למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט. ישבנו על הספה הגדולה שבסלון, שותקים ובוהים בטלוויזיה, אני בקצה אחד ותמר, אמא … להמשך קריאה
אריה נכנס הביתה על קצות האצבעות, מפחד להעיר את מיכל. הוא הבין שהיא כנראה נרדמה, כי היא לא התקשרה אליו מהרגע שיצא מהבית. לא ברור לו איך הוא נסחף ככה… הוא נזף בעצמו כל הדרך הביתה, איך הוא איבד את הראש, איך הוא נתן לתשוקות להוביל אותו?! הוא כבר עוד מעט אבא לתינוק קטן, את … להמשך קריאה
אריה ישב מול האינקובטור הקטן, מתבונן בפליאה במעשה הבריאה הזעיר שמונח מולו. הוא ספר שוב ושוב את חמשת האצבעות בידיים וברגליים, לא מאמין לגודל של התינוק שלו. התינוק שלו. ושל מיכל. אחרי כל הניסיונות והאכזבות, בסוף הוא הגיע, אמנם מוקדם מהצפוי, אבל כך הכל הוא בריא והרופאים מרוצים. הניתוח עבר טוב, והתינוק יצא במשקל קילו … להמשך קריאה
האולם היה מלא בקרובי משפחה וחברים. אריה ומיכל ניצחו בגאווה על האירוע. האושר, היה החמצן היחיד שאפשר היה לנשום באולם. "אריה" הוא שמע את קולו של אביו קורא לו "המוהל בדיוק נכנס, גש אליו" אביו הורה באצבעו על היהודי המבוגר שנכנס בשער האולם. זה המוהל שמל את כל המשפחה שלו, את האחיינים הקטנים והגדולים. אריה … להמשך קריאה
"אתה רוצה לספר לי מאיפה הגיעה השערה הזו אליך?" מיכל שאלה בפעם העשירית, וידעה שתקבל את אותה התשובה. אריה דבק בעמדתו כשהוא התכופף להחליף את הגלגל, זה כנראה נדבק בו. – הוא היה כל כך להוט לחזור כבר הביתה, שלא התעכב אפילו להוריד את החליפה. הוא עשה פרצוף נעלב, על שבכלל העזה לפקפק ביושר שלו. … להמשך קריאה
אריה התעורר לשמע הרעש שסביבו, תחילה הוא לא הבין איפה הוא נמצא, אבל למראה הכפכפים והחול הדק, הוא נזכר. דרך החלון הוא ראה את השמש שוקעת, טובעת בים מלוח של תקוות ורצונות. הוא נבהל, הוא ישן יותר מדי. ומיכל בטח דואגת, והעבודה… איפה רותי? הוא מחפש את בגד הים הכחול בעיניו, את התלתלים המושלמים, את … להמשך קריאה