"קפה?" "כן. תודה" "סוכר, מתוקה? או שאת מספיק מתוקה?" "לא. תודה. בלי" "גם אני שותה בלי. שומרת, את יודעת" "את? את בדיוק… את האשה מהחלומות…" "אולי. אבל על הגבול. לא יותר מדי. החלומות שלך?" "ברור…." "באמת? לא חשבתי…" מיתממת. "לפעמים אני חולמת עליך בלילה…על הגוף האלוהי שלך…" "איזו חמודה…" "אבל אני להיפך… הלוואי שהייתי יכולה … להמשך קריאה
“איך את מרגישה, שני, אחרי הפגישות שלנו?" "הרבה יותר טוב!" "יפה. אני באמת שמחה. ההתקדמות שלך היא הסימן שאנחנו בדרך הנכונה" "כן. למדתי דברים…" "מה למשל?" לאהוב את עצמי…" "כלומר? אשמח אם תפרטי" "לאהוב את מי שאני. את שני. מבפנים. אני זה הכי טוב שיש לי" "וואו… שזה ממש עמוק. ואיך הגעת לכאן, לפנימיות שלך?" … להמשך קריאה
"בדיוק מה שהייתי צריכה! תודה!" עיניה נוצצות בעליזות שובבית כשהתישבה. הפעם על ספת הטיפולים במקום על הכורסה. "אני כל כך שמחה שאהבת! בשלב זה של הטיפול התבקשה מתנה כזו. וסוד קטן … זו לא ממש מתנה.זה מעין תרגיל בית…" "הו… אז אני מקווה שעשיתי מה שהייתי צריכה לעשות… לא נתת לי הוראות…" "אני רואה בעינייך … להמשך קריאה
השינוי היה איטי. שני עמדה מול המראה הגדולה בחדרה והביטה בהשתקפות. אשה צעירה לא יפה במיוחד ולא מכוערת. רגילה כזו. גוף דק, נערי. כתפיים שמוטות. כאילו מנסה להסתיר את עצמה. לבושה עדיין בבגדים מהבוקר, הבגדים בהם בילתה את כל היום. מכנסיים שניסו ליצור רושם רחב יותר ממה שהיה תחתם, מסתירים כל רמז לצורת גוף ולמיתאר … להמשך קריאה
“היכנסי בבקשה" שני נכנסה בהיסוס, כאילו מתחרטת בכלל על שבאה לטיפול. כי לבוא לטיפול הוא להגיע למסקנה שמשהו לא בסדר. משהו צריך טיפול. אם משהו לא בסדר אז אני לא בסדר… "תיכנסי בבקשה. שני, נכון?" "כן…" אפילו אישור שמה היה כרוך באי נוחות. היא היתה "ביישנית", לדעתם של מי שחשבו שהכירו אותה, והיו בטוחים … להמשך קריאה
אהובי קראתי את המכתב שלך לפני חצי שעה ועד עכשיו אני מצטמררת. לא רק בגלל שרציתי לגמור מיד אחרי שקראתי. לא ממש… זה קצת הרגיע אותי, כשגמרתי. הייתי כל כך נרגשת שהייתי מוכרחה לגמור. בלי עזרים, בלי צעצועים ובלי להחדיר שום דבר חוץ מאצבעותי. גם לא הייתי צריכה לא ג'ל ולא כלום. כל כך הייתי … להמשך קריאה