אוהבת אותם צייתנים,  פרק 1 (מתוך 2)

גילוי נאות : הסיפור פורסם בעבר באתר ששקע ונעלם בנבכי המרשתת.  

למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים או אירועים בפועל, הרי הוא מקרי בהחלט.

מיקי ישבה בכורסה הגדולה שבחדר המלון הגדול והסתכלה בצעיר שעמד מולה, מנסה לרקוד ולהתפשט, לעשות לה את הצגת הסטריפטיז שביקשה, בוחנת אותו בקפידה, רק לפני רבע שעה היא אספה אותו בבר של המלון, לא יודעת את שמו וזה גם לא עניין אותה כי שני דברים מיקי אהבה לעשות, והיה לה הרבה כסף בשביל לעשות את זה, סקס ושליטה! להזדיין ולהשפיל את הדייטים שהייתה קונה, גברבר לשימוש חד פעמי, לילה אחד וזורקת, בלי מחויבות.

הצעיר שלפניה הוריד את חולצת הטריקו הצמודה והציג בגאווה בטן שטוחה עם ריבועים מדליקים ובלי אף שערה. מיקי התרווחה בכורסה, מותחת רגליים "לאט" היא אמרה לו, שותה ישר מבקבוק השמפניה הקרה שחיכתה לה בחדר, "תרקוד ותתפשט לאט, יש זמן, תן לי להנות"

 

מיקי פגשה אותו בבר של המלון. ישבה ליד הדלפק הגדול, שותה יין לבן קר שהברמן הגיש לה כשראה אותה מתיישבת, מכיר אותה, לא צריך אפילו לשאול, "יש?" שאלה את הברמן כשגמרה את הכוס וסימנה לו למלא אותה שוב.

"יש" אמר "כמו שאת אוהבת, צעיר אחרי צבא, צריך כסף לטיול הגדול ומוכן לעשות הכל, אבל הכל" וסימן בידו לבחור שישב בצד וחיכה, בוחן אותם.

הצעיר התקרב לעברם ומיקי בחנה אותו מלמעלה למטה, מתעכבת במיוחד על מה שמעניין אותה, על החבילה שבלטה ממכנסיו הצמודים, מתקרב אליה בצעד מהוסס משהו, חובב כמו שהיא אוהבת, לא כמו הג'יגולואים המקצועיים שהיו ניגשים אליה כאילו כל העולם בכיס הקטן שלהם והם עושים לה טובה.

רצה להגיד לה את שמו והיא עצרה אותו "בלי שמות!" חייכה בזווית הפה "אתה מבין מה אני רוצה ממך?"

"כן" ענה, מסמיק משהו.

"עשית את זה כבר פעם?"

"לא"

"בתול?"

הסמיק יותר "מה זה משנה?"

"לא הבנת משהו" סיננה לעברו וראתה את הברמן עומד לידם ומנקה כוס במגבת באותה תנועה אופיינית כל כך, כאילו לא מקשיב אבל שומע הכל ומחייך, "עבור הכסף שאני משלמת לך אתה עונה לי על כל מה שאני שואלת ואתה עושה כל מה שאני מבקשת! ברור?!?"

"ברור" השפיל עיניים "לא אני לא בתול" ענה "כבר עשיתי את זה"

"הרבה?"

"לא אבל הן אהבו את מה שעשיתי להן"

"ולך עשו?"

"מה?" והיה ברור שהפעם הוא באמת לא הבין.

"אותך זיינו פעם? בתחת?"

"לא" החוויר "למה?"

"כי אולי יבוא לי" אמרה בשלווה ושתתה מהיין "בעצם תמיד בא לי, תסכים?"

לרגע הוא היסס "כן" מילמל.

"בטוח?"

"כן, כל מה שתבקשי, אבל זה יעלה לך יותר" ניסה את מזלו.

"כמה הבטחת לו?" פנתה לברמן.

"כמו תמיד, אלף, ירוק ומזומן" ענה "לא כולל שרות" רמז על חלקו בעיסקה.

"אלף, לא גרוש יותר!" חזרה לבחור "מסכים?… כי אם לא יש שם עוד אחד שמחכה" סימנה עם הראש על בחור נוסף שישב וחיכה בצד.

"מסכים" מלמל, גם בשביל פחות הוא היה מוחל על כבודו, אלף דולר ישלימו לו את הטיול שהוא תיכנן להודו ועוד ישאר לו כסף להזמין את רותי, החברה שלו, להצטרף אליו לטיול לחוף גואה.

"מה תשתה?"

"מה שאת"

מיקי סימנה לברמן שמיהר להניח כוס נוספת ומילא אותה.

"לחיים" השיקה את הכוס שבידה בכוס שלו "לחיי הלילה הזה" לגמה שוב מהיין "איפה הייתה בצבא? גולני?"

"צנחנים" אמר בגאווה "קצין"

"בצנחנים אתה אולי קצין, זה שאומר מה לעשות" סיננה לעברו ברשעות, אוהבת את זה, להשפיל אותם, "אבל הלילה אתה השרמוטה שלי, ג'יגולו, עושה כל מה שאני אומרת בשביל כסף, נכון?"

"כן" ראתה אותו שוב מסמיק.

"כן גבירתי!" תיקנה אותו, נזכרת בכל מה שהמ"כית המושתנת הייתה עושה לה כשלא קראה לה או לקצינה המפקדת.

"כן  גברתי" תיקן את עצמו.

"יש לך חברה?"

"אהה… כן"

"והיא יודעת?"

שוב הסמיק "לא"

"אז אתה תשמור על הפה שלך סגור ואני אדאג שהיא לא תדע" סיננה בקול מאיים וראתה אותו גומר את כוס היין שלו בלגימה ארוכה.

מיקי שלפה צרור שטרות מהתיק וסימנה לברמן שיתקרב והוא, יודע היטב מה היא רוצה ממנו, פתח את חגורת המכנסיים ונצמד לדלפק לידה. מיקי התרוממה מעל הדלפק, בודקת שהדייט שלה רואה, ודחפה לברמן את השטרות לתחתונים, מנצלת את ההזדמנות לנגוע לו שם, ללטף את הזיין, יודעת שעבור הסכום שהיא דוחפת לו שם הוא מסכים גם ליותר מסתם ליטוף, כל פעם הם עושים את אותו הדבר, הרעיון בא לה אחרי שראתה לקוח דוחף שטר לחזייה של הברמנית שהייתה איתו במשמרת, מזכיר לה נשכחות, את מה שעשו לה כשעבדה כמלצרית, את התקופה שהייתה רוצה לשכוח, לרגע חשבה שהברמנית תתן לו סטירה, כמו שהיא רצתה תמיד לעשות ולא העזה, אבל לא רק שהיא לא אמרה מילה אלא גם חייכה אליו בתודה, בדיוק כמו שהיא הייתה עושה.

בפעם הראשונה שהיא ניסתה לדחוף לו ככה את הכסף היה מין הלם כזה, דממה, כאילו הוא לא יודע להחליט מה הוא עושה, נותן לה לחדור לפרטיותו או מגיב. "מה לעשות, אין לך חזייה" עקצה אותו ואז הוא ראה את הסכום וחייך, "הלקוח תמיד צודק" אמר לה ופתח את אבזם החגורה, פותח לפניה את הדרך לתחתוניו, נותן לה לחטט בפרטיים שלו ומחייך ומאז זה כבר שגרה, ריטואל קבוע, היא מסמנת לו עם האצבע, הוא פותח ומתקרב והיא דוחפת לו את הכסף ומלטפת ותמיד מוסיפה במין גיחוך כזה "מה לעשות אין לך חזייה".

הצעיר שמולה עמד בתחתוני ביקיני לבנים בלבד, אוהל גדול ניצב מתוח בין רגליו, מסתיר את הזקפה הגדולה שמתחתיו, מניע את אגנו בתנועות זנותיות, גסות, מיקי אהבה שהם עשו את זה, מניעים את אגנם קדימה ואחורה בתנועת זיון גסה "לא, עוד לא!" עצרה אותו כשרצה למשוך מעליו את התחתונים "תמשיך לרקוד ככה" הרימה את החצאית הקצרה שלבשה, חושפת מול עיניו המופנות לעברה את החוטיני שלה, אדום כיין, לא מתביישת בכתם הלחלוחית שעליו, בזה שהיא כבר רטובה, מושכת וקורעת מעליה את החוטיני ורואה את הקפיצה בתחתוניו, מגלה בפניו את שפתי הכוס הכהות, בולטות כל כך על רקע הערווה הנקייה משערות ומשולש השיזוף הלבן, מפשקת אותן בעדינות בשתי ידיה ונותנת לו להציץ למעמקי החריץ הרטוב שבין השפתיים, אל הוורוד המבריק והמפתה והתחילה לשפשף את ערוותה מול עיניו "כן, אני אוהבת שאתם רוקדים ככה" אוננה וגנחה בהנאה "בוא תתקרב אליי"

על השולחן שלידה הייתה מונחת עניבה, מיקי לקחה אותה בידה "תסתובב" ציוותה עליו כשהתקרב "ידים לאחור, אני רוצה לקשור לך אותם, שלא תפריע לי"

רעד עבר בגופו של הבחור, לא בדיוק לזה הוא ציפה, "אל תפחד" הרגיעה אותו, מלטפת את פלחי ישבנו המוצקים בליטוף תאוותני, צובטת אותו בתחת, כמו שהיו צובטים אותה כשעבדה כמלצרית "ככה אני אוהבת, שלא מפריעים לי" הידקה את הקשר "עכשיו תמשיך לרקוד"

עם ידים קשורות לאחור התנועות שלו הפכו מגוחכות, לא מצליח לנענע את אגנו "בוא" משכה אותו לעברה, מעמידה אותו לפניה, מחליקה בידה על האוהל המתוח, מציירת בציפורן על הבד המתוח בראש האוהל, על העטרה המתוחה, ומרגישה אותו נמתח עוד יותר, מתרומם.

"בוא נראה מה אתה מחביא שם" אחזה בביקיני שלו, מורידה קצת מאחור ומושכת אותם למטה, מורידה את המעט שכיסה וקוראת דרור לזיין המתוח שרק חיכה לזה והזדקר, נעמד רוטט בין רגליו, גדול ומתוח.

"לא רע" החמיאה לו מיקי והעבירה את קצה לשונה לאורך הזיין הזקור ובתגובה הוא נמתח עוד קצת, "אני בטוחה שבנות מתות על הזיין שלך" המשיכה, מעבירה שוב את הלשון ומלקקת אותו במלוא אורכו, "אני בטוחה שחברה שלך מאושרת" הכניסה אותו לפיה והתחילה למצוץ.

הבחור עמד מולה בפישוק קל, מסתכל איך היא יורדת לו, רוצה לאחוז בראשה ולא יכול, ידיו קשורות מאחור, 'מוצצת טוב' קפצה מחשבה במוחו 'יותר טוב מהחברה שלי' עמד לו על קצה הלשון להגיד אבל הוא רק שתק והפקיר את עצמו לתפנוקיה.

מיקי אהבה למצוץ, להרגיש זיין מתחכך במעמקי גרונה, דוחפת אותו עד שכמעט ונחנקת ומוציאה, מרגישה אותו מחליק לאורך הגרון ונוגע בנקודות שעושות לה את זה, ששולחות זרמים בכל גופה, במיוחד שם למטה, כאילו נקודת ה-G שלה דילגה לגרון ומשם ממשיכה לשלוח פקודות לווגינה.

מיקי מצצה במרץ, כפות ידי מונחות על פלחי ישבנו, ממזמזת אותו, דוחפת את ישבנו ומבליטה את אגנו, מתאימה את תנועות ראשה לאלה של אגנו ובכל פעם כזאת נועצת את הזיין במעמקי גרונה ומרגישה התעוררות נוספת באיבר שבפיה, נמתח עוד קצת, פועם, מתקרב לנקודה האהובה עליה.

"אתה פה בשבילי לא אני בשבילך" הוציאה את הזיין המתוח מפיה, עוזבת אותו רגע לפני, מת לגמור אבל לא יכול, מיקי אהבה את הרגע הזה, בשביל הרגע הזה היא קשרה לו את הידים, שלא יוכל לשפשף, רואה את המבט הזה בעיניו, התחינה הזאת שתמשיך ונזכרה בפינטו הנהג מהצבא שהיה יושב עם הכלבלב שאסף במרפסת המפקדה, עושה לו ביד והכלבלב שוכב על הגב ונהנה, מפקיר עצמו בידיו של פינטו שבדיוק ברגע הנכון היה עוזב אותו, משאיר אותו מיילל עם זיין מתוח ומגרש אותו והכלב רץ כמו משוגע בחצר, מילל ומתחכך בכל מה שאפשר עד שהיה מוצא עץ ומשתפשף בו במהירות ו…גומר.

"הבנת שאתה פה בשבילי לא אני בשבילך?" חזרה שוב על דבריה, שואלת ולא מחכה לתשובה "עכשיו רד על הברכים, פה בין הרגליים שלי ותמצוץ לי, תפנק אותי, תדחוף את הלשון שלך עמוק לכוס שלי ותעשה לי נעים במנוש" הקפידה לדבר אליו בשפה גסה, מעליבה.

"אבל" ניסה את מזלו, מצביע בסנטרו על הזקפה המתרוממת בין רגליו.

"רד!" הצביעה על השטיח "רד ותמצוץ לי או שתקח את הבגדים שלך ותעוף, בלי הכסף!"

מיקי הסתכלה בבחור שירד על ברכיו והתקרב אליה, הזיין המתוח שלו התנדנד מצד אל צד, נכנס אל בין רגליה המפושקות ומתבונן בערוותה מקרוב "היידה, אין זמן" זרזה אותו "לעבודה, אני רוצה שתפנק אותי עד שאני אצעק די!" הבהירה לו מה היא מצפה ממנו "נו, יאללה, לא מצצת לחברה שלך אף פעם?"

הנגיעה הראשונה של שפתיו של הבחור בשפתי הכוס המגורות שלה שלחה זרם בכל גופה, נגיעה קלה בקצה הלשון בין השפתיים וליקוק מהוסס לאורך חריץ הכוס הבהירו לה שזה לא זה, "כמו גבר!" הצמידה בכוח את ראשו אל ערוותה "מה אתה? הומו?" שפשפה את ערוותה בפניו, מניחה את רגליה על כתפיו ומחבקת אותו ברגליה, מצמידה את ראשו חזק אל בין רגליה ונמתחת בכורסה הנוחה "כן" גנחה בהנאה כשהרגישה את לשונו חופרת במעמקי הכוס שלה, "כן, ככה, תזיין את הפות החם שלי עם הלשון הארוכה שלך, כן, כן תמשיך, תמשיך, נראה אם תמצא את הדגדגן שלי" הפקירה את עצמה בידיו או יותר נכון בלשונו, עוטפת אותו ברגליה שלא יברח, מתרווחת לאחור ומתמכרת לתענוג, שוקעת בהרגשה הזאת של פינוק, של שליטה ונזכרת איך היא הייתה הולכת ככה על ארבע, זוחלת למצוץ, ללקק ערווה

 מיקי לא נולדה עם כפית זהב בפה, לא תמיד היה לה את הכסף לעשות כל מה שהיא רוצה, לא תמיד היא קנתה סקס בכסף, לא תמיד היא אהבה להשפיל אותם ככה.

עד הגיוס היא חייה באותה עיירת פיתוח דרומית שוממה, אמא שלה נפטרה כשהייתה בת 14 מהמחלה הארורה והדבר הכי חשוב לאביה, סנדלר קשה יום, היה החינוך שלה, מעולם לא היו לה בגדי מעצבים או מותגי יוקרה אבל לטובת החינוך שלה ושל אחותה הגדולה הוא חסך פרוטה לפרוטה.

אביה נפטר חודש אחרי שהיא התגייסה, ואחרי השבעה היא נשארה בודדה, אחותה התנכרה לה, גרשה אותה לאחר שמיקי התלוננה בפניה כי בעלה ניצל את זה שהיא שכבה ביולדות של סורוקה אחרי שילדה את הבת השניה וניסה לזיין אותה והיא, אחותה, העדיפה את גרסתו של הבעל ששיקר במצח נחושה, טען בלי למצמץ שמיקי היא זאת שניסתה לפתות אותו והוא בכלל לא רצה.

הצבא היה המפלט שלה, הבית החדש למרות שאורות עיירת הפיתוח שלה ניצנצו מרחוק, אבל גם שם לא בדיוק הלך לה, זאת אומרת זה התחיל טוב, לא משהו אבל בסדר, עד שהגיעה הקצינה הצפונבונית החדשה שהתחילה למרר לה את החיים, חיפשה כל תרוץ כדי להעניש אותה, בדיוק כמו באותו יום ששמרה בש"ג כעונש על משהו טיפשי שלא שווה אפילו הערה, ורותי, הפקידה של המג"ד, ניגשה אליה ולחשה לה "יש לי הצעה בשבילך, משהו שיסדר לך פרוטקציה, שיוריד מעליך את הקרציה הצפונבונית"

המשהו הזה היה לשכב עם המג"ד! לתת לו לזיין אותה, "הוא טוב בזה, המג"ד" חייכה כשהיא מעבירה את הלשון על השפתיים בתנועה זימתית "את תראי, תהני כמוני וכמו ברוריה שעושות את זה כבר הרבה זמן, למה לדעתך ברוריה אף פעם לא נענשת?" שאלה אותה באותו קול לוחש, כאילו מפחדת שמישהו ישמע, "אבל ברוריה משתחררת ואני צריכה עוד אחת לעזרה אז אם את רוצה תגידי, אם לא אני כבר אמצא מישהי שרוצה"

 

הפעם הראשונה שהמג"ד דפק אותה היה בנ.ג 269, פסגת גבעה נטושה המשקיפה לעבר שטח האש שפלוגה ב' התאמנה בו.

"מיקי, המג"ד רוצה שתצטרפי אליו לסיור" הודיעה לה הקצינה הצפונבונית שלה ופתאום הקול שלה לא היה מתנשא כמו תמיד, פתאום פנתה אליה בשם הפרטי ולא "חיילת" כפי שהייתה קוראת לה בעבר.

ג'יפ הסופה טיפס לגבעה בקלילות, משאיר אחריו ענן אבק גבוהה ונעצר בחריקה, המג"ד ירד והיא אחריו, השקיף במשקפת הגדולה על הפלוגה המתאמנת במרחק, חייך "יש זמן, יקח להם עוד שעה לפחות" וניגש לג'יפ, שלף שמיכה צבאית ופרס על מכסה המנוע.

מיקי ידעה מה היא צריכה לעשות. רותי, הפקידה של המג"ד, תדרכה אותה לפני הנסיעה, הסבירה לה בדיוק מה יקרה והדגימה לה איך המג"ד אוהב שיעמדו, ועכשיו היא נשענה כפופה על מכסה המנוע החם של הג'יפ, החולצה פתוחה ושדיה משוחררים, מכנסי הדגמ"ח משולשלים ואיתם התחתונים והמג"ד טוחן אותה מאחור, מזיין אותה במרץ בזיין הגדול שלו, שטרונגול אדיר שרק רגע לפני מצצה וכמעט נחנקה.

בהתחלה כאב לה, הייתה יבשה ואפילו שהרטיבה את הזיין בפיה כשמצצה לו לפני עדיין כאב לה כשחדר לתוכה במכת אגן חזקה, נועץ את כל התורן המתוח למעמקי נרתיקה בגניחת הנאה ארוכה שנבלעה במדבר העוטף אותם, אחר כך היא התחילה להנות, בדיוק כמו שרותי הבטיחה לה, הנרתיק הפך רטוב יותר והמג"ד החליק בתוכו בהנאה, הזיין שלו משתפשף בין קירות נרתיקה שהתכווצו סביבו, הוא נהנה והיא איתו, מתחילה להרגיש שזה בא לה.

מיקי לא הייתה בתולה, היו לה כבר כמה מחזרים בעבר והיא עשתה איתם את זה אבל זיין כזה גדול היא לא חטפה מעולם, עלי גדול שכתש בתוכה וסחט ממנה גניחות הנאה חזקות, אמיתיות, לא מזוייפות כמו שרותי אמרה לה שתגנח גם אם היא לא בדיוק תהנה, "הוא אוהב שאנחנו גונחות" הסבירה לה רותי, "זה מלטף לו את האגו וגורם לו לגמור"

כפות ידיו הגדולות והמסוקסות של המג"ד חפנו את שדיה, מועכות אותן בתאווה, משחקות בפטמות שהתקשו, אגנו נע קדימה ואחורה במהירות, מפמפם בתוכה, מחליק בנרתיק שהפך רטוב ומשומן וגונח בקול, נועץ בנעיצות חזקות שמרעידות את גופה וסוחטות ממנה גניחות עידוד להמשיך "כן, זה טוב, עוד… תמשיך המפקד!"

היא הרגישה איך הוא נמתח, מועך את שדיה בכוח בידיו החזקות, נצמד בחוזקה אל ישבנה והרגישה את החמימות המתפשטת בתוכה כשהוא גמר, יורה את מטענו אל מעמקי נרתיקה, נצמד יותר חזק, כאילו רוצה שלא יגמר, משפריץ רגע לפני שהספיקה גם היא לגמור, משאיר אותה ותאוותה בידה ולאט לאט מחליק מתוכה, יוצא ומרים במהירות את מכנסיו.

"גמרת?"

"כן" שיקרה כמו שרותי הדריכה אותה, מחייכת חיוך מזוייף, "פעמיים!" הוסיפה עוד שקר קטן וראתה את החיוך המאושר שנמרח על פרצופו של המג"ד…

מיקי הרגישה שהיא גומרת! חוזרת למציאות, לבחור הצעיר שכורע בין רגליה שכנראה הרגיש שגמרה וניסה לשחרר את ראשו אבל זאת הייתה רק גמירה ראשונה, קטנה ולא מספקת, "תמשיך" לחצה בשתי ידיה את ראשו אל ערוותה, לחיצה חזקה, "תמשיך, עוד לא צעקתי די!" נשענה שוב לאחור וחזרה במחשבותיה לצבא

מיקי ידעה שמאחורי גבה קוראים לה המזרון של המג"ד, שמסתכלים עליה כאילו הייתה זונה, אבל זה לא עניין אותה, היא גילתה את הכוח המוחבא בין רגליה, היא ידעה שזה הטרדה מינית אבל לא היה אכפת לה, החיים בצבא הפכו פתאום טובים יותר, הקצינה הפסיקה להטריד אותה, מתעלמת מדברים שקודם הייתה מענישה, שומרת מין מרחק בטחון כזה ממנה, במטבח התייחסו אליה כמו מלכה, גם כשהייתה מגיעה לתורנות שלה, אז למה לה להתלונן.

המג"ד חגג עליה, מזיין אותה ואת רותי לסרוגין אבל אף פעם לא ביחד, במיוחד הוא אהב להזמין אותה לסיורים בשטח ושם, על גבעה שוממה או בחורשה קטנה ומבודדת בצד הדרך, במקום בו יכלו לגנוח בקול ולצעוק בתאווה, היה טוחן אותה.

קודם הייתה כורעת לפניו ומוצצת לו, מעמידה לו עוד קצת את מה שהיה כבר זקוף ומתוח, ואחר כך מתכופפת וחוטפת, פעם נשענת על הג'יפ ופעם על עץ, פעם עומדת על ארבע על השמיכה שפרס על הקרקע ופעם שוכבת על אותה השמיכה ומפשקת רגליים, פותחת בפניו את הדרך לאוצרותיה והוא שוכב עליה ומזיין בהנאה.

מיקי הרגישה שהיא גומרת שוב, הפעם, אחרי שהגברבר ש"קנתה" לעצמה כבר מצא סוף סוף את הדגדגן הנפוח והחל מוצץ אותו בתאווה, הגמירה הייתה הרבה יותר חזקה, כזאת ששולחת זרמים נעימים בכל הגוף אבל זה לא הספיק לה, נותנת לגברבר הצעיר שבין רגליה להמשיך במרץ, הלשון שלו חפרה בתוכה, נוגעת איפה שצריך לגעת, סוחטת ממנה גניחת הנאה ואחריה "תמשיך!"…

החיים הטובים הסתיימו בערך חודש וחצי לפני השחרור כשהמג"ד עזב!

לקח לקצינה הצפונבונית יומיים לעכל ולתפור לה תיק כבד, היה שם הכל, חולצה בחוץ ואיחור למסדר, סרוב פקודה והתחצפות, הצפונבונית עמדה מחייכת כשהובילו אותה אל הרכב שיקח אותה לכלא, 21 יום בכלא הבנות הידוע לשמצה, 21 יום בפנים!

המעבר החד הזה השאיר אותה בהלם, הולכת אחרי מדריכת הכלואות שהובילה אותה אל שורת האוהלים, מסבירה לה בצעקות ומתחילה לטרטר אותה, מורידה אותה ל-10 כפיפות כי לא ענתה בנימוס ו-10 נוספות כי לא ענתה נכון ו"תקיפי את האוהל בריצה עם הידים למעלה" כי… מה זה חשוב, היא כבר מצאה לה סיבה ורק מסדר הערב גאל אותה מיסוריה, משאיר אותה רגע לחשוב, לעכל את מה שהיה.

 

"האסירה מיקי!" שמעה את הצעקה מפתח האוהל רגע אחרי שנכנסה אליו, חולמת ליפול על המיטה, "קחי את כל הדברים שלך ובואי!"

ניסתה לעשות את זה הכי מהר, הבינה כבר את הפרינציפ, נעמדה מול הקצינה שבפתח בדום מתוח, אוחזת את השמיכות שקיבלה והחפצים המעטים שלה ביד, "כן המפקדת!" התנשפה.

"בואי אחריי!"

 

"הקשב" שמעה שאגה כשהקצינה פתחה את דלת הברזל הכבדה של תא קטן, רואה בפנים שתי מיטות קומתיים מברזל וארבע אסירות שעמדו זקופות לידן "תכנסי!" דחפה אותה הקצינה "מעכשיו זה התא שלך" המשיכה, צוחקת.

"אבל איפה אני אישן?"

"אצלי במיטה" שמעה את אחת הבנות אומרת לעצמה והשאר מצחקקות בחשאי ולא הבינה למה.

"את יודעת שנורית ואני היינו יחד באותו צוות בקורס קצינות?" סיננה לעברה הקצינה, נורית זאת הקצינה הצפונבונית שלה, "אז היא צילצלה קודם, מסרה לך ד"ש וביקשה שאדאג לך, ביקשה שלא תישני חס וחלילה באוהל הקר… לילה טוב בנות" הפעם היה תורה של הקצינה לצחקק "אני לא רוצה לשמוע רעש אחרת מישהי כאן תכנס לצינוק!" הסתובבה וטרקה את הדלת, נועלת אחריה.

מיקי לא הייתה צריכה הרבה כדי להבין שכל מה שעברה כל היום זה צחוק לעומת מה שמחכה לה עכשיו. רק נסגרה הדלת ושתי בחורות קפצו ותפסו אותה משני הצדדים אוחזות בה בחוזקה שלא תזוז, בחורה שלישית מהרה ושלפה סכין מאולתרת מתחת למזרון והצמיד לצווארה "שלא תעזי לצעוק!" סיננה ברשעות בין שיניה "ואל תזוזי, את עלולה להחתך" גיחכה.

"אני פנינה הגדולה" ניגשה אליה הבחורה שרק קודם הציעה שהיא תישן במיטה שלה "ומעכשיו את עושה מה שאני אומרת!" וחבטה בה בחוזקה אגרוף לבטן.

מיקי התקפלה מכאב, אם לא היו אוחזים אותה הייתה נופלת, חונקת את הצעקה כשחוד הסכין נלחץ חזק יותר לצווארה ופנינה המשיכה "הבנת?" והוסיפה עוד אגרוף לבטן שקיפל אותה שוב והוציא ממנה את כל האוויר.

"כן" ניסתה להגיד ללא הצלחה גדולה, משתעלת.

"יופי" חייכה אליה פנינה, חיוך מרגיע כזה, ושלחה את ידיה אל חולצתה, מתחילה לפתוח כפתור אחר כפתור.

"מה את עושה?" נרעשה מיקי "תעזבו אותי"

"אין בעיה" אמרה פנינה, הולכת צעד לאחור ומסמנת בראשה לבחורות שעזבו אותה "אין בעיה" חזרה שוב במין קול מתנצל כזה "רק רציתי לעזור לך להתפשט לפני שאת נכנסת…" והאגרוף פגע בבטנה של מיקי, מוצא אותה לא מוכנה "איתי למיטה" צחקה פנינה בקול כשמיקי נפלה על הרצפה הקרה, מתקפלת מכאב.

"עכשיו תתפשטי לבד!" סיננה לעברה פנינה כשמיקי הצליחה סוף סוף לעמוד על הרגליים "תרקדי לנו ותתפשטי! תעשה לנו הצגת סטריפטיז!"

"אתן לא נורמליות, תעזבו אותי" נצמדה מיקי לדלת, מתרחקת מהן "אם לא תעזבו אותי אני אצעק!"

"תצעקי" אמרה פנינה בגיחוך "ומה יקרה? שמעת מה הקצינה אמרה, מי שתעשה רעש תכנס לצינוק! היית פעם בצינוק? יש שם ג'וקים כאלה" הראתה בידה את גודל הג'וקים "עכשיו תתפשטי או שאת צריכה שהבנות יעזרו לך" ושתיים מהבנות קמו בתנועה מאיימת לעברה.

שלושה דברים למדה מיקי באותו הערב, הראשון שהקצינה באמת התכוונה למה שהיא אמרה, שהיא תשליך לצינוק את מי שירעיש, השני שמילה של ארבע בנות שאמרו שמיקי סתם צעקה שווה יותר ממילה שלה והשלישי שלא רק הבנות מפחדות מפנינה, גם הקצינה מפחדת, עושה לה הרבה כבוד או יותר נכון עושה כל מה שהיא אומרת.

את 24 השעות הבאות מיקי בילתה בצינוק, תא קטנטן לח וחשוך, שוכבת על שמיכה שמונחת על הרצפה לבושה רק בחלוק קצרצר שנתנו לה אחרי שהתפשטה, ג'וקים, כמו שפנינה הבטיחה, מתרוצצים סביבה, לפעמים עולים ורצים גם עליה, בוכה כמו שלא בכתה בחייה, אפילו שאמא שלה ואבא שלה מתו, לומדת שעור שלא תשכח לעולם… ולמחרת, אחרי שהוציאו אותה ונתנו לה להתרחץ במקלחת שרק המים הקרים זרמו בה, מוליכים אותה חזרה לאותו תא בדיוק, התא של פנינה, היא הייתה כבר מיקי אחרת.

אותו לילה הן חגגו עליה, קודם פנינה ואחר כך שאר הבנות שהסתבר למיקי שגם הן השפוטות שלה.

קודם היא רקדה להן, עושה סטריפטיז, מתנועעת ומורידה בגד אחר בגד, עוצמת עיניים מבושה, מרגישה איך הן שולחות ידים וממשמשות אותה, נוגעות לה בפרטיים, בין הרגליים ובשדיים, צובטות בישבן שנחשף ובפטמות שהתגלו, נזכרת בצינוק וחונקת צעקת מחאה שמאיימת לפרוץ מפיה, אחר כך היא ירדה על הברכיים ומצצה לפנינה, כרעה בין רגליה של פנינה בדיוק כמו שהבחור כורע עכשיו בין רגליה, רגליה של פנינה מחבקות ואוחזת את ראשה, ממנה היא למדה את התנוחה הזאת, מצמידה אותה בחוזקה לערוותה והיא, מיקי, מפנקת אותה בלשונה, מביאה אותה לאורגזמה פראית שלא מספיקה לה, דורשת ממנה עוד וכשסוף סוף פנינה באה על סיפוקה היא שלחה את מיקי לחברות שלה, למצוץ ולתת גם להן את עונתן, להביא גם אותן על סיפוקן.

את הלילה היא בילתה במיטתה של פנינה, כמו שזאת הבטיחה לה, שוכבת עירומה, פנינה מחבקת אותה בזרועותיה החזקות, מרגישה את שדיה העירומים של פנינה נמחצים אל גבה ואת ערוותה נצמדת לישבנה, מפחדת לזוז, לנשום, שלא להעיר אותה, את פנינה, שלא יבוא לה שוב… עד שנרדמה.

 

19 לילות היא בילתה במיטתה של פנינה, לילה אחד "נחסך" לה כשבילתה בצינוק ????, מהר מאד הסתבר לה שלפנינה אין שום דבר אישי נגדה, זה היחס שגם הבנות האחרות, עושות דבריה, קיבלו ממנה כל אחת בתורה ואפילו הייתה שולחה את ה"תורנית", ככה פנינה קראה לאותה המוצצת, לפנק אותה, את מיקי, לימדה אותה לשבת בפישוק על המיטה כמו כל הבנות, ערוותה חשופה והתורנית יורדת לה… אבל היא, מיקי, הייתה הנבחרת, זאת שלוקחים לישון במיטה, זאת שמחבקים ומעסים את שדה עד שנרגעים, זאת שמשתפשפים בישבנה לפני השינה עד שגומרים ונרדמים.

לגדוד היא חזרה רק כדי לקבל את הרגילות שמגיעות לה, עובדת במלצרות במועדון שירה יוקרתי בעיר הגדולה, ישנה שם במחסן ומגלה עולם חדש, מקבלת בפעם הראשונה צביטות בישבן וטיפים לחזייה, עושה עיניים, חושפת קצה שד בשביל טיפ קצת יותר גדול, מגרה אבל לא יותר מזה, חוסכת גרוש לגרוש ויום אחרי השחרור היא טסה הכי רחוק שיכלה, ליפן, לטוקיו, לפגוש את רותי, הפקידה של המג"ד שהשתחררה לפניה, ולעבוד איתה יחד כמארחת, כאשת שיחה לכל היפנים החרמנים שבאים לשתות אחרי העבודה, ושוב רק מתגרה בהם, נותנת להם לגעת קצת, למזמז ולפתוח את הארנק אבל לא יותר מזה, יודעת לשכנע… אבל בניגוד לבנות אחרות נועלת את שעריה, זה לא! הכל חוץ מזה.

החינוך שקיבלה השתלם, ההתעקשות של אבא שלה שתלמד שפות הניבה פירות, מיקי שלטה באנגלית ברמה של שפת אם, דיברה צרפתית שוטפת, רוסית שקלטה מהעולים בשכונה, ערבית שלמדה מהבדווים שהיו עובדים בעירת הפיתוח שלה ועכשיו קלטה במהירות יפנית בסיסית כזאת שתספיק לנהל שיחה פשוטה, לומדת ומשתפרת מיום ליום, אבל מה שהם הכי אהבו בה, היפנים שארחה להם לחברה, זה את אומנות הקריוקי שלה, מתו על איך שהיא שרה והכי אהבו את השירים של עפרה חזה, שרה להם "אם ננעלו דלתי נדיבים דלתי מרום לא ננעלו…" בסילסול תימני גרוני והארנקים היו נפתחים מעצמם  

הפעם השלישית שמיקי גמרה הייתה הכי חזקה, הלשון של הבחור חפרה במעמקיה, מוצץ בתאווה את הדגדגן הנפוח מתאווה, נוגעת בנקודת ה-G הרגישה והאורגזמה התפוצצה בתוכה, שולחת רעד נעים בכל גופה "כן" שאגה בקול, בלי בושה, "שם, בדיוק שם, אל תפסיק" הצמידה בחוזקה את ראשו בשתי ידיה ועוד התפוצצות הרעידה את גופה, "כן זה טוב, וואו, הייתי צריכה את זה" התרווחה, עוזבת את ראשו "זהו, קום" התנשפה בקול, אוחזת בבקבוק השמפניה ולוגמת לגימה ארוכה "קח" צחקה, מין בדיחה פרטית כזאת, איך הוא יקח וידיו קשורות לאחור? "בוא" קמה "אני אשקה אותך".

הבחור מיהר לקום, נושם לרווחה, זה לא שהוא לא אהב למצוץ אבל היא כמעט וחנקה אותו ברגליה כשהגיעה לאורגזמה האחרונה.

עמד לו כמו טיל, לא רק מהמציצה שהיא העניקה לו קודם, ירדה לו וברחה בדיוק בשיא הזקפה, אלא גם מהמציצה שהוא העניק לה, מהריח המגרה הזה של בחורה שגומרת, מהנגיעה הקלה שלה בזיין המתוח, עומדת לידו ומשקה אותו ביד  אחת ומלטפת לו את הזיין ביד השניה.

קצת קשה לשתות ככה, טיפות שמפניה שברחו מפיו זלגו לאורך הסנטר של הבחור וטיפטפו לחזה, מחליקות לאט למטה ומיקי עוצרת אותן בלשונה, אוספת טיפה אחר טיפה וצוחקת, מלקקת לקיקות ארוכות לאורך חזהו המוצק ומרגישה את הרעד בגופו, רעד של תענוג, של תאווה, רואה את ההִזְדַּקְּרוּיּוֹת הקטנות של הזיין המתוח ויודעת שהוא מת להשחיל אותה!

"תשכב על הגב" הצביעה על המיטה הגדולה, עוזרת לו לשכב כמו שרצתה, יודעת שלא נוח לו לשכב ככה עם הידים שקשורות לאחור אבל לא אכפת לה, עבור הסכום שהיא משלמת לו היא תעשה מה שהיא רוצה, מסמנת לו בידה להרים את ישבנו ודוחפת כרית גדולה מתחתיו, מגביה את ישבנו ואגנו ואיתם את התורן המתוח שניצב מעליו, מין מגדל אייפל גברי גדול ומוצק שמחכה רק לה.

"עכשיו אני אדהר עליך" לחשה לו כשהיא עולה על המיטה ונעמדת מעליו, גופו מונח בין רגליה והיא מרגישה את המבט שלו הנעוץ בחריץ הרטוב שבין רגליה "עכשיו אני אזיין אותך" המשיכה והרגישה איך היא הופכת רטובה יותר ויותר, שבועיים היא לא הזדיינה וזה נראה לה נצח, קודם היא קיבלה ואחר כך שמרה נקיים, מאז שפגשה את דוד היא מקפידה לשמור נקיים, ועכשיו היא רצתה להזדיין, להרגיש זקפה גברית נוקשה בין רגליה, התכופפה לאט מעל הבחור הצעיר, מכוונת את הזקפה הנוקשה אל בין רגליה, משפשפת את העטרה המתוחה בין שפתיי הכוס הרגישות, יורדת עוד, לאט, משתפדת ויודעת שזה בדיוק מה שהיא הולכת להרגיש

את דוד היא פגשה ביפן, בטוקיו, כשהזמינו אותה ואת רותי לארח לקוחות בערב שתיה וקריוקי.

זאת לא הפעם הראשונה שמזמינים אותה לערב כזה ולמרות שבדרך כלל ערב כזה מסתיים במלון של הלקוח, במיטה! את מיקי, שסירבה לכך באופן קבוע, היו מזמינים בגלל המצב רוח הטוב שהייתה משרה סביבה, הדרך שהייתה מעוררת את הלקוחות הקשוחים והסגורים ביותר לקום ולשיר, להנות ולשבור את הקרח, לסלול את הדרך לעיסקה שהם, המזמינים, כל כך רוצים בה.

הפעם הייתה עוד סיבה, העברית. הלקוח הפעם היה מישראל, קראו לו דוד והוא היה אגוז קשה לפיצוח, האמת שרותי הייתה זו שישבה לידו וניסתה אבל כשמיקי ירדה מהבמה הקטנה אחרי ששרה להם את שיר הפרחה היא מצאה שרותי יושבת במקומה ולה השאירו את המקום שליד דוד.

"האייס-מאן רצה אותך!" לחשה לה רותי, ככה הם קראו ללקוח שישב סגור וזועף ולא שיתף פעולה, אייס-מאן, איש הקרח, "והלקוח תמיד צודק" המשיכה בקול מבודח, "מאמא-סאן הבטיחה בונוס מיוחד אם נצליח לשבור אותו" המשיכה את מה שמיקי כבר ידעה, "אבל שתדעי, הטריקים הרגילים לא עובדים עליו"

"את מזכירה לי את אשתי" לחש לה בקול עצוב כזה כשהתיישבה לידו, "גם היא הייתה שרה יפה כמוך"

"הייתה?"

"כן, מתה, לפני שנה"

היה רגע שקט, מין מבוכה כזאת ואחריה מיקי הגישה לו את כוסית הסאקי, "מצטערת, תשתה" אחזה ביד אחת בכוסית שלה ובשניה הושיטה לו את שלו "לחיים…. מוכרחים להמשיך לנגן" לגמה והוא לא.

"מה?" שאל בתמיהה.

"יש שיר כזה, של להקת חיל האוויר, לא מכיר?"

"לא"

"נדמה לי שמפקד חיל האוויר כתב את המילים אחרי מלחמת יום כיפור, אחרי שנפלו כל כך הרבה טייסים, אם אני אשיר לך אותו תחייךְ?"

"אהה… כן"

"ותעמוד לידי שאני שרה?"

 היא עמדה מולו ושרה, את המילים היא ידעה טוב, הייתה שרה את זה בטכסי יום הזכרון בתיכון, מוזיקת רקע לא הייתה, זה לא שיר שמופיע במכונות הקריוקי ביפן למרות שיש שם די הרבה שירים בעברית, אז היא שרה לו אקפלה.

עמדה מולו ושרה, מכל הלב, פתאום היה חשוב לה שאיש הזה יחייךְ, לא בגלל הכסף אלא כי זה נגע לה ללב באמת, מסתכלת לתוך עיניו העצובות והמילים יוצאות מעצמן.

באמצע השיר היא הבחינה בדמעה שזלגה מעיניו, מנסה לנגב בחשאי, שלא יראו, והמבט הקשוח התרכך, כשהשיר נגמר הייתה דממה, אפילו היפנים שלא הבינו מילה הבינו את שפת הגוף, מתבוננים עליהם משתהים כשהוא לחש לה "תודה" ונישק אותה על לחיה, לוקח את המיקרופון ומסביר להם על מה השיר אבל לא מספר על אשתו.

כשהם התיישבו חזרה הוא היה כבר אדם שונה, מעטה הקרח שבנה סביבו כאילו הופשר והוא נצמד אליה, מחפש את חום גופה, נוגע במקרה ומתנצל כמו ילד קטן.

כשמיקי הציעה לו לעלות לשיר הוא סרב, "אני לא יודע, לא שרתי כבר המון זמן, וחוץ מזה יש לי קול של עורב" אבל מיקי לא ויתרה לו. "בוא, אני אעלה אתךָ, אני אעזור לך" מפעילה עליו את הטריקים שלמדה בערבי השירה בציבור באותו מועדון שעבדה בתל-אביב ובסוף הוא התרצה "טוב… אבל רק אם תשירי איתי!"

 היא התחילה איתו, מובילה, שרה חזק והוא ממלמל אחריה, שרים את עיניים שלי של פוליקר, הפתיע אותה כשמכל השירים ברשימה דווקא את השיר הזה הוא בחר, ולאט לאט הוא שר חזק יותר והיא נחלשה, נותנת לו להתבטא, בסוף השיר הוא כבר שר לבד, מחבק אותה על מותניה, מחייך ושר בהנאה, מסיים ומבקש עוד שיר…

לקראת חצות, כשהתחילו להתפזר, מיקי לחשה לו "אתה רוצה שאני אעלה איתך לחדר?" המומה בעצמה מהשאלה, אף פעם היא לא עלתה עם מישהו לחדר, בטח שלא ייזמה, אף פעם היא לא עשתה את זה עם גבר מאז הפעם האחרונה עם המג"ד.

היה רגע מבוכה, היסוס מצידו ואז הוא אחז במותניה, מחבק אותה בידו, "כן, אבל רק אם את רוצה".

כשהלכה איתו לכיוון הדלת, אוחז בידה אחיזה מבויישת משהו, מיקי ראתה את החיוך על פניה של המאמא-סאן שעמדה בצד, מסתכלת עליהם ומחייכת, חיוך נצחון, כאילו מזכירה לה "אמרתי לך שבסוף את תסכימי, שבסוף גם את תעלי עם לקוח לחדר"

 

הנוף מהקומה הגבוהה כל כך היה מהמם, האורות של טוקיו שכאילו לא נגמרים, החדר היה גדול ומרווח, לא כמו החדרון הקטנטן שמיקי חלקה עם רותי ועוד שתי בנות, חדרון שבכל יום הזכיר לה מחדש את התא בכלא הצבאי.

הייתה מין מבוכה כזאת מרגע שנכנסו, כאילו שניהם לא יודעים מה לעשות עכשיו "את רוצה שאני אזמין קפה?" הציע דוד.

"לא צריך, אני אכין" הצביעה על פינת הקפה המאובזרת וניגשה להכין  "איך אתה שותה?"

 "זוז, תעשה לי מקום" התיישבה בכורסה הגדולה עליה ישב דוד, מצטופפת ונצמדת אליו, "בלי סוכר, כמו שביקשת" הושיטה לו את הקפה שהכינה.

"מצויין" מצמץ בשפתיו אחרי ששתה מהקפה "בדיוק כמו שאני אוהב" עצר לרגע, חושב, והמשיך "את יודעת שמה שהיום את עשית בשיר אחד הפסיכולוג שלי מנסה לעשות כבר שנה?" שאל אותה והתחיל לחייך "יותר מזה, את יודעת כמה זה עלה לי??" פרץ בצחוק.

 "בת כמה את?" שאל אחרי שגמרו לשתות ומיקי נצמדה עליו, ראשה על כתפו, שדיה נלחצים לזרועו ובאצבע ידה מציירת קווים על חולצתו.

"עוד חודש בת עשרים ואחד"

דוד חשב רגע, צוחק, "את יודעת שהבת שלי גדולה ממך בעשר וחצי שנים?"

"אז מה?" התחילה לפתוח את כפתורי החולצה שלבש.

"אהה… כלום" ושוב השתררה שתיקה, מיקי הכניסה את ידה אל מתחת לחולצה שפתחה וליטפה את החזה שלו, נמרחת עליו, פותחת כפתור בחולצה ומובילה את ידו בידה אל מתחת לחזייה שלה, "אתה רוצה שאני אתפשט?" שאלה והתחילה לפתוח את חגורת המכנסיים שלו…

ההרגשה הזאת של הזיין שננעץ בתוכה העבירה רטט בכל גופה של מיקי והחזירה אותה ממחשבותיה לבחור הצעיר ששוכב מתחתיה, יושבת עליו בכל כובד משקלה ולוחצת את הזקפה שתקועה בין רגליה עמוק יותר "כן, ככה אני אוהבת" לחשה, מרגישה את הזיין נמתח בתוכה "תקוע עמוק, עד העצם" ציחקקה ונשענה בידיה על חזהו, מתחילה לדהור, לאט, שדיה התלויים תחתיה מקפצים ושרירי נרתיקה נלחצים סביב האיבר הנעוץ בתוכם.

בזהירות, שהוא לא ייצא, היא התפתלה ושלחה ידיים אל מאחורי גבו, פותחת את הקשר בעניבה הקושרת את ידיו "עכשיו תשחק לי בציצים" לחשה לעברו "תגרה לי את הפטמות"

"בעדינות, זה לא בצק" הפסיקה אותו כשלש את שדיה בחוזקה, "בעדינות, ברגש" המשיכה, דוהרת עליו, מרגישה שאורגזמה ראשונה מגיעה ומגבירה את הקצב "כן תמשיך" התכופפה והגישה שד אחד לפיו "תמצוץ לי" דחפה אותו לפיו, גומרת בשתיקה ורוצה עוד, "תמשיך…" חזרה שוב על דבריה, דוהרת לעבר האורגזמה הבאה וחוזרת במחשבותיה לטוקיו.

מיקי שכבה על הגב ודוד שרוע על המיטה לצידה, צמוד, ידה חופנת ומלטפת את זקפתו הנוקשה וידו מלטפת את ביטנה ואת שדיה, משחק בעדינות בפטמה שהזדקרה ופתאום היא הרגישה כמה זה חסר לה, כמה היא רוצה להרגיש זקפה גברית אמיתית בין רגליה, כמה היא רטובה.

דוד גחן לעברה וניסה לנשק אותה אבל היא ברחה, אינסטינקטיבית, לא יודעת למה, ורק אחרי שראתה את המבט הנעלב בעיניו הבינה מה עשתה.

"מצטערת" לחשה לו, אוחזת בראשו בשתי ידיה ומצמידה את שפתיה לשפתיו בנשיקה צרפתית, "סליחה, לא התכוונתי" התנצלה שוב, מחבקת אותו ומצמידה אותו לגופה, "בוא" משכה אותו אליה, "בוא אלי" המשיכה, מושכת אותו ומשכיבה אותו על גופה הלוהט בתשוקה, מפשקת רגליים "בוא, אני רוצה אותךָ בתוכי" החדירה את ידה אל בין רגליו ואחזה את הזיין שנעמד לו, מכוונת אותו אל המקום הנכון בין רגליה, "בוא אליי".

"לא הייתי עם אשה מאז שאשתי חלתה" לחש לה בקול חלש, כאילו מתנצל מראש אם לא יצליח.

"זה בסדר, גם אני לא הייתי עם גבר מאז שהגעתי ליפן, לא הסכמתי לשכב עם אף לקוח לפניךָ" והרגישה את הזיין המשתפשף בין שפתי הכוס שלה נמתח.

"באמת?" לא האמין, "את לא אומרת את זה לכולם?"

"לא, נשבעת לך… ועכשיו חדל ברבורים ובוא תכניס לי, אני רוצה אותךָ" עטפה את ישבנו ברגליה ולחצה, "בוא גבר, לזיין זה כמו לרכב על אופניים, לא שוכחים".

 ההרגשה הזאת, כשהזיין של דוד החליק למעמקי נרתיקה הרטוב, העבירה רטט בכל גופה, רק עכשיו, כשהוא השתפשף לה שם בפנים, מתחכך בנקודות הנכונות ושולח זרמים בכל גופה היא הבינה עד כמה זה היה חסר לה, עד כמה היא רצתה את זה.

"לאט" עצרה אותו כשהתחיל לפמפם במהירות, כאילו עושה תחרות עם עצמו, "לאט, תהנה מזה" הצמידה את שפתיה לשפתיו בנשיקה צרפתית לוהטת "יש זמן, אני לא בורחת" המשיכה "כן ככה, לאט, זה טוב, וואו, כבר שכחתי כמה זה טוב" גרגרה כחתולה מיוחמת שאחרי הרבה זמן מקבלת את עונתה, "כן, זה טוב, תזיין אותי" גנחה בתאווה אמיתית, מכל הלב, לא צריכה לזייף גניחות כמו שהמאמא-סאן הייתה כל ערב מזכירה לבנות "כן, עכשיו יותר מהר, כן, תן לי" גנחה בקול, מרגישה שהוא טוחן אותה ואת האורגזמה שמתפוצצת בתוכה "כן, בוא, בוא אלי, כן, עכשיו! ב-ו-א!!" והיא הרגישה איך דוד נמתח ומשפריץ במעמקי נרתיקה, חשה בחום שפושט בתוכה כשהוא ירה את מטענו הרותח והצטרפה אליו… גמרה!

"באמת לא שכבת עם אף לקוח?" שאל, מתנשף, שוכב על הגב לצידה.

"באמת"

"הייתי צריך את זה" לחש אחרי רגע שקט "תודה".

"גם אני הייתי צריכה" הסתובבה לעברו וחייכה "וחוץ מזה אני לא חושבת שזה יקרה שוב"

"אז למה הסכמת איתי?" הסתובב גם הוא לעברה, מסתכל לה בעיניים "ריחמת עליי?".

"לא!" וזה היה לא החלטי כזה "הרגשתי שאני רוצה… הלכתי עם הלב" אמרה וקמה, מתחילה להתלבש.

"אם אני אבקש תשארי איתי? כל הלילה?"

לרגע היא היססה, היא עשתה כבר הרבה מעבר למה שהתכוונה, גומרת ללבוש את החוטיני ולוקחת את החזייה ביד "בן כמה אתה?" שאלה כשהיא סוגרת את החזייה מאחורי גבה.

"שישים וחמש, למה?"

לרגע היא לא האמינה, דוד נראה הרבה יותר צעיר, אם אבי היה עדיין בחיים הוא היה בן חמישים ושמונה התרוצצה המחשבה במוחה "לא משנה" אמרה בהיסוס "אתה רוצה שאני אשאר?"

"מאוד… אני רוצה לחבק אותך ולישון, לא חיבקתי וישנתי כבר הרבה זמן"

מיקי ראתה את השמחה בעיניו כשפתחה מחדש את החזייה והורידה אותה "גם את זה?" חייכה ואחזה בחוטיני ולא חיכתה לתשובה, הורידה, נכנסת למיטה ומתכרבלת בזרועותיו "באמת אתה רוצה אותי?" צחקה, שולחת יד אל מבושיו ומלטפת את הזיין המדולדל והרטוב ולהפתעתה הוא התחיל להתעורר, לעמוד מחדש, "בן כמה אמרת שאתה?" נישקה אותו על שפתיו והחלה יורדת לעבר האיבר המזדקף, מנשקת את העטרה "התגעגעת אליי?" ציחקקה לוקחת אותו לפיה ומוצצת.

בפעם השניה היא דהרה עליו "תשכב, תן לי לעשות בשבילך את העבודה" אמרה והשתפדה על הזיין שנמתח, דוהרת עליו במרץ ומרגישה איך הוא נימתח בתוכה, שניהם היו מגורים והם לא היו צריכים הרבה, "כבר שנים שלא עשיתי את זה פעמיים בלילה" לחש לה "אני מרגיש איתך צעיר" הרים את ישבנו ואותה איתו, דוחף את הזיין עוד קצת, נותן לה להשתפשף בו, "כן, בואי" זירז אותה, מרגיש שזה בא לו, "כן, בואי, בואי" הוסיף במהירות והזמין, "כן, הנה! עכשיו!!" והוא השפריץ בתוכה.

"גמרת?" לחש לה, שוכבים כפיות, גבה נלחץ לבטנו ואגנו לישבנה, מחבק אותה בידו וחופן את שדה.

"כן, קטן" לחשה חזרה "ואתה?"

"כן, גדול" צחק "עכשיו לישון" לש בעדינות את השד שבידו "מחר יש לי ישיבה חשובה"

מיקי שכבה בזרועותיו, מרגישה את נשימתו הקצובה על עורפה ויודעת שהוא נרדם, מנסה לשחזר את מה שהיה הערב אחר כך התחילה לספור כבשים ו…לאט לאט נרדמה.

כשהתעוררה המיטה לידה הייתה ריקה, ברגע הראשון היא לא זכרה איפה היא, מה היא עושה במיטה הגדולה הזאת? ואז נזכרה.

דוד ישב ליד השולחן שבפינה לבוש בחליפה מהודרת, המחשב הנייד פתוח לפניו והוא מדבר בפלאפון "בוקר טוב" לחשה לו, קמה ונמתחת בתנועה מתפנקת, מתעטפת בחלוק הרחצה שהיה מונח לצידה.

"לא ידעתי מה את רוצה אז הזמנתי לך מהכול" כיסה את הפלאפון בידו וחייך.

"כמו באשה יפה" החזירה לו.

"מה?"

"הסרט, 'אישה יפה', לא ראית? גם בסרט הוא מבלה איתה את הלילה וגם שם הוא אומר לה בבוקר את המשפט הזה"

דוד חייך "נכון, לא חשבתי על זה" ומיקי שמעה מהפלאפון אשה צועקת "אבא, יש שם מישהו?".

"לא עכשיו, אני אחזור אליך" סיים את השיחה ולפני שסגר היא עוד הספיקה לשמוע "אבא!" קולני מהצד השני.

"זה הבת שלי" הסביר, "ענייני עבודה" מזג לה קפה מהקנקן שעל השולחן "תגידי לי, את מתכוונת לחזור לארץ?".

"לא יודעת, למה?" ענתה בשאלה, כמו כל יהודיה טובה.

"כי מצאת חן בעיניי אז כשאת חוזרת ותחפשי עבודה תבואי אליי, לא תצטערי"

רק כשהיא חזרה לחדרון הצר שלהן היא מצאה את חבילת השטרות שהוא הכניס לה בלי שתרגיש לתיק והסמיקה. שלא כמו תמיד היא לא מהרה להתרחץ, לשפשף את הזוהמה שהייתה מרגישה תמיד כאילו אחזה בה, שומרת את הריח שלו שדבק לגופה, כאילו מתקשה להיפרד…

 

מיקי הרגישה איך הגברבר הצעיר ששוכב תחתיה מרים אותה, ישבנו מתרומם באוויר והיא, שיושבת עליו, מתרוממת איתו.

העיניים העצומות, המבט המרוח על פרצופו והגניחות של הבחור לא השאירו ספק שהוא בדרך לגמור והיא? היא איתו, כפות ידיה מונחות על חזהו, נשענת ומתכופפת לעברו, דוהרת  ודוחפת את  השד הימיני שלה לפיו "תמצוץ!".

מיקי הרגישה את המציצה התאוותנית שהעבירה רטט בכל גופה, את הזיין שנמתח בתוכה, פועם, הוא ניסה להגיד משהו אבל היא סתמה לו את הפה בידה, "שתוק! אתה השרמוטה שלי" לחשה לו, "כן, זה טוב לזיין אותך" עברה לגסויות שחירמנו אותה עוד יותר ,"אתה הזונה שלי ואני מרשה לך לגמור" המשיכה והרגישה את הלבה הפורצת מתוכו וממלא את נרתיקה "כן, זה טוב, אימא'לה כמה זה טוב לי בטוטה" נפלה עליו ושניהם מתנשפים "וואו, זיינתי אותך ילד" צחקה "אוי כמה שאני אוהבת לזיין אתכם".

מיקי שכבה על הגב, "עכשיו לך להתרחץ ותחכה שם עד שאני אקרא לך" אמרה מתנשמת בקול, "לך תתרחץ ואחר כך תשמן טוב טוב את התחת כי אני מכינה לך הפתעה קטנה" ציחקקה, עדיין מתנשמת בכבדות "לך!" דחפה אותו, רוצה להיות רגע לבד, שוכבת על הגב ופורסת ידיים לצדדים, לכל רוחב המיטה, נושמת בכבדות ושדיה עולים ויורדים במהירות, בקצב הנשימה, שוכבת וחוזרת שוב לטוקיו, לאותה הרפתקה ישנה…

לחלק הבא >>>>>.

Loading

2 מחשבות על “אוהבת אותם צייתנים,  פרק 1 (מתוך 2)”

  1. מעולה, למרות שהתקשתי עם המעברים לזיכרונות, בעיני סיפור מעולה גם בלי הזיכרונות ההם.
    מחכה שהיא תטחן אותי כבר.

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)

דילוג לתוכן