אופה לכם סיפור – חלק רביעי

חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6

פרק חמישי 

מלכי חזרה הביתה ומיהרה למקלחת, לקרצף מעל עצמה את ריח השריפה ועוד יותר את הריח הגברי שדבק בה. אין לה מושג מה קרה לה, מה היא חשבה לעצמה. איציק הוא בחור חילוני, הוא חצה את הקווים לגמרי, מה היא חשבה כשהיא הצתוותה אתו למשימה, שהוא יצליח לשמור את הידיים שלו לעצמו?! המים זורמים על גופה, מנסים לנקות את שאריות הריחות המעורבבים. פתאום מלכי הבינה משהו אחר, למה היא תוהה על איציק, ומה איתה?? איך היא, אשה נשואה, חרדית ,נכנסה למין הרפתקאה כזו, למה היא עשתה את זה לעצמה? הרי כבר נאמר שאין אפוטרופוס לעריות, ומה היא חשבה, שהיא חסינה מהצרות האלה?

דפיקה על דלת המקלחת הקפיצה אותה "רק באתי לדעת שאת בסדר, כבר הרבה זמן המים זורמים לחינם" בעלה אמר לדלת הסגורה. כן, הוא צודק, היא מיהרה להתנגב ולהתלבש, ממשיכה לשפשף את גופה במגבת העבה. להבא, זה לא יקרה, היא החליטה ויצאה מהמקלחת לבושה בכותנת לילה ורודה. בעלה כבר היה במיטה, פלט "א גיטע נאכט" והסתובב לצד השני, משאיר את מלכי עם מחשבותיה. היא נרדמה מהר, אך החלומות מיהרו גם הם להופיע.

בחלומה הראשון, היא עומדת באמצע המטבח המרווח ביותר שראתה אי פעם, לבושה בכותנת דקה ,וכל חברי הקורס סובבים אותה במעגלים ושרים לה שירים. ופתאום איציק מתקרב אליה, מעלה אותה על השולחן ונעמד לידה, לאט לאט הוא מרים את הכותנת מעלה, במעלה רגליה הדקות, חושף אותה מול כולם, והם לועגים לה. עכשיו היא ערומה, בתחתונים בלבד, עומדת על השולחן ואיציק שולח אליה את ידיו המעוטרות בכתובות מוזרות. מלכי התעוררה בבהלה, מרגישה את מגע ידיו של איציק על גופה. היא קמה, נטלה ידיים והתיישבה במטבח קצת, בניסיון להירגע. רק אחרי דקות ארוכות היא שבה למיטתה, שוקעת ישר לחלומות.

בחלומה השני, מלכי יושבת על סירה קטנה, במרכז אגם. הגלים הקלים מנענעים את הסירה לשני הצדדים, גורמים לה לאבד את שיווי משקלה. לפתע גל גדול עולה ממימי האגם ומושך אותה לשמאלה, היא כמעט ונופלת, אלא שאז משום מקום, איציק מופיע ואוחז בה. היא מתיישבת חזרה בסירה הקטנה ואיציק איננו, במקומו היא רואה את בעלה מולה, מביט בה במבט שיודע הכל, מבט שחודר לתוכה, היא רואה את עצמה בעיניים שלו, מביט בה כאילו ראה שד מולו, או אולי היא באמת שד?

היא מתעוררת לקול בעלה שמאיץ בה להתעורר "מלכי, כנראה חלמת משהו, מלמלת מילים לא ברורות, הכל בסדר"?

היא מנסה להבין איפה היא, רעש הגלים עדיין באזניה, אבל הסירה זו בעצם המיטה הצרה שלה ,ואיציק איננו, רק בעלה שממשיך להביט בה באותו מבט מוזר, ממש כמו בחלום, אלא שהפעם הוא גם שואל "מלכי, בטוחה שאת בסדר? את לא נראית לי טוב". היא מהנהנת וקמה מהמיטה, מנסה להבין את פשר החלומות. מאיפה הם באו היא יודעת, מה הם טומנים בחובם, עוד לא.

בעלה קם אחריה למטבח, מכין לה כוס תה חם, שירגיע, בטח לא יכול להזיק. ולאור הפצרותיה של מלכי, היא נשארת לבד ערה, לא מסוגלת לחזור ולישון, לא יכולה לדמיין את החלום הבא שיתקוף אותה.

בוקר, בעלה יצא מוקדם לתפילה, הילדים נשלחו למוסדות הלימוד, ורק היא בבית. עדיין ערה מאז הלילה, לא יכולה לסלוח לעצמה על אתמול בקורס. צלצול טלפון קוטע את המחשבות הטורדניות, זה בעלה,

דואג לה על הלילה שעברה "נו, אולי תלכי לראות רופא, אולי את חולה?" הוא שואל בנחמדות, ואז מוסיף כאילו לעצמו "מאז הקורס הזה בתל אביב, מלכי כבר לא אותה מלכי". היא שמעה את המשפט, והוא פגע לה בנקודה הרכה בבטן, בנקודה הכואבת ביותר.

"אני לא חולה" היא עונה בביטחון "אולי קצת מותשת מהנסיעות. אולי מדי פעם אני אשאר לישון אצל רחלי אחותי בקריית ספר, במקום לנסוע עד ירושלים חזרה בלילה". היא מחכה להתנגדות שלו ,ומשזו לא באה, היא ממשיכה "אם אין לך התנגדות, אז אולי שבוע הבא, כשיש לי יומיים רצופים, אני אתאם איתה, בטוחה שהיא תשמח". השיחה נסגרת, ומלכי מרגישה תחושת מרמור, תחילה החלומות ועכשיו השיחה. היא יודעת לאן היא לקחה את השיחה בדמיונותיה, לערב מרתק עם איציק ,לנסות להתנדנד איתו בסירה אחת, נסחפת לרגע על גלים גבוהים. עומדת ערומה במטבח רחב ,ואיציק לידה, נוגע בה בידיו הרחבות, בידיים שלא דפדפו בגמרא כבר שנים ארוכות, לא סלסלו את הפאות הארוכות שלו, אלא במקום זה, הן מוללו דברים אחרים, אברים אחרים, של נשים אחרות.

היא יודעת, כל החלומות שלה עוד יתגשמו, אבל האם היא באמת רוצה שהם יתגשמו!?

עבר שבוע, ככל שמועד היום התקרב, מלכי הרגישה את ההתרגשות פועמת בה. רחלי כצפוי שמחה מאוד, והודיעה לה כבר שהיא תאסוף אותה מתל אביב, יש להם בדיוק חתונה באזור אז שלא תטרח לחפש את האוטובוס. התיק עם הבגדים המועטים היה מוכן, רק בעלה לא.

"את בטוחה שאת לא תחזרי הערב? הוא שאל לפני שיצא בבוקר לכולל.

"בטוחה לגמרי, כמו שסיכמנו, אני מסיימת היום ב10 בלילה, ומחר מתחילה ב9 בבוקר, אני אחסוך את הנסיעות הכפולות האלו, רחלי תשמור עלי, אל תדאג" אבל הוא דאג, הוא זה שבקש מרחלי שתאסוף את מלכי מתל אביב, לא סומך על החברים המוזרים שלה בבית הספר המוזר הזה שם .

בכלל, הוא עדיין לא הבין את הצורך שלה ללמוד בישול ואפייה מעבר למה שהיא כבר יודעת. היא יכולה לבשל לו ולילדים, מה צריך יותר מזה? קריירה במטבח?

מלכי הגיעה לתל אביב, גוררת אחריה מזוודה קטנה. תקווה קטנה למשהו אחר שיקרה היום .

וחששות גדולים.

"או, מישהי פה עזבה את הבית?" קרא אחד החבר'ה כשנכנס לכיתה "עוברת לתל אביב סוף סוף"?

"עזוב אותה" התערבה אחת הבנות "לא עניינך."

"שלי לא, אבל איציק כבר יודע שאת עוברת אליו?" הוא קרא שוב, הפעם הוא השאיר כמה פיות שמוטים לפני שקבל תשובה בחזרה. "אני לא מבין מה אתה רוצה ממנה, אם יש לך משהו, תפנה אלי" כל המבטים הופנו לאיציק שבדיוק נכנס. את השקט אפשר היה להרגיש, מוחשי כל כך כמו המתח שנלווה אליו.

"אם מלכי תרצה, היא תענה לך. אבל נראה לי שזה מתחת לכבודה להתייחס ככה" איציק התיישב במקומו הקבוע, בקצה השני של הכיתה, הרחק ממלכי ומהרחש שנוצר סביבה.

"זה בסדר, אני רק ישנה אצל אחותי הערב, לא עזבתי שום בית, ובטח שלא לטובת תל אביב."

השיעור התחיל והרחש נרגע, היום עבר נחמד, שיעורים על בוטניקה ופרחי מאכל, יום שלם של צבעים מגוונים בעיניים, כמעט כמו החומר האנושי שבכיתה.

הם יצאו החוצה כשהלילה כבר ירד, רק פנסים מאירים את הרחוב הסואן ממכוניות ומבני אדם. מלכי התעכבה עוד רגע בכיתה, מחכה שהרוב כבר יתקדמו, לא בא לה עוד פעם להיתקל בהערות כשהיא גוררת אחריה את המזוודה הקטנה.

"חכי רגע" איציק קורא אליה, נשאר לשבת בכיסאו "את באמת אצל אחותך הלילה? אם את צריכה משהו, רק תגידי. אחוות דוסים" הוא חייך וקרץ.

"זה בסדר גמור, אחותי תכף תגיע לאסוף אותי מפינת הרחוב. אני ממהרת, שלא אאחר לה."

"לא עזבת את הבית או משהו, נכון" ?

"לא, אל דאגה, סתם נמאס לי קצת מהנסיעות האלו, החלטתי להקל עם עצמי."

"אם תרצי פעם הבאה להקל עוד קצת, את יכולה להישאר אצלי, אני גר ממש קרוב לפה, מבטיח להיות ילד טוב" הוא הרים את ידו כנשבע, וגרם למלכי לחייך. "תודה" היא הפטירה, ויצאה. כשהיא הגיעה לצומת, איציק כבר היה שם, הקדים אותה, יושב על האופנוע השחור שלו, רק בא לחכות איתה. מסוכן בתל אביב לבחורה תמימה כמוה..

הם דברו עוד כמה דקות, בעיקר על הפרחים היפים מהבוקר ואז איציק שלח אליה יד, מסיט את קווצת השיער מהפאה, שירדה לה על העיניים "את כל כך יפה" הוא אמר לה, מביט לתוך עיניה.

"די, בא לא נכנס לזה שוב" מלכי השפילה מבט, שלא יראה את הכמיהה בעיניה, את הסומק שפשט בלחייה, "אתה יודע שלא יקרה כלום, נכון? אז למה סתם"!?

"מי אמר שלא יקרה כלום"?

"אתה. אתה הבטחת שאם אני אשאר אצלך, תהיה ילד טוב" היא חייכה אליו, ממיסה אותו בחיוכה הכובש, איך הוא הבטיח שטות שכזו, הוא חשב לעצמו. יודע בוודאות שלא יוכל לעמוד באתגר.

"הבטחות צריך לקיים, ככה אמא אומרת" היא אמרה לו שוב, מחפשת במבטו אישור שאכן יצליח לקיים.

"את יודעת" הוא התחיל והשתתק לרגע, כאילו מושך את הזמן "ברגע הראשון שראיתי אותך, ניסיתי לדמיין אותך בלי התפאורה והשטויות. היינו עושים את זה בישיבה לפעמים, רואים בחורה נחמדה דרך החלון, ומנסים לדמיין איך היא כשהיא ככה סתם, נטולת בגדים ופאות יפות" הוא חייך והסמיק כשהמשיך לדבר "אף פעם לא דמיינתי אישה כמו שדמיינתי אותך. את היית מושלמת, את עדיין מושלמת, למרות הלבוש והפאה. אבל הייתי רוצה פעם אחת, רק פעם אחת, לראות אותך אחרת ,כמו מלכי שאני מדמיין" הוא השתתק, מבין שאולי הגזים בדיבור שלו הפעם. מלכי עמדה מולו, ידה מגששת אחר ידו, לא יודעת איך להגיב.

"באמת, ככה עשיתם בישיבה?" היא בהלם, אף פעם לא חשבה שזה מה שמעסיק את הבנים בישיבות, הם הרי אמורים ללמוד כל היום" .ובאמת, ככה דמיינת אותי? הפשטת אותי במבט אחד מהיר?" היא עוד לא החליטה אם זה מחמיא או מעליב.

"מלכי יקירתי, אל תקחי את זה למקום רע, כולם עושים את זה מדי פעם…" הוא ליטף את אצבעותיה ,שרק לפני שעה קלה עוד עיטרו עוגות בפרחים סגולים. "סליחה, תסלחי לי? הייתי טיפש".

מלכי רכנה כלפיו לנשיקה חטופה ומהירה, מפחדת שמא מישהו יראה "נשיקה קטנה לאות מחילה וסליחה" היא אמרה לו והזדקפה חזרה, עת נשמעו צפירות מהרכב שבדיוק חצה את הצומת. הנהג צעק הברות לא ברורות והמשיך בנסיעה, אבל הרגע כבר אבד..

אורות מהבהבים ברקע העידו שרחלי באה לאסוף אותה "אני חייבת ללכת" היא אמרה מהר, שלא ישימו לב לקשר בינה לבין הבחור המוזר שעומד ליד האופנוע.

"תזכרי, בפעם הבאה, את נשארת אצלי."ש