אופה לכם סיפור – חלק חמישי

חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6

פרק שישי

"טוב, מי היה הבחור על האופנוע?" רחלי ישר פתחה, בלי גינוני פתיחה מרשימים. מלכי בלעה את

הרוק "מי? הבחור שהיה לידי? סתם מישהו מהלימודים. בגלל השעה המאוחרת והמקום הזה פה,

פחדתי לחכות לבד." היא מקווה שרחלי לא תשאל הרבה שאלות. הנסיעה המשיכה על שתיהן

בפטפוטי סרק על הילדים, מתכונים חדשים וכמובן על כמה רחלי שמחה לעזור למלכי, סוף סוף היא

יכולה להחזיר לה על שעות הבייביסיטר שהיא עשתה עבורה בעבר. הן עברו כבר את הכניסה

לקריית ספר, הבית עכשיו כ"כ קרוב ורחלי חזרה לרגע שוב אחור "אם יש לך משהו לספר, את יכולה.

אבל לעמוד ככה בצומת עם בחור מגודל על אופנוע, זה לא בדיוק מה שבעלך צריך לדעת. זה לא

בדיוק המקום לאישה צנועה".

מלכי נאלמה דום, זה מה שרחלי חושבת עליה, או אולי היא הספיקה לראות משהו לפני שהם שמו לב

שהיא כבר הגיעה?

"זה ממש לא כמו שאת חושבת. אני פחדתי לעמוד שם לבד, זה הכל. ואיציק הוא בכלל חסיד מהבית,

היו לו חיים נוראיים והוא יצא בשאלה, הוא רק עמד שם בצד, שלא יקרה לי כלום. ובעלי לא צריך

לדעת כלום, כי לא היה כלום" זהו, היא נשמה עמוק, לא מאמינה שככה היא מתחילה את הערב עם

רחלי. היא יצאה מהרכב בחנייה, מחבקת את אחותה הגדולה "עזבי, אני סתם בתקופת לחץ עם

הלימודים, הנסיעות והבית, באמת שאין לך מה לדאוג". רחלי חייכה אליה וחיבקה אותה חזרה וככה

הן נכנסו לבית.

מלכי כבר היתה מותשת מכל היום הזה וסערת הרגשות שלה. היא נרדמה בקלות, הפעם לשינה

נטולת חלומות. בבוקר היא השכימה קום, דברה בטלפון עם בעלה והילדים, עוד קצת עזרה לרחלי

בבית, והיא כבר על האוטובוס לתל אביב, ליום לימודים נוסף.

זו נהייתה שגרה שכזו, פעם בשבוע, מלכי מגיעה עם המזוודה הקטנה, לאחר יום הלימודים איציק

מחכה איתה בתחנת האוטובוס הישיר לקריית ספר, לעיתים רחוקות רחלי עוד הייתה מגיעה לאסוף

אותה, ואפילו היא כבר התרגלה למראה המוזר של איציק ליד מלכי, הכל בתואנת השמירה עליה

במקום הזה. כך עבר לו חודש, הכל זורם בשקט, הלימודים והנסיעות. מדי פעם איציק עוד היה צוחק

על "הפעם הבאה" שבה מלכי תישן אצלו, למרות שכבר הבין שכנראה זה לא יצא לפועל.

לילה קיצי של יוני קדם את פני היוצאים מהלימודים, מלכי מיהרה כהרגלה לתחנה ואיציק מקדים

אותה בנסיעה על האופנוע. עוברות להן 10 דקות תמימות, עוברות 20 ,והאוטובוס לא נראה באופק.

שיחה קצרה למרכז השירות מבהירה את המצב- תאונת דרכים ביציאה מתל אביב חסמה את

היציאה הראשית, אז הוחלט לוותר על הקו האחרון, גם ככה אין בו כמעט נוסעים… מלכי התיישבה

על הספסל, תוהה מה לעשות עכשיו, היא מתקשרת לרחלי, בצלצול הרביעי היא כבר כמעט מנתקת,

אלא שאז רחלי עונה.

"מלכי, איפה את? אנחנו דואגים נורא"

"אוי, אל תשאלי. היתה תאונה נוראית פה על הכביש והכל סגור. אין אוטובוסים לכיוון שלכם, וגם אין

לכם איך לבוא לקחת אותי, הכל חסום" היא נשמעת נואשת, אפילו לעצמה.

"אז מה תעשי?"

"מיכל, חברה פה מהקורס הזמינה אותי אליה, אל תדאגי, היא רווקה, גרה עם עוד שותפה בדירה

הזו, לא תהיה שום פריצות" היא מקווה שמיכל אכן תענה לה. היא הזמינה אותה אליה מזמן, אבל לא

יצא לה אף פעם להענות. אולי הפעם. בזווית העין היא רואה את איציק, לוחש "עזבי, תשני אצלי".

היא מפנה אילו את הגב, שלא יבלבל אותה עכשיו.

"טוב" רחלי עונה לה "עדכנת בבית? שבעלך לא ידאג?"

"לא, הוא לא ענה לי. הוא בטח כבר ישן מזמן. עזבי, באמת שאין ממה לדאוג" היא מסיימת את

השיחה במועקה קלה. מקווה שלא שיקרה לאחותה הגדולה.. היא מתקשרת למיכל, לשמור לה שם

מיטה בדירה הקטנה שלהן.

"הי מלכי" מלכי בקושי שמעה משהו, רעש רקע נוראי צרם לה באוזן "תצעקי, אני לא שומעת" מיכל

צרחה לתוך הנייד.

"עזבי, נדבר מחר" מלכי סגרה את השיחה בתחושה קשה, מיכל רק אמרה לה, אבל מצאה לה איזו

מסיבה או משהו לברוח אליו. איציק כבר עמד לידה "יאללה, תעלי לאופנוע, נוסעים אלי לדירה".

"אין סיכוי, לא ישנה אצלך ובטח לא עולה איתך לאופנוע".

"יש לי שותפה בדירה, הילה, בחורה מקסימה, היא תארח אותה אצלה בחדר. נשבע לך שאני אתנהג

יפה". מלכי חייכה "אסור להישבע" היא מתחילה לסדוק את החומה שבנתה לעצמה "טוב, תגיד לי

איך להגיע באוטובוס, לא עולה איתך לדבר הזה בשום צורה".

"סבבה, תעלי פה על האוטובוס, עוד 3 תחנות אני כבר אחכה לך, מבטיח" איציק חייך, שם את

הקסדה ונסע לפניה. היא ספרה את התחנות, חוששת לפספס, או אולי חוששת לרדת בתחנה

הנכונה.. איציק כמובן חיכה לה כבר. "אל תדאגי, עדכנתי את הילה שאת מגיעה, היא ממש מחכה

לראות אותך" זה הרגיע קצת את מלכי. הם חצו את הכביש הישר לבניין תל אביבי ישן. קומה שניה,

דלת ראשונה מצד ימין, והנה הם כבר הגיעו. איציק פתח את הדלת "בבקשה, בואי הכנסי למעוני

הדל". מלכי נשקה את המזוזה שבכניסה, ונכנסה בשקט.

"הי, את בטח מלכי" הילה קפצה עליה, לבושה בגופיה ומכנס קצר "וואי, שמעתי עלייך מאיציק. את

נשמעת ממש אחלה, את יכולה להניח את הדברים אצלי בחדר, אל תדאגי, החלפתי מצעים מקודם"

היא חייכה ונעלמה במטבח "רוצים לאכול משהו? בדיוק הכנתי חביתות". איציק הביט במלכי, מבין

את החשש שלה לאכול במטבח זר "עזבי הילה, תודה. אני אקנה לנו משהו".

מלכי נגשה לחדר הקטן, הוא כל כך מסודר. מעולה, היא חשבה לעצמה, לפחות תחושת בית יש פה.

איציק דפק קלות על הדלת "אני יוצא לקנות אוכל, מה להביא לך?"

מלכי חשבה לרגע "רק יוגורט מהסופר, תביא שניים, שיהיה לי גם לבוקר" היא שלפה את הארנק

והוציאה שטר של 20 .₪ איציק לקח את הכסף וירד מהר למטה.

"אז מה, את ממש דוסית אמיתית?" הילה עמדה בפתח החדר "מותר לשאול, נכון?".

"ברור שמותר, וברור שאני חרדית אמיתית, לא הצגה" מלכי ענתה בסבלנות "מה, את לא מכירה

נשים חרדיות?"

"האמת, לא ממש. בטח לא באופן אישי. מגניב שאת לומדת בתל אביב" הילה יצאה מהחדר

והשאירה את מלכי לבד "אם בא לך, יש מגבות נקיות, כנסי להתקלח עד שאיציק יחזור" היא צעקה

מהמטבח. מלכי נכנסה לחדר האמבטיה, לא נעים לה לקחת מגבת חדשה, ובטח לא להסתובב בבית

הזה בכותונת לילה.. היא תחכה ממש לפני שהיא תכנס למיטה, היא החליטה. איציק נכנס עם שקיות

מהסופר "יאללה מלכי, בואי נאכל משהו" הוא הוציא את היוגורטים, קרקרים, ירקות ופירות וכלים

חד"פ. "מה קרה? מישהו התלהב? ממתי קונים חד"פ, זה הכי לא ידידותי לסביבה" הילה אמרה את

דבריה ברצף. איציק רק העיף מבט במלכי, איך הוא יסביר להילה שמלכי לא תאכל בכלים שלהם

בדירה..

"זה אשמתי, אני בקשתי ממנו לקנות את זה" מלכי אמרה בשקט, נבוכה משהו.

הם ישבו ואכלו, ואז הילה פתאום קמה "טוב, אני אשאיר אתכם לבד, קבעתי עם חברות בבר למטה"

ונעלמה. איציק נבוך, זה היה קוד ביניהם, השני משאיר את הדירה לטובת השותף שמביא בן/בת זוג.

פה הוא היה רוצה לחלום על משהו שיקרה, אבל אין סיכוי.. הוא הבטיח. הזמן עבר מהר כ"כ, הוא

רואה את הפיהוקים של מלכי "רוצה להתארגן לישון?" הוא שואל בתקווה שהיא תגיד שלא.

"נראה לי שכן, אני כבר עייפה.." היא קמה ממקומה "הילה אמרה שאני יכולה להשתמש לכם

במקלחת, אז אני שם" היא לקחה מהחדר שלה תחתונים נקיות ואת כותונת הלילה שלה, מקווה

שכשהיא תצא החוצה, איציק לא יחכה לה בסלון. המים החמים זרמו לה על הגוף, מורידים ממנה את

שכבות היום, את המועקה שאיתה נכנסה לכאן לראשונה. איציק מצדו ישב בסלון, מקשיב לקול המים

הזורמים, מדמיין את מתאר גופה העדין של מלכי, ערום תחת המים. כמה היה רוצה להיות שם

איתה, לסבן לה את הגוף, לעבור על חמוקיה בידיים מלאות סבון.. הוא חושב והזין שלו כבר מתעורר

לו לחיים, תרגיע, הוא נושם בשקט, הרי הבטחתי.

מלכי מביטה בעצמה במראה הגדולה שיש באמבטיה, היא לא מאמינה שהיא פה, מתקלחת בבית

זר, עם גבר חצי זר מחוץ לדלת. היא מודעת לעצמה, לשינויים שעברו בה מרגע שהתחילה ללמוד,

למסקנות השונות שהיא מגיעה אליהן פתאום, אבל להיות פה ככה, זה כבר שיא חדש, אפילו עבורה.

היא מתלבשת בכותונת הלילה, ועליה שמה את החולצה שלבשה, בניסיון להסתיר קצת את מראה

גופה. את השיער היא מכסה עם הסנוד הביתי, לא הכי יפה, אבל זה מה שיש, היא הרי לא מנסה

למצוא חן בעיני מישהו.

איציק מביט בה ולא מאמין, היא נראית כ"כ שונה. "המים היו בסדר? חמים מספיק? יש לנו לפעמים

בעיות פה" הוא ספק מתנצל ספק מסביר, אבל בעיקר נבוך. הוא רואה את שדיה בולטים קצת מבעד

לבגדים שהיא לבשה, היא כנראה בלי חזיה, הוא מעיר לעצמו על המחשבות האלו, אך ממשיך לנעוץ

מבט. "את כבר הולכת לישון? אני נכנס רגע למקלחת זריזה ויוצא" איציק כבר קם ומוריד את

החולצה, חושף את גופו השרירי, מכוסה בציורים שונים "סליחה, אני רגיל להתפשט כבר בדרך

למקלחת, לא התכוונתי להביך".

"זה בסדר, אני אהיה בחדר של הילה" מלכי מנסה להסתיר את הסומק שפושט בלחייה, היא ממהרת

לחדר, וסוגרת אחריה את הדלת, נותנת דרור לשערות ראשה להתייבש באוויר הפתוח. היא יושבת

על המיטה, נשארת בכותונת בלבד, מרגישה איך העיניים נעצמות לה. כשהיא מתעוררת, היא

מרגישה את המבט של איציק עליה. עברו רק כמה דקות כנראה, היא פשוט נרדמה. איציק יושב שם

מולה, לבוש בוקסר כהה, ומכנס קצר נמוך גזרה. "סליחה, לא התכוונתי להפריע, נכנסתי ממש הרגע

רק לדעת, מתי להעיר אותך בבוקר?" הוא מנסה את מזלו.

"אני אקום לבד, אני קמה מוקדם מאוד."

"מעולה, אז אולי תעירי אותי? מספיק דפיקה על הדלת ואני אקום, נשתה משהו ביחד".

"לילה טוב" הם מאחלים אחד לשנייה, אבל השינה מהם והלאה, כל אחד בחדרו האחר מתהפך

במיטה, מנסה להבין למה הם מעבירים ככה את הלילה. מלכי נרדמת בסוף, אך מתעוררת עם אור

ראשון. דפיקה קטנה על הדלת של איציק לא מעירה אותו, היא נכנסת לחדר, הוא שוכב שם כמעט

ערום, כ"כ תמים למראה, כ"כ יפה. היא מרגישה איך גופה מגיב לבחור הזה, שישן על המיטה.

"איציק, בקשת לקום" היא מנסה את מזלה "איציק"..

והוא בתגובה רק שולח אליה יד, מתוך שינה "בואי כבר, תשני איתי קצת."

היא לא יודעת למה ואיך, אבל היא מוצאת את עצמה שוכבת במיטה ליד איציק, בתחילה שומרת על

מרחק ביניהם, אבל לאט לאט המרחק מצטמצם. איציק מקיף אותה בידיו, ומקרב אותה אליו "ככה

טוב, תניחי את הראש פה, ותשני קצת" הוא מרגיע אותה, שולח נשיקה את שיערה שהתפזר

בינתיים. מלכי פשוט נשמעת לו, מתמסרת לחיבוק הזה, לשקט הזה שפורץ החוצה בשעות הבוקר

המוקדמות.

איציק ממשיך לישון, ושולח אליה את הידיים החמות שלו, ידו מחפשת את שולי הכותונת, הוא מרים

אותה קצת, ומניח את ידו על ירכיה. מלכי מפחדת לזוז, לא להעיר אותו, זה רק מתוך שינה, היא

חושבת לעצמה, ועוד לא מרחיקה את ידו ממנה. אבל איציק שכבר נמצא בשלבי עירנות מתקדמים,

נהנה מהמשחק. הוא שולח יד במעלה הירך, מתלבט לרגע וממשיך לבטן הרכה, ומשם הדרך לשדיים

קצרה. מלכי מנסה להתנער ממנו, זזה קצת הצידה, מנסה להתרחק, אבל איציק ממלמל הברות לא

ברורות כאילו מתוך שינה ונצמד אליה. עוברות כמה דקות בהן שניהם לא זזים, כל אחד נמצא באותה

התנוחה. מלכי מרגישה איך הגוף שלה נרפה קצת מהמתח שהיא נמצאת בו, אחרי הכל, איציק דאג

לה אתמול בלילה כל כך, היא רק ישנה לצידו.

הטלפון שלה מצלצל, היא שכחה לגמרי להתקשר לילדים. היא ממהרת מהמיטה לחדר של הילה,

שיחת חולין עם בעלה "כן, היא ישנה אצל חברה ללימודים, היתה בעיה עם האוטובוסים" היא חוזרת

על כל הסיפור שוב, מסבירה לבעלה את קורות הערב מאמש. היא מרגיעה אותו "אל תדאג, הכל

בסדר, אפילו קנו לי כלים חד פעמיים כדי שאני אוכל לאכול כאן משהו, הכל טוב". היא סוגרת את

הנייד ותחושת אשמה מציפה אותה.

איציק עומד בפתח החדר

"מקודם, כשבאתי להעיר אותך.." היא מתחילה לדבר, ואיציק רק מגיב בנשיקה על שפתיה "לא צריך

לדבר, צריך רק להנות" הוא אומר לה בין נשיקה אחת לשניה. ידיו עוטפות אותה, זזות לאט על גבה,

הכותונת הדקה מתרוממת עם כל תנועה ומלכי באינסטינקט מנסה לסדר אותה "עזבי, זה מיותר "

"מה מיותר? לסדר את הכותונת שלי "?

"ואם אני אומר שהכותונת מיותרת?" אוי, כמה שהוא יודע שהוא הולך על חבל דק, אבל לוליינות היא

הצד החזק שלו, עוד מימי החסידות.

"די איציק, אני לא בטוחה שאני מרגישה בנח" מלכי מתפתלת במקומה.

"אז לא" איציק נפרד ממנה באחת "אני חוזר למטבח, מחכה לך שם, תבואי לבושה" הוא קורץ ויוצא

החוצה. היא רואה את החזיה שלה זרוקה באחת הפינות, איך היא לא שמה לב לזה אתמול.. היא

חוזרת לחדר של הילה ומתלבשת במהירות, שמלה יוצאת מהתיק, הפאה שלה חוזרת לראש, עכשיו

היא מרגישה יותר בנח. היא נכנסת למטבח, לריח הקפה והעוגיות.

"כבר חשבתי שתבואי אחרת קצת" איציק מגלה את האכזבה בקולו.

"איציק" היא מתיישבת מולו "אתה יודע שלא יצא מזה כלום, נכון? באמת תודה על העזרה אבל"..

"אבל.. מה? למה את לא נותנת לעצמך לזרום קצת? להנות? ביננו, מי יודע, מי יראה? זה רק את

ואני"

"והילה.. איפה היא באמת?" פתאום מלכי נזכרה בהילה שנעלמה לה.

"הילה, מפרגנת לי זמן של שקט ממנה. זה קורה מדי פעם" הוא מנסה להיזכר מתי פעם אחרונה

הביא הביתה בחורה ובקש שקט, הוא לא ממש זוכר "בואי הנה" הוא לוחש לה ומגיש את היד. מלכי

קמה באי שקט "אתה בטוח?" היא שואלת ומתיישבת על הברכיים של איציק "אני יותר מבטוח" הוא

עונה לה, ונושק לה.

מלכי מרגישה פתאום קלילה כל כך, היא מורמת בידיים החזקות של איציק "רק אל תתנגדי, ואם את

לא רוצה משהו, תגידי לי" הוא לוחש לשערה שנחשף לאחר שהפאה נפלה ממנו לרצפה "השיער

שלך יותר יפה מהפאה הזו" הוא אומר בשקט, ואוסף את שערה בגומיה צבעונית שמצא זרוקה. "אני

רוצה להזדיין איתך, לא לקיים יחסים, לא לעשות מצוות. רק להרגיש אותך, חיה ובועטת" מלכי

הסמיקה, המילים האלו זרות לה, אבל נשמעות מרתקות, מרגישות כאילו זה עולם אחר וחדש.

איציק משכיב אותה על המיטה הרחבה בחדר שלו, מפשיט אותה לאט לאט, היא נשארת רק בבגדיה

התחתונים והוא מפסיק. הוא נשכב לידה על המיטה, מעביר אצבע רועדת לאורך הבטן שלה, עולה

למעלה במעלה הבטן, אל החזה השופע, רק מעל החזייה, רק כל עוד מלכי נותנת לו. היד השניה

מונחת על המיטה לצידה של מלכי. מלכי זזה קצת במיטה, הוא מרגיש את הרעד שעובר בה, ועובר

גם בו. בטעות היא נגעה בידו השניה והוא קופץ "זה בסדר? להמשיך?" היא לא עונה, רק עוצמת

עיניים וגונחת בשקט. כמה שאיציק מאושר, להיות זה שגורם לה להנות ככה. "תמשיך" היא לוחשת

והוא ממש מתאמץ לשמוע אותה. מלכי מרימה את ידו השניה ומניחה על גופה "תמשיך" . היא נראית

כמו בטראנס, ואיציק מתחיל לחשוש, אולי הוא הגזים קצת.

מלכי מרגישה איך הכל קורה סביבה, כאילו היא לא חלק מזה. היא מודעת לידיים של איציק

שמשחקות בה, היא מודעת למצב הערום החלקי שלה, אבל זה טוב לה, היא מנותקת מהעולם. היא

כאן בחדר הקטן הזה. ואף אחד לא יודע ולא ידע. היא רוצה להרגיש את מה שהיא שומעת מהבנות

האחרות על פיצוצים ואורות, על חוויה אחרת ממה שקורה לה בחדר המיטות עם בעלה, ואם לא עם

איציק, אז זה אף פעם לא יקרה, וגם ככה הקורס תכף מסתיים, והם לא יפגשו יותר.

כוחות אחרים משתלטים עליה, היא מרגישה את עצמה פותחת את קרסי החזייה, נותנת לה ליפול

לרצפה, התחתון הצבעוני מונח גם הוא כבר הרחק ממנה, והיא ערומה לגמרי, שוכבת לצד הגבר

הזה. נותנת לו לעשות בה כרצונו. והוא רוצה, מאוד רוצה. את כל תאוותו הוא משקיע בה עכשיו. ידיו

חופנות את שדיה, הוא מוצץ את הפטמות הכהות, כאילו הוא יונק ממנה. מלכי גונחת בשקט, והוא

מרגיש את הגוף שלה, את החום שיוצא אליו, קורא לו להמשיך עוד ועוד.

בזהירות הוא שולח את ידו ומניח אותה על הערווה שלה "זה נעים לך?" הוא שואל בחשש, יודע

מניסיון כמה החסידות שלה לא נותנת פרצות שכאלו שיקרו, אין לו מושג מה היא עשתה עם בעלה

עד עכשיו .

"זה מעולה" היא גונחת, נאנחת "תמשיך". ידו ממשיכה, מעסה את השפתיים החיצוניות של חלק

גופה התחתון, הוא מרגיש את הרטיבות נשפכת ממנה החוצה, ממלאה את אצבעותיו בנוזל האהבה

שלהם. "זה טוב, כן" היא גונחת ורועדת כולה. הנשימות שלה נהיות שטוחות ומהירות, איציק מסתכל

על בית החזה שלה עולה במהירות, הוא מניח את ידו על החזה שלה "תנשמי לאט, תהני עוד קצת"

הוא מנסה להסביר לה איך להרגע, איך למשוך את הרגע.

"איך אמרת מקודם? אתה רוצה לזיין אותי? אז נראה לי שאני רוצה" היא אומרת בלחישה רועמת.

איציק לא היה צריך יותר מזה, הוא כבר טיפס מעליה, מעיף את הבוקסר לכל הרוחות, מכניס את הזין

הזקור הישר אל בין רגליה של מלכי, הוא מזיז את עצמו בתוכה, מרגיש את הנרתיק הקטן שלה סוגר

עליו, "אוי זה טוב" הם גונחים ביחד, וזהו, הכל מתפוצץ לה בפנים, היא מרגישה את עצמה במין

מופע אדיר של מוזיקה בלתי נגמרת, של סחרור מטורף ואושר, זו המילה, אושר מציף אותה. היא

מחייכת לאיציק "תודה, נראה לי שהבנתי למה אנשים אוהבים את זה."

הם קמים מהמיטה, ישר למקלחת "וואו, כבר מאוחר. אנחנו תכף נאחר ללימודים". הם מתארגנים, כל

אחד בשקט שעוטף אותו, וישר ללימודים. שבוע אחרון של הקורס. בכיתה הם מתיישבים כרגיל, כל

אחד במקומו, אף אחד, לפחות ככה נראה להם, לא שם לב למה שעבר ביניהם.

***

כעבור שבועיים וחצי-

טקס סיום הקורס, בהשתתפות מנהלי בית הספר, משפחות הסטודנטים והמרצים .

משפחה אחת נראית חריגה בנוף, מלכי עומדת ליד בעלה ורחלי אחותה, את הילדים הם לא הביאו

איתם, שלא יחשפו לעולם המתירני שאמא שלהם לקחה על עצמה להתמודד איתו. מהעבר השני,

היא רואה את איציק, עומד ללא משפחה, רק שני חברים מלווים אותו, הילה ועוד בחור שהיא לא

מכירה. הילה מהנהנת לה לשלום ומחייכת, אוי כמה מלכי מקווה שהיא לא יודעת מה קרה..

בחילה נוראית תוקפת את מלכי כשהיא נזכרת בזה, היא רצה לשרותים להקיא. היא עומדת מעל

האסלה כשהיא שומעת קול של אחת מהבנות "הכל בסדר? רוצה לשתות משהו "?

"תודה, לא יודעת מה יש לי, סתם לא מרגישה טוב" היא כבר יודעת, היא מרגישה את זה קורה לה

בבטן התחתונה, אבל היא פוחדת להשלים עם זה. היא ממהרת ישר אחרי הטקס לסופר פארם

הקרוב, רק להיות בטוחה בעצמה. שני פסים כחולים על המקלון הקטן…