תיקון הפנצ'ר או גמילות חסדים…

…סוויטה, הזכירה לי את סמנטה פוקס. אומנם מבוגרת יותר, חזה טבעי, מוצק בנוי הייטב. קומפקטית, שיערה הבלונד גולש על כתפיה, פנים נאות עורה צח בוהק,  עיניים דבש שפתיים חושניות, "שפתיים של מוצצת."

"היא הזונה מהפינה, עושה מסאג'ים."

אמר אבו-אכבר.

"ואפילו להשחיל לשושנה ההדוקה שלה בתחת…חחחקע…עעקרעע..חחח"

ענה לו, ג'אבלי ועושה תנועות של זיון ומלקק את האוויר בלשונו הארוכה….

"מניסיון, לדעתי כבר התחת שלה לא הדוק…מרוב שתקעו אותה… ואפילו אוהבת ליקוקים ושלוקים למטה, השארמוטא הזו..אפילו אם יש לך זין קטן וזיקפה חזקה, היא תיתן לך הכול…רק תשלם לה…"

עוד הוסיף ואמר.

כל בוקר, לבנה, הבת של הבוס, הייתה עורכת לנו בבוקר שיחת מוטיבציה. אנו ישובים על "פופים" ענקיים, מזרוני ספות שאתה רק רוצה להשכיב את בת-הבוס, לבנה…

קרני השמש של הבוקר, מלטפים מחממים, חודרים מאירים, מסנוורים. תמיד עמדה ככה, יודעת את הכח הנשי שלה. חודרים דרך שיערה הגולש על כתפה הגדולות. שמלתה הלבנה, קימורי גופה, ירכייה המדושנות ובעיקר הפרסה, המרווח המענג, חלום של כל פועל בחברה. לחוש, לטעום ללקק לזיין אותה עמוק במאנוש שלה הוורוד. את הפרסה הקטנה של הפוסי שלה המודגשים מקרני השמש.

עשר דקות של שיחה והחברים בדרך לאונן עליה, בשירותים היו מפנטזים על שפתי ערוותה הרכות החמות המחרמנים שלה…

ברחוב הש"ך בתל-אביב, היה המפעל ליצור רהיטים מעץ מלא.

עבודה פיזית קשה, התגמול הכספי נאה מאוד.

כל יום משעה שבע בבוקר, כבר ממתינה המכולה לפריקה. צוות מיומן של סבלים ועובדים בעיקר מיפו, חזקים, צעירים חרמנים….

ואז היא עוברת, שמה, סוויטה, מחבר-העמים היפה והמזמין. ביונדאי אקסנט, מקרטע, צבע בורדו מקולף.

הכביש מקולל, הרבה בורות, נוסעת בזהירות, עוצרת וכולם באים להגיד לה שלום, בעצם להציץ לה.

חורף, קיץ, חם, קר. תמיד עם שמלת מיני, בלי כלום למטה, מציצים לה, שולחים מבטים, מחורמנים, ערוותה חלקה רכה, מוכנה. בקיץ פיטמותייה הורודות הזקורות מציצות מהתחרה הרכה. לשונה מלקקת את שפתייה…מגרה אותנו.

"היי בנים חתיכים, יום פיצוץ שיהא לכם"

"פתוח משעה עשר…"

לוחשת.

אני שואל את אבו-אכבר,

"מי הכוסית הזו ?"

"שווה זיון. ראית את השפתיים של הקוס שלה האדומות? חצי מהחברים כאן טחנו אותה"

"אתה רוצה לזיין אותה, ולגמור לה בפה? יעלה לך 150 שקל לשעה".

"מה היא כאילו עושה מסאג'ים והכול…?"

אני שואל.

ממשיכים בעבודה.

ככה כל יום, באותה שעה עוברת, מאיטה, משוחחת מחרמנת ממשיכה…

יום אחד אבו-מג'אדי נתן לי כרטיס.

"תתקשר, לזונה, היא מזמן לא קבלה זין קטן….חחחח…."

צוחק אבל בא ומחבק אותי.

"מקסימום תזיין אותה בפה, היא יודעת ללקק ולמצוץ…"

ערב אחד לאחר העבודה התקשרתי, לברר פרטים.

עליתי אליה.

דופק בדלת….

מי שם, ? שואלת.

אני, ג'ונסון,  עונה לה.

קבעת תור?

הממ…לא, ספונטני לברר פרטים.

פותחת, נכנס.

עומד מולה, מתפעל כיצד האל הכניס לתוך 150 ס"מ כל כך הרבה סקסיות יופי חן וארוטיקה. כוסית פצצה.

בגד רשת שקוף ורוד מונח ברישול על גופה, בטן לא הכי שטוחה, עור גופה הבהיר, פיטמות זקורות בקצה השדיים שלה,  מנסה להסתיר מפשעה מגולחת ומגרה…

מדקלמת:

"…150 שח לשעה תגמור כמה שאתה יכול, אני עושה הכול. אני נקיה ( מראה לי מסמך שנבדקה ממשרד-הבריאות…)((מי בודק זונות, שטויות במיץ). אתה יכול לרדת למטה. אתה יכול גם לחדור לתחת אבל עם תוספת מחיר…"

"היי…היי…רגע, תעצרי, אני רק רוצה להגיד לך משהו חשוב..את מחנה את הרכב שלך על המדרכה, בפינה לא הרחק מהפנס. ושם יש הרבה מסמרים וברגים.

פשוט יהא לך פנצ'ר בגלגלים. כואב לי עלייך שבסוף יום עבודה את יכולה לאכול אותה…דרך אגב אני עובד בחברה של הרהיטים"

אוחזת בידיים שלי ואומרת.

"אתה עובד שם ? מעניין, אני מכירה את כולם…ואיך אני לא מכירה אותך אדם טוב לב, אולי בא לך קצת לשחרר לי את הצוואר…?"

"…ממ..אהה….אננניי….מממ....הררר…"

ברחתי משם….

כל בוקר עוברת  עורכת את ההצגה שלה, אני נמנע מלהיות בקרבתה.

יום אחד אבו-אכבר שואל אותי אם בא לי לזיין אותה.

נתן לי כדור לבן.

"50 שקל יא-זאלאמה, קח בחשבון שתהא לך זקפה שלושה ימים".

….

….

ואני שקוע איך לטחון אותה.

…

…

ביום שני, היא הייתה מסיימת מוקדם….מדמיין את ניחוח נרתיקה, רטיבות בשרה…חלומות….

נטלתי מעט ברגים, פזרתי מסביב לרכב שלה ובקרבת הגלגלים….

…ראיתיה מרחוק, כאשר נכנסה לרכב, מהרתי אליה.

"היי, ערב טוב לך יפיפיה"

"היי, זה אתה, למה ברחת לי? מה שלומך, צריך משהו?"

שואלת.

"לא, פשוט סיימתי לפני שעה לעבוד, המתנתי להגיד לך שאת חייבת להזהר מהברגים על המדרכה…רגע, על תסיעי, אני אפנה אותם…"

….אספתי את הברגים והראתי לה.

"זהו, את יכולה להיות רגועה, אספתי אותם."

"תודה, אתה באמת אדם טוב בוא, תכנס לרכב…"

מושכת אותי לרכב, מושבי הרכב עטויים בפרווה רכים נעימים ניחוח נעים באוויר.

"מאוחר לי, אני חייב לחזור…"

עושה רבע סיבוב, מפסקת רגליים, כל הפות שלה מולי, פנס הרחוב עושה תפקידו נאמנה,

בעדינות נוטלת את היד שלי, מעבירה על הירכיים שלה, אני משתנק, הזין הקטן זז, מתעורר…אני מסתנוור…

***"רגע, תעצור! תעצור! תעצור! הפתיח שלך ארוך מאוד…"

אני אומר לג'ונסון.

"אתה מסכים איתי שאני לא יכול ישר לקפוץ לזיונים ולסקס,  נכון ? הפתיח הוא רקע חשוב לבאות !" שואל ועונה לי..

הנהנתי בראשי עושה פרצוף של *לא יודע*….ממשיכים****

והיא,

מניחה יד על הרגל שלי.

אני חש בזרמים…

משחקת בלשונה, החזה שלה עולה ויורד, אני המום, בעדינות מצמידה את אצבעותיי למפשעתה החמה. חש ברטיבות…

"בלעת את הלשון? אתה בהלם! תרגיע, סוויטה תעשה לך טוב…"

רוכנת לכיווני. לא יודע איך אבל כף ידה השמאלית, חמימה, כבר מתחת למכנס הקצר שלי אוחזת בזין שמתעורר.

סוגרת על ידי את ירכייה החמות, לחות.

אין לי דופק, אין לי נשימה…אני מבועת…

פותח את הדלת ובורח…

בקרן הרחוב עצרתי, איזה דפוק אני, אמרתי לעצמי.

הצצתי לכיוונה, התניע ונסעה.

חודש עבר, כל בוקר, אותו סיפור ואני בעבודה מפנטז עליה.

פתאום אבו-אכבר שואל אותי.

"נקנקת את סוויטה? היי, הלוווו, ג'ונסון??"

"לא, אבל זה בתוכנית"

"יא-זאלאממה, אתה דפוק שו תוכנית ? לך תפרק אותה, היא מתה לאכול זין…כולה 150 ג'ובות, בתחת היא אוהבת לאט ועדין, תוסיף כסף…תאמין לי…תהנה…"

יותר משלושה חודשים לא זיינתי.

הגיע הזמן לפעול.

קיץ, ימים לוהטים, אני מיוזע, ועייף.

יום שלישי בערב, שבע בערב, כולם כבר הלכו.

נגשתי לרכב שלה, בדקתי שהשטח נקי.

 ….רוקנתי את כל האוויר מהגלגל האחורי, ומעט מהגלגל הקדמי. תקעתי בורג, ופזרתי ברגים מסביב…

ישבתי בפינה…ממתין…

הזונה לא מגיע, שבע וחצי, הזמן זוחל, מתחיל להתייאש.

שעה שמונה, שמונה ורבע…אני בלחץ…

הגיע, נכנסת לרכב, מסתדרת, מתניע את הרכב מתחילה בנסיעה. אני ממהר לכיוונה, נבהלת. סוגרת את החלון.

פולטת קללה ברוסית.

"היי, זה  אתה? מאנייק נבהלת אותי מאוד.. "

"מתנצל, לא התכוונתי להפחיד אותך, תכבי את המנוע, יש לך פנצ'ר בגלגל אחורי…"

יוצאת , מראה לה את "הבורג התקוע" אני מולה, מביטה אובדת עצות….מתחילה להלחץ, משמיעה  קול יבבה חרישית.

"היי, אני כאן, אני גוער בה.

"אני לא מבין אותך. את מגיע באור יום. למה את מסתכלת. הרי הזהרתי אותך בעיניין…"

מתחיל ללכת,

"אולי אני אזמין את "שגריר". אתה יודע הייכן יש מוסך, פנצ'ריה?"

"עכשיו בשעה כזה ? שעות עד שיבואו"

עונה לה.

אוחז את ידיה, מוביל אותה לרכב, "תשבי. אני אחליף לך גלגל"

"הויי, אתה מלאך"

נצמדת אלי, השדיים החמים שלה העירו את הבייבי הקטן שלי. מחבקת אותי, היד יורדת למפשעתי, מלטפת את הביצים,אני מחסיר נשימה, ממשיכה. מכניסה יד למכנס ו…מביטה לצדדים מורידה את המכנס ומתחילה למצוץ לי….

באחת מתעשת.

"די, תפסיקי. יש לי הרבה עבודה כעת".

ישבה ברכב, החלפתי את הגלגל. הבולבול שלי כבר במצב עמידה, מוכן לסתום כל חור.

"סוויטה, גמרתי, הכל תקין".

"גמרת? או סיימת…?"

מחייכת…

"מחר את נוסעת לפנצ'ריה לסדר את הגלגל ! זה ברור לך ?"

…

…

"אולי תבוא אלי, ביום שישי. לעזור לי בכמה דברים? אני מתחילה מוקדם בשעה 7 בבוקר לעשות סדר."

"…ממ…הממ…אההה…אני צריך להיות מוקדם בעבודה."

מתקרבת אלי, מכניסה יד למכנס, אצבעות רכות חמימות מטיילות לי על "כיפת-הברזל" שלי, רטיבות עזה, וריגוש עז…דוחפת אותי למושב האחורי, אני משחק אותה תמים והמום,  השפתיים שלה פוגשות את הזין שלי שכבר קיבל זיקפה.

את הכדור עדיין לא לקחתי. אצבע ששיחקה לי בחור התחת, מטריפה אותי, דוחפת בעדינות אצבע, אני בשמיים,  גופי מתעוות, מציצות קולניות, כמו שהזונות יודעות לעשות. נוטלת את ידי לכיוון הקוס שלה. צונאמי של תשוקה חמה שוטפת אותי.

אומנם לא נוח לי, אני יושב כזה מעוות וכפוף, לשונה רוקדת, מחול של שדים הזויים על קצה הזין שלי ושאיבות אשכיי המלאים במיליוני פצצות מיצרר, חמים לוהטים ששים אלי קרב, מוכנים לשיגור. יד  שניה עם הביצים לשונה הגדולה נמרחת לאורך הזין. 180 מ"מ נעלמו בגרונה, אוחזת את ישבני ופשוט מזיינת אותי….

אצבעותיי כבר עמוק בתופת הלוהט. שתי אצבעות בעמק האגודל משחק בדגדגן הגדול.

יונקת לי את כל הזין לשה את הביצים שלי…

פתאום היא מפסיקה.

 הזין שלי לקראת פיצוץ…

"יום שישי, קבענו. תגיע מוקדם"

…

נפרדתי לשלום.

…

ביום חמישי נטלתי את הכדור, בערב במקלחת מטפל בו, מסבן אותו ועורך לו גילוח. נדהמתי מהתוצאות. שעה וחצי הזין שלי עמד כמו תורן. קשה כמו ברזל.

בלילה הזיקפה נוראית  גרמה לי כאבים עזים.

אבל החזקתי את עצמי.

….מלא מרץ מוקדם ביום שישי נכנס לחצר כדי לעלות לסוויטה.

היא הייתה שם, קלטה אותי וסימנה לי שלא אגש אליה. הרבה באלאגאן, שוטרים ואמבולנס שהחל בנסיעה מהירה.

מסתבר שנרקומן נפח את נשמתו בחדר המדרגות…

החלום לזיין אותה מתרחק ממני. ודווקא עכשיו שאני מצוייד ושש אלי-קרב.