מאת: מר נווג'ה בפייסבוק
באחת מחופשותיי ראיתי את הבית הזה מוצע למכירה במדינת טנסי, בית אבן, בסגנון אירופאי, אי שם בתוך היערות של הסמוקי מאונטיינס, קרוב לעיירת הנופש פיג'יון פורג' (Pigeon Forge).
ראיתי לא מעט תוכניות על שיפוץ בתים ישנים, והאקזיט שעשיתי עכשיו מחברת הסטארטאפ שהייתי שותף בה איפשרו לי להרהר באפשרות הזאת. הבית הוצע במחיר מציאה של 50,000$, ולא כל כך הבנתי מדוע מחירו כל כך זול.
לא קיבלתי אפשרות לסייר בתוך הבית, אך תוכניותיו נחשפו בפניי, ושיפעת החדרים בו אפשרו לפתוח בו בית נופש עם אפשרויות של בניית אטרקציות בשלושים הדונם ובאגם הקרוב אליו. דמיינתי לעצמי בית נופש למשפחות עם אטרקציות בשטח של פארקי חבלים, סירות על האגם ועוד ועוד.
למדתי בעסקיי תמיד לחשוד באנשים המוכרים לך מוצר יחסית יקר במחיר מאד זול. אמנם הבית נזקק לשיפוץ מסיבי, אבל עדיין, היה לו ערך היסטורי בגלל אופי המבנה שלו, שאינו בנוי מעץ, כפי הנהוג בארה"ב, אלא מאבן.
נאמר לי שהבית נבנה אי שם בשנת 1935, לאחר פרוץ המשבר הכלכלי הגדול.
המשבר הכלכלי העולמי של 1929 משבר כלכלי שפרץ רשמית, ב"יום חמישי השחור", ב־24 באוקטובר 1929, כאשר נפלה הבורסה הניו יורקית בארצות הברית והגיע לשיאו בשנת 1933. המשבר השפיע קשות, ישירות ובעקיפין, על מדינות רבות בעולם. נחשב למשבר החמור ביותר בהיסטוריה ולאחת הסיבות לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
בתקופה הזאת ממשלת ארה"ב, ביצעה עבודות יזומות של סלילת כבישים בבלו רידג' מאונטיינס, כביש שאיפשר גישה בתוך הרי הסמוקי של טנסי והנגישה את הטבע והנופים האלה למדינות קרוליינה וטנסי.
חשבתי לעצמי שסביר להניח שבונה הבית לא היה מאלה שסללו כבישים, אלא מאותם אנשים שמנצלים הזדמנויות כלכליות ורוכבים על גל הסבל של אנשים אחרים. הוא מבדל את עצמו מהשאר בזה שבונה בית בלב חורש, מרחק של כעשרה קילומטרים מהעיר פיג'יון פורג'.
"מה ידוע לך על הבית" שאלתי את הסוכן
ראיתי אותו מהרהר לרגע ולפני שהספיק לענות המשכתי לשאול:
"תגיד לי מה אני מפספס, למה הבית כל כך זול? כמה זמן הוא עומד למכירה?"
הסוכן המשיך להרהר, כאילו מסתיר איזה סוד שאינו יכול לחלוק איתי ובסוף ממלמל משהו.
"יש בבית הזה הרבה מסתורין, הרבה הסטוריה. עברו בו הרבה אנשים חשובים, פוליטיקאים, שחקנים"
"אז מה הבעיה בזה?" עניתי
"הבעיה שתושבי המקום רואים במבנה איזה משהו מיסטי, ומפחדים להתקרב אליו" הוא גירד מעט את ראשו והמשיך.
"אני אהיה כנה אתך, אני אתן לך את ההסטוריה של המכירות והקניות של הבית מאז שהוא נבנה ואתה תעשה את השיקולים שלך"
הסוכן חיטט בקלסר ישן שהיה מונח בקצה האחורי של משרדו, ופתח אותו לרווחה.
בקלסר ראיתי טבלה מעודכנת בעמוד הראשון עם סיכום הבעלים של הבית. שאר העמודים הכילו שטרי קניה ומכירה מצהיבים משנים קודמות.
הבעלים הראשון שבנה את הבית גר בבית כחמש עשרה שנים עד שנת 1950, אך לאחר מכן ראיתי רשימת קניה ומכירה די מרשימה שלא החזיקה יותר משנה או שנתיים לכל בעל בית, עד שהרשימה הסתיימה ב 18 בספטמבר 1991.
"מה קרה לבעלים האחרון?"
"הבעלים נפטר, הבית הועבר אל אבא שלי למכירה ועומד למכירה כבר קצת יותר משלושים שנה".
"יש מישהו מספיק זקן שאולי עבד בבית הזה או הכיר את הבעלים?" שאלתי
"יש ליד פג'יון פורג' את ג'ורג' הזקן, הוא נולד לפני 95 שנים"
עשיתי חישוב בראשי שהוא נולד ב 1928 בערך והיה בן שבע כשהבית נבנה.
"ומה הוא יוכל לספר לי?"
"אבא שלו היה הנהג של האחוזה, היה מסיע אנשים אל האחוזה לחופשות, ומהאחוזה חזרה לרכבת שבפג'יון פורג', וגם היה אחראי לתיחזוק הבית. הוא היה נאמן לבעל הבית וג'ורג' לפעמים התלווה אליו כשהיה ילד, ואולי זוכר".
"אתה יכול לעשות לי סיבוב בבית?" שאלתי את הסוכן.
"המקום קצת קריפי" ענה לי בלי בושה ולא כיאה לסוכן המנסה להיפטר מנכס.
"בטח מלא בציפורים וכורי עכביש, מפחיד להיכנס לשם וגם אולי לא בטיחותי. כרגע אין אישור מטעם מהנדס להיכנס פנימה. אבל התכניות לא השתנו מאז. אותם חדרים, אותו גודל. אין לי ספק שתוכל להפוך את הבית לבית חלומות שלך" אמר בחיוך קצת אמריקאי נכלולי.
"אתה לא יכול לתת לי מפתח? על אחריותי?"
הסוכן הרהר, והוציא ממגירת השולחן שלו צרור מפתחות ישן.
"אתה מוזמן להיכנס לשם באחריותך, אך מציע לך אולי לדבר עם ג'ורג' קודם ורק אחר כך ללכת לבדוק את הבית. אני מניח שהוא לא יפול עלייך. אם מישהו ישאל, תגיד להם שהדלת היתה פרוצה. לא רוצה שידעו שקיבלת מפתח ממני לפני בדיקת מהנדס"
הסוכן שלח לי מיקום של ג'ורג' במפה וכיוונתי את מפות גוגל לכיוון.
"לא צריך להתקשר אליו קודם?"
"לא, ג'ורג' בשעה זאת יושב מחוץ לביתו, על כסא הנדנדה שלו ומעשן מקטרת"
"אוקיי, אסע אליו, להתראות" עניתי והתנעתי את המכונית שלי ויצאתי לדרכי.
