כל חלקי הסיפור : 1 , 2 , 3 , 4 , 5 , 6 , 7 , 8 , 9 , 10 , 11 , 12 , 13 , 14 , 15 , 16 , 17 , 18 , 19 , 20
שלושה חודשים מאוחר יותר.
"הי", קרא ישי לחלל הדירה "anybody home?"
היא יצאה מהחדר, מחייכת למולו. היא עזרה לו להוריד מידיו את שקיות הקניות, מניחה בזהירות על רצפת המטבח. "טוב שחזרת", היא נשקה לו.
ישי פיזר את שערה.
"איזה כיף לי!" הוא הריח אותה, מרגיש כמו נער מאוהב. "תודה לך על הכל".
"אבא, בוא תראה את הנוף מהחלון שלי", משכה אותו מיכלי לחדר הפינתי שלה, אל החלון שמשקיף אל הים הפתוח. כמה אושר היה לו כעת בחייו.
הוא חושב על החודשים האחרונים, במסע שהם עברו, כל אחד בנפרד וביחד. הוא נשען אל החלון הגדול, מביט בגלים הרחוקים ממנו ונזכר…
@@@@
יום ראשון בערב, אחרי שבת עמוסה במתח.
מיכלי ראתה אותו בבוקר, מאושרת מהחזרה הלא רשמית של ההורים שלה. אבל הוא הלך, הוא לא יכול להישאר שם, לא בבית שהוא ידע על מעשי האהבה שנעשו בו, לא ליד אסתי. הוא לא רצה שהיא תרגיש שהוא מנצל אותה, או את החולשה שלה כרגע. או לידו…
מגע ידה מאתמול עוד לא פג, אבל הוא כבר רצה עוד ועוד. לטעום עכשיו ומהכל.
הוא יצא לרחוב וצעד לאורך הרחוב הראשי, מדלג על בית הכנסת שהוא היה מתפלל שם בעבר. ממשיך לצעוד עוד ועוד. דמעות זלגו מעיניו והוא לא מחה אותן. נותן לעצב ולדכדוך להשתלט עליו. הוא עצר רק כשהרגיש מותש בשביל להמשיך. הוא אפילו לא זיהה בתחילה את הרחוב שהוא נמצא בו. קיוסק קטן היה פתוח בצד הדרך, משדר משחק כדורגל ליגה כלשהי. ישי לא הכיר את שמות השחקנים שרצו מזיעים אחרי הכדור, הוא רק רצה לנוח קצת.
"גבר, רוצה לשתות משהו?" קול אפוף עשן סיגריות שאל אותו.
"כן, תודה רבה". פתאום הוא שם לב לשעה המאוחרת. שבת יצאה מזמן, והוא עדיין לא אכל ולא שתה כלום. הוא קיבל בקבוק בירה קר ומרווה. התרווח על כיסא הפלסטיק הפשוט, מניח לגוף שלו לנוח.
"מה, צרות?" שוב הקול הצרוד.
"לא, תודה אחי על הבירה", אבל הכיסא לידו הוזז וגרעינים החלו להתפצח באוזנו.
"אין, הקבוצה הזו לא הייתה צריכה לעלות ליגה, אני אומר לך, חתיכת מזדיינים השחקנים שלהם".
כשלא התקבלה תשובה מישי, חזר הקול לדבר: "תמיד זה צרות עם האישה, אני אומר לך, שנים של ניסיון".
"כן, אה?" ישי פתח עין אחת, "תמיד האישה אשמה".
"ברור, אתה נותן לה בית, כסף, סקס, והיא? שמה עליך זין ויוצאת עם אחרים. אבל המסקנה שלי אחרי שנים של נשים אחרות שבאו והלכו, ואל תראה אותי ככה, היו לי הרבה נשים שבאו והלכו, בסוף תמיד חוזרים הביתה. גם אתה וגם היא".
המוכר הקולני קם ולקח לעצמו בירה מהמקרר וצעק לישי: "תאמין לי, בסוף אף אחת לא משתווה לבחירה הראשונה שלך".
ישי הפך במילים, מתחיל להבין את המשמעות שיוצאת מהן. ואז הכיסא לידו שוב התמלא והבחור חזר לדבר: "אני עוד זוכר את הפעם הראשונה שלנו, היא הייתה מתוקה ובתולה. זוכר איך הכנסתי לה אצבע אחת אז עוד אחת, אל הכוס החם שלה, היא ריירה לי על האצבעות.
"הרגשתי את הקרום שלה שם בפנים, אז הייתי הכי עדין שאפשר, ואז כשהזין שלי נכנס אליה, היא גנחה כמו בסרטים", הוא חייך אל עצמו, נזכר בימים שהיו. "ראית פעם סרטים כאלה, נכון?"
ישי חייך אליו, הוא ראה כבר כמה וכמה סרטים "כאלה" בחייו. כמה פנטז על בחורה כמו בסרטים, ואז קיבל את אסתי, שפחדה מכל מגע בהתחלה. אבל אחרי אתמול…
"ספר משהו על האישה שלך", דחק בו בעל הקיוסק.
"אין מה לספר". הוא התלבט איזו אישה נחשבת האישה שלו, על מי בדיוק לספר. "אני גרוש, יש לי איזה רומן עם מישהי שונה ממני ממש". הוא לגם מהבירה, משתהה לרגע עם המשך התשובה שלו.
"נו, והאישה לא מקנאה? לא עשיתם סקס מאז שהתגרשתם? רק שתדע שסקס עם הגרושה זה הכי כיף".
ישי חייך לעצמו. "כן, ללא ספק זה הכי כיף".
נזכר בידיה של אסתי, בגוף המושלם שלה. אולי המוכר הזה צודק סך הכל, הבחירה הראשונה היא הכי מוצלחת. "תודה על ההקשבה פה, אני חייב ללכת".
הוא קם, מגלה שאין לו ארנק עליו. "וואי, אני בלי ארנק, המשכתי פשוט אחרי שבת, ועוד לא עברתי בבית", הוא הרגיש נורא עם עצמו. "תגיד לי כמה לשלם, ואני מגיע לפה עוד שעה".
"הכל בסדר, תשלם כשתגיע לפה שוב, אתה נראה לי הוגן".
"מבטיח לחזור ולשלם, גם על השירות הפסיכולוגי", הוא חייך אל הגבר הזר.
"מתי שתרצה, אתה נראה לי עוד צריך קצת לדבר כדי למצוא את עצמך", אמר לו הגבר הזר. "אני פה עד חצות".
ישי הודה לו, לא בטוח אם שמע כבר הבדלה, אם בעצם עברה עליו שבת שלמה. תוהה מה הכי נכון בשבילו עכשיו. הוא רצה להיזכר ברגעים הטובים שלו עם אסתי, אבל התמונה של עידית צפה מולו שוב ושוב, יושבת על הדוכן שלה בבית המשפט, העיניים שלה יורקות עליו חום ואהבה.
הוא נעצר בקרן רחוב, יהודי מבוגר עבר מולו וישי נזכר שטרם התפלל ערבית. הוא מצא פינה שקטה וניסה להגיד את המילים השגורות כל כך בפיו, אבל משהו לא המשיך. 'קריאת שמע' נאמרה מאליה, והנה הוא כבר בתפילת עמידה, אבל הוא לא זוכר מה לפני מה, ואולי הוא כבר התפלל… הוא צועד שלוש פסיעות לאחור, ממלמל משהו בשפתיים סגורות וממשיך הלאה.
הוא נכנס לדירה הקטנה שלו, מביט מסביב, תוהה מה יש לו שם בעצם. מה מחזיק אותו בדירה הזו, של זוג חברים שברח לצרפת להורים והחליט לא לחזור בינתיים. ומה יקרה אם הם יחזרו, לאיפה הוא יעבור. כל כך הרבה שאלות ואין לו תשובות. בכלל.
@@@
ישי נזרק על הספה הקטנה, מנסה את מזלו עם עידית, הוא חייב להבין אחת ולתמיד מה הקשר שלהם, ועד כמה הוא חשוב לו ולה. אבל הוא מגיע ישר למענה הקולי שלה. הוא מתלבט לרגע ומחליט לא להשאיר לה הודעה. היא תראה שהוא התקשר אליה, אם היא תרצה, היא תחזור אליו. הוא נרדם על הספה, חולם חלומות רטובים.
הוא כבר לא יודע עם מי הוא עכשיו. הפנים מטשטשות לו; פעם זו אסתי ופעם זו עידית. והן רבות עליו. הוא מנסה לענג את שתיהן, אבל הוא לא מצליח. תחושת אכזבה מרה נופלת עליו, מיו כישלון מעצבן שכזה. ישי מתעורר רק לרגע, מסתכל סביב ונרגע כשהוא מבין שרק חלם. והוא שוקע שוב.
הפעם הוא שומע רק קולות, של הנאה. של ערגה. של זוגות נאהבים. מצד אחד הקול של אהרן ואסתי עוטף אותו, מצד שני עידית עם גבר שהפנים שלו לא נראות לו, רק קולות המציצה שהוא מוצץ אותה, נשמעים לו היטב. הוא מנסה להתפרץ לאחד החדרים, להפסיק את הקולות, להיות חלק מהם ולא רק להקשיב, אבל הדלתות חסומות.
הזיעה ניגרת ממנו, ויוצרת שלולית תחתיו. הוא כמעט וטובע בתוך המים הנמוכים, אבל אז מגיעה יד נעלמת ומוציאה אותו מהמים. הוא לא רואה של מי היד, אבל הוא בטוח שזה קשור להוא מהקיוסק. הוא מרגיש את הלחות של המקרר על היד החמה ונרגע.
כשהוא מתעורר, השמש כבר באמצע השמים. ישי מתיישב במיטה, מנסה לפתוח את העיניים ולא מצליח להיזכר בחלומות שלו. הוא זוכר במעומעם וטוב לו כך.
אין שיחה חוזרת או הודעה מעידית. הוא מנסה שוב, ושוב מגיע לתא הקולי שלה, כנראה היא עסוקה, הוא מנסה להרגיע את עצמו, לא רוצה לדעת במה היא עסוקה כרגע. אבל לזה נועדה התקשורת. הוא פותח את הנייד, מציץ לרגע על הכותרות האחרונות, ותמונה מוכרת צדה את עינו בקצה המסך.
"בכנס משפטנים באילת נצפתה השופטת גן-אור בליווי הפרקליט המחוזי. יודעי דבר מספרים על חדר שנשאר ריק במהלך הלילה. פרטים נוספים בכתבה".
תמונה הייתה מצורפת לכתבה, עידית שלו, שלו, קרובה מדי לגבר אחר. היא נראית מאושרת. מחייכת אליו, מתעלמת מהמצלמה. הוא לא רצה להיכנס לקרוא את הכתבה, לראות את הפרטים המלוכלכים שיהיו שם, אבל האצבע לחצה על הלינק המצורף:
"השופטת עידית גן-אור, שהתאלמנה מבעלה דרור לפני מספר שנים, נחשבת עד היום לאחת הנשים היותר מבוקשות אך קשות להשגה. מיודעינו יודעים לספר על שנות התנזרות שהיא גזרה על עצמה אחרי מות בעלה.
"לעומתה, דביר שמש, הפרקליט המחוזי, נצפה לאחרונה עם מספר לא מבוטל של נשים, אך אף אחת מהן לא שרדה מעבר לימים ספורים. במסדרונות בית המשפט יודעים לספר על מערכת יחסים חברית זה מספר שנים בין השניים, שרק בסוף השבוע האחרון זכתה להכרה גם אצלנו.
"לא נרחיב פרטים, אך החדר של הפרקליט נשאר ריק במהלך הלילה. מחכים לפרטים נוספים".
אז לכן היא לא זמינה, הבין ישי. בטח היא קיבלה מבול של טלפונים, והיא צריכה עכשיו להסביר לכולם שזה לא נכון, ולא לגמרי ככה. ובעצם, היא לא לגמרי התנזרה, אלא הייתה באמצע הדרך ועד לא מזמן, עם בחור חרדי חמוד. או שהיא לא תסביר את זה…
"אני מבין שהייתי עוד אטרקציה בין דרור לדביר. שיהיה לך בהצלחה", שלח ישי את ההודעה והחליט לסגור את הפרק הזה מאחורי גבו.
@@@
אהרן התקשר מיד אחרי שישי יצא, ואסתי הרגישה את מעטה הבושה. איך היא יכולה להישמע לו נלהבת, אחרי הלילה הזה עם ישי. היא לא סבלה את עצמה, עכשיו יותר מפעם. היא התחילה להבין מה טוב לה, ואז ישי הגיע טרף את הקלפים, ועכשיו היא כבר לא יודעת כלום. פשוט כלום.
היא מחבקת את עצמה ביד אחת, ובשנייה מחזיקה את הנייד. "היי אהרן, מה קורה?"
"נפלא, מתגעגע אלייך", הוא נשם לתוך הטלפון. "אפשר לבוא עכשיו? אני יכול להגיע תוך שעה בערך".
"זה קצת מוקדם, חכה עד שמיכלי תרדם".
"טוב, אז אני בדרך".
הוא ניתק ואסתי לא הבינה למה לא אמרה לו שזה לא רלוונטי מבחינתה. היא חייבת לסגור דלת אחת כדי לאפשר לשנייה להיפתח בצורה תקינה.
היא שמעה את הצעדים שלו על המדרגות, מיכלי הייתה כבר במיטה, אבל היא לא בטוחה שהיא נרדמה. כבר לא היה לה אכפת, אהרן יצטרך לקבל אותה עם מיכל. או כן, או לא.
היא פתחה לקראתו את הדלת, והוא הגיע עם זר פרחים מולה. "התגעגעתי אלייך", אמר ונשק לצווארה. "איך עברה שבת?"
"הייתה שבת מעניינת, נחמדה". היא לא רצתה לספר לו את מעלליה בשבת הזו. היא עוד לא ידעה מה היא רוצה מעצמה.
"אבא חזר?" נשמעה הקריאה של מיכלי מהחדר.
"לא מותק, הוא ייקח אותך השבוע, תלכי לישון", אסתי התפללה בשקט שמיכלי תירדם כבר.
"אבל אמא, כשאבא התעורר הבוקר, הוא אמר שהוא יחזור לישון פה".
אסתי מלמלה על חלומות של ילדים, ופנטזיות ורצונות, אבל מיכלי כבר עמדה לידה. "אני רוצה שאבא יחזור! הוא אמר לי היום שהוא יחזור!"
"מיכלי, לכי למיטה. עכשיו!" אסתי ניסתה להיות תקיפה, אבל אהרן לעומתה לקח את היד של מיכלי והוביל אותה לספה. "בואי חמודה, תספרי לי מה אבא אמר לך".
מיכלי התחילה לספר את מאורעות השבת, את הקידוש שאבא עשה להם, ואז הם רקדו קצת עם שירי השבת, ואבא אמר שהוא הולך, אבל כשהיא קמה בבוקר, היא ראתה את אבא במיטה של אמא, ביחד. ואבא ואמא סגרו את הדלת של החדר, וביקשו ממנה ללכת לסלון לשחק, ואחרי הרבה זמן הם יצאו, ואמא אפילו לא הלכה עם הפאה של שבת כמו כל שבת, אלא נשארה עם קוקו.
כל כך הרבה פרטים קטנים היו לה לספר, ואהרן הקשיב לכל פרט, לא מביט לכיוונה של אסתי. רק שותה בצמא את הפרטים. כולם.
את זר הפרחים שהביא הוא זרק בפח מתחת לבית, לא מעיף מבט נוסף לעבר החלון הגדול, ולאסתי שעמדה דוממת, מביטה בו בלכתו.
@@@
הכל התערבב לאסתי ביחד.
היא נכנסה למיטה, כובשת בקושי את כעסה על מיכלי, ואת הקלות שבה היא סיפרה את כל הפרטים, רק היה חסר את המגע והליטוף, וזהו, היא אפילו לא הייתה משאירה לאהרן דברים לדמיון.
שעות ארוכות היא שכבה במיטה, נותנת לדמעות לשטוף את לחייה. הלילה התחלף ביום, והשמש האירה את החדר, ואסתי עדיין לא קמה. היא לא יודעת מה השעה, מה קורה סביבה.
אין לה כוח לקום. אין לה כוח לתפקד. היא רוצה לשקוע.
היא שמעה את הנייד שלה מצלצל שוב ושוב, לבסוף מיכלי ענתה. "אמא ישנה", היא שמעה אותה אומרת. "טוב, אני אגיד לה".
"אמא, אבא התקשר", היא אמרה. "הוא שאל אם אפשר לבוא עם פיצה?"
"מה אמרת לו?" אסתי שאלה מתוך נמנום, חצי הכרה שכזו.
"שאת ישנה, ושצריך לשאול אותך". היא הרגישה את חום הגוף של מיכלי קרוב אליה. "אמא, אפשר שאבא יביא לי פיצה?"
"כן חמודה", היא ענתה והסתובבה לצד השני, מכסה את פניה בשמיכה.
כעבור פרק זמן לא ידוע, היא שמעה את הרעש של ישי, את הלחשושים השקטים שלו עם מיכל. ריח הפיצה שיגע אותה, והיא קמה, זורקת על עצמה משהו ללבוש, השיער אסוף בחלקו, ופניה, היא אפילו לא רוצה לחשוב. סימני הבכי ניכרים בהם.
"הי אסתי, הבאתי פיצה". ישי הביט בה, מקשר את המשפטים של מיכלי למראה דמותה. "אם זה לא נוח לך, אני אלך עכשיו".
"אתה יכול להישאר, לא באמת אכפת לי". אסתי קרסה על הספה, מביטה סביבה במבט מזוגג. ישי התיישב לידה, מניח את ראשה על חזהו, ידו סובבת את כתפה השמוטה.
"הכל יהיה בסדר, תאמיני לי", הוא לחש לה, נושק לשערה הגלוי.
"אתה יכול להבטיח את זה?"
"כן", הוא היה נחוש עכשיו. "אני יכול להבטיח".
הם ישבו ככה אולי שעה, אולי יותר, השמש כבר שקעה, מיכל התיישבה לידם, שבעה מהפיצה ומאושרת מהאיחוד הפתאומי.
"אבא, אתה נשאר גם לישון הלילה עם אמא? אפשר גם לישון איתכם?"
"לא חמודה, אני לא נשאר לישון פה. זה הבית שלכן עכשיו, ורק אם אמא רוצה אני יכול להישאר פה".
"אמא, בבקשה", הקטנה הפצירה באסתי, "היה לי כיף שאבא ישן פה".
אסתי הביטה על ישי, המבט שלו נשאר אותו המבט. היא רק צריכה להתחיל להסתכל עליו במבט שונה. "אולי", היא חייכה אל מיכל, "אולי אם אבא ירצה גם, הוא יישאר לישון פה".
"לא הערב, אבל מחר". ישי סיכם את הדברים.
הוא רוצה להישאר פה, אבל איך, איך מתחילים את הצעד הזה?
הוא מתחיל להבין כמה טוב לו עם שתי הנשים של חייו. עם זו שהוא בחר בה לפני כמה שנים, ועם פרי האהבה שלהם, שקיבלה את התכונות הטובות של כל אחד מהם.
"לילה טוב לכן", הוא נשק לכל אחת מהן, ויצא.
@@@
כבר חודש עבר, חודש של שיחות והכוונה. חודש של עבודה זוגית משותפת.
דבר אחד צף ועלה לאורך כל המפגשים שלהם עם אנשי הטיפול שהם התייעצו איתם, עם המתכונת המשפחתית הקיימת, קשה להם להתנהל. הם חיפשו כבר אטרקציות בחוץ. הם התנסו בדברים שלא היו מגיעים אליהם לולא הנסיבות. והם לא הסכימו לחזור להיות מה שהם היו.
הם יצרו את הזוגיות שלהם מחדש. משהו ראשוני מאפס.
הם רצו התחלה חדשה, של אבא, אמא וילדה. ללא פרשנויות רקע, ללא ביקורת. הם החליטו להעתיק את ביתם למקום אחר, שונה מכל מה שהם מכירים.
הדברים שהם עברו, הביאו אותם למקום אחר. מקום שנותן לשני את המרחב שלו. אסתי השלימה עם השינויים שהיא ראתה בישי, מבינה שאחרי תקופה עם חברה מהמתרס השני – הוא השתנה.
וגם אצלה עברו חוויות שלא הייתה אמורה לעבור לפי הקודים החברתיים בקהילה.
נותר לה רק לתהות מתי זה יבוא גם אליה, וזה יבוא.
הם נישאו במסעדה נחמדה לקול שמחת ההורים, שנהנו מהורדת העול של הילד הגרוש, מעל צוואריהם.
בהתחלה הם שמרו על מה שיכלו, אבל מאוד מהר אסתי השאירה את הפאה שלה על הכן, יותר ויותר, מוותרת על תוספת השיער הזו, לטובת הטבעי.
בהתחלה בחשש של 'מה יגידו' ואחר כך בהשלמה עם הדרך שלה.
הבגדים שלה נרכשו בחנויות ליברליות יותר, את מיכלי הם שלחו למקום שיכיל אותה כילדה ולא כתקנון, והבית שלהם למד להכיר טכנולוגיה חדשה שגרמה להם לבלות יותר ביחד ופחות לחפש בחוץ.
משהו בהלך המחשבה שלה השתנה, היא אפילו לא ידעה להגיד מתי ואיך בדיוק התחיל השינוי, אבל היא אהבה אותו. ועכשיו גם את ישי.
בוקר טוב אני יודע שהסיפור ישן אבל לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו כל הלילה למרות כל האי דיוקים בפרטים ההילכתיים זה היה ממש סיפור שמטריף את כל החושים ויש כאלה שסוף הסיפור זה העיקר
תודה רבה לכותבת
דרדסיתמ נהדרת! הסיפורים שלך מדוייקים בעושר האנושי,ההתלבטויות, ומרחב הרגשות מרתקים!
תודה ענקית על שיתוף בעולמך הפנימי, עונג לקרוא אותך!
ןואו.
איזה כיף לקבל תגובה אוהבת 🙂
מ-ד-ה-י-ם
לא יכול ליהות יותר מוצלח
תודה.
כיף לקבל תגובה על סיפור שנכתב מזמן.
וואוו
כבר קראתי לא מעט סיפורים, אבל כזה סיפור מושקע שנראה כאילו הוא מבוסס על סיפור אמיתי, לא קראתי הרבה זמן
ירידה לפרטים. מונולוגים מרתקים. שילוב של עולמות שונים
ויכולת לתאר ברמה של מוחשיות.
זה ממש כישרון לא רגיל
תודה על תגובה כזו נחמדה, אחרי ככ הרבה זמן מאז שהסיפור פורסם לראשונה.
והמסקנה הברורה היא … 🙂
דרדסית יקרה
רק עכשיו הגעתי לסוף הסיפור…
( השתדלתי להתרחק מהאתר הזה ודומיו אבל נפלתי חזרה…)
הכתיבה שלך מהממת כל פרק סוחף מחדש ומאתגר ועדיין כל כך אמיתי ומציג את דילמות החיים בצורה מושלמת.
אני בטוח שאת אישה מיוחדת מקווה שאת בזוגיות כזאת שיכולה לממש לפחות חלק מהסקסיות שלך.
( אני לצערי לא… לנסות בחוץ זו לא אופציה… חרדי וכו).
אז תודה לך על הכתיבה המהממת וחג שמח.
שלך תמיד
דרדס
דרדס יקר.
שמחה בשבילך שהצלחת להתרחק קצת.
ותודה על המחמאות והאיחולים.
ואני מקווה שתמצא את האושר הנכון עבורך בתוך הזוגיות הקיימת.
תודה דרדסית.
פייר התרגשתי התגובה שלך מעידה על אישיות מיוחדת עם עושר פנימי.
לצערי כנראה האיחול שלך לא רלוונטי אצלי… אשתי אישה מדהימה יפה וחכמה… אבל לא בקטע ???? פעם בחודש מיסיונרית… ובזה תם הטקס.
מתסכל מאוד וכו אבל זה מה יש.
דרדס( ???? )
הי.
אל תתיאש, לכו ליעוץ ביחד.
לא חסרות דרכים להעשיר את הזוגיות והמיניות, גם לנשים שבאות מעולם חסידי וסגור.
בהצלחה.
תודה רבה דרדסית יקרה על ההזדהות וההצעה.
לצערי לא יעבוד ☹️ אנחנו בכלל לא מרקע חסידי אלא ליטאי מודרני ובכלל לא בגלל סגירות או משהו דומה.
כמו שאמרתי היא לא בקטע וודאי לא תבוא לייעוץ בנושא.
אני מאד מתוסכל ???? אבל זה מה יש.
דרדסית את נפלאה
תודה רבה..
זה לא מתקרב להיות אוטנטי, הבותבת היא בטוח חילונית גמורה, וכותבת מהדמיונות שלה, אין מצב שאסתי תתחתן עם אהרן, ולא שתחזור לישי, מבחינת הדת היא אסורה על שניהם, לעולם, כך שזה פשוט בלתי אפשרי.
יהודה, אני לא צריכה להוכיח את רמת הדתיות שלי (דתיה), אבל זה רק סיפור ובסיפור הכל אפשרי…
כאילו שזה הדבר היחיד הלא הגיוני בסיפור.
דרדסית,
תודה רבה על הזמן, על ההשקעה ,זה סיפור נהדר של רומנטיקה, של וודאות, של אי וודאות, של אירוטיקה, געגוע, תובנות ורגשות,
נהנתי מאוד , באמת, תודה לך,
בשמחה 🙂
מה שמעניין זה שדווקא סיפור שהעלילה נרחבת יותר מקטעי סקס אקראיים או מתוכננים -מצליח לסחוף אחריו קוראים ותגובות…
כנראה שהז'אנר הזה נדרש ומבוקש.
תודה על שטרחת למענינו.
אני שמחה שזה אכן ככה.
הארוטיקה שיש בין המילים והעלילה, עולה לפעמים על תאורים של סקס ממשי.
היה מהמם מרתק ומותח היה שווה את הקריאה ואת הזמן.. (גם כשלקח זמן…????)
סיום מטריף ומושלם נגעת לכולנו בכל הרגשות ….
הסיפורים שלך מדהימים כי מעבר ל"סיפור סקס" יש פה ממש אנשים ורגשות ועולם שלם מסביב שזה מדהים!!! וכיף!
נ.ב. הייתי שמח אם אפשר איזו תמונת פרופיל עלייך…
חרדית?
נשואה?
….
זה מדליק יותר…????
תודה על חוויות נפלאות!!!
תודה רבה.
אני יותר נהנית לכתוב סיפור שהארוטיקה היא חלק ממנו, ולא הכל.
שמחה שזה עבר טוב.
זה עבר מעולההה גם בסיפור הזה וגם בקודמים לו… כמו אסיפת הורים וכו…
במיוחד בתור אחד שמשתייך למגזר אז זה ממש מכניס אותך לכל הסיפור הצדדים והלבטים…
אגב לכן מאד סקרן אותי לאיזה מגזר משתייכת (עדיין????) והסטטוס … כי זה נותן חותמת טובה יותר!
את כותבת מעולה וסוחפת את הקוראים ממש לתןך כל המערבולת הזאת וזאת כתיבה על רמה איכותית ושווה!!! ונכטן יש בו הרבה אירוטיקה עם הרבה מעבר שזה מה שמשדרג את הסיפור(והסופרת) בכמה דרגות!!!
שוב תודה.
כפרה עלייך, איזה סוף מדהים
מי חשב שלילדה יהיה תפקיד כל כך משמעותי
את מדהימה ומקווים לעוד סיפורים עוצרי נשימה
חג שמח גם לך
בשמחה.
אליפות !!
דרדסית יקרה , איזה סיום מהמם !!
לא יכולה להיות מישהי טובה ממך לסיפור מאלף ומעלף שכזה ….
סיפור של חוויות וטלטלות …
אבל בסופו של דבר , סיום מהמם ומאושר …
שמחתי לקרוא שזהו הסיום של ישי ואסתי …
שאמנם שינו מעט את אורח חייהם ,
אבל – והכי חשוב – בחרו שוב אחד בשני , עם הבנה והכלה הדדית , שהובילה לאהבה ענקית !!
אלופה שכמותך …
אנחנו מכורים ….
מה יהיה לגבינו עכשיו כשהגיע פרק הסיום ? )-:
מתגעגע …
ד.פ.
אפשר לקבל סיפור בצורה פרטית ? (-:
אין עלייך !!!
תודה רבה לך ד.פ.
פחות בקטע של סיפורים באישי.
אני כנראה אקח קצת זמן לנשימה, ואז נחזור עם סיפור חדש.
ל"ג שמח 🙂
תודה רבה לך !!
מגיע לך חופשה מאיתנו … חחח
"זכית" בה ביושר !!!
תנוחי , תאזרי כוחות , ותפתיעי אותנו כשתוכלי …
תשמרי על עצמך…
ל"ג שמח
ד.פ.
תודה