קופרמן ביטוחים – חלק שישי

כל חלקי היצירה : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7

גיטי ישבה על המיטה בחדר, מביטה במקלון הקטן מולה.
שני פסים כחולים, זו לא טעות. היא בהריון.
החדר הקטן מסתחרר סביבה. היא לא באמת חשבה על הריון.
אסתי כ"כ קטנה, רק בת שמונה חודשים, אבל בסיטואציה שהיא הייתה, לא היו לה הרבה פתרונות.
ילד נוסף, היה כנראה, הדבר היחיד שיוכיח לבעלה שהיא איתו.
היא מריצה מול עיניה את התקופה האחרונה, חצי שנה של מאבקים.
מאבק שלה מול בעלה, להוכיח את אהבתה ומחויבותה כלפיו, ומאבק פנימי שלה.
מאבק ביצר, מאבק ברצון הכ"כ גדול להרים טלפון לגבר שפתח לה עולם חדש ולדבר, אפילו רק לדבר.
היא חושבת עליו, רק לרגע אחד נוסף, ודמעות יורדות על לחייה החיוורות.
חצי שנה, מי היה מאמין…

**

מאיר יצא בחופזה מהבית שלה, השאיר אותה על המיטה בחדר השינה שלה ושל בעלה, חשופה.
הוא מלמל מילים חמות, הבטיח הבטחות, ויצא.
אחרי שהיא שטפה את הפנים, היא החליטה עם עצמה- לא יקרה יותר!!
אני אשת איש, ואמצא את הפיתרון לזה!
שיחה קצרה לאחותה הגדולה, רבקי, והיא כבר ארוזה לשלושה ימים בצפון, אי שם בחצור.
רבקי אספה אותה בערב, אחרי אירוע בירושלים. אסתי נחגרה בכיסא, וגיטי במושב הקדמי.
דמעות זלגו על לחייה כשהיא ספרה לרבקי בקטעי מילים על הקורות אותה, מבקשת-מתחננת שלא תשפוט אותה לחומרה.
היא יודעת שהיא שגתה, נפלה לבור עמוק ממנו קשה לה לצאת, אבל היא מחפשת מוצא.
רבקי סדרה לה את המיטה בחדר הילדים הנוסף, מארגנת לול לאסתי הקטנה.
גיטי נרדמה בבגדיה, לא מצליחה לאסוף את עצמה, לתפקד.
בחלומה מאיר עמד לידה, היא ישבה על הכסא, בגבה אליו. ידיו מלטפות את צווארה החשוף, יורדות לאורך עמוד השדרה שלה.
ידו האחת מחזיקה את שדה הימני, משחקת בפטמה הבשרנית. וידו השניה מעסה את כתפיה.
היא הריחה את הבל פיו, מרגישה את חום ידיו על גופה.
היא יודעת במין חצי הבנה, שבעלה נמצא איפשהו במרחב, מתבונן בה ובמאיר.
היא נעמדה, מסתובבת אל מאיר, ותרה בעיניה אחרי בעלה, לשווא, והנה היא ערומה, גופה פתוח לקראתו.
מאיר קרוב אליה, יותר מתמיד, נושק לפיה שנפתח לאט בתשוקה.
גיטי מרגישה את לשונו בתוך פיה, את ידיו סוגרות על גופה, מלטפות , מחבקות.
גם בחלום, היא יודעת שזה אסור, אבל רק בחלום היא עוד מרשה לעצמה לפנטז על מאיר.
החלום זה האי הקטן הפרטי שלה, שלאף אחד אין אליו כניסה.
היא התעוררה מכוסה בזיעה, אסתי לידה בלול הקטן, בוהה בעיניים פעורות, מחכה למנת החלב הלילית שלה.
היא קמה מהמיטה, שוטפת את פניה במים קרים, היא הרימה את אסתי ונשקה לה על לחייה השמנות.
"אני אוהבת אותך, אנחנו נמצא פיתרון לכל דבר" היא לחשה לה בשקט כשהיא מניקה אותה.
בבוקר היא ישנה עד מאוחר, היא קמה לשקט בבית, הילדים כבר יצאו ואחותה עמלה על סידור הבית.
"בוקר טוב" היא אמרה בשקט.
"בואי לחצר, הקפה כבר מוכן" רבקי יצאה החוצה וגיטי בעקבותיה.
המילים זרמו ממנה החוצה, התסכול על חיי הנישואים שלה, בעלה שכל היום עסוק, אפילו בלידה של אסתי הוא לא היה.
"רק אל תספרי לטאטע ומאמע, זה יהרוג אותם" מלמלה גיטי בקול, רק זה מה שחסר לה, שמישהו נוסף ידע.
רבקי בחוכמתה הרבה הרגיעה אותה "זה יכול לקרות לכולם, תאמיני לי" אמרה כממתיקת סוד.
בתור הבת הבכורה במשפחה, היא שמעה כבר כ"כ הרבה סיפורים בחייה, היא כבר מאמינה להכל.
היא כבר אחרי סיפורי בגידות, של חברה טובה, גיסה, והיא לא יכולה לחשוב של מי עוד.
היא כבר שמעה סיפורי פדופיליה בקהילה, אוננות, היא מרגישה לפעמים כי אין אדם ברחוב, שאין לו קופת שרצים מאחורי גבו.
ועכשיו נוספה אחותה הקטנה לפאזל הגדול הזה.
רבקי רק מחבקת את גיטי, מחדירה בה כוחות.
בערב, כשבעלה חוזר מהישיבה בה בוא מלמד, הוא מסביר לגיטי את נפלאות ההלכה.
"כשבעלך הצדיק ראה אתכם, לא הייתם באמצע משהו ממש, נכון?" הוא שואל, וזקנו המאפיר מתמלא פירורים מהעוגיות הטעימות.
"לא, זה היה רק מגע ביד, הייתי לבושה" גיטי עונה בבושה, היא תוהה אם החזיה שנשארה עליה נקראת בגדים, אבל היא לא נכנסת לקטנות.
זה לא שהיא הייתה ערומה לגמרי.
"טוב, זה מעולה. יש לך פרצה בהלכה, אולי הוא כפה עצמו עלייך, אולי הוא רצה את זה ואת לא, בכל מקרה,
אם לא הייתה ביאה של ממש, אז את מותרת לבעלך" גיסה, הרב המכובד פסק.
גיטי מסמיקה, היא לא תכננה לדון על דברים כאלה עם גיסה, אבל הפשטות שבה הוא מסביר את הדברים, איפסה אותה.
היא תוהה אם לספר על הלידה של אסתי, על מקומו של מאיר בזירוז הלידה, ומחליטה שזה לא רלוונטי.
זה לא היה סקס להנאה, הוא רק תמך בה בתהליך הלידה…
לקראת שבת, שבעלה התקשר, הוא מגיע לצפון לשבת, לשבות איתם.
גיטי נשמה עמוקות, אם הוא מגיע, זה סימן טוב.
גיסה הרגיע אותה, הוא כבר ידבר איתו במהלך השבת, הכל יסתדר לטובה.
"ובעזרת ה', נחגוג בקרוב בברית המילה של הבן שיוולד לכם, פרי אהבה של שניכם".
רק מהמחשבה על עוד הריון, גיטי נרעדה. אבל אם זה התיקון שלה בזוגיות הזו, היא תקבל את זה באהבה.
בערב שבת היא הלכה לטבול, בהמלצת אחותה, להיות טהורה לקראת בעלה.
כל השבת הוא ממש שמר נגיעה ממנה, כאילו היתה נידה.
במוצ"ש, גיסה לקח את בעלה לסיבוב בחצור, אין לה מושג מה הוא אמר לו, מה הם דברו, אבל כשהם חזרו, פתאום הדברים נראו אחרת.
הם עלו על האוטובוס הישיר לירושלים, מודים על האירוח הנפלא.
בשגרה הברוכה שירדה עליהם, לא היו דיבורים על מה שהיה ומה שיהיה.
גיטי התפטרה מסוכנות הביטוח, לקחה אליה הביתה שני תינוקות של השכנים, כדי לעזור עם כלכלת הבית.
השיחות עם רבקי הפכו תכופות, היא שמשה לה קרש הצלה ברגעי שבירה.
כך עברו להם הימים, החודשים, מחזור בה והלך, וגיטי לא נקלטה עדיין להריון.
החשש החל לכרסם בליבה, אולי הקב"ה משלם לה על מעשיה?
אולי היא כבר לא תלד יותר?
לא תריח ריח של תינוק בן יומו?
והמבט בעיניו של בעלה, הסגירו את אותו החשש, גם בלי שידבר.
המבט של גבר נבגד, שיודע מה שראה, וחושש שזה ישפיע על תכתיבי שמיים.
אבל אז הגיע הבוקר, והמקלון הראה שני פסים כחולים, יש הריון.
גיטי ישבה על המיטה, מהרהרת במהלך ההריון הזה, שיהיה שונה כ"כ מההריון של אסתי.
בלידה שבוודאי תהיה שונה.
היא נוגעת בעצמה, מדמיינת יד של מישהו אחר, עושה את זה במקומה.
הריח של מאיר מרגיש לה פתאום סביבה.
היא עוצמת עיניים, נותנת לתחושה הזו לעטוף אותה, לריח, לסחוף אותה.
בערב, היא מעדכנת את בעלה בחדשות הנפלאות, בטוחה כי הפעם זו באמת תהיה התחלה חדשה של שניהם.