סיפור מאת דני דניאלי
דניאל:
היינו, תמר ואני אצל נורית, בסשן.
נורית הצליחה להביא אותי לחרמנות על והפנתה את כל החרמנות אל אשתי.
אבל אשתי לא רצתה אותי. וזה כאב.
ומאז מתנגנות בי שוב ושוב אותן 3 מילים שאמרתי לה בסוף הזיון:
"אל תעזבי אותי".
נורית:
היה סשן טוב. התה משפיע על כל אחד בצורה שונה. דניאל, נכנס בו הפחד שתמר תעזוב. מקווה שלא יהיה אובססיבי מדי. בהרגשה שלי, הוא צריך להרוויח אותה. להבין שהיא שווה. שהוא בוחר בה.
והיא באמת שווה. בחורה שמנמנה וסקסית, עם שדיים יפים ומלאים ופטמות מפתות. עם עיניים גדולות ועמוקות. שווה.
תמר נמצאת במקום אחר. אחרי שנים שחשבה שהיא כלום ושום דבר מבחינה מינית, היום היא מבינה שהיא משהו.
החלטתי לשלוח אליה את בני.
בני הוא בחור צעיר. חייל משוחרר שאני מזיינת מדי פעם. חולה מין. מפנטז על נשים מבוגרות מכל גיל ומכל גודל. ונראה טוב. היה לוחם בגבעתי. גבוה, חתיך. הוא מעריץ אותי ואפשר לומר שהוא סר למשמעתי. יעשה כל מה שאבקש ממנו. ואני משתמשת בו לעתים כדי לעורר קנאה, כדי לחזק דימוי עצמי…
אני שולחת לו תמונה של תמר. את מקום עבודתה ואת כתובתה. מבקשת שיחזר אחריה. שיביע עניין. שייתן לה הרגשה שהיא שווה.
נראה לי שדניאל צריך להתאמץ להשאיר אותה אתו.
תמר:
משהו מהותי השתנה בו. נראה לי שזה השילוב בין החשק המיני שנורית שיחררה בו לבין העובדה שלא רציתי אותו ונתתי לנורית לחרמן אותו. גם המודעות שלו שבמשך 15 שנה לא הביא אותי לאורגזמה, מה שלקח לנורית האגדית רבע שעה. בקיצור הוא ממש רוצה אותי וחושש שאעזוב אותו. מה שבאמת עבר לי בראש לא פעם בשנים האחרונות.
באותו לילה הוא שוב ביקש לשכב איתי. כמובן שהסכמתי, אני רוצה לשפר את הזוגיות שלנו.
הילדים כבר נרדמו והיינו שנינו בסלון, הוא בבוקסר וטי שירט ואני בטייץ שחור וחולצת בטן צמודה לבנה. בדרך כלל אני לובשת בגדים אווריריים ורחבים גם בבית, אבל נורית אמרה לי לשחרר את מיניותי וגם… האמת שממש נהניתי להטריף אותו. החולצה הזאת די קטנה עלי, מה שאומר שהיא מדגישה ממש את השדיים הגדולים שלי וגם מחזיקה אותם. וגם, הפטמות שלי ממש קופצות מתוכה.
איך שיצאתי מהמקלחת קלטתי שהוא נטרף. לא מצליח לא להביט בהן. אז קשקשתי על דא והא, ואני רואה שהוא בכלל לא שומע.
כשהלכתי למטבח הוא נשרך אחריי. איזה כייף. הזין שלו עמד טיל.
ואז הוא נצמד אליי מאחור. סוגר ידיו על שדיי, נושק לצווארי.
"תמרי, אהובתי…"
"מה מותק?"
"תרשי לי?" וידיו מעסות את שדיי מאחור. זה נעים לי.
"מרשה לך".
אצבעותיו קוטמות עתה את פטמותיי. איברו מתחכך באחוריי. והוא נוהם כחיה מיוחמת. בקושי שולט בעצמו.
אני סבה אליו והוא כורע למרגלותיי, מסתכלת עליו מלמעלה, מזהה את המבט העורג. כמה קל להתרגל לזה. הוא מחבק את אגני, מתחנן בלי מילים, ואני מכווינה את ראשו אל פטמתי. הוא מסתער על החולצה. יונק ונושק וחובק. מתמסר וחופר ונובר. ועובר. לפטמה השנייה.
חולצתי כבר לגמרי רטובה ואני מקימה אותו על רגליו. דוחקת אותו אל השיש שמאחוריו, משחילה את רגלי בין רגליו, לוקקת את צווארו ומחככת ברכי באיברו.
"לא, תמרי, לאאאאאאאאא." אני מרפה, אך מאוחר מדי. הוא גמר.
הוא היה כל כך חם עלי שהוא גמר עוד לפני שנכנס אליי. לפני שהפשיט אותי. לפני שהפשטתי אותו.
ואני מבואסת. לאללה. ולא מצליחה (או שלא רוצה) להבליג, ואומרת: "עם השפיכה המוקדמת שלך לא נגיע לשום מקום". אכזרי, אני יודעת.
והוא בעיקר כועס על עצמו ומתוסכל.
כך יוצא שאחרי היום הכי מחורמן בחיי אני הולכת לישון מחורמנת ולא מסופקת.
והוא?
לא מפסיק להתנצל. לפייס, להתרפס.
אבל אז, בבוקר, הגיע למשרד הבני הזה. הגיע וסירב לעזוב. הוא בכלל לא היה צריך אותי. הגיע בטעות. בחור צעיר, גבוה , חתיך, ו…אמרתי לו לאן הוא צריך לגשת.
"תשמעי, גיברת, סליחה שאני קצת בוטה, אבל בחיים שלי לא ראיתי עיניים כמו שלך."
בשנייה אחת הפכתי אדומה. ילד בן 21 מפלרטט איתי. כנראה שבאמת משהו בי נפתח אצל נורית.
"מה דעתך ללוות אותי לשם?"
אני מביטה בו. גבוה, בוטח, שרירי, בטוח בעצמו.
"למה?"
"שאני לא ילך פה לאיבוד. נראה לי מסוכן לי כאן."
"אני מאמינה בך."
"אז יש לי רעיון. מה דעתך לשבת איתי לקפה בקפטריה?"
ילד בן 21 מפלרטט איתי ואני נהנית. איזה כייף זה.
האמת שהייתי אמורה לצאת להפסקה. אז למה לא? הרי נורית אמרה שאנחנו צריכים להיפתח למיניות שלנו, לתת לה לפכות בתוכנו, לא?
אז הלכתי איתו.
אני קמה אליו, ורואה איך הוא טורף אותי בכל צעד. אני בחולצת כפתורים לבנה וחצאית שחורה, אלה המדים שלנו, ובחזיית תחרה שחורה. אני נראית טוב היום לדעתי, והוא טורף את השדיים שלי במבטו. אבל איך זה יכול להיות? הרי אני שמנה. "את מה שאת בוחרת להיות", נזכרתי במשפט של נורית. והלכתי עם הגברבר השרירי לדייט גנוב בקפטריה של משרד ממשלתי.
ישבנו וקשקשנו וליהגנו. ובשלב כלשהו, הוא הליט ראשו בין ידיו.
"הכל בסדר?"
"אני לא יודע איך להגיד לך את זה…תמר."
"…"
"את עושה לי את זה בצורה אחרת."
"???"
"אני יודע שאני בחור צעיר, ואת יכולה להיות אמא שלי, אבל את בעיניי התגשמות הנשיות."
"…"
"זהו אמרתי את זה. בטח את חושבת שאני דפוק בראש…"
אני מניחה ידי על ידו. "אני ממש לא חושבת כך, בני. אתה דווקא מחמיא לי… ואתה נראה טוב."
הוא נושא את עיניו אליי. ידו מלטפת את ידי בחזרה.
"יש כאן במקום הזה מקום שאפשר להתבודד בו?"
אני מבינה שאני במקום מסוכן עם הגברבר המוזר היפה הזה, אבל בואנ'ה, הוא רוצה אותי. אותי!!!! אחרי שנים של יובש. הוא מסחרר אותי, מסובב לי את הראש.
"האמת שיש חדרון ציוד ליד הגג ויש לי את המפתח אליו."
"ונראה לך שתוכלי להקדיש לי שם 5 דקות?"
אני מוחמאת ממש. אבל אני נשואה. לא אכפת לי קצת לפלרטט. אבל לבגוד?
"נראה לי שקצת נסחפת, בני, אתה נראה בחור הורס ואני בטוחה שכל בחורה שתהיה איתך תרוויח. אבל אני לא יכולה. מצטערת".
הוא כבה ברגע. משפיל מבטו. שתיקה ארוכה. אחר כך הוא אומר. בעצם לוחש:
"אני רוצה שתדעי גברת תמר. זה לא שאני מסתובב ברחוב ונדלק על נשים מבוגרות. מה שקרה לי איתך הוא חד פעמי. את פשוט האישה הכי מדהימה שפגשתי." ידו מתהדקת סביב ידי, "חיים פעם אחת. 5 דקות. אני יכול להבטיח לך שבחיים, אף אחד לא רצה אותך כמו שאני רוצה אותך…"
הוא תולה בי מבטו. אצבעותיו מלטפות אותי.
"בסדר".
זהו, אמרתי את זה. אני חשה ברטיבות שם למטה. אני רוצה שהוא ייקח אותי. שירצה אותי. שיקרע אותי. זה מה שאני רוצה.
וכבר אנו עולים במעלית. הוא אוחז בידי. מלטף באצבעו. ואני פותחת את דלת חדר הציוד ונועלת מאחוריי. ובאותה שנייה בני מתנפל עלי. הוא מצמיד אותי לקיר. מחבק אותי ומנשק אותי. גבוה ממני בהרבה. חזק כזה. חזה רחב. הוא רוצה אותי כל כך. ואני מתמסרת למגעו.
"אנחנו לא רוצים שהחולצה תתקמט, נכון?" הוא הופך להיות המבוגר האחראי ואני מהנהנת. והוא מסיר את החולצה בעדינות, חושף את החזייה הכי יפה שלי, בתחרה שחורה ובגזרה מדהימה. וכבר שפתיו על שדיי.
"וואו, איזה יופי", הוא מתפעל ומתפלש בין גבעותיי, והוא מוצץ והוא יונק והוא נושק והוא נושך. והכל באקסטזה ובמסירות מלאה. "את פשוט מפוארת, גיברת. פשוט מפוארת." והוא פוחס שדיי בשתי ידיו. מעסה אותם, נושק לשפתיי. וגם אני באקסטזה. מסירה מעליו חולצתו, נהנית לעבור בציפורניי על הגוף החסון. מחליקה על שרירי החזה, אל הבטן הקשה, המרובעת. מלטפת בהערכה. והוא מעיף נעליו מעליו וכבר מכנסיו מורדים, גם תחתוניו. ומבטו מתנצל: "הבטחתי 5 דקות…" ויש לו איבר מרשים. וזקור. ואני מודעת ושמחה על שהוא זקור אליי.
זו אני??? בחדרון הציוד עם חייל משוחרר וחסון ועירום????
ובעירומו הוא מסתער שוב על שדיי הנתונים בתוך חזייתי. והוא מוצץ וממלמל, כמה הם גדולים ואדירים ויפים. הכי יפים. הכי יפים שראה. בחיים. והוא כורע לרגליי, משיל מעלי את תחתוניי ומוצץ אותי בתאוות אין קץ. הוא מלהטט בלשונו על שפתי איברי, בעוצמה אדירה, ואחר, במהירות מחדיר לשונו אל תוכי.
אני שוב (שוב!!!!) עומדת לגמור. והוא נוגס בירכי תוך שמחדיר אצבעותיו אל תוכי. והוא חופר והוא נובר בי, ואני מתנשמת ואני מתנשפת, ואני גונחת , נאנחת ו…גומרתתתתת.
הוא קם. משולהב. ונושק לי בטירוף, "את מלכה, גיברת תמר, את מלכה אמיתית. כל כך מלאה וכל כך טובה." וכבר הוא מסובב אותי בגבי אליו , מרכין אותי אל השולחן שבפינה ומתכופף ו…חודר אותי באחת. הזעקה שלי עזה, אני נבהלת. נראה לי שגם השומר, חמש קומות למטה, שמע אותי. והוא מפמפם אותי ללא רחם מאחור. כל שריריו פועלים ומשתרגים והוא טוחן אותי עד דק. ואני זועקת בטירוף. וגומרת שוב, ממש כשהוא גומר בתוכי. וואו.
כשאנחנו יורדים במעלית הוא שואל אם "יש סיכוי שזה לא חד פעמי בינינו."
"תשאיר לי את המספר שלך. אחשוב על זה."
דניאל
כל היום אני נע, בין הסקס החלומי שחווינו, לבין הסלידה והאכזבה שהיא הפגינה כלפיי אתמול. והחשש שתעזוב אותי מפעפע ומרעיל אותי. ואני רוצה להראות לה שאני רוצה אותה. אז אני קונה פרחים ונוסע אליה לעבודה. ואני רואה אותה, ממש בכניסה, עם בחור צעיר. גבוה, יפה תואר כזה. והוא נושק לה והולך. אני חושב שזו הייתה נשיקה על הלחי, אבל אולי על השפתיים? לא ראיתי מספיק טוב. אני מחליט לגשת אליה. עם הפרחים. היא שמחה בהם. בדרך אגב אני שואל אותה מי זה היה. היא אינה נבוכה. מספרת:
"סתם בני אחד שטעה במקום ועזרתי לו."
"ראיתי שהוא נישק אותך…"
"רק נישק? הוא נדלק עלי. הזמין אותי לקפה. אמר שאני סקסית. שאל אם יש כאן חדר שנוכל להתייחד בו לחמש דקות. מטורף."
מזה חששתי. מזה פחדתי. אני הולך ממנה בפיק ברכיים. לא יודע איך להמשיך מכאן.
נורית אומרת לי בטלפון שאני צריך לגרום לה לרצות בי. לבחור בי. "זה מעולה שיש לך תחרות. עכשיו תדאג לנצח בה."
אני מרגיש שאני בתוך התקף חרדה של 24 שעות. בכל רגע חושב מה יקרה אם תלך? מי יחבק אותי ככה? כשהיא חוזרת מהעבודה הבית מסודר, האוכל מוכן.
"איזו הפתעה, דני…" היא אומרת.
"אל תעזבי אותי", אני משיב.
היא מרצינה. "האמת היא שחשבתי על זה בשנה האחרונה לא פעם. ואם להיות כנה אתך, הבני הזה שהיה היום בעבודה, הוא שאל אם נוכל להתראות שוב. אמרתי לו לא, אבל לקחתי את המספר שלו."
למה היא אומרת לי את זה?
כנראה שאצלה זו אפשרות ריאלית. וזה עושה לי רע ומחליש אותי.
"בבקשה אל תעזבי, תמרי. אנחנו מתקדמים."
אצל נורית בטיפול, אנחנו מספרים שהברק חזר לחיינו. אני מתבייש לספר שאני בחרדה מתמדת. נורית מכריזה על סיום הטיפול. היא לא בעד טיפולים ארוכים. לטענתה רוב הטיפולים הארוכים הם כדי לפרנס את המטפלים.
בלילה במיטה, תמר מציעה שנזמין את נורית לסקס איתנו.
"היא בחיים לא תבוא."
"בסך הכל שנינו היינו דלוקים עליה, לא?"
"אני רק לכמה דקות."
היא נועצת בי מבט נוקב
"אולי שעות."
"נראה לי ששבועות. אבל לא משנה." ואז היא משנה את הטון שלה לטון מצווה וחד משמעי. "אני רוצה שתזמין אותה."
נדמה לי שבאותו רגע שנינו מבינים שמאזן הכוחות בינינו השתנה. היא מבינה שהיא יכולה לרצות, ואני מבין שאם היא רוצה עלי להפוך זאת ממחשבה למעשה. שרצונה מקודש לי.
ולמחרת בבוקר אני מתקשר במבוכה רבה לנורית, שלהפתעתי מסכימה בשמחה כי היא "לא מטפלת של פעם וגם, אנחנו כבר לא מטופלים שלה."
ביקשתי עצתה, "היחסים עם תמר הפכו ליחסי מרות. אני כל הזמן מפחד שהיא תעזוב בעוד היא לא פוסלת את האפשרות. ואני כל הזמן מרצה אותה בעוד היא נותנת לי פקודות."
נורית שאלה אם אני סובל מיחסים שכאלה, אמרתי שמהיחסים לא, רק מהחרדות.
"תמשיך כך, בינתיים. אני מאמינה שזה יתאזן בסופו של דבר. בינתיים תן לה את מה שהיא רוצה."
תמר שמחה מאוד לבשורה. קצת מעקמת את הפרצוף שיש עוד שבוע וחצי עד ליום בו קבעתי איתה. והחרדה המקננת לא עוזבת. אני מרצה אותה ללא הפסקה. אני שוטף כלים, אני מכבס ותולה ומקפל ומבשל. אני מוצץ את כפות רגליה, מעסה את שכמותיה, מסרק את שערה. אני עובד אותה בעצם.
והיום הנכסף של נורית מגיע.
תמר:
לקחתי לי יום חופש. כבר כמה שבועות שאני חרמנית על נורית, למרות שאף פעם לא הייתי עם אישה. הכנתי לנו אוכל, יצאתי לקנות לי בגדים לכבוד המאורע, חזרתי, התרגעתי באמבטיה ארוכה, הכנתי את עצמי ואת גופי. אמרתי לדניאל שאיני רוצה לראות אותו בבית לפני 17:30 והוא כמובן מילא אחר הוראותיי. בערב לבשתי את הבגדים החדשים. טייץ צמוד בצבעי סגול-שחור וגופיית רשת שחורה אוורירית ומעוצבת, יפה ומפתה. כשנכנסתי לסלון דניאל, שלבש סתם ג'ינס וטריקו פתח עיניים. התחיל לגמגם: "תמרה, את כל כך…סקסית. את פשוט מדהימה."
"אהבת?"
"וואו. פשוט וואו. אם היית מרשה לי הייתי קופץ עלייך עכשיו."
"אבל אני לא מרשה."
שוב החרדה הזו במבט שבעיניו, שמענגת אותי. אתמול שוב שאל אותי על בני. סיפרתי לו שלא התקשרתי אבל למרות זאת הגיע למשרד בתחילת השבוע. ישבנו שוב לשתות קפה. לא סיפרתי לו שעלינו שוב לחדרון הציוד לזיון סוער. לא סיפרתי לו שהבחור השרירי והחזק הזה יודע בדיוק איפה לגעת ואיך לזיין. שהוא מצץ לי את הכוס עד שראיתי כוכבים. לא סיפרתי לו שהפעם לא הסתפקנו ב 5 דקות. שהלוחם הזה רצה את התחת שלי אבל הרשיתי לו רק לדחוף לשם שתי אצבעות. וזה היה ניסיון מעניין ומחרמן. רק סיפרתי לו שנראה לי שיש לו קטע עם נשים בוגרות. שהוא פשוט מטורף על הגוף שלי. המבט האומלל שבעיניו…
כשנורית צלצלה בדלת, שלחתי אותו לפתוח. הוא נכנס עמה לסלון, עומד בצילה, נבוך. היא עמדה שם, מחייכת את חיוכה הטוב. גבוהה וחושנית, בשמלה שחורה הנצמדת לשדיים המדהימים שלה. שמלה קצרה החושפת רגליים מוצקות. מלאות אך גם שריריות. והיא חושפת אותן, לא מתביישת במי שהיא. אישה גדולה ומדהימה. חיבקתי אותה, "אני כל כך שמחה שאת כאן."
היא הביאה מתנה נתונה בתוך קופסה ורודה. "בשבילך", היא אמרה וקרצה. כשפתחתי נעתקה נשימתי. היה זה סטרפ און ורוד וגמיש.
"זו פעם ראשונה שלך עם אישה, נכון? אלמד אותך איך לענג ולהתענג."
עיניי נצצו מרוב התרגשות.
אני עורכת לה סיור קצר בבית וחוזרת איתה לסלון. לא הכנתי ארוחת ערב, רק כיבוד קל אך שווה שדני אמור להגיש. ויין כמובן.
נורית היא ישר ולעניין.
"בואי לא נלך סחור סחור, מותק. אנחנו חמות אחת על השנייה מהרגע הראשון שהתראינו, אז בואי ננצל את הזמן שלנו יחד."
אני מסכימה עם כל מילה שלה. אנחנו אפילו לא טורחות לשבת, עומדות זו מול זו בסלון והיא שולחת ידה מלטפת פניי, גבוהה ממני בהרבה, אך זה לא מפריע לנו. . וכבר היא קרבה לנשיקה. ארוכה, עמוקה, מפכה. נשיקה מדהימה ומתמשכת. איזו אישה.
דניאל שמגיע עם כוסיות מלאות בוהה בנו בתדהמה. כשאנו ניתקות זו מזו הוא קרב אלינו, מנסה להשתלב.
"לא עכשיו", אני עוצרת אותו בקשיחות הראויה לו. מסמנת לו להגיש ולשבת על הכיסא המיועד לו, בצד. אני לא מתכוונת לתת לו להפריע לי הערב. אולי מאוחר יותר. נורית שוב מנשקת אותי בתאווה אמיתית. לשונה פולשת אל תוכי, משחקת בתוך פי, משכרת אותי. תוך כדי נישוק, היא סוגרת כפה על שדי. פוחסת, מעסה, בהערכה.
ואין לי אוויר. ממש פיזית. היא מטריפה אותי, האישה המושלמת הזו.
"ממש בא לי עלייך, תמר", היא אומרת וחוזרת לנשק. ידה ממוללת את פטמתי הניבטת אליה מבעד לגופיה האוורירית.
"את תגרמי לי לגמור גם היום?"
"הרבה יותר מזה", היא אומרת ושוב נושקת בתאוותנות.
אנחנו מתנתקות בקושי ומתפנות לכיבוד וליין. היין עוזר. פותח אותי. אני שולחת את דני למטבח, לפנות צלחות, למלא חוסרים, ואני מלקקת לה את הצוואר. היא מטה ראשה מעלה.
"אני רוצה שיהיה לך טוב איתי, נורית."
"טוב לי אתך."
ואני מוצצת את השדיים האדירים שלה דרך השמלה. הם קשים . וזקופים. הם באמת באמת מהממים. דני חוזר ובוהה בה. השדיים שלה מטריפים אותו, אני יודעת.
מהשדיים שלה אני עוברת שוב לצווואר, מסייימת בשפתיה.
ואז אני פורמת את שמלתה. כשאני משילה אותה, חושפת אותה בחזייה ותחתונים שחורים, פשוטים. ומה שפשוט בה הוא מה שמטריף. כי היא אישה מושלמת לדעתי. אני פשוט עומדת ומתבוננת. הכל אצלה גדול ועם זאת מעוצב, מפתה, מפכה. דני בכלל בטירוף. כמעט מרייר. לסתו שמוטה.
נורית כורעת לרגליי ופושטת מעליי את הטייץ. אני נרגשת. ידיה מחליקות על רגליי. בדרך כלל אני מתביישת ברגליי, אך לא איתה. איתה אני שלמה עם מי שאני.
היא מוליכה אותי אל הספה, מושיבה אותי עליה וכורעת למרגלותיי. תחתוניי מוסרים גם הם ואני נותרת מולה בגופייה בלבד.
לחיצה קטנה בירכיי והן נפתחות לפניה כמו דלת אוטומטית. והידיים שלה, חמות, ממגנטות. היא שמה אותן על ירכיי והחום הזה, הבעבוע. כולי רוגשת וגועשת מבפנים. כשהיא מצמדת שפתיה לדגדגן שלי הכל משחיר, איני רואה דבר, רק חווה את האורגזמה שלה קיוויתי. וזו אחת ארוכה ארוכה.
"נווווווווווורררררררית", אין לי אוויר, כל כך טוב לי בגוף.
איני יודעת איך היא מושכת אותן, היא כאילו מצווה על גופי והוא נשמע לה. והיא מוצצת אותי ומטריפה וכמו מנגנת ופורטת עלי. אישה מדהימה.
הקולות שלי.
אף פעם לא השמעתי קולות כאלה. לא עם דניאל כמובן, אבל גם לא עם בני, החייל המשוחרר שלי. משהו בי נפתח ואני עולה ועולה ונאנקת וזועקת ונקרעת ומתמסרת.
"נוווווורררררית, זה…..כל כךךךךךך….טובבבבבב. את מלכה נוווווררררית."
כשהיא מסיימת איתי אני חוזרת לנשום. לאט לאט.
היא קמה ופונה אל הכיסא של דניאל.
דניאל:
מה שנורית עושה בתמר זו אומנות. אני בחיים לא אצליח. היא בעיניי סוג של מכשפה מודרנית. אישה בעלת כוחות אפלים, לא אנושיים. כשהיא נפנית לכיווני אני לא מאמין. כבר חשבתי שתמר מייעדת לי צפייה בלבד. אבל נורית חושבת גם עלי וזה גורם לי להעריך אותה עוד יותר.
היא עומדת מעלי. רק עומדת.
אני מרים ראשי. השדיים שלה פשוט ע-נ-ק-י-י-ם.
זה המראה הכי מדהים שראיתי בחיי.
היא מחייכת אליי ואז…מתיישבת עלי. עלי.
בא לי לבכות.
והיא פשוט מביאה את השדיים. הכי יפים בעולם. אדירים. וזקופים וכל כך יפים. אל תוך פניי. היא קוברת אותי תחת מפלי שדיה. מניע אותם, חובטת אותם בי. מנענעת אותם מצד לצד, עוטפת את פניי בשדיה המופלאים.
אני מנסה לנגוס, מידי פעם מצליח. אני נאנק בתאוות אין קץ.
היא מחייכת.
האם אני נעים לה? אני מקווה.
היא הדבר הכי סקסי שראיתי בחיים. וזה כולל אתרי פורנו וכוכבות פורנו.
ואז היא קמה.
חוזרת אל תמר. עומדת לצדה. אך מעליה. שותות מהיין. מניחות את הכוסיות. מבט חד מצד תמר ואני קם למלא להן. כשאני חוזר מן המטבח הן לא שם. רץ אחריהן לחדר השינה. מה שאני רואה שם מטריף אותי.
תמר שלי (שלי?) כורעת על ברכיה, נורית חוגרת על עצמה סטרפ-און ורוד וגמיש ותמר אוכלת אותו, מוצצת אותו מכל הכיוונים. נורית מצידה מהדקת ראשה של תמר אל אגנה ואחר משחררת ותמר מוצצת אותה בדבקות. ושוב נורית מחדירה לה אותו עד הסוף, שוב משחררת. אני נותר ממוסמר למקומי, רואה איך תמר מוצצת, מריירת, מתמסרת. ואז נורית מרמזת לה והיא עולה על המיטה ופותחת את רגליה.
נורית אינה ממהרת. תחילה היא מתענגת על המראה. אחר היא קרבה, מלטפת רכות את רגליה של תמר, מה שממלט מתמר אנקות עונג עדינות. ורק אז היא עולה על המיטה.
היא מטיילת בידיה בעדינות על רגליה וכל נגיעה מוציאה מתמר אנחה עמוקה. בכל נגיעה היא פותחת עוד את הרגליים.
מחזה מהמם.
ניכר בה, בתמר שהיא רטובה עד מאוד שם למטה. הסדין שתחתיה מוכתם במיציה, ונורית ממשיכה לטיפותיה.
ואז היא מושיבה את תמר. תחילה היא מוחצת שדיה מבעד לגופייתה השחורה, תמר נשנקת, "נוריתתת, את כל כךךךךךך, נעימה לייייי."
ונורית מקדישה את הזמן לשדיים הכסויים, ממעכת, מושכת, נושקת, נושכת, ורק אחרי מספר דקות מסירה מעליה את גופייתה ומשכיבה אותה.
עתה היא רוכנת אל שדיה, מגיעה שדיה בשדיה. בטנה בבטנה. עולה ויורדת בתנועות דג, והסטרפ הגמיש מתחכך בבטנה של תמר. הרגע הזה בו השדיים האדירים היציבים של נורית פוגשים בשדיים הגדולים של תמר הוא רגע מרגש. הוא רגע מעצב. אני מוכן למות אחרי שראיתי את המחזה המופתי הזה. אני יודע שאני בר מזל לחזות בפלא החושני הזה.
ואז…
היא חודרת אותה. לאט ובבטחה. קורעת אותה. מפמפמת אותה עוד ועוד ועוד.
הקולות של תמר.
וואו, וואו, ועוד פעם וואו.
היא לא מזייפת, היא מתענגת, היא מאוהבת, היא נוטפת.
"אוווווווווווו….נוררררררררריתתתתתתת….מה……אוווווווו…..את עושששששששה……….."
והיא נרעדת, והיא מתייפחת והיא שואגת, והיא בוכה והיא…
גומרת.
כשהיא גומרת נורית פוסקת מלזיין אותה, מוציאה אט אט את הוורוד הוורוד ההוא מתוכה ונשכבת לצידה על הגב. כך הן שוכבות, מסדרות נשימה.
ואז היא מסמנת לי באצבעה לבוא.
אני אסיר תודה.
ניגש אל הקודש בחיל ורעדה.
היא אינה מדברת. היא אינה צריכה. בתנועת יד אחת היא מסמנת לי וכבר אני מוצץ את הוורוד ההוא עם מיציה של אשתי. נורית, בשתי ידיה על ראשי, מביאה את כל האיבר הוורוד אל פי.
אני נחנק, אך היא אינה מרפה. כבר שחור לי בעיניים כשהיא מוציאה אותי. מקרבת ומרחקת את ראשי על האיבר, עד שעוצרת.
"עוד"?
אני מהנהן בהתלהבות. והיא שבה ובועלת את פי. תחילה בעדינות, סנטים אחר סנטים, עד שכולו בתוכי, ואז היא מתחילה לפמפם.
אני נחנק, ומרייר, ומשתנק, אך כל הזמן הזה אני אסיר תודה לאישה המהממת הזו.
עד שהיא חודלת.
אני נושא אליה עיניי.
מבט אחד שלה ואני שב לתצפיתי.
עכשיו היא מסירה את המכשיר מעליה ודקות ארוכות הן עובדות אחת על השנייה. היא משתרגת בגופה של תמר, מערבבת רגליים וגוף. הן מוצצות את השדיים הדשנים זו של זו, מוצצות למטה, מעסות, מזקירות את הפטמות. הכל ברוך לא רגיל, בתאווה מאופקת. מחזה נדיר.
בשלב כלשהו תמר קמה לחגור את הסטרפ. נורית נפנית אלי שוב, מסמנת לי לשכב על המיטה.
אני מצביע על עצמי בשאלה, אני?
היא מהנהנת.
אני מגיע. נשכב. האישה הכי סקסית שראיתי בחיי משילה את מכנסיי מעלי ו…עולה עלי. על תחתוניי. הגוף הענק שלה הוא ממש לא מסורבל והיא רוכבת על תחתוניי. היא מתנועעת עלי באלגנטיות מכשפת. מתהדקת מעל האיבר ויורדת חליפות. אני מביט בה מלמטה, השדיים הדשנים, הגוף החושני, התנועה המהפנטת.
"הוא לא מחזיק, הסמרטוט." תמר אומרת לה בזלזול שהורס אותי. ובאותו רגע ממש, אחרי שניות בודדות שנורית עלי, אני גומר בתחתונים. נורית הרחומה מתכופפת אלי, נושקת לי על השפתיים באריכות, טעימה ונעימה כל כך.
"לא קרה כלום, העיקר שנהנינו." והיא שולחת אותי למקלחת.
אני בתוך חלום. היה לי כייף. הייתי מסתפק בצפייה בשתי האמזונות. מה שנורית עשתה לי היה אחלה בונוס. כשאני יוצא מהמקלחת נורית כבר ללא בגדים, רגליה מחוץ למסגרת המיטה ותמר עומדת למרגלות המיטה ומזיינת אותה. וזה מגרה בטירוף. תמר משתדלת לפמפם כראוי אך חוסר הניסיון ניכר בכל תנועותיה. ובכל זאת נורית נוהמת, מעודדת, נאנקת.
בחיים לא ראיתי דבר כזה, אני מהופנט. תמר משולהבת ונורית מתנועעת והוורוד ההוא נכנס אל תוכה ויוצא. והן נעות להן בהתאמה מחרמנת. נורית גומרת ללא שאגות. שומרת על קלאס ותמר יוצאת ממנה. היא משתרעת על המיטה פשוטת איברים. איזו תמונה נשגבת. אך איני מספיק ליהנות ממנה מספיק כי תמר עומדת מולי והסטרפ עליה.
בידה היא מסמנת לי לכרוע לרגליה. בחיים היא לא התייחסה אליי כמו היום. ברור לי שמעמדי מולה מתערער עד מאוד, אבל אני בתוך הקסם, לא מסוגל לעצור. והיא מביאה את הסטרפ הרטוב ממיציה של נורית אל פניי, מכה אותי קלות על לחיי, משפילה אותי.
"תמצוץ אותי".
ואני מוצץ.
בכל כוחי ויכולתי. היא אוחזת בערפי, דוחקת את פי שיכיל את כל האיבר הוורוד. ומידי פעם מוציאה אותו מפי ומכה את פניי בעזרתו. עד שנמאס לה כך להשפיל.
היא נפטרת מן המכשיר, חוזרת אל נורית. עירום נוגע בעירום. והן מתעלסות עוד. ארוכות. גוף אל גוף נוגע, מענג, מתענג.
אני עומד שם וצופה בן עד שתמר מתיישבת לה פתאום ואומרת לי:
"אתה אוהב אותי?"
"איזו שאלה, בכל מאודי."
"אז אני רוצה שתפנה לי את הבית עד מחר בבוקר."
"????"איש
"זו תהיה הוכחה לאהבתך…"
ואני יוצא. מובס. לא רצוי. יוצא אל הערב הנעים שבחוץ.
שיט, שכחתי את הארנק. חוזר בלאט. מוצא אותו, אך מחליט להציץ בן. ואני המום. תמר על 4 על המיטה, מבליטה את אחוריה ונורית משמנת לה את החור. בחיים לא חלמתי לזיין אותה מאחורה, אך נורית היא משהו מיוחד, זה ברור גם לי. היא מסיימת לשמן את תמר, מרכיבה על עצמה את הזרג הוורוד, משמנת אותו היטב וקרבה לתחת הבתול של אשתי.
"את מוכנה, אהובה?"
"לחוצה אבל מוכנה."
והיא חודרת אותה. סנטים אחר סנטים.
"את בסדר, אהובה?"
היא מהנהנת ונורית מתחילה לטחון. מגבירה קצב, בוצעת את אשתי בתחת. קורעת אותה.
ואשתי?
"עודדדדדדדדדד עודדדדד, נוריתתתתתת, עודדדדד, חזקקקקק נוריתתתתת."
ואני יוצא.
הלכתי לייעוץ זוגי ועכשיו עלי להעביר את הלילה לבד ברחוב.
לעזוב את בית עד הבוקר?
למה מי מת?
הלוואי ואדע להפוך את בעלי לצייתן גם גומר מהר וזין קטן בעיה של רוב הגברים בעולםחחח
גם אני מתה לעבור צד אין כמו נשים רק צריכה אומץ והחלטה סופית שיש.
אהבתי את תמר כן שתשפיל את בעלה עוד ותהפוך אותו לאסלה שלה איך גמרתי מהסיפור תמשיך עוד פרקים
מחרמן ברמות על, פשוט נפלא