דנה
דנה התעוררה בבהלה. הסיוטים הלכו ופחתו עם השנים. מיד
אחרי הבגידה של האקס, היא הייתה חולמת על המקרה כמעט
כל לילה. כל פעם, התווספו לזה פרטים איומים אחרים. איברים
נתלשים, ראשים של חרקים במקום בני אדם ועוד זוועות כאלה
ואחרות. בעצם, הפעם הראשונה שהיא ישנה ללא סיוטים
בכלל, הייתה הפעם הראשונה שישנה במיטה עם אפרת ורונן .
הסיוטים ממש פחתו בכמות. אחרי חגיגת השנה שלהם יחד,
הם התחלפו. עד עכשיו, כל מידי פעם, היא חולמת שהם
משנים את דעתם. דנה חלמה כמה פעמים שהם זורקים אותה
מהבית. ערומה . בלי הסבר. ותוך כדי שהם דוחפים אותה
לדלת, הם אומרים לה כמה שהיא "כלבה רעה" ולא מגיע לה
כל הטוב שהיא קיבלה מהם. דנה לא יכולה להתווכח. לא
בחלום ולא במציאות .
מתישהו, היא תספר על כל זה לאפרת ורונן, אבל לא כרגע. כל
מה שהיא צריכה עכשיו, זה להיכנס למיטה שלהם והכל יהיה
בסדר.
דנה הסתכלה מסביב וליטפה את המיטה המיוחדת שלה. זאת
פעולה שהרגיע אותה הרבה בשנה האחרונה. עוד שנה. דנה
עצמה את העיניים לרגע בזמן שצמרמורת נעימה עברה בכל
גופה .
"מעניין מה הם יעשו השנה" – אמרה דנה לעצמה. בטעות בקול
רם. כנראה מרוב התרגשות .
"בטח היית רוצה לדעת, כלבה" – אמרה אפרת מאחוריה
וסיימה בקול של מתיחה .
"לא גבירתי. כן גבירתי. סליחה גברתי, דיברתי עם עצמי
בטעות" – דנה דיברה ממש מהר וסיימה את המשפט בקול
שקט ונבוך .
דנה הסתובבה וראתה את החיוך הנעים של אפרת. חיוך
סדיסטי שאמר בפירוש "אני סתם מתעללת בך", ובכל זאת,
החיוך הכי נעים בעולם.
דנה השפילה את המבט, בין היתר כדי להסתיר חיוך משל
עצמה, ובתנועה מיומנת זינקה למיטה שלהם. אפרת בתורה,
זזה כדי לפנות לה מקום, גם היא מיומנת בתעלול הזה .
דנה נתנה נשיקה עדינה על הצוואר החשוף של רונן ששכב
אליהן עם הגב. לאחר מכן היא הסתובבה חזרה לאפרת ובלי
להסתכל עליה, קברה את הראש בחזה שלה. אפרת התחילה
ללטף את השיער של דנה. בעדינות. ככה עברו להן כמה דקות.
דנה נרגעה סופית .
דנה הרגישה את רונן נמתח מאחוריה ואז מסתובב לכיוון
שלהן. היא הרגישה אותו מביט בהן. היא יכלה לדמיין בדיוק
מושלם את החיוך האוהב והחם שהיה לו על הפנים. בקרים
כאלה, של מלא חיוכים בכל הצורות הפכו כמעט לנורמה אצל
דנה בשנה האחרונה. לא, היא לא עברה לגור איתם, אבל היא
התעוררה אצלם הרבה יותר מאשר אצלה.
המחשבות של דנה נקטעו, כשאפרת שינתה את הליטופים
בשיער, למשיכות. כמה עדינות ואז כמה חזקות. אחרי עוד
מספר רגעים והיא משכה אותה כלפי מטה בשיא הכוח. גם
התעלול הזה היה מוכר מאוד לכל הנוכחים. כשהראש של דנה
היה בערך בגובה המותן, אפרת התפכה לכיוון דנה, נשענת
מעלייה על ברכיים ומרפקים. דנה לא הייתה צריכה הוראות
מיוחדות .
עד לפני דקות בודדות, כל החדר היה רדום לחלוטין. גם דנה
הייתה רדומה. קצת מבוהלת אפילו. כעת, כל מה שמילא את
ראשה, זה הרע ב הזה, שלא פחת ולו בקצת בשנתיים
האחרונות. היא כבר הריחה את אפרת מעליה. היא מיד
השלימה את המרחק החסר כדי שראשה יהיה בדיוק מתחת
לאגן של אפרת. היא לקחה נשימה ארוכה, דרך האף. היא
רצתה לשאוף את כל הריח הזה. סיבה נוספת לשאיפה הזאת,
לא איחרה להגיע. אפרת, בהעדר מילה מתאימה יותר,
התיישבה לה על הפנים.
דנה שמה לב, בחצי מודעות, איך רונן קם מהמיטה. הוא עבר
מסביב, ליטף את שתיהן בירך בעדינות מטריפה שפשוט
מחייבת המשך, ויצא מהחדר .
דנה הרגישה כאילו כל מהותה של אפרת מתמקדת כרגע
בנקודה אחת. הנקודה שנעה, בצורה כמעט חסרת ד פוסים על
כל הפנים של דנה. מתמקדת בעיקר בשפתיים. דנה ליטפה את
הבטן והשדיים של אפרת, עד כמה שיכלה להגיע. מגע בלתי
פוסק.
אפרת התחילה לנוע יותר ויותר מהר. דנה העבירה את הידיים
לצידי הגוף ואז חיבקה את הישבן האהוב של אפרת, הכי חזק
שיכלה, כמעט חונקת את עצמה בתהליך. הגניחות של אפרת
התחלפו בנשימה איטית וממושכת אחת. דנה לא הייתה ממש
מנוסה באורגזמה נשית, אבל אפילו לה זה היה נראה כמו דרך
ממש מיוחדת לגמור.
אפרת נפלה מתנשפת לצדה של דנה. ראשה של דנה, כלוא בין
הירכיים. היא ליטפה אותה באקראיות בשיער, ראש ופנים. דנה
פשוט חיכתה. משתגעת מהריח והחוויה של לגרום לה לעונג .
כמות זמן בלתי מוגדרת אחרי זה, אפרת שחררה את הראש
של דנה ודנה נמתחה ומתחה את הצוואר שהתחיל להיתפס.
דנה קלטה את רונן עומד לצד המיטה. היא הסתובבה לכיוון
שלו. הוא עמד מולה, מסתכל ישירות עליה. הוא לבש את כל
הבגדים שהיא הכי אוהבת. כלום. לפי מצב הזין שלו, היה קל
להבין, שהוא הסתכל על המתרחש בחדר בדקות האחרונות.
הוא הנהן עם הראש לאישור. דנה זינקה קדימה מכוונת
מטרה.
טעם לוואי של הטיפה האחרונה הכה בדנה. סחרחורת קלה
צמרמורות בלתי פוסקות. רק עכשיו היא הבינה כמה היא
עצמה קרובה לאורגזמה. היא גם תהתה למה הם עדיין לא עשו
גולדן. אולי הם לא אוהבים? רונן תפס את דנה בשיער והיא
איבדה כל כיוון מחשבה שהיה לה קודם .
רונן הגביר את הקצב. אפרת עברה ללטף לדנה את הירכיים.
הגוף של דנה רעד. היא הייתה קרובה מידי. הם אילפו אותה
היטב. היא לא חשבה על זה. היא פשוט לא תגמור בלי האישור
שלהם .
רונן גמר. הנוזל החמים מילא לדנה את הפה. היא בלעה כל
טיפה. האישור שלה אף פעם לא הגיע. היא הרימה את ראשה
לכיוון רונן. עיניהם נפגשו. הוא הסתכל עליה בחיוך. הוא סובב
את הראש באטיות, לסמן את ה"לא", שהיא כל כך פחדה
ממנו.
"התחלה מצויינת של היום, נכון אהובי?" – שאלה אפרת את
רונן בחיוך .
"בהחלט, אהובה." – ענה רונן ואז הסתכל על דנה והמשיך, –
"יאללה, היום התחיל, כלבה" .
רונן יצא לסלון לסדר את השולחן. אפרת הלכה להכין
לשלושתם ארוחת בוקר ודנה הושארה בחדר, לסדר את
המיטות ואז לעבור בכל הבית, לפתוח חלונות איפה שצריך
ועוד כמה מטלות קטנות. לקח לה זמן להתייצב על הרגליים.
דנה התיישבה על הברכיים ליד השולחן. היא התחילה למלא
לשלושתם את הצלחות. מזגה לכל אחד את השתיה שלו. כל
זה, היא עשתה כשחיוך מרוח לה על הפנים. זה כמעט בכלל
לא הפריע לה שלא קיבלה את האישור עד עכשיו. היום רק
התחיל. וכבר הייתה לה את הזכות לשרת את שניהם, בכל מיני
דרכים. היא מועילה. היא אהובה. הם בטח לא יזרקו אותה.
היא ניערה את הראש מהסיוט של הלילה.
"ההתחלה הכי טובה של יום שיכולה להיות" – אמרה דנה בקול
רם, אבל ממש בשקט. היא הרימה מבט רק לרגע. כדי לוודא
שהם שמעו. היא ראתה את החיוכים שלהם והתחילה את
ארוחת הבוקר.
רונן ואפרת
דנה נכנסה לרכב בחשש. הם אספו אותה מאוחר, אז היה לה
זמן להתארגן ולהיכנס לקצת חרדות )נעימות(. הם אמרו לה
מראש שתלבש בגד גוף סקסי מתחת למעיל ארוך. הם אמרו
משהו לגבי זה שהבגד גוף לא יהיה יקר, אבל היה לה רק אחד
והוא היה די זול. היא קיבלה גם משימה של לצלם את עצמה
עושה ביד )אבל לא גומרת(, היא שלחה את הסרטון כמה
שעות אחרי שהגיעה הביתה. לקח לה זמן להביא את הבית
למצב סביר, היא לא הייתה שם כמה ימים .
"אהבת את הסרטון, גבירתי?" – שאלה דנה בקול מתרגש .
"הוא היה בסדר, כלבה". אפרת המעיטה מעט בהתלהבות
שלה. במציאות, היא ראתה את הסרטון כבר כמה פעמים. היא
עצמה, הייתה צריכה להתאפק לא לעשות ביד רק מהסרטון.
הכלבה שלה כל כך סקסית!
"אבל זה לא משהו שאת צריכה לחשוב עליו כרגע", – אמרה
אפרת ועברה לשבת לידה במושב האחורי.
רונן התחיל בנסיעה .
אפרת עזרה לדנה להוריד את המעיל, תוך כדי שיחות חולין על
מזג האוויר ועל איך עבר היום.
אפרת הייתה יחסית טובה בדחיית סיפוקים של עצמה, אבל
היום הזה היה בהחלט מאתגר. בלי שהיא בכלל שמה לב, היא
התחילה להתחרמן עם דנה במושב האחורי. לא חלק
מהתוכנית. רונן מיהר להזכיר לה את זה. היא קטעה את
הנשיקה הארוכה. לפתע היא חייכה .
"אהובי, אנחנו פשוט לא רוצים שהיא תראה לאן אנחנו נוסעים,
נכון?" – היא לא חיכתה לתשובה והורידה את דנה על הרצפה
לידה. היא הרימה את השמלה הקצרה שלה ושמה את ידה על
ראשה של דנה. זאת כלבה שלא צריך לשכנע אותה. דנה
התחילה בהילוך גבוהה על ההתחלה. כאילו הן המשיכו את
אירועי הבוקר .
"עכשיו את רואה כמה אהבתי את הסרטון שלך". אפרת אמרה,
כבר מאבדת את הנשימה. היא חייכה, כאשר הרגישה את
השפתיים של דנה, מתחלפות לצורה של חיוך .
אפרת גמרה פעם אחת ועצרה את עצמה מלהמשיך.
"תישארי, כלבה", – אמרה אפרת והניחה לה כיסוי עיניים על
הפנים. – "כמעט הגענו".
הדקות האחרונות של הנסיעה עברו בשקט יחסי. אפרת שמה
לדנה את הקולר שלה. היא חיברה אליו שרשרת ברזל יחסית
דקה וארוכה. ההבאה המודאגת של דנה, שיעשע אותה ממש.
הרגע שבו נחתה ההבנה שהיא הולכת להיות מובלת ברצועה,
במקום ציבורי כלשהו. כבר זה היה שווה את ההכנות
וההפתעה .
רונן ואפרת התרגשו לא פחות מדנה. הם לא היו מהבליינים
שיצאו למסיבות כל שבוע. לפני דנה, הם יצאו אולי פעם בכמה
חודשים. כל אחד מהם, בנפרד, היה מוכר בקהילה הבדסמית
בצורה כזאת או אחרת. הם הכירו חברים נפרדים ומשותפים.
הם בהחלט הכירו את ההנהלה שזה מה שאיפשר להם לארגן
את הערב הזה.
הם יצאו מהרכב בחניון והתחילו להתארגן. דנה הייתה קצת
חשופה, אז הם החזירו עליה את המעיל הארוך. רונן לבש
חליפה אלגנטית שחורה. חליפה יוקרתית. משהו שלא רואים
הרבה בישראל. ארץ שמלאה בחליפות זולות של דתיים ואולי
משהו טיפה יותר איכותי של עורכי דין. לא לא, החליפה הזאת
הייתה עשוייה במיוחד בשבילו, בעבודת יד, מחומרים
יוקרתיים .
אפרת אף פעם לא התעייפה לראות אותו ככה. הוא לא היה
צריך ללבוש את החליפות באופן קבוע, כבר תקופה. אבל זה
לא היה משנה. גם כשלבש אותן כל יום, זה היה גורם לה לירר
עליו בלי הפסקה .
"את בעצמך, אהובה" – אמר רונן בחיוך כשקלט את המבט
שלה .
אפרת באמת הייתה בעצמה… היא לבשה שמלת עור צמודה
יחסית. החלק של החצאית, בקושי כיסה את התחת היפה
והעסיסי שלה. היה עליה מגף ארוך מעוטר בניטים עדינים
בצדדים. המגף עלה קצת מעל הברך שלה. מחשוף עמוק.
תמונה מושלמת .
הם התבוננו אחד בשניה רגעים ארוכים, מתאהבים מחדש, כמו
בכל יום.
לפתע, דנה עשתה קולות של לנקות את הגרון.
"נכון, שכחנו מהכלבה" – אמרה אפרת והסתובבה להסתכל על
דנה שעדיין הייתה עם הכיסוי עיניים, קצת אבודה ומבוהלת.
"את יכולה להוריד את הכיסוי ולקחת את התיק מהבגאז',
חומד" – אמר רונן, מבלי להוריד את העיניים מאפרת .
"עכשיו תגידי שלום יפה, חומד" – אמר רונן אחרי שדנה לקחה
את התיק מהאוטו והוא נעל אותו עם השלט .
היא ניגשה אליו ונישקה אותו על השפתיים. נשיקת שלום
חושנית ביותר. הוא הדף אותה בעדינות. מסופק מרמת
החרמנות שהם גרמו לה לבנות למשך היום. הוא תפס את
הידית של השרשרת והתחיל ללכת, שרשרת ביד אחת והיד
השניה אוחזת במותן של אפרת. היא חיבקה אותו חזרה. דנה
הולכת אחריהם. מבוכה ברורה על פניה .
דנה
ההליכה בתוך החניון הייתה מביכה מספיק. אבל אז הם יצאו
לרחוב. מאה המטרים הכי ארוכים בחייה של דנה. רונן ואפרת
הלכו לפני ודיברו על משהו בנונשלנטיות הרגילה שלהם. בזמן
שהיא החליפה את כל צבעי הקשת ממבוכה. אף אחד לא
באמת עיכב עליה מבט. לא הרבה מעבר לרגיל. אבל עכשיו,
היא הייתה בטוחה שכל מה שהם רואים, זה את הקולר
והרצועה.
"את בסדר, חומד?" שאל רונן ונתן משיכה מהירה ברצועה .
דנה הבינה שהיא הפסיקה ללכת. הגוף שלה קפא לרגע .
"נראה לי שזה הספיק לה. אולי נח זור הביתה, אהובי?" –
שאלה אפרת. כמובן שלא הייתה לה שום כוונה לחזור הביתה.
דנה ידעה את זה, אבל עצם המחשבה, החזירה אותה
למציאות .
הם תכננו את הערב הזה בשבילה. כל שנה הם עשו משהו
מיוחד. כל פעם, זה היה משהו מטריף יותר מהפעם הקודמת.
האמת, דנה כבר חשבה שלא יעשו משהו מיוחד השנה. איך
אפשר להתעלות על השנים הקודמות. אבל הנה הם. הערב
עוד לא התחיל והיא כבר חווה שיא חדש כלשהו. כל מה שהם
גרמו לה לחוות, היה מדהים. אז למה נראה לה שזה לא
יהיה?!
"אולי את צודקת, אהובה." – אמר רונן ואז הסתובב לאחור
והעיף מבט על דנה, -"זה מ ביך אותך מידי, כלבה?" – הוא לא
קרא לה כלבה ישירות, כמעט אף פעם, זה היה הכינוי שאפרת
השתמשה בו. אבל הפעם הוא השתמש במילה ולא רק זה,
הוא גם הדגיש אתה .
"ממש לא מביך אדוני. סליחה אדוני. סליחה גבירתי. אני גאה
להיות הכלבה שלכם" , – דנה אמרה והרימה את הראש. ואז
מיד הורידה אותו שוב והשפילה את המבט. אבל הגאווה
נשארה בעינייה… ובליבה. במשפט או שתיים, הם הצליחו
להזכיר לה, מה באמת חשוב .
את שאר המרחק לכניסה, היא העבירה בלחייך לעצמה.
מתבוננת בגב של רונן. מתבוננת בתחת של אפרת .
"זאת כלבה רעבה" – אמר קול לא מוכר לידה. היא הרימה את
המבט רק לרגע, בתור רפלקס כמעט. היא לא הכירה את
האיש, אבל ראו עליו שגם הוא בא לאותו המקום, מה שהמקום
הזה לא יהי ה .
"את צריכה תזכורת לחוקים היום, חומד?" – שאל רונן .
"לא, אדוני" – אמרה דנה והשפילה את המבט חזרה .
"ובכל זאת. לחי". – רונן כבר הניף את היד .
דנה סיבבה את הראש, לתת לו זווית נוחה יותר עבור היד
שהרים. יד שמאל. זאת תהיה תזכורת עדינה יחסית .
הסתירה המצלצלת, כנראה גרמה לעוד כמה אנשים להסתכל
לכיוון. דנה לא הרימה את המבט .
היא הזכירה לעצמה את החוקים שהם שלחו לה עוד קודם,
בהודעה.
לא לדבר עם זרים .
לא לדבר אם לא פנו אליה או לא נתנו לה אישור ישיר .
יש לה את הדרכים הרגילות שלה לבקש את הצרכים הרגילים,
כמו שירותים, שתיה וכו' .
בניגוד לחוקים הנ"ל, היא חייבת)!( לתקשר כל דבר חריג
שקורה לה. במיוחד דברים כמו הטרדות חיצוניות וכד'. כמובן,
שהם ינסו לשמור עליה מכ ל דבר כזה .
כל החוקים הרגילים מהבית, תקפים גם הם .
די בטוחה שהיא זכרה הכל, היא חזרה להתרכז במציאות. הזוג
דיברו עם אנשים. אמרו שלום לאנשים וניהלו שיחות חולין. היו
גם לא מעט הערות בסגנון "מזמן לא התראינו" וכו'. הכל הרגיש
שטחי יחסית. לא מזוייף, פשוט שטחי. היא לא ממש הכירה את
הצד הזה שלהם. היא הייתה אצלם כשבאו אליהם חברים. זה
תמיד היה נראה שהחברים ידעו מה קורה, אבל רובם לא דיברו
על זה בכלל. חוץ מהבודדים שהיו מאוד קרובים. אלה הפכו
קצת גם לחברים שלה. רוב החברים שלה מהחיים עם האקס,
היו משותפים איתו והיא חתכה קשר עם כולם.
בהתחלה היא טענה שהיא לא צריכה אף אחד חוץ מהם. היא
הבינה בדיעבד, שזה אולי היה קצת יותר מידי לחץ עליהם. הם
יכלו לעמוד בזה, אבל הם הכריחו אותה למצוא עוד חברים.
היא צריכה אנשים שהיא יכולה לדבר איתם בלי היררכיה, הם
אמרו. אולי אפילו, אנשים שהיא תוכל לדבר איתם עליהם. דנה
עוד לא הרגישה בנוח לפתוח את הנושא עם אחרים. היא
סיפרה שהיא במערכת יחסים, אבל אף פעם לא נכנסה
לפרטים. היא לא בטחה למה. אבל היא גם תהתה אם זה
ישתנה אחרי היום. אנשים ראו אותה מובלת ברצועה. מה עוד
יש לה להסתיר?
לאחר דקות בודדות של להגיד שלום, מישהו בא לאסוף אותם
בכניסה. הם דילגו על התור הארוך ונכנסו. אף אחד לא התלונן.
זה היה מעניין. דנה לא הבינה מה קורה, אבל היא ידעה שזה
כנראה אומר משהו, ולפחות מהצד שלה, זה הרגיש מרשים.
תחושת הגאווה שלה התחזקה עוד. היא הייתה אומרת "אני
איתם", בגאווה, אבל כמובן, שהרצועה, אמרה את זה במקומה.
היא חייכה .
בכניסה, הם שמו את התיק של אפרת ואת המעיל של דנה
בשמירת חפצים. דנה כבר לא חשבה על כמה ערומה היא
מרגישה. בעצם, כבר בכניסה, היא הבינה, שהיא בין הנשים
הלבושות פה. היא קנאה בבטחון שלהן. היא לבושה ככה, רק
כי אמרו לה. היא בחיים לא הייתה חושפת את עצמה ככה בלי
הוראה מהם. הביטחון שלה לא היה גבוה מספיק.
דנה ראתה רק קצת מעל הרצפה, אבל המועדון היה נראה
מרשים. קצת חשוך ורועש, אבל ללא ספק מרשים. כלובי ברזל.
צלבי עץ. כורסאות עור. המקום היה מלא אביזרים, מראות
וריחות. לא הכל היה נעים, אבל זה ללא ספק הוסיף לאווירה.
לפתע, דנה הרגישה מישהו מלטף את הכתף החשופה שלה.
היא נרתעה. היא נסגרה. היא שכחה מהחוקים ומההוראות של
היום. היא קפאה .
לפני שהיא הבינה מה קורה, הבן אדם, שכנראה היה מאחוריה
לפני רגע, עמד עכשיו מלפניה. הוא דיבר עם רונן. למה הוא
מדבר עם רונן? היא לא שמעה את השיחה. המוזיקה הייתה
רועשת מידי. דנה קלטה את המבט המודאג של אפרת. היא
נראתה כמעט מאוכזבת, אבל בעיקר קצת עצובה. דנה הייתה
בטוחה שהיא עשתה משהו לא בסדר. היא התנערה מהאירוע
ואז נזכרה בחוקים. היא התקרבה לזוג ואחזה בשתי ידיה בידה
של אפרת. סימן שהיא רוצה להגיד משהו.
דנה לא נתנה לה אישור. היא פשוט חיבקה אותה ממש חזק,
מלטפת את שיערה. דנה לא לגמריי הבינה מה קורה, אבל
כמה דמעות זלגו מעינייה .
"סליחה, גורה" – אמרה אפרת ממש קרוב לאוזן שלה. – "היינו
חייבים לדעת איך תגיבי".
אפרת התרחקה ממנה מעט והרימה את פניה של דנה עד
שמבטיהן נפגשו.
לקח עוד רגע, אבל דנה הבינה. הבינה שמישהו באמת נגע בה.
הבינה שהיא קפאה. הבינה שהם הכירו את האיש ועשו את זה
בכוונה כדי לבחון אותה. אבל היא לא קיבלה עונש. היא קיבלה
חיבוק. הם לא יכולים לסמוך עליה שתדבר. לפחות לא בזמן.
המבטים שלהם לא שידרו האשמה. הם שידרו קצת רחמים.
היא ראתה במבטים שלהם, שהם יגנו עליה. כן, הם רוצים
שהיא תגן על עצמה. אבל היא לא שם. עדיין לא. הם היו
צריכים לדעת את זה. הם העדיפו לבדוק את זה בנגיעה בכתף,
בתחילת הערב ולא מאוחר יותר, עם מגע במקומות אחרים.
האיש שעמד ליד רונן, עשה תנועה מתנצלת וקד קידה קלה.
שניה אחרי זה, רונן חיבק אותה גם הוא.
"זה בסדר, חומד. יבוא יום ואת תרצי להגן על עצמך, לא רק
בשבילינו, עד אז, אנחנו נהיה כאן ונשמור עלייך". – המילים
האלה של רונן, גרמו לה לבכות עוד קצת. היא רצתה להגיד
להם משהו, רק כי זה היה בחוקים של הערב. אם לא החוקים,
היא הייתה שותקת. אם לא הזוג, היא הייתה קופאת ושותקת .
הם עמדו ככה, מחובקים, באמצע מועדון. דנה הפסיקה לבכות,
אבל היא לא רצתה שיעזבו אותה. אף פעם. רונן ליטף אותה
בקולר, גם דנה. תזכורת קבועה שהיא שלהם. שיר בדיוק
התחלף ברקע והם ניתקו את החיבוק. דנה הוציאה יבבה קלה,
כמעט כל פעם שהם הפסיקו חיבוק שכזה. הפעם זה נבלע
בתוך המוזיקה .
אפרת ורונן
החיבוק המשולש הארוך הרגיעה אותה והרגיעה אותם. הם
ימשיכו להרגיש אשמים על המבחן הקטן הזה. אבל הם היו
חייבים לדעת. עכשיו יהיה להם קשה יותר להירגע, אבל הם
ידעו לשים עליה עין בצורה קפדנית יותר.
הם מצאו מקום נחמד בבר. הם התיישבו על כסאות בר ודנה
על הברכיים לידם. הכסאות בר הגבוהות, גרמו לראשה של
דנה להגיע בדיוק לגובה הנכון. כרגע היא נשענה על הירך שלה
ושלו לסירוגין. אבל משיכה קלה בשיער, הייתה מביאה אותה
בדיוק למקום הנכון להעניק לאחד מהם עוד קצת עונג מיני
היום. אפרת השתעשע ברעיון עוד כמה רגעים, עד
שהמשקאות הגיעו .
הערב התקדם בדיוק לפי התוכנית. הם הגיעו קצת אחרי 12
בלילה. יש להם קצת זמן לשבת ולהתענג על הבר. לספוג את
המראות. לשתות קצת. לשחק בשיער הנעים של הכלבה
שלהם. מידי פעם, להתנשק או לדבר עם אנשים , לא בהכרח
בסדר הזה .
כל כמה דקות, אפרת לקחה שלוק מהקוקטייל הטעים שלה
ושמרה אותו בפה. היא משכה לדנה בשיער עד שהפנים שלה
היו לגמריי כלפי מעלה ואז התכופפה אליה והעבירה לה את
הקוקטייל מפה לפה. עוד טריק חביב שהיא לימדה את הכלבה
שלה לבצע. עד עכשיו היא עשתה את זה רק בבית. המבטים
המתלהבים של האנשים מסביב, בהחלט הוסיפו לחוויה .
השעה הבאה טסה .
רונן הורה לדנה להוציא את הכיסויי עיניים שלבשה קודם,
מתוך התיק שהביאה איתה מהאוטו. הם שמו אותו עליה
והתחילו להוביל אותה לבמה הראשית של המועדון. כבר
עכשיו, שניהם דמיינו את הרגע בו תבין שהיא לא נמצאת
בפינה חשוכה כלשהי, אלא במקום הכי מרכזי שיש במועדון. כל
העיניים עליה. רק המחשבה הדליקה אותם. אבל יש עוד הרבה
הנאה בדרך. החלק המעניין של הערב, רק מתחיל .
הבמה הייתה מאובזרת במכשיר עץ שנועד להחזיק את הידיים
והראש במקום )עמוד הקלון(. הם חיברו את דנה למכשיר.
התחת שלה פונה לכיוון הקהל. הם לקחו צעד אחורה והתבוננו
בה. שלמות. ברגע זה הם שכחו שהם מוקפים אנשים. הם זכרו
את זה, כי הם חיבבו קהל, מידי פעם, אבל התעלמו מהקיום
שלהם .
"מתחילים, חומד" – רונן לחש באוזנה של דנה .
הם הניחו את תיק הציוד בצד הבמה. רונן הוציא כמה כלים
והתחיל לעבוד. הוא הצליף בעדינות בהתחלה. מתחיל מפלו גר
עבה. מחמם את האיזור עם הידיים. לאחר מכן, הוא עבר לשוט
דק יותר. רק 5 זנבות, דקיקים. קצה חתוך באלכסון. בתנופה
חלשה, כמעט ולא היה לשוט הזה כוח בכלל, אבל כמה שיותר
מהירות הוא צבר, ככה המכות שלו הפכו ליותר חותכות, כמעט
עד דם. השריקות שלו נשמעו גם בתוך הרעש ש ל המועדון
והמוזיקה. קולות תדהמה מהקהל. לרגע, רונן תהה אם דנה
תבין שזה קשור אליה, אבל מיד נרגע. היא לא נמצאת כאן
עכשיו. היא בספייס שלה. וגם אם לא, היא לא הייתה מניחה
שכל המחיאות כפיים האקריות והקולות התפעלות, קשורות
איכשהו אליה. אין לה מספיק ביטחון עצמי ומודעות עצמית
בשביל זה.
בינתיים, אפרת נתנה קצת יחס לידיה החשופות של דנה. היא
הדליקה כמה נרות והתחילה לטפטף עליה שעווה.
אחרי כמה דקות, כשהיה נראה שהתחת של דנה, לא יצליח
לספוג עוד מכות מהשוט השורק, רונן הניח אותו בצד. הוא
הוציא משהו מוזר מהתיק. ניילון. הו א אהב את הקולות
המבולבלים מהקהל. הוא פרש את הסינר ניילון הלבן. זה היה
כמו הסינר החד פעמי מניילון שקוף, שאפשר לראות אצל
קצבים. הוא אהב את האפקט שזה עשה על הקהל ,אבל זה
היה רק בונוס. המטרה האמיתית, הייתה להגן על החליפה.
אפרת עברה עם השעווה לתחת של דנה. המכשיר עץ היה
נמוך. דנה עמדה על הברכיים. מה שהשאיר גם את הרגליים
שלה חשופות לשעווה בצורה נוחה. כל כמה זמן, אפרת
העבירה יד בין הירכיים של דנה. הכלבה הייתה חמה ורטובה.
היא שיחקה קצת באיזור ואז הפסיקה. אדג'ינג הוא אחד
המשחקים החביבים עליה.
רונן הוציא את הגלגל כאב מהתיק. זה היה הסוג עם כמה
גלגלים בקצה ולא רק אחד. לא רק זה, רונן השקיעה אקסטרא,
ומצא מקום שיחדד לו אותם. הגלגל כאב הזה, היה כמה רמות
מעל הדברים הרגילים שקונים בסקס שופ או באינטרנט .
רונן חייך לאפרת ואז התחיל .
דנה
חוסר ידיעה. חוסר ודאות. חוסר שליטה. כל אלה ללא ספק
אפיינו את החוויה. אבל גם חוסר דאגה. דנה הרגישה בטוחה.
היא לא ידעה איפה היא נמצאת במועדון. מה שהיא כן ידעה,
זה שהם שומרים עליה. היא גם ידעה שהם נהנים. מאוד. וזה
הכי חשוב. בשבילם, היא מוכנה להכל. הם יודעים את זה .
היא ספגה את כל מכות השוט בגבורה. היא לא הוציאה הרבה
קולות. גם השעווה, חמה במיוחד לכבוד היום המיוחד, לא
גרמה לה לצעוק מעל לווליום של המוזיקה. זה היה הגלגל כאב
ששבר אותה. כבר מאז המדיקל, לפני שנה, היא הבינה שיש
משהו מיוחד בחוויה מסוג זה. משהו שהיא לא הייתה מוכנה
אליו. הגלגל כאב הזה היה דור שני. היה להם אחד לפני. הוא
היה נחמד, אבל משהו היה חסר. היה ממש קשה )ודי לא
מעניין( להוציא איתו דם. הגלגל כאב דור שני, היה משהו אחר.
חודים שהיו צפופים יותר ומחודדים יותר.
דנה הייתה בטוחה שאנשים שהיו מסביב היו שו מעים אותה גם
עם המוזיקה הרועשת. לא היה אכפת לה. רונן לא ריחם היום.
הוא הפעיל לחץ משמעותי על הגלגל דור שני. הוא עבר על כל
הגב כמה פעמים. לאורך. לרוחב. טיפות דם חמות נספגו בתוך
הבגד גוף.
רק כשדנה חשבה שהרגע הזה לא יכול להשתפר יותר, אפרת
התחילה להוריד ממנה את השעווה. עם הסכין. היא "גילחה"
את השעווה בתנועות מיומנות. בניגוד לרונן, שניקה את
השעווה בסדר קפדני, כמו ארכיאולוג שמחפש משהו באתר
היסטורי. אפרת הייתה יותר כמו ציפור טרף. עוברת בין יד
שמאל, ללחי )תחת( ימין. שוב לאחת הידיים. רגל. בשלב הזה,
דנה לא יכלה לעקוב גם ככה. כשהיא סיימה, היא שרטה קצת
את הרגליים והתחת עם החוד של הסכין )הצד ההפוך( .
לפתע הכל הפסיק. אפרת העבירה מגבון לח להוריד את
השומניות של השעווה. היא לא הייתה עושה את זה עם
הכיסוי, אם זה היה הסוף .
דנה הרגישה את רונן לידה. הוא הרים את פניה ונישק א ותה
בתשוקה. נשיקה ארוכה. לאורך כל ה"ניקיון" שאפרת עשתה.
"את מוכנה, חומד?" – שאל רונן, והיה ברור שהוא מחכה
לתשובה .
"תמיד, אדוני" – ענתה דנה בכנות.
"ילדה טובה" – הוא אמר והוסיף ליטוף על שערה.
זה לא היה אופייני. משהו הולך לקרות. היא הרגישה איך הם
קושרים לה את הרגליים ביחד באיזור הקרסוליים. הם לא
רוצים שהיא תזוז. זה לא שהיא יכולה ללכת לאנשהו בתוך
המכשיר הזה .
לפתע, דנה הרגישה משהו מוזר. מתיחה של הבגד? לפני
שהיא הבינה לגמריי מה קרה, הבגד גוף שלה, שכבר היה מלא
חורים מהגלגל דור שני, נקרע מעליה. היא הי יתה לגמריי
ערומה. לא היה לה מושג כמה אנשים ראו אותה עכשיו. היא
הייתה בטוחה שמישהו היה מסתכל, כי רונן ואפרת כל כך
מוכרים ומדהימים. מישהו בטוח מסתכל .
היא הספיקה להזכיר עצמה שהיא גאה להיות שלהם. זה לא
משנה. זה לא משנה כמה עוד אנשים רואים אותה. זה הגוף
שהם בחרו. הוא שלהם והם אוהבים אותו. מותר להם להראות
אותו לאחרים בגאווה. היא לא מבינה את הבחירה שלהם. אבל
היא לא יכולה להתווכח איתם. היא לא רוצה .
הם חיכו. הם חיכו שהיא תתרגל. שהיא תירגע. היא ידעה שהם
גם נהנים מהמבוכה שלה. הם קיבלו מספיק מזה. עכשיו הם
כנראה חיכו שהשרירים שלה ירפו. שהם ידעו שהיא נרגעה
באמת. הם מחכים. והיא קיימת לעשות את מה שהם רוצים.
להתמקד בהם, עזר לה לשכוח מכל השאר. היא הרפתה את
הגוף. הגוף שלהם .
שריקה .
השוט הדק חזר. הפעם, היא זיהתה שזה היה בידיה של
אפרת. היא תמיד הניפה אותו מהר יותר. אפרת פעם סיפרה
לה שהיא אוהבת את השוט. הוא לא דורש כוח פיזי, רק
מהירות .
השוט עשה נגיעות קצרות אך שורפות בגב שלה. אפרת כנראה
הניפה אותו בסיבובים מהירים. מאוורר שכזה.
דנה הרגישה את הדם. גם הפצעים שהספיקו להסיגר בדקות
האחרונות, נפתחו שוב. רונן בינתיים עמד מאחוריה וחזר לטפל
בתחת שלה, הפעם עם בפנקר רחב. הספנקר בטח התמלא
בדם. גם התחת שלה הרגיש די מלא דם. גם הרגליים. בעיקר
משריטות הסכין. רק נקודות בודדות היו עמוקות מספיק לחדור
את העור, אבל עכשיו, עם המכות, הדם נזל בנהרות דקיקים
בכל גופה .
אפרת המשיכה עם הגב. רונן עבר לקיין. הוא יישר את כפות
הרגליים של דנה כלפי מעלה. המכה הראשונה של הקיין נחתה
בעדינות. מודדת. כבר המכה השניה, הסבירה את הקשירה של
הרגליים. דנה רצתה להזיז את כפות הרגליים. הגוף שלה צרח
לה לברוח! היא גם צעקה. היא לא מיד הבינה את זה. רק
במכה החמישית היא הבינה שהיא צעקה כמעט רצוף, עם
עצירות לקחת אוויר, כבר החל מהמכה השניה. כמובן שזה היה
בשילוב עם התעצמות המכות על גבה. זה כבר לא היה
מאוורר. כל מכה התלבשה על חלק נכבד מהגב. אפרת ידעה
איפה אסור. אבל היא גם ידעה איפה מותר. השוט הזה לא
יפגע באיברים הפנימיים. הם הסבירו לה את זה. אין הרבה
סכנה של נזק לטווח ארוך. אבל לפי הכאב קשה להאמין שזה
לא גורם לנזק בלתי הפיך. היא סמכה עליהם. הם גם הכריחו
אותה לבדוק. והיא בדקה איך שידעה .
הכאב היה בלתי נסבל. הם לא הפסיקו. היא דמיינה את
ההבעות שלהם. החיוך הסדיסטי של כל אחד. היא חשבה
שאולי איבדה הכרה לפחות פעם אחת. או שלא. ההנאה
הטריפה אותה. העיפה אותה. ההנאה שלהם, הייתה מדבקת
בשבילה. גם עכשיו, כשהיא לא רואה אותם.
כעבור נצח, המכות הפסיקו. דנה לא שמה לב כמה זמן עבר
מאז. היא הרגישה את השריפה הקלה של כוהל מחטא את כל
גופה. הכיסוי עיניים עדיין שם. זה עדיין לא נגמר. בעצם,
שניהם עסוקים בלנקות אותה.
כשסיימו לחטא אותה ולנגב את כל הדם ממנה, אפרת ניגשה
אליה מלפנים. היא הורידה לה את הכיסויי. החיוך שלה אמר
הכל. אפרת הייתה מסופקת. רונן גם עמד לפניה. היה עליו
חלוק קצבים שכזה. החלוק היה מלא נתזי דם. הוא קרע אותו
מעליו בעדינות, לא ללכלך את החליפה.
"כמעט נגמר, גורה" – אמרה אפרת בזמן שהיא מלטפת לדנה
את הפנים. דנה הרגישה את הרעד בגופה. הרעד שכנראה
היה שם לפחות מאז שהבגד נקרע ממנה, ולא בגלל הקור.
אפרת עברה מאחוריה. דנה הרגישה את היד של אפרת בין
רגליה כמעט מיד. היא גם הבינה כמה היא רטובה. כמה
החרמנות של היום הצטברה בתוכה. היא לא האמינה שתצליח
להתאפק הפעם.
בינתיים רונן התכופף לכיוונה ואמר לה בשקט "מותר לך, אבל
רק אחריי, חומד".
הוא נעמד צמוד אליה והוציא את הזין העומד שלו. הוא גם היה
נראה קרוב לקצה. למרות שרק המראה העלה את דנה בכמה
רמות. מזל שהם אילפו אותה טוב .
היה לה אפס שליטה על גופה ויכולת להתקרב אליו. הוא שיחק
עם העובדה הזאת יותר מידי זמן, אך לבסוף התקרב למרחק
מאפשר. דנה בלעה את כולו מיד. בלי משחקים, בלי ליקוקים.
היה פה מספיק משחק מקדים. והיא לא יכולה להתאפק יותר.
היא עשתה את כל מה שהוא אוהב. היא אפילו הצליח ה להגיע
רחוק יותר מהרגיל. אולי הגוף שלה שכח מרפלקסים מסוימים
בגלל רמת הכאב שחוותה עד לפני רגע. מה שזה לא היה, זה
עבד. הזין של רונן התחיל לפעום מהר וחזק ואז הוא גמר לה
בפה. לפי הכמות, היה קשה לומר שהוא גמר גם בבוקר. היא
בלעה הכל מהר. שניה אחרי זה, היא איבדה את עצמה באחת
האורגזמות החזקות שאי פעם חוותה .
רונן שיחרר את הידיים והראש שלה. אפרת שיחררה את
הרגליים. הם חיבקו אותה בעודה על הברכיים. העיניים שלה
עצומות. עד עכשיו פניה היו לכיוון הקיר ועכשיו היא לא רצתה
לפקוח אותם, כי היא הייתה בגובה שלהם. אבל אז קרה משהו
שגרם לה להסתכל .
מחיאות כפיים.
אפרת ורונן שחררו את החיבוק ודנה הסתכלה מסביב.
דנה, אפרת ורונן
אפרת ורונן כמעט פספסו את הרגע שחיכו לו. הם הספיקו
לנתק את החיבוק בדיוק בזמן. הם תפסו את ההפתעה והשוק
בעיניה של דנה, כאשר היא הבינה שכל מה שקרה לה ב 20
דקות האחרונות, היה בעצם על הבמה הראשית של המועדון.
דנה הבינה איפה היא נמצאת. היא הייתה בשוק לרגע, אך מיד
הזדקפה. כמה תובנות נחתו עליה בו זמנית. היא שלהם. היא
כבר ידעה את זה. הם כבר ידעו את זה, אבל עכשיו, כולם
יודעים את זה. בעצם, זה כתוב לה בפירוש על גבה החשוף.
חרוט. יש לה גם קולר ורצועה. שלהם. היא שלהם וכולם יודעים
את זה .
רונן צחק לרגע. אפרת חייכה גם היא. אפרת הושיטה את ידה
וניגבה את הדמעה מעיניה של דנה. דמעה של אושר, מלווה
בחיוך כמעט מוגזם.
רונן הוציא שמלה שחורה קלילה מהתיק והלביש את דנה. הם
באו מוכנים, כמובן .
הם נשארו במועדון עוד קצת. שתו עוד קצת. רקדו קצת.
בהתחלה, אנשים באו לחבק אותם כל הזמן ולהגיד להם כמה
הסשן היה מדהים. הם גם החמיאו המון לדנה. האמת שהיא
לא לגמריי שמעה אותם. היא ניסתה להנהן לתודה. היא לא
בטוחה מה יצא ממנה… אבל נראה שכולם הבינו שהיא
מעופפת לה אי שם בין ספייס לאפטר קייר. מחבקת את
הרגליים האהובות של האנשים האהובים .
כשהם יצאו לאוטו, הרחוב היה שקט יחסית. השמש עדיין לא
התחילה לזרוח .
"אז לאן את רוצה שניקח אותך, כלבה?" – שאלה אפרת .
"הביתה, גבירתי" – ענתה דנה בלי לחשוב .
"לאיזה בית את מתכוונת, חומד?" – שאל רונן, מזייף תמימות
של חוסר הבנה .
"שלנו, אדוני" – ענתה דנה שוב, אבל הפעם הבינה מה היא
אומרת, שניה אחרי. היא ניסתה להסביר את עצמה, –
"התכוונתי… ש… "
"אני יודע למה התכוונת, חומד". – הוא חייך ופנה לאפרת -"סוף
סוף גרמנו לה להיות כנה עם עצמה, אהובה. את חושבת
שאנחנו צריכים לתת לה יותר שיעורים כאלה? "
"נראה לי שכן, אהובי." – היא צקחה. היא הסתובבה לדנה, –
"טוב עכשיו עם מודעות. לאן את רוצה שנסע? "
"לבית שלנו, גבירתי" – ענתה דנה בקול רועד מאושר. – "שלנו"
– היא לחשה לעצמה עוד כמה פעמים. כל פעם, מתלווה
בצחקוק של אפרת ורונן .
"כלבה טובה" – אמרה אפרת. "אהובה וטובה" .
את/אתה כותבת/כותב נפלא!!!
האם יהיה המשך?
כותבת.
תודה !
ובהחלט יהיה המשך 😊