"אתה רוצה לספר לי מאיפה הגיעה השערה הזו אליך?" מיכל שאלה בפעם העשירית, וידעה שתקבל
את אותה התשובה. אריה דבק בעמדתו כשהוא התכופף להחליף את הגלגל, זה כנראה נדבק בו. –
הוא היה כל כך להוט לחזור כבר הביתה, שלא התעכב אפילו להוריד את החליפה. הוא עשה פרצוף
נעלב, על שבכלל העזה לפקפק ביושר שלו. אבל בפנים הכל בער בו, הוא הפסיד את הרגע שלו עם
רותי. את מיכל הוא אוהב, אבל ברותי היה משהו אחר, ברור לו שזה לא אמיתי מבחינתו, אבל הוא
הרגיש את זה לוחץ בבית החזה שלו.
"אז מה את אומרת, הרופא החמוד שלך, בעצם הומו?" הוא ניסה להחזיר את השיחה למקום שממנו
התחילה "יש בזה יתרונות" הוא חייך. נזכר בחבר שסיפר פעם שהוא מרגיש שרופא הנשים של אשתו
ממש מתחיל איתה. איך כל בדיקה מתארכת בכמה שניות, ואולי אפילו בדיקות מיותרות נעשו לה
בכוונה. אבל היא לא התלוננה. החבר הסמיק כשאמר שהוא מתלבט אם היא לא נהנתה מהמגע של
הרופא הנחמד. "אבל אם זה לא נעים לך, תמיד אפשר לחפש רופא אחר", הוא הגיש לה פתרון.
"לא, זה בסדר, אני רק נגעלת מהמחשבה על מה שהוא עושה.." מיכל עשתה פרצוף מקיא, ואריה
הצטרף לצחוק שלה.
"אני ממש מצטער על הערב, זה לא יקרה שוב. בפעם הבאה, אני ישר מתקשר אלייך לעדכן שאני
בדרך, ככה היית חוסכת לעצמך את הבגדים והאיפור" אריה נתן לה חיבוק, לא רוצה להיכנס
להשוואות בין שתי הנשים האלה, כל כך שונות, וכל אחת מהן מקסימה אותו בדרך שונה.
מיכל הסתובבה אליו בגבה "אני השקעתי בלהתלבש, לחינם, לפחות תשקיע בלעזור לי להתפשט"
היא לא היתה צריכה להגיד יותר מזה, אריה היה להוט לסקס, אבל פחד להציע, פחד מהמצב רוח
הנוכחי. ידיו כבר נשלחו אל הרוכסן הארוך, הוא פתח אותו מהר, חושף את קרס החזייה במרכז הגב
"בואי לחדר" הוא לחש לה באוזן, מחכה כבר להרגיש את הגוף החם שלה תחת אצבעותיו.
אריה מיהר לחדר לפניה, את הבגדים הוא השליך במהירות הצידה, נשאר במערומיו על המיטה
"מיכלי שלי" הוא קרב אותה אליו, היא עומדת לידו והוא עדיין יושב. תמונה של רותי עולה מול עיניו,
הם בתנוחה הפוכה מזו, כשהיא השעינה את ראשה עליו, אבל הוא מיהר לסלק את התמונה מדמיונו,
אריה משך את השמלה ממנה, חושף תחילה את הכתפיים העדינות ומיד את החזה המושלם, הוא
משך את השמלה ממנה, נותן לה ליפול על הרצפה, מיכל התכופפה להרים אותה, אבל אריה תפס
אותה באמצע "השמלה לא חשובה עכשיו" הוא אמר לה בשקט, מנשק את בטנה השטוחה בנשיקות
קטנות. ידיו כבר פתחו את החזיה הכהה "זה מיותר כל כך עכשיו". הוא כיסה את השדיים שלה בידיו
החמות, כל אחת מהן מגנה על שד אחר. הפטמות דגדגו אותו מעט והוא התחיל לעסות אותן, מצמיד
אותן אל פיו, מלקק ומוצץ אותן לקול ההנאה של מיכל.
"בואי אלי, שבי עלי קצת" הוא לחש אל גופה העדין, מושיב אותה על הזין הזקור שלו. ידיו מלטפות כל
פיסת עור חשופה, לשונו עוברת סביב הפטמות, מאחת לשניה, מרגישה את ההתרגשות שמתגברת
אצל מיכל, הוא מרגיש את הרטיבות שלה, את מיצי התאווה שלה שנשפכים עליו כשהיא גונחת
מעליו. הקולות שלה מתגברים עם כל ליקוק נוסף, היא גונחת בקול, ראשה מוטה אחורה וחזה צמוד
אל אריה.
"אני תכף מתעלפת" היא אומרת פתאום, מין תשישות פתאומית עוטפת אותה והיא נשכבת על
המיטה "בא אלי, אני רוצה להרגיש אותך היום" היא לוחשת לאריה בקול רווי תשוקה. אריה כבר
לידה, מלטף אותה בעדינות, החל מהלחי הימנית, דרך הצוואר הענוג, אל השדיים ומשם אל הבטן
ופתח הנרתיק הרטוב.
ידיו עוד משחקות מעט בדגדגן התפוח שלה, כשהיא גונחת בקול "בא כבר, בבקשה" ואריה בא אליה
כמצוותה. הוא מפסק מעט את הרגליים שלה, ומכניס את האבר הזקור הישר אל קודש הקודשים
שלה. כמעט ומקבל כוויה מהחום שמציף אותו. הוא גונח מאושר, כבר מזמן הם לא עשו מה שם
רוצים בזמן שהם רוצים, ההנאה הפשוטה של סקס טוב מציפה אותו באושר.
"מיכל, שוב סליחה על היום" הוא אומר אחרי שהוא גומר בתוכה, מוסיף נשיקה קטנה על השפתיים
היפות.
"זה בסדר. אני סתם הורמונלית ועצבנית. כל כך חוששת שהטיפול לא הצליח" היא משתתקת, נכנסת
חזרה לתוך הבועה שלה.
אריה קם וניגש למקלחת, המים זורמים עליו, משפריצים סביב, ולא אכפת לו. הוא משחזר את היום
הזה, את המפגש המוזר עם רותי, השקר הפתלתל שנכנס אליו ולבסוף הסקס עם מיכל. הוא מרגיש
לא בטוח בעצמו, היש סיכוי שהוא חלם על רותי בזמן הסקס?! משהו מציק לו, הוא די בטוח שכן.
כשהוא חוזר למיטה, מיכל ישנה. הוא מכסה אותה טוב בשמיכה, ונושק על מצחה.
אריה לא עייף מספיק, הוא מרגיש את המחשבות הטורדניות מציפות אותו. הוא מחליט לעבור קצת
על מיילים מהעבודה, לחסוך לו בבוקר את התשובות המתישות.
הוא לא מצפה למייל של רותי שמקדם את פניו.
אריה שלום.
תודה שבאת היום, מקווה שזה לא סיבך אותך יותר מדי.
אני ממש מקווה שמיכל תרגיש טוב.
אם בא לך, יש לי מחר יום חופשי )עבדתי הערב מספיק(, אני מתכננת לבלות קצת על הים.
אני אשמח לחברה .
רותי.
אריה לא ענה לה חזרה, הוא כיבה את המחשב ונכנס למיטה בלב כבד. הוא חשב על רותי, על הריח
שלה, על התלתלים ששיחקו על ידיו, על המגע הכל כך פשוט שהיה להם, אבל כל כך טוב. הוא רוצה
עוד, הוא לא מיצה את האישה הזו. את ההרפתקה שהיא טומנת בחובה.
מיכל הסתובבה אליו, מניחה את ידה הרפויה על גופו. הוא חיבק אותה חזרה, מאמץ את גופה אליו.
מיכל קמה מוקדם, מרץ לא ברור השתלט עליה. כשאריה נכנס הביתה אחרי התפילה, היא כבר
מוציאה מהתנור את העוגיות שהספיקה לאפות. הריח המתוק ממלא את האוויר, ואריה מרשה לעצמו
לשכוח מהמייל הלילי, מרותי ומהים, מהחלומות שלו.
לפני שהוא יוצא לעבודה, מיכל אורזת לו שקית קטנה עם עוגיות, שיהיה לו משהו מתוק ממנה ליום
הזה.
המשרד שקט כשהוא נכנס, אריה פותח את המחשב ויושב לעבוד, מתעלם במופגן מהמיילים
שנשלחים אליו. הוא חושש לפתוח את התיבה הסגורה הזו, דוחה את הקץ. האנשים נכנסים
למשרדים לאט, מפהקים לבוקר חדש של עבודה, ואריה מרגיש מלא אנרגיה. היום עובר על אריה די
מהר, ככה זה כשמרגישים טוב, הוא חושב לעצמו. לפני הפסקת הצהריים הוא מקבל טלפון זועם
מלקוח "אריה, שלחתי לך מייל כבר לפני חמש שעות, על הזמנה שלא הגיעה לחנות, ואני עדיין מחכה
לתגובה. איזה מין שירות אתה נותן לי?!". אריה התנצל והבטיח לטפל בזה מיידית. בלחיצת עכבר,
הוא פתח את המייל, מספר הודעות בענייני עבודה חיכו לו, אבל גם מייל אחד נוסף, עם שתי הודעות
בתוכו. הוא פתח את ההודעה ביד רועדת.
אריה בוקר טוב.
אני על החוף, נהנית מקצת שמש רגועה. סתם אם בא לך..
לא לוחצת.
ואז המייל השני תמונה של כפות רגליים שזופות, נחות על החול החם. –
אריה התלבט איך לענות, איך להגיב. הוא כל כך רוצה להצליח ולהתגבר, אבל הלק הסגול על
האצבעות המושלמות של כף הרגל, מחייך אליו. כמעט ולוחש לו כמה הוא מחכה לו.
אריה עונה בקצרה:
אין לי שום רצון להיראות בציבור איתך. בטוח שאת יכולה להבין.
הוא שלח את המייל, בטוח כי התשובה תבוא.
הצפצוף של הודעה נכנסת היה מהיר משציפה לו.
כשתגיע לאזור הנמל, גש למרפאה המקומית צמוד לחוף. אני עובדת שם מדי פעם.
פשוט תגיד שקבעת איתי, הם יתקשרו אלי מיד. אני בחוף שם.
מחכה…
"מנחה, מנחה" קרא לו אחד העובדים, מאיץ בו להצטרף למניין המוקדם. אריה עמד בתפילת שמונה
עשרה, לא בטוח מה המילים הנכונות. המחשבות לקחו אותו אל החוף החם, אל החול שנדבק בין
האצבעות, אל השמש המחממת.
התפילה הסתיימה, ואריה הרגיש שהוא לא ממש התפלל. הוא נכנס לרכב ונתן לידיו לנהוג. בלי לשים
לב הוא הגיע לחניון הנמל. רגליו נמשכו אל החול החם, הדביק. מתעלם מפעמוני האזהרה שמצלצלים
בראשו, הוא המשיך עד השלט הקטן מרפאה. מזל שאת החליפה השארתי ברכב, הוא הרהר –
לעצמו, מרגיש את הזיעה במורד הגב.
"שלום" הוא פנה לבחור נחמד שישב בכניסה "אני מחפש את רותי".
"אתה הפגישה שלה? וואלה מפתיעה הבחורה. חכה פה רגע אני קורא לה". הוא חייג בנייד שלו
והקול של רותי מילא את החלל "הי מכוער, מה קורה?"
"אני בסדר, מקווה שגם את, כי הפגישה שלך הגיעה" לנימת קולו אריה לא יכל שלא לשים לב. "חכה
פה רגע, היא כבר מגיעה" הוא אמר לאריה, ממשיך להביט בו כאילו היה יצור מוזר.
אריה נעמד ליד החלון, מקווה לראות את רותי מולו, ואולי לא. אבל אז היא רצה על החול החם, בגד
ים כחול כהה עוטף את חמוקיה, וזהו. כפכפים מוחזקים ביד אחת והשנייה אוחזת בתיק צבעוני. הוא
לא הצליח להתיק את עיניו מהחלון, רותי נפנפה בידה לשלום, והוא הרים את ידו להשיב, אבל חולשה
מוזרה התפשטה לו ביד.
"הי" היא אמרה בקול שמח כשנכנסה למרפאה הקטנה "שמחה שבאת" היא פנתה אל אריה.
היא הודיעה לבחור בכניסה "הי, אני בחדר של מתי, אל תפריע לי". היא נכנסה לחדר צדדי ואריה
בעקבותיה.
"את בטוחה שפה זה בסדר?" אריה שאל בחשש, ונעל את הדלת אחריו.
"כן, זה בסדר גמור פה" רותי הניחה את הכפכפים והתיק על הכיסא היחיד שעמד ליד השולחן,
והתקרבה אל אריה "תודה שבאת. באמת" היא ניסתה לחפש אצלו חיבוק, אבל אריה רק השפיל
מבט, מובך "תראי רותי, אני לא יודע למה באתי… אני… אני אף פעם לא הייתי כל כך קרוב לבחורה
במצבך" הוא הצליח להגיד לבסוף.
"אתה רוצה שאני אשים עלי חולצה? אם זה יהיה לך יותר נח, אז בכיף" היא כבר פנתה לפתוח את
התיק.
"לא, אל תעשי את זה בשבילי. אני אלמד להסתדר, מקסימום אני אעצום עיניים" אריה חייך, מנסה
לדמיין מה יקרה בעיניים עצומות.
"טוב, אז ספר לי למה הגעת בסוף, כבר פחדתי שלא תגיע. אבל אם היית מבריז, הייתי מבינה.
באמת" המילים שלה נגעו בו, ריגשה אותו המחשבה שהיא היתה מבינה את ההברזה שלו.
"למה? לא ברור לי עדיין. כנראה שלא ממש שלטתי בנסיעה שלי לפה" הוא חייך, מתקרב אליה קצת,
מנסה לא לנעוץ מבטים בעמק הפעור בין שדיה וחשוף חלקית "אבל עכשיו אני פה, אז זה לא באמת
משנה למה הגעתי". רותי עמדה עכשיו קרוב אליו מתמיד, סנטימטרים ספורים הפרידו ביניהם, אריה
שלח יד אל הלחי הנקיה מאיפור וליטף אותה קלות. רותי הסתכלה עליו, מישירה מבט אל העיניים
הכהות שלו "זה מביך אותך ככה?" היא שאלה, מתפללת שהיא לא מביכה אותו, טוב לה, נחמד לה,
היא לא רוצה שהוא ירגיש אחרת ממנה.
אריה לא ענה לה, רק הצמיד אותה אליו, נושם את העור השזוף, מרגיש את אותו רך בין אצבעותיו
"את כל כך נעימה לי" הוא לחש, מקווה שהבחור בחוץ לא שומע את מה שקורה בחדר בקטן "אני
שמח שהגעתי".
השפתיים שלהם נפגשו בדיוק באמצע הדרך, נצמדו ברכות, בציפיה לבאות. הידיים נצמדו לגוף
שמנגד, מרגישות כל פיסת עור שניתן לגעת בה, וברותי ניתן היה…
נשיקה סוערת היתה צפויה מהם, נשיקה שתרעיד עולמות, שתתפתח למשהו גדול יותר, משהו שהם
חלמו עליו, שניהם…
אבל הקול הגברי מבחוץ הקפיץ את רותי "יאללה תעיפי את התחת שלך לחוף, חייבים עזרה דחוף"
רותי התנתקה מאריה, מנסה להבין מה עליה לעשות עכשיו. היא לא במשמרת על החוף היום, היא
לא חייבת לצאת מהחדר האפוף בריח הדביק של שניהם. מבט קצר דרך החלון והיא כבר בחוץ, רצה
על החול החם.
אריה נעמד, מביט בחלון, מפחד לצאת לקול ההמולה שבחוץ. הוא ראה את רותי מתכופפת מעל
נערה צנומה, מבצעת בה פעולות החייאה. לידה ביצע את אותן פעולות בדיוק הבחור שהיה איתם
בתוך המרפאה.
המבט בעיניה של רותי, כשהיא הרימה את ראשה לרגע, אמר לו מה שלא צריך לומר. קולות הסירנות
מסביב, האלונקות שהורדו, ורותי במרכז הבמה, מחלקת הוראות לצוות שהגיע עכשיו, גרמו לו
לסחרחורת. אריה התיישב על הכיסא, מפנה את הכפכפים לרצפה.
מחכה…
וואוו!!!
איזו מדהימה כל פעם עם רטט חדש שעובר בגופי בזמן הקריאה תודה ושוב תודה
בכיף.