נסעתי לכיוון הכביש הראשי בדרך הפתלתלה, הפעם במשך כל הנסיעה לכביש הראשי לפיג'און פורג', לא נתקלתי באף מכונית שגרמה לי לרדת לשוליים. תוך כדי נסיעה חשבתי לעצמי כיצד אוכל למצוא את הלן ג'ונס, הבת של הנפקנית שדאגה לעינוג לא מעט גברים. חשבתי לעצמי שאם היא אומצה, אז בוודאי הפרטים רשומים בבית העיריה. עצרתי לרגע את המכונית בבלימה בצד הדרך, וכיוונתי את הג'י-פי-אס לבית העיריה. כעבור פחות משעה הגעתי לבית העיריה. בארכיון קיבלתי את עזרתה של אסיסטנטית נאה. סיפרתי לה את כל הסיפור על הבית, ועל כך שאני רוצה למצוא את הלן ג'ונס, הבת הביולוגית של מישל ג'ונס. האסיסטנטית נראתה לי מצודדת מאד, עם חיוך לבבי, וחריץ קטן ולבבי בתוך שמלתה החושף אוצר לא קטן. החצאית שלה היתה מעט מעל הברך, והערכתי את גילה בכארבעים וחמש שנים. על אצבעה לא הייתה טבעת. ההרפתקאה שלי מאד מצאה חן בעיניה והיא גילתה המון התלהבות מהאדם הבודד המגיע לארכיון וסוחף אותה כמה שנים אחורה. היא חיפשה בתחילה במחשב, ואחר כך אמרה לי:
"בוא אחריי"
צעדתי אחריה במורד מסדרון ארוך, מריח את הבושם הנעים שלה קלות בנחיריי.
היא פתחה דלת שהובילה לשורות של קלסרים ונעצרה ליד המדף של תיקי אימוץ.
התקרבתי אליה קלות, מריח אותה יותר מקרוב והיא התכופפה מעט לאחד המדפים ולוקחת קלסר ומניחה אותו על השולחן.
"זה תיק האימוץ של הלן ג'ונס, הבת של מישל. נולדה ב 24.03.1935 באמצעות יולדת בבית בושת.
היא נמסרה לאימוץ שבוע לאחר מכן לזוג בשם ברטה והרמן שולץ, מהגרים מגרמניה, חשוכי ילדים, שהיו בעלי ממון"
הריח של האסיסטנטית היה כל כך מגרה, אך הייתי חייב לשמור על קו רציני. היא הסתובבה אלי, רואה אותי קצת בוהה בה בעיניים כמהות.
"אולי את מוכנה לעזור לי אחרי שעות העבודה למצוא את הלן ג'ונס או הלן שולץ. אני מוכן לשלם לך על הזמן שלך"
האסיסטנטית חייכה אלי ואמרה לי "אתה יודע מה, ההרפתקה שלך מעניינת, דווקא אשמח, אך לא מרגיש לי נעים לקחת כסף על זה, אבל אשמח לעזור ככל יכולתי. בוא נלך ונחפש את הלן ג'ונס-שולץ במרשם האוכלוסין"
צעדנו חזרה למשרד שלה לאורך המסדרון, כישבנה זע ונע ימינה ושמאלה, מעסיק את עיניי הכמהות, מזרים דם לאיברי החבוי, גורם לו לקצת אי נוחות במקום משכנו.
במשרדה היא התיישבה ובמחשב מצאה תוך זמן קצת את הלן שולץ. היא הרימה טלפון להלן וענתה לה הגברת הקשישה בקול צלול.
"כן, כאן הלן שולץ"
"מדברת מהעיריה, יש כאן איש הרוצה לקנות את הבית שבו נולדת"
"ומה הוא רוצה?"
"הוא רוצה לשמוע קצת על הבית, האם יצא לך להיפגש עם אמך הביולוגית בבגרותך"
"כן, ההורים המאמצים שלי נהרגו בהיותי בת עשרים, ואני חידשתי את הקשר עם מישל אמי, אבל אולי תביאי את הג'נטלמן שרוצה לקנות את הבית. יש לי הרבה סיפורים על הבית"
"האם שמונה בערב יכול להתאים לך?" שאלה האסיסטנטית
"כן בהחלט" ענתה הלן והאסיסטנטית הביטה בי לבדוק אם השעה טובה עבורי והנהנתי לה בראשי.
"אוקיי, אז נגיע אלייך בשמונה" סגרה האסיסטנטית את הטלפון.
"מה שמך" שאלתי אותה
"אהה, שכחתי להציג את עצמי, אני ג'וליה"
"אשמח לשבת איתך היכן שהוא, אני זר כאן"
"בוא נלך לדיינר הקרוב. נאכל משהו"
היא לקחה ליפסטיק מהתיק שלה, הציצה במראה וראיתי אותה מבליטה את שפתיה ומורחת את האדום על שפתיה. היא חייכה אלי, קולטת את מבטי העורג, נותנת לי את התחושה שזה בסדר להתקדם.
צעדנו מחוץ לבניין העיריה לכיוון הדיינר כשג'וליה הולכת בגו זקוף עם ישבנה מעכס ימינה ושמאלה. חשבתי לעצמי כמה הייתי רוצה להצמיד את עצמי לישבנה ברגע זה במקום ללכת לאכול ולתפוס אותה ופשוט להרים את שמלתה ולחדור אליה.
"אתה חייב להירגע" נזף הקול השפוי שבתוכי בעצמי. הייתי קצת מאחוריה, אז הכנסתי בזריזות את ידי לתחתוניי רק כדי לסדר את איברי המתחשמל.
בדיינר הזמנו ארוחת המבורגרים. ומה כבר אפשר למצוא בדיינר האמריקאי הזה? ישבנו ושוחחנו וסיפרתי לג'וליה על החיים בישראל, ועל מעשיי כאן, והיא סיפרה לי על גירושיה מבעלה לפני שלוש שנים ועד כמה קשה בעיר קטנה שכזאת למצוא גבר ראוי לזוגיות.
"גם אני גרוש" עניתי לה "אני יכול להבין אותך" עניתי לה וברגע של היסח דעת שמתי את אצבעי על אצבעה. היא לא מצמצה והשאירה את האצבע תחת אצבעי כאומרת בוא נראה אם יש לך אומץ להתקדם.
הנחתי את שאר אצבעותיי על אצבעותיה ברגע זה של שותפות גורל, של שני אנשים בודדים והמשכתי ללטף קלות את אצבעותיה. היא עצמה את עיניה לרגע של אובדן חושים קל, ופקחה אותן שוב וחייכה אלי ונתנה לי לעטוף את כף ידה בשתי כפות ידי.
"אתה נחמד, אתה יודע שתיקי אימוץ הם לרוב חסויים, אך לא יודעת למה הסכמתי לפתוח בפניך את המידע הזה. אולי בגלל שהלן זקנה כבר וזה לא משנה"
"אומרים שיש לי כוח שיכנוע" עניתי
"אותי שכנעת" והיא לקחה את כף ידה והניחה בליטוף קל על פני.
"בוא, ניסע להלן, יש לנו חצי שעה נסיעה, ואחרי זה תחזיר אותי הביתה"
"לא ידעתי אם זה רמז לבאות, או סתם הבהרה לוגיסטית, אבל ידעתי שצופן לי ערב מעניין"
פתחתי את המכונית וג'וליה נכנסה למכונית, נכנסתי גם אני, מפעיל את המזגן כדי להפיג את האוירה החמה במכונית מהחניה הארוכה בשמש. הנחתי את ידי על הברך של ג'וליה והיא התקרבה אלי קלות לנשיקה קלה בשפתיים. לאחר המפגש הראשון של שפתיים, הן קצת נכנסו למחול ריקוד קליל בתחילה ולאחר מכן סוער יותר, המשך טבעי לריקוד האצבעות בדיינר.
היא חתמה בנשיקה חזקה ואחרונה והתרחקה לכסאה ואמרה לי:
"זהו, חייבים לזוז, זקנים לא אוהבים שמאחרים להם, אבל נהניתי מהנשיקה הרומנטית"
כבר לא ידעתי למה אני מחכה יותר, למפגש עם הלן הזקנה, או להזמנה של ג'וליה בסיום המפגש.
נחמד מחכה להמשך
מה עם המשך?