סיפור מאת אשמאי זקן
רוח קרה עלתה מן הואדי, ולילי ויאיר תפשו מחסה מפני צינה אחרי קיר מבנה נטוש.
"החזק בי חזק , הצמד אותי אליך! צוותה לילי בלחש, קר לי! ראה עד כמה, ראה כמה התקשו הפטמות שלי! "
יאיר היה נבוך מעט לשמע המלים האחרונות ומבוכתו גברה שבעתיים כשלילי פרמה את כפתורי מעילה וחולצתה וחלצה את שדיה מהחזייה שאחזה בהם. עיניו כמעט ויצאו מארובותיהן- היו אלה שדיים יפים ,צחים ומעוגלים, ואותות הגיל כמעט ולא ניכרו בהם. יאיר ניסה לומר שאין זה ראוי, שהיא , אם כלתו תתפשט כך לפניו, אבל המלים נתקעו בגרונו .
" ראה! הרגש כמה הן קשות! " משכה לילי את ידו אל גבעות שדיה." אתה לא צריך להתבייש, הרי אני כמעט אמך ולכן השדיים שלי ממש נועדו להיניק אותך . הנה קח ותינק לשובעה! " והיא משכה את ראשו אל השד החשוף. יאיר לעלע קשות ואכן טעם ולקק את הפטמה הנוקשה בעודו ממולל את הפטמה השנייה בידו.
"אבל מה אני ככה מקשקשת, הרי אתה בוודאי קפוא מקור ,ללא מעיל!" והיא חיבקה אותו חזק בידיה , מצמידה אותו לגופה החשוף. מוזר , יאיר, שלפני רגעים מספר רעד מקור הפסיק לחוש בקור שעלה מן העמק. להיפך , גלי חום עברו בגופו ובפניו והוא הרגיש ממש אש בחלציו. פיה של לילי נצמד לפיו ולשונה חדרה ופילסה את דרכה אל עומק גרונו וידיו החלו לשוטט ולהחליק במעלה בטנה , נצמדות וממללות את השדיים הרכים ,המפתים.
"ראו, ראו! "היא קראה כשידה החליקה על גופו הלוהט. "לא רק הפטמות שלי התקשו בקור הירושלמי! "וידה חלצה ממכנסיו את כלי זינו , כולו דרוך ומוכן לפעולה.
סוף-סוף הצליחו מלים לחדור מבעד למחסום הדיבור בגרונו , " לא ,לילי, הרחקנו לכת! " הוא אמר ומיהר לרכוס את מפתח מכנסיו.
"כן, נסחפנו מעט! " הודתה לילי." אתה כל-כך חזק וגברי… האם עם דינה גם כן עצרת ?"
" ל..לא… כלומר … כן … כלומר לא עשינו , כלומר לא .. " נבוך יאיר והסתבך בתשובתו.
" כך ראוי!" אישרה לילי בתקיפות . "אישה הגונה אכן עושה סכס רק אחרי החתונה. אבל נשיקות התנשקתם, נכון? "
נבוך ומבולבל ענה יאיר בניד ראש , כי לא יכול היה לענות בפיו שהיה תפוש בשפתיה של לילי . "ושדיה, " שאלה, חקרה לילי," שדיה יפים משלי? צעירים וקשים?"
יאיר גמגם שאכן החזה של דינה גדול יותר אבל לא , החזה שלה, כלומר של לילי, עודנו זקור וגמיש כשל נערה . מבולבל כולו מצא יאיר מפלט מהיר בשעונו ."ראי לילי דינה אמורה לשוב באוטובוס עוד מעט . רואי שנקדם את פניה, לא כן?"
לילי הודתה שאכן כך ורכסה את כפתורי חולצתה ומעילה ופנתה ללכת. ללא מילה נוספת ביניהם הם הגיעו אל תחנת האוטובוס ממש רגעים לפני שזה נכנס לתחנה מתל-אביב. כל הדרך לילי הפכה בארועי הערב ,וגם יאיר. הוא לא ידע איך לפרש את שאירע. האם לילי בחנה את נאמנותו? האם הוא עמד במבחן? שהרי לא יכול היה להכחיש את התשוקה שהתעוררה בו את הלהט ששדיה הרכים ופטמותיה הקשות של לילי עוררו בו…
לילי מצדה היתה מתוסכלת מאוד. נסיונה לגרור את יאיר למעשה מין ולהאשימו באונס חמותו לא עלה יפה, ולא רק זאת היא חשה מתוסכלת מכך שהוא הצליח להתאפק. היא סמכה יתר על המידה ועל כוח המשיכה של גופה על להט נעוריו. למען האמת גופו החסון הזכיר לה את גופו של אביו ועורר בה את להט היצרים מאז.. "רק כלי זינו שונה מאוד" עלתה בה המחשבה, "לעומת החרב הקצרה של יוסף , ליאיר בנו יש רומח אדיר" , הרהור שגרם לריגוש בחלציה…
דינה שמחה מאוד לקראתם , ואף הרהור של תהיה לא עלה בראשה למראה אמה וחתנה שבאים חבוקים לקראתה . היא נישקה להם על לחייהם ואחרי שהסתרכה עם יאיר מספר צעדים לאחור , נשקה לו בלהט ובגנבה על שפתיו, לפני שנפרדו בפתח ביתה.
למרות כח החיים הרב של הזית, יש ושריפה אשר באה בעקבות הברק מכלה את העץ או אש זרה שניצתה ביד אדם מצמיתה אותו. אבל גם אז לא נס לחו של הזית. מיונקותיו עולים חוטרים ומשורשיו נצרים והם סובבים את העץ המת כמשפחה נרגשת, אבלה אך מלאת חיים. גם בעמק הסובב את מנזר הצלב הקדוש יש עץ זית זקן כזה ומשפחתו.
יאיר נותר מאוד מבולבל מהמפגש עם לילי דננברג. מצד אחד היא היתה מעין התגשמות חלום או הזיה מינית אך מצד שני, הרי לא יעלה על הדעת שאישה נאה כמותה נמשכת אל בחור שגילו חצי משלה וניסיונו שואף לאפס? מה עוד שהוא בעלה לעתיד של בתה? וגם המידע המפתיע ,ההורס, שאם כלתו היא למעשה גרושתו של אביו ,כך שהוא כמעט נגוע בגילוי עריות לא נתן לו מנוח. או שמא היה זה מעין מבחן? רק שהוא לא ידע ולא יכול היה להבהיר לעמו מה אותו מבחן בא לבחון. האם את נאמנותו לכלתו? והאם הוא עמד במבחן? הרי אי אפשר היה להכחיש את משיכתו המינית הבולטת ,תרתי משמע, לחמותו לעתיד… כך התהלך יאיר מכורסם בספקות והתלבטויות , מהסס אם להיפגש עם לילי וכיצד לנהוג בה לכשיפגשו, שהרי יחסיו עם דינה רק הלכו והתהדקו…
לילי מצדה לא אוכלה בספקות. אמנם רצונה בנקמה לא עלה יפה ,אך כמו שאומרים הערבים, נקמה עוד תבוא שעתה. בינתיים ניתן ליהנות ומה יש לומר, היה מה ליהנות מחתנה המיועד. המפגש על משקעיו המיניים גם לא השפיע ,כביכול, על התנהגותה לפי כללי החברה המהוגנת , ובפרט כלפי יוסף ירדן. היא התקשרה אליו ,לאוניברסיטה ,טלפונית למחרת המפגש והתנצלה עמוקות על אי-ההבנה. היא הבינה שהם אמורים להיפגש בביתו בעוד שהוא, בוודאי בצדק, הבין שהם אמורים להיפגש בביתה. מכל מקום היא ניצלה את הזמן להעמקת ההיכרות עם יאיר ומה יש לומר , הוא אכן בחור כארז ויש ליוסף במה להתגאות. יוסף מצדו אמנם היה מוטרד בתחילה ואף כעוס מחמת גזלת הזמן ממחקרו ומההתנהגות הבלתי ראויה של שיחה פרטית על חשבון העבודה, אך המחמאות שלילי הרעיפה עליו ועל בנו ריככו את ליבו. לבסוף הם קבעו להיפגש שנית בביתה של לילי , שהוא מרווח יותר, ובנוכחות בנו ,יאיר, ובתה דינה, שהרי גם הם מעורבים נושא השיחה-טקס החתונה והמסיבה בעקבותיו.
כאמור ,יאיר היה אכול ספקות והיסוסים לקראת המפגש הצפוי אך להפתעתו המפגש עלה יפה. לילי לא הזכירה אף ברמז את המפגש ביניהם, אף לא התייחסה להיותו שליוסף גרושה. גם יוסף מצדו נמנע מלהתייחס לעובדה זו וכך הותיר את יאיר תוהה אם אמנם היה כך או שמא זו היתה בדיחה אכזרית של גברת לילי. גם בנושא הרשמי של המפגש , גודלה ועלותה של מסיבת החתונה, עלה יפה וגם בו יושרו ההדורים. לבסוף סוכם שמצד גברת דננברג יבואו חמשה עשר מוזמנים, מצד יוסף יבואו עשרה מוזמנים ,שכן משפחתו קטנה , ומצד הזוג הצעיר יוזמנו גם כן חמשה-עשר מחבריהם שכנראה ימלאו את המסיבה בשמחה ובמחולות. מאחר שמספר המוזמנים הגיע לחמישים הוחלט לערוך את המסיבה בקפה "פינתי" ש\בעליו היה מחוגי מכריו של יוסף ירדן והמקום בו מרווח יותר מאשר בקפה "עטרה".
בשבועות שאחרי המפגש המשפחתי פחתו ההיסוסים של יאיר והוא הוסיף להיפגש כמעט מיד ערב ,עם כלתו ואירועי המפגש עם לילי נדחקו לשולי מוחו. עד שערב אחד ,בבואו כהרגלו לאסוף את כלתו מביתה, לילי קידמה את פניו באומרה שדינה יצאה בשליחות חשובה ודחופה אל קרובתה ,אבל הרי הוא מוזמן להיכנס . כל החששות נעורו ביאיר שנית ורעד הוא פסע אל תוך הבית. משנסגרה הדלת אחריו חיבקה אותו לילי ונשקה על פיו בלהט ואמרה : "לא נשכח ממני המפגש בינינו. בוא וחבק אותי, הרי אינך חושש מחמותך האוהבת? " יאיר חיבק אותה בחשש כבד אבל נשיקתה העירה גם העירה את הגבריות שבו. כך, אכול בסתירה פנימית הוא הובל ע"י לילי אל ספת האורחים בסלון , הושב בה כלאחר כבוד ולילי הוסיפה: " האמת היא שהוצאתי את דינה בכוונה מהבית. עלינו לנהל שיחה חשובה." כל חששותיו של יאיר נעורו שוב ולילי המשיכה " הוכחת שאתה מכבד את בתי ואתם באמת ראויים לשבח על זה שדרככם אינה אצה . אכן אסור סכס לפני הנישואין. אבל…לאחרונה רבו הגרושים ולאי הכרת הסכס יש בכך חלק לא מבוטל. הגברים הצעירים של היום אינם מכיריים כלל את הסכס של האישה. למשל, האם אתה מכיר את "מקור העולם" ?
"מקור העולם?" תהה יאיר, " טוב, לפי ההשקפות המדעיות האחרונות.."
"לא ,טפשון! אני מתכוונת לציורו של קורבה –הפות של האישה!" אמרה לילי " לא, בוודאי שאינך מכיר ועל אחת כמה וכמה אינך מכיר את המקור. הנה אראה לך !" אמרה והפשילה את שמלתה " לא אל תדאג , זה לא סכס . אסור סכס לפני הנישואים ,נכון?" ברוב מבוכתו לא ידע יאיר מה לעשות עם עצמו. הוא האדים כמו סלק ולבו האיץ את דפיקותיו עשרות מונים ונשימתו קצרה. ברוב מבוכה הוא גם חש שאברו מתקשה בחלציו .
" ראה," אמרה לילי ומשכה את ידו של יאיר אל מפשעתה "הנה זה מקור המין של האישה ואצבעותיה פישקה את מבושיה והציגה חריץ ורוד ובוהק . "הנה כאן , למעלה , אתה רואה את הבליטה הזו ? נגיעה שם מדליקה את הגברת.." ומשכה את ידו של יאיר כך שאצבעו נגעה באבר המדובר ,דבר שהקפיץ את אגנה . יאיר חש בחום ולחות בידו וקוצר הנשימה שלו גבר . "הנה" הוסיפה לילי בקול ניחר , "הנה כך !" והוליכה את ידו כך שאצבעותיו פרטו על אברה החם ,"כך זה טוב! כן הנה ,אתה רואה את הפתח שנפתח למטה יותר? לשם צריך להיכנס אבר המין של הגבר, הפין , כדי להכניס את הזרע לרחם,וכדי לגרום להנאה לשניכם." ולעיניו נפער פתח אדום כהה בוורוד הנוצץ ואצבעו חשה פנימה להרגיש בלהט שעלה מהמקום. יאיר להט כולו ורומחו גדל לממדים שלא הורגל בהם והוא חש דחף שבלתי מרוסן לנעוץ את האבר הסורר במקום האסור . ולילי הוסיפה , תוך שהיא מניעה בחוזקה את אגנה " אתה רואה, אסור גם שתזניח את מקור ההנאה, את הכפתור המעורר ובו בזמן אתה צריך לחדור לתוך הווגינה שלי… אווו, אתה תלמיד מצטיין! זה טוב!! " קראה כשיאיר ליטף באגודלו את אבר ההנאה ,שכך קראה לו ובאמתו חדר אל תוך תוכה " אההה! " אגנה רקד מולו והוא התקשה לשמור על עצמו ובידו השנייה ,החופשית ,הוא חפן את שדה של לילי מתחת לחולצתה ,ולא ,היא לא הראתה כל התנגדות ,להיפך, היא משכה את פניו אליה והחדירה את לשונה עמוק אל פיו , בוחנת ומלטפת את כולו כמו שאצבעותיו עשו זה עתה לאברה בעוד אגנה נע על אצבעותיו מכוון אותן למקורות העינוג שלה .
אחרי מספר רגעים היא חדלה פתאום מנוע והושיטה את ידה לחלציו ואחזה ברומחו. "לא ,זה לא סכס זה רק, אסור להשאיר אותך כך מתוח . צריך לשחרר את המתח!" היא אמרה בעודה מחככת את אברו הנוקשה בידה במהירות הולכת וגוברת . "הרפיה! " נאנק יאיר " קוראים לזה הרפיה!" " או, הרפיה היא מילה טובה ." ענתה לילי כשיאיר התיז מטען אחר מטען של זרע לבן ודביק עד לרפיון אברו. כן, הרפיה ההיא מילה יפה וגם שימושית. היא שימשה את גברת דננברג היטב….
אחרי ההרפיה לילי הוסיפה לנשק את יאיר ושיבחה אותו ,כמה שהוא תלמיד מוכשר וחרוץ… כך עבר הערב ורק בפרץ של חרדה נזכר יאיר להינתק מעל לילי כששעון הבית היכה אחת-עשרה. בפתח הבית לילי עוד נשקה בחוזקה על פיו ואמרה : "היית תלמיד חרץ ולמדת היטב כיצד כובשים את גוף הגברת סערה. נשאר לך עוד ללמוד איך באים אל גופה בשובה ונחת, אבל זה תלמד בהמשך…." .
חתונתם של יאיר ודינה נערכה בשלהי הקיץ. ביום חתונתם הכה שרב כבד את ירושלים, כאילו הקיץ נאבק להמשיך ולשלוט על העיר , אך החום פג לקראת ערב ורוח קרירה עלה אל העיר ממערב. עליזים וצוהלים התאספו הקרואים למסיבת החתונה , וכטוב לבם ביין ובמאכל קם יוסף ירדני לברך את הזוג הצעיר. הוא האריך מאוד בדבריו, ותאר את קושיי הקליטה בארץ זרה, שלו ושל ידידתו גברת דננברג, את הצער על מות קרוביהם בידי השטן הנאצי ואל חתונת הזוג הצעיר הוא התייחס כאל סגירת מעגל, כאל המשך המשפחה וניצחון העם היהודי.
אחרי נאום ברכה ארוך ודי מיגע הוא נתן את רשות הברכה לידידו ,ד"ר קליינברגר, אולם לפני שזה פתח בדבריו קמה לילי דננברג ממקומה, נטלה את רשות הדיבור באומרה: " גם אני רוצה לברך את הזוג הצעיר. מר ירדן סיפר לנו סיפור מרגש על השמדת משפחתו ועל עלייתו ארצה. הוא היה לבטח מוד נרגש , כי שכח לספר פרט ,אמנם קטן אך חשוב: כיצד נישאנו זה לזו אחרי שהיכרנו על האנייה בה עלינו ארצה. אכן הנישואים של דינה ליאיר הם סגירת מעגל , הרי אני הייתי כמעט יכולה להיות אמו של יאיר! אך שכחת העובדה הבלתי נחשבת הזו תסולח לך, יוסף. אכן ,נישואיהם של ילדינו מראים עד כמה הגזע איתן: הרי אין להכחיש, יאיר בנך ממש דומה לך ! אותו מבנה גוף, אותו עור צח, אותה קומה ,אותה בלורית שיער. רק משובח יותר- במקום בו ,מחמת צוק העתים בוודאי, גופך רופס משהו ,גופו חזק שרירי וחסון , והוא אף מצויד טוב יותר ממך. כך שאני צופה לזוג הצעיר נישואים מוצלחים משלנו."
עם דבריה של לילי קמה מהומה בין המוזמנים. הכלה, דינה , קמה ונמלטה בבכי היסטרי לחדר צדדי, הקרוי חדר ההתבודדות ויאיר רודף בעקבותיה. יוסף ירדן נראה המום ,פניו חיוורות וידיו רועדות, כאילו זיקנה קפצה עליו. כל האורחים ,המומים ומדברים ביניהם בקולות נרגשים, התפזרו במהרה ועזבו את בית הקפה., רק דוקטור קליינברגר נותר לעודד את רעו הקשיש.
בחדר ההתייחדות ניסה יאיר ,לשווא , להרגיע את כלתו. היא התפרצה אליו בבכי ובזעם: "מנוול שכמוך, לבגוד בי ועד עם אמא שלי?!" יאיר ניסה בכל מאודו לשכנע אותה שאין זה כך, שהוא מעולם ,אבל מעולם, לא קיים יחסי מין עם אמה, שכל זה היתה גחמה ורצון שלה לנקמה בגרוש שלה , נקמה אכזרית ביותר שמקריבה את שלום בתה ויחסיה עם בן זוגה. רק אחרי שעות של חזרה על המסר באלף דרכים הצליח יאיר לשכנע את אשתו הצעירה לעזוב עמו לביתם המשותף, אבל גם אז היא לא נרגעה ועדיין בכתה ונרתעה ממנו. כל הלילה עמל יאיר על הפסת דעתה ושידולה ולבסוף ,לקראת בוקר, לא מעט בזכות הידע שלילי הקנתה לו, דינה התרצתה מעט. כלומר לפחות היא חדלה מלהתנגד לו , והוא לא נתקל כבר בהתנגדות כאשר הוא נישק אותה על שפתיה, גם לא כאשר הוא נישק וליטף את שדיה . היא הניחה לו אפילו לרדת ולנשק את בטנה ,אך רק אחרי ליטופים ונשיקות רבות היא חדלה מהתנגדותה לירידתו במורד גופה. לבסוף היא חדלה מהתנגדות. יאיר לא נתקל עוד בהתנגדות כאשר פישק את ירכיה , אף לא כאשר ליטף את חלציה החמים . הוא לא נתקל בהתנגדות גם כאשר פישק את ערוותה וגם לא כאשר החדיר את רומחו עד דבוק בשר בבשר, עד אשר התיז את מטענו לתוך רחמה. הוא לא נתקל בהתנגדות , אך גם לא בשיתוף פעולה , ככל שניסה וליטף ונישק . כך עד שהאיר היום.
מלא זעם יצא יאיר את ביתו בשעת בוקר מאוחרת. לא כך תיאר לעצמו את ליל כלולותיו,. הוא האשים בכך את לילי , את נקמנותה חסרת המעצורים . כך הולך ומתמלא בכעס וצדקנות, הולך ומתנפח מזעם הוליכו אותו רגליו אל ביתה של לילי. ,משהגיע לבית, עלה זעמו ורתח בו עד כדי אובדן עשתונות והוא חבט בדלת בחוזקה. לילי דננברג פתחה את דלתה, לבושה רק בחלוק רחצה, למראיה התפרץ זעמו והוא תלש את החלוק מגופה , והוא מעך בזעם את שדיה החשופים. היא ,מצדה, חיבקה אותו בחוזקה ונשכה את שפתיו. הוא היה כל-כך זועם עד שחשב מחשבות אלימות, כיצד יכה אותה, את זו שהחריבה את כלולותיו, כיצד ירים עליה את אלתו . הוא ניסה לדחוף אותה אבל רגליו הסתבכו במכנסיו המשולשלים והוא מעד וגברת דננברג לא התקשתה לכוון את נפילתו כך שצנח על הספה כאשר רומחו נישא אל-על כמו תורן .
" אחרי החתונה כבר מותר סכס !" אמרה גברת דננברג ועלתה ושיפדה את עצמה על האבר הזקור.
רוח ערבית קרירה עלה מן הואדי והפיגה את חום היום. בחורש הזיתים סביב מנזר המצלבה הבשילו לאיטם פרות ראשונים על החוטרים סביב העץ החלל. הרחק מעבר לגבעות שייך-באדר נשמע צחוק מרושע של צבוע אשר הכריז על טרפו, פגר כלשהו, מלווה ביללות תנים אשר ביכו את טרפם אשר נגזל מפיהם.
למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיון המחבר. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, הוזכרו במקומות אחרים, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.
