קופרמן ביטוחים – חלק שני

כל חלקי היצירה : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7

מאיר הסמיק כל פעם שחשב על מירי, הוא ידע שאין לו עוד סיכוי ליצור עימה קשר.
הוא ניסה אפילו להתקשר למספר שהיה ברשותו, אך ענה לו רק המשיבון.
הוא ישב במשרדו, בוהה בחלל החדר, נזכר בעיניים של מירי מביטות בו,
במגע העור הבתולי שלה על גופו. זקפתו התחילה להתעורר.
גיטי נכנסה רגע לחדר "מאיר, יש לי שיחה עם לקוח שמנבל את הפה, תוכל לעזור לי?"
הוא קם מכסאו במהירות, מבחין בגיטי כאילו לראשונה.
הבטן שלה כבר בלטה מעבר לשמלה שלבשה, בשדיים שלה שגדלו בהתאם להריון. היא היתה כ"כ יפה.
בפאה הבהירה שחבשה, באיפור השמרני, בשמלת ההריון המחמיאה.
הוא ענה לאדון התוקף בסבלנות, מרגיע את הרוחות ומבקש ממנו להתנצל שדבר לא יפה לאשה הרה.
"לא צריך, באמת מאיר, זה בסדר" היא התנצלה "מספיק שדברת איתו".
אבל מאיר התעקש, והאדון התנצל.
גיטי חייכה אליו בהכרת תודה.
מאיר נגש להכין לעצמו קפה "גיטי, להכין לך משהו לשתות?" הוא שאל, מבין שאף פעם לא שאל אותה שום דבר אישי.
הוא יודע איך רב עובדי המשרד שותים את הקפה, מה הם אוהבים ליד, אבל עם גיטי זה פשוט אף פעם לא הגיע לזה.
גיטי הנהנה בתודה "מה שתכין יהיה בסדר, רק בלי סוכר".
מאיר הגיש לה את הכוס החמה, נזהר להניח על השולחן ולא לגעת בה.
לא פעם הוא בחן נשים בהריון, זה היה דבר קסום מבחינתו, אולי בגלל שניסה לדמיין את תהליך הכניסה להריון..
אבל בגיטי היה משהו כ"כ אצילי, היא לא נתנה לו להכנס אליה למרחב הפרטי שלה.
הוא הוציא מהמגירה שוקולד ללא סוכר והניח על השולחן לידה "תאכלי קצת, זה ירגיע אותך", הוא חייך אליה, משתדל לא לעבור את הגבול הנכון.

הימים עברו עליו בהתבוננות על גיטי, לומד את מעשיה, את הבטן התופחת לאיטה.
מאיר קבע יותר פגישות איתה, יותר התבוננות בה.
זה היה נראה שהיא שמה לב לזה, היא חייכה פתאום יותר, ואפילו כיבדה אותו ביום ראשון מהעוגה שהכינה לשבת, ונשארה.

היה זה ביום חמישי אחה"צ, המשרד התחיל להתרוקן מהעובדים, שממהרים להתחיל את חופשת הסופ"ש שלהם.
מאיר היה צריך להגיש הצעה גדולה, למכרז שהם התמודדו עליו, גיטי התנדבה לעזור,
הם נוסעים להורים לשבת, אז אין לה בעיה להתעכב עוד קצת.
הוא הכין לה קפה, והתיישב מולה, כשלפתע היא עשתה פרצוף סובל. "הכל בסדר?" הוא שאל.
"נראה לי שהעובר פשוט זז יותר מדי" היא התנצלה, מניחה יד על הבטן שלה.
מאיר התאפק לא לשים גם הוא את היד שלו על הבטן היפה, תנועות קלות נראו מבעד לבד השמלה, והוא נעץ בזה מבט המום.
"וואו, זה פשוט פלא" הוא קרא.
גיטי הרגישה במבטו, וניסתה להסתיר את הבטן, ללא הצלחה.
"זה כל הזמן ככה? סליחה אם זה מפריע לך"
"לא, זה בסדר, פשוט אף פעם לא דברתי על זה עם אף אחד. בעלי נבהל מהתנועות האלו". גיטי ענתה בשקט, מבט מובך על עיניה.
"אני יכול להיות חוצפן? את לא חייבת להסכים"
גיטי הסתכלה עליו בעיניים גדולות, מתחילה להבין את כיוון השיחה.
"מותר לי להרגיש את התנועות? רק מעל הבגדים, ברור".
היא הנהנה חלושות, מתלבטת עם עצמה אם זה בסדר.
אבל זה מאיר, הוא כמו אח גדול בשבילה, כמו מדריך בתור המבוך הזה של העבודה.
מאיר הניח את היד שלו בזהירות על הבטן, מרגיש את הבעיטות הקטנות בידו.
היא חייכה אליו, בהתחלה חיוך מבושה, ולאט לאט החיוך שינה את אופיו.
מאיר נרתע לרגע והרים את היד "טוב, יש לי שיחה דחופה, אני חוזר למשרד".
הוא פחד שהוא פוגע בה, הוא לא רצה לפגוע בה.
הוא חזר לשולחן שלו, מרגיש איך גופו מתעורר מהמחשבה על החיוך והמגע בגיטי, על אף שזה היה על הבגדים.
שעה עברה, והחושך ירד על הרחובות.
גיטי נכנסה אליו לרגע, לבדוק אם הוא צריך משהו לפני שהיא יוצאת.
היא התיישבה ליד השולחן, נותנת רגע אחד לגוף שלה להרגע לפני היציאה הביתה.
"סליחה על מקודם, מקווה שזה לא פגע בך" מאיר פתח.
"ממש לא, אמנם זה לא משהו שאני רגילה לעשות, אבל זה לא היה כ"כ נורא" היא שוב חייכה את החיוך הזה, המיסה את מאיר בלי לשים לב.
"הי, הוא שוב זז" היא שמה את היד "תרגיש, הוא ממש בועט".
מאיר בא לידה, מניח את היד עליה.
הוא הרגיש את התנועות, אבל ראה גם את בית החזה שלה עולה ויורד תכופות.
"את בסדר עם זה?" הוא שאל.
בתגובה היא לקחה את היד שלו וטיילה איתה על הבטן, מרגישה אותו לראשונה.
מגע היד החמה שלו על הבטן שלה, שיגע אותה.
היא שמעה מחברה שבהריון ההורמונים משתוללים, והיצר איתו.
אבל עם בעלה זה לא זרם לשום מקום… היא כבר חשבה שאולי הבעיה אתה.
אבל פתאום, המגע, דווקא של מאיר, הצליח לעורר אותה היום.
היד שלו טיילה על הבטן התפוחה, גיטי נתנה לו דרור ושליטה על המעשים שלו.
הוא ניסה בעדינות להרים את היד עוד קצת, כאילו לא במתכוון אל החזה השופע.
היא נרעדה לרגע, אבל נשארה לשבת, עוצמת עיניים, מתענגת על המגע החדש.
מאיר הביט בה נדהם, הוא לא ציפה לחוסר התנגדות שכזה.
הוא נעמד מאחורי הכסא שלה, משעין את ראשה על הבטן שלו, מעסה לה את הכתפיים.
"תרגעי, תנשמי עמוק, אם אני מגזים, פשוט תעצרי אותי".
גיטי נשארה במקומה, לא זזה.
מאיר המשיך במגע עדין, מעל השמלה, מרפרף בעדינות על השדיים, וחוזר חזרה אל מסאז' מלטף בכתפיים.
גיטי הרגישה משהו מוזר שקורה לה, היא לא זכרה את התחושה הזו, משום פעם שהיא היתה עם בעלה.
משהו דגדג לה בתחתית הבטן, משהו נעים.
"תמשיך" היא בקשה, מפנה את ידיו החמות של מאיר אל שדיה.
מאיר נעתר ברצון, מענג אותה כמו שאיש מעולם לא עשה לה כך לפני.
לאט לאט, הידיים שלו נשלחו מעט אל תוך מפתח השמלה, מרגישות את העור החם שלה.
גיטי נשארה במקומה, מסתכלת על עצמה מרחוק, מנסה להבין מה היא עושה פה.
אבל התחושה, אוי התחושה, הייתה כ"כ טובה.
היא הרגישה שהיא יכולה להישאר ככה עוד הרבה זמן, היא ממש תתמכר להרגשה הזו.
אבל מה אם מאיר יחשוב שהיא רוצה משהו נוסף?
היא לא מוכנה לזה.
יש גבול גם לקלות הדעת שלה, היא אשת איש!
מאיר שחש כנראה בסערת הרגשות של גיטי, האט את קצב התנועות.
"גיטי, תסתכלי עלי לרגע" הוא אמר ונעמד לידה "אני לא אעשה שום דבר שיפגע בך, הכל לפי הקצב שאת מכתיבה".
גיטי העריכה אותו יותר, אבל הלוואי והיא הייתה יודעת מה הקצב שהיא רוצה…

צליל קרקוש מפתח הקפיץ אותם ממקומם.
מנחם נכנס למשרד שלו, בלי לדעת את שקורה בחדר הסמוך.
מאיר יצא אליו, דרש בשלומו, רק שאבא שלו לא ישים לב שגיטי עוד עובדת בשעות כאלה..
כשמאיר חזר למשרד שלו, אחרי מספר דקות, גיטי כבר לא ישבה שם.
רק הריח העדין של הבושם שלה נשאר באוויר, או שהוא מדמיין?!