מאז הלילה "בתנור של דודה בלה" הוא לא הפסיק לחשוב עליה. לחלום עליה. לפנטז. היא כל הזמן היתה בראש שלו. האשה הגדולה מהחלומות . האשה הזו… בכל פעם שהריח לחם או מאפה. בכל פעם שנגס בלחמניה טריה. הוא נזכר בה. בחיוך המתוק. בעיניים הנוצצות בשמחת חיים מזמינה. בשדיה המלוניים, הפטמות הענקיות, נוטות מעט כלפי מטה … להמשך קריאה
הריח. הריח היה מעיר את כל השכונה. כבר בחמש בבוקר היה אפשר להריח לחם טרי. מסביב ומשם לכל הבתים בשכונה. בתים ארוכים. שלוש קומות שלוש כניסות. קצת עצים. המאפיה. המאפיה של דודה בלה היתה מרכז העניינים. שם היו ריכולי הבוקר בעיניים שעדיין לא נפקחו לגמרי. הקולות ששמעו בלילה דרך תריסי השכנה או הוילון שהתנפנף באנחות … להמשך קריאה
"אמא!" הפליק שחטף בישבן לפני שיצא לבית הספר… "מתה על התחת הזה, בן!" "אבל למה ככה…" "כי בא לי" זה התחיל מוקדם יותר, עוד כשהיה במכנסיים ההודיים הרפויים האלה ובטי שירט הסמרטוטי שאיתם הסתובב תמיד לפני שהתלבש. כשעברה לי הדלת הפתוחה וראתה אותו מצחצח, שרירי הישבן נעים-מרטטים בקצב הציחצוח לא יכלה שלא לתת … להמשך קריאה
"אמא… את אוהבת אותי?" "הכי בעולם עידן" "לא…לא כמו אמא. את אוהבת אותי?" "אז כמו מה?" "כמו שאשה אוהבת גבר." "אבל אתה עוד לא" "מה, אני לא טוב? לא עושה לך טוב?" "אתה עושה לי הכי טוב. אבל אתה עדיין צעיר. יש לך מה ללמוד" "אז למדי אותי, אמא!" "לאט לאט תלמד הכל. לפחות את … להמשך קריאה
היה יום עבודה ממש קשה. לאורך כמעט כל היום היא היתה על הרגליים, ועוד על עקבים! כשמירב הגיעה הביתה היא רק רצתה לנוח. להרים רגליים, לשתות משהו… אבל רגע…יותר טוב אמבטיה, לא? המים החמים (מאד!) כבר שיכשכו ועוד מעט מילאו את האמבטיה. הקצף עלה לשולי האמבט. אדים עירפלו את החדר, מטשטשים את ההשתקפות במראה. הניחה … להמשך קריאה
לפעמים יצא לו להיות לבד בבית. יכול להיות יום חופש. יכול להיות סתם שיעור או שניים שבוטלו. מה זה משנה… העיקר שנשאר לבד, לעצמו. חופשי להיכנס ולצאת גם לאן שלא בטוח שמותר. היה מסתובב בכל הבית. נכנס למקומות שלא היה מגיע אליהם בשגרה. למשל לחדר של אימו. מאז שאביהם עזב היא היתה לבד בחדר. המיטה … להמשך קריאה