למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים או אירועים בפועל, הרי הוא מקרי בהחלט.
בערב מאמא-סאן הבהירה לה שכבר לא מספיק שהיא רק תשיר ותדבר, שאם היא עשתה את זה פעם אין סיבה שלא תעשה את זה שוב במיוחד שרותי חברתה, שהייתה צריכה ללכת למסיבת רווקים, בדיוק קיבלה מחזור ואין לה, למאמא-סאן, מישהי אחרת שתלך במקומה למסיבה המתוכננת.
למרות שהטיפים במסיבות הרווקים האלה היו נדיבים ביותר עד היום מיקי לא השתתפה במסיבה כזאת אבל היא ידעה בדיוק מה קורה שם, רותי סיפרה לה, הכינה אותה או יותר נכון פיתתה אותה לבוא ולקטוף מהכסף הגדול.
הן היו שתיים, נוריקו והיא. נוריקו הייתה יפנית קטנה, עוד שותפה של מיקי לחדרון הקטן, נמוכה, רזה, עם שדיי אגס קטנים וזקופים שפטמות כהות וגדולות המעטרות את ראשן בולטות מבעד לחולצות הצמודות שלבשה.
כולם ידעו שנוריקו למדה פעם להיות גיישה והפסיקה, אף אחת לא ידעה למה היא הפסיקה אבל היא הייתה זו שנשלחה ללמד את רותי ואותה, כמו את כל שאר הבנות החדשות שהגיעו לעבוד אצל מאמא-סאן, איך למזוג סאקה, אותו יין אורז יפני, מבקבוקוני הטוקורי לכוסות הצ'וקו הרדודות ואיך להגיש אותן לגבר, כורעות על הברכים ואוחזות בשתי ידים באותו מבט מושפל בעינים שהיפנים כל כך אהבו.
שני דברים ידעה מיקי כשנסעו יחד במונית למסיבת הרווקים, הראשון שאלה לקוחות חשובים למאמא-סאן, לא לכל לקוח היא שולחת את נוריקו, ושהלילה יהיה שם הרבה סקס, כולם ידעו שנוריקו נימפומנית, מוכנה לעשות כל דבר.
שלושה דברים צריך בשביל מסיבת רווקים יפנית מוצלחת, יין סאקה חריף, נשים יפות שיגישו אותו וקריוקי, במחשבה שניה לא שלושה אלא ארבעה דברים צריך, גם כסף! והרבה כסף, כזה שהופך נשים יפות לנשים שנותנות… וזה בדיוק מה שהיה במסיבה הזאת.
התחיל דווקא צנוע, הגישו לארבעת הגברים בחליפות המהודרות סאקה, מקפידות לעשות להם כבוד, לדאוג שלרגע הכוסות שלהם לא יהיו ריקות, עושות עצמם שותות אבל לא ממש, רק קצת, לא מספיק בשביל להשתכר אבל מספיק בשביל להיות עליזות.
לאט לאט האווירה התחממה והם הורידו מעילים ופתחו את העניבות, שותים וצוחקים בקול, הם הציגו את עצמם ביפנית, מדברים רק יפנית ונוריקו מתרגמת, קודם החתן ואחר כך אביו, כן אביו, ואז הדודים, שני דודים, אחד גדול, כמו מתאבק סומו.
הדודים עלו לשיר ראשונים, ביחד, מקדישים שיר לכבוד החתן. הם שרו ביפנית, שיר לא מוכר לה אבל היה ברור שהם מזייפים, אחריהם החתן, "זה שיר תודה על הברכות" הסבירה לה נוריקו והיה ברור שגם הוא מזייף, ואז עלה האבא, הוא לפחות נשמע טוב למרות שלא הבינה אף מילה ושוב הבן, מזייף שיר תודה נוסף לאביו.
כשנוריקו קמה לשיר, מסדרת את מוט המיקרופון לגובה שלה, מדברת אתם במהירות ובהתלהבות והם עונים לה ומסתדרים בטור מולה מיקי הבינה שהענינים מתחממים, היא ידעה מה הולך לקרות, הכירה את המשחק הזה, הגרסה היפנית למשחק הילדים הידוע אבן, נייר ומספריים רק שכאן, כשמפסידים, מורידים בגד.
היה לזה שיר ונוריקו שרה אותו, מנופפת בידיה והגבר שמולה מנופף גם הוא בידיו ואז נעצר השיר, שניהם מושיטים קדימה את יד ימין ועושים את הסימן שבחרו והמפסיד מוריד!
מיקי בהתה בנוריקו, דואגת שכוסות היין של העומדים ומחכים לתורם יהיו מלאות, הראשון הפסיד והוריד חולצה, הולך לסוף הטור ומחכה לתורו והשני נעמד מולה ושוב שרים… היה לה מזל לנוריקו, או אולי זה בכלל לא עניין של מזל במשחק הזה, אבל כשהיא הורידה את החולצה שלה וחשפה את החזייה המינימלית שבקושי הסתירה רובם כבר היו בתחתונים וגופיה, ממשיכה לשחק איתם, עושה את עצמה מתלהבת, וכשהיא הורידה את החצאית הקצרה שני הדודים כבר ישבו בצד, עירומים! והאבא והבן עמדו מולה בתחתונים.
המשחק נגמר כשנוריקו נשארה בחוטיני קטנטן וכל הגברים עירומים ואבריהם זקורים בין רגליהם.
"עכשיו תורך לשיר" צעקה לה נוריקו "תשירי להם משהו באנגלית" הוסיפה, מדברת עם החתן ביפנית ושניהם צוחקים "אמרתי לו" נמרחה עליו, שדיה נלחצות לגופו וידה מלטפת את זקפתו "שאת יודעת שירים של מדונה והוא ביקש שתשירי את השיר כמו בתולה" פרצה בצחוק מתגלגל.
מיקי בחנה אותם כשעלתה לשיר, ארבעה יפנים יושבים עירומים, עם הזין חשוף ומתוח, מסתכלים עליה במבטים חרמניים ונוריקו צמודה לחתן, מטפלת בו כמו שרק היא יודעת.
מיקי התחילה לשיר, היא הכירה טוב את השיר, גם את המילים, לא צריכה את מסך הקריוקי, אחרי רגע האבא קם, נעמד מולה כשהזיין שלו מזדקר לפניו ומתנדנד לקצב הליכתו, שולף שטר ירוק מהמכנסיים המוטלים לצידו, אומר משהו ביפנית ומגיש לה את השטר.
מיקי הושיטה יד לקחת את השטר אבל האבא משך את היד לאחור, מרחיק ממנה את השטר ומבט נעלב על פניו.
"תמשיכי לשיר" קפצה נוריקו, מנסה לתקן את הנזק, "הוא רוצה שתורידי את החולצה" מיהרה להסביר לה ופנתה לאבא ביפנית, מוזגת לו במהירות עוד כוסית סאקה ומגישה לו, קדה קידה עמוקה ומדברת מהר, מתנצלת, וחוזרת לאנגלית, "תתנצלי! תורידי! ותבקשי ממנו לדחוף לך את זה לחזייה" המשיכה להסביר לה, מזכירה לה שוב את מה שהמאמא-סאן הסבירה להן כבר הרבה פעמים.
מיקי פתחה כפתור ראשון, קדה ונותנת לו להציץ אל בין שדיה, ממשיכה לשיר ומפסיקה רק ללחוש "יורושי" ומתפללת בליבה שלא שיבשה את המילה סליחה ביפנית, "סליחה" לחשה גם באנגלית וחזרה למילים של השיר, פתחה כפתור נוסף וקדה עוד קידה, שישטפו את העיניים, המשיכה ופתחה עוד כפתור אחד עד שפשטה את החולצה ונשארה בחזייה, אוחזת במיקרופון בשתי ידיה ומושיטה לעברו את שדיה הכלואים בחזיית התחרה הוורודה, מציגה בפניו את החריץ המפתה שבין שדיה העסיסיים.
האבא דחף את השטר המקופל אל בין שדיה, מנצל את ההזדמנות ומחליק בידו על עורה, ממזמז ומחייך ועוד לפני שהתיישב הדוד קם עם שטר ירוק בידו, הדוד הגדול, זה שכמו מתאבק סומו, נעמד מולה ומיקי מנסה לא לחייך, לא לצחוק למראה הזיין הקטנטן שבקושי נראה מתחת לבטן הענקית.
"הוא רוצה שתורידי את החצאית" מהרה נוריקו להסביר לה, מנסה למנוע עוד תקרית דיפלומטית מביכה.
השיר התחלף, עוד שיר של מדונה הפעם אמריקאן פאיי, נוריקו הגישה לה כוסית והיא שתתה בלגימה אחת, צריכה את זה, מיקי הרגישה את החום המתפשט לאורך גופה כשהמשקה מילא את בטנה וחזרה לשיר בקול, מתנועעת על פי הקצב ותוך כדי כך התחילה להוריד את החצאית שלמותניה, עושה עצמה מתקשה, מסתובבת ומגישה לו את הרוכסן שיעזור ויפתח לה והיא רואה את הזין הקטנטן שלו נמתח כשידו החליקה על פלח ישבנה שהתגלה, הורידה והדוד דחף את השטר לתחתוני החוטיני הוורודים שלה, מציץ תוך כדי כך, לא מעז לגעת, ואחריו קם הדוד השני והפעם לא היו צריכים להסביר לה, הסתובבה והגישה לו את קרסי החזייה, לוחצת בידה את בד החזייה אל שדיה, שלא תיפול, ומסתובבת חזרה, מסמיקה ושרה, עוזבת את בד ונותנת לחזייה ליפול, לשדיה העסיסיים להחשף ולאיברים המזדקרים בין רגליהם של היפנים שמולה להמתח עוד יותר.
כשהשיר נגמר נוריקו ביקשה שתשיר משהו בעברית, מיקי מצאה במהירות את מוזיקת הרקע של "אם ננעלו" במכונת הקריוקי נעמדה והתחילה לשיר, עוצמת עיניים ומתרכזת בשיר, מרגישה ידים נוגעות בה, דוחפות שטרות לחוטיני הקטנטן, מסדרים אותם סביבה בגומי הצר של החוטיני, כמו חצאית, ומנצלים את ההזדמנות למזמז.
קודם מיקי שמעה את גניחת התאווה של נוריקו, משהו ביפנית, ואחריה גניחת הנאה גברית חזקה ועוד אחת, בקול שונה, שגרמו למיקי לפתוח עיניים, נוריקו כרעה מולה על ארבע כשמאחוריה החתן תקוע עמוק בתוכה, אוחז במותניה ומפמפם אותה במרץ, החתן מאחורה והאבא שלו מקדימה, ידיו על ראשה והזיין שלו עמוק בפה שלה, זיון אורלי מלא תאווה.
ברגע הראשון מיקי הייתה המומה אבל הצליחה להסתיר את זה, אומנם היה זיוף קטן, כזה שהיפנים בטח לא הרגישו, אבל היא המשיכה לשיר, מסתכלת בנוריקו, מסתכלת בחתן ובמבט ההנאה שמרוח על פניו, באבא החוגג ובדודים המסתכלים ומשפשפים לעצמם, מרגישה שהיא מתחרמנת, מי יכול נגד מראה מחרמן כזה, שרה בקול ויודעת שתכף יבוא גם תורה.
ברגע שגמרה לשיר הדוד הגדול אחז בה, קודם הרים והשכיב אותה על כתפו, רגליה מקדימה וראשה מאחור, טופח בהנאה על ישבנה, נעמד באותה עמידה של מתאבקי הסומו ורוקד את הריקוד שלפני הקרב, רוקע בחוזקה ברגליו והיא עליו, קופצת וצוחקת, עליזה מיין הסאקה ששתתה.
החתן יצא מנוריקו, אברו זקור ומתוח, עטוף במיציה של נוריקו ומנצנץ באור המנורות, וכמו בכסאות מוזיקליים האבא מיהר ועבר לאחוריה, תוקע עצמו בשאגה לכוס של נוריקו ומתחיל לזיין במרץ והדוד תפס את מקומו בפיה, אוחז בראשה ודוחף עצמו עמוק לגרונה.
החתן נעמד מול הדוד, באותה עמידה סומואית טיפוסית, רוקע גם הוא ברגליו, נוהמים ביפנית וצוחקים, רוקעים שוב והזיין המתוח שלהם קופץ בכל רקיעה כזאת.
הדוד הניח אותה בצד, נוהם לעברה משהו ביפנית, "הוא אמר שהם ילחמו עליך, המנצח יזיין אותך ראשון" הסבירה לה נוריקו מהצד, מוציאה רק לרגע את הזיין מפיה "תעמדי על ארבע, כמוני, תחייכי אליהם ותתכונני" המשיכה "כי כשהמנצח ידפוק אותך בכוס המפסיד ידפוק אותך בפה" ציחקקה "בדיוק כמו שהם דופקים אותי" והחזירה את הזיין לפיה, מוצצת בקולות תאווה כאילו מפצה אותו על זה שהוציאה לרגע.
ברגע הראשון בא למיקי להגיד לה "תקפצי לי, גם ככה עשיתי יותר ממה שאני עושה תמיד" אבל אז היא נזכרה שוב באזהרה של מאמא-סאן "האבא של החתן הוא מפקד תחנת המשטרה של הרובע ואם הוא לא יהיה מרוצה …!" המאמא-סאן לא השלימה, הטון בקולה אמר הכל, ומיקי, שאשרת השהייה שלה כבר מזמן פגה, ירדה וכרעה על ארבע, מסתכלת עליהם ודואגת ששדיה התלויים תחתה יתנדנדו קלות, יודעת שזה מחרמן אותם, מעבירה את לשונה על שפתיה בתנועה גסה ומגרה.
הדוד היה גדול יותר מהחתן, נראה חזק ממנו אבל רגע אחרי שהקרב התחיל הדוד שכב על הגב, נראה למיקי שהוא הפסיד בכוונה, אולי מתוך כבוד לחתן, אבל החתן הניף בשמחה את ידיו בתנועת נצחון ובלי לחכות ניגש למיקי לגבות את הפרס, כורע על ברכיו מאחוריה, אוחז חזק במותניה ותקע את עצמו לתוכה בתנועת אגן חזקה, נועץ את זקפתו למעמקי נרתיקה, תקיעה חזקה, בכוח, לוחץ ומחדיר את כולו עד שאגנו נלחץ לישבנה.
מיקי כבר הרגישה כלים יותר גדולים שטחנו בתוכה, בטח שזה של המג"ד היה הרבה יותר גדול, אבל כשנעץ את עצמו בתוכה מיקי זייפה גניחת הנאה חזקה, צועקת "אלוהים כמה שזה גדול" באנגלית, שומעת את נוריקו ממהרת לתרגם לו ואותו צוהל, שמח, ומפמפם אותה במהירות.
הדוד שהפסיד חיכה רגע, נותן לחתן להנות, ואז הגיש לה את אברו למציצה, זיין קטן אפילו שעמד זקוף ומתוח ומיקי מצצה, קודם מלקקת בתנועות בישניות, כאילו זה חדש לה, מתגרה בו, אבל כשהוא אחז בראשה ודחף את כולו לפיה היא התחילה למצוץ באמת, עושה הצגה, מזייפת שהיא נהנית.
אותו הלילה כל היפנים עברו עליה, תוקעים אותה, מזיינים את "הזרה עם השדיים הגדולים" כמו שהם קראו לה, ושואגים בהנאה, עושים בינם תחרות מי תוקע יותר לפני שיין הסאקה יפיל אותו שיכור לרצפה, של מי צועקת יותר כשהוא טוחן אותה, והיא ונוריקו חוטפות ומזייפות, נטחנות וצועקות "מהנאה".
"מאמא-סאן תהיה מרוצה" אמרה לה נוריקו במונית שלקחה אותן חזרה לחדרון הקטנטן, "מפקד המשטרה מרוצה ואם מפקד המשטרה מרוצה גם מאמא-סאן מרוצה" הוסיפה ומיקי הייתה עסוקה בלספור את הטיפים שנתנו לה, סכום עצום, הרבה יותר ממה שהרוויחה אי פעם בערב אחד, אפילו בשבוע, אבל כשהגיעה לחדר היא רצה לשרותים להקיא, לא מהסאקה ששתתה, מהגועל, מעצמה ולמחרת בבוקר היא אספה את חפציה, את הכספים שחסכה, נפרדה מרותי וממאמא-סאן ועלתה על הרכבת המהירה לנמל התעופה, נחושה בדעתה לחזור הביתה.
רק כשמיקי עמדה באולם מקבלי הפנים, כולם מסביבה מתחבקים ושמחים ורק היא עומדת לבד, היא קלטה שאף אחד בעצם לא מחכה לה ויותר מזה, שאין לה אפילו לאיפה לנסוע!
מיקי התחילה לבכות, עומדת ולא זזה, לא יודעת מה לעשות, חושבת על פתרון ומנסה להצניע את הבכי שלה, שלא ישימו לב אליה.
יד שנגעה בעדינות בכתפה הקפיצה אותה, "מיקי?"
מיקי הסתובבה ומולה עמד דוד, מחייך אליה חיוך מרגיע "חשבתי שזאת את, צריכה טרמפ?"
כל התסכול והעיפות פרצו בבת אחת והיא חבקה אותו, בוכה בקול, מושכת באף ומספרת לו בבכי, "אני לבד, אף אחד לא מחכה לי" שפכה את ליבה "אני לא יודעת מה לעשות, אין לי איפה לישון, אין לי לאיפה לנסוע"
דוד חיבק אותה חזרה, חיבוק חם ומרגיע, מלטף את שיערה "אם את רוצה את יכולה לישון אצלי" לחש לה.
לרגע מיקי קפאה, האמון שלה בגברים שאף לאפס, ביחוד אחרי הלילה עם היפנים, "הוא בטח רוצה לנצל אותי, לישון אצלו זה לשכב איתו" חלפה מייד המחשבה במוחה אבל העיפות ניצחה "כן" ענתה בקול חלש, נצמדת אליו, "תודה"…
"אתה מוכן?" שאגה מיקי לעבר הבחור הצעיר ששלחה להתרחץ בחדר האמבטיה, שומעת אותו סוגר את זרם המים והחלה להרכיב לעצמה את הסטראפ-און שהוציאה מהתיק שלה, שני ראשים יש לסטראפאון, שני תותבים, ומיקי דחפה את הקטן לכוס שלה, מסדרת ומצמידה אותו, מותחת את הרצועות, בודקת ומחייכת, משפשפת את התותב הגדול שמזדקר בין רגליה וצועקת "אל תשכח לשמן ת'תחת, השארתי לך שם משחת סיכה מיוחדת" ציחקקה בקול והתיישבה חזרה בכורסה, מפשקת רגליה וממשיכה לשפשף לעצמה את התותב, עושה ביד כמו גבר.
"בוא!" הזמינה את הבחור שנכנס לחדר בחשש, מסתכל על האיבר המוצמד לערוותה ומחוויר "בוא, תמצוץ לי קצת" הורידה אותו אל בין רגליה, כורע והיא אוחזת בראשו ומכוונת אותו "לא ככה, תכניס אותו לפה".
מיקי אהבה את המחזות האלה, בחור צעיר וחטוב כורע על ברכיו ומוצץ לה, מוצץ לא בגלל שהוא רוצה אלא בגלל שהיא אמרה לו, מציית בדיוק כמו שהיא צייתה ומצצה למג"ד ואחריו לפנינה בכלא ולבסוף באותה מסיבת רווקים ביפאן.
מיקי נשענה לאחור בכורסה המרווחת והסתכלה בהנאה איך הוא יורד לה, מרגישה את התותב של הסטראפאון התקוע בתוכה זז ונוגע בדיוק בנקודות הנכונות ואת הזרמים הנעימים שמתחילים להתרוצץ בגופה, "כן, תמשיך" לחשה בקול מגורה "תמצוץ לי" הניחה את ידיה על ראשו, שלא יברח, "אתה אוהב למצוץ, נכון?" שאלה ולא חיכתה לתשובה "אתה אוהב להרגיש זיין בפה שלך" המשיכה, רואה את המבט הנעלב על פניו ויודעת שכמו כל הגברברים שעשתה להם את זה לפניו גם הוא לא יענה לה, מחייכת וממשיכה באותה שפה גסה "בוא מוצץ קטן, בוא, עומד לי, בוא תעמוד על ארבע כי בא לי לתקוע אותך!".
מיקי העמידה אותו כמו שתמיד היו מעמידים אותה, על ארבע, בדוגי, נצמדה אליו מאחור, סידרה את קצה התותב המזדקר בין רגליה אל פי הטבעת המשומן, לוחצת קצת, עוד לא נכנסת, ומרגישה את הבחור נמתח "בחור צעיר, אני הולכת לדפוק אותך בישבן" לחשה לעברו, אוחזת במותניו ולוחצת עוד קצת, "אני הולכת להשחיל אותך בתחת" המשיכה, נהנית, "אתה מוכן?" שאלה ותקעה בחוזקה, לא מחכה לתשובה, גם לא אכפת לה! נועצת במכת אגן חזקה את כל התותב לישבנו, חודרת ולוחצת עוד, תוקעת אותו עד שאגנה נעצר בישבנו.
"א-י-י-י" צעקת הכאב שלו לא אחרה לבוא, למרות שניסה לחנוק אותה, לנשוך שפתיים, הוא לא הצליח.
"תרגע" לחשה מיקי, מחייכת בהנאה, לרגע הזה היא חיכתה כל הערב, לרגע שתתקע אותו, "תרגע" לחשה לו שוב, נשענת עליו ומחבקת אותו בידיה, נותנת לו להרגיש את שדיה הנמחצים אל גבו, "אני אוהבת לתקוע אתכם" שלחה יד אל הזיין שלו שהשתלשל בין רגליו והתחילה לשפשף בעדינות "עומד לך?" שאלה בקול מפתה לאוזנו "אתה אוהב שאני מזיינת אותך?" המשיכה לשפשף, מרגישה איך הבחור שמתחתיה הולך ונרגע והזיין שלו הולך ומתקשה ורק אז התחילה לפמפם בישבנו בתנועות קטנות, קצרות ואיטיות, מזיינת ומגבירה לאט לאט את הקצב, דופקת בהנאה וחוזרת במחשבותיה לאותה פגישה בשדה התעופה…
דוד עמד וחיבק אותה עד שנרגע קצת, מלטף את שיערה ולוחש לה "תרגעי, זה יהיה בסדר"
"רגע" קפצה כשגבר שעמד בסמוך לקח את המזוודה שלה.
"זה בסדר, תכירי, זה חיים, הנהג שלי" חייך לעברה דוד והיה משהו מרגיע בחיוך שלו "בואי, נלך"
רק במרצדס המפוארת שהחליקה לעבר תל-אביב היא נרגעה קצת, מבינה שבעצם הם הגיעו באותה טיסה אבל כשהיא הצטופפה לה באחורי המטוס, לא מצליחה להרדם, הוא ישן לו בכיף, מתרווח ומותח רגליים בכורסה הנוחה שבמחלקת העסקים המשופרת.
בלי להרגיש איך השינה עטפה אותה והיא נרדמה, מתעוררת בבהלה כשדוד נגע בכתפה, מנענע אותה בעדינות, "בואי" אמר לה כשהוא מושיט לה יד לעזרה והיא מצאה את עצמה בחניון מואר שהתברר כחלק מהווילה שלו, "בואי אני אקח אותך לחדר האורחים, חיים תכף יביא לך את המזוודה".
חדר האורחים היה גדול ומרווח, הרבה יותר גדול מהחדרון ביפן בו מיקי הצטופפה עם עוד 3 בנות, גם המקלחת הצמודה הייתה גדולה יותר מאותו חדרון, מאובזרת בכל מה שרק צריך.
מיקי נשכבה לרגע על המיטה הגדולה, רק לחכות שהמזוודה תגיע, ונרדמה, העייפות הכריעה אותה, לא הרגישה כשחיים הכניס את המזוודה ולא כשדוד נכנס, חלץ את נעליה וכיסה אותה בעדינות שלא תתעורר, יושב לידה בשקט ומתבונן בה, מתבונן ו…הדמעות הזולגות מעצמן מסגירות שהוא בוכה בלי קול.
לקח למיקי כמה שניות כדי להזכר איפה היא, מתעוררת עם ציוץ ציפורים במיטה לא מוכרת, לבושה.
על השידה שלידה היה מקופל חלוק רחצה לבן ועליו פתק "תתרחצי ותבואי לגינה, אני מחכה לך, דוד"
מיקי עמדה מתחת למים החמים ששטפו את גופה, נהנית מההרגשה, מתפנקת, משפשפת עצמה בסבון הלבנדר הריחני, נהנית מהריח ומההרגשה ופתאום, כאילו מישהו הכה בה בפטיש, עברה בה שוב המחשבה שרוצים לנצל אותה, נזכרת במשפט שכילדה שמעה כמנטרה מהשכנה התורכיה "אין אמונה בגבר, ארבעים שנה בקבר" ורעד עבר בגופה כשהתעטפה בחלוק הרחצה המפנק.
דוד ישב ליד השולחן שמתחת לעץ התות הגדול עטוף גם הוא בחלוק כמו שלה, המחשב הנייד פתוח לפניו והוא מדבר בפלאפון.
"בוקר טוב" לחשה לו, עומדת קפואה ולא יודעת מה לעשות.
"שבי" כיסה את הפלאפון בידו וחייך, מצביע על הכסא שממולו וכאילו באורך פלא הגיחה מישהי מהצד עם קנקן מיץ תפוזים סחוט ביד אחת וקנקן קפה ביד השניה "תכירי, זאת נעמי" הציג אותה "מנהלת משק הבית שלי".
מיקי ראתה את המבט החוקר שנעמי נעצה בה והסמיקה "נעים מאד, מיקי" הציגה את עצמה, שולחת יד אוטומטית ומייד תופסת את עצמה, שתי ידיה של נעמי תפוסות והיא מחזירה את היד במבוכה, מסמיקה.
"איך הגברת רוצה את הביצה שלה" שאלה נעמי בקול הכי רשמי שאפשר כשהיא מוזגת מיץ וקפה לכוסות שחיכו על השולחן.
"מיקי, תקראי לי בבקשה מיקי" גמגמה מיקי "עין לא הפוכה, תודה"
מיקי לא הבחינה במבט השואל שנעמי שלחה לדוד, גם לא בתנועת הראש הקטנה שלו, "מביצה אחת או שתים, מיקי?"
"אחת" חייכה לעברה במבוכה "תודה"
"עוד שניה אני אתך, תאכלי בינתיים משהו" הצביע דוד על סלסלת הלחמניות הטריות שהפיצו ריח מגרה סביב השולחן והסלט הקצוץ שעמדו על השולחן וחזר לשיחה שלו, מסביר עוד כמה דברים על העיסקה שסגר ביפן ומסיים "נטע, עכשיו יש לי אורחת, נדבר אחר כך… לא, את לא מכירה אותה… לא, נפגשנו ביפן, ביי נטעל'ה" וסגר.
"הבת שלי" התנצל, מחייך לעברה, "ישנת טוב?" עבר בלי לאותת לאנגלית.
"כן" ענתה, עונה גם היא באנגלית כשהיא מורחת לחמניה בשכבת חמאה נדיבה, "תודה"
התפתחה שיחה, הוא שואל והיא עונה, הוא מדלג בין שפות והיא בלי להרגיש, אוטומטית, עוברת ועונה לו באותה שפה, דיברו על הילדות שלה, על ההורים שלה שנפטרו, אפילו סיפרה לו על הריב והקרע עם אחותה, הוסיפה קצת על הצבא, בטח לא על המג"ד והכלא, על הנסיעה ליפן, הרבה על לפני שנפגשו ומדלגת על הלילה האחרון.
"בערבית צריך קצת שיפור אבל התקבלת" חייך אליה.
"מה??" לא הבינה.
"אמרתי לך שאם תחזרי לא תצטערי, שאני אמצא לך עבודה, אז מצאתי" חייך למראה המבט המופתע על פניה "כבר כמה זמן אני מחפש עוזרת לדינה, מנהלת הלשכה שלי, מחר תתחילי שם ונראה" עצר כאילו באמצע.
"אבל" גמגמה "מתי? אני צריכה קודם למצוא חדר ו…"
"למה?" חייך, עושה עצמו נעלב, "לא טוב לך כאן? חכי, קודם תקבלי משכורת, נראה שאת משתלבת בעבודה ואחר כך תוכלי לחפש בשקט ו…חוץ מזה הבית כל כך ריק ו…" והפעם היה תורו להסמיק ולגמגם "יהיה לי עם מי לדבר בארוחת הערב, עם מי להחליף חוויות מול הטלוויזיה"
מיקי לא ידעה מה לעשות, מצד אחד זאת הצעה של פעם בחיים ומצד שני היא תכננה תסריט אחר לגמרי "אבל" גמגמה, חושבת במהירות שיא "יש לי תנאי אחד" הפסיקה רגע, חושבת "עשית בשבילי כבר מעל ומעבר, אתה אפילו לא יודע כמה עזרת לי" הוציאה מכיס החלוק את חבילת השטרות שדוד דחף לארנקה באותו לילה משותף שהיה להם "אני מבקשת שתקח את זה חזרה"
לרגע דוד נדהם, מסתכל עליה, "בחיים לא!" דחף לעברה חזרה את צרור השטרות "את צריכה את זה יותר ממני, את צריכה בגדים לעבודה" פתח את הפלאפון וחייג, מדבר בקיצור עם דינה, מנהלת הלשכה שלו.
"תתכונני" חזר למיקי אחרי שיחה קצרה "חיים צריך לקחת מסמכים למשרד אז הוא יקח אותך לדינה שתרד אתך לקניון שמתחת למשרד ותעזור לך לקנות כמה בגדים ובאותה הזדמנות תכירי אותה" חייך "בכל אופן היא הבוסית החדשה שלך"
"אשה יפה" אמרה כאילו לעצמה, גומרת את הקפה.
"מה?"
"אשה יפה, מהסרט" הסבירה "גם שם הוא נותן לה כסף ושולח אותה לקנות בגדים"
דינה התגלתה כאשה מבוגרת עם שיער לבן ומרץ של בחורה בת 18. "אני עובדת איתו כבר 35 שנה" הסבירה למיקי כשזאת שאלה אותה אם לא אכפת לה שדוד קיבל אותה לעבודה בלי להתייעץ איתה, "אנחנו מכירים אחד את השני יותר מדי טוב ואם דוד בחר בך את בטח מתאימה לתפקיד, יש לו חוש לזה" הוסיפה כשירדו במעלית לקניון הגדול "וחוץ מזה" צחקה "הוא שאל אותי אתמול בלילה ואמרתי לו בדיוק מה שאמרתי לך"
דינה עברה איתה בין החנויות במסע קניות מזורז, בכל מקום הכירו את דינה, מחייכים לעברה, להפתעתה הכסף שברשותה הספיק לה ליותר ממה שהיא חשבה ורק אחרי שנים דינה גילתה לה שהכינו אותם מראש, את מנהלי החנויות בהם ביקרה, ודוד השלים מאחורי גבה עוד סכום מכובד.
בערב, כשחזרה במונית שדינה הזמינה לה, דוד כבר לא היה, נסע לארוחת ערב אצל הבת שלו, ואחרי שנעמי דאגה לה לארוחת ערב היא נשארה לבדה בוילה הגדולה, יושבת בגינה, משקיפה לשקיעה ומרגישה איך העיפות שוב חוזרת, עדיין לא התאוששה, ואחרי אמבטית קצף מפנקת היא נכנסה למיטה, מהססת לרגע, רוצה לצלצל ליפן, לספר לרותי, אבל נרדמה לפני שהספיקה….
מיקי אהבה את הרגעים האלה, עומדת על הברכיים בחדר המלון וטוחנת מאחור את הגברבר התורן שקנתה לעצמה, אוחזת במותניו ותוקעת בכוח בישבנו, "אני תוקעת אותך בתחת" לחשה לו במין רשעות כזאת, מצליפה בידה על פלח ישבנו הלבן, "אני טוחנת אותך" פמפמה במרץ ושדיה קופצים בכל תנועה כזאת "כן, זה טוב לזיין אותך" גנחה כשהתותב שבתוכה שפשף שוב את כפתור תאוותה ושלח עוד זרם מענג בכל גופה "אני מתה על זה" נשענה עליו, נצמדת וידיה חובקות אותו, בודקות את הזקפה שמתחתיו "אני מרגישה שאתה אוהב שאני דופקת אותך" שפשפה לו בעדינות את הזיין, מרגישה איך כל גופו נמתח בהנאה, "לא, אני עוד לא רוצה שתגמור" עזבה ושמעה את גניחת האכזבה הלא נשלטת שיצאה מפיו "אתה תגמור רק כשאני ארשה לך!" צחקה וחזרה שוב במחשבותיה שבע שנים אחורה…
מיקי ישנה טוב באותו לילה, לא מרגישה איך דוד נכנס לחדר שלה, רואה אותה שוכבת מכורבלת ומכסה אותה כאילו הייתה הילדה הקטנה שלו, לא נוגע בה, רק יושב על כסא בצד ומסתכל בשיער ראשה המציץ מבעד לשמיכה, מסתכל ובוכה.
בבוקר, אחרי מקלחת מפנקת, היא לבשה את הבגדים שדינה המליצה לה, חולצה לבנה שמבעד לכפתור העליון הפתוח הציצה מעט התחרה של החזייה שלבשה, מדגישה את העמק הקסום שבין שדיה הזקופות, וחצאית קפלים שחורה, לא קצרה מדי ולא ארוכה, לבוש פשוט אבל מהודר, צנוע אבל מגרה.
היא ראתה את המבט ששלח בה דוד, מבט שאף גבר הרואה אשה יפה לא יכול שלא לשלוח, מזמין אותה להצטרף אליו לשולחן ונעמי מתייצבת מייד לצידה, מוזגת לה קפה טרי מקנקן שבידה.
מיקי השתלבה במהירות בעבודת המשרד, משתלטת על הענינים במין טבעיות כאילו נולדה לכך. כל בוקר הייתה נוסעת עם דוד, בפעם הראשונה היא רצתה לשבת ליד חיים, הנהג, אולם דוד עצר אותה, מזמין אותה לשבת לידו אבל לא נוגע בה, נזהר, מנצל את זמן הנסיעה רק לענייני העסק, מכניס אותה בלי שתרגיש ליותר ויותר מסודות החברה. לפעמים היא הייתה גם חוזרת איתו, לפעמים לבד במונית שדינה דואגת שתאסוף אותה.
מרגע שגילתה את חדר הכושר המשוכלל שבמרתף הפכה לגרופית שלו, מנצלת כל מכשיר, לא מודעת בכלל למצלמה המשוכללת המותקנת בפינה ובטח שלא יודעת שהוא עוקב אחריה, יושב ליד שולחן העבודה שלו ומסתכל בה, מתנשמת בכבדות אחרי הריצה על המסלול כשהיא לבושה באותה חולצת בטן רטובה הדבוקה לגופה ומדגישה את שדיה העסיסיים, דוהרת על האופניים מול מסך הטלוויזיה הענק ומרגישה כאילו היא בטבע או שוכבת על המזרון ועושה את כפיפות הבטן שלה.
פעם אחת הוא נכנס לחדר הכושר באמצע תרגיל שעשתה עם משקולות, נעמד בפינה והביט בה.
רעד עבר בגופה כשהיא ראתה את הזקפה במכנסיו והמחשבה שהנה זה בא, שהגיע הרגע שהוא ידרוש תמורה וירצה לזיין אותה או שתמצוץ לו, הכתה במוחה של מיקי והיא קפאה במקומה.
"למה את לא ממשיכה?" הוא שאל, מביט בה במבט של רוך, "את רוצה שאצא?" הפתיע אותה.
"לא" השיבה כשהיא ממשיכה בתרגיל, משתדלת שלא להביט לעברו, מתאמנת ושוב עבר רעד בגופה כשהוא התקרב ונגע בה ברגל "לא ככה" תפס את הרגל בשתי ידיו "ככה" הסביר לה כשהוא מניע את רגלה, "את צריכה להרגיש את שריר התאומים בכל פעם" הוסיף כשהוא מנחה אותה איך לעשות נכון וממשיך לעקוב אחריה "כן, ככה, עכשיו בסדר" חייך כשעשתה כמו שרצה וחזר לפינה, "נכון שאת מרגישה את השריר עובד?"
להפתעתה, כשהסתיים האימון והיא עמדה תחת זרם המים החמים במקלחת, היא מצאה את עצמה נעלבת. באיזה שהוא מקום הרגיז אותה שהוא לא ניסה להתחיל איתה, לבקש את חסדיה, במחשבה שניה זה היה אפילו היה חסר לה, היא הייתה צריכה עכשיו מגע גברי ומישהו שינענע אותה, פתאום היא הרגישה את העקצוצים הקטנים בין הרגלים שכאילו משדרים לה "רוצים!"
המפגש הראשון שלה עם נטע, הבת של דוד, לא היה מעודד. נפגשו במשרד, נטע הגיע לפגישה עם אביה ומיקי לא תשכח את המבט שהיא שלחה בה ואת הדיבור המתנשא שכמעט גרמו לה לבכות, מדברת כאילו לדינה ואומרת בקול "אני לא מבינה מה אבא שלי כל כך מתלהב מהזנזונת שמצא ביפן, יש עוד אלף כמוה" שגרם אפילו לדינה להסמיק.
"אל תתיחסי אליה, היא קלפטה" ניסתה דינה להרגיע אותה כשנטע נכנסה למשרד של אביה "אף אחד לא סובל אותה, כשבאתי לנחם בשבעה היא האשימה אותי שבגללי אמא שלה מתה, שאני עשיתי עיניים לאביה וזה אכל את אמא שלה מבפנים… אבל ליד אבא שלה היא פודל, נהיית כזאת קטנה" עשתה תנועה עם האצבעות שכמעט נגעו זו בזו "הוא מעסיק אותה סתם, היא לא תורמת לעסק, לפעמים אפילו עושה נזקים, אבל היא הבת שלו והוא לא מוכן לתת לה כסף חינם אז היא עושה מה שהוא אומר לה, מפחדת שהוא ימחק אותה מהירושה"
המילים של דינה לא ניחמו אותה ומיקי לא הצליחה לעצור את הדמעות, רצה לשרותים ופרצה שם בבכי, ישבה ככה כמעט שעה ולא הצליחה להרגע וכשחזרה סוף סוף נטע כבר הלכה.
במקום לרדת במעלית לחניון כמו תמיד דוד לחץ על הקומה העליונה "נלך לאכול" ראה את המבט המופתע על פניה "אני רוצה לדבר איתך"
היה להם שם מקום מוזמן במסעדה שבקומה האחרונה, הנוף מהמם, כל תל-אביב פרוסה מתחתם. היין קצת חימם את האווירה אבל עד שסיימו את המנה הראשונה הם היו בשקט, כל אחד שקוע בעצמו, לא מדברים.
"אני מצטער על מה שהיה במשרד, נטע לא תציק לך יותר!" הפתיע אותה כשסיימה את המנה הראשונה אבל דווקא המילים האלה, ואולי הטון הנחרץ בהם נאמרו, גרמו לה לבכות מחדש "אתה כל כך טוב אליי" מלמלה בין משיכת אף אחת לשניה, "למה?"
"כי מגיע לך, כי טוב לי אתך ואת נותנת לי את מה שחסר לי" הודה והסמיק כמו נער צעיר בפגישה הראשונה "אני אנוכי, דואג רק לעצמי ואת בדיוק מה שאני צריך עכשיו" ציחקק במין מבוכה והודה בלב למלצרית שהגישה את המנה העיקרית, מציע לה עוד יין ומשנה נושא, עובר לשאול בענייני העבודה כאילו כלום לא קרה.
רק כשהם ישבו באוטו בדרך הביתה, כשהיא הבחינה בזקפה שבמכנסיו, מיקי העזה לשאול אותו "אתה חושק בי?" והסמיקה.
"מאד" ענה, תשובה קצרה אבל אומרת המון.
"אז למה אתה לא…" נתקעה לרגע, בולעת רוק והמשיכה "בא אליי"
"אני מחכה שאת תבואי אליי" הסמיק "אני חייב לדעת שאת באמת רוצה אותי!" הניח בעדינות את כף ידו על ירכה, "אני חייב להיות בטוח שאני לא כופה את עצמי עליך"
לקח לה למיקי עוד יומיים עד שתפסה אומץ והלכה לחדרו. דוד לא האיץ בה, ממשיך להתנהג אליה באותה ג'נטלמניות, לא מזכיר את השיחה שהייתה וממתין בסבלנות, כמו שהבטיח, מחכה שהיא תבוא ו…היא באה.
קודם היא התרחצה, מושכת את גופה בקרם גוף ריחני, אחר כך לבשה על עצמה את החלוק כשאין כלום מתחתיו והלכה אל החדר שלו, נכנסת דרך הדלת הפתוחה שכאילו חיכתה שתבוא, עומדת רגע ליד המיטה ומחכה שיסגור את הספר שקרא ויניח על השידה שלצידו, עומדת ככה כשהוא מביט בה והיא בו ושניהם שותקים…
לרגע המחשבות שלה שוב נקטעו, חוזרת למציאות, לגברבר שהיא דופקת בהנאה בתחת. "זה טוב לדפוק אותך" לחשה לו, שדיה נלחצות לגבו וידיה אוחזות בזקפתו, משפשפת, "שלא תעז לגמור לפני שאני מרשה לך" הוסיפה שוב, למען הסר ספק, "קודם אני אשפריץ ורק אחר כך אתה!"
היא הרגישה את הגברבר נושך שפתיים, לא כל כך מכאב כמו מעלבון, "תשכב" לחצה עליו והוא נשכב על הבטן "עכשיו אני אטחן אותך" לחשה לו כשהיא שוכבת עליו ומפמפמת חזק, ישבנה עולה ויורד במהירות, תנועות חזקות המרעידות את גופו וגופה ומשמיעות צליל חזק בכל פעם שמפשעתה מכה בישבנו, "כן זה טוב" הרגישה את הזרמים שנשלחים בגופה כשהסטראפאון לוחץ לה במקומות הנכונים והתותב הקטן שבתוכה נוגע בדיוק איפה שהוא צריך "כן, ככה, אתה אוהב שאני דופקת אותך בתחת, נכון? תגיד שאתה אוהב שאני דופקת אותך! תגיד!!" נשענה עליו בגופה והצליפה בכפות ידיה על פלחי ישבנו המוצקים "תגיד!!!"…
מיקי פתחה את החלוק והניחה לו ליפול, עומדת רגע ככה עירומה ונותנת לדוד להסתכל עליה, מרימה את השמיכה ומחליקה תחתיה, מניחה את ראשה על כתפו, שדיה נמחצים לצלעות שלו וגופה נצמד לגופו העירום והחם, לוחשת לו "חיכתה לי?" והוא עונה בשקט "כן" ומחבק אותה, מצמיד אותה חזק יותר לגופו ושניהם שוכבים ככה ושותקים, מחכים.
"אני רוצה אותך" היא לחשה וכף ידה מלטפת בעדינות את זקפתו שצמחה עוד יותר, "אני רוצה שתאהב אותי" המשיכה, משחקת בעדינות בשק אשכיו, מריחה את ריח גופו הגברי ומנשקת אותו על הצוואר "אני רוצה להיות שלך" לחשה באוזנו בקול מפתה, "בוא תשכב עלי" השתחררה ממנו ונשכבה על הגב, מפשקת רגליה "בוא, אני רוצה אותך בתוכי!"
אותו לילה הם עשו אהבה, דוד נזהר שלא למחוץ אותה תחתיו כשעלה עליה, נשכב על גופה ונשען על ידיו שלא להכביד, מחדיר את זקפתו הנוקשה בעדינות לתוכה, כאילו מפחד שיכאב לה, מחליק בקלות לתוך הכוס ששמח לקראתו, כוס רטוב ומשומן שכאילו הזמין אותו בוא כנס אלי עוד.
שניהם היו מגורים וגניחות ההנאה של שלהם מילאו את חלל החדר עוד לפני שאפילו התחיל לפמפם בה, גניחות תאווה שהתגברו כשהתחיל לנוע בתוכה, תנועות איטיות וארוכות, התחת שלו עולה ויורד כשהזיין שלו מחליק בין קירות נרתיקה העוטפים אותו, נצמדים כשיוצא, כאילו רוצים לעצור בעדו מלצאת, ונפתחים כשנכנס חזרה, כאילו אומרים לו בוא, כאילו מברכים אותו "ברוך הנכנס".
מיקי גמרה ראשונה. מרגישה את האורגזמה שלה מגיעה ומודיעה על כך לדוד בקול גדול "כן, הנה, זה בא לי! הנה! זה בא!!" צעקה וכל גופה נמתח תחתיו "לא!! אל תפסיק!!" המשיכה לצעוק כשעצר לרגע לתת לה לנוח "לא, תמשיך, אני רוצה עוד!!" והרגישה איך עוד אחד בא ודוד מצטרף, גומר בתוכה, משפריץ...
"תגיד!" חזרה שוב אל הגברבר שמתחתיה, דופקת אותו הכי חזק שיכולה, מרגישה את הזרמים הפושטים בגופה בכל נעיצה שלה, את הגוף שלו שנמתח לקולט את נעיצותיה, "אתה מבין שאני מזיינת אותך!" סיננה מבין שיניה ברשעות "שאתה השרמוטה שלי!!" הוסיפה, זורה לו עוד מלח על הפצעים, "שאתה פותח את התחת לכבודי בשביל כסף" לא הפסיקה, מרגישה איך היא גומרת, איך האורגזמה מרעידה את הווגינה שלה, איך שרירי נרתיקה נצמדים אל התותב שבתוכה והיא נצמדת אליו, לגברבר שמתחתיה ונועצת אותו הכי חזק שאפשר "אני גומרת!!" צעקה בקול וכל גופה נמתח "אני משפריצה" המשיכה מתנשפת כשזיקוקים מתפוצצים מול עיניה….
"מאז שאספתי אותך בשדה התעופה אני חולם על הרגע הזה" לחש לה דוד כשהוא מתגלגל מעליה ונשכב על הגב לצידה מתנשף "חלמתי ופחדתי שלא תרצי אותי, שאני זקן"
"אתה לא זקן" היא לחשה לו חזרה, מתנשפת בעצמה, "אתה יותר צעיר מהרבה צעירים שהכרתי" חייכה, מסתובבת לעברו ומשחקת באצבעותיה בפלומת השיער שעל חזהו.
"שכבתי כאן בלילות, חלמתי שאת נוגעת בי ו…" עצר, מסמיק כילד קטן.
"ו…?" חקרה.
"ו…" נתקע שוב "את יודעת" מלמל.
"ועשית ביד?" ציחקקה, רואה אותו מסמיק עוד יותר וגוחנת עליו, מנשקת אותו על שפתיו, קודם נשיקה קלה מרפרפת, עד שהוא אחז בה והצמיד את ראשה לנשיקה צרפתית ארוכה ולוהטת, נשיקה של תשוקה למגע.
חמש שנים הם חיו ככה. היה לה אומנם את החדר שלה אבל היא, כאילו בטקס קבוע, הייתה עוברת לחדר שלו, מצביעה על המקום הפנוי במיטה ושואלת בקול מבוייש "אפשר?" ומחכה בסבלנות עד שהיה אומר לה "כן" ורק אז נכנסת למיטתו, לוחשת לו "אני רוצה אותך" כאילו הייתה זו הפעם הראשונה ומתכרבלת בזרועותיו.
בהתחלה נטע התנגדה שהיא תשאר. הגיעה לארוחה ליל שבת, ישבה כעוסה וזועפת ובסוף הארוחה עשתה להם סצנה אבל אבא שלה עצר את זה מייד, "בואי!" לקח אותה לשיחה קצרה בחדר העבודה שלו, והיה ברור מקולו ומטריקת הדלת שהרעידה את הבית שהוא רותח, שיחה קצרה שממנה נטעל'ה חזרה עם הזנב מקופל בין הרגלים.
"סליחה" התנצלה בפני מיקי כשהיא משפילה עיניים, "אני מצטערת" מלמלה ורואים עליה שהיא לא בדיוק מתכוונת "זה לא יקרה יותר" הוסיפה כשהיא אוספת את המעיל והתיק שלה ועוזבת בטריקה.
זה לא קרה יותר, למרות שמיקי ידעה שמאחורי גבה היא ממשיכה וקוראת לה "הזונה מיפן". דוד מצידו דאג לקדם אותה, לאט, מטיל עליה משימות שכבר מזמן לא היו סתם עזרה לדינה, נותן לה לטפל בעיסקאות של מיליונים והיא עושה חייל, מצליחה ועוברת לעיסקה הבאה שהיא יותר קשה ומסובכת, הופכת בלי שתרגיש לאשת עסקים טורפת שנוסעת בעולם.
דוד נפטר כשהיא הייתה בנסיעת עסקים כזאת בחו"ל, מוות של צדיקים, הלך לישון ולא התעורר. מיקי ביקשה שיחכו לה עם הלוויה אבל נטע לא הסכימה.
כשחזרה חיים הנהג לא חיכה לה בשדה התעופה כמו תמיד. כשירדה מהמונית וניסתה להיכנס לבית הסתבר לה שהחליפו את המפתח. צלצלה בדלת ונטע יצאה אליה, לא נעמי.
"זה לא הבית שלך יותר!" הלמו בה המילים של נטע "לכי חזרה לבית הזונות שממנו באת" הוסיפה והרעל נטף משפתיה, חוסמת אותה מלהיכנס ולא מאפשרת לה אפילו לקחת את הבגדים שלה, "מה שאבא שלי קנה נשאר כאן" הסבירה כשחיוך של שמחה לאיד על פניה "לכי לשלום ותגידי תודה שאני לא מבקשת שתורידי גם את מה שאת לובשת!" השלימה בקול מתנשא כאילו הייתה מלכת אנגליה לפחות.
אותו לילה מיקי ישנה בבית מלון קטן, לא מפואר כמו שדוד הרגיל אותה, מנסה לשמור על מה שהצליחה לחסוך.
בעצם שינה זה לא בדיוק המילה הנכונה, מיקי שכבה ולא נרדמה, בוכה על דוד, בוכה מהעלבון שעלבה בה נטע בתו ומנסה לחשוב מה לעשות.
בבוקר כשהיא הגיעה למשרד עצרו אותה שני בריונים מלהיכנס והודיעו לה שהיא מפוטרת. הסתבר לה שלא רק בה טיפלה נטע, גם דינה, מזכירתו המסורה של אביה, וגם חיים, הנהג, פוטרו כמוה.
בצר לה היא נזכרה במה שדוד אמר לה פעם כשטיפלה בו במסירות כשחלה בשפעת, "אם תהיה לך איזו שהיא בעיה ואני לא אהיה לעזור תפני למשה, עורך הדין שלי, הוא כבר יֶדע מה לעשות"
אף שריר בפניו של משה לא זז כשהיא סיפרה לו על מה שהיה, מיקי גם לא הבחינה בחיוך הקטן בקצה שפתיו כשאמר בקול הכי רשמי "בעוד יומיים, בעשר בבוקר, אני מקריא כאן את הצוואה של המנוח ואני רוצה שתבואי… אני מבקש" תיקן את עצמו, בודק מולה איפה היא מתגוררת ומשלים, "תעברי להילטון, זה מול המלון שלך" חייך לעברה בפעם הראשונה חיוך גלוי, כזה שמנסה להרגיע, "עד שתגיעי יחכו לך שם" עצר לרגע והמשיך, "ואל תדאגי לתשלום, אני כבר אטפל בכך!"
בהילטון חיכו לה, לא סוויטה מלכותית אבל חדר גדול ומכובד, "כל הארוחות משולמות מראש" הודיעה לה פקידת הקבלה, מחייכת אליה, "וגם…" הוסיפה עוד כמה צ'ופרים מפנקים "רק תודיעי מתי"
היומיים האלה, מפנקים ככל שהיו, עברו עליה כאילו שנתיים. את מרבית זמנה היא בילתה בחדר הכושר, קורעת את עצמה בתקווה שתהיה עייפה ותרדם אבל ללא הצלחה גדולה. שוכבת במיטה ובוכה, רצה על המסלול ובוכה, אפילו אוכלת ובוכה.
לפגישה במשרדו של עורך הדין הגיעה בחליפת עסקים שהלמה את גופה, יורדת קודם למספרה כדי שיסרקו ויאפרו אותה, מנסה בכל כוחה שלא ירגישו את מה שהיא מרגישה, שלא יראו שבכתה, משתדלת שלא לתת לנטע את התענוג לחשוב שהצליחה להשפיל אותה.
נטע נכנסה באיחור מופגן, יודעת שיחכו לה. ברגע הראשון כשראתה את מיקי היא רצתה שתצא מהחדר, עושה שוב את אותה סצנה תאטרלית שלה, קוראת לה בשמות גנאי ופונה לעורך הדין שהביאה איתה שיתערב ויוציא אותה, אבל משה, עורך הדין של אביה, עצר אותם "זהו רצונו של המנוח" אמר בקול שקט ובטוח "שכל מי שמופיע בצוואה יהיה נוכח כשאני מקריא אותה" הסביר נותן את האות למה שעתיד לקרות ומסביר בכך למיקי למה גם דינה, נעמי וחיים יושבים שם, "ואני מבקש שתנהגו בהתאם לרצונו".
התחיל בהצהרה שכתב דוד, מודיע לכל המעוניין כי את הצוואה כתב בדעה צלולה ובלי שיופעל עליו לחץ, עובר ראשונה לנטע, בתו, ומוריש לה כסף, רכוש בנדל"ן, ניירות ערך ומוסיף עוד סכום נכבד שיופקד בנאמנות לטובת עופר ומיכל, הנכדים שלו, עד שיגיעו לבגרות.
עורך הדין עצר לרגע לשתות מים ועבר לדינה, מתעלם מקריאת "מה עם החברה?" של נטע ועוצר ונותן לעורך הדין שלה להרגיע אותה, מודה לדינה על ששרתה אותו בנאמנות ומוריש גם לה סכום לא מבוטל, עובר לחיים, הנהג המסור, וחוזר על אותו סיפור, ממשיך לנעמי ולא מקפח גם אותה על השנים שטיפלה באשתו ובו במסירות, מוסיף עוד סכום מכובד לקרן למלגות לסטודנטים לכלכלה מעוטי יכולת וממנה את עורך הדין שלו לפקח שלא יקופח חלקם של בני המיעוטים באותם מלגות ורק בסוף, אחרונה, הגיע למיקי.
את המתח היה אפשר לחתוך באוויר, את צעקת הזעם של נטע כששמעה שגם הבית וגם החברה בצרוף סכום כסף לא מבוטל עוברים למיקי היה אפשר לשמוע בקפריסין, "השנים שלי אתה היו השנים המאושרות בחיי" כתב המנוח בצוואתו, מסביר את צעדיו "זה לא שלא אהבתי את אשתי, אהבתי אותה ואהבתי כל דקה שהיינו ביחד, אבל לאחר מותה נטע היא שהחזירה לי את חדוות החיים, היא שדאגה לי ואותה מצאתי כמתאימה ביותר להמשיך את מפעל חיי"
נטע התעלפה, או לפחות עשתה הצגה של מתעלפת, הודיעה אחרי שהעירו אותה שהיא מערערת, שהיא תוציא צו הקפאה אבל אחרי שהוצג לעורך הדין שלה מי העדים לצוואה והצהרה של הפסיכולוג שבדק אותו לפני הכתיבה, הוא ייעץ לה שלא, שהיא יכולה רק להפסיד.
מיקי התגלגלה מהגברבר עליו שכבה, פולטת "וואו" ארוך של סיפוק, צוחקת בקול למראה המבט שעל פניו של הגברבר שקם, עומד מולה וזקפתו מתוחה כשנימי הדם הנפוחים בולטים היטב "כן מה אתה רוצה?" שאלה אותו באותו קול מתגרה, פושטת במהירות את הסטראפאון וזורקת אותו לצד, מתיישבת על המיטה ומפשקת רגליים, נותנת לו לראות את החריץ הרטוב שבין רגליה ולהתגרות עוד יותר, "תרד על הברכיים" סימנה לו על המקום בין רגליה והוא ירד במהירות, בטוח שהוא הולך לזיין, "אתה בטח חושב שתזיין אותי?" שאלה והלעג נשמע בקולה, רואה את המבט המשתוקק בעיניו ומחייכת, "תשכח מזה! תשפשף לעצמך! תעשה ביד!!" צחקה בקול והוא, המסכן, שפשף! מסתכל אל בין רגליה ומאונן במהירות, גונח בקול, מרגיש שהוא לא יכול יותר, "אני בא!" הוא צעק והיא רק צחקה "אני משפריץ!!" הודיע והיא זרקה אליו את המעטפה שהכינה מראש "קח!!!" קמה ממקומה "ככה אני אוהבת אתכם, פודלים ציתניים!" צחקה בבוז, "קח את הכסף וכשאני יוצאת אני לא רוצה לראות אותך כאן!" הסתובבה ונכנסה לחדר האמבטיה, פותחת את המים החמים ומתחילה להכין לעצמה אמבטיית קצף ריחנית.
מעולה אריה. נהדר שיש גם סיפור.
דווקא כאן לא היה מזיק עוד תיאורים של הסקס עם דוד
מעצבן, אבל גם מגרה וסקסי
כמו לקרוא ספר.. מהנה ! (:
משפיל ומעליב
מעצבן…
????