כשהגענו להלן, היא הייתה עסוקה מחוץ לביתה, מסדרת כמה עציצים ומסירה עלים יבשים משיחי הגרניום שלה.
"שלום לך איש צעיר, ואשה צעירה" ברכה אותנו כאילו לא ידעה את שמותינו.
למרות שהיינו די שבעים מארוחת הבוקר, התיישבנו איתה לארוחת צהרים כפי שהבטיחה ואכלנו סלט תפוחי אדמה מעורב עם נתחי עוף, חמוצים ואפונה כמנה ראשונה ונתח סלמון וסלט למנה שניה.
לאחר קינוח של שטרודל תפוחים היא סיפרה לנו שאת המתכון לשטרודל למדה מאמה המאמצת עוד כשהייתה בת שמונה עשרה וזה אחד הזיכרונות הטובים שלה מהזוג הגרמני שגידל אותה.
"טוב, אתם באתם לשמוע על הבית, אז בבקשה"
הבטנו בה באהדה והנהנו בראשנו שאנחנו מוכנים.
"לאחר שאיבדתי את התינוק החלטתי שאני חייבת למצוא דרך עצמאית בחיים ועלי לעוף מהבית הזה. הכאב שחשתי נפשית ממיסטר ג'קסון היה בלתי נסבל. לא הייתי צריכה לשכב איתו אחרי כן, אך סבלתי את כל המראות של נשים נשלטות על ידי גברים חזקים, פוליטיקאים מושחתים ואנשי הון ושררה שידם הייתה משגת לשלם לאותן נשים. אני עזבתי את בית ההארחה יום אחד, נפרדתי מאמי, שאמרה לי שאני עושה את הדבר הנכון והציעה לי לא לחזור לכאן. נסעתי לצפון קרוליינה לעיר ברלינגטון והשתקעתי שם. עבדתי באיזה מפעל קטן ליצור ברגים ואט אט צברתי מעט כסף משלי וגם עצמאות. כעבור שנתיים החלטתי לבקר את מישל, אמי הביולוגית. וחזרתי לפיג'ן פורג' ברכבת. בתחנת הרכבת חיכה לי ג'ורג הזקן שקיבל ממני מכתב לאסוף אותי. אתם יודעים שהוא בן כמה שנים יותר מבוגר ממני. בזמנו, אבא שלו היה הנהג של האחוזה. ג'ורג' שתק כל הדרך כהרגלו, והרגשתי שהוא מסתיר ממני משהו."
"מה קרה ג'ורג'? למה אתה שותק?"
"עצוב באחוזה עכשיו, אין כמעט עבודה"
"מה קרה?"
"אולי עדיף שמיסטר ג'קסון יאמר לך מה קרה"
"ג'ורג'?"
"אני מנוע מלדבר, אני עובד בשבילו, אני אביא אותך אליו"
"גורג' הביא אותי לאחוזה, היו באחת החלונות סדקים, וכשנכנסתי ישבו שתי נשים בסלון לבושות בבגדים מינימליים. נכנסתי פנימה ושאלתי אותן איפה מישל. הן ענו לי לדבר עם מיסטר ג'קסון. הרגשתי ממש רע. קראתי בקול לג'קסון, איפה אמא, איפה אמא? ראיתי אותו יורד במדרגות והוא הניח את ידו על כתפי והודיע לי שאמא שלי מתה לפני חצי שנה, הם לא ידעו היכן אני נמצאת וכיצד לאתר אותי. הייתי המומה, ושאלתי אותו כיצד היא מתה. הוא ענה לי שהיא היתה בסשן עם פוליטיקאי שהפליא בה את הצלפותיו, ובשלב מסוים היא איבדה את ההכרה. זה היה במרתף, למטה, היכן שהחזיקו את הציוד המקצועי ביותר שאיפשר לגברים לחוות כל פנטזיה שרק ירצו. לתלות נשים בגובה, לתלות אותן אופקית, לאזוק אותן, לקשור אותן למיטה. לטענתו אמי הייתה המומחית בתחום התענוגות הכואבים ומעולם לא קרה לה דבר כזה. הבהילו אותה לבית החולים ושם היא מצאה את מותה לאחר שליבה לא עמד בכאב יותר. שאלתי אותו מה קרה לפוליטיקאי, והוא אמר לי שהפוליטיקאי השאיר סכום כסף נכבד כפיצוי למקום והשתיק את הפרשה במשטרה המקומית. שאלתי את מיסטר ג'קסון איך יכול היה לתת לכל זאת לקרות. הוא הביט בי בשתיקה. שותף לתועבה הזאת שהוא מנהל. אמרתי לו שאני רוצה ללכת לחדר שבו היא נפגעה והוא ענה לי שבלתי אפשרי"
"רוחה של אמך לא מאפשרת לאף אחד להיכנס לשם"
"תן לי להיכנס"
"זה בלתי אפשרי, אני אומר לך, אני שומע את קולה בלילות צורחת"
"תן לי להיכנס"
"בואי אחרי, אך תיכנסי לבד"
הבטתי בג'וליה במבט נדהם. אני לא מאמין בדרך כלל ברוחות ושדים, אך הייתי חייב לשמוע את סוף הסיפור.
"מיסטר ג'קסון הוריד אותי למרתף, פתח את הדלת שהייתה נעולה במנעול. נכנסתי פנימה. היה בתחילה שקט. עמדתי בחדר, צופה בכל קורי העכביש שמלאו את חלל החדר בין המתקנים השונים. החדר לא השתנה ממה שהכרתי אותו, רק חשוך. עיניי התרגלו לחשיכה וחיכיתי לאות, למשהו. פתאום ראיתי זיק של אור חולף אל מול פני, כאילו מאיים לפגוע בי, אך חולף ממש ליד אפי מבלי לפגוע בי, ושוב אותו זיק אור חולף ואני מרגישה מעין משב רוח ליד אוזני. קראתי לה 'אמא, את כאן'. פתאום שמעתי קול מיושן עונה לי 'כן הלן, זאת אני'. חשתי חיל ורעדה. הקול המיושן המשיך לדבר אלי בטון מפחיד והסטרי וזה נשמע נורא" המשיכה הלן לספר את הדיאלוג שבינה לבין אמה הביולוגית מישל.
"הלן, תודיעי למיסטר ג'קסון שאני ארדוף אותו כל ימי, גם מחוץ למרתף הזה"
"אני אגיד לו" ענתה הלן
"ותגידי לו שהוא לא יוכל למכור את הבית הזה לאף אחד, ואם יצליח למכור אותו, הבית יהיה מקולל וארדוף כל בעל בית עד שהישועה תגיע"
"ומה הישועה אמא?" ענתה הלן
"קראת לי אמא, זה יפה הלן, אפילו שלא גידלתי אותך"
"ומה הישועה אמא? את סבלת כל החיים שלך, למה אחרים צריכים לסבול? אין סליחה בחיים?"
"לא הלן, אין סליחה, הגעתי לכאן בגללך, בגלל שנולדת, ואחרי זה גזלו אותך ממני ולא נותר לי דבר בחיים מלבד משחקים עם הג'נטלמנים האלה"
"אמא, למה לא תעלי לעולם הבא כמו כולם, למה להישאר כאן? סבלת מספיק"
"אמרתי לך" אמרה בקול מצמרר "בגלל הישועה"
"מהי הישועה אמא?"
"הישועה תבוא רק כשיבוא קונה שיסכים לשכב איתך, אז אתפנה מכאן"
"ואם לא אסכים אמא? אני לא זונה, אני לא אשכב דווקא עם קונה של בית"
"כל אשה היא זונה בצורה זו או אחרת" ענתה מישל
"אמא" יבבה הלן "את נוראית, לא השתנית, למה אני קשורה לקללה הזאת?"
"כי את נולדת ואם לא היית נולדת לא הייתי מגיעה לכאן, זאת הקארמה שלך, את צריכה לתרום את מנת הסבל שלך".
"אמא, למה?"
"כי סבלתי מג'קסון עינויי חיים רבים. הוא גמר את חיי בגלל הפוליטיקאים המושחתים האלה שאיפשרו לו לרכוש עוד ועוד אדמות. אבל אמשיך לקלל כל בעל אחוזה עד שיימצא בעל אחוזה חדש, זה שישכב איתך, אך לא סתם ישכב איתך, אלא יינשא לך ויעניק לך חיים בבית הזה"
הלן, עצרה לרגע לנשום, ראיתי עליה שהיא נסערת.
"הלן, את רוצה לומר לי שהתנאי לכך שאמך תפסיק לשרוץ כשד ורוח בבית היא רק אם בעל הבית יינשא לך?"
"כן" ענתה לי הלן, "אך לא רק יינשא לי, הוא גם צריך לשכב איתי"
"ומה קרה לכל שאר בעלי האחוזות שקנו?"
"הם הגיעו נשואים כבר וקנו את האחוזה למרות האזהרות של יודעי דבר, או שגילו את הדבר בדרך הקשה, ואמי שרצה להם בחדרים והפילה צלחות וספרים, והפחידה אותם"
"זה מאד קשה להאמין ברוחות ושדים"
"אתה רוצה לקחת אותי לשם? אוכל להציג אותך בפני אמי"
"הייתי רוצה בזה מאד" עניתי כלא מאמין למשמע הסיפור הזה שנשמע ממש מופרך מהיסוד.
מחכה בקוצר רוח להמשך.
יש לך כישרון כתיבה נפלא
המשך דחוף בבקשה
חחחחחח יש גבול לכל חארטה חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
סיפור בלשי או סיפור סקס ?