אופה לכם סיפור – חלק שלישי

חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6

פרק רביעי 

"משימה בזוגות", היה המשפט שקידם את הסטודנטים בקורס האפייה. רשום על הלוח המחיק באותיות גדולות וברורות .מתחת לזה בא הכיתוב : על שוורד תכנס לכיתה, אנא התחלקו לזוגות .

המשימה שלכם לשיעור הקרוב- אפיה מבית אמא.

משימה זוגית זה תמיד דבר שדורש מורכבות מסויימת. לא כל אחד משדר על אותו גל של השני. אבל משימה זו משימה. ומשימה מבית אבא, קשה הרבה יותר. אוסף הגברים-נשים שבאולם הקטן הסתכל אחד על השני, מנסים לנחש מה כל אחד אכל בילדותו, עם מי יהיה הכי קל לגשת למשימה שכזו. מלכי ידעה עם מי יהיה לה הכי קל, ואולי דווקא בגלל זה היא ניסתה להתעלם מאיציק. ללא הצלחה גדולה בדיוק. איציק ניגש אליה מאחורי גבה, מגיש לה נייר קטן מקופל לארבע .היא חייכה

למראה הדף, מזהה את האצבעות הארוכות של איציק המחזיקות את הדף. היא לקחה את הפתק ,קוראת בו:

לטקעס, עוד קציצת תפו"א מטוגנת, או שדרוג למאפה מהמטבח החרדי-אשכנזי?

מלכי מסתובבת אליו מחייכת "בסדר, זה מה שאתה רוצה לעשות? לטקעס"?

איציק רק חייך אליה בחזרה "תדמייני, בית קטן, מטבח דחוס בילדים, ואמא אחת יקרה, במטפחת הדוקה, מטגנת לטקעסים בנגלות, לכל המשפחה הגדולה, טובלים קצת בסוכר, לפעמים עם שמנת חמוצה. זה טעם של הבית, לא?!" כמה שהוא תאר את זה במדוייק, היא חושבת לעצמה. "אבל זה לא יתפוס עכשיו, כאן" היא אומרת לו, בדיוק כשוורד המרצה הנחמדה נכנסת לכיתה.

שקט מסביב, כמעט כולם כבר מסודרים בזוגות, מתלחששים ביניהם על מה יכינו למשימה הזו .

מציירים על דפים לבנים את התמונה המושלמת של המאפה המושלם, ההוא שמזכיר את בית אבא ,ואת הבישול של אמא. מלכי כבר רואה את המאפה המושלם מול עיניה, תפו"א מגורד דק, בשכבות שונות, לפי צבעים ודקויות טחינה שונות. מקווה שאיציק יראה את אותו חיזיון כמוה, ולא יהרוס לה את התכנון.

"לכל עדה, לכל שבט, יש את המטבח המאופיין שלו, את האוכל שרק הוא מכין. מקווה שהתחלקתם בצורה המתאימה למשימה הזו, שתשדרו על אותו גל "מבטה עבר על החבר'ה, מתעכב לרגע אחד נוסף על השילוב של איציק-מלכי "כל זוג יקבל מטבחון נפרד, יש לכם שעה לתכנון ועוד שעה לביצוע ,אח"כ כולנו נתכנס פה, נטעם ונלמד מהטעויות שלכם על דרכי האפייה השונות."

"למה היא ישר אומרת טעויות?" מלכי הקשתה לאיציק, לא מבינה למה לא נותנים לה צ'אנס להצליח ממש. "לא משנה, היא תמיד תהיה בטוחה שאנחנו טועים במשהו, בואי נוכיח לה אחרת" איציק אמר בביטחון ולחץ קלות את ידה של מלכי, זו לא משכה את ידה, אלא נשארה דוממת במקומה.

מלכי ואיציק נכנסו לחדרון הקטן, המטבחון מספר 5 בבית הספר. מראש, הם לקחו כבר את המצרכים הדרושים להם, תפו"א בשני צבעים, בצל ובטטה אחת קטנה, קצת תבלינים, לא יותר מדי וביצים .

שניהם עבדו במרץ, רוצים להוכיח לכולם כי האוכל שלהם הוא הטוב ביותר. איציק לקח בעלות על קילוף התפו"א והבצל, משאיר למלכי את עבודת החיתוך והגירוד. קליפות נפלו על הרצפה ומלכי ישר התכופפה להרים אותם, מקפידה על ניקיון החדר הקטן. כשהיא התרוממה, היא נתקלה בראשה באיציק "סליחה, לא התכוונתי" היא מלמלה, ממשיכה לכיוון הפח.

"אל תתנצלי, הכל בסדר" הוא אמר לה, מרגיע. הוא רצה שהיא תגע בו כי היא רוצה, ולא בשגגה .

איציק אפילו התלבט אם לזרוק בכוונה קצת קליפות, רק כדי שמלכי תתכופף שוב. כשהיא התכופפה מקודם, הוא הביט בה מלמעלה, לא היה סיכוי לראות משהו מהאין מחשוף שלה, אבל הישבן הקטן שלה שהתרומם כלפי מעלה, גירה אותו כל כך. הוא ממש התאפק שלא לחפון את אחד מפלחי הטוסיק שלה בידו.

מלכי המשיכה לעבוד במרץ, מסדרת על תבנית אפיה קטנה את שכבות התפו"א והבצל, מוסיפה תיבול וביצים, טועמת ומתקנת. איציק עמד לצידה, מביט בכל תנועה שלה, חוקק אותן בזכרונו .

"עשינו אחלה גארטן" איציק אמר והסתכל על מלכי בהערצה "את עובדת יפה". מלכי הסמיקה "זה גם שלך, תפסיק" היא אמרה בחיוך.

הגארטן נכנס לתנור, ואיציק החל בניקיון המטבחון. חלק מהמשימה זה להשאיר את הכל נקי, ממש כמו בבית.

"שיט" הוא קרא בקול, תופס את היד שלו, שהספיקה בינתיים לטפטף טיפות אדומות גדולות על הרצפה, שמלכי רק לפני רגע ניקתה. מלכי תפסה לו את היד, לוחצת חזק על החתך הקטן שעשה בו שמות. נייר סופג הוצמד לחתך, סופג אליו את הדם של איציק, מתערבב עם ידיה של מלכי שלוחצות עליו חזק.

"תודה" הוא אומר לה, מביט אל עיניה הבהירות "זה לא ברור לי, אני יודע כמה את נזהרת."

העיניים שלו פוגשות אותה, מביטות לתוכה "אל תתחיל, לא הייתי נותנת לך לדמם פה ככה, חכה רגע, רק נמצא דרך לחבוש לך את החתך" מלכי הופכת להיות מעשית, מוצאת תיק עזרה ראשונה בארון הקטן מתחת לכיור, שולפת תחבושת קטנה, ומלפפת בזהירות את ידו של איציק. איציק יושב על הכסא, נותן למלכי לטפל בו במסירות. העיניים שלו נמצאות בדיוק בגובה החזה שלה, בלי כוונת זדון הוא פשוט בוהה בה, היא קרובה כ"כ, אין לו שליטה על זה.

"הכל בסדר?" מלכי שואלת "הדימום נראה לי מתחיל להיפסק, רק תלחץ עוד קצת." היא אומרת ועוזבת את ידו. "אולי תלחצי את? קצת כואב לי" מבט של כאב בעיניו היפות, נוגע בה. היא מחזירה את ידה אל החבישה הלבנה, לוחצת בעדינות "אולי נחפש מישהו שמבין יותר ממני בחבישות, לא בא לי שתמשיך לדמם, או שתזדהם" הדאגה בעיניה כ"כ אמיתית. איציק מרגיש איך הוא נמס.

"את בסדר" הוא עונה לה, לא רוצה להכניס עוד מישהו לסצנה הזו ביניהם, מפחד לאבד את הרגע .

מלכי עומדת קרוב כ"כ, הוא נושם את הריח שלה, ריח של אפיה ובית, ריח של אישה. מלכי עצמה עיניים, מנסה להתנתק ממראה הדם. איציק קרב את ראשו אליה, מניח אותו בעדינות קרוב לחזה ,כמו ילד קטן שמחפש את הקרבה, את החיבוק, האישור שהוא בסדר. מלכי הרימה את ידה, מלטפת את ראשו בחמלה, ממש כמו היה איציק בנה הקטן, מקרבת אותו אליה, נותנת לו לחוש את חום גופה דרך החולצה.

איציק הרים את ידו השניה, מקיף את מותניה הצרים של מלכי, רוצה כ"כ להרגיש אותה.

מלכי התחילה לזמזם לעצמה איזה שיר ערש באידיש, גורמת לאיציק להצטרף אליה בעל כורחו .

המוזיקה, החזירה אותו שנים אחורה, אל הבית הקטן ברחוב רש"י בירושלים, קולות לימוד הגמרא מגיעים מהישיבה הסמוכה, והוא בידיים של אמו, יושב עליה ומתנחם ממכה שקבל. חום הגוף של מלכי השרה עליו רוגע שכ"כ חסר לו. הליטוף שלה, הרוגע. איציק הרגיש איך הוא נרפה בידיה.

ידו נשלחה באופן אוטומט אל קו התפר של החולצה והחצאית, רוצה להרגיש עוד קצת מהטוב הזה ,מהחום הזה. אבל להרגיש באמת, לא רק דרך הבד הנעים.

מלכי עדיין זמזמה את השיר, בתוך בועה משך עצמה, כשאיציק הניח את ידו על גבה התחתון .

תחילה היא נרעדה, אבל לא התנגדה. היא ממש הרגישה את הנשימות של איציק נרגעות. מרגישה את היידיש-מאמע שבה בוערת אליה, מחזקת את האחיזה בו, ממש כמו היה תינוק קטן שנשבה.

"איך פארשטיי נישט" היא מקשה עליו, לא מצליחה להבין משהו "איך ההרגשה שלי היא כ"כ טבעית ,אבל המצפון אומר לי להפסיק? אני לא מצליחה להבין את זה, את הניגוד הכל כך אבסולוטי."

איציק תוהה מה הוא יגיד לה, הוא לא מרגיש שום ניגוד, רק משיכה מטורפת אל האישה הזו, משיכה שרק הולכת ומתגברת עם כל סירוב שלה אליו. המשימה הזו נחתה עליו משמיים, כמה שעות לבד ,רק הם.

"את לא חייבת לתהות, לשאול שאלות, לחפש בכח קשיים. פשוט תנסי להנות מהמקום שלנו" איציק מנסה.

"אני הכי נהנית, ולכן זה לא נתפס לי. איך אני מרשה את זה לעצמי" מלכי מדברת, והחזה שלה עולה ויורד על פניו של איציק, שנשאר במקומו. הנשימות שלה מואצות כשהיא מדברת, הוא כ"כ רוצה לנשק אותה, שתפסיק לדבר כבר. שרק תהיה.

"עד כמה את חושבת שאת הרחקת לכת"?

"אני לא רוצה באמת לחשוב על זה" היא אומרת ושוקעת למחשבות "הלוואי והייתי כמו הבנות האחרות בקורס" היא אומרת בשקט.

"לא, אל תהיי כמו האחרות, תהיי מלכי" איציק משתיק אותה ונעמד לידה, מחזיק את ידה האחת בידו החמה, והיד השנייה, נשארת להקיף את מלכי "אם היית כמו כולן, לא הייתי מנסה אותך" הוא אומר לה בשקט, ומצמיד את שפתיו אל שלה.

"מה אתה עושה" היא קופצת אחורה.

"ששששש, תעצמי עיניים, תחשבי שאת כמו כל אחת אחרת. תלמדי ליהנות מנשיקה טובה" הוא מקרב שוב את שפתיו, אבל שומר על מרחק קטן, שתרגיש שהוא נמצא ותצמיד את עצמה רק אם היא תרצה.

"אל תשחק איתי" מלכי אומרת, ושולחת את ראשה מעט קדימה, כל גופה נוטה כעת כלפיו, השפתיים שלה קרובות כ"כ, הוא ממש צריך להתאפק לא לאכול אותן מיד.

"אם תרצי, אני כאן. שום דבר לא יהיה בכוח" הוא אומר, והיא נושמת את המילים, ואת הנשימה החמה שלו. ולא עומדת בזה יותר. מלכי מצמידה את עצמה אל איציק, מרגישה איך הם נהפכים לגוף אחד. השפתיים שלהם מחוברות, הידיים מגששות על הגוף הנגדי, בודקות גבולות.

היא מרגישה את הידיים שלה מקרבות את איציק אליה, מלטפות את הגב הרחב, את המילים והציורים שמקשטים לו את הגוף. אבל הידיים שלו, נשמרות לצידה, כאילו הוא מפחד לגעת.

"הכל בסדר?" היא לוחשת, מפחדת אולי התשוקה שלה מפחידה אותו.

"יותר מדי טוב, אבל אני לא אגע בשום מקום שלא תבקשי ממני, לא רוצה לתת לך להרגיש שבגללי את כאן" עכשיו היא מעריכה אותו יותר. היא מוציאה את החולצה מהחצאית הכהה, מכניסה את ידיו החמות מתחת החולצה, בינתיים על הבטן, היא עוד תראה איפה יעבור הגבול שלה.

הידיים של איציק מטיילות עליה, תחילה על הבטן, אח"כ לגב, עולות ויורדות לאורך עמוד השדרה שלה. כל פעם הוא מגיע לקרסי החזיה, ומתעלם מהם באלגנטיות, לא יקרה שום דבר שמלכי לא תגיד במפורש.

התנור מצפצף להם, הגארטן כבר מוכן, הם לא שומעים. שניהם עסוקים כרגע רק בחקירת גופו של השני.

רק העשן שיוצא מהתנור, ומפעיל את הספינקלרים בתקרה, גורם להם להיפרד. מכל החדרים מגיעים לראות מה קרה במטבח הקטן, מספר 5, של שניים שאף אחד עוד לא מצא את הקשר ביניהם.

"מה קרה כאן?" הם שומעים מרחוק את ורד המרצה. "שום דבר מיוחד" הם עונים כמעט במקהלה.

"אין מועדי ב' להגשה כזו, שניכם נשארים כאן עד שתוציאו מנה חדשה, יש לכם פחות משעה" היא אומרת בנוקשות ונעלמת.

איציק ממהר למזווה הגדול להביא להם את החומרים מהתחלה, ומשם בריצה קלה למטבחון הקטן שלהם.

הם עובדים במרץ, כל אחד עם מחשבותיו.

הפעם הדלת נשארת פתוחה, להפיג את ריח העשן האסור מהחדר.