כל חלקי הסיפור : 1 , 2 , 3 , 4 , 5 , 6 , 7 , 8 , 9 , 10 , 11 , 12 , 13 , 14 , 15 , 16 , 17 , 18 , 19 , 20
"הזמנתי מקום במסעדה קטנה", ישי פתח את השיחה שלהם, לא מוכן לשמוע סירוב הפעם.
"אוי ישי, אמרתי לך שזה פחות מתאים לי היום, אני אגיע אליך מאוחר, נזמין משהו נחמד".
שוב סירוב מצידה…
ישי רצה לצאת עם עידית. רצה להיראות איתה בציבור, אבל היא כל פעם ניסתה למצוא תירוצים למה הפעם זה לא מתאים. הוא ניסה לשלוף תירוץ אחד נוסף מצידו, למה הפעם היא חייבת להתקפל.
"לא סיפרתי לך, אבל יש לי יומולדת מחר, וממש בא לי מתנת יומולדת איתך, ארוחה זוגית נחמדה". לטיעון הזה היא לא יכלה. והיא נאלצה להסכים.
"אבל משהו קטן ולא הומה מדי, סומכת עליך". היא סגרה את הטלפון בתקווה שאף אחד לא ישאל שאלות למראה הבחור החרדי שמתלווה אליה. או שאולי היא תבקש ממנו ללבוש משהו אחר, כמו בפעם ההיא בבית המשפט שלה.
העלאת זכר אותו היום, גרמה לה לזוז בכיסאה ולחייך, זוכרת את המכשיר הקטן שכמעט ושינה את גזר הדין בהתחשב ברטט שעבר בין רגליה.
הם קבעו להיפגש במסעדה עצמה. ישי עוד הספיק לקפוץ לחנות בבוקר ולהתחדש בחולצה אופנתית, בוחן את עצמו במראה ומאושר.
הוא יצא למסעדה. מקום קטן שפעם חבר המליץ לו, הוא לא בדק את התפריט שם, רק הזמין מקום והדגיש שהוא מבקש פינה שקטה ופרטית. הוא הרגיש טוב עם עצמו, חוגג עם האהבה החדשה בחייו.
עידית מדדה שמלה אחת ועוד אחת, לא מחליטה עם מה כדאי ללכת. אם להיראות יותר מדי נלהבת או לא. היא לא רצתה להיתפס לעדשת המצלמה של אף אחד, כשהיא לבושה לאירוע. היא מעדיפה לבוש סולידי שיוכל להתברר גם כפגישת עבודה. היא בחרה שמלה שחורה נחמדה, עם מחשוף סגור, קצת שמרני. נראה לה הולם את האירוע ואת המקום.
ישי הגיע לפניה, מתיישב בפינה השמורה להם. הנר שדלק על השולחן הוסיף לאווירה והוא הזמין מראש בקבוק יין שהמלצר המליץ עליו.
"טוב שבאת", הוא קם לקראתה. היא הייתה יפה כל כך, והוא הרגיש את הדופק המואץ בחזהו.
"מזל טוב", היא לחשה לו כשהיא נשקה לו קלות על לחיו. "בן כמה אתה?"
"מה זה משנה הגיל", הוא ענה. "העיקר ההרגשה, ועכשיו אני מרגיש כמו מתבגר ממוצע. כמו נער שמסמיק כשהוא רואה נערה יפה ברחוב".
"חמוד שאתה", היא התיישבה מולו, והוא מזג לה מהיין.
"נרים לחיינו?" הם השיקו כוסות גבוהות, ולגמו את היין בשקט.
האוכל הגיע לשולחן בתזמון מושלם, והיה טעים להם. עידית החמיאה לו על בחירת המסעדה והוא ממש נרגש. "רק משהו קטן, אם אפשר?"
"מה אתה רוצה?" היא התכופפה לעברו, וישי ניסה להציץ אל עבר פתח המחשוף, אך לשווא, היא התלבשה צנוע מדי הערב. הוא הוציא מכיסו את השלט הקטן והניח על השולחן ביניהם, לידו הוא הניח את השקית הקטנה של הצעצוע המשותף שלהם "תעשי את זה בשבילי?" הוא שאל.
"מה, כאן? עכשיו?"
"לכי לשירותים, תתארגני על עצמך. אני מחכה לך פה". הוא לא השאיר לה הרבה ברירות.
עידית אספה את השקית, וקמה לשירותים.
ישי ישב והביט בה כשהיא הולכת, מדמיין איך עוד רגע הוא יקפיץ אותה עם כל לחיצה. רק מהמחשבה על זה, הוא הרגיש איך הוא נדרך. הוא הניח יד בין הרגליים שלו, מרגיש את הזקפה הסוררת שמתחילה לה. הוא ליטף את עצמו מעל המכנס, ספק מנסה להרגיע, ספק מנסה להמשיך.
היא יצאה מהשירותים, הולכת לקראתו, וישי לא התאפק ולחץ בעדינות על הכפתור, רואה אותה מחייכת אליו.
"הגזמת. תן לי לשבת רגע", היא אמרה לו, צונחת על הכיסא שמולו.
"למה הגזמתי? בעמידה אי אפשר ליהנות מזה?"
היא רק חייכה אליו, מסדרת את המפה על רגליה, ככה שלא יראו כל תנועה שלה.
ישי שלח רגל קדימה, מרגיש את רגליה הארוכות. הוא לחץ שוב, תחילה לחיצה קטנה, רגועה ואז עוד אחת. הוא הרגיש את הרגליים שלה נעות לידו, מרגיש איך היא מתחרמנת עם כל לחיצה.
"די, ישי", היא לחשה לו. "תן לי להירגע רגע, זה לא מתאים עכשיו".
"למה לא? אמרת לי פעם שעשיתם את זה בכל מקום אפשרי, אפילו במקומות ציבוריים, לא?!"
הוא נזכר בסיפור שהיא סיפרה לו על סקס לאור הירח שלה ושל דרור, על חוף ים קטן ביפו. הוא רצה גם. הוא רצה להרגיש שלא אכפת לו אם יראו אותם ביחד. הוא רצה להרגיש חופשי מספיק כדי ללחוץ על הכפתור ולגרום לה לרטוט מולו. הוא רצה לדעת שהוא מסוגל לגרום לה לרטוט ככה גם בלי המכשיר הקטן, גם עם האצבעות שלו, גם מול כולם, אפילו כאן במסעדה הזו.
"אני רוצה לשמוע אותך גונחת בגללי", הוא אמר בשקט, מגביר את הלחיצה.
עידית זזה במקומה, מתחילה להשמיע קולות שקטים, צלילים קטנים שהתחברו אצלו למנגינה מאושרת. ישי עזב את השלט, מניח אותו על השולחן ועבר לשבת לידה, שולח את ידו אל עבר רגליה, מתחת לשמלה.
"ישי, זה לא מתאים". עיניה שוטטו לכל כיוון, היה ברור שזה לא נוח לה.
"את מתביישת בי?" הוא ניסה להביט לתוך עיניה אבל היא השפילה מבט. "עידית, תסתכלי אלי רגע. בבקשה".
עידית הרימה מבט, והוא הרגיש את העיניים שלה שורפות את הנשמה שלו. "אני לא מתביישת בך, אבל זה לא תמיד מתאים, זה הכל".
"למה, כי אני לא נראה כמו הטייפקאסט שלך? כי אני דוס? כי אני לא משכיל?"
"די ישי, שתית יותר מדי וזה לא שייך עכשיו. אני מרגישה אליך רגשות עזים, אבל אני אשת ציבור, אני לא יכולה להיראות בפרהסיה עם כל אחד".
"אני כל אחד? באמת?" הוא השאיר את השלט הקטן על השולחן ויצא מהמסעדה. הוא לא עישן כבר כמה שנים, אבל כעת היה לו צורך בסיגריה, או אלכוהול או משהו, הוא לא היה בטוח שהוא יודע מה הוא צריך עכשיו. הוא שמע את עידית יוצאת בעקבותיו, היא נעמדה לידו, הוא נשם את האוויר הדחוס שנהיה ביניהם.
"ישי", היא הניחה יד על זרועו, "בוא נדבר על זה בנחת, אבל היום נחגוג לך יום הולדת כמו שצריך". הוא כבר לא רצה לחגוג, או אולי כן. הוא רצה לבכות עכשיו.
"אני רק אכנס לשלם", הוא פנה לתוך המסעדה, ניגש למלצר שלהם, הוא הוציא את כרטיס האשראי ושילם. מודע למבטים של עידית שעוקבים אחריו.
הוא נכנס לשירותים, זוג הומואים התלחששו בצד, נוגעים אחד בשני בצורה שלא משתמעת לשני צדדים. הוא לא רצה להפריע להם. הוא רק שטף את הפנים, מנסה להבריח את ההרגשה הרעה שפשטה בו.
"אל תתן לה להרוס לך את החיים", אמר לו אחד מהזוג המוזר, "נשים זה כזה עם בוגדני".
ישי נגעל מהם ומיהר לצאת אל הקור שבחוץ. עידית חיכתה לו, מחייכת אליו. כל אחד נכנס לרכב שלו, מסכמים לנסוע לדירה הקטנה של ישי, לחגוג לו שם.
הם נסעו צמודים אחד לשני, כאילו חוששים לאבד את עצמם בכבישים. ישי ניווט כל הדרך, מרגיש את הבטן שלו מתהפכת בתוכו. הוא אפילו לא ידע למה. הוא רצה את עידית כאן ועכשיו. הוא רצה אותה במיטה, ערומה וחושנית, הוא רצה אותה במטבח, מקרקשת עם הסירים, הוא רצה אותה בחיים שלו.
אבל הוא פחד מזה. פחד מלהרגיש את חום גופה, את שדיה היפים, את הבטן השטוחה, הוא פחד מלאבד אותה בבישולים חסרי טעם, או ביום יום, כשחיי השגרה יהרסו אותם. הוא רצה לקום מהחלום לתוך מציאות שעידית היא הכל בחייו, אבל פחד להתעורר מאוחר מדי.
הוא החנה את הרכב שלו בחניה ברחוב, ועידית מאחוריו. הוא יצא ראשון מהרכב, פותח את הדלת שלה. הם עלו בשתיקה במדרגות, מפחדים להעיר את תרדמת השכנים המבוגרים בבניין.
הם תינו אהבים כמו חיות. אוכלים אחד את השני, ברעבתנות שישי לא הכיר בעצמו. אבל הוא נהנה. מוציא את הזעם והתסכול שלו בסקס.
הוא הרגיש את גופה של עידית מתקשח מולו, הוא אחז בשדיה, ומעך אותם, נוגס את הפטמות העדינות. הוא שמע אותה גונחת ונהנה, הוא אהב לראות אותה ככה. הוא המשיך ללקק אותה, משכיב אותה על המיטה ועובר בלשונו על גופה העדין. היא רעדה תחתיו והוא התאפק מלחדור אליה כבר עכשיו. הוא רצה להרגיש את הרעידות שלה.
אבל אז עידית התיישבה במיטה ופקדה עליו לשכב, היא תפסה את הזין שלו בפיה, מעבירה עליו את לשונה החמה. הוא הרגיש איך היא טועמת אותו, את ההפרשות שלו.
הוא לא רצה שזה יבוא מהר. אז הוא שחרר את עצמו ממנה, נותן לה לחכות עוד קצת עד שהיא תבלע אותו אליה.
הוא שוב מעליה, מפסק את רגליה, רגל אחת מונחת על כתפו, וידיו משחקות בדגדגן הקטן שבין רגליה. הוא מביט למקום שפעם נאסר עליו להביט בו, ומחשבותיו נודדות. אבל הגוף שפה עכשיו תחתיו, הוא אחר. מאוד אחר. והוא חוזר אל ההווה, אל המיטה הזו והגוף הזה. הוא מעביר אצבע עדינה לאורך השפתיים, מפריד אותן בזהירות ומחדיר שתי אצבעות אל סתר הסתרים של עידית. היא גונחת, כמעט מתחננת שיפסיק, אבל הוא ממשיך, הוא רוצה לראות אותה גומרת. כאן ועכשיו.
כשידיו מלאות במיצי התאווה שלה, הוא נשכב על המיטה ונותן לה לבצע בו את זממה. היא מטפסת עליו ושואבת לתוכה את הזין הענק. הוא לא רואה את זה מגיע, אבל אחרי רגעים ספורים, כל גבריותו נשפכת אליה, לתוכה.
עכשיו הוא רפוי, הראש כואב. זרמים קטנים עוברים לו בגוף.
הוא שומע את המים זורמים בכיור, בחדר השני. עידית בטח שוטפת את הפה, מוציאה מתוכה כל זכר למה שהיה פה רק עכשיו. מתנת יום הולדת כזו הוא לא ציפה לקבל, אבל זה היה טוב, הוא מסכם לעצמו את הערב, אפילו טוב מאוד, למרות הכל.
עידית חוזרת למיטה, גופה ערום כביום היוולדה והיא יפה. כל כך יפה. ישי מביט בה, לא מאמין למזלו הטוב. הוא בוחר להתעלם מהעימות הקטן במסעדה, הרי בשורה התחתונה, היא פה איתו, לא?
הוא מרגיש איך העיניים שלו נעצמות, הוא עייף. הראש כבד. הוא אפילו לא סופר עד חמש, והוא כבר בעולם החלומות, במסיבת יום הולדת אחרת לגמרי…
@
מיכלי כבר בת שנתיים. שנתיים שעברו עליהם מאז הלידה, והם חוגגים לה. המשפחה הקרובה הגיעה, קצת ממתקים ועוגה דביקה מדי.
מיד אחרי שהאורחים המועטים ילכו, אסתי תמהר להתארגן וללכת למקווה. הם רצו לדחות את המסיבה למחר, אבל זה לא יצא. הוא הגיע מוקדם, רואה את הלחץ בעיניים שלה. הוא עדיין לא יודע מה היא רוצה ממנו. משהו מעורב בהם, והוא לא בטוח.
יש שירים ומתנות קטנות, ובובה עם עגלה גדולה. ומבט בעיניים שאומר לו הכל. היא מעדיפה להאריך את המסיבה, רק לא ללכת לטבול. ככה הוא מרגיש והוא כבר מרגיע את עצמו, מכין את האכזבה של הלילה. שוב.
הוא מתנדב לנקות, את הכל, הכי טוב. ואסתי יוצאת מהבית כשכבר חושך עוטף אותם. היא חוזרת אחרי כמעט שעה, שיערה רטוב מתחת למטפחת המוקפדת, וריח של מים קדושים מלווה את הכניסה שלה לבית.
"הי, טבלתי" היא אומרת לו בלחש, ומתקרבת למרחק נגיעה, "וטהורה אני". ידיים מושטות קימה. היא מניחה את ראשה על החזה שלו, מרגישה אותו.
"רוצה ללכת לחדר?" הוא שואל בחשש. במקום לענות, היא פונה לחדר שלהם, הוא כבר החליף מצעים, תכנן את הכל. הוא ציפה לתשוקה, לרצון להיות ביחד, אבל הוא הרגיש את הקושי שלה. כשהוא חדר אליה, היא הביטה בעיניו, חיפשה אותו, והוא בחר לעצום עיניים, להתרכז עכשיו בפליטה הארורה, שלא משתפת איתו פעולה.
למה, הוא שואל את עצמו, למה כשהוא לבד, הוא מצליח להגיע לקישוי המיוחל, וכשהיא פה איתו, משהו נחסם בו?
הוא ישב השבוע בספרייה העירונית, חיפש קצת חומר לקריאה על המצב שלהם. הוא כבר למד שזה ביצה ותרנגולת. הקושי שלה גרם לקושי שלו, וזהו, מאז הם במין סביבון חסר תועלת ואור.
הם קמו לבוקר שאחרי, כל אחד לשגרת יומו. הוא רצה להסביר לה שקשה לו, אבל לא מצא את המילים הנכונות.
@
עד מתי הוא יהיה עסוק רק בעצמו ולא יראה אותי? שוב ליל טבילה, שוב אותו סרט… כל מה שחיפשתי, זה גבר שיראה אותי. מתי ישי יתעורר? האם הוא יתעורר?
הוי דרדסית יקרה ומדהימה ….
כל פרק עולה על קודמו …
מפגש יום הולדת עם חששות משני הצדדים והמתח (גם המיני ) שגורם לריב קטן ואי נוחות – מוביל את ישי ואהובתו לדירתו של ישי (למרות הפנטזיות שלו על חוף ים …) ושם , שניהם "פורקים" את היצרים שלהם ואת המתח המיני , בו שניהם היו שרויים …
אין ספק שזו מתנת יום הולדת מדהימה שישי קיבל , אבל יותר מזה – זו מתנת יום הולדת מדהימה שעידית העניקה לישי , אליו היא מרגישה רגש עז .
כמובן , עם יוצרת מדהימה שכמוך – את משלבת לנו סיפור בתוך סיפור …. וואאאווווו
את מעבירה אותנו למחוזות קודמים בהם ישי היה …
ליחסים שלו עם אסתי , לקשיים של הקשר ביניהם …
איך כבר יש ספק – טבילה / לא טבילה , וכאשר זה קורה – האקט נהיה טכני וישי מתרכז בעצמו – למה הוא לא מצליח לגמור ….
ומתנחם בזה שהוא קורא משהו שנותן לו גיבוי – הקושי שלה גרם לקושי שלו …
הוא לא התייחס לשאלה העיקרית – מה גרם לקושי שלה ?
דרדסית אלופה ומדהימה – אין עלייך !!!
הפרק הזה מהמם – משלב בתוכו רומנטיקה , סקס ועומק להבנת חייו של ישי …
הקטע הרומנטי (שהיה שווה לחכות לו) – היה עשוי להפליא , עם מתח שנבנה , שלא הכל ורוד גם בקשר של ישי ועידית …
אבל בסוף הוא מוביל לסקס יצרי וחושני בדירה של ישי …
הפירוט של הסקס היה – עדין ומדהים !!! ( מעניין לדעת מה הרגשת כשכתבת את הקטע הזה , או מה עבר עלייך ….
והלוואי והיית יכולה לפרט לי … בפרטי .. )
תשמרי על עצמך בשבילנו ….
שיהיה שבוע מקסים , קל , חמים ונעים – אלופה !!!
שלך – ד.פ
תודה על התגובה, תמיד מדהים אותי ההשקעה בתגובה.
🙂
בשמחה רבה !!!
את ראויה להרבה יותר , מאשר התגובות הפשוטות שלי …
אם רק הייתי יודע איך …