה
לראות אותו, זה הרגיש פחות מלחיץ. בעצם, גם היא בחנה
אותו. הוא חייך אליה.
"אני הולך להנות ממך. יש לי אישור מיוחד" – אמר קריס והחיוך
שלו איבד את החלק האדיב. נשאר רק החיוך הסדיסטי.
קריס הלך לכיוון השולחן שעמד בפינת החדר כל הזמן הזה. על
השולחן היו מפוזרים כלים בדסמיים שונים ומגוונים. דנה לא
ראתה את כל הכלים, אבל זאת הייתה ערימה מכובדת של
פלוגרים, קיינים, אזיקים ועוד.
קריס ריפרף קצת בין הכלים עד שהוא מצא כמה שהוא אוהב.
הוא חזר לכיוון המיטה וזרק כל מיני דברים בערימה. כמה
פלוגרים, פ לאג, גלגל כאב ועוד כל מיני דברים. דנה לא יכלה
להסיר את המבט מכל הכלים. היא חשבה על כל כיף שעתיד
לבוא.
"שנשחק?" – קריס חייך אליה.
"כן, בבקשה" – דנה אפילו לא חשבה על התשובה. זה מה
שיצא ממנה.
מאותו הרגע קריס לא דיבר. הוא לא נתן הוראות. הוא לא היה
צריך. הוא יכל להעביר אותה מתנוחה לתנוחה ביד אחת. חלק
מהזמן דנה הרגישה ממש כמו בובה בידיים שלו.
קריס התחיל לסובב אותה לדוגי. הוא הוציא חומר סיכה
שהסתתר בערימה. הוא מרח כמות יפה על הפלאג והכניס
אותו ב עדינו. "אנחנו נחזור לכאן מאוחר יותר" – הוא אמר וחייך
לעצמו. דנה לא לגמריי הייתה בטוחה למה הוא התכוון.
קריס התחיל עם פלוגר יחסית עדין. אבל קריס עצמו לא היה
עדין. כל מכה שהוא הנחית, הייתה חדה, מהירה וחזקה. דנה
ממש הסתקרנה והעיפה מבט לאחור. זה כאילו שהפלוגר עשה
בדיוק את מה שקריס רצה. הוא לא הזיז שריר אחד מיותר.
התנועות היו מיומנות. זה כאילו הוא הביא את המכה לרמת
שלמות.
ההתפעלות נתנה מקום לכאב. כאב אמיתי. קריס עקף את הזוג
עם החגורה, מאוד מהר. הוא הניח את הפלוגר העדין ועבר
לאחד קשיח יותר. דנה צעקה. בזמן המכה, היא צעקה ובין
המכות, היא לא יכלה שלא לגנוח. הפלאג עשה את שלו גם
הוא, עם כל מכה שנחתה "באמצע", הפלאג הגן על האיזור הכי
כואב, וגם עשה את הנעים שפלאגים אמורים לעשות.
קריס לא התייחס לדנה יותר. לא בתור בן אדם לפחות. הוא
פשוט המשיך. פלוגר התחלף בידיים ואז בקיין. קצת גלגל כאב.
עוד קצת קיין. בשלב מסויים, הוא הפך אותה והתחיל להצליף
לה בחזה. קצת בבטן. דנה הרגישה כאילו הוא כבר מכיר את
הסף שלה. הוא כמעט ולא חרג ממנו. אולי הוא הרגיש אותה?
זאת הייתה חוויה מוזרה. מוזרה, אבל טובה. דנה הייתה צריכה
את הסשן הזה. היא נכשלה במשימה שלהם. זה היה העונש
שלה. הסשן לא היה מהנה כמו איתם. שום דבר ואף אחד לא
הרגיש כמוהם. זה היה עונש. עונש אמיתי. היא תהנה כשהיא
יכולה, אבל זה היה עונש ללא ספק.
קריס לא נח לרגע. הוא המשיך להצליף ולהרביץ ולצבוט עד
שהוא הסתפק.
קריס לא התפשט. הוא מי קם אותה בדוגי על קצה המיטה, עם
הפנים אליו. הוא גבר גבוה. הראש שלה היה בדיוק בגובה
הנכון. הוא הנהן עם הראש לכיוון הזין שלו. דנה לא הייתה
צריכה הוראות מיוחדות. היא הורידה את המכנס שלו ושלפה
את הזין. זין גדול לאיש גדול. זה היה ללא ספק, הזין הכי גדול
היום. הכי גדול והכי יפה )לא יפה כמו של רונן כמובן, אבל אף
אחד לא(.
דנה הרגישה רעבה. רעבה להרגיש אותו בפה. אפילו בתוכה.
עונש או לא, היא יכולה להנות מזה. אף אחד לא אמר לה
שאסור. היא התחילה למצוץ בנחישות. מגיעה הכי עמוק שהיא
רק יכולה, ואז עוד קצת. היא ניסתה כמה מקצ בים שוניםת,
מחפשת את מה שיהיה הכי נוח לה והכי נעים לקריס. הוא נתן
לה כמה דקות ואז התחיל לכוון אותה בדיוק למה שהוא רצה.
כמה פעמים הוא חנק אותה עם הזין שלו. הידיים החזקות לא
מאפשרות לה לזוז. היא בטוחה שהיא הייתה קרובה להתעלף,
אבל הוא ידע בדיוק מתי לתת לה לנשום. אחרי כמה דקות,
הוא עבר לקצב מהיר ואחיד. הוא לא ניסה להגיע הכי עמוק,
מה שאפשר לדנה לספוג את הקצב הזה בקלות.
"…ועכשיו לאישור המיוחד שלי" – אמר קריס וסיבב אותה על
צירה, חושף בפניו את התחת שלה.
ההבנה נחתה על דנה, כמעט מאוחר מידי. מאוחר כדי להתכונן
למה שעתיד לבוא. בתנועות מיומנות וקלות, קריס הלביש
לעצמו קונדום, שם כמות מכובדת של חומר סיכה והחליף את
הפלאג בזין שלו.
דנה צעקה מכאב והפתעה.
קריס מיד חזר לקצב שבו היה בזמן שזיין לה את הפה. הוא לא
האט מהצעקות שלה ולא הגביר את הקצב כשהיא סופסוף
התרגלה. כל מידי פעם, הוא היה מוסיף ספנק חזק ומצלצל,
מבלי להאט את הקצב.
קריס גמר. דנה הייתה כל כך קרובה, אבל אף אחד לא שאל
אותה. הוא פשוט יצא ממנה, זרק את הקונדום לפח, נישק
אותה על הלחי ויצא מהחדר.
קריס יצא, אך הדלת לא נסגרה אחריו במיידי. רונן הכניס את
הראש פנימה והורה לה להתקלח. מהר. היא ביצעה. המקלחת
בחדר הייתה נחמדה. דנה התבאסה שהיא לא קיבלה את
ההוראה הזאת אחרי הלקוחות הראשונים.
דנה, אפרת ורונן
הזוג נהנו להם מהארגון והתבוננות במצלמה. הצנצנת המלאה
בשטרות הוסיפה לכל החוויה.
הם הורו לדנה להתקלח, כפי שהזוג הבא ביקשו. זוג נשים. הן
באו רק להתעלל. קצת שריטות, סטירות ואז אחת תרד לשניה
בזמן שדנה יורדת לה.
להחליט על סדר היה אתגר לא קטן. הם היו צריכים לאזן את
האנשים שלא ידעו מה האיכות שלהם או שידעו שהם לא
משהו, עם אנשים שיתנו קצת מנוחה או לפחות "איכות"
כלשהי, לכל החוויה. הכל הלך לפי התוכנית. אחרי הזוג
לסביות, היו עוד כמה גברים מהסוג הפחות מעניין. הם שמרו
את הרע לסוף. כמעט לסוף.
כולם הלכו. רונן ואפרת אמרו לדנה להיכנס למקלחת שוב )אבל
בלי למהר הפעם – שתתנקה ביסודיות( ואז להישאר ערומה.
כולם ידעו מה זה אומר.
בזמן שדנה התפנקה במקלחת, רונן ואפרת סידרו את החדר.
הם קיפלו את רוב הציוד, חוץ מכמה כלים שירצו להשתמש
בהם בעצמם. הם החליפו מצעים. ארזו את כל הקונדומים
ואספו את הפח.
דנה יצאה מהמקלחת והזוג ישבו על המיטה ודיברו ביניהם. הם
הסתובבו אליה. מסתכלים. נהנים מכמה שהיא יפה. היא
הסתכלה עליהם במבט דומה. שניה אחרי זה, היא התיישבה
על הברכיים, על הרצפה לידם. היא נצמדה אליהם. הם היו
חסרים לה. למרות המעט הנאה פה ושם, לא היה רגע אחד,
שהיא לא הייתה מעדיפה להיות איתם. לידם. צמודה אליהם
ככה.
הם ליטפו לה את הראש כמה דקות. נותנים לה להרגע. אחרי
זה, הם הראו לה את הטאבלט עם המצלמות. היא סמכה
עליהם כבר, אבל הם רצו שהיא תדע בצורה מוכחת – היא
תמיד בטוחה איתם.
הסשן שבא אחרי זה, היה מורכב מהחלקים המעניינים של
סשנים קודמים. החגיגה של החגיגות. הם שיחזרו את הקיין
מהסשן הראשון. הם עשו גלגל כאב )דור שני(, שעווה )קצת,
לא לכלכל(, קאטינג ועוד. טעימה קטנה, מכל המנות האהובת
על כולם.
סקס חושני ביותר, שבו היא המרכז.
כששלושתם השתמשו ברוב כוחותיהם, הם התכרבלו במיטה
הגדולה. ממשיכים ללטף ולחבק.
"את אהובה, חומד" – הקול של רונן שבר את השתיקה. –
"תמיד תזכרי את זה".
"הכלבה הכי אהובה. את חלק מאיתנו. כנראה שלא היינו
יכולים לנטוש אותך גם אם היינו רוצים ואנחנו לא רוצים" –
אפרת חיזקה את מילותיו של רונן.
"אני אוהבת אותכם יותר מידי. לפעמים זה מפחיד אותי." – דנה
קברה את הראש בחזה של אפרת, כמו שהיא נהגה לעשות
מידי פעם.
"אנחנו אמורים להפחיד אותך, כלבה" – אפרת גיחחה.
"אבל לא בזה שננטוש אותך" – הוסיף רונן.
"וואפ וואפ" – דנה ניסתה לנבוח.
דנה הרימה את ראשה וחייכה לאפרת. אפרת חייכה חזרה.
היא הסתובבה וחייכה לרונן. גם הוא החזיר לה חיוך.
"אולי…" – דנה עשתה פאוזה דרמטית, – "…שנה הבאה, אני
אפתיע אותכם".
