כיפה אדומה והזאב (שליטה גברית, חרדים, נשלטת) – פרק חמישי

סיפור מאת סופר סתם

לפרק ראשון של הסיפור, לפרק שני , לפרק שלישי, לפרק רביעי

 

לימים לוי חזר. עוטה את המקטורן אותו לבש כשעזב. כחוש, לא מגולח, בגדיו סתורים ומלוכלכים  נדחף לתוך הבית. במבט סוקר הוא הבין שזה כבר לא ביתו. מרים וזאב הסתובבו במטבח זה בדלת אמותיה של זו, מכינים בצוותא את ארוחת הערב, מפטפטים וצוחקים. הרמוניה. ואיך הוא משתלב בכל זה, שאל את עצמו עמד ללכת, ובאותה שניה ממש זאב ומרים ראוהו.

הראשון להתעשת היה זאב. מבין שלוי מילא את הנחיותיו, התקדם לעברו, התעלם ממראהו המוזנח, ובחיוך רחב שאל "למה זה לקח כל כך הרבה זמן, התגעגעתי אליך, בואי אלי מתוקה שלי" ונשקו על פיו. התנתק ממנו לרגע, הביט עמוק לתוך עיניו ונשקו שנית. הנשיקה השנייה הייתה טובה, חמה, ויצרית. המיסה את ליבו של לוי שנשקו בחזרה. זאב חיבק את לוי חיבוק אמיץ, ממשמש את שכמותיו, מלטפו לאורך גבו. כשהגיע לעכוזו היה ברור שזאב התעורר, לש בעוצמה את פלחי ישבנו המוצקים, מצמידם אליו במחווה גסה.

"הראה לי", זה כל מה שזאב אמר ולוי הוציא מתוך תיק העור המהוהה שלו מעטפה, שלף מתוכה גיליון ומסרו לזאב שהקריא "בשני בשבת, בשני ימים לירח סיוון שנת חמשת אלפים ושבע מאות שבעים ואחד לבריאת העולם למניין שאנו מונים כאן בעיר ירושלים היושבת על מי שילוח ועל מי בורות, אני לוי רפפורט בן יהודה יואל העומד היום בירושלים הנזכרת, וכל שם אחר וכינוי שיש לי ולאבותיי ולמקומי, חפצתי ברצון נפשי בלא אונס, ועזבתי ופטרתי וגירשתי אותך לעצמך, את אשתי מרים חיה לאה…". זאב הפסיק את ההקראה מביט במרים שברגליים כושלות התיישבה על הכורסא, מבינה שהנה זה קורה. מפחדת פחד גדול מהעתיד לבוא. סיפורי ההרגעה של זאב לא הרגיעוה כלל. מבטו של לוי לא ניחם אותה. הוא נראה מבוהל כמותה, שניהם לא הפנימו את משמעות המשימה שהשלים.

זאב נגש למרים ואמר "ועכשיו שאינך אשת איש, אינך מחויבת בכיסוי ראש", והסיר את המטפחת שעטפה את ראשה. "ואינך צריכה לאסוף את שעריך", ופיזר את שערה. "ואינך זקוקה לצניעותך המוגזמת", ופרם כפתור אחד בחולצתה שתמיד הייתה מכופתרת עד צוואר.

עיניהם של לוי וזאב ברקו כשראו כמה מרים יפה בשערה הפזור, ואיזו הילה של קסם היא מפיצה עם חולצתה החצופה. "גם אתה כגרוש טרי יכול להראות כעלם חמודות, לכי התקלחי, התגלחי, ובואי הצטרפי אלינו לארוחת הערב".

"הלילה אתה שלי" אמר זאב ללוי, בלילה בעת ששלושתם נכנסו עירומים למיטה. זאב העדיף משגל עם נשים, אבל אהב לתבל גם במין גברי. והיה ישר עם עצמו להודות שהוא התגעגע ללוי ולמגע בשרו. יש ביופי גברי משהו מסעיר שגם האישה הרכה ביותר לא תוכל לספק. פרופורציות הגוף שונות, להט הזיון  שונה, והתחושה של זיין בפה, אחחח הוא כל כך אהב להרגיש זין בפה. נטרף כל פעם מחדש כשהרגיש עם לשונו את הריגוש של הפרטנר שלו ההולך ונבנה, נשלט על ידו עד הפיצוץ המציף. חלום.

לוי שכב פרקדן, פיסק רגליו, מאפשר לזאב גישה ישירה לכלי זינו. כלי זינו לא התקשה, וכנראה גם לא יתקשה עוד לעולם. לוי לא שייך למזיינים, אלא למזוינים, ואלו אינם נזקקים לזקפה. ולמרות שלא יתקשה עוד, כלי זינו עתיד לספק לו הנאה רבה גם במצבו המרוכך. זאב בלעו על קִרְבּוֹ ועל כרעיו, מלקק ומוצץ את נתח הבשר, מכניס את אשכיו לפיו מגלגלם על לשונו. לוי היה דרוך כולו, הוא חשש מהמגע המחודש עם זאב. חשש שבדינמיקה ביניהם זאב כבר לא יתמסר לו, חשש שזאב ייקח ולא ייתן, לרווחתו הוא קיבל מזאב את מה שחשש שלא יקבל. וככול שזאב שקע בליקוקי מבושיו כך הוא נרגע והתחיל להידלק. זאב ינק במרץ את חוטי הדבש שזלגו ללוי ובלעם לתיאבון. וככול שינק את הדבש, כך לוי פלט יותר מהנוזל הלבן החמים שלו, גונח ומצמיד את איברו הפועם לפיו היונק של זאב.

למרות שלא אמרה זאת לאיש, מרים כעסה מאוד על לוי. כעסה על שנטש אותה למשך שבועות, כעסה שגרש אותה לפי פקודה של זר, כעסה שראתה למה הפך. כל חייה הוא היה הגבר בבית, ומאז שעזב את הבית הסתכלה עליו באור אחר. לוי כבר לא בעלה, הוא כבר לא קובע עבורה שום כלום, ההפך לוי נחשב בעיניה כצרתהּ, וככזו חובה להראות לה שמקומה השתנה. זאב הוא מלך הבית, באופן טבעי היא המלכה (אוי אומללה שכמותך, מהר מאוד תגלי מה מקומך האמיתי…), צרתהּ נמצאת הרחק מאחור בדרגת תת שפחה. ושפחה בועלים! אם המלך רוצה למצוץ שימצוץ, אבל היא תבעל את השפחה עד שתפנים שהיא השפחה שלה. לקחה את אגודלהּ ודחפה אותו באִבחַה אחת לתוך ישבנו הקפוץ של לוי.  לוי המופתע התקשת, גנח, פלט עוד דבש לפיו של יונק הדבש. מרים התחילה לזיין את לוי עם אגודלהּ, את כל תסכוליה הוציאה על החלחולת האומללה שלו. לאחר מספר רגעים תחבה גם את אגודל יד שמאל, ועם שני אגודליה זיינה את לוי בכל הכוח שאלוהים נתן לה, מפסקת לו את פי הטבעת, מרחיבה אותו , קורעת אותו ככול אשר יכלה. לוי צרח בכאב אבל מרים לא חדלה. ממשיכה לזיינו, ממשיכה לפרוק עליו את תסכולי שלושים שנות נישואיה האומללים. לוי נקרע בין הכאב המייסר בעכוזו לבין היניקה המהממת של זאב. האמת ניתנת להיאמר שהוא באמת רצה להיות שיפחת מין, שישתמשו בו ככלי לפורקן מיני של אחרים, יש גברים כאלו. העונג המלווה בכאב מייסר הימם אותו. ברעידה אדירה הוא התפרק, פולט ליטר זרע.

כבכול בוקר זאב יזם משגל שחרית עם מרים. ממסיונרית התהפכו, היא עליו, חופן את שדיה הגדולים מזיינה במרץ, מתנשקים בלהט, איברו מפמפם באיברה המרייר. עברו לדוגי. לוי שמעולם לא שגל אותה בדוגי, הסתכל מהופנט כיצד דדיה מקפצים לכל עבר, וכיצד זאב חורך את איברו בתוך גופה של אשתו. מעבר לכתפה מרים הביטה בזאב מבט מבקש שייתן לה להוביל. זאב הבין ונתן. מרים גהרה מעל לוי. בפעם הראשונה בחייו לוי ראה את המעיין הנסתר שלה. זה היה מסעיר ומרגש, חריץ ורוד, חלקלק, רטוב וריחני. ואז הוא ראה את הדגל השמן הרוטט והמחוספס של זאב, מתקרב בדורסנות למכמניה של אשתו. הוא לא היה מסוגל להפסיק לחשוב עליה כעל אשתו, והנה איבר ענק של גבר אחר, מתקרב בנחישות לגן הסתרים של מרים שלו, ובנעיצה מהירה בועל אותה בעודה מתפתלת בתענוג. כאב לו. מעולם הוא לא הצליח לגרום למרים להתרגש כפי שזאב גרם לה להתרגש ולילל. זאב התמוגג כשראה כיצד מרים משפילה את לוי האומלל, במשנה מרץ המשיך לזיין את מרים, אשכיו נזרקים על פרצופו המבוזה של לוי, שהיה צריך לבחור בין הריגוש מאשכיו של זאב הגורפים את פרצופו לבין הצער העמוק שחש כשראה כיצד רעייתו נבעלת מולו בחדווה. ואז מרים פקדה עליו "לקק אותי" וקרבה את פתח האהבה שלה אל פיו. זאב החליק לתוכה פנימה והחוצה בעוד לוי מלקק ומוצץ את כפתורהּ ואת קפלי הכוס שלה ואת התורן של זאב, נמרח במיצי ערוותם. זאת הפעם הראשונה בחייו בה טעם טעם כוס. הבחילה שעלתה בו לא הייתה מטעמה של מרים, אלא מההבנה שהוא שואב הנאה מינית כשהוא רואה איך מזיינים את מרים שלו. איך זה? איך זה שאתה משלים עם זה שהפכת לכלי הנועד לסיפוק יצרים של אחרים? איך זה שאתה מתגרה מכך שגבר זר קורע את אשתך? איך אתה מאפשר לאשתך להיבעל לצידך בידי אחר? הבחילה הזאת לא מנעה מלוי להמשיך וללקק את ערוותם הרותחת. לבסוף זאב גמר, מטיז נהרות זרע לתוך מחילתה הפועמת של מרים. התנתק ממנה, ואפשר לה להמשיך ולשפשף את ערוותה המתכווצת על פרצופו של לוי. מגירה לתוך פיו את מיצי תאוותה המעורבבים עם זרעו של זאב. לוי לא יכל להתאפק, בעודו בולע את מיציה של אשתו, ליטף את איברו המדובלל והתחיל לפלוט עוד ועד זרע.

בימים הבאים מרים המשיכה להשפיל את לוי בכל הזדמנות, עד שעברה את הגבול. זאב החליט להעמידה במקומה. שניהם שווים במעמדם, שניהם כלים לשירותו, הוא לא מוכן שמרים תחשוב, ואפילו לא לרגע, כאילו היא במעמד עדיף על לוי.  דרכו להשיג מטרה זאת הייתה אכזרית היא שברה את רוחה של מרים, אבל גם במצב זה מרים העדיפה להישאר ולא לעזוב.

למחרת הם יצאו ביחד לסיבוב קניות קצר. זאב התעקש שמרים תצא עם שערה הפזור ועם חולצתה מדגישת השדיים. נכנסו לקצבייה. עיני הקצב יצאו מחוריהם כשראה את האישה הבשלה הזאת, שדיה אגסים, ישבנה אפרסקים נעמדת מולו. סוקר אותה באיטיות, במבט מחוצף, מרייר בעודו מהרהר בהצעה הנועזת שזאב הציע לו יום קודם.

"על איזה נתח חשבת"

"לבחירתך, כפי שאתה רואה הכל רך ועסיסי, אתה עוד תטעם בעצמך"

"בהחלט נתח יפה, ממש כפי שהבטחת"

"ומה מחירו?"

"נתח כזה שווה אלפיה לפחות, לא תתחרט"

"אבוא בארבע"

מרים השפילה את מבטה במבוכה כשראתה שהקצב ממשיך לסקור אותה בגסות רוח, החמדנות שלו ערערה אותה, היא לא הצליחה לעקוב אחרי השיחה בין זאב לבינו, חבל, לו הייתה עוקבת הייתה מבינה שהיא נתח הבשר המדובר.

הזיון התחיל כמו תמיד בנוכחות לוי. זאב אהב לנענעה את מרים מול עיניו הכבויות, מבסוט כל פעם מחדש מהרגע בו הכאב והצער של לוי היו מוכרעים בידי התשוקה, וזרע היה מתחיל לזלוג מאיברו הקמל. לוי היה מגיע לסיפוק מיני כשהיה רואה איך זאב טוחן את אשתו מפרק אותה כפי שהוא מעולם לא ידע איך לפרק אותה. גם הפעם לוי ישב עירום בראש השולחן, זאב כופף את מרים העירומה לצידו והתחיל לזיינה. כמו תמיד מרים נעצה עיניים מתריסות בלוי, עדיין כועסת עליו, שמחה לראותו בצערו, בזה לו כשראתה כיצד האיבר שלו מתחיל לזלוג זרע.

"אל תעזו לזוז אפילו לא מילימטר" זאב לחש לעברם, כשדפקו בדלת. "אפשר להיכנס" צעק בקול מזמין. "שב ליד הגזבר" אמר לקצב שנכנס לחדר פוער עיניים בראותו את בעלת הבית נבעלת מול בעל הבית על שולחן האוכל. "שב ליד האפס הזה, הוא עדיין לא יודע, אבל מהיום הוא הגזבר".

הקצב התיישב לצידו של לוי, מביט במופע הסקס שניגלה מול עיניו. נעשה נינוח ככול שהזיון נמשך, מתרווח בכיסא בוחן בריכוז את מרים היפה הנבעלת מולו באגרסיה, נהנה מקימורי גופה, משדיה המוצקים הנזרקים לכל עבר, ומהגניחות הקטנות שלא הצליחה להבליע.

לוי כמעט והתמוטט. בשבועות האחרונים הוא נבעט מהשפלה אחת להשפלה אחרת. אשתו הפכה למרמס, הוא הפך למרמס. היו לו שתי נחמות, האחת שמפעם לפעם הוא זכה באורגזמה חזקה, והשנייה, היא הידיעה שההשפלות הללו אינן נחלת הכלל. למעט אותם שלושה דיינים שאצלם חתם על הגט, כל השאר חושבים עדיין שהוא בעל הבית. והנה עכשיו נאפופיה של אשתו, ומצבו העגום הם נחלת הכלל.

מרים גם כן נחרדה. ומסיבות מאוד דומות לסיבותיו של לוי. היא אומנם איבדה את הביישנות המינית הילדותית שהייתה לה, אפילו הפוך מכך, אהבה להיחשף בהקשר מיני בפני לוי, כדי לצערו. כל זאת בידיעה שרק לוי וגם אסתר מודעים להרפתקאות המין שלה. ואילו עכשיו היא נבעלת מול גבר זר. והגבר הזה לא מפסיק להביט בה בצורה כל כך גסה וחומדת. אומללה, היא עוד לא שיערה בנפשה שעוד רגעים מעטים הגבר הזר הזה יפסיק להיות לה זר, יכיר אותה, ידע אותה, כפי שרק לוי וזאב ידעו אותה.

"למה אתה מחכה"? זאב שאל, פמפם עוד קצת את מרים, אבל נסוג ממנה ללא גמירה. "בו תראה את הנתח הזה מקרוב".

ללא כל שהיות הקצב זינק לעבר מרים. חפן את שדיה הכבדים, "איזה יפים" מלמל. "בו תראה איך היא הדוקה" אמר זאב בעודו דוחף למרים שתי אצבעות לכוס הרטוב שלה, "וגם התחת שלה רך ועסיסי" אמר ודחף את אגודלו לרקטום המתוק של מרים, שנשארה קפואה על מקומה בעוד אצבעותיו של זאב מפשפשות בנקביה. הקצב לא דחף אצבעות, במקום זאת לש את עגביה הרכים ומיד התחיל להתפשט. הוא היה איש עצום, ענק, ממש לוויתן. גובה שני מטרים, אב בשר, עם כרס ענקית. ערום נעמד מאחורי מרים. "רגע, דוד, את התמורה אתה רואה, אני את התשלום עוד לא ראיתי". למרות גודלו המהמם, הקצב היה זריז כשד. שלף במהירות את ארנקו ממכנסיו המוטלים על הכיסא, ספר בבהילות אלף שקלים. "מסור את האתנן לגיזבר, תשמח, אתה הלקוח הראשון של הסופגנייה שלי, הכבשה שלי". מרים ולוי רצו לקבור את עצמם. עד אלו תהומות הם עוד יפלו.

הקצב נעמד מאחורי מרים שנִדרכה כולה. בשתי ידיו הרים את הכרס הענקית שלו שהחביאה מתחתיה את איברו הענק. זאב ולוי לא האמינו למראה עיניהם. לקצב היה גם זין של לוויתן. אלה ענקית עבה, זקורה ובוהקת. מעולם הם לא ראו דבר כזה. קצה הזין בגודל של תפוח, אורך הזיין הדהים אותם, מתחתיו שק אשכים ענק עם שני כדורי תניס. מרים ראתה את מבטי הבעתה של לוי, אבל לא יכלה להבין את משמעותן.

הקצב הצמיד את התפוח הנפוח שלו לחריץ המבוהל של מרים, ובמכה אחת שחרר את הכרס הענקית שלו על האגן שלה, מרים מיד השתטחה על השולחן. הכרס הענקית והכבדה של הקצב, כיסתה אותה כמו אוכף. ללא שהיות הקצב התחיל לנסות ולנעוץ את התפוח שלו לתוך הכוס ההדוק של מרים. "מה זה"? מרים צעקה באימה, המשקל הכבד על גופה והלחץ הנוראי על פתח האהבה שלה הפחידו אותה עד מוות. הלחץ הלך וגדל עד שלבסוף התפוח הבקיע את דרכו לתוך מחילתה ההדוקה של מרים, שצעקה עד לב השמיים בכאב.

הכאב של מרים הדליק את לוי, מה עובר על הגבר הזה? מסתכל על אשתו המתפתלת, שואב הנאה מייסוריה, איברו החל לזלוג מחדש עוד ועוד זרע. הקצב ידע מה עובר על מרים, אשתו גדולת המידות מעולם לא הסכימה שיחדיר אליה יותר מחצי איברו, למרים הקטנטונת הוא יכניס את כולו. לאט לאט הוא נדחק פנימה, שליש כבר היה שתול בתוכה. המאמץ של מרים היה אדיר, נשימותיה קצרות והולכות, לא בגלל גירוי מיני, היא לא הייתה מגורה כלל, הכאב הנורא מהכוס הנקרע שלה הימם אותה.  הפעם האחרונה בה הכוס שלה הורחב כך היה לפני 25 כשילדה את ילדתה השנייה. הכרס של הקצב כיסתה אותה עד מותניה חיממה אותה כמו שמיכה עבה. מרים טפטפה זיעה כמו ממטרה. "די, די, אני לא יכולה יותר" גנחה לעצמה שוב ושוב, אבל מסתבר שהיא כן יכלה יותר. נחש האנקונדה של הקצב המשיך לפלוש לגופה, גיהץ לה את הכוס טוב טוב. הקצב עצר לרגע, נתן לאומללה הזאת לנשום, משך החוצה את הזיין ודחף אותו מחדש, מושך החוצה ודוחף, ובכל דחיפה כבש עוד נכסים במחילתה. ראש התפוח כבר נגח ברחם, אבל רבע זיין עוד נשאר בחוץ. הקצב לא הפסיק, המשיך לדחוף את עצמו לתוך מרים דוחק עם הזיין שלו את הרחם לתוך גופה של מרים. לבסוף הוא כולו היה בתוכה. פעם ראשונה בחייו שהוא הכניס את כל איברו לתוך כוס. הרגשה נהדרת. בתנועות קטנות אך מהירות הוא התחיל לפמפם את מרים. הגיהינום של מרים היה גן העדן שלו. הכוס ההדוק שלה עטף את כל זינו כקטיפה משומנת, מגרה את כל קצוות עצביו. לבסוף הוא גמר. סילון אדיר של זרע נורה מקצה הזין שלו ישירות לתוך הרחם של מרים. תחושה שמעולם לא חוותה, תמיד גמרו לה בנרתיק, והפעם סילון ועוד סילון ועוד אחד, נורו ישירות לתוך הרחם שלה. התחושה החדשה הזאת הייתה חדשה לה, ומסקרנת ונעימה. כמו טעם אוכל חדש. לצערה הבינה שאם תרצה להרגיש תחושה כזאת שוב, תצטרך לשכב עם הענק הזה שנית.

לאחר שנרגע, הקצב שלף את הנחש שלו, שהתכווץ מהר לגודל יותר אנושי, ניגב אותו על ישבנה של מרים. קרץ לזאב, התלבש והלך לדרכו.

מרים נשארה לשכב על השולחן עוד מספר רגעים. בוכה, לא מצליחה להשתחרר מהחוויה שעברה. לוי ניגב עצמו מכל הזרע ששפך בין רגליו. באדישות זאב לקח לעצמו את שכר העבודה הראשון של מרים, ולפני שעזב את החדר, הסביר למרים הנדהמת שמעכשיו היא תעזור בכלכלת הבית.