השם נתן, חלק 6
כל השבוע נתן התהלך בתחושה מעורבת, מצד אחד, הוא היה גאה בעצמו שלא נענה ליד המושטת, שהצליח לגבור על עצמו מלגעת בה, מלהרגיש את המגע שהוא זוכר מפעם.
מצד שני, כאב לו עליה, אדם שפושט ידו, חייבים לענות לו, ככה הוא למד. והיד שהיא הגישה כלפיו, היתה פשוטה ורצתה מגע, והוא אכזב אותה.
כבר שבוע הוא הולך בהרגשה רעה, וחני שאלה אותו אם הוא מרגיש טוב, ואפילו המליצה לו לקחת יום חופש לנוח קצת, והוא לא יכל להסביר לה שהוא רק רוצה לעבור בטעות ליד החנות, להביט עוד רגע באיילה, ואולי אפילו להכנס להגיד לה מילה, הוא לא יודע מה יגיד לה, אבל בטוח שתבוא המילה הנכונה.
עדיין לפנות בוקר, הוא קם מתוך חלום. שוב.
בחלום הם היו במיטה ההיא, התל אביבית כל כך, אבל היא היתה אשה של ממש, לא בחורה מובכת, אלא אשה מפתה, מלאה אש ותשוקה.
והם חקרו ולמדו את הגוף אחד של השניה, ובעיניים שלו בחלום, היא היתה הדבר הכי מושלם שהוא אי פעם ראה וחווה.
הוא קם עם זקפה אדירה, כזו שהוא כבר לא זוכר, התלבטות קטנה אם להעיר את חני עברה בו, אבל מבט מהיר הזכיר לו את המחזור שהגיע, את הריחוק שנכפה.
הוא ניסה לחשב ימים, מבין שמחר ליל טבילה.
הוא נכנס למקלחת, עוזר לעצמו להגיע לפורקן. הוא ממש מרגיש את איילה לידו, עוזרת לו. אם היא רק היתה יודעת כמה זרעונים נשפכו על הלילה ההוא, כמה חלומות נטוו סביב החוויה המטורפת.
כמה פעמים היה עם חני, וחלם עליה…
ואז הוא לא ידע שהן בכלל מכירות ואפילו חברות, עכשיו הוא תוהה אם זה היה משנה משהו אצלו.
הוא מסדר את החולצה הלבנה, את המכנס השחור והחליפה ויוצא אל הישיבה.
תסתכל על עצמך, הוא אומר למראה, רב בישיבה וחושב על דברים כאלה, ממש דוגמא אישית.
הוא הגיע מוקדם הבוקר, יש לו זמן לסבוב קטן, מבט מהיר מבחוץ מראה לו שלט קטן על החנות -סגורה לרגל ארוע פרטי.
הוא המשיך לישיבה, תוהה מה הארוע.
****
איילה לא יכלה לדמיין את הרגע גרוע יותר.
היא עומדת מול הדיינים ושומעת את המילים "מגורשת, מגורשת, מגורשת". היא רק רצתה לברוח משם, מדמיינת את החול שיכנס לה בין האצבעות, את המים שירגיעו.
היא יוצאת משם מהר, עוברת את הכביש אל מספרה אופנתית, היא רוצה שינוי חיצוני, גם אם הוא יסגר מאחורי הפאה, השינוי יהיה עבורה, היא מחליטה.
"מה קרה מאמי?" שואל אותה הבחור המפנפן, "תני לי לנחש, גבר שבר לך את הלב".
היא מביטה עליו ועל הפאה, הוא עוד לא הבין את היותה אשה חרדית נשואה, או לפחות נשואה עד לפני כמה דקות, ועדיין הולכת עם כיסוי ראש.
"הוא כבר לא שובר את הלב שלי, עכשיו אני צריכה לבנות אותו מחדש" היא מחייכת לעצמה במראה.
אחרי הלילה עם נתי, היא הרגישה מחוללת, היא לא נתנה לעצמה לצאת עם אף אחד, שומרת את האופציה שאולי תפגוש שוב את אותו בחור, והחיבור יהיה מושלם והם יבנו בית נאמן שהושתת על חוויה פחות תקינה, לפחות בעיניים שלה אז.
אבל הם לא נפגשו ועברה שנה, והיא הסכימה לצאת ולהתחתן, ומתוך ההרגשה שהיא מחוללת, היא התפשרה. ממש התפשרה.
מהתחלה זה לא היה נראה טוב, וסוף סוף הם התגרשו. המילים יצאו ממנה לראשונה, והיא היתה בשוק מעצמה על השיתוף והגילוי הכל כך אינטימי לאדם כל כך זר.
"זה הזמן לחזור אל הבחור ההוא, מפעם" מחייך אליה הספר "יאללה, תני לי פרטים, אני סטוקר מעולה, תוך יומיים אני סוגר לכם צימר מטורף".
"אני יודעת מי זה, כבר נפגשנו"
"ו… דיטלס אחותי, לא הבנתי נפגשתם לסקס סוער גדוש הורמונים?"
"הכל היה שם, מתחת לפני השטח, אבל הוא רב ונשוי, זה פחות מתאים"
"נשמה שלי, רב ונשוי, פחחח, זה לא קיר בטון, הגיע הזמן לפעול"
המילים פגעו בה, היא לא תהרוס לחני את החיים, שלה נהרסו כבר מספיק, וגם כשהיא רק רצתה משהו, נתי לא שעה אליה.
היא מסתכלת על עצמה במראה הגדולה, אוהבת את התוצאה. היא מחזירה את הפאה ויוצאת, לקול מחאות הספר החמוד.
יומיים היא לא היתה בחנות, נתנה לעצמה זמן להתאבל על חיים שאינם.
על חלום שהתנפץ. וזהו, הבוקר היא מסתכלת על עצמה במראה, התספורת החדשה שלה מחייכת אליה מרוצה, נכון שזה רק עבורי, היא אומרת בשקט, אבל גם לי מגיע להרגיש יפה.
היא מורחת אודם בהיר, קצת כחול מתחת לעין, ויוצאת.
הרגליים עושות את הדרך לבד, היא מכניסה את המפתח ונכנסת לחנות שלה, לממלכה שהיא בנתה לעצמה.
בחדר האחורי עוד יש שאריות פירורי עוגה, עדות אילמת למפגש שנגמר שלא כמו שהיא רוצה. היא מנקה מהר, מחליטה שגם הפרק ההוא מאחוריה.
בצהריים הוא עבר ליד, רואה את אורות החנות דולקים למרחוק.
הידיים שלו בוערות עכשיו, כמהות למגע נשי ואנושי.
הוא עומד מרחוק, עושה עצמו בודק משהו בנייד, אבל העיניים שלו נעוצות באיילה, לבושה בשמלה בהירה, נראית מלאת חיים.
הוא מוציא את הקבלה שנשארה מקומטת בכיסו, מתלבט לרגע ומחליט לחייג לחנות.
"שלום" עונה לו הקול שהוא הכל.
"רציתי לברר אם החנות פתוחה, אחרי אתמול שהייתם סגורים"
"כן, אנחנו פה, אתם יכולים להגיע בחצי שעה הקרובה או אחרי הצהריים"
השיחה נגמרת והוא מרגיש את הידיים שלו רועדות ומזיעות.
מה קרה לו?!
הוא מחכה קצת, ואחרי שיוצא זוג צעיר מהחנות, הוא נכנס. לא נותן לראש להוביל, רק לבטן.
"שלום" היא מקדימה, מופתעת "אותך כנראה פחות ציפיתי לראות".
"אני" הוא מתחיל ונגמרות לו המילים.
"תראה נתי, פחות מתאים לי להיות עכשיו במקום הזה. אם אתה רוצה להגיד משהו, אשמח לשמוע ואם לא, אז אני צריכה לסיים פה דברים שחיכו לי" הטון שלה היה פחות מזמין והיא אפילו שמחה בלב על זה, רק קצת.
"רק ראיתי שסגרת לארוע, ורציתי לשאול אם מגיע לך מזל טוב כלשהו".
"כל אחד קורא לסיטואציה שלי בצורה אחרת, תודה, קבלתי את האיחולים" היא מביטה בו, במבט העצוב, היא פגעה בו ככל הנראה במילים שלה, הוא רק רצה לטוב.
"סליחה" היא אומרת ופוסעת צעד קדימה "אני סתם עייפה קצת ופחות נחמדה" ומיד היא מסבירה "קבלתי גט לפני יומיים, חוויה שפחות חשבתי שאעבור, אבל שמחה שאני אחרי".
"לא ידעתי" הוא אומר והיא רואה את האהדה בעיניו, שומעת בקולו, והיא חולמת עכשיו על חיבוק ארוך, מנחם, כזה שיתן לה להרגיש שיש מישהו אחד בעולם, גבר אחד, שאכפת לו ממנה.
היא נזכרת לרגע במגע שלו, באצבעות שטיילו על גופה, והיא כבר רוצה את זה שוב, בהקדם.
עכשיו.
"אפשר אולי לקבוע שוב, מחדש, לדבר ברוגע?" הוא שואל וכמעט עונה לעצמו את התשובה השלילית ואז היא הפתיעה אותו "איפה ומתי? אבל הפעם אם נפגשים, אז בבקשה, תהיה קצת יותר נחמד, רק קצת".
הוא נשאר בגבו לכניסה של החנות, מסתיר את חלקו הקדמי, ומגיש לה את היד ללחיצה, כמו סוגר איתה עסקה לנחמדות כוללת, רק בלי לציין מה זה כולל.
"אני אעדכן אותך איפה ומתי" הוא מחייך אליה, והיא מרגישה את השדון הקטן בבטן שלה רוקד משמחה, נמס לחיוך ולקול שהשתנה פתאום בנימה שקטה.
"אני מחכה" היא אמרה לו רגע לפני שהסתובב ויצא.
סביבה בחנות מראות לרוב, היא מביטה על עצמה בעשר זוויות שונות, בכולן היא מרגישה פתאום נערה מתבגרת, זוהרת ומחייכת, ומסמיקה, בעיקר מסמיקה.
ההודעה לא אחרה לבוא:
"אם מתאים לך, מחר בערב, אני אשמח להיפגש איתך, לעלות קצת את מצב הרוח. מבטיח להיות נחמד".
היא מחייכת לעצמה, הוא לא מבזבז זמן.
"בשמחה, תעדכן בפרטים"
היא עומדת מול המראה בחדר השינה שלה,
בוחנת את המראה שלה.
היא נראית טוב, למרות הלידות, למרות השנים.
ועכשיו נשאר לה להתלבט על השמלה שתלבש מחר, או אולי על החזיה שתשים, אם יגיעו לשם.
היא נכנסת למקלחת, מעבירה יד על שדיים חשופים, על פטמה סוררת, על קו הערווה שלה, שלא הרגיש גבר כבר כמה חודשים.
היא רטובה, היא רוצה, היא חושקת.
היא אשה.
כתיבה מדהימה ויפה
כאדם חרדי זה באמת נבנה לפי המציאות
מחכים לפרק הבא
תודה רבה 😊
כמו רוב הסיפורים שלך, כתיבה מעולה.
לרוב הסיפור נבנה לאט, אבל, האמינות והמיתאם למציאות טובה ואפילו יותר מזה.
תמשיכי כך.
אולי תמתחי אותנו פחות?
תודה רבה.
בחיים האמיתים, זוג חרדי, בגילאים האלה, העלילה לא תוכל להתפתח בשניה.
הפרק הבא בחמישי.
תודה
היי, חיכיתי הרבה עד לגמירה שהגיעה במעשה אונן. בציפייה לפרק הבא
כמו שכבר כתבתי, לפעמים אפשר להנות מסיפור גם בלי לגמור ממנו…
שמחה שנהנית
מדהים, מחרמן מגרה וגם הביא אותי לגמירה מענג.
תודה רבה
אולי פשוט תחברי ספר ותעלי אותו לאתר בשביל כל המסכנים שמיחלים לאירוטיקה עכשיו שהיא גרושה אין ספק שזה יגיע אני אישית לא במתח הכרתי נשים כמוך מותחים את החבל עד הקצה מסכן הגבר שממתין לכניעה שלך אני מסוג אחר אם אחרי שתי פגישות לא הגעתי לתחתונים זנחתי והמשכתי לבאה בתור תזרמי אחותי יום עובר לא חוזר
אולי עוד יבוא ספר, לך תדע.
הסיפור, כדי להיות קרוב למציאות, לא יכול להביא אותם למיטה מיד.
צריך תהליך.
בסוף, זה זוג חרדי…
תכתבי לי בפרטי את הגיגייך האמתיים תשובתך חלקית ביותר אשמח לדבר איתך על התנהלות רומן במו זה בחיים האמתיים כי הרב כבר מעבר לנקודת האלחזור והיא כבר משוחררת לגמרי
הסיפור לא עלי.
הוא על שני אנשים שנפגשים אחרי שנים.
ולוקח זמן לחזור, והעולם שממנו הם באים הוא חלק מרכזי בחיים שלהם.
האמונות והחסמים שהם מביאים איתם.
מעולה
תודה רבה 🙂
מעולה ומחרמן כאחד
יאללה המשך דחוף בבקשה
לקראת סופש.
את פשוט מדהימה!
האיטיות הזאת כובשת אותי. הכמיהה שאת מייצרת בי להמשך.
ממש מרגיש כאילו אישה מפעילה את הקסמים שלה עלי.
נ.ב. עדיין מחכה להיפגש מאחורי הקלעים. מזכיר לך רק כי זיהיתי צל של סיכוי שזה יכול לקרות.
שמחה שהצלחתי לגרום לך להתחבר לסיפור.
נ.ב.
סבלנות, לא אישרתי שום דבר
שמת לב שסבלנות זה מלשון סובל?..
נ.ב. לא אמרתי שאשרת, מצד שני לא התווכחת על הצל של סיכוי.. מקווה שאצליח לחיות עם זה עוד קצת 😉
לא יודעת קראתי הכל ולא נדלקתי ולא כלום בזבוז זמן . מקווה שפעפ הבאה תהיי יותר מדויישת בכתיבה
הכל טוב,
לא כל סיפור צריך לגעת בכל אחד.
מקווה שאם יהיה סיפור חדש ושונה, תתחברי יותר
כמו כן.. אותו מגיב מפרק קודם.. מעניין שהוא חזר לקרוא
חזר לקרוא, כנראה, כי הסיפור מספיק מעניין,
גם אם פחות עושה לו את זה.
הכל טוב.
האמת הסדרה הזאת משעממת עד שינת !!! אני מאוכזב ממך חשבתי בכל פרק הנה יותר ארוטי ואקשן וכלום נפלה עלי תרדמה כל פרק מחדש !
אשקול את פרקים שלך שיהיה לי קשה לישון בטוח משיעמום הקריאה ארדם כמו עכשו.
אז תודה שקראת למרות שהיא עייפה אותך.
תשמור ללילות לבנים, אולי מפה תבוא הישועה לשינה רצופה וטובה.
לילה טוב
תשובה כהלכה
איזה כיף לקרוא. כתיבה מדהימה
תודה רבה 🫶
וואההה איזה כיףף לקרוא עוד פרק….
אוהב איך שאת בונה את זה … לאט אבל בטוח ואמין…. (חוץ מזה שלרב כנראה אין סמס במגזר שלנו….)
תמשיכי פליזזזז
תודה רבה.
מכירה לא מעט רבנים עם סמס, ח"ו לא ווטסאפ.
אבל יש ככ הרבה פילוחים בתוך המגזר החרדי, כנראה שלא לכולם יש.
לרב נתן כן.
אני ראש ישיבה על מלא !! עם סמס בטלפון הרגיל ווואטסאפ בטלפון השני….
וואו, זכיתי וכבוד ראש הישיבה פה איתנו.
שמחה לשמוע אישור על הודעות סמס בטלפון מאושר.
היה שווה את הציפיה 😊.
תכלס…. כרגיל….
תודה רבה 🙂
תמיד בהתלבטות אם לחכות לסוף הסיפור או לקרוא פרק פרק
ואף פעם לא מצליח להתגבר
ממש מהמם וכתוב בצורה מתוקה אותנטית ויפה
נא לזרז את הפרקים הבאים
חחחחח.
יש יתרון לכל אחד מהדברים.
חכה, בסוף תקרא את הכל ברצף