טיסה נעימה. המראה.

אהובתי

תמיד רציתי. תמיד רציתי אותך.

תמיד רציתי שתזייני אותי.

לא.  לא חושב שאני הומו. אני אוהב פורנוגרפיה. גם של גברים. במיוחד חשוב שיהיו מטופחים. לא יותר מדי שיער גוף. לא דובים. וחשוב שהאשכים יהיו נקיים. מאד אוהב לראות זיין בזמן שהוא גומר. כלומר הזיין שבוידאו. או אפילו תמונה.

הנוזל הסמיך הזה מתפרץ בחוזקה או זורם לאט. מדמיין לעצמי את הריח החזק. את הטעם הזה. איך הייתי מגלגל אותו בפה. על הלשון. אולי אפילו מוריד במורד הגרון. מחליק פנימה… כמו לבלוע אויסטר…

לפעמים כשאני מאונן אני טועם. את שלי. מצנרר באצבעות חובקות את הזיין המתוח, העור החלקלק, מרוח בג'ל, אולי נוטף רוק… אולי מזיל רוק מעל הזיין, מכוון אותו כדי שיקלוט הכל, יתווסף לג'ל שהולך ומתייבש, הופך דביק ומגעיל וכבר לא חלקלק – ומחייה אותו מחדש… עד לרגע בו כבר לא יכול ונוזל נפלא יוצא כשכל הגוף מתכווץ ורוטט, משתפך מהחור הזעיר, נוזל לאורך אצבעות מהודקות, ואם  יושב אני מניח לנזול אל האשכים המתרוקנים… מתבונן בשביל שנובע לאט, נוטף על אצבעותי, מטייל על האשך, נופל לרצפה… או לאסלה… או אל חריץ הישבן, אל החור שלו. כן. זה היה הכי טוב. המסלול המלא. ואז מביא את האצבעות הרטובות אל הפה. שואף לתוכי את כל הריחות. מלקק את האצבעות כמו חתול שמנקה את פרוותו, בעיניים עצומות… משהה מעט את הסמיכות החלקלקה על הלשון- ובולע.

אולי פעם גם אעיז למצוא מישהו כדי למצוץ אותו באמת?

אבל רגע. לא.  אוהב לראות את רגע השפיכה. לא כל כך מעוניין בגבר שמחובר לשם. לא מעניין  גבר לאהוב אותו או גבר לסקס. או לזיין גבר. אבל  מת לראות זיין מולי. ביד. לא חשוב של מי. של מי שהזיין שלו? בסדר… שמישהו אחר יחזיק אותו? גם טוב. מישהי תאונן אותו באהבה? נפלא, אפילו. בעדינות, ככה לאט…ואחר כך מהר יותר… ותעזוב! וההוא שהזיין שלו, נאנח במצוקה… הוא כמעט גמר כמעט הגיע. היא לא נותנת לו.

טיפה שקופה מצטברת ,כמעט נוזלת למטה ונפרדת ממנו בשקיפות איטית… "תני לי אותה. בבקשה…" והיא תיקח אותה באצבע מטופחת ציפורן ותושיט אלי ואלקק בתאוה. ואז היא תמשיך ללטף את ראשו, ראשו של הזיין של הגבר הזה שאינו חשוב כלל… כן. לא חשוב אם הזיין גדול או קטן. חשוב שיהיה יפה.לא מושלם אבל יפה. ואתרכז בראש. ביחוד בחור הקטן המרטט-מאדים בין אצבעותיה שלופתות אותו בקצב אחיד, סוחטות ממנו התנשמות מאד מורגשת, הולכת וכבדה, הפתח הזעיר שנפער מעט בכל פעם שהעור נמשך לאחור ושב ונסגר ומתכווץ בכל פעם שידה חוזרת, עוטפת את העטרה וסוגרת עליה, מעלימה בין אצבעות ערומות פרט לצבע אדום לוהט על ציפורניה, מבהיקות בחלקלקות-

ואז הוא אוסף אויר עמוק לריאות, עוצר נשימה ופולט ללא שליטה את מה שאינו יכול לעצור עוד. לבן עכור ניתז אל עבר פני, טיפה או שתיים מוצאות את דרכן מיד אל פיו- הטעם! הטעם הנהדר! היא אינה עוצרת ומנסה לכוון אליו את הפליטה, כאילו היא מחזיקה צינור גינה ומשקה צמח אהוב… ועוד פעימה ניתזת ואז זרם איטי נמרח מתנזל על אצבעותיה.

הוא כבר משתרע מחוץ לאור,נעלם.כבר לא חשוב.

 

והנה את מגישה לי את האצבעות ללקיקה ואני מלקק כמו כלב שעשועים שזכה במאכל האהוב עליו, מוצץ את היד המוגשת, מלקק כל אצבע בנפרד, שתיים ביחד, כולן ביחד, משחק בלשוני ביניהן… את מתלהטת… רק הזיין שלי מיטרף שם למטה והכוס שלך מתקרב אלי, משתחל… כל כך רטובה…כל כך טובה… שדייך נחשפים מולי, מוגשים לשפתי "היי! אל תכאיב!" את צועקת-לוחשת ברכות "הייי…תכאיבי לי… תתפסי את הפטמות שלי…כן,ככה,שתיהן…" ידייך עדיין חלקלקות ואת מתקשה לתפוס "תני לי לנקות ממך" ואני מלקק את האצבעות ואז "כההההן… ככה.תמשכי.חזק! אל תחששי… הוווו! כואב….כואב טוב!" ואת נעה בתנועות קטנות וקצובות לאורך הזיין כשאני עדיין יושב, מנשקת את טעמו מפי. חבטות קלות של הישבן המופלא שלך על ירכי מתערבבות בקולות החיכוך הרטוב, הכוס שלך מוצץ יונק אותי לתוכו-

וברעד אני משתחרר לתוכך, שופך לתוכך, לא משתחרר מלפיתה הנואשת לשיא- 

אני מתנזל ממך,מתרכך-

"עוד! אל תצא!" אבל אני מתרכך ומאבד אחיזה ומתחמק…

"עכשיו אני…" את מלחשת בקול שאומר שאני חייב

אבל אני נשכב לאחור, מתנשם… רפוי

את נשענת על גופי, ידייך הירפו מפטמותי הכואבות ומשקל גופך מועך את חזי דרך כפות ידייך, מנטפת על בטני ומקרבת את גופך לפני… שדייך המלאים מיטלטלים מעל ראשי אבל אני לא יכול להגיע, רק לאחוז לרגע, למעוך את הרכות הזו-

"לקק!"

כן, מתוקה, כן…תני לי את כולך…תני את הכוס, את הדגדגן, את מה ששפכתי בתוכך ומלקק לתוכי עכשיו…

מוצץ ושואב וטועם ובולע ואת משתוללת מעלי, חונקת אותי… נעה אחורה וחוזרת, לוחת את הכוס,ניגרת על פני, נמרחת עלי בכוח, אוחזת את ראשי ומתכוונת-מכוונת לאורגזמה סוערת מרטטת עוד ועוד…

 

רגע…זו הייתה סטייה. סטייה מהענין! דיברנו על זה שתזייני אותי… גלשנו למשהו אחר…

בעצם אני כותב לך, אהובה שלי.

תזייני אותי בבקשה…

זה מביך אותי לדבר על זה. אז אני כותב לך את זה.

את יודעת שאין דבר בעולם שאני אוהב יותר מהזיונים שלנו.

לזיין אותך.

אבל אני רוצה משהו אחר. אני רוצה לשכב על הגב ולראות אותך מולי, בין הרגליים שלי. הנה כבר עומד לי כשאני כותב.

את מתפשטת לאט.עינייך לא עוזבות את שלי. את מסתובבת כדי שאראה את התחת העגול שלך נחשף.משחררת את החזיה כשגבך אלי.אני יכול לראות מהצד את השד משתחרר, מיטלטל חופשי.מתעגל…

ואז את מסתובבת אלי, מעגלת את השדיים המלאים הנהדרים, מוחקת את סימני החזיה, משפשפת מעט את הפטמות המתפתחות-משתחררות מהלחץ בו היו עד עכשיו…

אני מסוחרר… נזכר איך גמרתי ביניהם לפני יומיים.איך עטפת אותי כשהבאת אותם סביבי. רכות נהדרת.

בטנך המלאה זורמת ברטט עדין אל הכוס, רק קו דק של שיער מכוון לשם.חלק ומבהיק.

"אל תתפשט… אני אפשיט אותך…"

ואת מורידה ממני הכל ודוחפת אותי בעדינות אל המיטה, זיין מרטט ומתחיל להזדקר "אל תיגע…" קשה לי לא לגעת בעצמי כשאני מסתכל בך ככה. אז אני נוגע בפטמותי. צובט לאט. משפשף את זכרון הכאב…

"אוהבת אותך…" ואני לא יודע אם את מדברת אלי או אליו.

"עכשיו תגיד" את מבקשת בלחש. "תגיד מה אתה רוצה"

"אני רוצה… אני רוצה שתזייני אותי…"

"איך?"

"אההה… אני רוצה שתלבשי את הרצועות האלה עם הזיין השחור הזה…"

"איפה אתה רוצה אותו?"

"בחור שלי, אהובה. בתחת… תכניסי לי את כל הזיין שלך…"

ותוך כדי, בלי להפנות את עיניה מעיני, רק לשונה שמטיילת על שפתיה מסגירה, היא שולפת את הסטראפ און מהמגירה והיא תשאל אותי

"אתה רוצה את כל הזיין הזה בתחת שלך?"

"כן אהובתי. הכל. עד הסוף. ושוב מההתחלה ושוב ושוב"

לא. זה לא יכאב לי. כלומר זה כן יכאב, אבל כאב כזה מתוק, כאב רך שמחליק פנימה ברכות וחודר נוגע בי  לעומק… קשה מספיק כדי לגעת במקומות הנכונים ורך מספיק כדי ליהנות מכל תנועה.

המחשבה שאני רואה אותך מתנוססת, חגורת זיין זקור מולי, מטריפה … הנה עומד לי מעצם הכתיבה על כך. ואת יודעת מה עוד אני רוצה? תגישי לעצמך את השד שלך. תצבטי את הפטמה אל פיך.לקקי… כן… הפטמה הורודה שלך … מתקשה תחת לשונך, אחוזה בין שתי אצבעות, מורמת ללקיקה ומציצה. כל כך … מדהים… 

כבר חגרת היטב. הדקת את החגורה. אני מוכן להמראה. היכנסי למסלול, קפטן. אני מוכן להמראה.

ואת?