רופא משפחה

נכנסתי למרפאה בסערה.

שוב איחרתי.

רצתי מתחנת האוטובוס עד למקום.

שירלי המזכירה חייכה אלי והושיטה את ידה לקחת ממני את הכרטיס המגנטי.

"וואי, סליחה.."

מלמלתי, כולי מתנשף.

"הכל בסדר, הוא מחכה לך"

אמרה בקולה הנעים.

נכנסתי לרופא.

"ש.. ש..לום ד"ר.."

גמגמתי.

"בוא ליאב, שב."

סגרתי את הדלת והתיישבתי.

"מה שלומך?"

שאל ד"ר גלעד בחיוך.

"בסדר, חוץ מהרגל שהורגת אותי כבר כמה ימים.."

"בוא, תשב על המיטה ותחלוץ נעליים וגרביים."

התיישבתי על המיטה המכוסה בנייר מגבת, והורדתי את הנעליים.

ריח הרגליים והזיעה התערבבו יחדיו והחדר הריח בהתאם.

"איזו רגל?"

שאל הדוקטור.

"ימין".

הוא רכן על שרפרף קטן והתיישב מולי.

בחנתי אותו.

הוא היה נראה בשנות ה 40 המאוחרות לחייו.

צדעיים לבנות השתלטו על שיער ראשו, שיערות חזה שחורות בצבצו מהחלוק הלבן שלבש, הוא הדיף ריח בושם נעים וקליל.

עיניו בצבע כחול חודר, מסתכלות בדאגה על רגלי.

הוא הושיט יד וליטף את רגלי המכוסה בשיער דליל.

המגע היה מכאיב ומחרמן בו זמנית.

"זה כואב שאני נוגע?"

שאל.

"כן..כן."

"ועכשיו?" שאל ולחץ בחוזקה מתחת לברך.

"אה, פאק!" קפצתי.

"אהה, אממ אני מבין.. ידידי, אתה סובל משבר מאמץ. אני מציע לך לחדול מכל פעילות ספורטיבית לחודשיים הקרובים, מהסיבה הפשוטה שהכאב הזה יכול להחמיר, ואף לעבור לרגל שמאל ואז להשבית אותך לגמרי ואנחנו לא רוצים בזאת. יש מבין?"

 

הנהנתי בראשי נמרצות.

"יופי." הוא חייך חיוך מושלם. "אני רושם לך משחה וכדורים והפנייה לאורטופד. משהו נוסף?"

 

"כן! תעשה אותי חזק כאן ועכשיו, תשבור אותי על מיטת הטיפולים הזאת, תעשה לי שברי מאמץ בכל הגוף."

אבל את כל זה חשבתי רק בראש ובפועל אמרתי רק דבר אחד: "לא".

 

"מעולה, אתה יכול לשים נעליים."

הוא קם וחזר לכיסאו, מתקתק דברים במחשב בזמן שאני נועל את הנייק שלי.

לפתע נפתחה הדלת ושירה נכנסה, מגניבה אליי חיוך קטן ניגשת לדוקטור ולוחשת לו משהו באוזן.

הוא בתגובה חייך וליטף את ישבנה, על אצבעו טבעת נישואין שלא הותירה מקום לספק.

הם מנהלים רומן.

שירה יצאה, גלעד הביא לי את המסמכים וסינן מתחת לשפמו: "כדאי מאוד שמה שראית עכשיו,יישאר בחדר הזה. תרגיש טוב."

יצאתי מחדרו  בדפיקות לב, עובר את המזכירות. רואה בזווית עיניי איך שירה בוחנת אותי בעניין: את הטישרט הקצרה שיושבת על גופי החטוב, את הברמודה שחושפת את רגליי השריריות…

 

פלטתי "ביי" קצר ויצאתי מהמקום.

 

***

 

המתנתי חודשיים מזורגגות לאורטופד.

בזמן הזה הייתי תקוע בבית, נודד בין תרגילי חיזוק לרגליים לבין בהייה בסרטים ומחקר קטן בגוגל על ד"ר גלעד שרק מלהסתכל על התמונות שלו שלו היה עומד לי.

 

הייתי מסתגר בחדר, פותח את הפרופיל פייסבוק שלו בוחר את התמונה היחידה ששם הוא בלי חולצה ומשפשף את עצמי למוות.

מדמיין איך הוא מזיין אותי על המיטת טיפולים הזאת.

באופן מפתיע התקשרו מהקופה והקדימו לי את התור לאורטופד.

הלכתי למחרת.

הוא עשה לי פחות או יותר את אותה בדיקה שעשה לי ד"ר גלעד.

רק שבסוף הוא רשם לי המון תרגילים ומרשם למדרסים.

"תוך חודשיים מעכשיו אתה כמו חדש", הבטיח הדוקטור. לא לפני שהזהיר אותי להימנע מריצות ולנוח כמה שיותר.

את המדרסים קניתי באותו יום ובאותה נשימה קבעתי לבקשת ד"ר גלעד  ביקור חוזר אצלו.

 

יום חמישי הגיע ואיתו התור לרופא משפחה החתיך שלי.

שירה קבעה לי את התור ל 17:00, השעה הכי עמוסה אצלו.

הגעתי למקום.

חדר ההמתנה היה מפורק במבוגרים ובמשפחות עם ילדים.

המתנתי אולי דקה ושירה אמרה לי שאני יכול להיכנס.

גבות רבות הורמו וקולות מחאה נשמעו, אך אני כבר נכנסתי וסגרתי אחרי את הדלת.

ד"ר גלעד הביט בי בחיוך משולחנו.

"שלום ליאב, מה שלומך?"

"אממ טוב, תודה."

"בוא, שב בבקשה."

התיישבתי מולו. רק שולחן עץ מהגוני מונע מהברכיים שלנו להתחכך.

"היית אצל האורטופד." ספק אמר ספק שאל.

"כן." פלטתי קצרות.

"אממ, אני רק אפתח את התיק הרפואי שלך.."

"תפתח אותי…" חשבתי בראש.

"כן אני רואה, אתה מבצע את התרגילים?"
"כן."

אמרתי.

"תראה לי."

"סליחה?"

"תראה לי איזה תרגילים הוא רשם לך לעשות, ליאב." אמר בקולו הנעים.

קמתי והתחלתי לבצע חלק  מהתרגילים שזכרתי.

ליאב נעמד ותמך בי בחלק מהתרגילים, נוגע בי מדי פעם כאילו לא בכוונה באזור הירך והישבן.

"יפה. עכשיו תראה לי בבקשה תרגילים בישיבה ובשכיבה על המיטה."

"הנה זה קורה.." חשבתי לעצמי בהתרגשות.

"הכול בסדר?" שאל.

"כן, למה?" כנראה שרעדתי קצת.

"כנראה שאתה צריך לשבת בכל מקרה, גם נהיה נורא חם. אני אגביר את המעלות במזגן."

שמעתי את הצפצופים של המזגן ואת הדלת ננעלת. פעמיים.

התיישבתי על המיטה כשעל מצחי זיעה קרה, ליאב הסתובב אליי והביט בי.

"נראה שאתה קודח מחום, תן לי לבדוק רגע.."

הוא התכופף לעברי והדביק לי נשיקה ארוכה למצח.

"כן, יש לך חום. ככה בדקו פעם, ידעת?"

נענעתי בראשי לסירוב, די הייתי בריגוש מכל הסיטואציה.

ליאב הביט בי וחייך חיוך קטן. "תיכף נטפל בך."

הוא קם ונפנה ממני לעבר השולחן שלו, מזיז כל מיני מסמכים מהשולחן.

אחרי רגע הוא חזר עם קופסת אקמול, מחלץ כדור מהטבלית.

"קח", הוא אמר בעודו גם מושיט לי כוס מים.

שתיתי.

שמתי את הכוס בצד.

הוא הביט בי.

"אתה חמוד", הוא לחש. "כשהיית קטן והיית מגיע עם אמא שלך הייתי מתאפק, אבל עכשיו כשיש לך 19…."

ובאומרו זאת הוא ליטף לי את הברך בעדינות, נוגע לא נוגע. מטריף…

דפיקה חזקה על הדלת הקפיצה את שנינו במקום.

"אהה סליחה, מה קורה?! ד"ר ליאב זה לא הגיוני מה שקורה פה! כמה זמן צריך לקחת טיפול סליחה"…

ליאב התנתק ממני, הרים את הטלפון ולחש לשירה בשקט: "תגידי לכולם שזה יקח לפחות עוד 20 דקות, מי שלא מתאים לו\עם מקרה לא דחוף תעבירי אותו למחר בבוקר. תודה."

אחרי רגע שמענו את שירה צועקת לכולם. חלק מהאנשים ממש התעצבנו ולחצו על הידית, חלק עזבו..

ליאב התעלם מהרעשים וניגש אליי שוב.

"איך המרגש? יותר טוב?"
שאל.

הנהנתי בראשי.

"מה קרה? בלעת את הלשון?" שאל.

הוא לא המתין לתשובה, רק התכופף וליקק את הזיעה מהמצח.

"אממ טעים.. מלוח קצת…"

"תוריד את החולצה" לחש.

הורדתי, חושף גוף שרירי בהיר וחלק.

הוא חייך לעצמו, נראה שהוא אהב את מה שהוא רואה.

"תרים ידיים ילד."

הרמתי.

והוא פשוט טרף לי את בית השחי, עובר מאחד לשני.

נושך מלקק ומלחך את מעט השערות שצמחו שם.

"אוי זה מטריף, הריח והטעם של זיעה מהולה בדאודורנט אממ…."

הידיים שלו עברו ללטף לי את הגב, המגע היה נעים ומצמרר.

ומשם חזרה לבטן, צוואר, הוא הרים לי את הראש ואמר:" בוא, נוציא לך את הלשון." הוא הכניס לי אגודל לפה ואני מצצתי את זה כמו עז שיונקת מהאימא.

הוא נאנח.

 "כן, אתה ילד טוב.."

הוא הסיר את המשקפיים והתכופף לנשק אותי.

לעזעזאל הוא מנשק טוב.

הוא מנשק מכל הלב, הלשון שלו נפגשה בשלי, התנשקנו נשיקות חושניות וסוערות מלאות רוק והתנשמויות.

הוא פשוט עשה אהבה עם הלשון שלי וסיים בנשיכת שפתיים.

עכשיו הבנתי למה המזכירה שלו מזדיינת איתו.

איך אפשר שלא?

היד שלו נפלה לרגע מהסנטר שלי ופגעה לי בזין שבצבץ מהברמודה.

עמד לי כ"כ חזק שהכיפה הציצה מהתחתון.

גם יש לי כלי ענק בלי קשר, כן?

הכפתורים של המכנס לחצו לי על הכיפה טיפות פרי קאם נשפכו על הבוקסר.

"או! אני רואה שהצטרף אלינו חבר", הוא צחק ואני חייכתי בביישנות.

הוא הסתכל עליי ומבלי להוריד את העיניים, הוא פתח את כפתורי המכנס ביד אחת ומשך אותם במהירות למטה יחד עם התחתון.

כמעט עפתי מהמיטה. הוא ייצב אותי בידיו החסונות, נותן לי הצצה מקרוב לקיבורות ידיו.

הוא העיף את השורט הצידה, נטל את התחתון בידו והסניף אותו ממושכות כשעיניו עצומות.

"אחח אני מת על השילוב הזה, ריח של זיעה עם שפיך. הבאת היום ביד?"

הנהנתי. "כן, פשוט התרגשתי לקראת המפגש שלנו.."

"אממ מתוק, מקווה שנשאר לך שם משהו.."

הוא ירק על ידו והתחיל לעסות לי את הזין והביצים.

גנחתי בקול וקרסתי אחורה על המיטה.

שוב נשמעו דפיקות חזקות בדלת, גלעד התעלם מהן ודחף לי אצבע לחור.

הפעם במקום לגנוח נשמתי פנימה והחוצה בהיסטריה.

תחושת העונג הייתה עילאית.

הוא אחז את הזין חזק מהביצים וירד לי.

אני חושב שהתעלפתי, לא סגור על זה…

הוא הגביר קצב. ראשו עלה וירד,  ידו חפנה לי את הביצים, המגע היה כואב ומחרמן בו זמנית. אצבע אחת נשלחה אל ה"שועה".

מדי פעם הוא ניתק את ראשו והביא לי ביד במהירות.

ידו הייתה מלאה ברוק בשביל הסיכוך וזה רק זירז את האורגזמה שלי.

אין ספק. הוא ידע איך לענג גבר.

"אה פאק, פאק גלעד אני קרוב.."

"קרא לי ד"ר, זה מחרמן אותי.."

ביקש.

"כן דוקטור כן אני גומר…"

"כן.. גמור לי בפה ילד, ילד טוב.."

גלעד הכניס את כולו עד הסוף, ואני הרגשתי שאני נפרד מהעולם לרגע, תוך כדי שאני יורה צרורות של שפיך רותח ישירות לפה של הרופא משפחה שלי.

רעדתי באקסטזה על המיטה, הגוף שלי הטלטל מצד לצד.

צעקתי, בכיתי, שמחתי.

עלו לי למוח פלאשבקים מלפני 5 – 6 שנים כשהייתי קטן יותר ולפעמים הייתי מגיע למרפאה שלו לבד.

לא קלטתי אז את המבטים שלו.

איך הוא היה בוחן אותי.

היום כן.

התעוררתי.

רואה איך גלעד בולע את כל המטען הזה, תוך כדי שהוא ממשיך להביא לי ביד.

לא יצא כלום. במקום זה רק נאנחתי וקפצתי במקום.

"חבל שלא יוצא עוד" אמר. "אתה יודע כמה ויטמינים יש בזה, כמה פרוטאין?"

לא עניתי, הייתי חצי מעולף.

גלעד הרים אותי בעדינות למצב ישיבה, עזר לי להתלבש.

את התחתון הוא שמר אצלו.

הוא שלח אותי לדרכי לא לפני שהדביק לי צרפתית לוהטת תוך כדי שהוא צובט לי חזק את הפטמות.

כשהתנתקתי ממנו והסתובבתי עם גבי הוא נתן לי ספאנק חזק שאני בטוח ששמעו בחוץ.

"חכה רגע" אמר.

הוא הרים את השפופרת. "שירה, תעבירי את הפציינט של מחר לתשע."

הוא ניתק ואמר לי: "תהיה פה מחר בשמונה."