זהו חלק שמיני של הספור "מועדון קרב" ולהבנת העלילה מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים תחילה
למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.
אזהרה : הסיפור מכיל תאורי מין כוחניים בהסכמה ולא בכפיה!
שגרת החיים שלי השתנתה, זה לא שהפסקתי ללמוד, המשכתי לחרוש באותו להט כמו קודם אבל עכשיו כבר הרחבתי את מעגל הבילויים שלי, מועדון הקרב כמובן, הבילויים המשותפים עם נעמי והלילות הזימתיים עם נועה ואנה, לפעמים כדי לגבות את החוב, את דמי חידוש החוזה ביננו, ולפעמים אותם ערבים עם נועה שבהם היא בעלת הבית, ולמרות שחששתי שזה יפגע לי בהצטינות בלימודים שכל כך הייתה חשובה לי להפתעתי הציונים שלי דווקא הלכו והשתפרו.
הפסטורליות הזאת התנפצה לה ברגע אחד. בבוקר התעוררתי עם מין הרגשה רעה אבל לא ידעתי ממה היא נובעת, צלצלתי לאמא, תמיד אני מצלצלת לאמא כשמשהו מציק לי, "זה כלום, יעבור" היא צחקה בצחוק המרגיע שלה.
ישבתי באולם ההרצאות כשהפלאפון שלי התחיל לרטוט בתיק ולא התייחסתי, המשכתי להקשיב למרצָה ולא עניתי. רק בהפסקה כשראיתי ממי היה הטלפון הלב נפל לי לתחתונים וההרגשה הרעה התגברה, "ההורים עשו תאונה" מזכיר המושב בישר לי בקול רציני ועצוב, "כדאי שתסעי ל'סורוקה'".
אני לא דתיה, אני חילונית למהדרין, ולמרות זאת כל הדרך התפללתי אבל כשראיתי את הרופא והשוטר שהגיעו כשהודעתי את מי אני מחפשת הבנתי שמשהו נורא קרה.
התברר שלא כהרגלה אמא פיספסה את ההסעה ואבא הקפיץ את אמא לבית הספר שבו היא מלמדת, סמי-טריילר שנסע במהירות בכביש הערבה עקף בפס לבן ונתקל חזיתית במכונית של ההורים שלי, לא משאיר להם שום סיכוי, שניהם נהרגו במקום ובבת אחת הפכתי ליתומה ובודדה, הייתי בת יחידה ונשארתי לבד.
הייתה לוויה עצובה, הרבה אנשים באו ללוות את אבא ואמא למנוחתם האחרונה. אחר כך ישבנו שבעה בבית של ההורים יחד עם סבא מנחם וסבתא צביה, ההורים של אמא שלי, ההורים של אבא שלי נפטרו ואחיו החליט לשבת בבית שלו בקיבוץ בגליל.
במשך כל היום דאגו שיהיה איתי מישהו אבל בלילות נשארתי לבד, שכבתי במיטה שלי ולא הצלחתי להרדם עד שעה מאד מאוחרת, חשבתי, חשבתי על הכל, על מה שעשיתי עד היום ועל מה שאני צריכה לעשות בהמשך, בעיקר התלבטתי לגבי המשק, האם למכור כדי להמשיך ללמוד ולחיות בעיר הגדולה או לחזור ולהמשיך במסורת, אבא תמיד רצה שאני אחזור ודאג ללמד אותי את כל מה שצריך, החלום הגדול שלו היה שאני אתחתן עם מישהו שירצה להיות חקלאי.
למרות שכולם ניסו להקל עלי השבעה עברה לאט, אומנם שמעתי סיפורים על אבא ואמא שעד היום לא הכרתי אבל הבעיה הייתה ששמעתי אותם יותר מפעם אחת, כל פעם ממישהו אחר עם איזה טוויסט שהוא הכניס כדי לפאר את עצמו, כנראה ככה זה כשמתבגרים.
נועה הופיעה לקראת הערב האחרון של השבעה. אומנם נעמי באה באחד הימים וסיפרה לי שהיא פגשה אותה אבל האמת שהופתעתי לא ציפיתי שהיא תבוא לבקר.
התחבקנו כמו שתי חברות טובות והרגשתי איך הלב שלה דופק במהירות, נועה התישבה לידי, התנצלה שלא הצליחה להגיע קודם ואמרה את מילות הניחומים המקובלות ששמעתי כל כך הרבה בשבוע האחרון אבל אני לא יודעת למה ממנה זה נשמע לי יותר אמיתי וכנה.
נועה נשארה והתישבה בצד, ראיתי אותה משוחחת עם מיקה ושתיהן מחייכות. בחוץ החשיך והתפלאתי שהיא לא הולכת, לא נעים לנסוע בכביש 90 בחושך, אבל לא אמרתי כלום, גם לא כשכולם הלכו והיא עזרה לי לפנות למדיח וברגע שסבא וסבתא שלי הלכו לחדר לישון כאילו מחסום נפרץ והיא חיבקה אותי חזק ונישקה אותי, הפעם נשיקה אמיתית על השפתיים ואני התמסרתי לה ונישקתי אותה חזרה, "בואי, תראי לי את החדר שלך" היא לחשה ורגע אחרי כבר שכבנו עירומות במיטה.
נועה נתנה לי את כל מה שהייתי צריכה, הלשון שלה עשתה לי את אותם כישופים מופלאים שהיא יודעת לעשות כל כך טוב והאורגזמה שלי לא אחרה לבוא, אורגזמה חזקה, מטלטלת, כזאת שצווחים בה מאושר עד השמים אבל אני התאפקתי שלא לצעוק, שלא להעיר את סבתא וסבא בחדר הסמוך.
אורגזמה אחת שלי לא הספיקה לה, גם לי לא, ונועה המשיכה, מעניקה לי עוד שתי גמירות שהשאירו אותי מסופקת וחסרת נשימה, "בואי" היא נשכבה לצידי אחרי הגמירה השלישית ואני התכרבלתי בזרועותיה, "אני אוהבת אותך" היא לחשה וליטפה את ראשי, ליטוף אימהי כזה, ואני פרצתי בבכי, לא בכיתי בסורוקה, לא בכיתי בלוויה, לא דמעתי בכול השבעה ועכשיו שכבתי בזרועותיה ובכיתי… ובכיתי… ובכיתי והיא רק שכבה בשקט לצידי וליטפה אותי.
אני לא יודעת מתי נרדמתי אבל כשהתעוררתי נועה לא הייתה לצידי. צחצחתי שיניים והלכתי לעבר הקולות מהמטבח, סבתא צביה ונועה עמדו והכינו את עוגיות השוקולד-צ'יפס שאני כל כך אוהבת, עומדות ומצחקקות כאילו היו חברות ותיקות בזמן שסבתא צביה מלמדת אותה את המתכון.
כשנועה ראתה אותי היא ניגשה ונישקה אותי על השפתיים, הבטתי מבועתת בסבתא, חיכיתי לנזיפה או הטפת מוסר אבל הם לא באו, "אל תפחדי, אני לא אוכל אותך", היא חייכה אלי, חיוך מרגיע, "מה שחשוב לי זה שאת תהיי מאושרת" היא הוסיפה, "עכשיו שבי, נועה תכין לך חביתיות ועוד מעט צריך לעלות לקבר, קבענו עם כולם ב-10".
בבית העלמין נועה עמדה לידי והחזיקה לי את היד כשקראו קדיש. הפעם, שלא כמו בלוויה, הקשבתי למילים ובכיתי, יש משהו בקדיש שגורם לבכי.
אחרי התפילות, כשניגשו אלי ללחוץ לי את היד ולהגיד את אותם משפטי השתתפות בצער, נועה הלכה לצד וראיתי אותה מסתודדת עם מיקה ובאיזה מקום קנאתי, למרות שידעתי שאין לי סיבה.
כשחזרנו הביתה חיכתה לנו ארוחה שהשכנות הכינו, ארוחה משותפת שהיא מין מסורת במושב, כל אחת מנסה להרשים בתבשילים שלה. לאט לאט השכנים עזבו עד שנשארתי רק עם סבא, סבתא ונועה. נועה התנצלה שיש לה מחר צילומים והיא חייבת לחזור וכשליוויתי אותה לאוטו שלה התנשקנו, נשיקה אמיתית על השפתיים ופתאום לא היה אכפת לי עם רואים אותנו, לרגע היא עוד עמדה ליד האוטו, מהססת, ואז, במין קול רועד, היא שאלה "את מרשה לי לבוא שוב?"
ברגע הראשון הופתעתי, לא ציפיתי, אבל אז התאפסתי על עצמי, "בטח," חייכתי אליה, "מתי שאת רוצה וכמה שאת רוצה, את לא צריכה לבקש רשות".
נועה נסעה. סבא וסבתא נשארו לעוד לילה ולמחרת בבוקר הם נסעו לבית שלהם בצפון ואני לקחתי את הטרקטורון וירדתי לחממות שלנו, בעצם החממות שלי, ושקעתי בעבודה, הרבה עבודה, למרות שמחמוד, מנהל העבודה הוותיק, דאג לכל מה שצריך עדיין יש דברים שבשבילם צריך את בעל הבית.
אם היה לי ספק אם למכור את המשק ולחזור למרכז, ללימודים שלי, או לחזור למושב ולעבד את המשק הספקות האלה נעלמו מהר מאד והחלטתי שאני נשארת, אני אהיה חקלאית ולא סתם, כמו בלימודים כך גם כאן, אני רוצה להיות חקלאית מצטיינת ואני אוכיח לכולם מה אני שווה.
עבדתי קשה, הייתי חייבת להוכיח להם ולי שכל מה שאבא שלי עשה גם אני יכולה לעשות ואפילו יותר טוב, כולל להעמיס ארגזים למשאית, כך שכשהגעתי הביתה בערב בקושי הצלחתי להתרחץ לפני שנפלתי שדודה על המיטה ונרדמתי.
גם ביום השני הסיפור חזר על עצמו עד שבסוף היום מחמוד ניגש אלי ואיים שאם אני אמשיך ככה הוא יתפטר, "את בעלת הבית, זה ברור לכולנו ואת לא צריכה להוכיח לנו, אז תרגעי, יש דברים שרק את יכולה לעשות אז תתרכזי בהם, זה בדיוק מה שאבא שלך היה עושה, אם נצטרך עזרה נקרא לך, מבטיח".
ביום חמישי ישבתי במשרד הקטן הצמוד לחממות ועברתי על החשבונות, מודה לאבא שהקפיד ללמד אותי מה צריך לבדוק ומה צריך לעשות למרות שאז לא בדיוק הבנתי למה.
מיקה קפצה לבקר והביאה עוגיות מעמול שהיא אלופה בלהכין אותם, טוב למדה מאמא שליJ. שתינו תה צמחים מהנענע, שיבא ולימונית שמחמוד מגדל בפינת החממה, "סתם, את יודעת" מיקה ציחקקה כששאלתי אותה על מה היא דיברה עם נועה, "עליך, החלפנו רשמים על הביצועים שלך במיטה" היא צחקה ואני הסמקתי, "תרגעי, אני יודעת שאת לא לסבית, שאת אוהבת לטעום משני המינים" היא עצרה אותי עוד לפני שהספקתי להגיב, "אני גם יודעת מה היא מוצאת בך, מניסיון," היא חייכה, "וחוץ מזה נחמדה החברה שלך, גם אני הייתי מתה להכניס אותה למיטה שלי".
לפני שהיא הלכה היא הזמינה אותי לארוחת ערב שבת, "מי יודע?" היא קרצה לי, "אולי בעלי יזמין אותנו לעזור לו להשקות במטע"
"אותנו?" חייכתי אליה.
"כן, למה? אני לא מספיק טובה בשביל להשקות?" היא צחקה.
באותו היום, כשחזרתי על הטרקטורון מהחממות וראיתי סוזוקי סוויפט חונה ליד הבית הייתי צריכה להבין מי בא אבל לא קישרתי עד שנכנסתי לחניה וראיתי את נועה יושבת על המדרגה שבכניסת הבית כשתיק יד מונח לידה ומחכה לי.
"באתי" היא חייכה לעברי חיוך מבוייש, "אני מקווה שאת לא מתנגדת".
"מתנגדת?" חייכתי אליה וחיבקתי אותה, "להפך, התגעגעתי אליך".
"גם אני" היא הסמיקה, "אמרת שאני יכולה לבוא מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה, שאני לא צריכה לבקש רשות, אז באתי".
"ברוכה הבאה, בואי" אחזתי בה ביד אחת ובשניה בתיק שלה, "היית יכולה להכנס, הדלת פתוחה" חייכתי אליה והזמנתי אותה להכנס, "כאן זה מושב לא תל-אביב" הוספתי בגאווה.
"אני יודעת," היא לחשה כשנכנסנו, "אבל לא ידעתי אם תרצי אותי" ושוב היא הסמיקה.
"אני רוצה" לחשתי חזרה וסגרתי את הדלת עם הרגל, "אני מאד רוצה" נישקתי אותה, נשיקה צרפתית אמיתית ותאוותנית עם הלשון, ובלי להפסיק לנשק שלחתי ידים והתחלתי להפשיט אותה.
נועה התמסרה לי, הפשטתי אותה ותוך כדי כך גם הובלתי אותה אל עבר חדר האמבטיה. נועה ישבה עירומה על האסלה והביטה בי כשמלאתי את האמבטיה ואחר כך התפשטתי, "בואי" התיישבתי והזמנתי אותה להתיישב בין רגליי, נועה התיישבה ונשענה עלי, נצמדת ומוחצת את שדיי עם גבה. חיבקתי אותה, עם יד אחת שיחקתי לה בציצים ובשניה ליטפתי את שפתי הכּוּס שלה.
רגע ארוך ישבנו ככה במים החמים והתמזמזנו, או יותר נכון אני מזמזתי אותה והיא התמכרה לתענוג, "אנה יודעת שאת נוסעת אלי?" שאלתי בזהירות.
"כן",
"ומה היא אמרה?",
"שהיא מקנא בך"
"וזהו?"
"לא, שאני אחליט אם זו את או היא"
"והחלטת?" ורק אחרי ששאלתי הבנתי איזו טיפשה אני.
"כן, את רואה שאני פה?" היא צחקה, "ואני מקווה שאני לא אצטער, זה יהיה לי עצוב לזחול אליה ולבקש אותה שתקבל אותי חזרה"
"למה לזחול?"
"כי זה מה שאני עשיתי לה אחרי שהיא עזבה אותי ובקשה לחזור, בגלל זה אני הייתי השולטת שלה והיא האשה הכנועה"
משום מה הייתה לי הרגשה שהיא לא סיפרה הכל, "וזהו?" שאלתי שוב.
"לא" וראיתי על עורפה שהיא מסמיקה, "היא אמרה שאם אני אבוא למועדון היא תזמין אותי לקרב, גם אם את אחר כך תתנקמי בה"
"אנחנו עוד נראה לה" נישקתי אותה על העורף, "אם את לא יודעת אז אני עושה את זה גם עם גברים"
"אני יודעת, מיקה הסבירה לי"
"וזה לא מפריע לך?"
"לא, גם אני עושה את זה מידי פעם עם גברים, גם אני דו, כמוך, למרות שעם אנוצ'קה לא עשיתי את זה, היא לא הסכימה, היא רצתה אותי רק לעצמה"
"אני מסכימה, מה שמותר לי מותר גם לך"
"אז את מרשה לי להשאר?" היא הסתובבה לעברי ונישקה אותי על השפתיים.
"בתנאי!" הפתעתי אותה.
"מה?"
"בבית שלך צייתנו לחוקים שלך"
"מסכימה!" היא קטעה אותי בהתלהבות, "בבית שלך אני אציית לחוקים שלך, ואם לא?" ואיך שהיא שאלה את זה לא השאיר ספק למה היא מכוונת.
"אז יהיו עונשים" ציחקקתי למרות שידעתי שאין לי כל כוונה להעניש אותה ושוב נישקתי אותה על העורף, נשיקה תאוותנית וקולנית עוד יותר, "עכשיו בואי," קמתי והרמתי אותה איתי, "הגיע הזמן להכנס למיטה".
"רגע" היא עצרה אותי בדרך לחדר שלי, "הבאתי לך מתנה קטנה" היא פתחה את התיק שלה ושלפה קופסה עטופה בנייר מבריק, "לא ידעתי אם יש לך" היא אמרה, מסמיקה, והגישה לי את הקופסה.
פתחתי במהירות, קורעת את הנייר, כשפתחתי את הקופסה ראיתי בתוכה סטראפאון עם שלושה תותבים בגדלים שונים, גדלים אנושיים, נורמליים, לא קטנים מדי אבל גם לא כמו המפלצות ההם מהמועדון, "תודה," גחנתי אליה ונישקתי אותה, "לא אין לי"
"זה שתוכלי לזיין אותי" היא שוב הסמיקה.
"בתנאי!" וראיתי אותה נדרכת והחיוך נעלם משפתיה, "שגם את תזייני אותי" חייכתי אליה והיא נרגעה וחייכה חזרה, "עכשיו בואי, המיטה מחכה לנו".
אותו לילה עשינו אהבה, אהבת נשים, קודם היא פינקה אותי, שכבתי על הגב והיא ירדה לי, עושה לי עם הלשון את אותם מעשי כשפים שהיא כל כך טובה בהם, אחר כך חנכנו את הסטראפאון, זיינתי אותה בתנוחה הכי בנלית כי זה מה שהיא ביקשה ממני, שכבתי עליה, התנשקנו בלהט וזיינתי אותה בתנוחה המיסיונרית ותאמינו לי זה היה נהדר, המגע הזה בגוף שלה, הלשונות המשחקות זו בזו, העינים המישירות מבט, השדיים הנמחצות אלה אל אלה וחיכוך הערוות הריצו אותנו אל שיאים חדשים ולקינוח היא זיינה אותי, בדוגי, דוגי נורמלי לא כמו זה במועדון, טוחנת אותי מאחור, בכוס כמובן, ולמה בדוגי? כי ככה ביקשתי ממנה, זה מה שבא לי.
לא הייתי צריכה הרבה כדי להרדם, לא פלא אחרי כל הגמירות שהיו לי, שכבנו בתנוחת הכפיות כששדיי נמחצים אל גבה, עם יד אחת חיבקתי אותה וחפנתי את הציצי הנעים שלה, בעדינות לשתי אותו ורגע אחרי כבר ישנתי.
התעוררתי מוקדם, היה כבר אור ראשון אבל השמש עדיין לא ממש זרחה, "קומי" הערתי את נועה, "צריך לצאת לרוץ לפני שיהיה חם".
רצנו לאורך כביש הגישה למושב, עד כביש 90 וחזרה, קצת פחות מעשרה קילומטר והסתבר לי שיש לנועה כושר טוב, לא עשיתי לה הנחות, רצתי בקצב הרגיל שלי והיא לא פיגרה אחרי למרות שבדרך כלל היא רצה על מסלול בחדר כושר ובחוץ זה שונה.
אחרי הריצה התחלתי ללמד אותה טאי-צ'י, תנועות בסיסיות, והופתעתי, היא קלטה מהר, אולי בגלל שהרבה שנים היא הייתה בלהקת מחול וגם על טאי-צ'י אפשר להסתכל כסוג של מחול.
בזמן שנועה התרחצה אני צלצלתי למיקה. התנצלתי שיש לי אורחת ואני לא אוכל להגיע לארוחת הערב שהם הזמינו אותי כשמיקה קטעה אותי, "זאת נועה" היא אמרה, לא שאלה.
"מאיפה את יודעת?" התפלאתי,
"יודעת" היא ציחקקה, "היא התיעצה איתי איך תגיבי" היא הסבירה, "אבל היא ביקשה שאני לא אספר לך" התנצלה, "אמרה שקודם היא צריכה לגמור עם הבת זוג שלה".
"כן, זה נועה" אישרתי.
"אז תבואו ביחד, חבל, כבר הכנתי" מיקה הודיעה ושוב זאת לא הייתה שאלה או התיעצות, זאת הייתה קביעת עובדה.
"חשבתי שרצית שנסע להשקות את המטע" ציחקקתי.
"אני עדיין רוצה" היא צחקה, "גם אמנון מחכה לזה ו…אני חושבת שנועה לא תתנגד אבל אל תבטיחי כלום, נראה איך זה יזרום".
בערב הלכנו למיקה ואמנון. עמדתי במטבח ליד מיקה והבטתי בנועה ששיחקה 'טאקי' עם התאומים בסלון, מתלהבת ומדביקה אותם בהתלהבות שלה.
ישבנו ואכלנו. "טעים רצח, את צריכה לפתוח מסעדה" החמאתי למיקה על הבישולים שלה, כמו תמיד.
"כן, בטח, בתחנת הדלק שלנו, כל התל-אביבים יבואו לפה לאכול" היא השיבה לי את התשובה הקבועה וכולנו צחקנו.
אמנון לקח את התאומים והשכיב אותם לישון בזמן שנועה ואני עזרנו למיקה לפנות ולהכניס למדיח. אחר כך ישבנו בסלון עם כוס יין קינוח משובח ביד, "טעים" חייכתי אל אמנון ולקחתי את הבקבוק, "מפתיע" המשכתי אחרי שקראתי את התווית שעליו, 'הר סיני פיסגה' של 'יקבי האור הגנוז', "לא ידעתי שהדוסים יודעים לעשות יין כל כך משובח".
"לא צריך לזלזל בהם," אמנון צחק, "יודעים ועוד איך יודעים, יקב מעולה, כל היינות שלהם טובים".
רגע ארוך הייתה שתיקה, כאילו כל אחד מתעמק בכוס היין שלו, ראיתי את אמנון מביט במיקה במבט שואל וזאת עונה לו בתנועת "כן" כמעט לא מורגשת עם הראש, שוב אמנון הביט באשתו במבט מתחנן וידעתי למה, הוא ביקש שהיא תתחיל, אבל היא רק חייכה וענתה בתנועות שפתים ובלי קול "אתה".
"מיקה אמרה שאתה צריך עזרה בהשקיה" לקחתי יוזמה.
"אהה, כן" אמנון הסמיק.
"נו, אז למה אתה מחכה?" ציחקקתי, מביכה אותו עוד קצת.
"גם אני יכולה לעזור?" נועה שאלה בקול תמים והיה ברור שהיא לא מבינה למה הכוונה.
"רק אם את באמת רוצה" חייכתי אליה וראיתי איך הפה שלה הולך ונפער כשהסברתי לה שמאחורי ה-להשקות מתחבא לו זיון ושהכוונה היא שאמנון יזיין אותנו.
"ואת מרשה לי?" היא שאלה אחרי רגע של דממה והייתה מין תמימות באיך שהיא שאלה את זה.
בכל מצב אחר הייתי מתווכחת איתה, מסבירה לה שהיא לא צריכה לבקש ממני רשות, שהגוף שלה ברשותה ורק היא תחליט אם ומתי יזיינו אותה אבל הפעם ויתרתי, זה לא המקום לחינוך מחדש שלה, "אני מסכימה אבל רק בתנאי שאת באמת רוצה" עניתי וחייכתי אליה.
"ואת?" היא פנתה למיקה, "את מרשה לו… אהה… את יודעת…ל…" היא גמגמה והסמיקה.
"מה?" מיקה צחקה, "לזיין אחרות? כן, אני מרשה לו אבל רק כשאני יודעת! וחוץ מזה גם הוא מרשה לי, בעיקר עם נשים! את לא יודעת כמה כבר בא לי לעשות אותך אם כמובן את תרצי ואם ענת תסכים" היא ציחקקה וחייכה לעברי.
"אני מסכימה" חייכתי אליה בחזרה, "כמו תמיד, שלי שלך ושלך שלי".
"שלי שלך ושלך שלי" מיקה חייכה וחזרה אחרי.
"אז גם אני מסכימה" נועה הודיעה.
"מה?" מיקה ואני שאלנו ביחד.
"לעזור לכם ב"השקיה"" והיא הסמיקה כשעשתה תנועת מרכאות כפולות עם האצבעות כשאמרה השקיה, "וגם ש…אהה… שמיקה תעשה אותי".
"נו?!" מיקה קמה והושיטה יד אל בעלה, "אז לְמָה אתה מחכה?".
נסענו בטנדר לעבר המטע והסברתי לנועה את כללי הטקס, איך ומה הולך לקרות, "אבל, אהה" נועה פתאום אמרה והסמיקה, "אני לא מוגנת, אני לא לוקחת גלולות".
"זה בסדר" מיקה התערבה ושמעתי בקולה שהיא מחייכת, "הערב הוא מזריע אותי!" ולמרות שלא ראיתי את פרצופה שמעתי בקולה שהיא מחייכת.
"מזריע??" נועה שאלה בקול תוהה.
"כן, החלטנו שהגיע הזמן לעוד ילד, או ילדה" מיקה ציחקקה, "ובדקתי ואני מְבוּיֶּצֶת אז ברשותכם אתכן הוא ידפוק אבל אותי הוא יזריע ובעזרת השם אני אקלט"
"בְּכָבוֹד" צחקתי, "אבל אם את נקלטת את חייבת לנו"
"חייבת" היא צחקה, "בכיף, לשתיכן".
"מה?" נועה חקרה.
"כלום, אם היא תקלט תדעי, עכשיו הגענו" ניצלתי את זה שאמנון עצר במטע, "בואי" פתחתי את הדלת ואחזתי בידה, "מתחילים".
עמדנו זו ליד זו מול הפנסים המסנוורים של הטנדר, נראות ולא רואות, מיקה במרכז, הפעם היא לא נשארה לשבת בצד ולאונן, נועה מימינה ואני משמאלה וחיכינו ללחיצה הראשונה של אמנון על צופר הרכב, "הוא קורא לזה תנוחת 'שורו'" מיקה ציחקקה, מסבירה לנועה, "זה סצנה ידועה מהסרט 'שורו' עם משה איבגי למרות שלדעתי עשו את זה במושב עוד לפני שהסרט הוקרן אצלנו".
"מה? יש עוד כאלה שעושים את זה?" נועה שאלה בפליאה.
"יש, מה חשבת שאנחנו המצאנו את זה?"
למרות שידענו שזה יגיע הצפירה החזקה הקפיצה אותנו, את שלושתנו, "חולצות!" מיקה אמרה והתחילה לפתוח את כפתורי החולצה שלה ואנחנו אחריה.
אמנון חיכה עד ששלושתנו נוריד את החולצה ושוב צפר, "חצאית, או מכנסיים" מיקה לחשה והורדנו, היא ונועה את החצאית ואני את מכנסי ה-ברמודה הרחבות שלבשתי ושוב אמנון חיכה עד שנעמוד ישר, לבושות רק בתחתונים וחזיה, לפני שצפר בפעם השלישית.
"חזיות!" מיקה לחשה ושלושתנו שלחנו ידים לאחור לשחרר את קרסי החזיה, פותחות ומורידות, חושפות לעיניו הבוחנות של אמנון את שדינו, "להקפיץ ציצים" מיקה לחשה וציחקקה ושלושתנו הקפצנו בידנו את השדיים שלנו, "אמנון מת על חזה מוקפץ" מיקה ציחקקה, "זה עושה לו את זה" היא הסבירה ואולי הייתה ממשיכה אבל אז אמנון שוב צפר והורדנו את הפריט האחרון, את התחתונים שלנו, נשארות לעמוד עירומות מול האור המסנוור המאיר עלינו.
איתות עם האורות היה הסימן בשבילנו לגשת לטנדר ולהשען על מכסה המנוע כשהפעם מיקה התחלפה עם נועה במקומות ונועה עמדה באמצע. הצטופפנו ונצמדות אחת לשניה, ישבן ליד ישבן, פישקנו רגליים ככל שאפשר והתכופפנו, נשענות על מכסה המנוע החמים.
אמנון יצא מהטנדר, המכנסיים שלו היו פתוחות והזיין בחוץ, גדול וזקור והיה ברור שהוא שִפשף לעצמו. "מוכנות?" הוא נעמד מאחורי, כיוון את זקפתו בידו ובלי הרבה הכנות הוא תקע לי.
"וואו" נאנקתי כשכל הזיין חדר לתוכי, יש לו זיין גדול לאמנון ולמזלי הייתי מחורמנת ומשומנת היטב, "כן!" גנחתי בקול כשהוא התחיל לפמפם אותי, "כן, זיין אותי" המשכתי לגנוח ואמנון טחן אותי.
מסתבר שהייתי מיוחמת יותר ממה שתארתי לעצמי כי האורגזמה נבנתה בתוכי במהירות מסחררת, "כן, הנה!" זעקתי בקול כשהרגשתי איך אני מתקרבת לשיא, "כן, פאק! אני גומרת!" המשכתי באותו קול חרמני וגבוה והרגשתי איך שדיי משתוללות תחתיי, "פאק! הנה! אני גומרת! גומרת!! כן! הנה!" וכל גופי נמתח, "כן, עכשיו, עכשיו!" הודעתי בקול, "פאק!" ובבת אחת כל גופי רפה, "גמרתי" התנשפתי בכבדות.
ברגע שגמרתי אמנון יצא ממני ועבר לנועה ובמה שנראה לי אז כבלי הכנות (ורק אחר כך נועה סיפרה לי שבזמן שאמנון זיין אותי הוא פמפם אותה עם האצבע או עשה לה באצבע כמו שהיא קראה לזה) הוא נעץ את זקפתו הגדולה והנוקשה לתוכה והתחיל לזיין אותה.
"אימא'לה" נועה גנחה כשכל הזיין הגדול נקבר עמוק בנרתיקה, "וואו, גדול הגבר-גבר שלך" היא החמיאה לו, "וואו, הרבה זמן לו הרגשתי זיין אמיתי" היא התגססה וציחקקה, "כן, תמשיך, כבר שכחתי כמה אני אוהבת את זה".
התחרמנתי ובזמן שאמנון דפק את נועה עם הרבה להט, מתנשף בקול, אני דחפתי יד אל בין רגליי ואוננתי. "שלא תעז לגמור לה בפנים" הזהרתי אותו בקול מאיים, "ואל תשכח את מי אתה צריך להזריע" מיקה הוסיפה אזהרה משלה.
"לא שוכח" אמנון התנשף, גחן מעל נועה והתחיל לשחק לה בציצים, "בואי" הוא הזמין אותה, מפמפם במהירות, "בואי, בואי" וזה עבד! "כן!" נועה צרחה באקסטזה, "אימא'לה, הנה" היא התנשפה והיה ברור שהיא גומרת, "הנה, עכשיו, הנה! אני גומרת! כן! כן!! כן!!!" והכן האחרון היה ארוך ומתמשך ואז בבת אחת נעצר, "גמרתי" היא לחשה במין בישנות כזאת ואמנון, בלי לחכות, עבר לאשתו והתחיל לזיין אותה.
"לא! אל תקומי" עצרתי את נועה שרצתה להזדקף, "אם את רוצה עוד תאונני, כמוני" הסברתי לה בלחש והיא לא חיכתה להזמנה נוספת וגם היא דחפה לעצמה אצבע והתחילה לאונן.
אוננו ולידנו אמנון טחן את אשתו שהתנשפה בקול, "אמנון תעשה לי ילד!" היא גנחה בקול, "אני רוצה בן! בן! אמנון תעשה לי בן" היא צווחה, "אמנון, תגמור לי בפנים! אמנון, תזריע אותי! בבקשה, תעבר אותי!" ואז, בבת אחת הגיע ה…"כן, תן לי!" המתנשף שלה והשתלב עם ה-"קחי! קחי!" הרועם שלו לכדי גמירה עוצמתית משותפת ובמין אורח פלא, מין קסם כזה, גם אני הצטרפתי וגמרתי יחד איתם.
אותו לילה עשינו 69, לשתיינו גמירה אחת לא הספיקה, שתיינו היינו עדיין מיוחמות ופינקנו האחת את השניה, מעניקות האחת לשניה את הגמירות החסרות לפני שנועה התכרבלה בזרועותיה, מצמידה את גופה החם אל גופי ובקול מנומנם לחשה לי "אני אוהבת אותך" ונרדמה.
למחרת עברנו לחדר השינה של ההורים שלי. החלפנו מצעים במיטה הזוגית הגדולה, פינינו את הארון, חלק מהשמלות של אמא נועה אמרה שהם וינטג' ושחנויות יד שניה ימותו עליהם, חלק ארזנו בארגז לתת לדקלה, השכנה שעובדת כעובדת סוציאלית במועצה וכבר בשִבְעָה רמזה לי שהיא מכירה הרבה שישמחו לקבל אותם, את גופיות הסבא הגדולות של אבא נועה "החרימה" ואמרה שהיא תהפוך אותם לפיג'מות בשבילנו אבל מה שהכי הלהיב את נועה הייתה ה-"זינגר", אותה מכונת תפירה משוכללת שאמא קנתה לעצמה והשתמשה בה אולי פעם או פעמיים לקצר מכפלת במכנסיים של אבא ומאז שכבה בארון כאבן שאין לה הופכין, "וואו" היא התרגשה, "מהכסף של השמלות שנמכור אני אקנה בדים ואתפור לך שמלות".
ביום ראשון נועה נסעה לתל-אביב לפנות את הדירה השכורה ולהביא את הבגדים שלה אבל לא ויתרתי לה, "הפשרות של היום הם הנורמות של מחר שיביאו לפשרות נוספות" הסברתי לה כשרצנו את ריצת הבוקר שלנו, אחרי עוד כמה תרגילים בטאי-צ'י וארוחת בוקר קלה, נועה נסעה ואני ירדתי לחממות.
ישבתי אבל לא הצלחתי להתרכז, חשבתי על נועה, חשבתי כמה טוב לי איתה, ידעתי שאני אוהבת אותה אבל פחדתי להתאהב, נועה לא נראתה לי כמו מישהי שמתכוונת לחיות במושב אלא כמו מישהי שיום אחד תקום ותעזוב אותי, ואני, עוד מגיל צעיר ידעתי שכאן מקומי, שאני זאת שאמשיך את המסורת, שאשמור על המשק, והיסוסי הכפירה האחרונים שעוד היו לי לגבי זה נגוזו כשאמא ואבא נהרגו בתאונה.
לא תכננתי לחיות עם אשה, גם לא תכננתי לחזור כל כך מהר הביתה, קודם רציתי לגמור את התואר, לתפוס לי איזה זכר-אלפא-חזק-ויפה, רצוי קיבוצניק או מושבניק שמבין בחקלאות ועדיף שיהיה עם הרבה כסף, ורק אז לחזור אבל איך אבא תמיד אמר לי? דברים לא קורים סתם, אם משהו לא צפוי קורה יש לזה סיבה וצריך לבדוק מה היא, ועכשיו יש לי שני דברים לא צפויים לבדוק, למה ההורים שלי נהרגו? ולמה התאהבתי באשה ולא בגבר?
נועה חזרה מאוחר בערב עם שתי מזוודות גדולות ושקית מלאה בדים שקנתה. מאחר והיה מאוחר לא עשינו אימון בקרב מגע אבל כבר למחרת נכנסנו לשגרה: קמות מוקדם בבוקר, רצות עד הכביש וחזרה, סדרת תרגילי טאי-צ'י, מקלחת, ארוחת בוקר, אני יורדת לחממות והיא תופרת או יורדת איתי לעזור בחממות או מבשלת לנו, ומסתבר שהיא לא רק יפה היא גם טבחית מעולה, ובערב אימון מתיש בקרב מגע.
השמלה הראשונה שנועה תפרה הייתה לי, פעם ראשונה שתפרו לי ולא קניתי מוכן, שמלה מדהימה שהדגישה את מבנה גופי האתלטי, לא יותר מדי מפונפנת כי אין הרבה ארועים לשמלה כזאת במושב. את הגופיות היא באמת הפכה לפיג'מות עם השם תפור על הגב מבד וורוד, אולי יותר בייבי-דול, קצרות וזנותיות, כאלה שמגרות להכנס למיטה ולחגוג.
שבועיים אחרי מיקה באה אלינו והודיעה שהיא נקלטה. "ידעתי כבר קודם," היא הודיעה עם חיוך נצחון גדול על שפתיה, "מהפסים במקלון, אבל עכשיו זה רישמי, הרופאה עשתה לי בדיקות ואני בהריון" ואולי כדי למנוע ספק היא דחתה את כוס היין הלבן שהצעתי, "בהריון לא שותים!" היא ספק התנצלה ספק נזפה בי אבל לא אמרה "לא" כשהצעתי לה לבוא לחגוג איתנו בסקס נשי במיטה, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו חוגגות במיטה, הרי מיקה היא זאת שלימדה אותי סקס נשי מהו, אבל הפעם זה היה שונה, הפעם נועה הייתה ועשינו את זה בשלישיה.
אחרי שנועה קיבלה את המחזור היא התחילה לקחת גלולות, סיבה מספיק טובה שאחרי כמה ימים נקיים שלה ניסע עם אמנון "להשקות" את המטע.
הפעם מיקה לא הצטרפה ואני נשארתי לשבת עם אמנון בטנדר, החלטתי שהיום אני נותנת לנועה לחגוג בלי להתחלק באמנון עם עוד מישהי, אין ספק שמגיע לה, וחוץ מזה בא לי לראות פעם איך זה נראה מהצד השני, מהצד הצוֹפֶר.
נועה נעמדה מול פנסי המכונית, ממצמצת בעיניה מול האור המסנוור, מחכה. "את רוצה להתחיל?" אמנון ציחקק והצביע על לחצן הצופר שבהגה.
לחצתי, קול צפירה רמה נשמע וראיתי את נועה כאילו נבהלת, קופאת לשניה ואז מתחילה להוריד את השמלה שלה, שולחת ידים לאחור, פותחת את הרוכסן, מחליקה את השמלה קדימה אל מעבר לכתפיים וזאת מחליקה לאורך גופה ונופלת סביבה על האדמה.
את הצפירה השניה אמנון לחץ, ראיתי את החיוך על פניה של נועה כשהיא לחצה עם יד אחת את גביעי החזיה שלא תיפול וביד השניה פתחה את קרסי החזיה, מחזיקה בה ומחליקה את הכתפיות לצדדים ועוזבת, נותנת לחזיה ליפול ונשארת לעמוד כששדיה חשופים, שדיים זקופים, מגרים.
"זה המשחק המקדים שהכי מדליק אותי" אמנון לחש בקול מחורמן ופתאום ראיתי שהחנות שלו פתוחה והוא משפשף לעצמו בלי בושה, "מה?" הוא ציחקק, "אמרתי לך שזה מחרמן"
"תמיד אתה משפשף?"
"תמיד" הוא חייך, "אותך זה לא מחרמן?"
"מחרמן" הודיתי והסמקתי, הרגשתי איך הפטמות שלי, זקופות ונוקשות, כואבות בכאב המיוחד הזה של פטמה מגורה ואיך הרטיבות מתפשטת לה בין הרגליים, "מאד מחרמן" התנשפתי.
"נו?" הוא ציחקק.
"מה?" התממתי.
"תאונני" הוא צחק, "גם לי מגיע לראות"
הרמתי את שולי השמלה שלי, השמלה שנועה תפרה לי, משכתי מעט את התחתונים ודחפתי יד, משפשפת ודוחפת אצבע לבִּיצָּה הרטובה שבין רגליי, "יש לי רעיון יותר טוב" ציחקקתי והתקרבתי אליו, אחזתי בידו המשפשפת ומשכתי אותה אל בין רגליי המפושקות, אמנון הבין מייד ודחף לי אצבע, מזיין איתה את הכוס המיוחם שלי ואני בתמורה שפשפתי לו, שפשוף איטי, כזה שמותח אבל חלילה שלא יגמור כי בקרוב מאד יש לו משימה חשובה לבצע, לענג את הבת זוג שלי.
"אנחנו מיבשים אותה" אמנון ציחקק ושוב צפר, נועה כאילו חיכתה לרגע הזה והורידה במהירות את התחתונים שלבשה, עומדת מולנו עירומה ומחכה לאיתות האורות, זה שישלח אותה להתכופף על מכסה המנוע.
"יאללה, לך תפנק אותה" גחנתי ולחצתי על ידית החלפת האורות שליד ההגה, "מניאק, חסר לך שהיא תהיה לא מרוצה" הוספתי איום כשנועה התקדמה לכיוון הטנדר, נעמדה בפישוק והתכופפה אל מכסה המנוע, "אם תתן לה לפחות שלוש גמירות אני אגלה לך סוד".
הייתי מגורה בטרוף, כשאמנון יצא אל נועה אני חזרתי לאונן, לחצתי את האגרוף בין רגליי ופמפמתי את עצמי עם האמה, האצבע האמצעית הארוכה מבין אצבעות כף היד. הבטתי בנועה, מתכופפת ונשענת על מכסה המנוע ומביטה לעברי והמבטים שלנו התלכדו, מביטות אחת בשניה ומחייכות זו לזו.
לא רק לי בער, גם לאמנון, הוא נעמד מאחורי נועה, כיוון מה שכיוון ונעץ את עצמו לתוכה, דוחף חזק וההבעה על פניה הפכה להפתעה ומהר מאד חיוך נמתח על שפתיה וההבעה השתנתה להנאה.
מבעד לחלון הפתוח שמעתי את גניחות ההנאה שלה כשאמנון אחז חזק במותניה והתחיל לזיין אותה, דופק אותה באותן תנועות ארוכות וחזקות שכל כך מוכרות לי, מנענע אותה כמו שאני אוהבת לקרוא לזה 🙂 , וזה חירמן אותי עוד יותר. נועה לא הייתה צריכה הרבה בשביל לגמור בפעם הראשונה, ההבעה על פניה לא השאירה ספק כמו גם הגניחות שלה, "כן, הנה" שמעתיי אותה צווחת בקול, ממילא אף אחד לא ישמע, "כן, עכשיו, עכשיו! אימא'לה, כן, כן!, כן!!".
נועה גמרה אבל אמנון המשיך, טוחן אותה, הגניחות של נועה התחדשו והתגברו. ישבתי, אוננתי והבטתי בה, כבר הרבה זמן לא הרגשתי כל כך מגורה, הייתי על הקצה, העיקצוצים בין הרגליים הלכו והתגברו, הרטיבות בכּוּס רק התגברה והפטמות כאבו אבל לא גמרתי, אני לא אבל נועה כן, גמירה שניה, חזקה ומטלטלת, שפת הגוף שלה צעקה את זה וגם אם לא הייתי שומעת את הגניחות וההתנשפויות שלה הייתי יודעת בדיוק מה קורה אבל נועה גם הודיעה על כך בקול רם, ממש צועקת כי זה מה שטוב במטע, אפשר לגנוח בקולי קולות ואפילו לצרוח וזה לא יפריע לאף אחד, עוד התנשפות קולנית ו…"כן!!" ארוך וחזק הדהד בחלל המטע.
ראיתי את אמנון מחייך ומסמן לי שתים עם האצבעות, שתי אורגזמות, אין ספק שהוא מסוקרן לשמוע את הסוד שהבטחתי לספר לו ונשאר רק לראות אם הוא יצליח להעניק לה גם את השלישית.
שמחתי שאיתגרתי אותו, רציתי שנועה תזכה לחוויה מטלטלת, לא חלילה שהוא יגמור עוד לפני שהיא באה על סיפוקה, ואין ספק ששלוש גמירות בתנוחה הזאת היא חוויה כזאת. לרגע חששתי, שמעתי את אמנון מתנשף ולא רציתי שהוא יגמור לפני שהוא נותן לה עוד גמירה אחת לפחות. אני חושבת שבאיזה מקום רציתי מאד לספר לו את הסוד, אני לא בדיוק יודעת למה אבל היה לי חשוב לשתף אותו, אני לא חושבת שיש לי מישהו יותר מתאים לפרוק את הסוד שבאיזה מקום קצת הכביד עלי, אפילו מיקה, אשתו, שאיתה חלקתי הרבה סודות בעבר, נראתה לי פחות מתאימה.
ההתנשפויות של שניהם התגברו, יהיה או לא יהיה? כבר החלטתי שלא משנה מה יקרה, יצליח או לא יצליח, אני מגלה לו כשזעקת ה-"כןןן!!" הארוכה והחזקה של נועה הרעידה את הדממה שמסביב, "כן! הנה! אני גומרתתתת!!" ומיד אחריה הגיע ה-"הנה, קחי!" המפורסם שלו שהוא צועק כשהוא משפריץ ו…שוב השתררה דממה במטע, מבליטה את הנשימות המהירות והכבדות שלהם.
מדהים!!!!!