מועדון קרב –קרב אחרון

זהו חלק תשיעי ואחרון של הספור "מועדון קרב" ולהבנת העלילה מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים תחילה

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

אזהרה : הסיפור מכיל תאורי מין כוחניים בהסכמה ולא בכפיה!

נסענו הביתה, אומנם אמנון רצה שאני אגלה לו ת'סוד מייד אבל התעקשתי שנעשה את זה בבית על כוס קפה או יין רק שבדרך מיקה אשתו צלצלה והזמינה אותנו אליה כי היא אפתה עוגת גבינה, ולעוגת הגבינה שלה אני אף פעם לא אומרת "לא" ומאחר וממילא ידעתי שאמנון יספר לה, אין בינם סודות ועדיף שתשמע את זה ממקור ראשון, אז הסכמתי שנסע אליהם ושם נספר.

"אז ככה, את נועה הכרתי במועדון הקרב" התחלתי לספר אחרי שגמרתי חצי מפרוסת עוגת הגבינה שמיקה הניחה לפני ולגמתי מכוס הקפה, "מועדון קרב זה…" הסברתי להם מה עושים שם, על הקרבות ובעיקר על סיבוב הפרס של המנצח והזובור שעושים למפסידה ומיקה וארנון ישבו בפה פעור והקשיבו, סיפרתי להם על הקרב הראשון שלי עם הקברנית שהייתה אז הבת זוג של נועה, על הקרב השני מולה ועל הברית שכרתנו ובמיוחד על ההבטחה של הקברנית מה היא תעשה לנועה שעברה לגור איתי אם היא תגיע שוב למועדון הקרב והסברתי להם למה אני מאמנת את נועה, "כי בשביל הכבוד נועה צריכה לחזור לשם לפחות פעם אחת, לחזור ולנצח אותה ולכן אני מאמנת אותה" ולקינוח מסרתי לו דרישת שלום מטלי.

"איזו טלי?" הוא לא הבין ברגע הראשון.

"טלי שגרה פעם במושב השכן, היא אמרה שהיית לוקח אותה להשקות במטע" חייכתי אליו, "היא גם אמרה שהיא זאת שפתחה אותךָ"

לשניה הוא הסמיק, מביט במבוכה אל אשתו אבל היא רק חייכה, "כן, זוכרת אותה, זוכרת אותה טוב, היא זאת שלימדה את אמנון לזיין, אחר כך אמנון ואני הפכנו לזוג ובתמורה אני לימדתי אותה ללקק ערוות וזוכר?" היא חייכה לעבר בעלה, "היינו עושים את זה בשלישיה, כבר אז אהבת לשבת לראות איך היא ואני עושות 69, אחר כך היא פגשה איזה תל-אביבי והם התחתנו ומאז לא נפגשנו. וואו, איזה עולם קטן"

"אם את רוצה אני יכולה להזמין אותה, היא חייבת לי"

ראיתי את מיקה מחליפה מבטים עם בעלה, "לזכר הימים הטובים" הוא חייך אליה.

"לזכר הלילות הטובים" היא חייכה אליו חזרה, "תזמיני אותה לישון, אני אבשל ארוחה" והפעם החיוך הופנה אלי, "ומי יודע, אולי היא תרצה שוב לעזור להשקות במטע" ואת זה היא אמרה עם קריצה.

"אם את רוצה אני יכול לעזור לך להתאמן" אמנון פנה לנועה שישבה בצד ושתקה, "אם ענת לא סיפרה לך אני הייתי המאמן שלה"

חייכתי לעצמי, התרגיל עבד, לא סתם חשפתי בפניהם את הסוד, הכל היה מתוכנן.

אותו לילה כשנועה שכבה עלי וזיינה אותי בתנוחה המיסיונרית, טוחנת אותי עם הסטראפאון בתנועות אגן מהירות וחזקות כמו ששתינו אוהבות, הרגשתי שהיא בוכה.

לא ששמעתי אותה בוכה, היא הצליחה להשתיק את הקולות, אבל הרגשתי את זה בנשימות ובתנועות החזה שלה ובדמעות שהרטיבו את לחיי. "את בוכה?" לחשתי לה באוזן.

"כן" ועכשיו כבר שמעתי את הבכי בקולה.

"למה? הכאבתי לך? עשיתי לך משהו רע?"

"לא!" וזה היה לא החלטי ונחוש, "להפך, זה בכי משמחה, אני אוהבת אותך, אני אוהבת להיות אתך, איתך זה שונה מאנוצ'קה".

"שונה? במה שונה?"

"היום אני מבינה שלא ממש אהבתי אותה, אהבתי שהיא הגנה עלי ואהבתי את הסקס איתה, אבל איתך זה אחרת, היא אמנם שמרה עלי אבל את מלמדת אותי לשמור על עצמי, את יודעת איך אומרים? כשהייתי רעבה היא נתנה לי דג, את מלמדת אותי לדוג"

"והסקס?" ציחקקתי.

"מעולה, אף פעם לא נהניתי כל כך כמו לשכב איתך, זה לא שחור ולבן כמו עם אנוצ'קה, תמיד אותה אחת למעלה, איתך זה צבעוני, שתינו ביחד, פעם את למעלה ופעם אני, מתחלפות".

"כן, תמשיכי" התנשפתי בקול, "כן, ככה חזק" עודדתי אותה לטחון אותי, "כן, גם אני אוהבת אותך, הכי בעולם!" אחזתי בכפות ידי את ראשה, הצמדתי את שפתיי לשפתיה בנשיקה צרפתית רטובה ו…גמרתי! מה גמרתי? התפוצצתי! אורגזמה כזאת לא הייתה לי כבר הרבה זמן.

שלא תחשבו, לא כל לילה היה לנו סקס כזה, הדבר הכי גרוע זה להפוך את הסקס לשגרה שהופכת אותו למכני ולכן שמרנו אותו לארועים חגיגיים. בשאר הדברים כן נכנסנו למין שגרה, קמות בבוקר ויוצאות לריצת בוקר עד כביש 90 וחזרה, אחר כך סדרת תרגילי טאי-צ'י, מקלחת וארוחת בוקר, אני יורדת לחממות ונועה עובדת על הקולקציה שהיא מכינה עבור חברה ידועה, אחר הצהרים אימון לנועה, יום איתי ויום עם אמנון, עוד מקלחת וארוחת ערב, טלוויזיה ולישון, תאמינו לי אחרי סדר יום כזה נרדמים מצויין.

לפעמים נועה הייתה עולה לצפון לצורך צילומי קמפנים בעיקר לבגדי ספורט והלבשה תחתונה, האימונים עשו לה טוב, היא נראתה מצויין עוד לפני אבל עכשיו היא הפכה ללהיט, כזה שבשבילו אפילו חברת בגדי ספורט מוכרת הסכימה לרדת לצלם אצלנו במושב, קודם שהיא רצה, מזיעה, על הכביש, ואחר כך עובדת בחממה שלי ואפילו במטע של אמנון (כן עם הטנדר של אמנון אבל לא מתכופפת על מכסה המנוע שלוJ).

הבטן של מיקה התחילה לבלוט אבל לא ויתרנו על ערב נשים מדי פעם. אמנון היה שומר על הילדים והיינו נפגשות שלושתנו בבית שלי, נועה ומיקה היו מכינות ארוחת גורמה, פעם זאת ופעם זאת כי שתיהן טבחיות מעולות, אחר כך יושבות בסלון על כוסית קוניאק (ורק מיקה שבהריון עם מיץ תפוזים שהייתי סוחטת לה), לבושות רק בבייבי-דול עם השם על הגב שנועה תפרה לנו מהגופיות סבא של אבא שלי, מרכלות ולאט לאט מתחממות וזורמות לעבר סקס נשי מענג, כזה שמשאיר אותך מסופקת לכמה ימים לפחות.

אחר כך הרחבנו מעט את המעגל, מיקה שאלה אם היא יכולה לצרף את תמרה, חברה טובה שלה, והסכמנו. תמרה היא גיורת, שבדית שפגשה את אחד מבני המושב בטיול אחרי צבא שלו בהודו, התאהבה בו כל כך שהתגירה בשבילו, החליפה את השם מתרזה לתמרה והחליפה את הקור המקפיא של סונדסוואל, 400 ק"מ צפונית לשטוקהולם, בחום המדברי הלוהט שלנו.

תמרה עונה על כל הסטראוטיפים של שבדית, יפה גבוהה וחטובה, שיער בלונדיני גולש, אף סולד, שדיים גדולים וזקופים ובטן שטוחה גם אחרי שתי לידות, והכי חשוב מלקקת כוסים בחסד עליון ולטעום אותה זה כמו לטעום מעדן!

אהבתי את הערבים האלה, גם לתמרה נועה תפרה בייבי-דול עם השם כמו שלנו, כזה שבקושי מצליח להסתיר, לפעמים היינו עושות את זה ברביעיה על השטיח, שוכבות בריבוע ראשה של אחת בין רגליה של השניה ומפנקות ולפעמים עושות הגרלה ומתחלקות לזוגות, הולכות לעשות את זה בחדרים נפרדים.

נועה התקדמה במהירות, משפרת את ההגנה וההתקפה שלה וכבר הייתי צריכה להתאמץ כדי לנצח אותה וגם אמנון הפך יותר ויותר נוקשה איתה באימונים, "קשה באימונים קל בקרב" הוא היה חוזר על דבריו כמו מנטרה, "בחיים! אבל בחיים אל תחגגי לפני שהקרב נגמר!" היה נוזף בה כשהייתה חוגגת הצלחה ומוסיף כעונש בעיטה חזקה לביצים, או במקרה שלה לביציות, שהייתה מפילה אותה על ברכיה ומשאירה אותה בלי אוויר, "את הכסף סופרים במדרגות" היה מחייך לעברה ומוסיף.

את מוטי וגידי פגשנו בצרכניה, הרבה זמן לא פגשתי אותם ופתאום הם הופיעו. מוטי וגידי הם תאומים זהים שאפילו אמא שלהם בקושי מבדילה בינם, הם מלח הארץ, מוטי שרת בסיירת מטכ"ל וגידי בשייטת, הם למדו שנתיים מעליי בתיכון, שניהם יפים להפליא, שניהם גבוהים ושריריים ושניהם היו כוכבי נבחרת הכדורסל של התיכון שכשהיו משחקים בהפסקות בלי חולצה היינו עומדות ומריירות, ו…עם שניהם שכבתי בחופשות שלנו מהצבא, שכבתי עם כל אחד מהם בנפרד ופעם אחת אפילו ביחד, כי ככה זה אצלם מתחלקים בכול, גם בנשים.

ראיתי בעיניים של נועה שהיא נדלקת אליהם והזמנתי אותם לארוחת ערב, מה אכפת לי, נועה מבשלת. נועה השתדלה, רצתה כנראה לעשות רושם, וכמו תמיד היה אוכל מעולה. האחים הביאו איתם יין משובח וכשמצב הרוח טוב מתחילות נגיעות כאילו מקריות שהפכו למזמוזים מאד לא אקראיים, גם להם נדלק הליבידו, ומשם כבר הדרך למיטות הייתה קצרה, נועה עם גידי ואני עם מוטי ללילה סוער של סקס מענג, ומענג זה הרבה יותר ממפנק, ונכון שמדי פעם הייתי הולכת עם אמנון "להשקות" בפרדס אבל כבר הרבה זמן גבר לא שכב עלי בזיון מיסיונרי כשהרגליים שלי מפושקות ומורמות באוויר והוא כותש עם העלי הגדול שלו במכתש הבוער מתשוקה שלי ומעניק לי את עונתי בגדול והקולות מהחדר הסמוך לא השאירו ספק שגם נועה לא יצאה חסרה וגם היא דוהרת, פעם אחר פעם, במעלה האורגזמה.

הפכנו לחבורה מלוכדת, נועה גידי מוטי ואני, מבלים הרבה ביחד אבל לא הפסקנו גם עם לילות הנשים שלנו ולילות של נועה ושלי לבד כמו שהיא הגדירה פעם, פעם אני למעלה, מזיינת אותה עם אותו סטראפאון שהיא הביאה לי מתנה ופעם היא מזיינת אותי עם הרבה תאווה ותשוקה.

הכנת הקולקציה של נועה התקדמה בכיוון חיובי ונועה הייתה צריכה לבלות יותר בצפון אבל הקפידה על אימונים גם שם, עושה את אותן סדרות תרגילים שאמנון ואני לימדנו אותה או סתם מתאמנת בשביל הכושר בחדר כושר במלון בו היא ישנה באותם לילות בודדים שלא הייתה חוזרת הביתה ולפעמים גם אני הייתי מצטרפת אליה, לבלות לילה במלון זה שינוי מרענן.

היחסים עם מוטי וגידי הלכו והתחזקו, זה כבר לא היה סתם פלירטים, התפתחה ממש אהבה! נועה וגידי, הבכור בין השניים, ומוטי ואני ועדיין, למרות האהבה הגדולה הבנים המשיכו להתחלק בנו וגם אנחנו זרמנו איתם, טועמות משניהם.

ככל שהאהבה פרחה גבר עלינו הלחץ של מיקה למסד את זה, "אתן כבר לא בנות 18" היא הייתה פותחת כל הרצאה כזאת, "השעון הביולוגי שלכן מתקתק במהירות", הייתה ממשיכה, "חבל על הזמן, ממכן ומהם יכולים לצאת ילדים נהדרים" הייתה מעודדת ואתם יודעים מה? היינו בשלות לזה, מוכנות לעשות את זה, אפילו סיכמנו שנעשה את זה ביחד, באותו יום ובאותו מקום, חתונה משותפת פה במושב, אבל נועה אמרה שלפני זה יש לה עוד חוב להשלים והיא לא הייתה צריכה להסביר לי לאיזה חוב היא מתכוונת ו…הרגע הגיע, "את מוכנה" אמנון הודיעה אחרי אימון מפרך שבו התלמידה עלתה על רבה, הצליחה להפיל אותו וביצעה עליו תרגיל תקיפה מושלם, ו…"מה לימדתי אותך?" הוא שאל בכעס כשהיא אוחזת את המפשעה הכואבת שלה מהבעיטה ששלח ל"ביציות" שלה.

"שאת הכסף סופרים במדרגות" היא סיננה בין שפתיה, כואבת.

"כן! אולי אצלכם לא קדים בסוף קרב אבל אצלנו עד שלא קדים הקרב לא מסתיים!" הוא אמר בפנים חמורות ו…חייך, "אני בטוח שתצליחי" הוא חייך אליה, "לכי תראי לה מה את באמת שווה".

תהילה או בושה?

ישבנו זו ליד זו במושב האחורי של המונית שהובילה אותנו לאזור התעשיה, כף היד שלי מונחת על הרגל שלה ומלטפת בעדינות עם הבוהן,  ושתקנו.

רק במעלית המטען הגדולה שקירטעה לעבר קומת האחרונה, לפני שהגענו היא לחשה לי "תאחלי לי בהצלחה, אני צריכה את זה".

"בהצלחה" חייכתי אליה ונישקתי אותה על השפתיים, "את תנצחי, אני בטוחה" הוספתי ושוב נישקתי, נשיקה תאוותנית, אוהבת, מתעלמת מהדלת שנפתחה ומשתי המאבטחות שצופות בנו.

למרות הזמן שעבר הן זיהו אותנו מייד. אותי הן קיבלו עם חיוך מעריך, אולי קצת מתחנף כי לפעמים גם הן משתתפות, לעומת זאת אל נועה הן חייכו חיוך של רחמים, כזה שמחייכים אל מי שעולה לגרדום.

גם מהמארחת קיבלנו יחס דומה כשהיא הגישה לנו את מפתחות הלוקרים שלנו, האמת שבמקור לא תכננתי ללבוש מדי-קרב, ככה אנחנו קוראות לאותן תחתונים וחזיה שמי שמסתובבת איתם מודיעה שהיא לוחמת ואפשר להזמין אותה אבל התלבשתי בעיקר כדי להרתיע אחרות שלא יקדימו ויזמינו את נועה ובכך יהרסו לנו את התכניות.

נועה נכנסה ראשונה למועדון, דממה השתררה לפתע וכל המבטים הופנו לעברה, "בשר התותחים" שנִכנסה בדעה צלולה כשהיא יודעת מה הקברנית מתכננת לה, ולפי החיוכים נראה שלא הייתה אחת שלא ידעה.

אני חיכיתי קצת בחדר הלוקרים שיחשבו שכאילו במקרה שתינו הגענו היום, חלק מהתכנון שלנו לעודד את הקברנית להזמין אותה בלי לחשוש מתגובה שלי ואני מודה שבאיזה מקום קיוויתי שהקברנית לא תהיה, או שהיא תהיה במחזור ולא תלבש מדי קרב אבל זה לא קרה, כשנכנסתי הקברנית עמדה במרכז, לבושה בחוטיני וחזיה שחורים מבריקים כשקבוצת מתחנפות עומדת סביבה והיא מחייכת ומחבקת בהפגנתיות את הבת זוג החדשה שלה, מי אם לא עטרה "פה ג'ורה"?

עמדתי בצד, כאילו מתעלמת אבל עקבתי אחרי נועה מרחוק. הקברנית, בתנועת בעלות הפגנתית, דחפה יד אל מתחת לחזיה של עטרה והתקדמה איתה לעברה. "תתכונני ביץ', את היום הבשר תותחים שלי!" היא עמדה מול נועה, הביטה בה ישר בעיניים וסיננה ברשעות בין שיניה אבל מה שהרגיז אותי יותר היה החיוך של שמחה לאיד על פרצופה של עטרה ומה שהיא אמרה, "אני מתה כבר לראות אותך אוכלת בתחת".

"וואו, אני ממש רועדת" נועה ענתה עם חיוך כשהיא מרעידה את גופה וראיתי את העצבים על פניה של הקברנית, אין ספק שלא לתשובה הזאת היא ציפתה.

"יין?" קול שואל לצידי הפתיע אותי, כנראה שהייתי שקועה ולא הבחנתי כשטלי נעמדה לידי.

"תודה" חייכתי אליה ולקחתי את הכוס מידה.

"אמיצה החברה שלך" היא חיכתה שאלגום מהיין הקר ושאלה.

"למה?" התממתי.

"את יודעת, הקברנית הבטיחה שהיא תקרע לה ת'צורה"

"בואי נגיד" חייכתי אליה, "שאם הייתי מהמרת הייתי שמה את החזיה שלי דווקא על נועה ולא על הקברנית".

כנראה שהפתעתי אותה כי לשניה היא שתקה. "הופה" חיוך נמתח על פניה, "מוכרת מידע פנימי?".

"למה מוכרת, נתתי לך בחינם, מתנה, דרך אגב, אמנון ומיקה מוסרים לך דרישת שלום חמה ושואלים למה את לא באה לבקר"

"את יודעת" היא התחילה בקול מתחמק, "זה רחוק ו…"

"תרוצים במשטרה," קטעתי אותה, "אם את רוצה את מוזמנת לישון אצלי".

"רק לישון?" היא חייכה.

"בואי נגיד ארוח מלא, כולל ארוחת ערב טובה וקינוח" והדגשתי במיוחד את הקינוח.

"תגידי" היא אמרה בקול מתעניין, "את חושבת שאמנון ירצה לקחת אותי ל"עזור" לו במטע?" והיא חייכה וסימנה מרכאות כפולות כשאמרה לעזור.

"אם את רוצה הוא יידע" עניתי.

"מאד" היא חייכה.

"אז הוא יידע" הבטחתי, "קבענו?"

"אהה, אני אחשוב על זה" היא חייכה אבל מקולה היה לי ברור שהיא כבר החליטה בחיוב, "תודה על הטיפ ו…מצטערת, אני צריכה לפתוח את הערב" היא חייכה ופנתה לעבר הבמה.

טלי עלתה לזירה ופתחה את המפגש, אולי כדי למתוח אותנו עוד קצת קודם קיבלו מישהי חדשה באותו טקס שעושים לכולם, קודם הממליצה שלה גזרה מעליה את כל הבגדים והשאירה אותה עירומה, אחר כך טלי הורידה אותה למצוץ לה בפני כולם ולפי גניחות ההנאה של טלי היא מומלצת, יודעת היטב את העבודה, ולקינוח נתנו לה לרכב על המפנק ודרשו ממנה שלוש גמירות לפחות בלי לזייף והיא עשתה את זה, אומנם אחרי הפעם השלישית היא נשארת בלי אוויר אבל אין ספק שהיא עשתה את זה בגדול וכבר ראיתי לא מעט מבטים של נשים שזוממות עליה.

הרגע שכולם חיכו לו הגיע. החדשה ירדה ברגליים רועדות, לא פלא אחרי כאלה גמירות, וטלי הכריזה על פתיחת התחרויות, הקברנית לא חיכתה אפילו שניה ועוד לפני שטלי סיימה את דבריה היא התפרצה ועלתה לבמה, "את!" היא צעקה והצביעה על נועה, "אני מזמינה אותך לקרב!".

נועה שיחקה אותה לא מבינה, מסתכלת ימינה ושמאלה במבט שכאילו מחפש למרות שהיא ידעה בדיוק שאליה הקברנית פונה, "אני??" היא שאלה בסוף בקול מופתע ויותר מכך מתמם.

"כן, את!" וחייכתי לעצמי כששמעתי את העצבים בקולה של הקברנית, עצבים אף פעם לא טובים בקרב כזה, "את! נועה! אל תשחקי אותה לא מבינה, בואי! אני מזמינה אותך לקרב!" וחיוך לועג התפשט על פניה, מחייכת אל עטרה, הבת זוג שלה, ששוב הוכיחה איזה פה ג'ורה יש לה כשליוותה את עליתה של נועה לזירה בתאורים של מה שהיא מצפה שהקברנית תעשה לתחת של נועה.

נועה עלתה לאט, משחקת אותה מהססת וחוששת, "אם מישהי רוצה להמר עכשיו זה הזמן" השופטת עלתה לבמה והכריזה. אף אחד לא זז, מה הטעם? לכולן היה ברור על מי צריך להמר ואם אף אחת לא תהמר על נועה ממילא אין הימור ואף אחת לא עשתה סימנים שהיא הולכת להמר עליה אבל אז טלי שירדה מהבמה פשטה בהפגנתיות את החזיה שלה, ניגשה למארחת והימרה על נועה!

לרגע הייתה מהומה, ברגע שמישהי הימרה על נועה כולם רצו להמר על הקברנית, חלקן אפילו הימור כפול, חזיה ותחתונים, וראיתי את המארחת מחווירה, היה לה ברור שאת ההימור הזה המועדון הולך לסיים בהפסד, אבל אני ניצלתי את המהומה לדבר אחר, התגנבתי אל מאחורי עטרה ולחשתי לה באוזן "כלב נובח לא נושך" ואני לא בטוחה שהיא הבינה בדיוק למה אני מכוונת, כנראה שהיא פירשה את זה כאיום עליה, כי ראיתי אותה מחווירה וטוב שכך.

הקרב התחיל ונועה עשתה בדיוק את מה שציפיתי ממנה, הרבה שיחות היו לנו, גם עם אמנון, על האסטרטגיה והטקטיקה של הקרב הזה. נועה התחמקה מהקברנית באלגנטיות שלמתבונן לא מקצוען זה נראה אולי כמו פחדנות ושתי הנקודות השליליות שהיא ספגה על חוסר חתירה למגע לא הדאיגו אותי, להפך, ראיתי איך הבטחון העצמי המופרז של הקברנית הולך וגדל, הופך לשחצנות וזחיחות דעת, וזה בדיוק מה שרצינו שיקרה כי קברנית שחצנית עושה שגיאות ולשגיאה כזאת נועה חיכתה ו…היא באה ואפילו מהר ממה שציפינו, נועה בלמה מכה שהקברנית רצתה להנחית עליה והגיבה באותו תרגיל התקפה מעניש, בעיטה חזקה עם גב כף הרגל היישר אל בין הרגליים, מועכת לקברנית את הכוס וצעקת הכאב של הקברנית מלאה את חלל האולם, מתכופפת מעט וקופאת מכאב, אוחזת בשתי ידיה בכוס המעונה וכששתי הידים אוחזות בכוס ההגנה פרוצה ואת זה נועה ניצלה עד תום בסדרת בעיטות חזקות שהפילו את הקברנית על פניה ומשם כבר הדרך הייתה סלולה לאותו תרגיל שאני תמיד הייתי עושה, נועה הניחה ברך על עמוד השדרה תפסה של הקברנית, תפסה את ראשה ומשכה אותו לאחור ועוד צעקת כאב הדהדה בחלל החדר, חזקה מהקודמת, עוד משיכה חזקה של נועה, אכזרית משהו אבל נחושה לגמור עניין, והקברנית דפקה בידה על רצפת הזירה וצרחה "נכנעת! נכנעת!!" בקול כואב ומושפל.

השקט שהיה באולם, שקט של הלם, נקטע במחיאות כפים וקריאות עידוד לנועה. הבטתי בעטרה והיא הייתה לבנה כמו סיד ורעדו לה הברכיים.

הרגע הגדול הגיע, נועה מצידה האחד של השופטת האוחזת בפרק כף ידה הימני והסטראפאון עם התותב המפלצתי שכל כך אהוב על הקברנית מוצמד לערוותה, והקברנית, עם מבט מושפל, ניצבת בצידה השני של השופטת האוחזת בפרק כף ידה השמאלי. "המנצחת בקרב היא נועה!" השופטת הכריזה והניפה גבוהה את ידה. "לוזרית!", היא פנתה לקברנית, המפסידה בקרב, ונראה לי שאפילו היא לא האמינה שהיא אומרת את זה, "הודעת בפני כולנו שאת נכנעת, מעכשיו את שבויה! תרימי ידים ותני למנצחת לממש בך את זכותה!".

אני לא יודעת אם אי פעם נועה חשבה שתגיע לרגע כזה, אני גם לא יודעת אם בסיטואציה אחרת, אחרי כל החברות שהייתה בינן, נועה הייתה מתעללת בה אבל אנה, הקברנית כמו שמכירים אותה במועדון, לא השאירה לה ברירה והזובור התחיל, זובור ארוך מהרגיל בגלל הדקות  שנועה "חסכה" כשהכניעה אותה לפני הסיום ומצטברות לזכותה.

חיוך עלה על פני כשראיתי את הקברנית עומדת מול נועה במבט מושפל כשידיה מורמות בכניעה. "את החזיה שלך!" נועה הושיטה לעברה את היד, מחייכת חיוך נצחון, והקברנית הורידה את החזיה, מסרה לה אותה ונועה הניפה והציגה אותם לראווה לקול תשועות הקהל. "עכשיו התחתונים!" נועה המשיכה בטקס והקברנית מהרה והורידה, מסרה לה אותם וחזרה לעמוד בידים מורמות, עירומה, שדיה הגדולים חשופים וערוותה הנקייה מכל שערה מוצגת לראווה, "את יודעת מה את?" נועה שאלתי עם חיוך גדול על שפתיי כשאני כורכת את החוטיני השחורים על פרק כף ידי.

"לוזרית" הקברנית מילמלה, יודעת בדיוק מה היא צריכה לענות, היא עשתה את זה כבר הרבה פעמים כשניצחה רק שהפעם, לצערה, היא בצד המפסיד.

"הם לא שמעו!" נועה גערה בה, "תגידי שוב! הפעם חזק!"

"אני לוזרית" והפעם היא ענתה בקול, יודעת שאם היא לא תעשה כל מה שנועה דורשת, ותעשה את זה במהירות שתשביע את רצונה, השופטת עלולה להעניש אותה בעוד כמה דקות של זובור ואת זה אף אחת לא רוצה.

"כן" נועה חייכה אליה, "את לוזרית ויותר מזה את עכשיו השבויה שלי, אל תשכחי את זה!" והיה קול של סיפוק ושמחה לאיד בקולה, "ועכשיו לוזרית, תרדי על הברכיים!" היא הצביעה על המזרון והקברנית מיהרה וירדה על ברכיה לפניה, מסמיקה ומשפילה מבט, "כן, ככה אני אוהבת את השבויה שלי" נועה חייכה אליה, "עומדת על הברכיים, בדיוק כמו שרצית להוריד אותי, ועכשיו תנשקי!" נועה הושיטה לה את גב כף היד ובחוסר ברירה הקברנית נישקה, "ועכשיו לוזרית, תמצצי לי!" היא הגישה לה את התותב המוצמד לגופה, אותו לונג-תום אימתני, "יאללה, תמצצי!!".

כבר ראיתי בעבר את אנה מוצצת לנועה, ותרשו לי לקרוא לה אנה כי הערב הזה הכינוי 'הקברנית' לא מתאים לה, זה היה אצלם בבית באותם לילות משותפים שלנו, אבל אני מודה שלראות ככה את אנה, מושפלת על הברכיים לעיניי כולם ומתאמצת להכיל בפיה את התותב המפלצתי, חירמן אותי ברמות, ביחוד כשנועה אחזה בראשה והכתיבה לה את הקצב, דוחפת עד שזאת כמעט נחנקה ועוזבת, נותנת לה לנשום לפני שדוחפת לה שוב. "כן!" נועה גנחה בגיחוך, "כן, ככה אני אוהבת את השבויה שלי, על הברכיים כשהיא מוצצת לי!".

עוד כמה פמפומים כאלה ונועה עברה לשלב הבא שלה, להפתעתי היא גררה אותה בשיער אל עבר החבלים והעמידה אותה בפישוק מול עטרה, הבת זוג החדשה שלה שעמדה וצפתה בפנים נפולות, כופפה אותה קדימה וציוותה עליה לאחוז בחבלים, ובלי הרבה לחכות נעמדה מאחוריה ונעצה לה את הלונג-תום בכוס, אחזה חזק במותניה והתחילה לזיין אותה, זיון פראי, מהיר וחזק, כזה שמרעיד את כל הגוף ומרקיד את השדיים הגדולים התלויים תחתיה כזוג עטינים.

לא היה לי ספק מה היא רוצה, לסחוט מאנה גמירה, להביא אותה לאורגזמה! ואכן שפת הגוף של אנה שידרה שהיא בדרך לשם, משתדלת שלא אבל נראה שהיא לא מצליחה לשלוט בזה ביחוד כשנועה גחנה מעליה והתחילה לשחק לה בפטמות הגדולות, משחקת כדי להגמיר ולא להכאיב וזה עשה את שלו, עד נסיון נואש של אנה לדחות את הקץ, אולי היא קיוותה שנועה תתיאש, ו…"פאק! לא! פאק!! הנה, הנה זה בא, פאק! הנה! גמרתי!!" היא הודיעה בקול מגורה כל כך שהיה ברור שהרגע היא קיבלה את עונתה, "פאק" היא מילמלה לעצמה בקול מבוייש ומושפל, "פאק, אני לא מאמינה שגמרתי".

גמירה אחת לפני כולם מספיקה כדי להלביש לאנה את התחתונים על הראש אבל כנראה שלנועה זה לא הספיק כי היא המשיכה לזיין, אפילו הגבירה את הקצב, והמשחק העדין בפטמות הפך לצביטה מכאיבה אבל נראה שהיא הכירה מצויין מה עושה את זה לאנה כי "פאק!" נשמע שוב קולה המושפל של אנה, "פאק! למה? למה? הנה! אני שוב גומרת! עכשיו!!".

גם נועה גמרה, היא לא אמרה את זה אבל אני מזהה כבר את החיוך הזה שלה כשהיא גומרת, "תזכירי לכולם מה את" נועה צחקה בקול.

"אני לוזרית!" אנה ענתה במהירות את התשובה הקבועה על פי המסורת ושמעו את העלבון בקולה, "הפסדתי ואני השבויה שלך!".

"ומה עושים לשבויה?".

"דופקים אותה".

"ואת אוהבת איך שאני דופקת אותך?"

"כן!" היא הסמיקה.

"ושמעתי נכון? גמרת?".

"כן" היא ענתה בקול מבוייש.

"ואת זוכרת מה עשית למי שגמרה כשאת ניצחת?" נועה שאלה בקול חוגג כשהיא משחררת את התחתונים של אנה המלופפים סביב פרק כף ידה.

"כן" אנה בלעה רוק וענתה.

"מה?"

"הייתי מלבישה לה את התחתונים על הראש" היא ענתה והסמיקה עוד יותר.

"אז למה את מחכה?" נועה ציחקקה.

יאמר לזכותה של אנה שהיא קיבלה את זה בגבורה והרימה את הראש בהשלמה. "מתאים לך" נועה לגלגה אחרי שהלבישה לה את התחתונים על הראש, "בואי!" היא שלפה ממנה את התותב, "על ארבע! בא לי לרכב קצת!"

מודה, סיבוב הנצחון של נועה כשהיא רוכבת על אנה שהתחתונים שלה מולבשים לה על הראש והחזיה שלה מוחזקת בפיה ומשמשת כמושכות הרבה יותר משפיל מהרכיבה שאני רכבתי עליה אבל נועה הסתפקה בסיבוב אחד בלבד סביב הזירה לפני שהובילה אותה למרכז וציוותה "תעברי לדוגי!".

אנה ידעה מצוין מה מצפים ממנה אבל היא ניסתה למשוך זמן עד "לוזרית, עכשיו!" תוקפני של נועה  והיא הסתובבה והפנתה את אחוריה לעבר נועה, פישקה רגליים, נשענה על המרפקים והורידה את הראש עד שהמצח נשק למזרון, והרימה את הישבן, ו-"תעשי לי כבוד!" תוקפני של נועה והיא התחילה לנענע אותו. "תזכירי לכולם מה את" נועה צחקה בקול.

"אני לוזרית!" אנה ענתה במהירות, משלימה עם גורלה, "הפסדתי ואני השבויה שלך!" ענתה על פי הפרוטוקול המוכר.

"ומה עושים לשבויה?".

"דופקים אותה".

"ואת אוהבת איך שאני דופקת אותך?" נועה שאלה כשהיא מכופפת ברכיים ומכוונת את קצה התותב אל פי הטבעת של אנה.

"כן" וזה היה כן אומלל כשהיא הבינה איפה היא הולכת לחטוף אותה.

"אז קחי!" ובתנועת אגן חזקה נועה נעצה את הלונג-תום עמוק בישבנה, נעצה, חדרה וסחטה גניחת כאב חזקה מאנה, ודחפה בחוזקה עד שכל התותב המפלצתי נקבר בישבנה של האומללה.

מצד אחד הערכתי את אנה, אני לא יודעת מה אני הייתי עושה עם היו דוחפים לי כזה תותח לתחת אבל היא קיבלה את זה בגבורה, אומנם היא גנחה והתנשפה בכאב אבל לא התחננה שתפסיק כמו שראיתי כאלה שהתחננו עם דמעות, אולי כי היא ידעה שזה רק ישפיל אותה יותר ולא יעזור לה, היא לא ויתרה להן אז למה שיוותרו לה?

נועה כתשה לה ת'תחת בנעיצות מהירות, ארוכות ובעיקר חזקות כשחיוך נצחון מרוח על שפתיה, "תזכירי לי מה את" נועה זרתה לה מלח על הפצעים.

"אני לוזרית!" אנה ענתה במהירות, "אני השבויה שלך ובגלל זה את דופקת אותי" חסכה מנועה שאלה שתשפיל אותה עוד יותר.

"כן, אני מתה על התחת שלך" היא נעצה בחוזקה והוסיפה בכפות ידיה טפיחה מצלצלת על פלחי ישבנה של אנה, "מתה. מתה. מתה" הוסיפה עוד שלוש טפיחות חזקות, "אבל עכשיו" שלפה את התותב מישבנה של אנה ולרגע ראיתי הבעת הקלה על פניה של זו, "תעשי לי מגש!" היא צחקה ותעשי לי מגש היו בדיוק המילים שאנה הייתה משתמשת כשדרשה מהמפסידה שלה לעבור לתנוחת המגש.

ראיתי את המבט שאנה שלחה בנועה כשהיא נשכבה על הגב, וראו שכואב לה בתחת, נעמדה בעמידת נר והעבירה את רגליה הלאה עד שקצות אצבעותיה נגעו ברצפה, תומכת בידיה בגבה ומציגה לראווה את אברי נשיותה מונחים כאילו על מגש.

אני לא יודעת מה יותר מעליב ומשפיל? שמזיינים אותך או כשעושים לך פיסטינג, לדעתי פיסטינג, אולי כי אף פעם לא עשיתי את זה, אבל זה בדיוק מה שנועה עשתה לה, נעמדה מעליה, דחפה לה את כל האגרוף לכוס ודפקה אותה ולהפתעתי אחרי כמה פמפומים כאלה אנה התחילה להתנשף ולגנוח, גניחות הנאה של מי שעומדת לגמור ואכן, רגע אחרי היא גמרה בסערה, צועקת בקול, מודיעה ודוהרת אל עבר אורגזמה נוספת ו…אין ספק שאני צריכה לנסות את זה, לבקש מנועה שתעשה לי את זה.

הזמן על שעון הספירה לאחור רץ במהירות, כשנשארה קצת יותר מדקה נועה פשטה במהירות את הסטראפאון והעמידה את אנה למצוץ לה ותאמינו לי היה שם הרבה צוף למצוץ, צוף שאנה אוהבת כי ראיתי אותה מוצצת בתאווה כך שאני לא יודע אם זה עונש או אולי בכלל פיצוי על כל מה שהיא עשתה לה?

זמן הזובור תם והפעמון הגדול צלצל. "קומי!" נועה משכה את אנה בשיערה והתחילה לאזוק אותה באזיקי ידים ורגליים המחוברים בינם בשרשרת, הידים אזוקות מאחור, מתוחות ומבליטות את השדיים הגדולים והשרשרת שבין הרגליים קצרה והיא נאלצת לדדות בצעדים קטנים ומצחיקים וככה, כשהיא עירומה, אזוקה, עם תחתונים על הראש ורצועה קשורה לה לצוואר נועה הובילה אותה אחריה אל מחוץ לזירה.

הרגיזה אותי ואני לא סולחת

בסיבוב הבא אני עליתי והזמנתי את עטרה לקרב, קרב מתבקש, במקור לא תכננתי אבל המילים שהיא אמרה כל כך הרגיזו אותי שלא יכולתי שלא להעניש אותה שוב.

קרב אמיתי זה לא היה. גם במצב רגיל היא לא יריבה בשבילי ועכשיו, כשהיא רועדת מפחד, זה בטח ובטח לא היו כוחות. סיבוב שלם התעללתי בה, מכאיבה לה ויותר מזה משפילה אותה, שלפתי את שדיה וחשפתי אותם לעין כל, ישבתי לה על הראש ושפשפתי את הכוס שלי בפניה, ריתקתי אותה לרצפה ודחפתי לה אצבע לכוס, פעולות שזיכו אותי בנקודות זכות רבות ולדעתי שברתי אותה פסיכולוגית כי לקראת סוף הסיבוב, כששוב ריתקתי אותה לרצפה וזיינתי אותה עם האצבע, היא דפקה עם היד על המזרון והודיעה בקול שהיא נכנעת.

גם בסיבוב הפרס לא עשיתי לה הנחות. דואגת להזכיר לה שהיא הלוזרית ואני המנצחת ומאלצת אותה לצעוק ולבקש פעם אחר פעם "תזייני אותי, אני לוזרית כי זה מה שעושים ללוזרית".

לפתיחה דהרתי עליה סביב הזירה, מפליקה לה על הישבן ומזרזת אותה. משם עברתי למין אורלי, הורדתי אותה למצוץ לי ת'תותב, לפני שהורדתי אותה על ארבע באותה עמידת דוגי של המועדון, זאת שהראש נושק לרצפה והישבן מורם ועשיתי בה מין אנלי, דחפתי לה ת'תותב לתחת המסכן שלה ואין לי ספק שאתם מנחשים עם איזה תותב השתמשתי, נכון, בלונג-תום, אותו תותב אימתני שהבת זוג שלה חטפה רק קודם מנועה, ותאמינו לי היא תזכור את זה עוד הרבה זמן.

אחר כך גררתי אותה בשיער אל חבלי הזירה ושם כופפתי אותה עם הפנים לעבר נועה שעמדה וצפתה בנו, נותנת לה לראות איך בת הזוג שלה, הקברנית, כורעת על ברכיה ומוצצת לנועה, וככה זיינתי אותה, הפעם בכוס, זיון מהיר וחזק שהדהיר אותה לעבר האורגזמה שלה ולמרות שהיא ניסתה למנוע את זה היא גמרה בגמירה קולנית וכדי להוסיף להשפלה שלה נתתי לה להלביש לעצמה לבד את החוטיני האדום על הראש.

את הזמן שנותר קינחתי בתנוחת המגש, מדלגת בין שני החורים שלה, משמנת את התותב בכוס המשומן, ולדעתי היא גמרה שוב אבל אחרי שהתחתונים שלה היו על הראש זה כבר לא עניין אותי, מוציאה ודוחפת לה אותו לתחת, טוחנת ושוב מחזירה לכוס לשימון ומשם חזרה לתחת וזה לא כי פתאום היה חשוב לי שלא יכאב לה אלא כי חשבתי שככה זה יותר משפיל.

אפילוג

לפני שהלכנו נפרדתי מטלי. "תודה על הטיפ" היא חייכה והראתה לי את חזית התחרה הסקסית שזכתה בזכותי, "בדיוק במידה שלי" היא ציחקקה.

"חבל" היא אמרה כשסיפרתי לה שזאת הפעם האחרונה שלנו פה, "ותודה גם מטובה, המארחת," היא חייכה לעבר נועה שעמדה לצידי, "הגדלת לה את קופת ההתערבויות, היא הייתה בטוחה שהיא תפשוט רגל כשהתערבתי עליך" היא צחקה, "ו…" היא חזרה אלי, "אני אבוא, בקרוב, אחרי שתודיעי לי אם אמנון מסכים" היא ציחקקה ולמראה המבט התמהה על פניה של נועה הסבירה, "מסכים לקחת אותי לעזור לו להשקות במטע" היא אמרה בקול מתמם, "ורק שתדעי, לי הוא עשה את זה הרבה לפני שתיכן".

 ****

נסענו הביתה, בגלגל"צ אריק אינשטיין שר את "התוכי יוסי", שתקנו, כל אחת שקועה במחשבות של עצמה.

חבל שאסור לצלם שם במועדון כי את התמונה הזאת, של נועה ושלי הולכות עם כוס יין לבן ביד ומובילות אחרינו את אנה, הקברנית, ועטרה ברצועה הקשורה להן לצוואר, עירומות, אזוקות, מדדות באותם צעדים של מי שפתחו אותם בתחת (ואין ספק שלונג-תום הוא פותחן ישבנים משובח) והתחתונים שלהן מולבשים להן על הראש הייתי שומרת למזכרת, מזכרת מהפעם האחרונה שאנחנו באות למועדון ותודו, לא יכולה להיות פרישה מכובדת מזאת.

"אני לא מאמינה שניצחתי אותה" נועה מילמלה פתאום כאילו לעצמה כשפנינו בצומת הערבה לכביש 90, "תגידי לי שזה היה חלום, שזה לא באמת קרה, ש…".

"זה לא קרה," ציחקקתי והצבעתי על התחתונים והחזיה של הקברנית שמונחים על ברכיה, "ואם קרה," המשכתי באותם המילים שכבר הפכו לנכס צאן ברזל, "אז מה קרה?"

הבטנו האחת בשניה וצחקנו, ברדיו אריק אינשטיין סיים וסטטיק ובן-אל התחילו לשיר את "טודו-בום". הצטרפנו אליהם.

סוף  –  The END