סיפור מאת הבן
ההדרכה בטלפון הייתה חיונית, לא הייתי מוצא את דרכי באופן עצמאי.
שביל גישה נסתר לעבר הכניסה האחורית של הבניין.
אני דורך את דרכי בינות עלוני פרסום ומכתבים ללא דורש.
לא כל כך הבנתי את ההיגיון בהסתרת עסק בצורה כזו.
הדלת פתוחה, אני נכנס.
"איציק?"
זו חוי, בעלת העסק.
את חוי אני מכיר כבר שנים. עסק הקוסמטיקה שלה מתרחב לאיטו, יחד עם ההתרחבות האישית שלה, ומידי פעם היא מעדכנת את עצמה ועוברת למקום גדול ומרווח יותר.
"מה נסגר איתך?" אני סונט בה תוך כדי פריקת תיק הכלים,
"מי יבוא לכוך הזה?" הוספתי פותח את התיק מפרק את הכלים על הרצפה.
חוי צוחקת, ובעקבות הצחוק כל גופה רועד. ככה זה כשאת סוחבת משקל של מעל מאה קילו לכל תזוזה יש השלכה רוחבית.
"תתעסק במה שאתה מבין, תשאיר לי את מה שאני מבינה". לבטן מה שנקרא.
הארגז עם המצלמות והציוד הנלווה כבר היה בחנות טרם הגעתי, הוא הגיע במשלוח נפרד.
"משאירה אותך לבד" חוי אוספת את המפתחות מאזור הקופה ונעלמת.
אני אוהב את העבודות הללו, החיווט כבר מוכן, זו העבודה של החשמלאי. כל מה שנותר זה לחבר את ציוד הקצה ולתכנת לשרת.
אני נותן שירותי מיחשוב תיכנות ומערכות מתח נמוך מהסוג הזה למאות חנויות ועסקים במגזר החרדי. שמי הולך לפניי ואני דואג לשמור עליו. טוב שם טוב משמן טוב וכאלה.
בליבי אני שמח על היעדרותה של חוי בעלת המקום, לא הכל אפשרי כשהיא יושבת על הצוואר…
עבודה של שעתיים מסתיימת, החנות מרושתת כולה.
כבר ערב ואני מזדרז לחזור לבית,
נכנס לדירה ונועל היטב.
בצעדים מהירים ניגש לקודש הקודשים.
חדר העבודה.
חדר עבודה זו מילה קטנה שתתאר את מערכת המיחשוב שבניתי בארבע אצבעותיי.
מחשב בעל ליבת מעבדים מתומנת משולבת בזיכרון פנימי משודרג, מחוברים לשרת בעל נפח אינסופי. תקשורת סיבים אופטיים מהירה בנפח גלישה במהירות גבוהה.
הכי מתקדם שיש.
שוקע בכיסא הגיימרים המפנק, מעיר את המחשב מתרדמתו.
המערכת חוזרת לפעולה ברעש מונוטוני של אוורור המחשב, מסך שלושים אינצ' קעור בשיהוי של כמה שניות מתעורר לחיים ומציג מערכת הפעלה ios משודרגת.
אני ניגש היישר לעבודה.
כמה לחיצות וחנות הקוסמטיקה החשוכה פרוסה לרווחה על מסך המחשב מולי.
אני עובר ממצלמה אחת לשנייה, בודק שכולן מחווטות ונותנות תמונה בצבע ואודיו נקי. כמובן שחלק מהמצלמות דורשות טיפול אישי ואני מתכנת אותן שוב מרחוק.
לאחר בדיקה מקיפה ומתמשכת אני מרוצה מהתוצאה ויוצא מהשרת של חוי.
מביט בשעוני.
שעה מוקדמת יחסית, אבל מחר אני בתורנות עם הילדים.
גרושתי לא מוותרת לי על הפגישות הללו, אני לכשעצמי כבר הייתי מוותר עליהן. אני אוהב את הילדים אבל יותר אוהב את עצמי.
את ההבנה לכך קבלתי רק אחרי שהם כבר היו עובדה קיימת.
נאנח בשקט ומשלים עם התוכנית למחר, אך טרם אשקע בשינה אני זקוק לפורקן קצר.
עובר בראשי על האפשרויות כעת, נזכר במקום הנכון ורושם את הכתובת בשורת החיפוש.
בשניות של החיפוש עוברות המחשבות בראשי. כן, אני אוהב את העבודה שלי. הכוח הרב שיש בידי בלתי ניתן להבנה.
עין רואה ואוזן שומעת, זו לא אמירה ריקה. היא יצוקה בבטון. והיא ממומשת על ידי עד תום.
המסך מואר ואיתו ליבי.
"אתיקסטיל".
השם של החנות מרצד בתחתית המסך. החנות האהובה עליי.
גם היא ממוקמת במרתף נסתר. מיועדת לנשים ממעמד מסוים.
החנות חשוכה כעת, סגורה בשעה כזו.
אני נכנס לזיכרון המצלמות וחוזר אחורה לשעות הצהריים המאוחרות. אלו שעות פעילות השיא.
המצלמה הראשית זו העומדת מעל הקופאית בצמוד לדלת הכניסה פחות מעניינת אותי.
אני מתחבר למצלמה הנסתרת, זו שאף אחד מלבדי לא יודע קיומה.
תאי המדידה במחלקת הנשים.
או כמו שהם קוראים לזה "הלבשה אישית".
מיקמתי אותה אינטגרלית בגוף הלד השקוע גבוה בקיר הגבס שמול המראה. אין סיכוי שתתגלה.
תא המדידה ריק כעת. ואני מריץ את התמונה במהירות כפולה.
המסך נשאר סטטי כמה שניות ולפתע התמונה משתנית.
אני לוחץ מהר על העכבר מחזיר את המהירות לרגילה.
אל התא נכנסת אישה צעירה. שמרנית, אני מזהה לפי המטפחת לראשה.
סוגרת את דלת התא ובודקת שנעלה היטב, מה שגורם לי לחיוך בלתי נשלט.
בידה כמה חזיות בהירות והיא מניחה אותם על הכיסא לצידה.
אני מתרווח על כיסאי, המופע מתחיל.
מסירה בעדינות את כיסוי הראש מניחה על מתלה צדדי.
מורידה חולצה.
אני מתחיל להתחמם.
זרועותיה מתמשכות מכתפיה העירומות ארוכות ודקיקות. אצבעותיה ענוגות וציפורניה נטולות צבע. שמרנית כבר אמרתי.
האדרנלין שוצף בדמי, ואני משחרר את חגורת מכנסיי משלשל אותן מטה.
ביטנה השדופה והמבהיקה חשופה לחלוטין, היא רזה באופן קיצוני הטבור שקוע עמוק במרכזה.
שולחת ידיים אחורנית ובקלילות משחררת קרסי חזייתה, שניות מעטות והיא נותנת דרור לשדיה המופלאים.
אני שולח יד לאיברי המזנק בין רגליי. מעביר עליו יד בוטחת.
המראה הנגלה לעיניי מושלם מידי.
הנורה עם המצלמה בתוכה ממוקמות על הקיר והמראה מולן משקפת לי זווית כפולה למופע המושלם והפרטי.
אני מצמצם מבטי לעבר המסך, הצעירה עומדת מול המראה ובוחנת את שדיה החשופים,
אצבעותיה נדחקות תחתן והיא מניפה אותן קלות מעלה, משווה לשדיה מראה נפוח יותר.
המראה הזה מחרמן אותי ביותר, אני משפשף איברי במרץ.
כעת היא אוחזת בשדיה מהצד מצמידה אותן זה לזה. החיבור ביניהם יותר פס מחשוף גבוה. היא מחייכת לעצמה בסיפוק.
אני מסוחרר לחלוטין, לא ציפיתי למופע מושלם כל כך. ידי לא נחה לרגע ונשימותיי מתגברות. החשק לשחרר בבת אחת מטח קידמי גובר אך אני עוצר בעצמי ושוהה מעט.
ניכר כי היא מרוצה מהמראה וכעת היא נוטלת אחת מהחזיות איתן נכנסה ובזריזות לובשת סוגרת את הקרסים.
החזה נותר נפול,
נדרש מעט הידוק בכתפיו. אני מרוצה ממהירות המחשבה שלי כשאני נוכח כי ידיה אכן נשלחות מעלה ומהדקות כתף אחר כתף.
כעת החזה ארוז היטב בכבוד הראוי.
הצעירה עושה סיבוב איטי מול המראה, ואני לרגע מרגיש כמו במופע חשפנות אישי.
היא עוצרת לרגע גבה למראה והיא מסובבת ראשה לאחור בודקת את התוצאה האחורית. לי לבינתיים זה מאפשר מבט בקלוז אפ מושלם.
אני ממש רואה את עומק השדיים המושלמים מונחים מול עיניי, רק להושיט יד וללטף.
אני מדמיין את עצמי עומד בתא יחד איתה, מסובב אותה מולי. מושיט יד מעביר על החזייה ההדוקה לשד. ממולל את הפיטמה מבעד לבד. חש כיצד היא מתקשה יחד עם התגברות נשימותיה של הצעירה.
אני מביא את עצמי לשיא ויורה מתחים קצובים ורותחים היישר למגבת המוכנה לצידי, כשבמקביל ממש אני מבחין בתיבת ההודעות מהבהבת להודעה חדשה שנכנסה, ידי הפנויה מכוונת את העכבר לחיצה קצרה לפתיחה.
נמען לא מוכר. אני מרפרף בהודעה כשהדם אוזל מפניי במהירות.
וואו זה היה כל כך מחרמן
ואוו מתי המשךך
מעולה , השארת במתח .
תודה
נשיקות יעל
הייתי שמח עכשיו להיות איתך עכשיו יעלוש